פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שמעי, אני לא פסיכולוגית או שום דבר בסגנון אבל אני הייתי בטיפול פסיכיאטרי כבר משהו כמו עשר שנים בגלל דיכאון ושאר ירקות בסגנון... ועל המלצה של פסיכיאטרית לא להכנס למסגרת פרודוקטיבית של לימודים או עבודה עוד לא שמעתי... אפילו להפך.. בדכ בתקופות שממש רע לי מה שעוזר זה המסגרות הללו, ולא משהו אחר.... אפשר לשאול למה היא מייעצת לך ככה?

הטיפול הפסיכיאטרי בדיכאון עזר לך ?? אם כן עד כמה ?

בגלל המחלה שלי אני פראנואידית וקשר עם חברה בצורה יציבה כמו לימודים או עבודה סתם יזיק לי לכן אני צריכה להחלים בבית מבינה

האמת? זה מורכב...
אני כתבתי למטה על זה שאמא שלי נפטרה לפני שלושה חודשים ולכן התקופה שאני עוברת עכשיו היא לא פשוטה... אני כן יכולה להגיד לך שהמצב הרבה יותר טוב עכשיו ממה שהיה בעבר...אולי זה הגיל, או הניסיון... אני לא יודעת... יש תקופות טובות, יש תקופות לא כ"כ...

האמת שאני לא כ"כ מבינה למה לא לעבוד, אפילו משהו ממש ממש בקטנה שלא ייהיה לך קשה אבל שכן יתן לך יציבות... אבל באמת באמת באמת שקטונתי מלייעץ לך, אני לא אשת מקצוע... אבל אני תמיד ראיתי בקשרים עם אנשים משהו לא יציב... אם יש לך חברות קרובות וטובות שמבינות את המצב שלך זה נפלא ותאחזי בהן! והלוואי עליי ועל כל אחד שיהיו לו את האנשים שאפשר לסמוך עליהם ושטוב לך איתם ושאת יודעת שתומכים בך ויכולים להרים אותך, ככה נראה לי...
לי לא היה ואין את זה... החברות שסבבו אותי אף פעם לא הבינו את המקום הנמוך הזה שפשוט רע לך... ואת לא יודעת מה לעשות עם עצמך.. לא התחשק לי להסביר את עצמי או להרגיש דפוקה מול אנשים או לשים מסכה אז התנתקתי ותמיד ניסיתי למצוא תעסוקה... משהו שאני תמיד יכולה לעשות או מקום שאני תמיד יכולה ללכת אליו ולהרגיש רצוייה...
וואלה לא יודעת... אבל תהיי אופטימית.. זה שאת מנסה זה כבר טוב...
אני מקווה שאני לא סתם מבלבלת או גורמת לך להרגיש עוד יותר גרוע...
קחי את זה בערבון מוגבל ולכי עם מי שאת יודעת שאפשר לסמוך עליו...
מעולה שיש לך מישהי שעוזרת לך...
ואת יודעת משהו? לי לפחות, עזר אפילו סתם לכתוב פה ולהרגיש שכן יש מי שמבין...
המון בריאות אושר והצלחהה!!!

אההה...
מצטערת אבל קראתי עכשיו שוב את מה שכתבת...
אם את אומרת שקשר יציב לא יעשה לך טוב אז זה לא כ"כ דומה לחוויה שלי כך שאני לא כ"כ מבינה איך ומה יעזור לך, לפחות מניסיוני....
הדבר היחידי שהוא תמיד נכון, הוא שאם את מחפשת איך לצאת מזה ופתרון, תמיד תוכלי למצוא מי שירצה לעזור לך....
המון הצלחה! מקווה שהמצב יסתדר במהרה!

תגידי מה שתגידי בלי להכיר אותך..האנטואיציה שלי אומרת לי שאת בחורה מיוחדת ויש בך מנגנון הישרדותי חזק נתת לי כח ולא בלבלת עזרת תודה ובהצלחה גם לך ואגב אני חושבת שצריך ליסמוך על אנשים עד גבול מסוים לצערי הרב אנחנו חיים בעולם של אנטרסים אין מה לעשות כולם מנסים לישרוד כולם דואגים לעצמם ליפעמים על חשבון אחרים וליפעמים אין כח לאף אחד ליסחוב אותי עליו בנוסף לנטל מהחיים האישיים שלו שימי לב כמה קשה לאנשים להקשיב אחד לשני מרוב קושי הפכו את זה למקצוע מכובד עם כסף[פסיכלוגיה ] לכן אני סומכת על חברותי עד גבול מסוים צריך לדעת מה לספר ולמי לספר ומתי לא כל דבר אומרים בלי שום קשר לפארנויות שלי אני חושבת שכמובן חייב להרקין ראש ולהיות קשוים לעצות חדשות ולהושיט יד למי שרק רוצה לעזור אך 80 אחוז זה הרצון שלנו לעזור לעצמנו אם אנחנו לא נעזור לעצמנו אף אחד לא יעזור[= אני מודה לך עזרת לי גם לך המון בהצלחה

אני מקווה שאת צודקת בקשר אליי, בקשר לשאר אני מסכימה איתך במאה אחוז....
המון תודה לך ואם עזרתי עשיתי את שלי...
אני באמת באמת מקווה שתמצאי אושר ושלווה בחיים...

לא ברור המלצת הרופאה המטפלת ומה היו השיקולים, אך באופן כללי , חשיפה לשמש , לא בשעות השיא, מעלות סרוטונין, תזונה בריאה ותוספות וויטאמינים מקבוצת B וכן חומצה פולית (מינימום 10 מ''ג) - תורמים ליצור סרוטונין במח.( L METHYL FOLATE - עדיף והכי יעיל, לצערי אין בארץ) , מומלץ על תיזמון פעילויות, בניית טבלה שבועית, תיכנון כל יום מה עושים, לשלב דברים כיפיים ( כל יום לפחות פעם אחת, כגון: הליכה לים, סרט, קניות, חברים וכו'..) , הליכה באופן מסודר, מינימום 4 פעמים ביום, שינה טובה ועמוקה ככל שניתן, להימנע מסמים ואלכוהול. הנ''ל יכול לתרום לשיפור המצב הנפשי. לקריאה נוספת לגבי דיכאון קליני, חרדה ועוד, את מוזמנת ליבדוק בדף המטופלים באתר שלי. בהצלחה.

היי לימור הייתי רוצה לשוחח איתך יש לך איזה מייל שאוכל ליצור איתך קשר?

כחלק מהתמודדות פסיכולוגית של טראומה יש מרכיב הימנעותי, אשר מקבע את החוויה הטראומתית וכן את ההפרעה. ככלל אצבע, ההתמודדות הטובה ביותר עם חרדה בכלל ו PTSD בפרט, זה חשיפה, לא להימנע, תיכנון הדרגתי של חשיפה .( שיטת טיפול PE , CBT ועוד) . על מנת להשיג תוצאה טיפולית אמיתית, מומלץ לא "ליברוח" , כן להיחשף ולהתמודד, מה "שמחנך" את המח שכנראה אין סכנה אמיתית ובהדרגה התגובה אמורה לרדת. בהצלחה !

לפונקס נחשב עדין כטיפול הכי יעיל במצבים עמידים.
לעתים יש צורך בתוספת נוגד פסיכוזה ( רספירדל, סוליאן או מדור ראשון) ואו אוגמנטציות, כגון: מייצב מצב רוח ( דפאלפט, לאמיקטל).
יש לזכור שהמרכיב התמיכתי פסיכולוגי מהווה חלק חשוב בטיפול.
מקווה שיצא מהמצב במהרה. בהצלחה !

אם זה היה חד פעמי ועבר שבוע מאז והכל בסדר , פשוט תישכח מזה.

אבל את נשמעת חזקה מאוד ביחס למה שעברת. לאט לאט, אולי בהתחלה בסיוע תרופות, אם תמצאי לך מסגרת טובה ומתאימה (עבודה, לימודים), אני מקווה ומאמין שתצליחי להתאושש. מחזק את ידייך.

איבוד אדם אהוב מלווה בתקופת אבל, הכוללת דיכאון ותלונות נפשיות לפעמים עד כשנה ויותר. באם הסבל קשה , נמשך מעל חודשיים ופוגע בתיפקוד באופן ניכר, מומלץ לפנות לעזרה מיקצועית, בשיחות ואו תרופות. משתתף בצערך.

שלום,
אני מזדהה איתך, גם עוברת חוויה דומה, דכאון של כבר שנה בערך, בלי יכולת לדבר עם אנשים ולא כלום..., אני בת 23. מה שכתבו כאן מעליי באמת רלוונטי - מה את עושה ביומיום, האם יש לך תכניות עבור עצמך? את עובדת/לומדת וכו'?

שלום,
אמי יקרתי נפטרה לפני חמשה חודשים, קשה מאוד בלי אמא. אהבתי אותה וממשיך לאהוב אותה לסוף חיי. באהבה והזכר שלה אני נהייה יותר חזק, אפילו שאני מרגיש לבד ואין לי אף אחד. אני חזק באהבה שגידלה וחינכה ותרמה לי לאורך חיי, והינה היום אני שורד וממשיך בגאווה ללחם במציאות הקשה בלי אמי. והתחלתי לדרוש מעצמי מה שאמי דרשה ממני , זה להצליח וליהנות ולהיות חזק. אני מודה לה בחיים שלה ואחרי מותה, וממשיך לאהוב אותה ומרוצה מעצמי כי מתחזק בעצמי ובזכותי אני מתחיל את החיים מחדש, והזכר של אמי במקום לכאוב מתחיל לנחם אותי ומחזק ומקל לי את החיים.

הייתי כל הזמן במחשבות סרק, מחשבות בלי תועלת, לא מקדמות להפך רק מטשטשות את הראיה מבלי לתפקד. הרגשתי חסר, וחלש בלי כל מטרה לחיים ואין לי תקווה.
יום אחד אמרתי לעצמי אני רוצה בטוב לי ובהנאה, אז הרגשתי באהבה, וזכותי לאהוב ולאוהב, והתחלתי לאהוב את עצמי. לאהוב את עצמי זה אומר להרגיש שאני שווה ובעל ערך, ולהיות כזה צריך להיאבק וללחם. התחלתי לחפש עבודה, לא למודים כי היה מוקדם לחשוב עבור לימודים, ללמוד צריך כוח ומאיפה יש לי כוח? התחלתי לחפש עבודה ולא מצאתי. בכדי שלא אכנע, התחלתי לחפש עבודה בתרומה ובהתנדבות (חינם) ולא קבלו אותי. אפילו שחיפשו מתנדבים. הלכתי ותרמתי דם במגן דוד. היה מפחיד והתגברתי על הפחד גליתי לעובדים בתחנה התרימה שאני מפחד. הם תמכו בי ונתנו לי כבוד הרגשתי שאני שווה והינה יצאה ממני מנת דם. נהניתי מאוד והרגשתי באהבה כלפי עצמי שאני יכול להוכיח אחרת ממה שכולם חושבים. המשכתי לחפש עבודה והצלחתי לצאת לדרך הנכונה והיום יש לי עסק (אני עצמאי) ואני מצליח להמציא פטנטים, רשמתי בקשות לפטנטים בישראל וגם ב PCT. אין קשה מול הרצון ולא יכול להיות שכולם טועים ואני צודק, ולא צודקים ואני טועה: יעני פפטי פפטי המחשבות שלי לא צודקות במאה אחוז ואינם טועות במאה אחוז, צריך לסדר את המחשבות לפי הגיון. סדר זה סוד ההצלחה בחיים, הגיע הזמן להתחיל אצלך לסדר את הדברים. עצם העובדה שאת בחיים היא ליהנות מהחיים ולשאוף להצלחה. ללכת ולבקש סיוע מרופא המשפחה, וגם מעובד סוציאלי, מפסיכיאטר, מחברים ובני משפחה, ובסוף הכי יכול לסייע ולעזור זה אני לעצמי(אם אין לי מי לי) מהניסיון שלי הצלחתי, ולא היה לי אוהדים. אני אוהד בשבילך אז תנסי בשבילי+ בשבילך. בהצלחה קודם תנסי

באהבה ובברכה
גול

כשכתבתי פה, זה באמת היה מתוך המון כאב ומצוקה, אני קצרה עם כולם כי אין לי סבלנות לכלום ואני כל הזמן עצובה ועל קוצים... הבעיה היא שבחוץ, אל מול העולם, אני שומרת על פאסון, ואז הכל מתפרץ דווקא על הבן אדם שסובל איתי, על אבא... אולי היחידי שלא הרחקתי ממני עד עכשיו, ועכשיו גם זה לא נכון... והמענה של כולכם כאן באמת מחזק...
אומרים צרת רבים נחמת טיפשים אבל אני חושבת שצרת רבים חצי נחמה.... עוזר להרגיש שאת/ה לא לבד בחוויה שלך... וכל סערת הרגשות היא נורמלית...
ואין לי שום אינדיקציה או קנה מידה של מה זה נורמלי בדברים האלה, אף פעם לא איבדתי מישהו שכ"כ כ"כ קרוב אליי והיה זה שהכי רצה בטובתי תמיד, גם כשלא הגיע לי.

אני לגמרי מסכימה עם התפיסה של "אם אין אני לי מי לי", אבל אני חושבת שזה בא, לפחות אצלי, ממקום שלילי של חוסר אמון משווע במין האנושי ובעצמי. שום דבר לא מספיק טוב, אף-פעם.האמת שאני משתדלת להיות כמה שיותר עסוקה... אני לומדת לתואר ראשון למרות שהיה עליי להוריד עומס של קורסים (היא נפטרה ממש בתחילת הסמסטר) ועובדת בסופי שבוע, ניסיתי להתנדב עם חיות אבל לא מצאתי מסגרת שמסתדרת לי עם לימודים ועבודה...
אבל חוץ מזה? אני לא יוצאת, לא רואה אנשים, מרחיקה אנשים שמנסים לשמור איתי על קשר.. אבל אין לי כוח לאנשים, אין לי אנרגיה לשמור על הפאסון הזה... אני רוצה לבכות כשבא לי לבכות ולא להרגיש לא נעים מאף אחד... ושיפסיקו להגיד לי כאילו כלום "צאי מהבאסה"... לא יכולה...
יש קבוצות תמיכה לדברים האלה? או משהו בסגנון?
כי לטיפול פסיכיאטרי אין לי כוח... זה דורש תעצומות נפש שאין לי כרגע, ככה זה מרגיש בכל אופן...

היי,
אני גם עוברת דבר דומה מהרבה בחינות. אני בת 23. ההתבודדות, חוסר היכולת לדבר עם אנשים, הבכי כל הזמן... ומה שעוד צריך.
לגבי התנדבות עם חיות - גם אני חיפשתי, ודווקא מצאתי מקומות עם שעות גמישות, את מהמרכז?
לגבי הטיפול הפסיכיאטרי. אני מסכימה איתך שלפנות לטיפול דורש להגיע מנקודה מסוימת - כלומר, לא מהמקום החלש ביותר, של תלות גמורה בפסיכיאטר או בעזרה החיצונית, אלא אולי קצת אחר כך, אחרי שבנית את היסודות בעצמך ואת מרגישה שיש לך רצון אמיתי להתחיל לעבוד על דברים שם בחוץ. אצלי, לפחות, נדמה שדברים צריכים קצת להבשיל קודם, ולא תמיד מצב של "פעולה" הוא מתאים מיד. לפעמים נדמה לי שיש ערך לתקופה הזאת של חוסר יכולת גמור להתרומם. אבל אולי אני טועה, אולי טיפול לא חייב תמיד להיות "פרקטי" ויכול גם להוות פשוט תמיכה ביומיום.
קבוצות תמיכה - אני יודעת שיש במיינד קליניק וב"מאניקר". צריך כמובן לראות אם זה בכלל בכיוון שלך.

אני חושבת שיותר קל לשתף מישהו שאתה יודע שמבין, אם זה הדיכאון, ההתבודדות, אבל...
בנוגע לטיפול, לדעתי אין פה צודק או לא, אם זה עוזר לך, זה הדבר הנכון...
אני מהמרכז ואני ממש אשמח, אם את רוצה לדבר...
לילה טוב!

לגבי מינונים זה אינדבידואלי, קלונקס טיפול נוגד חרדה ויכול לעזור בתקופות לחץ ודחק קשות ולא רק בקרב הפרעות נפשיות, לדוגמה, קושי להסתגל למצב של פשיטת רגל, אובדן אהוב, לאחר טראומה ועוד..( אפילו אם אין קריטריונים להפרעה נפשית)
התמכרות בדר'כ לאחר שימוש ימיומי לאורך 3 חודשים.
מומלץ לקחת את הטיפול למשך כשבועיים ולישקול אפשרות להפסיק, בתיאום עם רופא מטפל.
אסור: לערבב עם אלכוהול ( סיכון להרעלה ), אסור להפסיק באופן פתיאומי( סכנה לפירכוס), יש להיזהר מנהיגה או כל פעולה הדורשת ריכוז ומלווה בסכנה. מומלץ ליקרוא את העלון לצרכן ולשאול את הרופא המטפל לפי הצורך.

יכול להתאים למצב דיסוציאטיבי, אך יכול להתאים למצבים שונים אחרים( אישיות היסטריונית, סוג של אפילפסיה ועוד.. )

סמים אכן קשורים למערכת הדופאמין, אך בו בזמן גורמים נזק מיותר ולא מומלץ להשתמש בהם.
אדרונקס - חוסם ספיגה של נוראדרנלין( NRI ) , באופן עקיף מעלה דופאמין באזור האונה הקדמית.
וולבוטרין חוסם ספיגה חוזרת של נוראדרנלין ודופאמין ( NDRI ) .
בארה'ב אישור מה FDA לטיפול בסטראטרה, עובד כמו אדרונקס ונימצא יעיל ביותר ב ADHD ADD .
מומלץ להתייעץ עם רופא מטפל להעלות את האדרונקס, או לעבור לריטלין, זאת במטרה להפחית את השימוש בסמים ולהשיג יעילות קלינית טובה יותר.
מצורף סיכום אדרונקס :

אני מומחה במבוגרים, אני לא בטוח באם ניתן לחייב בדיקה מסויימת בבית הספר, אך אם הבדיקה יכולה להיות לעזר ולאבחן בעיה מסויימת כדאי לעשות. לגבי חתימה, זה נושא משפטי, יש להתייעץ עם עו'ס או יועצת בבית הספר. בהצלחה.

מומלץ לתמוך, לעודד, לנסות להיות אופטימים לידו לגבי העתיד, להיות שותפים לטיפול ככל שניתן. בהצלחה !

יש הרבה כדורים, אך יש צורך לשלול בעיות גופניות תחילה, לאחר שנשלל בעיה גופנית, יש צורך לבדיקה נפשית מסודרת ורק אז תיכנון הטיפול.
נ.ב. לגבי טיפים לשינה טובה יותר, הייגינה של השינה, ניתן לבדוק באתר שלי, בדף מטופלים, יש חומר להורדה. בהצלחה !

פסיכיאטר בקופה - תשלום כמו כל ביקור רופא מיקצועי.
פסיכיאטר במרפאת ברה''ן ציבורית ( משרד הבריאות) - חינם.
נ.ב. רשימת פרטי המרפאות בארץ באתר שלי, בדף מטופלים.
בהצלחה!!

האם אתה יכול לתת מספר של מרפאת ברה"ן באזור הדרום?
המספרים ברשימה שלך לא מעודכנים.

האם ידוע לך כמה עולה פסיכיאטר בקופת חולים כללית? או בסביבות איזה מחיר מדובר?

תודה.

פרטי מרפאות ברה''ן באתר משרד הבריאות או חיפוש גוגל.
מחיר בקופ'ח כמו מחיר ביקור רופא מיקצועי.

הכי פשוט רופא משפחה. תמיד אפשר לפנות למיון כללי בכל בית חולים. ניתן להתקשר למרפאת ברה''ן ציבורית ולהזמין בדיקה דחופה, לבד או בעזרת רופא משפחה.
יש ליזכור, באם יש חשש לחיי אדם מאובדנות, חובה לפנות במיידית למשטרה או מד'א, לדווח "חשש לחיי אדם" , ואו , אם לא מסוכנות במיידי, יש לערב עובדי רווחה במקום מגורים לעזרה. ( ברווחה עו''ס אשר בעלי רקע במחלות נפשיות)

כן, יכולים לישלול לך את הרישיון, מומלץ לא לנהוג כאשר המצב לא יציב ולא מאוזן, נא לעדכן את הרופא המטפל בנדון ולהימנע מנהיגה עד אישור מהרופא המטפל, המכיר את מצבך הכי טוב.