פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום רויטל.

תופעות כאלו זכורות לי בזמן שניסיתי להפסיק על דעת עצמי תרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות.

מה שאני עשיתי, זה היה לקחת שוב את התרופה ולהפסיק אותה יותר בהדרגה.

אינני יודע לומר מנסיוני האישי, האם זה מה שנכון לעשות, או שכיוון שכבר עברו שבועיים, אז עדיף לחכות.

בכל אופן, זה ממש לא מומלץ להפסיק את הטיפול התרופתי מבלי להתייעץ עם הרופא המטפל, אבל אם כבר החלטת לעשות את הצעד הזה, אז אני רואה לנכון להמליץ על מספר דברים שיקטינו את הסיכון:

להמשיך את הטיפולים הפסיכולוגיים, וליידע את המטפל על החלטתך.

למצוא רופא שאת סומכת עליו, שאם חלילה תהיה החמרה במצב, תוכלי לפנות אליו על מנת לחדש את הטיפול התרופתי. גם במקרה כזה, עדיין שמורה לך הזכות להפסיק שוב כאשר תהיה הטבה במצב.


זה אולי המקום להעיר, שנראה לי שהרבה רופאים אינם מספיק מודעים לסבל שקורה למספר לא מבוטל של מטופלים מתופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות ובמיוחד תרופות אנטי-פסיכוטיות. מקווה ומייחל לשינוי.

כל טוב ושבת שלום.
שמוליק.

קשה להעריך.
אני אישית הייתי מעדיף תרופות אחרות,
כגון במקום למיקטל - דפאלפט
מאוד חשוב נוגד פסיכוזה פוטנטי במצבים עמידים- כגון ריספונד\
מאוד חשוב להוסיף טיפול ב CBT / היפנוזה רפואית

ניתן להמליץ באופן מדויק רק לאחר בדיקה והערכה מקצועית,
ומה שכתוב למעלה רק דוגמאות, ולא בהכרח יתיאימו ובטח לא המלצה קלינית עבורך.

בהצלחה.

לא ברור לי השילוב..
אסור לשלב וולבוטרין, ריטלין וברינטליקס.
חובה לפנות לרופא משפחה, בדיקת לחץ דם, דופק ואקג וכן יעוץ נוסף
סביב השילוב התרופתי הנ''ל.

שלום רב.

אינני רופא, אני עברתי את החוייה הזו ארבע פעמים; שלוש פעמים במצב פסיכוטי חריף ובפעם האחרונה בהסכמה.

המצב די טוב. אני סטודנט לפסיכולוגיה בשאיפה לחקור בצורה מסודרת את ההשתקמות שלי על מנת לבחון האם ניתן לשחזר את האפקט.

קודם כל, אהבתי את המשפט האחרון שלך. זה ריגש אותי...

מנסיון אישי, תרופות אנטי-פסיכוטיות עלולות להחליש את הגוף ולגרום לאפתיות מוחלטת, אם כי צריך לקחת בחשבון שכל מטופל מגיב אחרת.

הגישה העיקבית של הרופאים בפורום היא שצריך לשלב גם טיפולים פסיכולוגיים, ולא ברור אם הוא מקבל. גם אם היו נסיונות, אז צריך לקחת בחשבון שצריכה להיות התאמה בין המטפל למטופל, והתאמה כזו לא תמיד קיימת, מבלי לפגוע כהוא זה במקצועיותו של המטפל.

בתור אימא מסורה, אני מרשה לעצמי להניח שאת יודעת מה קרה לו לפני האישפוז שהביא לכך. מידע זה יכול לעזור למטפל.

שיהיה בהצלחה וכל טוב.
שמוליק.

חובה לשלול תופעות לוואי.
מומלץ:
מעקב גופני, בדיקות דם קופ'ח
בדיקת פסיכיאטר לשלול תופעות לוואי
שתיה מספקת, שתן בהיר שקוף.
לשקול תוספי מזון, במיוחד מקבוצת ה B

הירידה הדרגתית,לפעמים תוך תוספת כדור הרגעה זמני.
חובה תוך כדי מעקב, לשלול החמרה, זה מאוד אישי התגובות, משך הזמן ועוד..

חובה לפנות לרופא מטפל מיד..
יש לשלול תופעות לוואי.
לפעמים יש צורך להוסיף כדור הרגעה ושינה זמני,
אם המצב קיצוני לעתים חובה להפסיק.
לא ניתן לדעת ללא בדיקה יסודית.

בהחלט כן, תופעות גמילה.

שלום שירן.

קודם כל, עברו חמישה ימים ולא מחקו את ההודעה שלך.

אכן, אין מספיק רגישות לנושא. יכולים להגיד לך שבכלל לא מדובר בתופעות לוואי אלא בתסמינים שליליים של המחלה.

אולי הבעייה מתחילה מכך שזה מה שמלמדים באוניברסיטאות, ואף אחד עדיין לא הפעיל חוש ביקורתי.

בתור סטודנט לפסיכולוגיה, אני יכול לשתף אותך במה שהיה בקורס מבוא לפסיכולוגיה.

אחת הסטודנטיות אמרה שהיא עשתה שירות לאומי עם סכיזופרניים, והיא ממש לא מבינה מדוע הם כל הזמן רצו לזרוק את התרופות. כמובן שהמרצה הסכים איתה. אף אחד לא מנסה לחשוב על הסבל מתופעות הלוואי שלהן...

אני מקווה שלא נגרם לך נזק בלתי הפיך; היו עוד אנשים שפנו שבעבר לפורום וטענו שנגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מתרופות פסיכיאטריות.

אין על כך יותר מדיי מידע מסודר; הרבה מתמודדים אינם יכולים להרשות לעצמם להפסיק את הטיפול התרופתי, ומי שיכול להרשות לעצמו, הרבה פעמים הפחד משתק אותו.

אם מישהו ירצה לחקור את הנושא בצורה מסודרת, אז גם יש מעט מאוד אנשים שניתן לחקור עליהם את הנושא, וגם מסיבות די ברורות, חברות התרופות ינסו לסכל מחקרים כאלה...

אני מאמין שניתן לפתור את הבעייה שבעטיה קיבלת תרופות באמצעות טיפולים פסיכולוגיים, ולכן, הייתי מציע לך ללכת על מטפל שמאמין באפשרות הזו של טיפולים פסיכולוגיים והפחתת מינונים עד להפסקה כפוף לשיפור במצב.

כל טוב,
שמוליק.

אני ממש מזדהה איתך.
יש לי את אותה תופעת לוואי, ועוד תופעות רבות מתרופה שהומלצה בבית חולים פסיכיאטרי.
אל תתני לאף אחד להשתיק אותך, ולומר שאין כזה דבר בכלל, הרי שאם את מתלוננת על תופעת לוואי כזו, לא תעשי זאת רק כי סתם בא לך להתלונן..

יש לי שאלה אלייך, מקווה שזה בסדר, האם הפסקת ליטול את הריספרדל לפני זמן רב או שרק לאחרונה..?

בדיוק חשבתי על מה שאת אומרת. הכדורים האנטי פסיכוטיים,ריספרדל לדוגמא,חוסמים פעילות של דופמין. הדופמין מוליך עצבי שמעביר את האותות לגירוי מיני מהמוח לאיבר המין. גם אצל גברים שתדעי,הזקפה תלויה בדופמין,הדופמין משתחרר כאדי להעביר את האותות כאדי שתיהיה זקפה. ככה שהפעילות נחסמת גם אי אפשר להגיע לזקפה וגם אצל נשים המוליך דופמין מעביר תאותות בשביל להדליק את האזורים המיניים אצל האישה.

אם את רוצה לעזור לעצמך תנסי להפסיק ותראי אם המצב משתפר.

שלום רב.

אינני שולל לגמרי את המהלך של הפסקת תרופה על דעתו של המטופל מבלי בניגוד להמלצת הרופא המטפל. סוף כל סוף, אני בעצמי עשיתי את המהלך הזה, ולכן אין שום הצדקה למנוע מאחרים לעשות זאת.

אך עם זאת, כדאי לנקוט באמצעי זהירות כדי להקטין את הסיכון למינימום:

כדאי לדבר על כך עם הרופא המטפל, ולו על מנת לקבל תדריך באיזה קצב להוריד את המינון עד להפסקה המוחלטת.

כדאי להמשיך את הטיפולים הפסיכולוגיים וליידע את המטפל על ההחלטה להפסיק את הטיפול התרופתי.

צריך שיהיה רופא שהמטופל סומך עליו שבמקרה של החמרה במצב, יהיה ניתן לפנות אליו ולבקש טיפול תרופתי, ולו רק עד שהמצב ישתפר.

כל טוב,
שמוליק.

יש טיפול חדשני לדיכוי הדחף המיני . השאלה אם את מתאימה ועומדת בקריטיריונים המתאימים..

מומלץ יעוץ אנדוקרינולוג

כולם אומרים לי תלכי לפסיכולוג אחר אבל זה לא עוזר לי אני מרגישה תקועהה רגשית עדיין עם הפסיכולוג כואב לי הפרידה בבת אחת גם אם לא הייתי בסדר אפשר לדבר לשוחח להגיע להבנה אבל למה להעלם לי למה להגיד לי לכי לאשפוז בגלל שקשה לי שהייתי מאושרת זה בסדר כל השנים אבל שאני במצוקה פעם אחת אז זהו אין להם כוח לעזור ןלדבר איתי רק שטוב עוזרים המטרה לעזור לי גם שרע לי אני נמצאת במצב שאני מחפשת אויר מאנשים שיעודדו אותי הלכתי לפסיכולוגית אחרי שהתחננתי אליהם ולא רצו לתת לי הביאו לי בלית ברירה אבל אחרי 5 פגישות עזבתי תמקום ואותה אני מרגישה שמצד אחד בא לי להגיד להם מה שהם גרמו לי וממש שיבינו ומצד שני אני לא מסוגלת לראות אותם הכעס והכאב שלי גדול הם ברחו לי ולא מעוניינים לדבר איתי והאמת לא עשיתי כלום אני אדם אינטילגנט ברגע שמסבירים לי אני מקבלת ביקורת ומבינה אבל הדרך שהם ברחו ממני ואיך שהמנהל העליב אותי ואך אחד לא עזר לי קשה לי להמשיך הלאה אני לא יודעת מי יכול לעזור לי בפועל אין עזרה כמו שמראים באינטרנט או בחדשות בזמן מצוקה יש למי לפנות אני יכולה להגיד ששום גןרם לא עוזר לי וכולם מתנערים ממני ויודעים שאני צודקת למה שאני ישאר עם כאב והם ימשיכו הלאה אני לא מסוגלת להמשיך הלאה הלב שלי הטיפול השאלות עדיין בראש שלי וקטעו לי הכל בבת אחת קטעו לי תאימון את הכל ועכשיו אני לא מצליחה להאמין לכלים שהפסיכולוג הביא לי כל הטקסים חזרו לי הבכי סיוטים בלילה לא אןכלת לא עובדת הפסקתי להיפגש עם חברות וכל בחור שרוצה לפתח קשר איתי בדייטים אני פוגעת בו והולכת אני מרגישה שינוי קשה עם עצמי רע לי אף גורם לא עוזר לי ולא מכוון אותי כולם כולל קופת חולים כאילו שמשתיקים דברים על חשבוני זה כואב לי אני לא יכולה לקבל טיפול כי אני לא מצליחה להתנתק מהפסיכולוג וזה לא קשור לתלות אין לי בעיה להיפרד אז הייתי בוכה אבל לא מרגישה פגועה ומושפלת ולפיות בראש שלי היה שאחרי סיום טיפול תמיד אפשר להגיד שלום למטפל אבל הם רצחו לי תנפש הרגו אותי והשאירו אותי עם דם בלב מיום ליום הכאב מתעצם והכאב שלי גדל 5 חודש אני במצב קשה מה עלייי לעשות תביאו לי פתרון וייעוץ או תעזרו לי לפנות לגורם שידריך אותי כי אם זה להשאר ככה אין סיכוי שארצה לחיות כך אני פגועה חזק והבכי לא מרפה ממני תודה וערב טוב .

היי
ממה שאת מתארת אני מסכימה איתך שככה לא מפסיקים טיפול לא משנה מה קרה. נזקקת למטפל מתוך מצוקה קשה. היה מקום לקיים שיחות על כך ואולי אפילו גישור כמו שאמרת. זה נראה מאוד לא מקצועי ולא אנושי.
אולי יעזור לך אם תפני למטפל או מטפלת חדשה ותדברי על המצב שקרה בטיפול הקודם?

אחרי שראו שבכיתי בלי סוף הביאו אותי למטפלת אחרי 4 פגישות בכיתי לה בחדר ולא יכולתי והלכתי הביתה היא אמרה שאני צודקת אבל אני מרגישה כאילו כמו סוג של כאב חזק רציתי לבטא ולדבר הם לא איפשרו לי הם ברחו לי ונעלו בפני תדלתות והמנהל אמר לי כאילו שאני אשמה ולא ניסע לעזור לי ורק הקשיב לצד אחד ולא לי קשה לי שום מטפל אני לא יכולה אני במיטה בוכה הנפש הגוף שלי תעזרו לי מה לעשות בבקשה אני ממש מתחננת לעזרה אני פוחדת מאוד מההרגשה הקשה הזאת אני לא מסוגלת ללכת לטיפול כל עוד אני מרכישה באויר שזרקו אותי סתם מצד אחד אני כבר לא מסוגלת להיפגש עם המטפל שהיה לי גם אם הוא ירצה כי זה יהיה עזרה מתוך אילוץ ולא מהלב ולא ניראה לי גם שהכפת לו מה שאני עוברת הרי הוא יגע שזה יפיל אותי ועשה זאת האדם שפתחתי אתצליבי אליו בגד באימון שלי ונטש אותי מה עליי לעשות זהו כל דקה זה כאב חזק אני לא במצב של אשפוז אני פשוט מרגישה נתק וקשה לי זה כאב של מוות בגוף שלי תעזרו לי בבקשה ערן לכולם ניסיתי אין פתרון הם אומרים יהיה בסדר אבל אני מתה מבכי ולא מסוגלת לאכול והגוף כואב לי

שלום שון.

הסיפור שלך ממש נוגע ללב.

אני בטוח שהפסיכולוג טעה ובגדול. הוא היה צריך להבין שעובר עלייך משהו חריג, שדורש ולו באופן זמני טיפול חריג גדול יותר מהמקובל של שיחה פעם בשבוע.

אני מסכים שהוא לא היה חייב להסכים להיפגש יותר יותר מפעם בשבוע, אך הוא היה צריך להפנות אותך למי שכן אמור לתת את המענה לצרכים כאלה.

לצערי, אינני יודע לומר איזו מסגרת אמורה לתת מענה למצב הנוכחי.

יכול להיות שצריך לשקול אישפוז; אולי באופן חלקי.

אם לא תהיה תשובה מספקת תוך זמן סביר מהרופאים, הייתי מציע לפנות למרכז הרפואי על מנת לבחון מה ניתן לעשות. ברור שהמצב הזה אינו יכול להימשך...

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק קודם כל תודה רבה אתה יודע שהמקרה הזה קרה לפני 4 וחצי חודשים ניסיתי לדבר עם הפסיכולוג אבל הוא כאילו נעלם וזהו לא מוכן לשמוע ממני אני מיום ליום רק בוכה ולא נירגעת ומרגישה פגועה עצובה מדוכאת עם מלא חרדות כח הטקסים שהיו לי חזרו ויותר הכאב שלי חזק הייתי מאושרת בטיפול איתו ועובדת חדר כושר חברות דייטים היום אני מרגישה שנאה לאנשים ומרגישה שאני לא מאמינה לשום רופא אתה יודע שמוליק שהאמנתי לפסיכולוג ושיתפתי אותו בהכל בטחתי בו הרגשתי מוגנת בטוחה מתמלאת אנרגיות בטחון אני יודעת שלא הייתי אולי בסדר שהצקתי לו בהודעות אבל זה לא היה ממקום רע זה בא ממקום שרתיתי יותר יחס ועזרה וגם אם הוא התנתק למה לא להירגע שבוע ולחזור לדבר איתי למה להעלם בבת אחת זה אדם שהאמנתי הערכתי היה לי שמחה בטיפול אז כואב לי שגם אם לא הייתי בסדר אני רוצה לבטא לדבר להתנצל להסביר את עצמי המצב הזה גורם לי לתחושת אשמה קשה שהוא חושב עליי רע שבעצם לא עשיתי כלום ורק הערכתי את הטיפול ואותו ורע לי מפני שהאמנתי בו והוא בגד באימון שלי ונעלם לי אני מרגישה שאני לא מסוגלת להרגע מהבכי ושאומרים לי יעבור תחשבי שהוא מת זה לא נכון ואני יותר בבכי אין אפשר להתקדם הלאה שהוא היה דוגמא לחיים בשבילי שלמדתי כלים והתנהגות ממנו לחיים ועכשיו אני לא יודעת מה נכון ומה שקר הכלים לא נתפסים לי בראש וכל החיוביות שהוא לימד אותי כי זה מצד אחד גורם לי לבכות ולהתגעגע ולהזכר בפרידה הזו ומצד שני בגלל שהוא נעלם לי זה נתפס לי בראש כדברים שטותיים אני מתקשרת כל יום לערן ולכל מיני מקומות אבל הם לא יודעים כבר מה להגיד לי אני במצוקה קשה כי אני רוצה להמשיך לתפקד לעבוד לחזור לשגרה אבל משהו בי כמו באויר ואני לא יודעת מה לעשות אם לפחות הפסיכולוג היה מתקשר קובע איתי הייתי נירגעת ושופחת את ליבי איתו אבל אני בעצמי אחרי 4 חודש גם לא ירצה לנסות להשיג אותו כי ארגיש עוד יותר מושפלת ושזה מאולץ וגם שניסיתי 3 חודש הוא לא היה מוכן לענות לי ובאמת לא עשיתי לו כלום אני לא משתפת את משפחתי בזה כי אני לא רוצה לגרום להם צער כי אנחנו מתמודדים עם עוד מצוקה משפחתית אז לי יש 2 מצוקות לגהי הפסיכולוג וגם משפחתית שזה סוג שאני מתה אבל מתעוררת כל בוקר אני לגבי אשפוז אני לא רוצה כי אני רוצה לעבוד ולא רוצה להיות בהגדרה של אשפוז ולגבי פסיכולוג אחר זה לא יעזור כי הראש שלי מרגיש שזה שקר המילים של הפסיכולוגים ולא נכון אתה יודע שמוליק ואוריקה שהייתי בטיפול אצל הפסיכולוג הרגשתי בעצמי פסיכולוגית כי כל מילה היתה ממש נכנסת לי לראש והרגשתי שהפסיכולוג שלי אלוף האלופים וחכם ויודע מה יש לי ויודע לתת לי טיפים והכל נעלם לי הטקסים החרדות הפחדים הלחץ ייסמתי הכל והכל הצליח אבל מאז שהוא ברח ממני הכל חזר לי ואני כבר לא מסוגלת להאמין לכלים וזה מרגיש לי סתם שטויות ולא נקלט לי ואני לא מצליחה לייסם כלום קשה לי שהמנהל מרפאה זלזל בי ופגע ברגשות שלי ואמר לי שבגללי יש למטפל בעיה בבית כי שלחתי הודעות

המנהל מרפאה שהוא רופא רק השליך שאני הבעיה ולא היה מוכן להקשיב לי ואמר לי תצאי מהחדר שלי בגלל שבכיתי שהמטפל נעלם ואמר לי תראי איך את בוכה ומתנהגת ובסך הכל רק בכיתי חזק כי רציתי למטפל והרגשתי נטושה כזאת 3 חודשים הייתי באה כל יום בוכה מתחננת לשאר הצוות של הרופאים שיעזרו לי אבל כאילו המנהל עשה עליי נקודה שחורה ואף אחד לא עזר לי כולם ראו אותי בוכה ואף רופא שם לא התייחס אליי משהו מאוד מוזר אני בטוחה שהמנהל הרופא דיבר שלא יעזרו לי אני מרגישה שהוא התייחס אליי באכזריות וזלזול ופגע ברגשות שלי הבנתי שההודעות לא היו בסדר ושיש פגישה שצריך להתפרק ולפרוק אבל ציפיתי מהמנהל הרופא שבמקום לרדת עליי ולהשליך שאני הבעיה ציפיתי שיגשר ביני לבין הםביכולוג ושיתנו לי הזדמנות לבטא ולהוכיח את עצמי ולהסביר את עצמי אבל כלום הם פשוט סגרו עליי תדלת ולא התייחסו לכאב שלי ומאז 4 וחצי חודש לא שמעתי מהמטפל והמנהל שלו עבר מולי ראה אותי בוכה והוריד את הראש והלך לאכול אני מרגישה מצוקה ופגועה במיוחד מהמטפל שבטחתי האמנתי סמכתי וכיבדתי והוא נעלם לי בבום גם אם אמרו לו תעזוב אותה הוא היה צריך להגיד שיש דרך ולהגיד נירגע ואז ליצור איתי קשר כי בסך הכל הוא היה המטפל שלי והוא הכיר אותי וציפיתי שהוא יהיה עם עמוד שדרה אני פגועה ובוכה בגלל שהמטפל נטש אותי ובגלל היחס המשפיל שהרופא דיבר עליי ואני לא יכולה להתקדם בחיים כל עוד הקשר עם הפסיכולוג התנתק בבום אני רוצה לדבר ולהפגש איתו אבל לא יתנו לי וגם לא ניראה לי שהוא ירצה או שיסכימו לו ואם יסכימו זה ירגיש לי מאולץ ולא מהלב אני בבעיה עם עצמי ומרגישה שאם זה לא יפטר לא אוכל להמשיך לסבול רני מרגישה שנעשה לי עוןל ואף אחד לא עוזר לי כאילו כולם יד ביד אפילו אמרו לי שזה מערכת גדולה ולא ינזפו בהם ולא יעשו להם כלום בשילי נכון מי אני בכלל סתם בחורה שמותר לפגוע ולנטוש אותי מי אני מול מערעת כזאת למה שיעזרו ויקשיבו לי ישליחו עליי ויגידו שאני עם בעיה נפשית וסגרו עניין אף אחד לא באמת נלחם לצדק שלי ולכאב שלי אני רוצה שיעזרו לי אני כאובה זה ניראה לכם הגיוני שאני בוכה מהבוקר עד הלילה וכל יום הולכת למיון מדברים איתי מכינים לי תה ואני חוזרת הביתה שוב בוכה אפילו כולם אמרו שאני לא במצב של אשפוז זה משהו כמו רצח לנשמה שלי מה שעשו לי ואף אחד לא עוזר לי זה משגע אותי שאני לבד וכאילו אני מרגישה שמעודדים אותי לסבול ובאיזה מקום אני מרגישה שהמנהל ידע שאני במצב רכשי קשה בגלל הפרידה והרגיש לי שהוא רוצה שאני יפגע בעצמי כי טם אם רואה שאני במצב קשה 4 חודש ולא עוזר לי ומתנגח איתי אז מה הולך פה תעזרו לי תכוונו אותי תסבירו לי בבקשה תפנו לי זמן ותדריכו אותי זה לא אופייר ולא הוגן כי באמת אני אדם רגיש עם נצינה אין סופית לעולם הזה ולא מגיעה לי לבכות ועוד מגורמים של הרפואה של הנפש אשמח שתענו לי שוב פעם תודה ושבת שלום

היי
את היית מטופלת במסגרת ציבורית?
אני לא מכירה את כל התמונה של המצב כי אני קוראת רק את הצד שלך. אבל בכל מקרה לסיים טיפול ממושך של ארבע שנים בבד אחת, בלי נסיון לגשר, זה באמת נשמע לא אנושי, לא מקצועי. ואת גם אומרת שהטיפול היה טוב והוא מאוד עזר לך. וגם לגיטימי שבמהלך הטיפול תהיה החמרה אם קורה משהו ואז צריך לגייס יותר כוחות מצד המטפל וגם מקובל שתהיה יותר זמינות לתקופה מסוימת. וגם לא ברור מדוע המטפל שלך לא שוחח איתך והוא זה שהחליט לסיים את הטיפול אלא זה בא מצד מנהל המרפאה. אולי אנשי מקצוע יוכלו להגיד לך מה אפשר לעשות במקרים כאלה כי לי זה נשמע לא אתי. אני מקווה שיהיה פה מענה בקרוב.
את מספרת שהיו לכם יחסים טובים, הוא מאוד עזר לך והתחלת להרגיש הרבה יותר טוב. תקחי את זה כמשהו חיובי כי אני חושבת שבאמת היתה לו כוונה לסייע לך וזה גם עזר לך. באמת קשה מאוד ההרגשה שזה הסתיים ככה. עכשיו עלתה לי מחשבה - ייתכן שהוא חדש במקצוע הזה והוא נבהל מההצפה שלך? אי אפשר לדעת כיצד הוא העביר את המסר הזה למנהל שלו ומה המנהל הסיק מכך. יכול להיות שהמטפל שלך לא מספיק חזק לעמוד מול המנהל שלו?
אני מקווה שתתחילי להרגיש יותר טוב לאט לאט.

אאוריקה זה מסגרת ציבורית והמטפל היא פסיכולוג של שנים בתחום הפסיכולוג לא ניסע ליצור איתי שום קשר והתנתק בבת אחת ניסיתי להסביר לו ולמנהל שקשה לי ואני צריכה עזרה יותר הם לא נתנו לי הזדמנות לבטא את עצמי והמנהל רק אמר לי עשית לפסיכולוג בלאגן בבית מההודעות שלך ורק הטיח עליי את האשמה ולא ניסע לעזור ולהבין תמצוקה שלי ואמר קיבלת מספיק זמן איתו ניסיתי להסביר לו שלא כולם אותו נפש ולכל אחד לוקח זמן וזה לא פריוילגיה כמו שהוא אמר שקיבלתי הסברתי לו שאני זקוקה עדיין לפסיכולוג ולמה פרידה כזו קשה כואב לי ולא מובן לי איך הפסיכולוג ככה לא מנסה לדבר איתי 4 חודש המנהל לא מעוניין לשמוע ממני ומתנהג אליי בגזות זלזול וכנראה שהוא אמר לפסיכולוג תעזוב אותה מספיק אני עכשיו בבית חולים והם לא מבינים אותי פה יש שיפוט מאוד קשה שרואים אבחנה של בעיה נפשית אני פה עם פסיכיאטרית והיא לא ממש עוזרת אומרת לי קחי כדור כאילו שזה יפתור לי תבעיות אני יוצאת מהבית חולים הביתה ושוב אין פתרון למצב שלי חוץ מכדור אני לא מצליחה להבין איך אדם כמו הפסיכולוג שהקשר היה מצויין נטש אותי ולא הכפת לו ממני מה יצא להם מזה לגרום לי למצוקה יותר קשה נהרס לי כל הטיפול שהמופל עשה איתי הכאב חזק ממני אני מפחדת גם ליצור איתו קשר והוא לא יענה לי ואני יבכה יותר וגם עצם העובדה שהןא נטש אותי כבר לא יעזור אם יבוא יום והוא יתנצל אני מרגישה מבולבלת כל עוד לא ארגע מול הפסיכולוג אני ישתגע מכאב אבל גם אם יהיה איזה מצב שיעזרו לי להיפגש איתו ולעשות פרידה זה לא יעזור לי כבר כי הכאב נעשה וזה מרגיש לי לא כנה ולא אמיתי ומצד שני לא מסוגלת לנתק הזה שנעשה ככה אני ממש מעריכה את העזרה שלך בבקשה אאוריקה תייעצי ותכווני אותי אפילו בבית חולים חוץ מכדור אין להם מה לעשות ולא מבינים אותי באמת אין להם רגישות למצב שלי אני סובלת כל דקה זה מוות בשבילי גם אם המנהל אמר לו לעזוב איך הפסיכולוג בתור איש מקצוע ואחד שטיפל בי המון זמן לא אמר למנהל אני ירגע שבוע שבועים וידבר איתי איפה הלב שלו סתם האמנתי בו וסמכתי עליו והוא בגש ברגשות שלי זה ממש מוזר גם אם לא הייתי בסדר קיבלתי תעונש שהוא נטש אותי אבל לפחות רחמים שיתקשר לדבר איתי להרגיע אותי למה ככה נכון שאולי הגזמתי בהודעות אבל הבנתי הנטישה שלו גרמה לי להבין שהגזמתי אולי אבל רציתי רק עזרה למה פרידה קשה כזאת אין לי כבר אופציות לעזרה אף אחד לא מבין תקושי ותמצוקה שלי בבית חולים קחי כדור ולכי הביתה שואלים אותי את רוצה להתאבד כאילו בלי התאבדות אני חיה מה זה השאלות האלה של הרופאים אם את לא מתאבדת את בסדר ואני 4 חודש מתה מכאב זה הכי התאבדות מלקפוץ מהגג אאוריקה בבקשה סליחה שאני משגעת אותך אבל תנסי לעזור לי ולייעץ לי אני במצב של זהו אין עזרה אי אפשר לעשות כלום אני לא מסוגלת לנתק הזה ומצד שלי לא מסוגלת לסלוח למטפל ואפילו להיפגש איתו ומצד שלישי בא לי לשפוך תלב עם המנהל והמטפל ולהגיד להם כל מה שעל ליבי אבל כמו לפני 4 חודש שניסתי

וניסיתי לבטא ולדבר אבל הם ננעלו עליי והתנגחו איתי ראש בראש לא לעזור לי אם הפסיכולוג לא דיבר איתי עד עכשיו לא הכפת לו ממני ומיצידו שאני ימות ואם אתקשר אליו והוא לא יענה ואם ינסו לגשר בנינו אני כבר לא יאמין לו כי הוא פגע בי במודע מה לעשות אין פתרון למצב שלי מה יהיה עליי ואיתי אין שום אדם שיכול לעזור לי הקשר שלי איתו היה מצויין אז בראש לא מסתדר לי הנטישה שלו מה הולך פה השתגעתי ולהמשיך הלאה לא מסוגלת הכאב גדול עלייי אאוריקה סליחה שהצפתי אותך פשוט אתם היחידים שלפחות מתייחסים ועוזרים לי אין לי תקווה ואימון באף אחד וגם אין עזרה אני מבקשת אבל לא מבינים ורק כדור נותנים אם תוכלי שוב להדריך אותי לייעץ לי ולברר בשבילי מה לעשות אודה לך מאוד כי זהו התעייפתי מעצמי ואני חלשה מכל הבחינות אף אחד לא יודע לעזור לי ומה שיהיה יהיה כנראה הגורל שלי זה לסבול ולא להיות מאושרת

שלום.

נראה שכל הנסיונות לא העלו פירות יפים; הנסיון למצוא מטפל אחר, הנסיון ללכת לאישפוז.

יכול להיות שלרופאים יש רעיון שעוד לא חשבנו עליו.

אני מאמין שהמטרה של טיפול היא לא ליצור תלות של המטופל במטפל, אלא המטרה היא לאפשר למטופל עם הזמן להסתדר בכוחות עצמו. יכול להיות שניתוק הקשר הפתאומי, אינו אלא סימן שהגיע הזמן לפרוש כנפיים ולהסתדר בכוחות עצמך.

את ממש לא צריכה לסבול. אני בטוח שעם הזמן תמצאי את הפיתרון בעצמך.

עד אז, אנשים טובים כמו אאוריקה יכולים לתת תמיכה ולעודד.

שמוליק.

קודם כל אני מעריכה את המענה שלכם העצות וכל הטיפים אבל חשוב לי להגיד לכם אתם צודקים שצריך לפרוש כנפיים אבל אני רוצה לפרוש כנפיים שניפרדתי יפה מהמטפל שהוא יתן חי הזדמנות להבין מדוע נטש אותי ומדוע התייחסו אליי כך בזלזול אני מרגישה שכל עוד הקשר מול המטפל לא יסתיים יפה הכאב ירדוף אותי והבכי אני מכירה תאופי שלי שאף אחד לא יצליח להרגיע אותי אני מרגישה שנגרם לי עוול והייתי מאוד בטיפול השקעתי וכיבדתי את המטפל והקשר היה מצויין חשוב לי להגיד שאפילו אחרי 4 חודש ניסיתי להשיג אותו והוא לא עונה ולא רוצה לדבר איתי אני מאוד מרגישה מצוקה ונטושה ופגועה שהוא זרק אותי ככה לפחות אם הוא היה מדבר ומסכם איתי הייתי ניפרדת ממנו וממשיכה בחיי אבל הכאב שהוא נעלם ולא עונה לי ולא מוכן לעשות לי סיכום שובר אותיכי באמת לא עשיתי כלום וכיבדתי והייתי כל כולי בטיפול והקשר היה מושלם כואב לי הכאב שובר לי תלב 5 חודש שום דבר לא השתפר ואנינרק בוכהה וזועקת ניסיתי לדבר עם המנהל הרופא האחראי שלו והוא זרק אותי לעזזל ולא נתן לי את זכות הביטוי לפחות להיפרד יפה שאוכל להרגיע תנפש שלי זה יהיה צבןע כי המעשה כבר נעשה אבל לפחות לראות תמופל להבין אבל הוא לא מוכן לשוחח איתי כאילו הייתי מחבלת אני רואה אחרי כל המאמץ שלי לנסות שיעזרו לי וכולם יד ביד הבנתי היום ששום רופא ושום פסיכולוג לא ישבור תמילה אחד לשני ןגם אם הם טעו הם לא יודו ולא יתנצלו וזה הכאב שלי שהם לימדו אותי משהו ועושים לי אחרת וההפך אני יודעת שבגלל שאני מוגדרת מטופלת ינפנפו תכאב שלי מתחת לשטיח ויסגרו עניין וישלכו אותי כמו עד עכשיו 5 חודשים לבית לבכות ולמות אני יודעת ובטוחה ועברתי שם ביחס ובכאב של הנטישה רצח נפשי וכולם שם רואים שאני גוססת ולא עוזרים לי אז תסבירו לי בבקשה ממכם למה מגיע לי יחס כזה וגם למה פרידה קשה כזו אם המטפל היה מת בראש שלי הייתי קולטת אחרת ומקסימום כותבת מכתב הולכת לקבר אבל הוא חי ונטש אותי במודע שאני כאובה וסובלת אני מרגישה שאני במצוקה והייתי מעדיפה שיקרתו לי ראש ולא ינטשו אותי התחננתי למטפל שיתן לי זכות לשיחה מכבדת והוא לא עונה ונעלם 5 חודשים והוא בעצמו אמר לי שאני אדם מקסים ואדם שצריכה להיות מודל לחיקוי לכולם אז איך זה מתקשר הנטישה הזו לפחות אומרים ביי לוחצים יד מסכמים טיפול נשארתי עם צלקת שסמכתי והאמנתי בו ונתנתי את כל כולי והוא פגע בי וגם אמר לי ששאלתי אותו אמר לי אסור לברוח ואני לא בורח אני מצטערת על העומס שלי אליכם אבל אני ממש על סף יאוש ומאוד גדול הבכי לא מרפה ממני והכאב בגוף רק גובר מהכאב אשמח אם אוכל להתייעץ אפילו עם גורם שתוכלו להמליץ לי שיכוון אותי ויעזור לי אין לי בעיה לשלם העיקר שיעשה צדק ונחת לנפש שלי לא אוכל בחיים להתקדם עם שום מטפל כל עוד היחסים שלי עם המטפל לא ניסגרו שמוליק ואאוריקה תבורכו ואודה לכם מכל ליבי אם תתאמצו עוד קצת לכוון ולעזור לי כי 5 חודש זה המון ואני רק שוקעת ועזבתי את המקום של הפסיכולוג וגם כולם שם יד 1

שמוליק אתה לא מתאר לעצמך כמה שבשיחות ובהכוונה שלך ושל אאוריקה טיפה מרגיע ומסדר לי תראש ומכוון אותי אני מתחברת למילים ושיחות כמו שאמרת הרגע ואתה צודק במיליון אחוז בכל מה שאמרת רק בבקשה יש לי שאלה אחרונה שבעצם מפה אני אמשיך בחיי ואוכל לפחות לנשום ובבקשה תענה לי על זה ועוד טיפה עזרה רק בשאלה הזו ואני יוצאת ואשתדל להרים את עצמי כי המילים האלה שלך כאילו פתאום מסדרות לי תמחשבה ותראש
השאלה היא בזמן כל הכאב שהיה לי קיבלתי פסיכולוגית באותו מקום שהפסיכולוג נמצא הייתי 4 פגישות ןעזבתי אותה השאלה אם כדאי לי לחזור אלייה לשיחות הביאו לי אותה במקום הפסיכולוג אחרי שראו שבכיתי בלי סוף
כדאי לי לחזור אלייה בתקווה שהיא תקבל אותי שוב היא במקום ציבורי ובעצם אם הבנתי נכון לא להשפיל את עצמי ולהמשיך הלאה כי הרוע זה ממנו ואני לא אשמה בנטישה שלו והאים לרדת מזה להלחם ולנסות לעשות הכל שיגשרו בנינו ויענישו אותם כי אני רוצה סוג של צדק ורוגע נפשי לסגור עם המטפל ואני מפחדת לחזור לפסחכולוגית במקום שהמטפל נמצא והם יצחקו עליי בלב ויגידו לעצמם פגענו בה והיא חזרה כמומילדה טובה כאילו הרגשה כזו שהם יראו אותי ויצחקו לעצמם שנשברתי ולא עשו להם כלום הבנת תתחושה שלי אשמח לתשובה על השאלות הללו ומפה אני צומחת והאדכן אתכם בעתיד ואם הבנתי נכון אם המטפל לא מוכן להתייחס אליי לא להשפיל את עצמי ופשוט עם הכאב שלי להמשיך הלאה ותוכל לרשום לי טיפ מה להגיד לעצמי אם הבכי יבוא לי והמחשבה שכיבדתי אותו 6הוא נטש אותי מה היית אומר לעצמך אם היו נוטשים אותך טיפ קטן ובבקשה תעזור לי בשאלות האלו שיסדרו לי תראש ואני אתחיל לפרוח אתם עוזר לי המוןןןןןןןן יותר מפסיכולוג תודה שמוליק היקר תשתדל לענות לי גם על כל זה ומבחינתי זה יסדר לי תראש תודה מיליון פעם .

שלום שון.

יש כאן שני גורמים שמושכים לכיוונים מנוגדים.

אינני יודע עד כמה הכימיה עם הפסיכולוגית הייתה טובה, אבל אם הייתה לך איתה הרגשה טובה ושהייתה ביניכם התאמה טובה - זה יכול להיות גורם שמושך לכיוון של להמשיך ולהיפגש איתה.

מצד שני, ישנה נטייה אנושית להכליל. ולכן זו הגיוני שתהיה הרגשה של ניכור כלפי אותה המרפאה על כל מטפליה. בדרך כלל ההכללות האלה אינן נכונות, אבל זו נטייה אנושית. בנוסף לכך, המרפאה אמורה להזכיר את המטפל הרע, על כל ההשלכות של התחושות שעלולות לעלות מעצם הזיכרון.

כיוון שהפצע עוד מדמם, אז לא נראה לי שיש טעם לנסות עכשיו להילחם עם ההכללה, ואם אין לך הרגשה נוחה באותה המרפאה - זה מהווה שיקול נגד.

יכול להיות שאפשר לקבל טיפול במרפאה ציבורית אחרת. צריך לקחת בחשבון את המרחק של המרפאה האחרת.

אפשר גם לנסות מטפל פרטי, אבל זה יקר יותר.

בקיצור, תני לכל אחד מהגורמים את המשקל הנכון על פי מה שאת מרגישה ועל פי זה תחליטי.

כל טוב,
שמוליק.

היי שמוליק מקווה שאתה עדיין נמצא פה היה חשוב לי רק להגיד לך שאני מאוד מעריכה את עזרתך ורוצה להגיד לך שחלק שגרם לי לפחות להרגע מהכאב זה ההכוונה והטיפים שלך ושל אאוריקה שתדע לך שאפילו רופאים לא עזרו ותמכו ועודדו אותי כמוכם והרגשתי ממש נטושה ולבד ואני ממש מודה לכם מכל הלב על עזרתכם הגדולה שבלעדיכם לא יודעת מה היה מציל ומכוון אותי מזל שחש את הפורומים האלה ואנשים כמוכם עצוב לי נורא שאנשי רפואה שראו אותי במצב קשה התעלמו במקרה שלי מה שקרה לי ואתם עזרתם לי מאוד מאוד רציתי רק לעדכן ולהגיד שעברה תקופה קצרה שבה ניסיתי להרים את עצמי ואפילו התקשרתי לפסחכולוגית שהביאו לי שניפגשנו 4 פגישות התקשרתי להגיד לה שתקבל אותי חזרה והיא אמרה לי שהיא תבדוק את הנושא לקבל אותי שוב ותחזור אליי הכי עצוב לי שגם לה נעלמתי וכעסתי עלייה שהיא לא תיהיה בחיים כמו המטפל שלי והיא למרות הכל הבינה אותי ולא כעסה עליי והמטפל שהיה איתי שנים שפט וברח לי רציתי להגיד שקורה לי משהו נורא מפחיד התחלתי לחזור ברמה מאוד קשה לתקןפות הקשות של פעם מבחינת טקסים בתדירות גבוה התחלתי לחזור לקשר עם החבר שהיינו פרודים שנים שהוא אדם נפלא אבל נגרם לי דכאון מהקשר שלו התחלתי לחזור לכל העצבות ולכל מה שפגע בי בעבר כאילו אני חוזרת לנקודה שממנה הגעתי לפסיכולוג התקשרתי לפסיכולוגית והיא מודעת למצב שלי אבל המרפאה מתעלמת ממני ולא חוזרת לעזור לי למרות שהם יודעים שקשה לי ואני באויר כמה חודשים לבד אני מרגישה שאני ממש נופלת מיום ליום וכל הדכאון שנעלם לי וכל הטקסים וכל מה שהייתי בעבר ברמה קשה חזר לי אני נופלת שוב וכבר לא מצליחה לרומם את עצמי אני מרגישה סוג של ייאוש קשה אבא שלי גם לא מרגיש טוב ואני ממש ממש שבורה הכאב שהפסיכולוג זרק אותי משתלט עליי והכאב לא מרפה ממני למרות שאני יודעת שהוא לא היה בסדר זה לא מנחם אותי ניסיתי לצאת לפרוח להרים את עצמי אבל הבגידה שלו שהוא ככה עדה לי פגעה בי חזק וקשה שלחתי לו שאם אפשר לפחות להפרד יפה שארגיש טוב והוא לא ענה זהו נעלם כאילו לא הייתי קיימת וכאילו אני מפלצת אין לי כבר כוחות להלחם על עצמי אני מרגישה שגם ככה אנחנו בעולם הזה זמני וכולם בסוף מתים וימותו גם האנשים שאני הכי אוהבת העולם הזה כואב ועצוב ומדכא ואכזרי והנפש שלי לא מצליחה לעקל שהמטפל שהכי סמכתי בגד בי ונעלם סליחה שאני מציפה אותכם פשוט הייתי חייבת לפרוק את הכאב שלי כי אתם היחידים שמתייחסים לכאב שלי אני מרגישה סוג של אבודה בחיים ואני מחפשת ניחומים להרגע שבעצם אני חוזרת לכאב ולסבל שבגלחו התחלתי טיפול תודה על ההקשבה שלכם ותודה שאתם מתייחסים לאנשים אני יודעת שאם אני אצא יום אחד מהכאב הזה אני אתנדב ואעזור לאנשים ואלמד ואשקיע רק כדי שלא יקרה לאף אדם כאב שלי עשו אני ישמח ויהיה לעזר לכל מי שעצוב נפשית תודה לכם .

שלום שון.

תודה רבה על המילים החמות. זה מעודד אותי להמשיך.

אכן, הכאב על הנטישה של הפסיכולוג הוא כאב גדול, והיה בו אלמנט של הפתעה; לא הייתה שום ציפייה שזה יקרה. במיוחד כאשר הבסיס לטיפול הוא אימון של המטופל במטפל.

מצד אחד, צריך להיפרד ממנו, כי מה שהוא עשה זה מגעיל ומכוער, אבל מצד שני, אי אפשר לעשות בנפש מפנה כל כך קיצוני מאמון גדול לכמעט חוסר אמון.

צריך לפרוק את הכאב הזה, ולתת לנפש להירגע לאט לאט מהזעזוע.

זה לגיטימי לחלוטין לנצל את הפורום לצורך זה.

כל טוב,
שמוליק.

שוב פה לנסות לקבל עוד חיזוק קטן שמוליק חשוב לי להגיד לך שאתה ממש מרגיע וממש עזרת לי שתדע שאתה ועוד מענה טלפוני מקום בשעת מצוקה היחידים שעזרו לי להרגע אתה ממש מדבר ומרגיע כמו פסיכולוג וממש עוזר ואומר דברים נכונים ואמיתיים באמת מיליון תודות על עזרתך זה לא מובן מאליו וממש מציל ועוזר בלעדייך פה באתר לא ניראה לי שהייתי מסוגלת להרגע בכל אופן תודה .יש לי עכשיו שוב שאלה קטנה אני לא הולכת כבר כמה חודשים למקום שפגע בי שם ואני בגדול לבד בבית מנסה להתמודד אבל אני מרגישה שההשפלה והכאב והבגידה שהפסיכולוג עזב אותי קשה כמו מחלה סופנית ניסיתי ואני הולכת באופן פרטי אבל הכאב חזק ממני אני פשוט לא נירגעת אני ממש חוזרת לתקופות שהייתי בעבר שבגללו התחלתי את הטיפול אני מרגישה שאני ממש נופלת אני נורא מפחדת מההרגשה שלי ואני מתחילה להרגיש כאבים בראש מהלחץ ובחילות ואני בלי תאבון אני מרגישה כאב שאי אפשר להסביר כאילו רצחו לי תלב אני בהלם איך הוא ברח לי וזרק אותי הכאב לא מרפה ממני ואני רק בוכה ובוכה אפילו ברחוב אנשים מדברים איתי ואני מתפוצצת מבכי אף גןרם לא מצליח לעזור לי מנחמים אותי אני נירגעת שעה ובוכה כל היום החיים כאילו נעצרו לי ולא בא לי לתפקד אני מנסה הולכת לעבוד ורק בוכה ובוכה הולכת למקום מוחבא בוכה אני מרגישה אבודה שאין איך לעזור לי אני מרגישה שעבדו עליי סיפרתי את כל ההסטוריה של החיים שלי ודברים אישיים מאוד והוא נעלם וברח לי זה כואב לי זה פוגע ומעליב אותי נכון שאני צריכה לנסות להמשיך הלאה אבל איזה חיים זה להמשיך הלאה בסבל וכאב ולבכות ולא לצאת עם חברות אני מנסה ומעצבים וכאב אני מוציאה את כל התסכול על כל העולם זה סוג של כאב נורא קשה שלא מרפה ממני אני מרימה את עצמי יוצאת לעבודה אבל מתה מבכי וכאב אתה קולט שעבדו עליי פגעו וזרקו אותי האמנתי לו סמכתי שיטפתי אהבתי וכיבדתי אותו הייתי כל כולי בטיפול וזה מה שמגיע לי שיברחו וינטשו ולא יענו לי אני גם לא מצליחה להבין מה עשיתי לא בסדר לא זכור לי שפגעתי במטפל או התחצפתי להפך תמיד הוא אמר לי שאני דוגמא לטיפול אז למה נעלם לי אין לי בעיה להתחנן על הרגליים שלי אם פגעתי והצקתי לו בהודעות פשוט רציתי יחס ועזרה יותר אין לי בעיה להתנצל ואפילו לבקש מיליון סליחות בחיים לא פגעתי בנמלה אני יודעת שיש לי לב ענק ורגיש ותמיד הערכתי ואמרתי למטפל בסיום טיפול תודה מכל הלב על עזרתך תמיד הייתי בסדר אז מה לא היה בסדר מה גרם לו לברוח ככה ולא לענות לי יותר התחננתי שלחתי לו הודעות שיתן לי רק להבין ורק להתנצל על משהו שאין לי מושג מה עשיתי התחננתי וביקשתי יפה ממנו בהודעה שלפחות יפרד ממני יפה וישחק אותה וישחק משחק להפרד ממני העיקר שארגיש שהבנתי שהסביר לי על מה הפרידה שלפחות יפרד ממני אני אמרתי לו בהודעה תקלל אותי בפנים ואפילו תגיד לי תדברים הכי גרועים אבל לפחות תדבר תענה תן לי לבטא את עצמי תפרד ממני שארגיש משוחררת והוא לא ענההה ולא עונה ונעלם כאילו מת ממש כאילו הוא מתת

שמןליק ניסיתי ללכת לקבל עזרה הכאב חזק ממני זו הרגשה קשה ופוגעת סיפרתי לו דברים אישיים וסודיים וקשה לי המחשבה שהנתק הזה והפרידה בצורה כזו כי זה מפחיד ומלחיץ אותי שיש דברים אישיים וזה מכניס אותי לחרדות קשות שאני פוחדת אני מתוסכלת ומשהו נורא מלחיץ אותי איך הרופאים ראו ויודעים שאני ככה ושותקים הם טיפלו בי שנים ויודעים שאני מאוד מודעת ואינטליגנטית ובעצמם אמרו לי את מדהימה מוזר לי שאף רופא לא מנסה להתקשר אליי במיוחד הרופא הפסיכיאטר שלי שטיפל בי שנים ויודע שאני על הפנים וכאילו כולם בורחים ומשאירים אותי ככה כאילו שאני חושבת על זה אם לא הייתי חזקה או אדם לא חזק היה ממש מת והם פשוט התעלמו מהכאב שלי וגם שבאתי לשם יום יום ולילה לילה התעלמו ממני כאילו הביאו הוראה לא לעזור לי אני נמצאת שם שנים ובטוחה שמשהו קורה אני ממש לא מדמיינת אני מכירה את המטפלים שלי ומוזר שכולם סגרו עליי את הדלת בפנים שראו שאני סובלת ובןכה ומתחננת לעזרה כאילו בכוונה עשו לי ובסך הכל לא עשיתי כלוםםם ממש כלום אני מרגישה במצב שאני אבודה מראש אין לי עזרה כי הלכתי וניסיתי ואפילו באופן פרטי זה לא עוזר לי בכלל הצוות מתעלם ממני בכוונה ומגבש סוג של דיעה אחת עליי להפיל תקערה שאני הבעייתית ושאני תלותית אבל גם אם אני תלותית למה לזרוק אותי ככה הגעתי בגלל שיש לי בעיה ואני צריכה עזרה אז למה לזרוק אותי בקיצור הגעתי למצב יותר קשה ןמסובך ותסכול ולחצים אין לי פתרון למצב שלי זה לא יכול להמשך ככה אני ממש סובלת אתה יודע אני מרגישה שבגדו בי מרגישה שעבדו עליי שצחקו ולגלגו עליי וברחו לי ואפילו סליחה לא ביקשו ולא ניסו לעזור לי הכאב משתלט לי על החיים כאילו נשארתי חשופה סיפרתי הכל לפסיכולוג ופשוט נעלם זה משגע אותי ופוגע בי זה ממש פוגע שמוליק למה לזרוק ולהעלם ככה יש דרך וצורה היה עדיף שיקלל אותי בפנים ואני יבכה לידו וירגע מאשר לסבול עכשיו כל הטיפול של שנים נהרס לא מסוגלת לייסם ולעשות אותו זה גורם לי לבכות ולהתעצבן יותר ועכשיו כל הocb חזר לי יותר גרוע ששנים לא עשיתי כל הפחדים חרדות עצבות והבכי קשים מנשוא בגדו בי והאחראי משתף פעולה מה זה הדבר הזה חוסר אנושיות למה דווקא בי שהם יודעים שאני רגישה ופגיעה למה דווקא לי מה עשיתי רע שלפחות יסביר לי אין לי תקווה שמוליק אני עצובה אבל מאודדד לפחות אם היה זריקה שמשכיחה בגידה וכאב ועצבות אבל אין עבדו עליי עשו עליי ניסויים זה מה שאני מרגישה הפסיכוחוג אמר לי זה בסדר תשתפי ובסוף ברח לי למה מדוע אני אדם נפלא למה דווקא לי תייעץ לי שוב בבקשה שלמתי פרטי למטפל לא עזר נתנתי מלא הזדמנויות אבל כל עוד הקשר באויר שום דבר לא עוזר לי מבין

והכי כואב לי שהם יודעים שזו תקופה שקיבלתי בשורה קשה שאבא חולה מאודדדד ואני קשורה אליו מאודדד לאבא והם גרמו לי ליותר כאב הפסיכולוג שבטחתי בו זרק אותי כמו עציץ כאילו שאני מפלצת כאילו שאני רעה המנהל אמר לי גרמת לבלאגן השליך עליי שאני הבעיתית וזה לא נכון אני אדם שיודע לכבד להעריך ולהגיד תודה כואב לי זה לא בסדר שדווקא בכאב עם אבא והמטפל זרק אותי שני דברים שגומרים עליי שני אנשים שאהבתי עוזבים אותי המטפל שסמכתי ואהבתי כמו אבא ואבא שלי שאני מקווה שיהיה בריא ולא ישאיר אותי בודדה ועצובה אני לא העלבתי אף אדם לא הבנתי מה עשיתי לא בסדר למה הרוע והאכזריות הזו עכשיו הכל אבוד המטפל לא רוצה לשמוע עליי ונעלם ולא עונה כול הצוות יד ביד עליי כאילו שהייתי מחבלת ואני נשארתי לבדי בודדה עצובה כאובה ולא מבינה מה עשיתי גם אם המטפל ירצה לדבר זה כבר לא רלוונטי גם שאני כאובה כי זה יהיה מאולץ ולא מהלב ומצד שני אני לא מצליחה להמשיך כל עוד דברים לא יסגרו בנינו הכל באויר כאילו עשו לי ניתוח בלב והרופא השאיר אותי בלי לעשות לי תפרים זה כאב עצום ואני לא מאחלת לאוייבים שאין לי כאב כזה אני מרוב כבוד לפסיכוחוג לא מסוגלת לקלל ולאחל לו רע הכי מעצבן שכאילו כלום לא קרה כולם בעבודה מתנהלים רגיל כאילו שאין להם רגשות ולב ואני בוכה שוב סליחה הייתי חייבת שתבין אותי זהו זה מה שיש לי להגיד מציק לי שממש הרגשתי שהפסיכולוג מלומד למד על נפש האדם בגלל זה בטחתי בו בשבילי זה רופא לכל דבר ורפואה לנפש זה יותר קשה מגוף כי לנפש אין זריקה וכדור להחלים חשבתי שהוא סוג של רופא לנפש אז התחלתי לשפוך את כל הלב שלי וכל ההסטוריה שלי וכל החיים שלי ובסוף אחרי שהשתקמתי ברח ונעלם לי והשאיר אותי באויר הייתי מעדיפה סכין ללב ולא לברוח לי ככה אני לא מקבלת את המשפט שאנשים אומרים לי שהוא בן אדם נכון הוא בן אדם אבל רופא לנפש ולמי שאין סבלנות ומרגיש עייף או חוסר כוחות או שיפגע עדיף שלא יהיה פסיכולוג כי זה גורם לכאב ןלבכי ועצבות והפסיכולוג חסין מכאב וממשיך הלאה כמו שאני עושה ניתוח ומאמינה ברופא ונותנת את גופי לרופא ככה הםסיכולוג נותנת את נפשי ולא מקובל עליי שהוא בן אדם בגלל שהוא בן אדם אני 5 חודשים במוות יום יומי בשבילי זה שליח שאני סומכת כמו אלוהים אם ככה רופא יהרוג אותי בניתוח ויגידו לי זה בן אדם ממש מפחיד אותי . תודה הייתי חייבת

שלום שון.

"לַכֹּל זְמָן; וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם׃" (קהלת ג' א').

את עכשיו בזמן שבו את צריכה לתת לכאב ביטוי, וזה הדבר הכי לגיטימי.

רק אחרי שהכאב ייחלש, והזמן יעשה את שלו, יהיה אפשר לחזור למסלול חיים תקין.

אם המצב הוא כזה שאת לא יכולה לעבוד ולכלכל את עצמך - לדעתי יש מקום לשקול להגיש תביעה לקיצבת נכות עד יעבור זעם; צריך שיהיה משהו להתקיים ממנו.

אין צורך להיבהל מהסטיגמה שכרוכה בכך. לי יש נכות יציבה בגלל מצבים נפשיים שאף אחד לא האמין שאפשר לצאת מהם.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק אתה יודע שחשוב לי שוב להגיד לך מיליון תודות שאתה עונה ומתייחס תדע לך שאני ממש מרגישה שכל מילה שעזרת לי פה והשקעת לעזור תרמה לי במצב הנפשי שלי לעולם לא אשכח את העזרה שלך וחשוב לי שתדע שהסגנון דיבור שלך מרגיע והמילים והשיחות האלה גורמות לי קצת להתייצב אפילו שענית לי גרם לי להרגשה שאתה מתחשב ומבין אותי ולא נטשת אותי גם שהצפתי המון אז רציתי להגיד לך שדניאל הציע גם לעזור לי ולכוון אותי ושיהיה יום שארגע מהבכי ומהכאב אני אשמח לשתף אותך במידה ותיהיה פה איך אני מרגישה ואני רוצה בעתיד מתי שאחזור לעצמי ולא אבכה לעזור לכולם וכמה שיותר ושיהיו אנשים שיכתבו שנטשו אותם אני יזכר בך באואוריקה ובדניאל ובפורום המהמם הזה ושקיע לעזור ולעודד כמו שאתם עזרתם לי שפשוט זכיתי לאנשים כמוכם שמעודדים אותי בכאב הקשה הזה אני אמשיך מפה להתייעץ ןלקבל גם עזרה מדניאל ואני מאמינה שיום אחד אצא מהכאב ותשמעו שייסמתי את כל העזרה מכם בפורום היקר הזה מזל שיש אותכם בהצלחה שמוליק ותתקדם בתחום של פסיכולוגיה אני בטוחה שמטופלים יחייכו כמוני בגלל העידוד שלך והטיפים והעזרה תודה לכולכם ונשתמע כבר מרגישה מעודדת מאנשים כמוכם ומקווה שזה בסדר כל ההצפה שלי .

היי שוב
יש לך אפשרות לקבל תמיכה מחברים, משפחה?
במקרים בלתי נסבלים אפשר לפנות לער"ן כדי לפרוק את המצוקה ולא להישאר איתה לבד.
יש לך אפשרות ליצור קשר עם המטפל הזה ולנסות לדבר איתו?

היי, עברתי דבר דומה מאוד, וסבלתי מזה הרבה, אשמח מאוד לעזור ולהראות לך נקודת מבט על העניין הזה, שאני בטוח שתעזור.
אני יכול בsms, או ווטסאפ, או בצ'ט של סקייפ, בקיצור כל תכנת התכתבות. צרי איתי קשר אם את מעוניינת.

דניאל תודה רבה לך אני מאוד רוצה עזרה כי נורא קשה לי כבר להתמודד איך אפשר ליצור איתך קשר ולהביא לך את הטלפון שלי אני אשמח נורא .

היי דניאל תאשר לי אם קיבלת מייל ממני בבקשה שלחתי תודה ויום טוב.

..

שלום רב.

אינני רופא, אני סטודנט לפסיכולוגיה.

לא ממש ברור לי האם מדובר בטיפול או בהשתתפות בהיסוי לצורך מחקר. אך אם הבנתי נכון, מדובר בהשתתפות בניסוי מחקרי.

כבר בקורס מבוא לפסיכולוגיה, בפרק הראשון שנלמד, הוסבר שאחד מהתנאים להשתתפות במחקר היא הסכמה של הנבדק להשתתף בניסוי ושזכותו להפסיק את הניסוי באמצע מבלי צורך לנמק מדוע.

הדברים נכונים גם כלפי מטופלים שמאושפזים בכפייה. ניתן לטפל בהם בכפייה (ועד כמה שניתן צריך להשתדל לנצל את הסמכות הזו במינימום הנצרך), אבל לגבי השתתפות בניסוי מחקרי - חובה לקבל הסכמה מדעת.

גם אם מדובר בטיפול, וסביר להניח שלא היית במצב כפוי - צריך היה להסביר לך על הטיפול על מטרתו, ועל הסיכונים הכרוכים בו, וכמובן שהיה צורך בהסכמה.

אני מציע לך לדרוש הסבר מהמטפל שלך, ולמצות את הדין עם הגורמים האחראיים.

כל טוב,
שמוליק.

תודה על תשובתך והתייחסותך לשאלתי.
אני כבר לא מטופלת שם כיוון שפתאום יום אחד גיליתי שהמטפל שלי כבר לא עובד שם (כל ההתנהלות שם לקויה לדעתי).
אני תוהה אם כעת יש לי איך לדרוש מהם תגובה, מבלי לחשוף את עצמי ואת פרטיי... לא ראיתי שיש להם מחלקה משפטית ואני בטוחה שלמזכירות שם זה לא רלוונטי.

האם מהידע שלך, יש דרך לפנות עם תלונה לגורם כלשהו במוסד רפואי מבלי לחשוף את עצמי לגורמים משפטיים חיצוניים ואם כן לאיזה גורם במוסד בד"כ?

תודה

שלום.

כנראה שאפשר להתלונן להנהלת המרכז הרפואי, אבל זה די ברור שאי אפשר להגיש תלונה אנונימית.

כדאי לבדוק את העניין דרך עמותות חיצונית שאולי להן ישנן דרכים לפנות מבלי לחשוף את פרטי המתלונן.

אולי הקבוצה בפייסבוק של מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה יכולה להיות כתובת מתאימה.

כל טוב,
שמוליק.

שלום עירית.

אינני רופא.

לפחות עד כמה שידוע לי, מבחינת החוק ההורים חייבים בפרנסת הילדים שלהם רק עד גיל 18 ובכלל זה גם החובה לדאוג למקום מגורים.

אם מדובר בבחורה בת 22, אין להורים שום חובה מצד החוק לדאוג לצרכיה, אם כי הנורמה היא שמרבית ההורים ממשיכים לדאוג לצרכים של הילדים גם לאחר גיל 18.

בעיקרון, אתם יכולים לזרוק אותה מהבית. הדבר היחידי שעלול להיות בעייתי הוא שאולי בגלל מצבה צריך לדווח על כך למחלקת הרווחה, אך אני מניח שדי בכך.

עם זאת, גם אם מותר לעשות זאת, לא בטוח שזה מה שנכון בשבילכם לעשות מבחינה ריגשית ומצפונית, אולם בשאלה זו - נראה שצריך לברר אותה עם איש מקצוע.

כל טוב,
שמוליק.

שלום אאוריקה.

אינני רופא, אני סטודנט לפסיכולוגיה.

לדעתי, עצם העובדה שאת לא מרגישה בנוח לספר לרופא על המשחק שעשית עם התרופות יכולה להעיד על חוסר התאמה, מבלי לנסות לשפוט אף אחד; לא אותך ולא את הרופא. מצב כזה לא אמור לקרות ביחסי מטפל מטופל תקינים.

אני מני שישנה סבירות לא קטנה שעצם המשחק במינונים מבלי להתייעץ עם הרופא, זה כבר היה סימן מקדים לכך.

אם זה קרה, אז אולי צריך לעבור לרופא אחר שאיתו תרגישי יותר בנוח.

כל טוב,
שמוליק.

שלום רב.

אינני רופא, אני סטודנט לפסיכולוגיה. ראיתי לנכון להגיב מפני שהתשובה של הרופאים מתמהמהת.

קודם כל התיאור שלך שהיה לך ויכוח עם המשפחה שבו רצית טיפול בזמן שהם אמרו שאת צריכה להירגע - מאוד מעודד. צריך להעריך את היכולת שלך לזהות הרגשה לא טובה ולבקש סיוע כשצריך.

הטיפול התרופתי שלך מורכב גם מתרופה ממייצב מצב רוח (למוטיגין) מתרופה אנטי-פסיכוטית (סרוקוול) ומתרופה אנטי-דיכאונית (ציפרלקס), שזה שילוב שיכול להתאים להרבה מאוד איבחונים ולא רק למאניה דיפרסיה. הטיפול הזה מעיד על מצב מורכב יותר, שכן התרופה האנטי-פסיכוטית ניתנת כסיוע לפאזה המאנית, כאשר מייצב מצב הרוח אינו מספיק יעיל. בדרך כלל לא נותנים תרופה אנטי-דיכאונית, כי היא עלולה לגרום למצבים מאניים. אמנם אם ישנה הגנה של תרופה אנטי-פסיכוטית, ניתן לתת אותה, אך עצם העובדה שראו לנכון לתת תרופה אנטי-דיכאונית מעידה שהיה בכך צורך וזה ניתן למרות שהיה יכול להיות בכך סיכון מסויים.

לדעתי, השאלה מהו האיבחון הנכון היא משנית בחשיבותה לעומת השאלה האם הטיפול הוא טיפול מתאים. אמנם לאיבחון יכולות להיות גם השלכות פסיכולוגיות, כך שאם תחלקי עליי בנקודה הזו - אקבל את גישתך.

ל"בולמוסי האכילה" יכולים להיות כמה גורמים: יכול להיות שזה נובע מתופעות לוואי של הטיפול התרופתי. יכולים להיות לכך גם מניעים פיסיולוגיים, וגם מניעים פסיכולוגיים. ארחיב מעט את הדיבור:

השמנה היא תופעת לוואי ידועה ושכיחה של התרופות האנטי-פסיכוטיות, כך שיכול להיות שזה אחד הגורמים. יש מקום לבחון עם הרופא המטפל את הצורך בהם, אבל צריך לומר שהפחתה במינון של התרופה האנטי-פסיכוטיות יחייב לשקול הפחתה (ואולי אפילו הפסקה) של התרופה האנטי-דיכאונית, ויכול להיות שיצא שכרו בהפסדו, ובכלל זה את האפשרות לנסות להתמקד יותר בטיפולים פסיכולוגיים שיכולים לתת עם הזמן את האפקט הרצוי במקום התרופות.

לגבי מניעים פסיכולוגיים, יש באכילה אפקטים פסיכולוגיים של נחמה, שגם אותם צריך לבחון.

הייתי ממליץ לבחון את המצב עם הרופא המטפל, לבדוק את כל הגורמים ולבחון את האפשרויות.

כל טוב,
שמוליק.

האם יכול להיות שהאנטי דיכאוני גרם לפסיכוזה?
הייתי ללא טיפול תרופתי הרבה זמן ולפני כן קיבלתי רק סרוקוול.
מכיוון שלא ישנתי טוב (נרדמתי אבל לא הצלחתי לשמור על רצף שינה) וגם הייתי מאוד חרדתית לקראת המחזור התחלתי ציפרלקס. יום אחרי כבר הייתי לקראת התקף פסיכוטי. נאמר שיכול להיות שגם בלי הציפרלקס זה היה קורה כי כבר שהתחלתי את הציפרלקס לה הייתי במצב הכי יציב. עברתי כמה ניסיונות להריון ויכול להיות שגם ההורמונים אצלי בגוף (הפלות וכו') גם לא הועילו למצב הנפשי במיוחד שחשבו שאולי יש לי PMDD.
העלו את הציפרלקס ונתנו את הלמוטיגין בגלל שהחליטו שאני ביפולרית בגלל שזה היה התקף פסיכוטי שני בחיי. (בהתקף הראשון קיבלתי רק סרוקוול ועם השנים ירדתי במינון אבל מאז שהפסקתי אותו טוטלית היה לי את בעית השינה)
השאלה אם באמת צירך למוטיגין וציפרלקס בפעם הקודמת הסרוקוול יצב אותי לבד למרות שהייתי זומבית עם הסרוקוול וכל הזמן רק רציתי לישון והפעם נראה שפחות משפיע עלי (גם משקל הגוף כ 40 קילו יותר ממה שהיה אז)
הביפולרית הוגדר רק בגלל הפסיכוזה השאלה אם זה באמת נכון אין לי את כל התסמינים של קניות מופרזות ואני גם לא חושבת שיש לי דיכאון קליני עד ההתקף הפסיכוטי בכל אופן עבדתי והייתי פעילה חברתית ועם הילד תיפקדתי. אחרי ההתקף זה כבר סיפור אחר

שלום רב.

עדיין לא ברור לי מדוע זה כל כך מפריע לך האם האיבחון של הפרעה דו-קוטבית נכון או לא. יכול להיות שהחליטו על האיבחון הזה אע"פ שאין את כל התסמינים. יש לי מכר שמאובחן בדו-קוטבית אע"פ שלא היה לו אף פעם התקף פסיכוטי.

לדעתי, השאלה העיקרית היא שביעות הרצון שלך מהמצב הנוכחי כיום ומהטיפול שניתן כעת. אם שביעות הרצון איננה מספקת - צריך לחשוב מה ניתן לעשות.

אכן, יש כאן דברים שנאים מוזרים ותמוהים. בדרך כלל נותנים מייצב מצב רוח להפרעה דו-קוטבית, כך שסביר להניח שהאיבחון הראשון לא היה דו-קוטבית, או שהיו סיבות מיוחדות שנתנו רק תרופה אנטי-פסיכוטית.

בכל אופן, ברגע שהחליטו לשנות את האיבחון לדו-קוטבית, לא ברור מדוע נתנו כל כך מהר תרופה אנטי-דיכאונית, ומה היו הסיבות לחרוג ממה שמקובל.

בכל אופן, צריך לקחת בחשבון שהידע שלי אינו מספק על מנת להעביר ביקורת על רופאים שגם הידע שלהם גדול בהרבה משלי, וגם הם בדקו את המקרה שלך בצורה מסודרת. מה שכתבתי מתייחס למה שמקובל בדרך כלל. ראוי לציין כי הגורם החשוב ביותר להצלחת הטיפול הוא אמון של המטופל במטפל.

בסופו של דבר, נראה שהשאלה החשובה ביותר היא האם את מרוצה מהטיפול שניתן לך, וניתן להכניס את השאלה האם האיבחון נכון או לא כמדד לתשובה לשאלה.

כל טוב,
שמוליק.

בגלל הניסיון להיכנס להריון ומכיוון שכבר הייתי מיוצבת כמה שנים אחרי התקף פסיכוטי ראשון הופסק הסרוקוול. הבעיה היתה שעם הפסקת הסרוקוול הייתי מתעוררת באמצע הלילה ולא ישנתי הרבה. ובנוסף עם הכניסה להריון וההפלות כנראה גם ההורמונים השתוללו. חשבו שיש לי אולי PMDD או PMS אבל לא רצו לתת לי SSRI בגלל ההתקף הפסיכוטי. ניסיתי כל מיני דברים כמו שיאצו, יוגה, ויטמינים שהיה איכשהו סביר ורופאי הנשים המליצו שאולי בכל זאת לקחת ציפרלקס לטיפול ב PMS/PMDD. התחלתי אז טיפול פוריות וקיבלתי זריקה לתזמון הביוץ אחרי כיומיים בכיתי רוב הלילה והייתי על הפנים בבוקר, לכן פניתי לפסיכיאטר שנתן לי פעם ראשונה בחיים מרשם לציפרלקס גם כחלק מהמלצת רופא נשים. לפני זה לא לקחתי ציפרלקס. יום אחרי הייתי כבר בהתקף פסיכוטי אולי בגלל הטיפול פוריות אולי בגלל הציפרלקס אולי בגלל הצטברות השתיים. בגלל ההתקף הפסיכוטי חזרתי לסרוקוול ביחד עם הציפרלקס שבדיוק התחלתי. בגלל שהחליטו שהתקף פסיכוטי שני מצביע על בי פולריות הוסיפו למוטגין. מאז תוך חצי שנה העלתי מעל 20 ק"ג, חברתית (גם בגלל שמתביישת שיראו אותי בכזה משקל) מפחיתה מפגשים עם אנשים שלא רואים אותי באופן יומיומי.
אומנם מרוצה כרגע שיש לי שקט בראש ולא בחרדה מכל פיפס קטן אבל החלומות שלי תמיד מבוססים על רדיפה ובריחה ונראה לי לגמרי אמיתי. חושבת כל פעם שאולי אכע במשהו ולא ארגיש אדע אם זה חלום או מציאות אבל מרגישה באמת שנגעתי ומציאותי לגמרי ואז כשמתעוררת לא לגמרי בטוחה אם הרדיפות או הויכוחים עם האנשים בחלום באמת התרחשו או לא.

שלום שוב.

הבנתי שכעת התלונות העיקריות הן על חלומות מפחידים ועל ההשמנה.

נראה שהדרך הטובה והרצוייה לטפל בחלומות המפחידים היא באמצעות טיפולים פסיכולוגיים. הטיפולים הפסיכולוגיים יכולים גם לעזור "לסדר" את כל ה"בלאגן" שהיה עם ההורמונים מההפלות וטיפולי הפוריות, ואולי יהיה אפשר בעתיד להפחית מינונים של התרופות שישנו סיכוי סביר שההשמנה היא תופעת לוואי שלהן.

אני מציע להתייעץ עם הרופא המטפל.

כל טוב,
שמוליק.