פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

אם עדין אתה אוהב, אז כמובן זה ללא שינוי. מה שעבר עליך בשנים האחרונות לא אמור בהכרח "למחוק" את אישיותך , תחביבך ואהבותיך, נהפוכו, מומלץ לחפש ולהתמקד בדברים שגורמים לך סיפוק ומשמעות לחיים ( פרט לדברים מזיקים כמובן, כמו סמים, התנהגות מסוכנת וכו..).
תנסה להמשיך לחיות, לא לוותר על חלומות והנאות ישנות.

תרופות רבות מכילות השפעה על קולטן היסטמין 1 , במידות שונות, אשר מרגיע.
תרופות אחרות בעלות השפעה נוגדת היסטמין 1 ( כמעט בלעדית ללא השפעה נוספת על קולטנים אחרים) , חזק יותר, כגון פנרגן , יעילות להרגעה ולא ממכרות, אך מסוכנות יותר בהשפעה על הלב ולחץ הדם.

באם העוצמה נמוכה וקלה , ניתן להמתין, באם המצב מחמיר , כולל השפעה על התנהגות יש צורך להתערבות טיפולית מיידית.

את מציגה מספר בעיות, בעיה במצב רוח, בעיית התמכרות, מרכיב אישיותי, וכן מרכיב של משמעות לחיים וחיפוש מטרה. יש להתחיל בבדיקה מסודרת, לברר כל מרכיב באופן יסודי, לבנות תוכנית טיפול, להגדיר את הבעיה הנוכחית הדחופה, לתת מענה גם לבעיית הדיכאון, גם להתמכרות וכן למרכיבים האחרים.
לפעמים עדיף לפנות לטיפול במרפאות לתחלואה כפולה ( בי''ח לב השרון, מחלקה ג' , ד''ר לרנר, לדוגמה ) , פניה לטיפול קבוצתי אנונימי ( 12 צעדים) , תהליך גמילה במרכזים אחרים, כל זאת תוך מעקב פסיכיאטרי מסודר. בהצלחה.

דוקטור דוידאור היקר,
אודה לך אם תואיל בטובך לפרט יותר ללימנית/ בורה כמוני . פסיכאטרית שפגשה אותי בערך לדקה במרפאה שלה שבקופת חולים אמרה לי שאני בעלת הפרעת אישיות נרקסיסטית . זאת אחרי שהייתי 8-9 שנים בטיפול פסיכואנליטי או קליני פרטי אצל דוקטור ניצה ירום.אצל פסיכולוגית שרק ניצלה אותי ולמעשה הרסה את חיי בריאותית ואת לימודיי האוניברסיטאיים. וכמובן גם גמרה את כל כספי . ואחרי מספר שנים שהייתי אצל פסיכולוגית של קופת חולים ו שהיתה חברה של הפסיכולוגית ניצה ירום . בסופו של דבר זרקה אותי הפסיכולוגית השניה- זו של קופ"ח
מטיפול קבוצתי שהיא אילצה אותי לעבור אליו למרות שהרגשתי לא מוכנה לכך בכלל.מספר רב של שנים לאחר מכן לאחר מספר נסיונות התאבדויות שאף אחד לא ידע עליהם מצבי הנפשי המשיך להתדרדר וזו היתה הפעם הראשונה שהעלו אותי על כדורים נגד דיכאון ציפראלקס ובהמשך אדרונקס ובגלל שכ 18 שנה לא ישנתי כמעט בליילות בשל סיוטי ליילה העלו אותי גם על כדורי שינה וגם על כדורי הרגעה. באשפוז הראשון בגאה כשנה מפגישתי בת הדקה עם הפסיכיאטרית שטענה שיש הפרעת אישיות נרקסיסטית .הפרופסור מנהל המחלקה במכתב שחרור לאחר שבועיים של אובזרבציה בי ציין שאני סובלת מהפרעת אישיות גבולית.השתחררתי לפני כ 2.5-3 שנים ואני עדיין לוקחת כדורים נגד דיכאון ציפרמיל או ציפרלקס ואדרונקס וכמובן כדורי שינה והרגעה. וכמו שצינתי בחודשים האחרונים התחלתי לשתות אלכוהול בליילה עם נוקוטורנו ולוריאון או בונדרמין וואבן.לאחר מן באיזהו שלב החלטתי שוב לאשפז את עצמי ואז העלו על סרוקוול שמצד אחדחיסל לי את המחשבות על המוות ומצד לא הייתי מסוגלת לזוז שלושה חודשיםולו אפילו לביצוע פעולות הכי בסיסיות כמו להתקלח או להכין לעצמי משהו לאוכל או להדיח כלים. אודה לך מאוד על התיחסותך .בתודה מראש

שמוליק ,הסרוקוול חיסל את רצוני למות מחד ומאידך הכניס אותי למצב שלא הייתי מסוגלת כמעט לזוז כ 3 חודשים. באישפוז הראשון שלי בבי"ח פסיכאטרי נמצאתי על ידי מנהל המחלקה כבעלת הפרעת אישיות גבולית .אולם ,לפני האישפוז הראשון שלי בקופת חולים פסיכאטרית שפגשה אותי בערך לדקה אמרה לי שאני בעלת הפרעת אישיות נרקסיסטית. באישפוז האחרון שלי נאמר לי שאני בעלת הפרעת מצב רוח. הבעיה שלי היא דיכאון וחוסר יכולת לישון בליילה בשל 18 שנים של סיוטי-ליילה . אני בת של הורים ניצולי שואה שכמעט כל משפחתם הושמדה בשואה . הוריי עברו את השואה באופן מחריד כילדים קטנים. אימי הייתה ממש חולת עצבים ותמיד צרחה עלינו או הרביצה לנו. בקיצור בגיל 27 התחלתי טיפול פסיכולוגי פרטי גרוע ביותר של כ 8 שנים . טיפול כושל שבו הפסיכולוגית ממש הרסה לי את החיים והבריאות עזבתיה ועברתי לטיפול פסיכולוגי של מספר רב של שנים בקופת חולים. טיפול לא רע באופן מיוחד אבל גם לא טוב . את הטיפול התרופתי בכדורים נגד דיכאון התחלתי כשהייתי כבר בדיכאון עמוק עם רצון גדול מאוד להתאבד אחרי מספר שנים שעזבתי את 2 הפסיכולוגיות שהייתי אצלן בטיפול. את הסרוקוול לקחתי בגיל 54 שזה לפני כ 3 חודשים ל3 חודשים והפסקתי לקחתו ממש בימים אלו. תודה מראש על עזרתך .

אתה כזה חפרן...
אתה כל הזמן מקשקש על אותו הדבר...
סבבה התאשפזת,הכדורים גרמו לך לעייפות...לאף אחד לא אכפת.
סתום כבר.

כמובן שיש תרופה , הייתי ממליץ להגיע לבדיקה, לזהות ולברר את המרכיב הביולוגי, פסיכולוגי וסביבתי.
לבנות תוכנית טיפול, הכוללת : תרופות, שינוי ואו תוספות מזון - וויטאמינים, מענה פסיכולוגי וסביבתי .
הפיתרון הטוב ביותר היינו תרופות וטיפול פסיכותרפיה.
מידע לגבי חרדה , דיכאון והתמודדות, אתה מוזמן ליקרוא באתר שלי , תפריט מטופלים, קריאה, כמו כן יש הרצאות ושידורי רדיו אשר השתתפתי, בתפריט מדיה, אשר יכולות לתת מידע נוסף. בהצלחה.

התרופה היינה נוגדת נוגדת פסיכוזה , דור ראשון, מאוד מרגיעה , ניתן לתת עד 3 זריקות, בהפרש של 3 ימים. למאניה , לא הייתי ממליץ כתרופה קבוע.

שלום סשה.

אינני רופא, אני כותב על סמך נסיון אישי.

עייפות חזקה היא תופעת לוואי שכיחה של תרופות אנטי-פסיכוטית (קלופיקסול היא אחת מהן).

אם האיבחון של אשתך הוא מאניה-דיפרסיה, אז בעיקרון הטיפול התרופתי שניתן לכך הוא מייצבי מצב רוח (דפלפט, טגרטול, ליתיום וכיו"ב).

תרופה אנטי-פסיכוטית ניתנת רק אם מייצב מצב הרוח אינו יעיל מספיק לפאזה המאנית.

בהצלחה.
שמוליק.

הטיפול בעל השפעה מרגיעה יותר, אך בו בזמן יש סיכוי לתופעות לוואי כגון: שינוי לחץ דם והפרעות קצב לב.
ההשפעה ותופעות לוואי תלויות מינון ומאוד אינדיבידואלי, אין חוקים או כללים.

ניתן לנסות לפנות למנשה , אשר עובד במרפאת ברה''ן בנתניה ברח' פרומקין..
לא זוכר שם משפחה, ניתן לברר שם. ( מנשה - עו'ס , מטפל קוגנטיבי אחד הטובים בארץ)

לעלות רק כאופציה אחרונה.
היה עדיף טיפול CBT , שילוב טכניקות הרפייה ונשימות.
ניתן לנסות טיפול הרגעתי טבעי ( רגיעון וכו...)
ליזכור שהפיתרון הטוב ביותר לחרדה : חשיפה , עדיף הדרגתית..
בהצלחה.

בהחלט יכול להיות קשר בין OCD והפרעות שינה.
טיפול: שילוב תרופות ממשפחת SSRI ( בדר'כ במינון גבוהה) וכן CBT , טיפול התנהגותי קוגנטיבי.
לגבי CBT וטיפול פסיכולוגי, אתה מוזמן לבדוק באתר שלי, תפריט מדיה - ובחירת רדיו, ואו מטופלים - קריאה...

על מנת למנוע ככל שניתן תופעות לוואי, מומלץ :
להתחיל חצי כדור, לקחת לאחר אוכל
בשעות קבועות.
אסור לקחת על בטן ריקה.
תנסה להפחית לחצי כדור, לעוד שבוע,
לקחת אחר אוכל, בשעות קבועות,
באם יהיה שיפור בתופעות לואי, ניתן לשקול לעלות מינון בעוד שבוע.
רוב תופעות הלוואי זמניות וחולפות במהלך הזמן.

תודה על התגובה. האם ההימור של אשתי שמדובר בחומציות שווה בדיקה. אולי תכשיר נגד חומציות יעזור? תודה.

בהחלט שווה לנסות.
אך קודם מומלץ להתיחס לתופעות לוואי של עליה בסרוטונין.

שלום אייל.

אינני רופא. אני כותב את התגובה הזו על סמך נסיון אישי.

העייפות היא תופעת לוואי שכיחה של התרופות האנטי-פסיכוטיות. גם אני סבלתי מזה בשמן שנטלתי תרופות כאלה.

אמרו לי שהעייפות היא "סימפטום שלילי של המחלה", ולמרות זאת עשו לי אין ספור פעמים החלפה תרופתית, ושם דבר לא עזר.

קיבלתי טרוקטיל, פרפנאן, זיפרקסה, סמאפ, וריספרדל, וכל התרופות האלה מרדימות.

בסוף החלטתי על דעת עצמי להפסיק את התרופות האלה, וכמה חודשים אחרי זה היה שיפור ניכר במצב...

אני מודע לכך שזה עלול להיות מסוכן. הרופאים בוודאי יעידו שרב מוחלט של המטופלים שמפסיקים לקחת תרופות חוזרים לאישפוז תוך זמן קצר וכו'...

אני מאמין שצריך ליידע על האפשרות הזו. גם חוסר יכולת לתפקד עלולה להיות מסוכנת. זה מסתכל ועלול לגרום לרצון לסיים את החיים. האישפוז האחרון שלי היה בגלל שפשוט לא רציתי יותר לחיות בגלל בעיות התיפקוד, ואמנם אחד משבע חולי סכיזופרניה מתאבד...

בהצלחה.
שמוליק.

בהחלט יש מקום לשקול שינוי לתרופות מדור חדש, יש להתייעץ עם רופא מטפל בדבר השיקולים הקליניים, לעתים תרופות מדור ישן יותר בטוחות , במיוחד בקרב קשישים עם שיטיון מלווה בפסיכוזה.

יחסית פריזמה ולוסטראל, נחשבות כתרופות הכי פחות משמינות, לעתים אף גורמות לירידה במשקל בקרב בודדים( לא שכיח .. ).

המרכיב הסרוטונרגי בתרופה ( עליה של סרוטונין במוח) משפיע על התגובה.
יש להמתין, לפעמים התגובה יורדת, באם קיצוני ובלתי נסבל לאורך זמן, ניתן לשנות לתרופה אחרת, עם השפעה מופחתת לסרוטונין.

במינונים נמוכים סוליאן יעיל בטיפול בסימנים שליליים ודיכאון קל ( דיסטימיה)
מתחת ל 300 מ''ג הטיפול פחות יעיל כנוגד פסיכוזה. יש להיזהר להוריד מינון ללא ידיעת רופא מטפל.