פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

הכול הרי התחיל לפני שבועיים שקראתי על מחלת הסכיזופרניה....נכנסתי לחרדות אדירים התחלתי לדמיין את המחשבות שם והרגשתי רע מאוד.זה נמשך ארבעה ימים ועבר לשבוע וקצת.לפני חמישה ימים זה חזר ובגדול אני לא מבין מה קורה לי יש לי פתאום מחשבות כמו של סכיזופרנים אני מודע לעצמי שאלה מחשבות לא הגיוניות חסרות בסיס אבל עדיין מפחד מאוד...אני לא יודע מה לעשות....מחשבות פתאום שאני שולט על כל העולם או שאני דמות גדולה שכולם בגלל זה מתנכלים לה ורודפים אחריה ושמדברים עליי עכשיו בחדשות או מחשבות שבכלל מישהו רוצה להרוג אותי ולכן גורם לי לרצות לעשות דברים((אני מודעעע לזה שהמחשבות הללו הן ממש לא בסדר חסרות היגיון ובסיס ומשמעות שהן דמיוניות ואין בהן משהו מציאותי ומפחד שיש לי סכיזופרניה בגלל זה אבל עדיין מרגיש ממש ממש רע עזרה בבקשה!!)

בני בן 40 סובל מתקופת הצבא מבידוד חברתי מחשבות טורדניות
התקפי זעם וכן קושי להסתגל למקומות עבודה לדוגמא כל דבר שהוא עושה
מתלונן על קושי פיזי ונפשי ולא מסוגל להסתגל לשינויים....ממה הוא סובל?
וכיצד ניתן לשפר את מצבו?בתודה אב מודאג

אבקש לשאול , עקב ההחלטה להוציא מסל הבריאות את התרופות הפסיכיאטריות:
א. האם חולה שקיבל עד היום תרופות בקופת חולים לא יוכל לקבל יותר?
ב. אם כן, האם נכון הדבר לגבי כל התרופות הפסיכיאטריות, כמו סוליאן לדוגמא?

אודה על תשובה בהקדם

שלום

הנני לוקחת רסיטל 20 מ"ג כ-6 שנים.

הכל התחיל בשל פחד מרעידות אדמה. פחד שהתרחב לפחד ממוות,ים וכו'.

לאחר שהרגשתי שהחרדות מתשלטות עלי ופוגמות באיכות החיים שלי פניתי לפסיכיאטרית שהמליצה לקחת רסיטל.

הרסייטל שינה את חיי מקצה לקצה וגרם לכל התחושות להיעלם.

לפני כ-4 שנים חוויתי אובדן של תינוק בחודש התשיעי להיריון בעת הלידה ולאחר .

לקח לי 3 שנים להיכנס שוב להיריון - כחודשיים לפני ההיריון הפסקתי לקחת את הרסיטל כי חשבתי שאולי גם הכדור מונע ממני להיכנס להיריון.

ואכן נכנסתי להיריון. בחודש שישי לאחר שחוויתי מספר התקפי חרדה ( לאור האובדן שחוויתי) הרופאה המליצה לחזור ולקחת רסיטל.

ילדתי לפני 4 חודשים ילדתי את בתי מניתוח קיסרי שתואם מראש.

לפני כחודשיים וחצי התחלתי לסבול מכאבי בטן חזרים (התכווצויות של דקה כמו צירי לידה) שהיו עוברים רק לאחר יציאה. כאבי הבטן מופיעים כמעט כל יום ועלי ללכת לשירותים מספר פעמים ורק לאחר כמה יציאות שהאחרונה בהן הינה שלשלול הכאב עובר. לאחר מען אני מרגישה חלשה והרגליים כואבות.

חשוב לי לציין כי הינני רגישה ללקטוז וכי הרגישות גברה לאחר ההיריון.

שמתי לב לאחר שקראתי את העלון המצורף לכדורי הרסיטל כי הכדור מכיל לקטוז ולכן הנני חושבת כי זו הסיבה לכאבי הבטן.

הנני מתגוררת בארה"ב אך רוכשת את הכדורים בארץ.

ביצעתי בדיקות והן נמצאו תקינים.

כמו כן הרופא הפנה אותי לבצע אולטראסאונד בטן. הפענוח הועבר לגסטרולוג שמתמחה במעיים אך טרם קיבלתי כל תשובה.

לאור זאת שאלתי מה ניתן לעשות?

האם ניתם להחליף את הרסייטל לכדור אחר שאיננו מכיל לקטוז? אם כן מהו?

אני יודעת שבד"כ כדי לשלול שהרסיטל אכן גורם לכאבי הבטן והשלשולים יש להפסיק לקחתו ולראות אם כאבי הבטן נעלמים. אך אינני יכולה לחשוב להפסיק לקחת את הכדור ולהסתכן ולעבור התקפי חרדה.

אודה לך מראש על תשובתך

שלום
מזה מס' שנים אני נוטלת תרופה בשם ציפרלקס מינון: 1 כדור ביום.
שאלתי הינה באם תהליך של נסיון להרות או בטיפולי פוריות או הריון האם ניתן לקחת תרופה זו? האם זה לא פוגע בעובר? איזה השפעות קיימות על התפתחות העובר? האם ניתן להניק? וכמובן הבריאות שלי.
באם לא ניתן לקחת ציפרלקס מה כן ניתן לקחת. ברצוני לציין שאני לא יכולה להיות ללא תחליף שמתאים לי. ע"פ בדיקה שערכתי הבוקר ע"י ערכה בייתית קיים הריון. עדיין לא נבדקתי ע"י רופא נשים (יום ג' יש לי תור). אשמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי. כי אני בלחץ נוראי מלחיץ שאני חשופה לבעיות כלשהן.
בתודה ושבת שלום.

היי
יש לי כאב כרוני במשך יותר מ11 שנים.
בשנה וחצי האחרונות הכאב הפך לבלתי נסבל, יאוש עמוק, חוסר יכולת לתפקד בחלק מהזמן בעבודה שהייתה מאוד חשובה לי (הייתי קצין בקבע והשתחררתי לפני חודש וחצי). עד שהגעתי למצב שבלעתי מינון של יותר מפי 20 מהמינון היומי של כדור נגד דיכאון שלקחתי (רציתי להזיק לעצמי, אבל לא להתאבד ולא ממש ידעתי מה הנזק במה שאני עושה). לאחר מכן הגעתי לפסיכאטר שנתן לי זיפרקסה במינון של 10 מ"ג + רסיטל. בהתחלה 20 מ"ג ולאחר מכן 60 מ"ג. היה אמנם שיפור מתון בממוצע אבל עדיין יאוש עמוק, מחשבות על התאבדות בחלק מהזמן , חוסר עניין ובטח חוסר הנאה משום דבר (עד לפני חודשיים), והרגשה שהחיים הם סבל קשה מדיי. לפני חודשיים בדיוק התחלתי לקחת רסיטל במינון של 80 מ"ג ומאז בהדרגה המצב התחיל להשתפר:
מצב הרוח נהיה בסדר, התחלתי להיות אופטימי בהדרגה, הרבה פעמים כשאני סתם הולך ברחוב פשוט בא לי לחייך מרוב שדברים מתחילים להסתדר. אני מתחיל להיות מרוצה מעצמי, ולהרגיש בסדר עם עצמי. אני מצליח לעבוד ואני מצליח ללמוד ולהנות ממה שאני עושה.
כל הדברים שאיבדתי לאט לאט חוזרים. עוד דבר קטן ועוד דבר קטן ועוד דבר קטן מסתדרים, ועוד דבר קטן לא מסתדר, וכן מסתדר וכך בהדרגה החיים מעינוי מתמשך הופכים לא רק לדבר נסבל - הכאב אכן נהיה ברוב המכריע של הזמן נסבל איכשהו, אלא גם (ואני אומר את זה מאוד בזהירות) לדבר שהוא גם חיובי.
חשוב לי לציין ששיקול הדעת שלי טוב מהרגיל, אני בכלל לא מתנהג בפזיזות/מבזבז כסף/ממוקד בעצמי ופחות באחרים שזה מאפיין של היפומאניה.
תופעת לוואי של המצב הטוב הזה שבגללו אני מתייעץ בפורום זה שאני התחלתי לא לישון בלילה - ביום רביעי בלילה נרדמתי ב7 בבוקר ל5 שעות (ניסיתי לישון ב05:30 בבוקר והייתי עם יותר מדי מרץ (במקביל לעייפות) וגם הלילה אותו דבר.
כיום אני לוקח זיפרקסה במינון של 5 מ"ג, ובעבר הייתי ישן 11 שעות בלילה בכל לילה בכל הזיפרקסה.
אני מצליח לנצל את השעות ללימודים (אני סטודנט) ועקרונית אין לי בעיה עם זה.
השאלה שלי אם יכול להיות משהו בעייתי בתופעת הלוואי הזו של חוסר שינה, או שזו תופעת לוואי של הרסיטל במינון של 80 מ"ג ולא נורא (זה מה שנראה לי אבל אני רוצה לוודא).
ואגב את כל הסיפור הזה אני לא מספר לפסיכאטר שלי כדי שלא יפסיק את המינון של 80 מ"ג שמאוד עוזר לי.
תודה רבה.

לילה טוב
אני סובל מסכיזופרניה עם כאבים נפשיים קשים.
הייתי מעוניין לקבל המלצה לתרופה לכאבים(אך לא ממשפחת הוולטרן בגלל בעיות בכליות שיש לי)
בתודה
יוגב

אני בשנות העשרים לחיי. אני מזריקה 12.5 מ"ג פלודאקאט פעם בארבעה שבועות. סבלתי בעבר ממחשבות שווא והזיות קלות שגרמו לי לחרדה. מאז שאני מקבלת טיפול בפלודקאט התאזנתי הפסיקו החרדות ונעלמו אט אט מחשבות השווא.
הפסכיאטרית חושדת כי יש לי הפרעת אישיות גבולית( כך רשום בתיק הרפואי) או חשד לסכיזופרניה. הבנתי כי פלודקאט היא תרופה נוגדת פסיכוזה- האם פסיכוזה הוא מצב שנמצאים בו גם אנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית? ועוד שאלה - האם ניתן להוריד את המינון אותו אני מקבלת ליותר נמוך? מה המינון הנמוך ביותר שאפשר לקבל ולא לחשוש מחזרת מחשבות השווא? או באופן כללי יותר- מה המינון הנמוך ביותר המוכר לך שאדם בעל מחשבות שווא מקבל? אני מרגישה אי שקט פנימי תמידי/חוסר מנוחה פנימית וזה לדעתי נובע מלקיחת התרופה. אשמח ואודה לך אם תענה לשאלותיי.

האם סרקוול אקס -אר גורם לפחות תופעות לוואי ועדיף על הסרקוול הרגיל? מדוע אין מימון של מכבי על ה-xr אם זו אותה התרופה.כמו כן האם לקחת התרופה 300 מיליגרם בבוקר או בערב? אודה על תשובתכם.הענין חשוב עבור בן משפחה.אודה על תשובתכם.

שלום רב,
אחי אוטיסט בן 17.
מטופל בכדורים כמו וליום,רספרידל,אינטומין,אנדרוקור ועוד.
לפניי כשנה הועבר להוסטל מתאין ומגיע אחת לשבוע הביתה.
כשהגיע להוסטל היה שמן מאוד ושקל 105 קילו כשגובהו 1.65 בלבד.
תוך שנה ירד 40 קילו למשקל של 65 קילו ללא דיאטה יזומה.
אנו לחוצים מאוד בעיקר הואיל והוא עושה סימנים כאילו אינו יכול לבלוע את האוכל.
הוא נראה כאילו האוכל נתקע לו ואז הוא יורק אותו החוצה.
לקחנו אותו לבדיקה רפואית שכללה גם בדיקות דם והכל נראה תקין.
גם הפסיכאטרית אמרה שאין בעייה מיוחדת מעבר לבעיות הרגילות שלו.
הוא ממשיך לרדת במשקל ואומר לעיתים ששמן זה מגעיל.
אנו לא יודעים מה קורה לו.
האם זה יכול להיות בגלל המעבר להוסטל?? האם זאת בעייה רפואית?האם חלילה נשמע כמו אנורקסיה(הוא היה מכור כפייתי לאוכל כולל משטר אכילה קבוע שאמר בדיוק מה המזון שיוגש לו בכל יום ובכל ארוחה)? איזה בדיקות כדאי לבצע לו ולאיזה עוד רופאים ניתן לפנות?
תודה רבה מראש.

שלום.
מזה מס' שנים אני נוטלת 1 כדור ציפרלקס 10 מילגרם ליום ברצוני להכנס להריון.
האם ניתן לקחת כדור זה במהלך הריון? האם זה לא פוגע בעובר? ובאם זה אסור מה כן ניתן לקחת כתחליף.
ברצוני לציין שאין באפשרותי להפסיק את התרופה אני מכירה את עצמי ואני מפחדת להפסיק.
אנא תשובתכם בהקדם בתודה מראש.

כשמטפל מחליט שהמטופל צריך לקחת גלולות,
והמטופל מסכים ומנסה אבל יש לו בעיה רצינית
בלבלוע אותן, הוא לא מצליח.
כיצד על המטפל לפעול?

האם ניתן להגדיר מישהו עם הפרעת אישיות גבולית כשלא נוכח הסימפטום של הנסיונות הנואשים והקיצוניים למנוע נטישה אמיתית או מדומה של אדם אהוב? או שהסימפטום הזה הוא הסימפטום העיקרי של ההפרעה?
אילו עוד הפרעות קיימות שתסמיניהן דומים לסימפטומים של הפרעת אישיות גבולית?

אני כל הזמן מרגישה כאילו שמשהו חסר לי החיים.
אני לא מצליחה להיות שמחה או עצובה לאורך זמן רב,
אני מרגישה שאין טעם לכלום.
אני חייבת לציין שבעבר סבלתי מדכאונות ונטיות אובדניות אבל זה לא מה שעובר עלי כרגע.
אני מרגישה כאילו נמאס לי מהכל, אין כוח לכלום, כאילו נתקעתי בתוך מצב של שעמום תמידי,
כאילו אין סיבה להיות שמח או סיבה להיות עצוב, אין טעם לכעוס או לצחוק, אין סיבה לכלום.
אין משמעות לשום דבר.
אני רק בת 18.
המצב הזה נמשך כשנה.
האם זה תסמינים של מחלת נפש כלשהי?
אני לא חושבת שניתן לטפל במצב דרך שיחות עם פסיכולוג.
אבל הרעיון לקחת תרופות כדי ליצור מצב של שמחה לא אמיתית לא מלהיב אותי.
מה קורה לי?

שלום,

תמיד שומעים דברים סותרים לגבי טיפול תרופתי.

הייתי שמח לשמוע מהנסיון של המטופלים כאן, על החוויה שלהם עם תרופות (בעיקר נוגדי דכאון).

אם תוכלו לספר מנסיונכם האישי על ההשפעה של התרופות עליכם - מבחינת שינוי בחיים, השלכות ארוכות טווח, תופעות לוואי קשות ובעיקר על הנסיון להפסיק עם התרופה והאם הצלחתם.

אשמח לשמוע על התנסויות ארוכות טווח.

תודה