פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

לא

שלום ד"ר דוידאור.

זה היה טוב :-).

מה שהפריע לי שזה שממש עד כמעט הסוף, נתנו שם תחושה שפסיכיאטריה זה תרופות, ושכביכול זה מה שאתה מייצג. גם החשיפה של מאיה בוסקילה די דחפה לכיוון הזה שאומר שתרופות זה מה שהציל אותה, בה בשעה שנראה לי שהמסר של ההתמודדות הוא מה שחשוב באמת.

זה קצת כאב לי, במיוחד כאשר עמדתך בעניין ידועה היטב, שאתה מעדיף מה שפחות תרופות.

כל טוב,
שמוליק.

היי שמוליק
אתה צודק, ניסיתי להסביר מעבר, אבחונים וטיפוחים...
סתמו לי תפה :-))

לפעמים בהחלט ייתכן, במיוחד לאחר שימוש לסירוגין.
הסיבה קשורה לשינוי ברמה התאית..
מומלץ לשנות תרופה.

של אסטו (ציפרלקס) כן יעבוד משום שזו הגנטיקה של הגוף שלי שמאז 2006 אני עם ציפרלקס לסירוגין ולכן צריך לתת לגוף את מה שהוא מכיר לכן הוא העלה לי ל 20 מילי.
אין ספק שכרגע אני מבולבל

שלום יוני.

יש הבדל גדול בין אמונות שנראות ככוזבות מה שקורה בפסיכוזה.

בפסיכוזה, מאמינים בקיומם של גירויים חושיים שאינם קיימים באמת, כגון הזיות ראייה, שמיעה וכיו"ב.

מקווה שהתשובה מספקת.

כל טוב,
שמוליק.

בהחלט נכון, באבחנה, הרופא חייב להתייחס למרכיב התרבותי ואמונה.
במצב פסיכוטי, הדימיון נוהחוויות לא מקובלות ומוסברות באופן לוגי ותרבותי.

יש מקום לבדיקת דם בקופ׳ח
הכוללת פרופיל הורמונלי.
ניתן להתיעץ עם רופא מטפל לגבי הוספת אדרונקס.

לא מומלץ לשנות מינון נקודתי.
לזכור חרדות, המקור זה מרכיב נפשי תתמודע.
לכן, חשוב לנצל שיפור במצב תחת תרופות לשינוי סביבתי ונפשי.

מישהו?

זקוק להמלצות מבעלי ניסיון בקשר לגמילה אפקסור ...

לא סביר שמדובר בתופעות לוואי, אם לא היה שינוי במינון.
מומלץ להתייעץ עם רופא משפחה בנדון, לשלול בעיה גופנית אחרת, ואם צריך
לישקול הורדת מינון ..

יש סיכוי לתופעות לוואי..
חובה מעקב רופא משפחה.
באם היו פרכוסים או איבוד הכרה בעבר, עדיף להיזהר
מסיכון לפרכוס ( עוויתות).

שלום אמיר.

אני מניח שתקבל תגובה גם מאחד הרופאים, אבל יש סיכוי שדבריי בתור סטודנט לפסיכולוגיה יהוו תשובה, גם אם לא תשובה מספקת.

ישנה מחלוקת בין התיאורטיקנים האם אדם הוא טוב מיסודו או לא.

על פי רוג'רס - אדם טוב מיסודו, אולם על פי פרויד, אדם אינו טוב מיסודו, האיד שנמצא בלא-מודע דוחף את האדם לבצע מעשים שיגרמו לו הנאה מבלי להתחשב בתחושות של אנשים אחרים. מה שמונע מאנשים לבצע את הדחפים שלהם - הוא מבנים בנפש שנקראים האגו והסופר אגו. הסופר אגו מייצג את הדרך הרצוייה, אם מבחינה מוסרית ואם מבחינה השפעה חיצונית של החברה.

על פי פרויד, אפשר אולי לומר שינה בעייה באגו שלא מצליח מספיק לרסן את הדחפים של האיד.

על פי התיאוריה של רוג'רס, השאיפה היא הגשמה עצמית. אם ישנם שאיפות שנראות כבלתי מוסריות - לא ניתן לטפל.

ניתן למצוא הסברים נוספים בפרספקטיבה הביהביוריסטית, כחיזוקים או עונשים שגרמו לך להסיק שכאי להיות פחות רגיש כלפי אחרים.

בגישה הקוגניטיבית, אפשר אולי לומר שיש לך דרך חשיבה שגורמת לך את האפטיות.

וכמובן, שבגישה הביולוגית, ניתן לומר שמדובר באיזו בעייה בתיפקוד של המוח.

מקווה שעזרתי.

שמוליק.

היי שמוליק,
תודה על התגובה.

סיבות העבר אשר הובילו אותי למי שאני פחות עולות לי לראש.
אם זכרוני אינו מטעה אותי פרויד טוען שהאדם מתעצב עד גיל 6? ורוג'רס לעומת זאת טוען שאדם מתעצב במשך כל חייו... ולכן אם נלך לפי התיאוריה של רוג'רס אוכל לומר שהיתכן שאותם חוסר רגשות נובעות בשל הרצון שלי בגילי היותר מוקדם (כבר מגיל 14-15) להגיע ליחידה מובחרת (דבר אשר צלח לי לבסוף); בשאיפה להגיע כמה שיותר רחוק ולמען העתיד לבוא הייתי צריך להתעלם מהרגשות שלי ולהזניח אותם... בכי, עצב, שמחה כל הרגשות הללו מנעו ממני מלהיות לוחם כל יכול.
אך קיימות כל כך הרבה סיבות אשר סותרות אחת את השניה כך שקשה לי להצביע על האופציה הנכונה.
את האשכול למען האמת פתחתי בכדי למצוא הצדקה למה שאני, למצוא הבחנה שתכליל אותי עם קבוצת השתייכות עם דפוס התנהגות זהה ובכך למצוא הצדקה נוספת.
למרבה האירוניה אמי פסיכולוגית בעצמה, אם אחפור עמוק בנבכי מוחי אני מניח שאחת הסיבות שאני סגור כלפיה היא בשל החשש שתבין את החולשות שלי ובכך תמנע ממני להיות אותו אדם שלם, נמשיך באווירה הפסיכולוגית ואומר שהיתכן כי עשיתי הכללה כלפי כלל החברה ונסגרתי בכדי להסתיר את חולשותיי ורגשותיי.
אך מנגד אם נעבור לצד הביולוגי היתכן שפשוט נולדתי כך,
אם איני טועה בסריקת מוח של פסיכופת ניתן לראות כי איזור האמיגדלה המזוהה עם הרגש לקוי, הדבר יכול לבוא לידי ביטוי גם במקרים דומים.
אך שוב מעניין יותר לדעת האם יש הבחנה פסיכולוגית אם דפוס התנהגות זהה אשר מכלילה אנשים עם התיאור שתיארתי על עצמי.
האמת שעד שאחותי הקטנה נולדה הייתי כל כך אטום מבחינה רגשית שכאשר היא נולדה פחדתי כל כך שלא אוהב אותה, כשהיא נולדה כולם היו כל כך שמחים ואני פשוט לא הרגשתי דבר; לקח לי מספר שבועות עד שהצלחתי לאהוב אותה.

המושג פסיכופת נשמע כל כך תלוש מהמציאות אך למען האמת כשקראתי את זה זה הרגיש לי כמעט זהה לדפוס התנהגות שלי, הנתונים היחידים שהצליחו לעורר אצלי ספקות הם האהבה שלי לאחיי ואחיותיי שיגרמו לי לשמור עליהם עד כדי פגיעה עצמית בי והעובדה שאני לא משקר לעיתים תכופות, אני לא צריך את זה בכדי להעצים את עצמי בניגוד למאופיין אצל פסיכופת.

כמו שנאמר-״בת מלך יופייך נמדד בצניעותיך״. אז ככה מלבד זה שהאישיות שלך שונה ו״צנועה״ אין שום בעיה. בנוסף אולי תשאל את עצמך למה בחורות לא מעניינות אותך, לי זה נשמע שאתה לא מתרגש מבחורות וזה בעצם אולי השוני האמיתי שלך, אם ואולי במידה ואתה מרגיש שאתה נמשך לגברים אין בכך שום בושה.

שלום אמיר.

פסיכופת זה מושג שהוא אקוויולנטי להפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. מדובר בדרך כלל ברוצחים סדרתיים או אנסים סדרתיים. אני בטוח שאתה מאוד רחוק מההגדרות האלה...

זה בסדר ולגיטימי לחלוטין להיות משהו מיוחד :-).

כדי שהמיוחדות הזו תוגדר כהפרעה פסיכולוגית, חייב להיות מרכיב של סבל, ואם אין מרכיב כזה - לא ניתן לומר שזו הפרעה פסיכולוגית.

התרשמתי שאין לך סבל, אלא שזה מפחיד אותך שאתה מיוחד ולא כמו כולם.

לדעתי, פשוט תזרום עם עצמך ועם זה שאתה שונה בקטע הזה של רגישות, וזה בסדר גמור. לא צריך להתחיל לחפש הגדרות ואיבחונים.

כל טוב,
שמוליק.

יש הרבה אנשים עם קווי אישיות דומים לזה של ה"פסיכופת" שמתפקדים והכול נראה כשורה, אך אין זה כלל הופך אותם לפסיכופתים.. בשביל להפוך לפסיכופת צריך סביבה חריגה מאוד ש"תגשים" את הנטייה הביולוגית-אישיותית

שלום רב.

אינני רופא.

לגבי מה שהיה בצבא, יכול להיות שיהיה אפשר להתנדב. כמובן שיהיה צורך בחוות דעת עדכנית. אם הקב"ן אמר אז שלדעתו את יכולה להשתלב - זה נתון שיכול להשפיע לטובה.

על כל פנים, גם אם אין אפשרות להתגייס - זה לא סוף העולם. גם לי היה סיפור שאימא שלי רצתה שלא אתגייס, אע"פ שרציתי - והיא הצליחה לטרפד. זה ממש לא אמור "לדפוק" אותך בהמשך החיים, אבל כיוון שאת מאוד רוצה להתגייס - אז תנסי. אם לא תנסי, את עלולה שלא לסלוח לעצמך.

לגבי התיפקוד המיני, יכול להיות שמדובר בתופעות לוואי של הטיפול התרופתי.

אם אכן כך, אז ניתן לנסות למקד את הטיפול באפיקים פסיכולוגיים, ותוך כדי שיפור במצב, יהיה ניתן להפחית מינונים ואף להפסיק (כמובן רק בהמלצת הרופא המטפל).

כל טוב,
שמוליק.

מאניה דיפרסיה - מרכיב מצב רוח בולט , דיכאון או מאניה ( היי)
סכיזופרניה - במיוחד בולט פגיעה תפקודית, נתק חברתי, קושי ללמוד ועוד..

שלום עדי.

אינני רופא.

הדברים שכתבת ליוסי נכונים לגמרי לגבייך.

פסיכיאיטריה זה לא רק תרופות. פסיכיאטריה זה טיפול בקשיים נפשיים בכל דרך אפשרית. הטיפול התרופתי מהווה רק חלק מהטיפולים המוצעים.

ד"ר דוידאור ובכלל שאר הרופאים של הפורום תמימי דעים בכך שצריך לשלב טיפולים פסיכולוגיים עם הטיפול התרופתי.

אני יכול להגיד על עצמי שהתרופות לא עשו לי טוב, כך שהדבר הכי טוב עבורי היה להתמקד יותר בטיפולים פסיכולוגיים.

אז באמת שאין סיבה להתייאש. גם אם טיפול תרופתי אינו מתאים לך - יש טיפולים אחרים.

כל טוב,
שמוליק.

שאין לי כוחות לטיפול פסיכולוגי... אני מרגישה שלא במצב לזה אני רק בחצי שנה האחרונה בכלל מסוגלת לדוגמה לצפות בטלויזיה קצת.. (בכזאת רמה החרדה), היתי שנתיים בחרדה ככ חזקה שכל הגוף שלי פרכס (רעד חזק בכל הגוף + קפיצות שרירים) כמעט 24 שעות ביממה. הדבר שהכי מועיל לי זה הסחת דעת ולשבת ולדבר עם פסיכולוג על הכל לדעתי יחמיר לי שוב את המצב...

אני חייבת תרופה שתייצב אותי שתי ה SSRI שלקחתי ההטבה הכי גדולה היתה שהיתה הקלה בערך כרבע מהזמן, אבל היא לא מספקת, ולא נמשכת מספיק (אחרי כמה ימים, שבוע, שוב מחמיר, ללא סיבה) אני רוצה לפחות להתיצב על המצב הקצת יותר טוב כשמרגישה קצת יותר טוב שוקלת ללכת לפסיכולוג וזה נראה לי איכשהו אפשרי אבל לפני שמספיקה לחשוב על זה אפילו המצב מחמיר. הפסיכיאטר מחליף לי עכשיו ל SNRI , אני ביקשתי לנסות, למרות תוצאות הבדיקה הגנטית.. תודה על הניסיון לעודד אגב.

שלום עדי.

אכן, בדרך כלל מקובל לתת תרופה על מנת להוריד את החרדות לרמה כזו שתאפשר לצאת מהבית כדי להגיע לטיפולים הפסיכולוגיים.

בדרך כלל, טיפולי C.B.T. הם יעילים נגד חרדות. מדובר בטיפולים שנחשבים ליעילים מאוד, ואין בהם צורך "לחפור" בעבר, ולכן ניתן גם להשיג תוצאות תוך זמן קצר יחסית.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

בפורום יאמרו בקשר לבדיקה הגנטית

ממש לא אומר כך..
הבדיקה בודקת את השונות הגנטית.
כמובן שצבע ירוק, מהווה את ההתאמה הגבוהה ביותר.
אך לבן זה בסדר וסיכוי גבוה לשיפור..
אדום = מומלץ להימנע.

שלום חן.

אינני רופא, אני סטודנט לפסיכולוגיה ממש בתחילת הדרך.

השאלה של טיפול תרופתי בזמן ההריון היא שאלה אינדבידואלית לחלוטין; וישנם שיקולים לכאן ולכאן.

התרופות עלולות לגרום נזק לעובר מחד ואפילו חשש פסיכולוגי לגרימת נזק לעובר יכול לגרום להרגשת מתח שעלולה לגרום נזקים, אבל מאידך אם הפסקה ואפילו רק הורדה במינון תגרום להתדרדרות בהרגשה של האם בזמן ההריון - גם זה גורם סיכון בהריון, ולכן צריך למצוא את נקודת האיזון לכל מטופלת באופן אינדבידואלי.

הדבר הנכון ביותר הוא לדווח על כך לרופאים המטפלים כדי למצוא את נקודת האיזון הנכונה עבורך.

כל טוב,
שמוליק.

ב 3 חודשים הראשונים של ההריון עדיף להיות ללא תרופה.
כמובן שיש צורך בשיקול תועלת מול סיכון, בירור רופא מטפל וכן מרכז טראטולוגי של משרד הבריאות.

שלום אניהרד.

אינני רופא.

מדובר בשאלה טובה, אבל השאלה העיקרית בטיפול תרופתי היא מתאים יותר מתאים פחות, ולא חזק לעומת חלש, אם כי התכונות האלו יכולות להשפיע על בחירת התרופה המתאימה.

כל טוב,
שמוליק.