פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום.

למען ההגינות, אינני רופא.

על פניו, נראה לי שהתיאור שחוסר ההצלחה בצבא ואחרי זה בעבודה ואחרי זה בקורס פסיכומטרי שבר את אחותך.

אני חושב שהרדיפה אחרי מצליחנות בחברה, בהחלט עלולה להוציא אנשים מדעתם.

לדעתי, צריך לנסות לחשוב מה היא כן מסוגלת לעשות בעצמה, במה היא כן טובה, ולעודד אותה למצות את כישוריה במה שהיא טובה בו. צריך לזכור, שמצליחנות ואושר, לא תמיד הולכים ביחד, ולפעמים אפילו סותרים אחד את השני.

לגבי טיפול תרופתי, אם המצב יהיה חמור, אז אין ברירה. על פניו, נראה שפסיכותרפיה יכולה לעזור יותר, אבל רק אחרי שמצבה ישתפר ואם היא תסכים לכך. צריך לזכור שהתרופות מטפלות בתסמינים בלבד, ויש להן תופעות לוואי, שלפעמים רק מרעות את המצב.

יכול להיות הרבה הסברים וסיבות, לא ניתן לעשות אבחנה על סמך הנ''ל.
י ש. לשכנע אותה לעבור בדיקה אצל איש מקצוע.
בשלב ראשון לנסות לדבר בין בני המשפחה וחברים קרובים, לנסות לבנות תוכנית ומסר אחיד לגבי צורך בטיפול.
שלב שני זה להעביר את המסר לגבי טיפול, עדיף שיחה עם בני משפחה ביחד, להעביר את המסר שיהיה ליווי ודאגה לא משנה לגבי התוצאה.
יש לנסות לברר סיבות כגון סמים, אלכוהול, אהבות נכזבות ...
באם יש עדות למסוכנות אמיתית , איום באובדנות ועמידה בחלון, פניה ל משטרה, מד''א במיידי.
באם שי החמרה בכוללת הזנחה עצמית חמורה, ניתן לפנות לעו'ס מקופ'ח או שרותי רווחה.
תמיד ניתן להזמין רופא כללי לביקור בית או רופא פסיכיאטר.
בהצלחה.

לאחר מספר ימים אחדים, היא יצאה מהחדר והתחילה לתפקד בצורה נורמלית לבערך שובעיים.(לאכול,לתקשר וכו')

מאז היא מתלוננת על קושי ממשי בשינה, היא בקושי יושנת ומאוד קשה לה להרדם.

לפעמים היא נשארת אפילו יומיים ערה. אתמול בלילה שמעתי אותה שוב מדברת לעצמה, זה היה נשמע כאילו יש לה הזיות. היא דיברה לעצמה בהתאם לשיר שהיא שמעה בטלוויזיה, כאילו הי אמנהלת איתה דו שיח על מילות השיר. היא צוחקת בלי שום סיבה ובלילה יכולה לבכות בלי שום סיבה. רוב הזמן היא בחדר ואני שומע אותה דרך הדלת. היא מבינה שמשהו אצלה לא בסדר והיא חושבת שהיא מתנהגת ככה בגלל חוסר השינה. היא מאוד לא מרוכזת וכשמדברים איתה על איזה נושא, צריך לפעמים להזכיר לה באמצע השיחה על מה נושא השיחה.

ד.א אני לא שומע ממנה רצון לאובדנות או משהו בסגנון

הודה מאוד לעזרה ממך!

רמוטיב בהחלט אופציה טובה.
את מתארת את מצבך יפה , שואלת וגם עונה , אכן הטיפול הכי טוב עבורך זה פסיכותרפיה, טיפול בשיחות.
טיפלתי בהרבה מטופלים ומטופלות, בתרופות ושילוב של שיחות, התגובה הקיצונית שלנו בחיים נובעת ממבנה האישיות.
לחלק מהאנשים מבנה אישיות נוקשה יותר, קווי אישיות של מושלמות, צורך בשליטה וסדר על מנת להפחית את החרדה היומיומית, כאשר יש שינוי ומצב ללא שליטה המצב גורם לזעזעוע נפשי ואף משבר.
אני מאמין שנפגעת קשה בחייך, לפחות זה מה שהרגשת, חשוב להבין לפעמים למה נפגעתי , למה תמיד ניצלו זאת ? אולי יש צורך פשוט להגיד לא, ולדעת שמי שאוהב ימשיך לאהוב ולהיות איתנו גם אם אולי נאכזב אותו.
אני בטוח יש גם אנשים טובים בחייך וגם זיכרונות טובים, יש צורך לפעמים להתייחס לחיים כאלבום תמונות, עברנו דברים טובים ורעים וחוזר, לא בהכרח שחייב להיות רק רע בעתיד, במיוחד אם לומדים להיות שלמים עם מעשינו , להרגיש חופשי להגיד לא לפעמים ולנסות להוציא דברים החוצה ולא לשמור בפנים, כך אולי נזכור שיש גם תמונות נעימות באלבום, ולא כולם נגדי ורעים.
לא רצית טיפול בשיחות, לפחות כיוון לחשיבה ואולי עידוד, בהצלחה.

שלום לולי.

אינני רופא.

אני בהחלט מכיר את התחושה הזו...

עברתי ארבע אישפוזים, ואני יכול לומר שאנשים מפחדים ממי שהתאשפז, ולכן יש להם נטיה לזלזל ולפגוע ולעשות מעשים שלא ייעשו.

אני בהחלט חושב שמה שד"ר דוידאור כתב נכון, ושפסיכותרפיה תוכל לעזור לך.

כשפוגעים בך, זה בוודאי גורם לתחושות של חוסר אמון וחשדנות שעלולה להגיע לרצון להתבודד.

אני חושב, שצריך להבין שאי אפשר לחיות ככה. אני בטוח שיש אנשים טובים שרוצים את טובתך.

אני חושב שאת צריכה מדי פעם לקחת סיכונים ולתת אמון באנשים. אינני מתכוון לסיכונים לא מחושבים; אלא להיזהר לבדוק, אבל בסוף לנסות.

בהצלחה.
שמוליק.

תופעות לוואי של עייפות אכן אפשרית, בדר'כ י שסיכוי שהתגובה תפחת במהלך הזמן.
נטילה לפני שינה בהחלט אופציה ששווה לנסות.
באם התופעה תמשיך ותהיה בלתי נסבלת , יהיה רצוי להוסיף טיפול מעורר ( אדרונקס) ואו שינוי טיפול באם אין ברירה.

האם פריזמה יכולה להיות תחליף ראוי לציפרלקס במצב שכזה?(או שיש המלצה על תרופה אחרת?)
האם פריזמה טובה מספיק בשביל לטפל בדיכאון?האם היא"בטוחה" כמו הציפרלקס מבחנת תופעות לוואי יותר חמורות?כמו פגיעה בתפקוד כבד למשל?
מתנצל על השאלות הרבות ומודה לך מאד...המון המון תודה!

פריזמה אכן תרופה תרופה ושווה לנסות.
לגבי פגיעה בכבד, מומלץ לגבי כל תרופה, מעקב תפקודי כבד, פעם בחצי שנה.
ליזכור !
לפעמים מטופלים רגישים לתרופות ומגיבים גם למינון נמוך, אלו , קבוצה השייכת ל SLOW METABOLIZED , פירוק איטי על ידי הכבד, השפעה ממושכת יותר של התרופה.
יש קבוצה אחרת, שזקוקים למינון גבוהה יותר, FAST METABOLIZED , פירוק מהיר וסילוק מהגוף.
תגובות בין תרופות , קשור לאנזים בכבד, בשם ציטוכרום פי 450 .
מה שמראה על חשיבות הכבד והשפעת התרופות באופן כללי, לא רק תרופות פסיכיאטריות.

גם תופעת הלוואי של יובש בפה עדיין לא עברה...

תופעות לוואי בדר'כ חולפות במהלך הזמן.
יש ליטול בזמנים קבועים, בבוקר, לאחר אוכל,
תנסה להוריד ל 30 מ''ג לעוד שבועיים
לאחר מכן לעלות ל 40 מ''ג.

אסור לשנות זמנים - בוקר - לילה
יש לתכנן, לזכור זמן מחצית החיים 24 שעות, מה שאומר
אם לקחתה בלילה ולמחרת תיקח מיד בבוקר, יש צפי לעליה בריכוז
ותופעות לוואי...

למרות שהסרוקסט עזר לי 4 פעמים בעבר, יש לי הרגשה שהפעם התהליך הולך יותר לאט ויותר קשה.
האם תקופה של 8 שבועות של נטילת הכדור כאשר בשבועיים האחרונים במינון של 40 מ"ג ועדיין זה לא זה. האם זה עדיין בגדר נורמלי? האם יכול להיות שהגוף כבר לא מגיב לכדור או שזה עדיין מוקדם לומר?

ככלל אצבע : מיצוי תרופה, לאחר תגובה ראשונית, יש למצות מינון אפקטיבי מאקסימלי לפחות חודשיים.
אז לפי הנ''ל, התשובה : כן ! ממליץ להמתין.

חודשיים מהתחלת לקיחת התרופה או חודשיים מהמינון המקסימלי?

מהמינון המקס.

ממליץ להמתין.
במצבך שווה לישקול טיפול התנהגותי קוגנטיבי, הכולל טכניקות להפחתת חרדות.
לפרטים ראה באתר שלי, מטופלים, בחירה בקריאה.

יש סיכוי סביר לשיפור משביע רצון.
השינוי אמור להתרחש תוך שבוע עד 4 שבועות.
במצב של אובססיות קשות, מינון מומלץ 60 מ''ג.

מצטער לא יודע !
זה קצת יותר מורכב, כאשר אני בוחר תרופה, אני מברר את המצב הנפשי, גופני וסביבתי. כאשר תרופה לא עוזרת , יש לשלול בעיות נוספות וכן השפעה.
ממליץ להמתין לפחות חודש על מיינון 20 מ''ג לפני שיקול שינוי.
הגישה היום : TIME AS A DRUG .
יש לאפשר לתרופה להשפיע ולעבוד.

מציע לך לפנות לעזרה מקצועית, בדיקה מסודרת תעשה סדר.
אין טעם להיכנס לניחושים וספקולציות.
בהצלחה.

אמא שלי רוצה לקבוע לי תור אך זה רק לעוד שבועיים, אני מרגיש שיהיה לי קשה לשאת את השבועיים הבאים ,כל יום שעובר אני בדיכאון ובמצוקה

תפנה לחדר מיון כללי, תקבע תור למרפאה של ברה''ן של משרד הבריארות ... תבקש דחוף.

??

אביליפי יעיל למצב עמיד. לגבי וולבוטרין , יש להיזהר כאשר מדובר באפיזודה פסיכוטית.
יש לאבחן במה מדובר, רק לאחר מכן לבנות תוכנית טיפול.

שלום דורית.

אינני רופא, ואני כותב על סמך נסיון אישי.

אינני אוהב את המושג הזה "דיכאון פוסט פסיכוטי".

גם אני עברתי משבר. בגלל התרופות האנטי-פסיכוטיות סבלתי מעייפות חזקה שבגללה לא יכולתי לתפקד כמו שצריך. אמרו לי שהעייפות היא "סימפטום שלילי של המחלה".

בגלל חוסר ביכולת לתפקד נכנסתי לדיכאון, שאמרו לי שזה "דיכאון פוסט פסיכוטי"...

כמובן, שאף תרופה אנטי-דיכאונית לא עזרה לי, משום שהתרופות האלה אינן אמורות לפתור את הבעיה האמתית שהיא חוסר היכולת לתפקד.

אני תוהה האם גם הדיכאון שלך נובע מבעיות תיפקוד.

תיאורתית כן.
אביליפי תרופה מדור שלישי, עובד על מנגנון ייחודי, שומר על איזון כימי סביב קולטן הדופאמין, אם חסר מאפשר לשחרר חסימה מהקולטן, אם יש עודף פעלות , תורם לחסימה פוטנטית יותר.
אך זה לא עובד תמיד, לא פשוט תמיד, לפעמים במצבים קשים הטיפול באביליפי יכול להחמיר מצב פסיכוטי, הדבר דורש ניסיון בטיפול.
לסיכום: תרופה מעולה !

בהחלט מתן פרוזאק יכול לעזור רבות.
פרוזאק הינו התרופה ממשפחת SSRI בעל מחצית חיים מאוד ארוכה, עד 5 ימים בדם, לכן הפסקה קלה יותר עם פחות תופעות לוואי של גמילה מהטיפול.
במצבך ממליץ על פרוזאק.

אכן דבקות לטיפול ושיתוף פעולה היינם האתגר הגדול ביותר.
ראשית לנסות להשיג שיתוף פעולה, על ידי גיוס של משפחה וחברים, לנסות לבנות אחיד, ובטוב לשכנע ולהסביר את חשיבות הטיפול.
יש לברר את נושא המסוגלות לבצע החלטות כלכליות, יש לברר את הצורך במינוי אפוטרופוס , לרכוש ואו גם לגוף.
במקרה של מסוכנות ואו הזנחה עצמית , פגיעה בסובבים, ניתן לפנות בבקשה לבדיקה דחופה, ניתן לפנות לגורמי רווחה, רופא משפחה, עו'ס בקופ'ח ואו פניה לפסיכיאטר מחוזי באזור, בפקס או מכתב.
בהצלחה.

אכן התיאור מתאיםל לגמילה מ SSRI .
יש להתייעץ עם רופא מטפל שמכיר אותך, לאחר הלידה צפוי החמרה במצב הנפשי, יש צורך להיות במעקב ולשקול טיפול תרופתי לפי הצורך.

תודה על הפניה.
חלק מהמטופלים מקבלים החזר מחשבוניות שאני נותן, מביטוחים.
אך אני לא עובד עם קופ'ח , פרט למאוחדת פעם בשבוע בהרצליה כשכיר.

את מוזמנת להתקשר לפרטים.

אבחנה ,מתבססת על שיחה, התבוננות, מידע מהסובבים.
לפעמים יש צורך למעקב לאורך זמן לשם אבחנה חד משמעית.
יש צורך להתאים טיפול אשר יעיל והכי פחות תופעות לוואי, לא תמיד פשוט.