פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום,

אני בחור בן 22, נוטל 'סימבלטה' כשנה עקב דכאון.

לאחרונה הרגשתי יציב והחלטתי, על דעת עצמי, להפסיק ליטול את התרופה.

כיוון שיש לי נסיון מר עם הפסקה של נטילת תרופות (לפני כשנה וחצי, לגמרי על דעת עצמי, הפסקתי בבת אחת ליטול 'ציפרלקס' ונכנסתי לדכאון וכשבבת אחת חזרתי לקחת את התרופה הדכאון החמיר) עשיתי זאת הפעם בזהירות - מהמינון הקבוע שלי, 90, ירדתי בהדרגה, במשך שבוע, ליום 60 יום 90, שבוע 60, שבוע יום 60 יום 30 וכך הלאה.
ירדתי מהם לגמרי לפני שבוע.

אני מרגיש עכשיו בסדר, די כמו מקודם. אין תופעות לוואי, למעט אולי כאבי ראש ובחילות קלות פה ושם.

אני יודע שמדובר במעשה לא אחראי.

כעת אני פונה אליך כיוון שהרופא שלי חוזר מחו"ל עוד שבוע ועד אז חשוב לי לשמוע חוות דעת כללית לגבי מצבי ותופעות שצפויות לקרות במצב כזה, בהתבסס על מה שתיארתי לעיל.

תודה מראש
אורי

שלום!
אני בן 58 ואני לוקח פרפנאן כבר 30 שנה.
אני סובל ממתח נפשי וחרדה היסטרית.(כרגע אין תופעות אלו)
פרפנאן זוהיא תרופה שמתאימה לי אבל גורמת לי לרעידות ברגליים ובפה.
והחלטתי להיגמל ממנה ובמקומה במקביל לקבל תרופה חדשה.
איזה תרופות הייתם מציעים לי עם אותן תכונות טובות שיש לפרפנאן אבל ללא רעידות ברגליים ובפה?

בן דודי הוא ילד בן 10. בקצרה: מאז ומתמיד היה ילד מופנם ושקט, העדיף בבית (טלויזיה, מחשב) במקום לשחק עם חברים ומרוב שכך אף חשבנו אותו בתחילה כ"גאון". לפני שנתיים, בגיל 8, החלו להופיע תסמינים ראשונים המעידים על בעיות. הילד התחיל "לדבר עם עצמו", בעיקר בלילות. כמעט כל לילה הוא "שומע קולות" ומדבר עם יצורים דמיוניים. בנוסף, עבר 3 התקפות קשות בהם בשעת לילה מוקדמת(איזור 9-11) הילד התחיל לפתע לצרוח בבעתה עד כדי עיוות הפנים כשהוא נשבע לאבא שלו שיש 2 יצורים שחור ולבן שעומדים לידו ורוצים לפגוע בו. אבא שלו(אחי) לקח אותו לסלון וניסה להרגיעו, שום דבר לא עזר. הילד
היה מבועת וצרח מאימים, והתעקש ש2 אנשים בחדר שרוצים לפגוע בו וכעת גם באבא.
היו עוד 2 התקפות דומות בהם הוא התעקש שהוא רואה יצורים ובוכה וצורח מרוב פחד. כאמורף
גם שומע קולות מהאמבטיה ומכל מיני חדרים בבית ו"מדבר" איתם.

הילד מתעקש לישון רק במקומות חשוכים לחלוטין, ומפריע לו כל קרן אור שנכנס לחדר. ההתקפות בהם הוא ראה יצורים דמיוניים החלו בחצי שנה האחרונה, וכשהאחרון והחמור בינהם היה לפני כשבועיים.

משפחתי שבורה מהעניין. אם בתחילה חשבו שהילד סתם מדמיין וניסו לטפל בו עם פסיכולוג, כעת עם התקפות הדמויות וחיבור כל הפאזל נראה שיש חשש כבד לסכיזופרניה. אין לתאר את הסבל והחוויה
הקשה שעוברת המשפחה כשהילד בהתקפות שכאלה. אני מרחם על אחי שצריך להתמודד עם ילד צורח בלילות שמתעקש על דמויות שהולכות להרוג אותו עד כדי כמעט התעלפות מרוב פחד. הוא פשוט "חי" את הדמיון הזה בצורה מחרידה.

כעת הילד באבחון ראשוני אצל פסיאכטרית ידועה. מנסים לשלול כל מיני תופעות ניורולוגיות כאלו ואחרות.
על הדרך הילד גם אובחן עם "ניסטגמוס"(תנועות לא רציניות ורעידות בעיניים בזויות מבט מסוימות).

אשמח לכל מידע בנושא.

- האם יש סיכוי שתסמינים כגון אלו מקורם בדבר אחר ולא בסכיזופרניה.

- האם יש סיכוי לטיפול בסכיזורפניה ללא תרופות.

- מה עושים בזמן התקפה שכזו?

-ומה הסיכויים שילד בן 10 כבר יפתח סכיזופרניה? עד כמה שידוע לי זה בא בעיקר בגיל ההתבגרות ומעלה. לא זוכר ששמעתי על ילדים קטנים.

- מה ההסבר שההתקפות, הדיבורים והדמיונות של הדמויות, הם רק בשעות הערב והלילה ולא בשעות היום? בשעות היום הילד מתנהג רגיל.

המון תודה וסופ"ש נעים.

אני לוקחת כדור וחצי של ציפרלקס שעזר לי חלקית לדיכאון, יחד עם חוסר מוטיבציה נוראית.
עקב תקופה קשה בחיי האישיים אני מרגישה שהדכאון מחמיר ויחד איתו האפטיה.
אני רוצה לדעת האם הוולבוטרין יכול להוות תחליף טוב בשבילי?
עלי לציין שאני אישה בת 50 .
תודב

שלום רב,
מזה 10 שנים אני סובלת מדיכאון קשה אשר מפריע ומחבל בכל אספקט של חיי . בנוסף לכך אובחנתי כבעלת הפרעת אישיות גבולית,כמו כן כסובלת מפוסט טראומה בעקבות אירועים קשים שקרו לי במהלך חיי. חשוב לציין כי אין שום עדות לפסיכוזה כלשהי (דבר פסיכיאטרים).

בחצי השנה האחרונה אני מתמודדת ביתר שאת עם "גילוי" או יותר נכון הצפה ( כי תמיד היה דבר מה מעורפל) בנוגע לתקיפה מינית על ידי אבי בילדות. אני נמצאת בלחץ, חרדה , התקפי בכי והיסטריה והומלץ לי להתאשפז באשפוז יום על מנת לקבל את טיפול הוליסטי יותר שאיני יכולה לקבל במסגרת אמבילטורית.

שאלתי הממוקדת היא - בזמן האחרון (חודש) קורה לי שאני שומעת קולות - אבל אך ורק כאשר אני במצב של " נים לא נים"- היינו - או כשאני בדרך להירדם או כשאני קמה ועדיין לא ערה לגמרי.
מדובר על קולות "קטנים"-כאילו הצמידו לי טרנזיסטור קטן לאוזן. זה נמשך כמה שניות .
חשוב לציין כי לא מדובר בקולות שמורים לי לעשות דברים או שמישהו בכלל מדבר אליי,אלא מעין "קטעי שיחה" שכאילו חולפים לי ליד האוזן.הדבר אינו קורה כלל במצב של עירות גמורה.
האם יכול להיות שמדובר במחלה של ממש או שמא זה נובע בין היתר מהסטרס העצום שאני נמצאת בו??
אשמח לשמוע חוות דעת בעניין.
תודה
מורן.

אני מטופלת מזה שנים בתרופות כנגד חרדות ודיכאון. בשנים האחרונות אני משנה לעיתים די קרובות את התרופות על מנת למצוא תמהיל כדורים אשר יטפל בדיכאון ובחרדה, ויחד עם זאת שלא יהיה מלווה בתופעות לואי בלתי נסבלות.
תופעת לואי מטרידה במיוחד (וידועה כמובן), היא חוסר חשק מיני וחוסר יכולת להגיע לאורגזמה. מתקשה להשלים עם העובדה שהיות וכנראה אאלץ להעזר בכדורים כל חיי אהיה מנועה מחיי מין מספקים. אציין, כי קודם לשימוש בתרופות נהניתי מחשק מיני גדול ומסיפוק והנאה גדולים בקיום יחסי מין.
כרגע אני מטופלת ע"י: כדור אדרונקס, כדור וולפרין, שני כדורי איקסל- 25 מ"ג. לפני כן טופלתי כאמור בסוגים שונים ורבים של תרופות,כולל הוספת כדורי סורבון. הכל, כמובן, בעצה אחת עם הפסיכיאטר שלי שמעניק לי גם טיפול תרפיוטי קבוע.
האם "גורלי נחרץ"? האם יש תרופה שתוכל לעזור לי?
תודה רבה!

שלום רב,



האם הפחדים של הOCD הם פחדים לא מציאותיים? כלומר אין סיכוי שהם יתממשו?

בספר די לאובססיה רשום שהפחדים של הOCD הם פחדים לא מציאותיים

אני חייבת לשתף במשהו שעובר עליי בארבעת הימים האחרונים...אני בחורה בעלת ביטחון עצמי לא גבוה.. אך תמיד ידעתי לתמרן ואיכשהוא להסתיר את זה.... אני עובדת במקום שיש הרבה אנשים שאני מקורבת אליהם...עכשיו יום א' נסעתי עם חברים לאכול... ולפתע הרגשתי איך אני לא מצליחה להביט להם בעיניים... מן חוסר ביטחון שתקף אותי... זה היה נורא... מאוד הרס לי את היציאה... הרגשתי קפואה ....חזרתי הביתה עם מצב רוח סביר וחשבתי שזה יעבור אך למחרת אני לא מצליחה להביט לעמיתים שלי לעבודה בעיניים ופשוט לא מצליחה לנהל דיאלוג משהו עם העיניים שלי כאילו כבד... כאילו מתאמץ לא כמו שבא לי בטבעיות... וזה נוראי אני מתחפרנת אני חושבת שאני משוגעת... בבית זה קשה לי... עם הדודים עם ההורים פשוט לא מצליחה להביט בעיניים... כמו משהו כפייתי כזה... שלא נותן לי מנוח גורם לי להתבאס מזה שאני לא יכולה לנהל דיאלוג עם אנשים שאני אוהבת ורוצה לנהל איתם שיחה ומתבאסת מזה שהדרך זה להיות לבד כדי לא להראות כביכול את מה שעובר עלי.. אני מפחדת לצאת מחר עם חברים.. ואז בקרב בני גילי זה עוד יותר יהיה לי קשה...
אני לא רגילה שמסתכלים עליי כעל לא אחת בטוחה וזה פשוט משגע אותי.... האם זה הפרעה נפשית?

אחותי , חולת סכיזופרניה, מקבלת טיפול של ליפונקס נכנסה להריון ורוצה ללדת.
איזה סיכונים יכולים להיות במהלך הריון ואיך מחלתה ותרופות שהיא נוטלת ישפיעו על תינוק, האים יש בדיקות מיוחדות שצריכים לעשות לבדיקת תקינות העובר. אנחנו מודאגים מעוד, מה לעשות, מה לבדוק, על מה לסים לב.
תודה.
מודאג

חבר שלי אובחן לפני חודשיים במשהו, לא זוכר. הוא כרגע אמור לעלות לכיתה י"ב אבל במקום זאת הוא לא ממשיך ללמוד והוא עובד במקום מסודר. יש פקידת סעד כאן בעיר והיא די רודפת אחריו ומנסה לדבר עם ההורים שלו מה מצבו ואיך הוא ואם הוא לוקח כדורים, ומתקשרת הרבה הביתה ומחפשת את ההורים, ככה ממה שאני יודע לפחות.
הוא בן 17 וחצי. השאלה שלי- אם ניתן לשלוח אותו לבית חולים פסיכיאטרי אם הוא לא לוקח כדורים? אני קצת מודאג ממנו שהוא לא לוקח.

שלום,

סבא שלי בן 83 נמצא כבר מס' חודשים (2-3) בבי"ח בלינסון לאחר שעבר אירוע לב ודלקת ריאות חריפה. לאחר שהיה מחובר למכונת הנשמה למשך זמן רב עשו לו חור בגרון בעזרתו כעת הוא נושם.

במצבו הנוכחי הוא ערני, מתקשר בעזרת לוח מחיק וטוש, מגיב לסביבה ומזהה את מקורביו.
הוא לא מסוגל לעמוד על הרגליים, לאכול בזכות עצמו, והכי חשוב- לדבר.
כמובן שמצב רוחו אינו מרומם וכל פעם שאני באה אליו כואב לו משהו אחר.
סבתי אמרה שלדעתה הוא בדכאון ושנראה כאילו אין לו כוחות/רצון להחלים.

שניהם דוברי רוסית ואני רוצה לעזור להם ולמצוא להם עזרה מתאימה.
שאלתי היא כיצד אכן ניתו לארגן ביקור שכזה בבי"ח (הפסיכיאטר שבית החולים מציע אינו דובר רוסית), האם זה צריך להעשות באופן פרטי?
איזה רופא הוא צריך? שמתמחה באיזה נושא?..
ניסיתי לחפש פסיכאטרים דוברי רוסית ולא מצאתי. האם קיים מאגר או מקום בו ניתן לחפש?

תודה רבה,
לינור

אם אפשר לקחת ואבן בהריון 2 כדורים ליום
אם לא כםה זמן להפסיק לפני ההריון
תודה

חזרתי מחו"ל לפני חודשיים בעקבות דיכאון ,
כל היום ישנתי ונאבקתי במחשבות שליליות
אני מטופל בוויפקס 225 מ"ג ,
הבעייה היא שבשבוע האחרון אני מאוד עירני , אבל סובל משעמום נוראי
לא משנה מה אעשה, הכל משעמם , ואני מסוגל לעשות את זה במשך חמש דקות
אפילו קריאת עיתון. זה מלווה בלחץ חזק בחזה , שידוע לי מילדות שנגרם בעקבות דכאון

לפחות עד לפני שבוע, התעסקתי באופן כפייתי בעיתונים וחדשות בלי הנאה.
אבל עכשיו אפילו מזה אני נמנע.

תור לפסיכיאטר יש לי בעוד שבוע, וכנראה אני אחזור במקביל לקונצטרה.
אבל האם יש אפשרות להוריד מעט את המינון של הוויפקס ?
כי ההרגשה הנוראית הזאת מובילה לפגיעה עצמית

תודה

נער בן 17 הסובל מפוסט-טראומה וסבל בעבר מבעיות אכילה רצוי מאד במחוז הצפון- עמק בית-שאן.

היי,
אמי סובלת מדכאונות והתתקפי דיכאון כבר כמה חודשים בצורה רצינית ואף מלחיצה,
המתבטא בבכי היסטרי ודיכוי תאבון ואפילו זרקה כמה פעמים אני אתאבד בסוף...היא נראת רע מאוד העיניים שלה נורא עצובות, היא לא יודעת ממה זה נובע..
טוענת שהנפש שלה לא בריאה כי היא מודעת שברוך השם הכל בסדר ולא משתלטת על זה,
תאמתי לה פגישה אצל רופאת נשים חשבתי שאולי זה גיל המעבר (58), ובנוסף תאמתי לה טור אצל פסיכאטרית, ההתרשמות מהפסיכיאטר לא נשמעת לי הפגישה הייתה 25 דק בלבד, ונשאלו כמה שאלות ומרשמים לכמה סוגי תרופות, ובהתרשמות נרשם שאין חשש לאובדנות..
האם זה נורמלי ? ככה זה אמור להתבצע?פגישה כל כך קצרה?
שאמי שאלה אם לקחת גם את הכדורים שהרופאת נשים נתנה המטפלת אמרה שכן וגם את כדורי ההרגעה שרופא המשפחה נתן לאמי,
נשמע לי מוזר שהיא אמרה לה לקחת את כל הכדורים האלו ולא ביטלה חלק מהם.
לפסיכיאטרית הלכנו דרך קופת חולים מכבי.
מה אפשר לעשות אולי להחליף רופא???
מלחיץ אותי שביום אחד אמא שלי תתחיל לקחת פתאום כל כך הרבה כדורים מכמה רופאים..
אנא זקוקה להמלצותיכם ועזרתכם...

תודה מראש!!