פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

התשובה כן, יש קשר בין התנהגות פאתולוגית של ההורים והתפתחות נטייה להפרעה נפשית, ילדים פשוט לומדים מההורים. לדוגמה, הורה אשר תמיד הביע את רגשותיו בעזרת סומטיזציה, מחלות ותלונות גופניות, סביר להניח שילדיו ילמדו זאת ממנו ויראו בכך מנגנון מקובל להתמודדות עם דחקים ומשברים בחיים.

ראשית - תודה רבה על ההתייחסות המהירה.

אבקש עוד שתי הבהרות:
1. מהתשובה אני מבינה שמדובר בהתנהגות נלמדת (נרכשת). אם כך, האם ניתן לומר שלא מדובר בהשפעה גנטית?

2. דבר נוסף - האמא עברה את ההתעללות כשהיתה ילדה קטנה (בגיל 6). בגיל 24 היא נישאה, ובגיל 30 התגרשה. את שתי בנותיה גידלה לבד, ותיפקדה בצורה סבירה עד שהבנות הגיעו לגיל 15- אז התדרדר תפקודה והיא אובחנה כסובלת מפוסט טראומה עקב ההתעללות שעברה לפני שנים רבות..
השאלה היא האם עדיין קיים החשש שהבנות יסבלו מהפרעה נפשית בבגרותן ? (בהתחשב בכך שהאמא תפקדה בצורה סבירה כשבנותיה היו קטנות).

תודה מראש.

הפיתרון לקחת אחריות על חייך, לעשות משהו לטיפול ושיפור המצב ולא להזניח. מומלץ להגיע לבדיקה איבחונית לשם בירור וקביעת תוכנית טיפול מסודרת. בהצלחה !

טראומה : חוויה נפשית קשה המובילה למנגנוני הגנה לא גמישים שמפריעים לתיפקוד, ההסבר הוא בראש ובראשונה פסיכולוגי ולפי "השטויות" של פרויד וחבריו, זה לא טראומה מתאונה , שהולכים לצילום ומאבחנים שבר, הבדיקה היא קלינית, התייחסות לנפש ולממצאים בבדיקה. לבירור הנשא יש צורך לבדיקה פסיכיאטרית מקיפה. ככלל אצבע , הפרעה נפשית ( כתוצאה מטראומה או לא) זה סבל נפשי ממושך מלווה בפגיעה ניכרת בתיפקוד החברתי, תעסוקתי ואקדמי. בהצלחה.

הכוונה שלי הייתה שגם אם נניח אני אלך לפסיכולוג ויגיד לו שבילדות נאנסתי (אני לא באמת בטוח שזה אונס) ושעכשיו אני סובל מהפרעות חרדה איך הוא יוכל לדעת בוודאות שאחד מוביל לשני?
וקראתי לתאוריות של פרויד שטויות בגלל שאם הייתי הולך למטפל פסיכודינמי כדי לעבוד על טראומות ילדות הוא בטח היה רוצה להציף את הטראומה כדי שאוכל "לעבד" אותה או משהו כזה
וזה פשוט מעורפל מידי בשבילי. מה זה לעבד? איך זה אמור לפתור את הטראומה?
(אני אגב סטודנט לפסיכולוגיה)

הי עילום שם
מפתיע לקרוא שאתה לומד פסיכולוגיה ולא מתמטיקה..
דעתי היא שאין אף אדם שיכול לקבוע בוודאות מה הוביל למה בנפש או בגוף שלך. מלבד אולי......אתה! לשאלה שאתה שואל אין תשובה. היא שייכת לסוג השאלות שאתה צריך למצוא את התשובה להן לבד בחיפוש פנימי שלך ובעזרה של מי שאתה רוצה שיעזור לך. מנסיון- אין תשובה. כל איש מקצוע שתלך אליו ייתן לך תשובה אחרת כי הם פשוט לא יודעים.
הנפש נשגבת מבינתנו- בני האדם. אולי פעם נבין אותה עד הסוף, לדעתי לא..
זו אולי לא התשובה שאתה רוצה לשמוע אבל אתה צריך להתחיל לחפור פנימה ולעבוד על זה. אין כאן פתרון קל. אתה יודע לבד אם פגעו בך אתה יודע לבד מה אתה מרגיש. איש מקצוע יכול לעזור בחוות דעת אבל כל איש מקצוע יתן לך רק חלק אחד בפאזל. את מלאכת ההרכבה אתה צריך לעשות.
תסמוך על עצמך ועל הרגשות שלך. אל תחפש קיצורי דרך.

מלבד אולי אם אתה רוצה לתבוע את הבן אדם- ואז יש לך עניין למצוא סיבה ותוצאה באבחנה רשמית של איש מקצוע,
בכל מקרה אחר-יש כאן שתי עובדות- עברת משהו כילד, ואתה מרגיש משהו היום. זה באמת חשוב אם יש קשר בין הדברים? הכי חשוב שתטפל בעצמך, מה הסיבה לטעמי פחות חשוב- התוצאה היא המשנה. אם בכל זאת משנה לך הסיבה- כאמור, את התשובה תמצא רק אצלך.

זה לא שאני רוצה לתבוע אותו או משהו
זה פשוט שאני רוצה לדעת בדיוק מה קורה איתי. מאיפה מגיעה ההפרעת חרדה והכל ולא רק ספקולציות או תאוריות מעורפלות כמו של פרויד.
מטפלים אומרים לי כל הזמן שזה לא כלכך רלוונטי ואני חושב שזה מגוכך שפסיכיאטרים אפילו לא יודעים איך תרופות נגד דיכאון עובדות. כאילו אם תשאלי למה בעצם ציפרלקס מוריד תחושות דיכאון בכנות אף אחד לא באמת יודע.
ואני מאמין שאם נדע לקשר בדיוק בין טראומות מסויימות בעבר לסימפטומים נפשיים בהווה נדע גם לטפל בצורה טובה יותר וכמובן שיש מקום לחקור את המנגנונים הביולוגיים שמאחורי דיכאון וחרדה.
זאת גם הסיבה שבגללה אני לומד כי אני רוצה בעתיד לחקור את הנושאים הללו

בכל אופן תודה על התגובות. הייתי צריך לשחרר קצת

שלום, בראשית ברצוני להתייחס לנושא התרופות, אתה טועה, היום אנחנו יודעים הרבה וישנם תרופות רבות אשר מוכיחות את עצמן.
לגבי פסיכולוגיה וטראומה, אכן יש קשר, לפעמים מדובר בתהליכים בלא מודע, הדבר דורש עבודה ממושכת ובירור תהליכים פסיכולוגיים עד אשר מצליחים לזהות את מערכות ההגנה, קשרים דינמיים לעבר ועוד.
פרויד אכן הגדול מכולם, אני אישית משלב מספר גישות בטיפול דינמי, יחסי אובייקט, העצמי, קיומי ולפעמים בירור סכימות קוגנטיביות, אני מנסה לישמור על גמישות ולהתאים לכל מטופל באופן אישי. בדר'כ ניתן לברר תהליכים ולזהות את מקור החרדה די מהר. מאחל הצלחה בלימודים ובחיים.

היה עדיף ריטאלין LA במינון 40 מ''ג ואם עדין יהיו הפרעות בשינה יהיה צורך בריטאלין רגיל.

הפרעות בקשב ובריכוז לא יכולות להיות מטופלות בצורה יעילה בטיפול פסיכלוגי אלא יש לפנות לאיש מקצוע רפואי (נוירולוג או פסעיכיאטר או רוא ילדים שמתמחה בתחום זה).

העניין הוא שהוא לא מאובחן נירולוגית כסובל מהפרעת קשב וריכוז לכן לא נמצא מתאים לטיפול בהפרעה כזאת. הוא רק מראה סיפטומית כמי שסובל מהפרעה כזאת. לכן כל הבלבול והניסיון למצוא דרכי טיפול אחרות.

תודה על העזרה בכל זאת. נמשיך לנסות.

יש אנשים שלא רוקדים מכל מיני סיבות ועדיין החברות לא מייחסות לזה את המרכז של מהות החברות שלהן.
במידה ותרצי לרקוד תלוכלי לנסות לקחת תרופות הרגעה לצורך כך כדי להפחית את המתח. לעתים כדאי לשקול טיפול פסיכיאטרי על ידי תרופות על מנת להגביר את היעילות של הטיפול הפסיכולוגי.

זכותך להרגיש מה שאת מרגישה ולעבור מה שאת עוברת. את לא צריכה ליישר קו עם החברה בלקחת כדורי הרגעה רק כדי לרקוד ולרצות אחרים. אם החברה שלך באמת כזו חברה טובה תסבירי לה שאת לא מתכוונת לרקוד כי זה לא טוב לך כרגע לנפש.

או במלים אחרות: שמי זין!
חברה חברה..את לא חייבת לרקוד אם לא טוב לך!! ועוד לקחת כדור הרגעה בגלל זה? ממש טירוף בעיני!

אנשים עוברים כל מני תקופות בחיים- זכותך לא להיות מסוגלת לרקוד כרגע!!

אני חושש שהפחד שלך מוצדק. הטיפול התרופתי נועד לא רק לטיפול אלא גם למניעה של האירועים הבאים. כעצה כללית אני יכול לומאר לך שכדאי שהבת תהיה בטיפול שיחתי בשלב ראשון עם פסיכיאטרי/ית שתוכל ליצור עמה קשר אישי טוב ולאחר מכן שבעת הצורך היא תעמין בה ותוכל להתחיל בטיפול תרופתי.

לצערנו (ולשמחתנו כאחד) אין תמיד אפשרות לכפות טיפול...

אפשר לקחת את התרופה בינתים על פי צורך , כלומר רק מתי שיש חרדה או התקף חרדה בהגבלה של מספר הפעמים ביום... זו התנהלות סבירה מאוד...

אין קשר בין המראה הנשי כביכול לבין ההעדפות המיניות שלו.
המשיכה שלנו לאנשים כאלו או אחרים מושפעת מדברים רבים כולל מהמראה החיצוני. ההחלטה שלך לגבי המשך הקשר תצהיה בסופו של דבר על פי הרגשות לעומת הלחץ שהמשפחיה והחברים מפעילים והרצון שלך שיראו בו כבן זוגך על אף מראהו

כל התרופות עלולות לפגוע בחשק המיני או להעלות את הפרולקטין. יחד עם זאת הגאודון יותר סבילה בתחומים אלו

שלום עינת,
התרופה ציפרלקס עלולה (כלומר זה לא בטוח שיקרה) לגרום לתופעות לוואי מיניות כפ שציינת וןעלולה להגביר תאבון.
יחד עם זאת רוה במטופלים והמטפלות לא סובלים מתופעות אלו.

אני אמא לילד בן עשר עם סיפטומים של הפרעת קשב וריכוז ללא ממצאים נירולוגים.
הילד מאובחן (כולל איבחון פסיכו - דידקטי לפני 3 חודשים)ומטופל בכל מיני דרכים כבר מגיל 3, אך עד היום לא נימצאה הסיבה להתנהגות ובעקבות כך גם לא פיתרון לבעיה.
פסיכולוגית בי"ס הציעה שאפנה עימו לייעוץ פסיכיאטרי. מה זה אומר? והאם זה יכול לעזור לנו במשהו?

סליחה, כתבתי במקום הלא נכון.

"סיכוי" תמיד יש, אבל השאלה היא לא מה השיפור שחל אלא מה המצב שלך כעת.
על מנת שתדע מה המצב תוכל לבקש דיון חוזר בעניינך

בתתור התחלחה נראה לי שאתה סובל ועסוק מאוד במצשבות הללו. נראה לי שתחילת הפתרון תהיה לפנות אל פסיכיאטר ... אין לך מה לחשוש פסיכיאטרי מחוייבים בסודיות רפואית חמורה

יגיד שיש לי סכיזופרניה?יש סיכוי שזה משהו אחר?חרדה?OCD?או סכיזופרניה?שוב,המחשבות לא מפריעות לי לתפקד כלל כי אני מודע לכך שהן אינן נכונות ולא הגיוניות ולכן אני גם לא יכול לפעול על-פיהן.

האם זה נעלם אחרי טיפולים או שזה נשאר לכל החיים?

שלום עליזה.

אצלי זה התרפא לגמרי אחרי ארבעה אישפוזים!

ולא רק זה. אינני נוטל תרופות כבר ארבע שנים לפחות.

זה נכון שסטטיסטית רק 15% מחלימים אחרי אישפוז בודד, אבל אסור לתת לסטטיסטיקות לייאש. אני גם מאמין שהסטטיסטיקות האלו צריכות להשתנות ולהיות הרבה יותר גדולות.

להתעודד ולהתמודד!!!

כל טוב,
שמוליק.

זה תלוי במשך הפסיכוזה חומרתה בהימנעות מטריגרים לפסיכוזה כמו סמים .
לפעמים פסיכוזה באה ללא טריגר לפעמים יש טריגר ברור.
נטילת תרופות אנטיפסיכיטיות אצל חלק גדול מהחולים מקטינה מאוד את הסיכוי לחלות שוב לעיתים מגינה בצורה אופטימלית.
בעיה שחלק גדול מהחולים מפסיקים לקחת תרופות על דעת עצמם.
אצל חלק גדול מהאנשים יש מה שנקרא איזון תרופתי מאזנים באמצעות התרופות את האדם והוא לא פסיכוטי יש אנשים שלא מחלימים מהפסיכוזה וחולים כל הזמן ויש שמקבלים התקפים חוזרים כל תקופה מסויימת.

התקף פסיכוטי חד פעמי , ראשון בחיים, לפעמים חולף אחר טיפול, בסביבות 10 - 15% יחלימו ממצב פסיכוטי ואישפוז ראשון ויחיד.

יש לשלול סיבות, גופני, תרופות, חומרים, מרכיב אישיותי ועוד..
באם מדובר במחלה , סכיזופרניה וכו.. מדובר במחלה כרונית, ויש צורך לטיפול ומעקב מסודר, כמו במחלות גופניות כרוניות אחרות.

התשובה שלילית. המדינה לא מממנת חופשות לאנשים.