פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום

יש לי חשש מזה כמה שנים שבעלי סובל מהפרעה כלשהי
זה מתבטא במצבי רוח קיצוניים בקללות והתפרצויות זעם
בשכחה של אותו אירוע או לחלופין הסתייגות ממנו
לעומת זאת הוא יכול להיות הכי רגיש בעולם

מצבי הרוח הקיצוניים שלו שמתבטאים בהטחות וקללות באים לידי ביטוי כאשר הוא אינו מקבל את שדרש
לעיתים הדברים שהוא דורש הם ציות לכלליו אשר אינם עומדים בגדר הנורמות ואף משפיעים לרעה על הסובבים אותו וגם על עצמו

השאלה היא איך אני מביאה אותו לפסיכיאטר שיאתר את הבעיה והוא יקבל את הטיפול המתאים לו
אני חייבת לציין כי מספר פעמים ניסיתי לרמוז לו שאולי ישנה בעיה והוא כמובן השתולל מכעס וטען שאני זו שלא נורמלית

אודה על תשובה
מיכל

בעלי ירד לאחרונה מ40 מ"ג רסיטל ל20.
ההרגשה שלו לא טובה והוא רוצה לעלות חזרה ל40 מ"ג.
הוא לוקח כבר כמעט חצי שנה 4 פעמים בשבוע והרגשתו טובה. האם הוא יכול לעלות את המינון אחרי חודש של 20 מ"ג?

לאחר שרופאת המשפחה שלי המליצה לי על צ'מפקס לגמילה מעישון תוך ידיעה שאני לוקח ליתיום וציפרלקס היום היא לא אישרה לי את המרשם לצ'מפקס, היא אומרת שזה מסוכן, מאוד חשוב לי להגמל מעישון והבנתי שעם מעקב רופא זה אפשרי. מה דעתך בעניין?

הרופא נתן לי פריזמה בגלל תאבון ללא שליטה.
האם זה יוכל לעזור?

והוא נתן לי גם קפסולות פריזמה ולא כדורי פריזמה, מה ההבדל?
תודה.

שלום, מה היה קורה לאדם שאהב את ההורים שלו, אף פעם לא כעס עליהם אפילו שהזיקו לו מאוד. ולאורך כל החיים שלו הוא סלח להם מבלי שיבקשו סליחה. הם ניצלו מצב לחץ שהו נקלע לזה בגלל שקרוב משפחה שעבד בעסק שלו, גנב לו פנקס שיקים ופזר אותו וזייף חתימה. ההורים ניצלו את המצב והכניסו אותו לאשפוז בכפייה. בכניסתו לכפייה ההורים שיקרו ובסיוע רואה חשבון אשר גם הוא קרוב משפחה זיפו במע"מ וסגרו לו את העסק ופתחו במקום עסק לאחיו הקטן בן שיש עשרה וחצי. הם עבדו בעסק שלו שנהייה להם מבלי כל הצדקה, העסק שלו היה פרטי. לא שותפות ואינו עסק יורשה. ארבע שנים עבדו אצלו בעסק אשר בתוך הבית שלו איפה שהוא מתגורר. הרעש והאבק והצפיפות ובנוסף היחס הגרוע שהתיחסו לו ולאשתו ולילדיו כאילו הם האשמים. המצב לא מפסיק להתדרדר. האשפוז הכפויי מכניס אותו חולה לאבחנה ותרופות. עם התרופות הבן אדם מסתבך ולאורך כל השנים היה לו רק החמרה והתדרדרות. ובסוף הגיע למצב אנוש. התחיל בבעיות לדיבור, שיבוש בראיה והפסיק לנהוג, והתמוטט וישן מנופח במיטה לא תפקד שבע שנים. בסוף המזל בא לקרתו, בא מישהו ששמע עליו וזה השני עבר מצב לחץ ועבר טיפול באופן פרטי על חשבונו אצל כמה רופאים, כולם השקיעו אותו במחלה ותרופות. בסוף הגיע לרופא אחד והרופא האחרון הוציא אותו מהכול תוך שלושה חודשים. הבחור הנחמד הגיע אליי ואמר: אם הרופא הזה לא יעזור לו אף רופא אחר לא יעזור. החולה שכבר התמוטט נסחב מהמיטה ונלקח לרופא לבדיקה. בבדיקה אצל הפסיכיאטר במצב אנוש לחולה שכבר הגיע למצב שלא יכול לדבר, וזכרון איטי ועמוס. הרופא אומר לו ש אינו חולה ורק הוא מסומם. צריך גמילה מהתרופות והחיים חוזרים כרגיל כמו כולם. התחיל הרופא בגמילה בלווי האשה והילדים ובשיחות תמיכה בטלפון. אחרי שבוע ימים החולה חזר לביקורת נוהג לפעם הראשונה משנים ועוד היה לבד ולא צריך משגיח ולא מלווה, אפילו בלי אשתו אשר היה צריך כל הזמן אפילו שצריך לכנס למקלחת או שירותים. החולה מתחיל להיות איש נורמלי לכל דבר, חזר לעבודה ופתח עסק מחדש. כנראה המצב החדש הזיק להורים שלו שכלאו אותו באשפוז בכפייה ולקחו לו את העסק ועוד השפילו אותו ואת בני משפחתו. המצב החדש לא עזר מצד ההורים הם הגבירו את המאמצים בכדי לשתק את הבן מבחינה נפשית גופנית ועסקית ועוד משפחתית. היום המצב של הבן לחוץ כספית. כי העסק שלהם נהיה גדול והבנק רוצה בהם ואין לו בעייה להציק לבעל העסק הקטן ובמקום לתמוך בו התחיל לשבור אותו בכדי לקבל שביעת רצון מהעסק הגדול של ההורים. לא לשכוח שגם מנהל הבנק הוא נשוי לאשה מאותה משפחה לאותם הורים. כולם במשפחה שלו התגבשו נגד בני משפחתו לקורבן ונגדו בלא צודק ולא הוגן ועוד איום וקיצוני ביותר. החולה הזה שהפסיק להיות חולה ואין לא סכיזופרניה שנתנו לו רופאים מטומטמים שסיעו לעוול ולאבל שיהרוג את המשפחה החלשה הפגועה מהכי קרובים והם ההורים. השאלה שלי: מה הייתם אומרים אם הייתם באותו מצב למשפחה זו, מי המשוגע?הרופאים, ההורים. או אני !

אני בת 19 ..מאז ומתמיד יש לי תחושות חזקות ביותר וגעגועים עזים לזמנים שלא היתי בהם בחיים ... אני יכולה לישמוע שיר משנות 90S או 80S או אפילו 60 או 20 כשאני קוראת ספר או רואה סרט או שומעת קליפ משנים כאלה אני מייד יכולה ליראות את עצמי בדמות אחרת באזור אחר באותו זמן באותה שנה חייה את אותם חיים שהיו נהוגים ... בחיי אני מרגישה תמיד ריקנית ועצובה יש לי חברים וחברות יש לי משפחה טובה ותנאי חיים יופי !! הערכה עצמית וביטחון לא עברתי טראומה ... חיים רגילים בכל זאת אני מפנטזת ימים ולילות איננני חייה כאן ועכשיו הבעיה שזה פוגם לי בתפקודי אינני יודעת אושר זה רודף אותי תמיד אני יכולה להימצות באזור מסוים להריח רייח מסוים ליראות שקיע צהריים או לילה ומייד להיתגעגע אבל בצורה עזה עד כדי דמעות למקום אחר שצץ בראשי אך יש לציין שמבחינת השכל הישר אני יודעת שמעולם לא היתי במקום הזה המקומות הגילאים האזורים בראשי מתשנים אך ... קשה להיפטר מזה מה זה ?? ממה זה נובע ?? יש לציין כי זה קורה בצורה עזהביותר אני בוכה ומתייפחת אני מרגישה כולי שייכת למקום אחר ולזמן אחר זה רודך אותי ואני מוצאת את עצמי בסופו של דבר ריקנית אינני יודעת מי אני ומה אני אוהבת התחום הריגשי שלי יבש ביותר אני חייה חיים בכאילו חיי האמיתיים הם בפנטזיה .. אני בוכה עם עצמי תמיד מתחת לסמיכה רוצה שהגעגעויים ההזויים האלה יפסיקו לשבש לי את החיים ואת התחום הריגשי בבקשה יש לכם רעיון עצה ?? ממזה זה נובע זה יכל לאפיין הפרעה נפשית ? כי הפסיכיאטר איבחן אצלי מחשבות שווא של יחס הם זה יכל להיות קשור ? אני התחלתי ליטול ריספרדון ליפני כ שבוע לערך מתי התרופה אמרוה להשפיע אני לא מרגישה שום השפעה .מצבי מידרדר מה זה כל הגעגויים האלה שהיו אצלי מאז ומתמיד את זה לא סיפרתי לפסיכיאטר האם זה קשור ??האם מחשבות שווא זאתמחלה נפשית אני נואשת לעזרה בבקשה עזרו לי

אני נוטה להרגיש ריקנות לעיתים קרובות, ואני מרגישה ש הקשר האובססיבי הזה ,
ימלא את הריק , הריקנות שבתוכי .
הקשר האובססיבי הוא ממש לא הגיוני זאת אומרת אני מפתחת מחשבות שחוזרות על אנשים שלא יהיה לי שום סיכוי להיות בקשר איתם , מכול מיני סיבות.
יצירת הקשר איתם גורמת להם להתרחק , ואני מרגישה נטושה .
אני לא משתמשת בסמים0 או באלכוהול.
אני לא פוגעת בעצמי , זאת אומרת לא חותכת את עצמי, אבל אני נוטה לגרד מוגלות של פצעים. אבל היו לי שתי ניסיונות התאבדות שבאחד רציתי לקחת כדורים, ובשני שמתי חבל על הצאוור, וקשרתי אותו למעקה , .
רציתי לעשות כמו דודו טופז ז"ל
אז שתי השאלות שלי הם, ואני יודעת שאי אפשר לאבחן דרך המחשב ,
שתי הניסיונות שלי, שתיארתי למעלה , הם נחשבות ניסיונות התאבדות?
והכי חשוןב לעי לדעת האם יש לי אישיות גבולית?
תודה
קספר

אני מקבלת אפקסור כבר חודשיים ויש לי בעיות כבד (שהיו לי גם לפני שהתחלתי לקחת את הכדורים, אחרי דיפטיטיס). האם אני יכולה להחליף את אפקסור ברמוטיב, אם אני מתפקדת לגמרי נורמלי וכרגיל, יושנת ללא כדורים, עובדת וחיה חיים רגילים, כמו לפני הדיכאון ? ואם כן, כמה כדורי רמוטיב אני צריכה לקחת ? - אני מקבלת 3 כדורי אפקסור ביום (בבוקר).

לפני כחצי שנה, פסיכיאטר בעל שם ידוע איבחן אותי,
והחליט לתת לי חצי כדור ציפרלקס, חצי כדור מירו, וחצי כדור ריספרדל.(להתחלה)
ביום שהתחלתי עם הכדורים כשלש שעות לאחר מכן התעלפתי.
(אחסוך ממכם את שאר הסיפור איך הפסיכיאטר הגיב כשחזרתי, ומה היה בבית חולים)
רציתי לשאול האם זה באמת מינון גבוה להתחלה?

והשאלה שלי כעת הוא:
רופאת המשפחה המליצה לי על חצי כדור "אסטו" לשבוע ראשון של 10mg
יש בי פחד עצום לקחת שוב כדורים,לאחר המקרה שלי.
אבל אני יודעת שאין לי ברירה!
האם המינון הזה נשמע בסדר??
האם יכול לי לקרוא שוב מה שקרה??

אני נוטלת סרטרלין
אבל כשלקחתי מירשם, הרופא נתן לי מירשם ללוסטרל
מאז יש לי כאביי ראש. אתם חושבים שיש קשר בין הכאב , להחלפת התרופות?
אני יודעתששתי התרופות הן מאותה הפשפחה, אבלהתופעןת התחילו לי מאז שהתחלתי לקחת את הלוסטרל.
עוד שאלה
הלוסטרל והסרטלין גורמים להשמנה?
לא שאני בן אדם רדוד ,אבל מבחינת בריאות, חשוב לי .
ואם כן , התרופה גורמת להשמנה? או היא גורמת לרעב מוגבר?
תודה אני מקווה שיחולוף לי כאב הראש במהרה , כי אני לא לוקחת כדוריי אקמול

א.האם תתכן הפרעת אישיות גבולית ביחד עם הפרעת אישיות נרקסיסטית?
ב.האם יש טיפול שהוכח באמת כיעיל להפרעת אישיות נרקסיסטית ?
ג.האם תיתכן הפרעת אישיות גבולית בלי נסיונות אובדניים לגמרי מודעים (כגון חיתוך ורידים) אבל עם הרס עצמי עצום?
כגון עישון אובססיסבי, שנים של שימוש כבד בסמים ערבוב של כדורים נגד כאבים עם עוד כדורים ואלכוהול כשהמטרה באותו זמן היא פשוט שאני אפשר לחוות את הכאב הנפשי או אי אפשר יותר לחוש יותר בריקנות או להרגיש שאתה אפס או לוזר ואם יבוא המוות שיבוא.

אני ב 35 בריאה בדרך כלל,מנהלת חיים רגילים,נשואה+4 וסה"כ חיה באושר.
יש לי מצבים שאני פתאום נכנסת לתוך עצמי,כלום לא טוב לי,ולא אכפת לי,וברגעים אלו כלום לא מרגש אותי לא לרע ולא לטוב.
וישנו מצב נוסף שאני עצבנית מאוד,וכל מה שתיארתי לל אשום סיבה משמעותית.
הדבר מפריע לי ולמשפחתי מאוד ומשבש לי את החיים.
מה הטיפול המקובל?
אני לא ממש רוצה כדורים בגלל שלא בא לי שיפתח לי תאבון או שיהיו לי כל מיני תופעות לוואי

שלום !! רציתי לדעת בבקשה יש לי בן דוד בחור בסדר שעשה צבא שירות מלא והוא כיום בן 26 , אני מנסה לעזור לו , הוא ללא עבר פלילי ולמה אני אומר עבר פלילי כי לפני כמה זמן בפעם הראשונה בחיים שלו הוא הסתבך בפלילים, ומאז הוא כל הזמן אומר לי חבל שנכנסתי לתוך הצרה הזאת רציתי ללכת ללמוד ועכשיו אני לא יוכל ללכת ללמוד, יש לציין שהוא אף פעם בחיים שלו לא היה מעורב במשהו פלילי ושמתי לב שהוא נמצא במצב גרוע מאוד מאז המקרה הוא מרגיש שנהרסו לו החיים ,ואף אחד כבר לא יכול לעזור לו ,אני מפחד שלא יקרה לו משהו הוא נמצא במצב לא טוב בכלל ,הוא כבר לא צוחק כמו פעם ולא מדבר עם אף אחד כמעט ומסתגר בתוך עצמו ,הוא באמת לא מרגיש טוב אני מרגיש שהוא רק רוצה לנקות את השם שלו מהפלילי אבל אף אחד לא עוזר לו, מצבו לא טוב והוא לוקח כדורים פסיכאטרים רספונד אבל הוא עדיין לא מרגיש טוב אני מרגיש ששום דבר לא יעזור לו עד שלא ימחק העבר הפלילי שלו, אני מרגיש שהעזרה היחידה בשבילו שאם אפשר יהיה למחוק את העבר הפלילי שלו אבל אני לא חושב שאפשר למחוק עבר פלילי . מצבו לא טוב מה אפשר לעשות איתו ? תודה !!

עקב חוסר שיפור במצבי,הפסיכיאטר שלי ממליץ או להעלות את מינון הזיפרקסה מ-20 ל-30 מ"ג ביום,או לעבור לסרוקוול.
אני יודע שמעבר לכדור אנטי פסיכוטי אחר הוא יותר "מסוכן",אבל מה יקרה אם אקח 30 מ"ג זיפרקסה?
אצליח בכלל להתעורר בבוקר?
לא אעלה עוד איזה 15-20 ק"ג?
אני שואל,כי זיפרקסה משפיעה עלי סה"כ טוב,ואני נוטל את התרופה כבר 8 שנים,כמעט רצופות.
בתודה מראש,
יוחאי.

שלום,
מאז הילדות סבלתי מהתקפי דיכאון ונטיות אובדניות,
במשך תקופה מסויימת חתכתי ורידים מתוך הענשה עצמית.
מעולם לא ביקרתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר אבל לאחרונה
השתכנעתי על ידי החבר לקבוע פגישה.

בגלל נסיבות מסוימות, הפגישה לא תוכל להתקיים בזמן הקרוב.
אני מנסה להישאר רגועה כלפי חוץ ולהחזיק מעמד, אבל מבפנים
אני ... משתגעת!

עברתי תקופה לא קלה, לאחר שנפסקו כליל הדיכאונות
וחשבתי שהינה מגיעה תקופה מאושרת בחיי, חלה אדם
קרוב אלי ונפטר, זאת הייתה מכה קשה למשפחתינו.
אף אחד לא האמין שכך יקרה.. המוות היה פתאומי.

לאחרונה ניהיו לי התקפי זעם, וזה בעקבות ששום דבר לא מצליח,
אני לא מצליחה למצוא עבודה, לא התקבלתי לקורס שרציתי,
בכל מקום אני רק שומעת את המילה לא.

ההתקפים האלה קוראים בזמנים שונים, לפתע אני מתחילה לחשוב
על עצמי בתור כישלון, אני הורסת את חייהם של משפחתי ושלי,
לעולם לא אצליח בכלום, ולא אהיה שווה כלום. אבל ההתקפים האלה
שמופנים כלפי עצמי גורמים לי לכעוס על האחרים, אני מתחילה לכעוס
ולפעמים זה יכול להתבטא בצעקות על יקיריי, קשה לי להחזיק את עצמי
בידיים.
דבר נוסף הוא, אני נוטה להדביק לעצמי כל מיני מחלות, לעשות פיל מנמלה
ההתקפים האלה התחילו לאחר שהיו לי כאבי ראש ממושכים ובעיות ראייה
הלכתי לרופא עיניים שאמר שהכל בסדר. מתלווים לכך צפצופים באוזניים,
גם רופא האוזניים אמר שהכל תקין. לפני כשנה נבדקתי אצל נוירולוג עקב
ניתוח בראש שעברתי בילדותי, וגם היא אמרה שהכל תקין והמליצה לי
לפנות לפסיכולוג כי נראתי לה במצוקה נפשית וכמישהי שסובלת מחרדות.

השאלה שלי היא, כיצד הייתם מאבחנים את ההתקפים האלה? ייתכן שזה
קשור לכאבי הראש או נובע מהמצב הקשה שבו אני נמצאת?
אני יודעת שאתם לא יכולים לעזור לי דרך האינטרנט, אבל אנא השתדלו.
האם כאבי ראש, צפצופים באוזניים, בעיות ראייה ועוד בעיות פיזיות שונות
יכולות לנבוע מבעיות פסיכולוגיות? אני מאוד מבוהלת, וכרגע איני יכולה לעשות
דבר כדי להקדים את הפגישה עם הפסיכיאטר.
דעתכם תרגיע אותי אפילו בקצת.