פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

בעקרון ניתן לקחת את כולם, אך להזהר במיוחד מתרופות ממשפחת NSAID שגם הן יכולות להשפיע על הכליות

התשובה קשורה לביו כימיה, פרופיל התרופה וההשפעה על הביטוי התאי.
חסימה של ספיגה חוזרת מביא ליעילות המערכת וניצול סרוטונין אך בו בזמן מוביל להורדת הרגישות לסרוטונין בחלק השני של הסינפסה (POST ), מה שמוביל לירידה בחרדה לאורך זמן.
לידע כללי, תוספות חומצת אמינו טריפטופן לא יעזור באם חסר תורם קבוצת מתיל CH3, לכן לפעמים חשוב להוסיף חומצה פולית או מה שיש בארה''ב ופשוט עובד מדהים: L METHYLFOLATE .
החשיבה שלך בגדול נכונה,אך בפועל הדברים הרבה יותר מסובכים.
מצורף תמונה הממחישה את נושא שינוי הרגישות לאחר טיפול בSSRI , פחות קולטנים צהובים, DOWN REGULATION .

קודם כל תודה על התשובה המפורטת
ממה שהבנתי ממך לאורך זמן יהיו לי פחות קולטנים בתר סינפטים של סרוטונין אבל לא הבנתי איך זה מוריד את החרדה. הרי החרדה נגרמת מלכתחילה בגלל תת פעילות של נוירונים סרוטוגניים ופחות קולטנים משמע פחות פעילות...

וגם למה בארץ לא מוכרים L methylfolate ?

הנושא מעט מורכב, אכן יש פחות סרוטונין והגוף מנסה להתייעל על ידי יצור יותר קולטנים, כמו פחות דגים בים זורקים יותר רשתות על מנת לתפוס.
לאחר טיפול בנוגד דיכאון , יש ניצול טוב יותר של סרוטונין, יותר חומר זמין, הגוף לאחר מס. שבועות מפחית את מספר הקולטנים כי יש סרוטונין זמין שעוזר גם לדיכאון וגם לחרדה.
מה שמסביר למה בתחילת הטיפול יש תופעות לווא ולאחר מס. שבועות זה נעלם.
נושא החרדה, כאשר יש הרבה קולטנים יש רגישות יחסית, הגוף מנסה להתייעל בגלל חוסר והתגובה לא מאוזנת וקיצונית.
תגובת החרדה קשורה לקישורים באמיגדלה ( זיכרון אמוציונלי וטראומתי) ללוקוס סרולאוס ( מרכז נור אדרנלין) וכן גרעין ראפה ( מרכז סרוטונין), החרדה ברובה חוסר איזון במערכות הנ''ל, שיחרור יתר של נוראדרנלין ( סימנים גופנים של חרדה , דופק מהיר נשימות, לחץ בחזה, נימול באצבעות, כאבי בטן ופעילות וכו''..) ולאורך זמן הפרשות הורמוני גלוקוקורטיקויידים ( קורטיזול) ונזק מוחי ( הצטמצות נפח המח במיוחד היפוקאמפוס), לכן חשיבות הטיפול לטווח ארוך. קצת מסובך....
מי שמעוניין לישמוע הרצאה שלי בצורה פשוטה, באתר שלי יש קישור לתוכנית הרדיו ברשת א מוקלטת, MP3 , שאני מתארח כפסיכיאטר מומחה. כמו כן מצוין תאריכי התוכניות בעתיד.
פרטי האתר ליד התמונה שלי למעלה.

מתן מייצב מצב רוח ( ליתיום, דפאלפט, טופאמקס, לאמיקטל... ) וכן טיפול נוגד פסיכוזה לפי הצורך, באם OCD קשה , לאחר השגת טיפול מייצב מצב רוח במינון יעיל ( לפי רמות בדם בדר'כ) ניתן לנסות להוסיף SSRI ואו קלונקס.
מצבים עמידים ונדירים : ECT וניתוח מח .( לאחר מכן בדר'כ יש תגובה טובה יותר לטיפול תרופתי ושיפור אשר לפעמים לאחר זמן נעלם)
נ.ב. למתענינים - לידע כללי , מצורף תמונה של הניתוח: Anterior cingulotomy

האם מתן מייצב מצב רוח + טיפול נוגד פסיכוזה ב-ל-ב-ד יכול לעזור לOCD כאשר יש חשש לאופוריה ולמאניה?

תודה!

כאשר יש חשד למצב מאני, יש צורך בטיפול במייצב מצב רוח ( נוגד פסיכוזה על פי הערכה הקלינית וניסיון הרופא) טרם הוספת נוגד דיכאון ל OCD , כמו כן במצבי OCD עמידים לפעמים ניתן להוסיף נוגדי פסיכוזה, במיוחד OCD עם פגיעה בתובנה.
( POOR INSIGHT )

תוספות וויטאמינים מומלצות תמיד.

לאדם.....אני גם אובחנתי עם משהו בסגנון אבל זה ממש לא דומה למה שאני מרגישה...אני ממש לא מעבירה ביקורת,שלא תבין אותי לא נכון..סתם,פשוט אני רואה שאנשים שמאובחנים תחת אותה הגדרה מרגישים דברים שונים כמעט לגמרי ולא רק אתה..אני מכירה עוד מישהי שמאובחנת בזה והבעיה שלה גם לא בדיוק כמו שלי...מה זה מלמד??? שהפסיכיאטרים מדביקים לכל אחד אבחנה של פרעה ואף פעם זה לא מדויק,אפילו שכל בן אדם הוא בגיל אחר עם סיפור אחר אבל אין אפילו קווי דימיון וזה העניין פה.....מה דעתך על זה ד"ר יונתן?

הקיטלוגים הם בסך הכל כלי עזר לגופים המטפלים, ישנם הרבה סימפטומים וכאשר כמה סימפטומים נכנסים תחת אותה קטגוריה קוראים לזה הפרעה או מחלה, זה שחברה שלך צוחקת ללא הפסקה במאניה וכך גם אני זה סימפטום אבל זה לא אומר ששנינו מסתכלים אותם סרטים כל בנאדם ייחודי אם כבר חשבתי שתגידי משהו על הדמיון של השמיעה לחשדות כי פסיכופתולוגיים אומרים שמי יש לו בית שמיעה יש לו מחלת רדיפה אבל אם את מדברתעל דמיון בין אנשים בקשר למחלות אנחנו לא מחלות שאפשר להשוות בינהן אלא בני אדם בשר ודם שהאבחנה זהו כלי עזר לטיפול זה הכל אין כמעט אנשים שיודעים או חושבים שיש לי משהו שאני מאוזן

זה בעצם מה שהתכוונתי,כל בנאדם הוא בנאדם בפני עצמו! וזה שכתוב עלי איזשהו אבחנה אצל הקלסר של הפסיכיאטרית שלי,עם כל הכבוד-זה לא יכול למסגר אותי באיזשהו ריבוע של אדם מסויים..תבין,אני מסתובבת בראש כל היום,אבל כל היום:"שלום,קוראים לי X ואני סובלת מסכיזואפקטיב" ואני פשוט לא יכולה עם זה יותר! הרי בסך הכל,כשבנאדם בא ומנהל איתי שיחה,או פוגש אותי הוא לא יודע מה רשום אצל הפסיכיאטר! הוא רואה אותי,שומע אותי ואז הוא מתרשם וזה לפי דעתי מה שקובע! לא ככה?? הרי יבוא מישהו/י אחר/ת וגם לו כתוב אצל הפסיכיאטרית שלו שהוא "סובל מסכיזואפקטיב" אבל כשידברו איתו או יפגשו אותו,זה יהיה משהו אחר לגמרי,לטובה או לרעה.....מסכים איתי?

מסכים אפשר להסתיר מהרבה אנשים גם קרובים רחוקים הבעיה היא שרוצים להתחתן אני בן 23 אז יש קצת זמן אבל שמוצאים בת זוג קשה להסתיר מה אני יסתיר את הכדורים כל החיים ולפעמים מתקרבים למישהו ורוצים לספר אך לא יכולים מהבושה מה הוא יחשוב לא עשיתי צבא בגלל זה ואני נראה ברוך השם סיירת מטכ"ל אז שואלים למה ואני ממציא סיפור אחר קיצור זה סיפור

הכי חשוב לזכור, הפרעה נפשית = סבל מלווה פגיעה ניכרת בתיפקוד( חברתי, לימודי..)
לפעמים יש קושי להבדיל בין הפרעה סכיזואפקטיבית, מאניה דפרסיה, דיכאון פסיכוטי, סכיזופרניה ואו שימוש בקוקאין, יש צורך למעקב על ציר זמן ואז התמונה מתבררת וקל יותר לאבחן במדויק. לא תמיד התמונה הקלינית קלה ופשוטה כמו בספרי הלימוד בפגישה ראשונה, במיוחד שאם בו בזמן קיימות הפרעות נוספות ( אישיות, סמים, נזק מוחי, מחלות גופניות...ועוד)
בכל מיקרה הטיפול במקרים הנ''ל יהיה זהה, בנוגדי פסיכוזה , הקריטריונים לאשפוז בהסכמה או בכפייה כפופים לחוק לזכויות החולה והחוק לטיפול בחולי הנפש, כך שהטיפול והאשפוז יהיו מעוגנים בחוק ומידע עדכני ומיקצועי שמקובל בעולם.
האבחנה בפסיכיאטריה היא פמנולוגית , ז''א, מתבססת על תיאור המטופל והתרשמות הבודק ( OBSERVATION AND DESCRIPTION ).
לשם אבחנה יש צורך בתיאור ומידע משלים, ממשפחה , חברים, עבודה, פליליים ועוד..
לא תמיד האבחנה קלה , לדוגמה : מטופל שמסתיר מידע ולא משתף פעולה.
הגישה היום זה להתייחס לספקטרום של בעיות, הספקטרום הפסיכוטי, האפקטיבי(מצב רוח) האובסיסיבי, האוטיסטי וכו''... מה שמכוון לגבי טיפול יעיל ומוכח בכל ספקטרום.
לדוגמה : ספקרום פסיכוטי - טיפול נוגדי פסיכוזה , ספקרום אפקטיבי - נוגד דיכאון ...

מקווה שקצת הסברתי לגבי האבחנה בפסיכיאטריה והמורכבות.

אני גם הייתי פעם בראש שלך של מה יגידו וזה,אבל אני נמצאת היום במקום אחר,והעניין הוא אחרת במקרה שלי כי אני לא מסתירה כלום,מה זאת אומרת להסתיר? מי שכבר מגיע לסיטואציה שהוא מכיר אותי אז הוא מכיר אותי עד הסוף,אין לי במה להתבייש,אני חייה עם זה שנים וברוך השם לא רואים עליי כלום ואני בחורה יפה ואינטיליגנטית ומוכשרת,יש לי קשיים אבל אם תראה אותי ברחוב הדבר האחרון שתגיד על זה שאני חולת נפש,כן אני לוקחת כמה כדורים,פאק! חצי עולם לוקח את החרא הזה! מה שחשוב בתאכל'ס זה איך החיים שלי נראים ואיך אני מתפקדת אז אני מוצאת את הדרך שלי בחיים האלה גם אם זה לא בדיוק כמו הדרך של כולם,ומי זה כולם בכלל? תתבגר...

דוקטור בוא נשים בצד את הנושא של האבחנה כי יהיה לי זמן לעשות זאת כמטפל עוד הרבה מאוד זמן בחיי אני שואל איך אני פותר את בעית הקשב בנאדם רגיל לומד פחות ממני ולא בגלל שאני פחות אינטילגינט ממנו אלא רמת קשב ששואפת לאפס, האם אין טיפול לאבחנה שציינתי הזמן היחיד שאני מרוכז הוא הזמן שכולם יושנים, גם כדור טבעי במידה והוא אפקטיבי יעזור לי, תודה.

לגבי שיפור הריכוז באם האבחנה הנ''ל, סכיזואפקטיב, שינוי נוגד פסיכוזה דור שני עם פחות אפקט מרדים, תוספת אדרונקס, תזונה נכונה או תוספות וויטאמינים ( B קומפלקס + חומצה פולית ) , תירגול חשיבה וריכוז( קריאה ולימוד טכניקה לשאול שאלות לגבי החומר הנילמד בראש ולנסות לענות ולסכם לאחר כל דף), פעילות גופנית תוך שמיעת חומר לימוד מוקלט.
תתיעץ עם הרופא המטפל בנדון. בהצלחה.

התגובה נורמלית, בהתחלה יש החמרה של חרדה, לכן חשוב להתחיל חצי כדור, ניתן להוסיף נוגדי חרדה, כגון: לוריוואן, לתקופה קצרה. התופעה אמורה לחלוף במהלך השבועות הקרובים.
בכל מקרה חשוב לעדכן את הרופא המטפל בנדון, אשר ברשותו מידע נוסף, כגון מצב הגופני ועוד, ולהתייעץ עמו לגבי המשך או הפסקה.

דורש זהירות, יכול להוביל לעלית מינון אסטו ולתופעות לוואי, מומלץ מעקב רופא מטפל.

במצב לקיחה מוגזמת של אסיוול ,שכיח שיהיה: טישטוש, עייפות, איטיות של חשיבה , דיכוי נשימתי, קושי בקורדינציה ועוד
לקבלת מצב בילבולי מלווה התנהגות לא נשלטת מאסיוול - יותר שכיח כאשר יש הפסקה פיתאומית של טיפול ממושך , מצב שניקרא דליריום.
סביר להניח שבזמן חתימה על חוזה תחת טיפול באסיוול יהיה איטיות מחשבתית אבל בטח לא פגיעה בכישרות לערוך צוואה, כמובן זאת באופן כללי בלבד. כל אדם יש לבדוק באופן אינדיבידואלי, לקחת בחשבון מחלות רקע, תרופות , מצב קוגנטיבי- דימנציה ועוד...

תסמונת פוסט טראומה מלווה מצב רוח מעט דיכאוני וחרדתי.

יש מספר עבודות על קשר אפשרי עם SSRI ( רסיטל לדוגמה) זה לא חד משמעי ובאופן גורף, נחשב נדיר, אבל מתואר בספרות.

את מתארת החמרה לאחר ירידה והפסקה מהירה מידי, מומלץ לפנות לפסיכיאטר בהקדם, לחדש טיפול ולהיות במעקב צמוד,בנוסף לשתף בני משפחה או חברים.

פרפנן - נוגד פסיכוזה דור ראשון, תופעות לוואי נוירולוגיות, נוקשות שרירים ועוד
ליתיום - מייצב מצב רוח, תופעות לוואי עליה במשקל, שינוי מלחים , רעד ועוד.
יש לבדוק בעלון המצורף לתרופות ולברר זאת מול הרופא המטפל.

גם בקשריי ה"יציבים" אני נוטה לראות את האחר ואת הקשר עימו לפרקים כיוצא דופן במאפייניו הטובים ולפרקים כרע, לא אמיתי וחסר ערך. כאשר השינוי יכול לקרות בין שבוע לשבוע. אני מאוד מאוד מתקשה להתמודד עם גילויי רוע למינהם גם כאשר הם לא קשורים אליי וכאשר אדם יעשה משהו שלפי ההגדרות הנוקשות שלי הוא רע אז האדם רע מבחינתי באותו רגע ובאופן כללי אני תופסת את טבע האדם כרע ומרגישה לא משויכת אליו. בקשרים האובססיבים שלי אני מאוד דרמטית בדברים שאני אומרת ומסוגלת לראות את סיומו של הקשר וה"נטישה" כסוף העולם במלוא מובן הביטוי, אני לא מסוגלת לסיים קשרים גם אם אני יודעת שהם לא טובים לי בשום צורה, לא מסוגלת להתמודד עם יציאה של בן אדם מחיי לא משנה מי הוא. לעומת זאת, בשאר הזמן אני רגועה למדיי. כל מה שקשור להתפרצויות זעם וכעס זה משהו שאני לא יכולה להתחבר אליו כי אני מרגישה כעס לעיתים רחוקות ולרוב מה שיוציא כעס אצל אנשים אצלי גורר פגיעה עמוקה. אין לי צורך להיות במרכז העניינים ובחיי היום יום אני לא דרמטית. אבל תמיד אשמח לאופציה להיות במרכז העניינים או לקבל תשומת לב- לרוב אני רוצה אותה רק מאנשים ספציפים ומאחרים אין לה ערך. בגדול אני בן אדם נוח שקל להסתדר איתו. אני ביקורתית ויהירה אך לא מביאה זאת לידי ביטוי באופן בולט. אני חושבת שאני תמיד צודקת ושאני טובה מאחרים ונהנית להרגיש את זה או לקבל על זה הכרה אבל זה נראה לי רגיל. האם לפי מה שאני מתארת פה יכול להיות שיש לי הפרעת אישיות גבולית אבל ברמה נמוכה? יש דבר כזה בכלל? יכול להיות שההפרעה קיימת ובאה לידי ביטוי במצבים מסוימים אבל לא על כל מאפייניה?
אשמח לתגובה מעמיקה
בתודה מראש,
אריאל

אני נוטה להרגיש ריקנות לעיתים קרובות, כמעט תמיד וההקשרויות שהופכות אובססיביות מרגישות תחילה כאילו ייתכן וימלאו את הריקנות הזו ולאחר מכן הדרמה שבהתנהלות האובססיבית לוקחת את התפקיד הזה. ואני נוטה לשינויים במצבי הרוח.- אמנם הם לא קיצוניים באופן בו הם באים לידי ביטוי מול אנשים אבל אני יכולה רגע אחד להרגיש דיכאון עמוק ולבכות את חיי לבד במיטה ואז לצאת מהבית עם חברים ולהיות חיה וצוחקת בצורה יוצאת דופן (עדיין ממש לא הייתי מתארת את זה כמאניה) למרות שזה לא לגמרי אמיתי כי זה נובע מתסכול וזה מעין מנגנון הגנה שכזה.
נראה לי שכיסיתי כל מה שניתן לכסות במסגרת כזאת.

את בהחלט מתארת מצב המתאים להפרעת אישיות גבולית.
למידע נוסף ויעיל, ממליץ ליבדוק את החומר ( חינם) באתרי, בדף מטופלים.
( פרטי האתר למעלה ליד התמונה והפרטים שלי)
נ.ב.
לגבי נמוך, גבוה וכו' - מדובר ברמות ארגון : נמוכה - בינונית - גבוהה , קשור לספקרום עליו ההפרעה נימצאת , בין הנווירוטי לפסיכוטי.

הפרעה נפשית = סבל רב ופגיעה ניכרת בתיפקוד ( לימודים, חברה..)

יש לברר מול רופא מטפל שינוי לטיפול נוגד פסיכוזה דור 2 ואו לישקול תוספת נוגדי דיכאון.