פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

בת 25 בקושי עובדת, לא מצליחה לסדר את השעון הביולוגי, הולכת לישון בדיוק ב4 לפנות בוקר כל יום מתעוררת לקראת הצהריים. אם אני לא ישנה מספיק אני עצבנית ולא מסוגלת לתפקד כלל.
אין לי חבר ולא היה, אני בחורה מאוד מושכת, מחילים איתי המון, אבל אף אחד לא נשאר, לא רוצה להשאר באופן רציני. גם חברות אין לי.
גם בתחום הלימודים, קושי רציני, לא מקבלים אותי לשום מקום עם הנתונים שלי.
כמובן שהחברה מתייחסת אלי כאל עצלנית, מה שאינו נכון. לפני מבחנים אני סובלת מה OCD ואף במהלך המבחן עצמו.
נרשמו לי פרוקסטן בהתחלה שגרם להפחתה בכפייתיות ולעליה בביטחון העצמי בסביבות חברה.
אבל הייתי מאוד מאוד מאוד עד לאין קץ באופן חמור, מתוסכלת מכך שאני לא יכולה להגיע לאורגזמה!
זה בלתי מתקבל על הדעת מבחינתי.

אני לא יודעת מה לעשות. נרשם לי ציפרלקס אבל אני ממש מפחדת לקחת אותו. הוא יושב לי כאן מול העיניים, אני מסתכלת עליו והוא מסתכל עלי... אני לא רוצה לוותר על האורגזמה שלי, החיים שלי עד עכשיו היו מספיק נוראיים, אני לא רוצה לוותר על הדבר היחיד הזה שגורם לי הנאה ומהווה הרבה ממה שאני. האם טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי יכול להוציא אותי מהכפייתיות או שאין לי מוצא? הפסיכולוג שאליו אני הולכת ממש לוחץ עלי לקחת את הכדורים. שאלתי אותו "אולי אני לא רוצה להצליח? הוא אמר " קחי כדורים ונטפל בזה אחר כך".

צהריים טובים,

אנו גרים בבניין דירות שגרה בו אישה ערירית כבת 55 שנה. היא עוסקת בתחום אקדמאי במשך היום אולם עם הגעתה לביתה בערב משתנה התנהגותה: כל רעש קל גורם לה לצאת בקללות וצרחות איומות . בשעות הלילה המאוחרות היא טורקת דלתות וחלונות בטירוף שמעיר את הבניין.
הקללות תופסות לפעמים גוון של שפה מילולית -מינית זולה וחולנית("לשמוע ולא להאמין"). ששומעים אותה רואים את האנרגיה וההתלהבות שהיא משקיעה בקללות ובפרט שנאה יוקדת כלפיי ילדים קטנים....

זאת ועוד: לגברת אין שום קשר עם בני המשפחה, לא חברות, לא קולגות. פשוט כלום. היא סוגרת על עצמה ב-7 מנעולים עד הבוקר. מבחינה חיצונית ביתה מוזנח ומצחין. ממש מוזר .

א. האם מקומה בבניין מגורים או במקום אחר....?

ב. התופעה נמשכת כבר 4 שנים האם היא עלולה לתקוף ילדים/מבוגרים?

כל פרט וכיוון יועיל כי זה נהפך לאחרונה מיטרד רציני ביותר
בתודה

שלום,

אני בת 26, יש לי המון תסבוכי נפש, המון מחשבות שמשטלתות אלי וגורמות לחיים שלי להראות אפורים, אני חושבת שגם מצב הנפשי גורם לבעיות פיזיות, אני אתחיל מהתחלה,

אני בת לאם חד הורית, למרות שכל המשפחה של אמי תמיד הייתה לידינו ולא הרגשתי בדידות, למרות זאת אמא שלי ילדה אותי בגיל 20 ומנטלית היא הייתה עדיין צעירה מאד ולא הכירה חיים, לכן היא התגרשה לאחר 3 שנים, אמא שלי גידלה אותי במעגל שבו נמצאת אני והיא, אישרה לעצמה להרביץ לי הרבה ולצעוק אלי, את זה אני זוכרת טוב כי זה היה חלק בלתי נפרד מהיחסים שלה איתי, למרות זאת היא אמא טובה מבחינת להעניק לי הכל, היא חיה בישבילי ונתנה לי כל מה שהיא יכלה לתת, ויתרה על חיים אישיים שלה ולהקים משפחה שוב(היא גם דכאונית בעניין הזה, לא מאמינה כבר כל כך בלמצוא גבר מתאים), כל נעוריי הייתי ילדה לא מקובלת ומאד רגישה, לא כל כך יפה, עד שמצאתי סביבה שבה הרגשתי נוח וטוב ולאחר גיל 18 למדתי להיות יחסית שלמה עם היופי שלי, אני גם הפכתי להיות באמת יפה ולטפל ביופי שלי, היום אני מרגישה טוב יחסית לאיך שאני נראת ובטוחה בעצמי, הבעיה הכי גדולה בחיים שלי היא זה שאמא שלי בילדותי הייתה לוקחת אותי לרופאים ולבדיקות ואת זה אני מאד זוכרת, כנראה בגלל זה אני גדלתי היפוכונדרית מאד, אני מאד מתייחסת לתחושות הפיזיות(כאבים), כל הזמן אני מתרגמת כל כאב או בעיה פיזית אולי סתמים למשהו סופני וזהו נגמר, זה כל כך קשה, אני תמיד בוכה, בשנים האחרונות זה הפך להיות מאד שכיח אצלי, בעקבות ההרגשות והחששות שלי אני חשבתי שיש לי בעיה עם פיריון ולא לקחתי גלולות ונכנסתי להריון לא רצוי עם חבר שלי(שעוד לא היה מוכן לילד) ועברתי הפלה(כשהופתעתי שנכנסתי להריון), אך כמובן ההפלה הייתה לא כל כך טובה, יש מצב שיש לי בעיות עכשיו ברחם, שזה עוד יותר הכניס אותי לאחר ההפלה לדיכאון עמוק, פשוט לא להאמין כמה, בידיוק אז תפס אותי וירוס הנשיקה, שגרם לי לתשישות ולעייפות ולחולשה מאד רצינית ולסימפטומים מוזרים עם שרירים, כבר רשמתי לעצמי מחלה סופנית בראש וחצי שנה אני ממש סבלתי הרבה יותר מהמחשבות מאשר מסימפטומים של הוירוס, עד שהלכתי לרופא מומחה שסוף סוף אמר לי איזה בדיקה לעשו וגילו שבאמת היה וירוס הנשיקה, אז נרגעתי ופתאום כל התחושות הלא טובות פיזיות התחילו לעבור, כאילו המוח מתכנת הכל מחדש נרגע , מאז אני עוד יותר היפוכונדרית ואין סוף לכל מיני בעיות, אני כל כך זקוקה לאיזה שהיא עזרה, אני מתביישת לגשת לרופא משפחה שלי ולבקש הפניה למרפאת הנפש, אז החלטתי לנסות לכתוב בפורום, אולי תוכלו לייעץ לי מה אפשר לעשות במצבי? לאן לפנות? יש תרופות מתאימום(למרות שאני נגד תרופות פסיכיאטריות)

תודה

אני סובל מהפרעת חרדה.....
סבלתי בחיי בכמה התקפי חרדה\פאניקה קשים וזה הדבר הכי מחורבן עלי האדמות.....
בעוד כשבוע אני צריך להרצות,לעשות פרזנטציה מול 60 סדטודנטים ואני יודע שאני לא מסוגל ושאני יקבל התקף חרדה.
אין לי איך לצאת מהמטלה הזאת וניסיתי......
סמסטר קודם הייתי צריך לעשות מטלה מפחידה פחות אחרת ובעזרת שני כדורי קסנקס היחלקתי את המשימה
הפעם המשימה הרבה יותר מפחידה אותי וגם פעם שעברה,אפילו על שני קסנקס הלב שלי דפק בחוזקה והייתי על חצי התקף.....
מה לעשות???
מה המינון של קלונקס או קסנקס שאפשר לקחת לפני המשימה שיבטיח אי קבלת התקף.......(2 עזרו אבל לא מספיק)??????
מה שמפחיד אותי מכל זה שאני יקבל התקף מול 60 סטודנטים.............

אני בת 58 ומקבלת ויאפקס 150 מ"ג בכל יום. הטיפול מעט עזר לי אבל אני מרגישה שצריך עוד משהו כדי לגרום לטיפול להיות ממש אפקטיבי האם אפשר לשלב עם פרקסטין בנוסף? והאם טיפול זה לא יגרום להשמנה? השמנה אצלי תדרדר את מצב הרוח ואז לא אשתמש בכדורים וזה יהיה חבל לחזור למצב ראשוני. תודה

אני באמצע הריון, נוטלת רסיטל 20 מ"ג מזה למעלה משנה. במקביל אני בטיפול פסיכותרפיה מזה מספר שנים. בהמלצת המטפלת, אני מתכננת להפסיק את נטילת הרסיטל זמן קצר לפני הלידה בכדי להימנע מתופעות גמילה אצל היילוד.
אנא עזרתך לגבי המועד שבו אני אמורה להפסיק לקחת את הרסיטל בכדי להימנע מתופעות גמילה, למול הסיכון שבהפסקה בתקופה כזו.

אודה לך על עצתך + קצת מידע בנושא.
בתודה
שמיל

מה לעשות ? כואב לי הלב לראות את המצב וכולם חסרי אונים: קרובת משפחתי כבת 50 גרושה + 1 מסתובבת עם מחשבות שווא מזה שנתיים שלוש( "הרבנים מחפשים את רעתה, עוקבים אחריה, יש מזלטים באוויר שמצלמים אותה, בלילה מזריקים לה תרופות פסיכיאטריות...) היא חושדת בכולם ,כבר רבה והתפרצה על אחיותיה, כמובן שלא מצליחה להסתדר בעבודה, כאם מתפקדת סביר , בשיחות שלי איתה ושל משפחתה- מכחישה ודוחה כל נסיון ללכת לפסיכיאטר לדבריה היא לא חולה והרבנים שרודפים אותה מקושרים לפסיכיאטרים ורוצים לפתוח לה תיק פסיכיאטרי. בלחץ המשפחה הגיעה פעם אחת לפסיכיאטר בקופ"ח והפסיקה לקחת את התרופות לאחר יומיים בטענה שהוא משתף פעולה עם הרבנים שרוצים להרוס אותה. היא לא מראה סימנים של מסוכנות לעצמה או לסביבה כך שלא מתאימה לאישפוז כפוי צר לי לראות אותה ואת בנה בבדידות שלהם אחיה מתרחקים ממנה (בליל הסדר היו לבד), יש לה קשיים כלכליים וללא ספק סובלת,אשמח לעצה -איך אפשר להתקדם מהלופ הזה

שלום ..

אני מעוניינת לישאול שאלות לגבי אבא שלי שחלה במאני פסיכוטי..

מאז גיל 15 אבי חלה במאני פסיכוטי ונטל ליטיום אך לאחר שלוש שנים של שיכום הוא הבריא והמשיך לקבל ליטיום אך לאחר כמה שנים הפסיק את הטיפול בגיל 25 ,

כשאבי ואמי הכירו הוא כבר לא נטל תרופות במשך 11 שנה..

לאחר 19 שנה שההורים שלי נשואים פתאום בשנתיים האחרונות תקף אותו בתקופת הקיץ התקף מאני פסיכוטי (הוא לא ישן בלילות,הוא צועק אך לא אלים , אי שקט תמידי, מדבר לא לעניין,ניזכר בעבר הרחוק,בורח מהבית ) שנה שעברה זה היה קל ועבר לבד לאחר שלושה חודשים (6-8) בלי שום תרופות השנה בחודש האחרון(4) שזה קרה זה ניהיה ממש קשה ואמא שלי לקחה אותו להבחון בפסיכאטרי בבריאות הנפש בנס ציונה שם הוא היה מאושפז בנעוריו .. שם הפסיכיאטרית נתנה לו כדורים ( zyprexa olanzapinwe 5mg ,valporal) והוא כבר שבוע נוטל אותם ואין שום שינוי..

אמי כשאר היא הלכה איתו לפסיכיאטרית היא ביקשה אולי שיאשפזו אותו אך הפסיכיאטרית התנגדה ואמרה שהוא לא זקק לזה..

מחר הוא צריך ללכת לבדיקה חוזרת ..

יש אולי צורך בדעה נוספת של אדם מוסמך..?

או לימצאו טיפוש אחר תרופתי ..?

פשוט אני ואמי שליי מאוד קשה לנו להתמודד עם זה ..

במיוחד לי שאני נערה מתבגרת בגיל 16 אני ירדת י ירידה משמעותית במשקל אני בקושי אוכלת ..

אני רוב הזמן בוכה וקשה ליי דיברתי עם היועצת בבית הספר על זה והיא אמרה לה שאני חייבת לאכול כי אני מזיקה לעצמי ואני יודעת את זה...



אני מבקשת עזרה איך אפשר למהמשיך להחזיק אותו בבית ?...



אני מקווה שיענו לי על כל השאלות ...

תודה מראש ..!!

שלום,

רציתי לדעת כמה זמן אמור להמשך טיפול של פרוזק לטיפול בדיכאון לאחר ניסיון התאבדות.
הבנתי שלאחר 3 שבועות ישנו שיפור משמעותי אבל צריך לקחת את התרופה לפחות חצי שנה כדי לצאת מזה לגמרי, האם זה נכון?
והאם טיפול ב 10 מג ליום הינו מספיק יעיל?

אני נוטלת 20 מ"ג סרוקסט ביום, כבר למעלה משנה, ורציתי לשאול, האם זה יכול לגרום ליובש בעיניים?
תודה.. =]

לקראת סוף גיל 14 לאחר אהבה נכזבת פרצה לי פסיכוזה ראשונה.
לאחר שבועים שמלווים טיפול תרופתי ופסיכולוגי ההתקף כמעט עבר עד הסוף ועליתי כמה קילו.
הפסקתי ליטול תרופה ללא ידיעת הרופא והוריי החליטו לקחת אותי שוב לרופא שהחליט להאשפז אותי שנית. ההתקף השני החל שוב והוא היה יותר גרוע מהראשון בהרבה, הביאו לי מינון עצום של כמה תרופות ונראיתי זוועה והרגשתי עוד יותר רע.
הייתי מאושפזת כמעט 4 חודשים וזה היה נורא להיות במקום כזה מרוחקת מהכל, מהמשפחה ומהחיים הרגילים.
אחרי 4 החודשים שחררו אותי וחייתי כרגיל בביתי, הייתי צרכיה לחזור ללימודים למבחנים ולכל שאר לחצי החיים.(ריבים משפחתיים, בגרויות בהמשך,שמועות שהפיצו עליי וכו'...).
הייתי צריכה להתמודד עם 17 הקילו שעליתי, מקודם הייתי בחורה רגילה ודי רזה, וכמובן עכשיו הרבה יותר קשה לי מחינת המשקל שלי והיחס של המשפחה שלי בעקבות המשקל והמראה הנוכחי.
אני מאוד משתדלת להרזות בעזרת אכילה בריאה והמון ספורט בכל יום, רזיתי 11 קילו ואז שוב העליתי חזרה מכיוון שהוסיפולי את הריספונד ל4 מ"ג כל יום ועוד 400 מ"ג ואלפורל שיש להם המון השפעה עליי, לפי דעתי התרופה האנטי פסיכוטית, ריספונד היא זאת שעוזרת לי ומונעת ממני התקף.
והתרופה ואלפורל רק גורמת לתופעות לוואי וגורעת במצבי, זה מתסכל שהפסיכיאטר לא מסכים איתי, אני צריכה את ייעוצכם במצב הזה באופן הכרחי, מה כדאי לעשות לגבי כל הבעיות?(משקל,עייפות מצטברת, חוסר מוטיבציה והרגשה כללית?)
שני ההתקפים שהיו לי הנוספים הם בחודשיים האחרונים, יכול להיות שפספתי יום אחד לקחת תרופה ואולי בגלל זה פרץ ההתקף השלישי והרביעי.

אני לוקחת ריספרדל לטיפול בפסיכוזה. שאלתי מה קורה בזמן הריון? האם ניתן להמשיך עם הכדור?

האם יש תרופה או משהו אחר שניתן לעשות במקרה שהדיכאון חמור מאוד וצריך משהו שיעביר אותו מיידית?
אני סובל מדיכאון כבר הרבה זמן והתחלתי לטפל בו לפני כחודשיים אבל עדיין לא נמצאה תרופה מתאימה בשבילי והתרופה האחרונה החמירה לי מאוד את המצב. אני מרגיש כבר שאני לא יכול לשאת את זה... בבקשה אני צריך עזרה דחוףףףף אני לא יודע מה לעשות :((((

אני בן 26 וסובל שנים מתחושת חרדה על "אש קטנה" כזו שפרט לעייפות לא פגמה בתפקוד היומי.
בשנה האחרונה, החלטתי לנסות לשפר את איכות חיי ובעזרתה של רופאת המשפחה לקחתי את התרופה רמוטיב במינון מלא. כיון שלאחר חודשיים נטילה לא נראה שיפור ואפילו התווספה עצבנות
הפסקתי את הטיפול בהדרגה.
מאז הפסקת הטיפול (כ-5 חודשים) יש לי אי שקט קיצוני, שרירים קופצים בכל הגוף, חלומות סוריאליסטים בלילה, תחושת מחנק לאורך כל היום.
האם זה צפוי לחלוף מעצמו?
האם טיפול ברסיטל יכול להחזיר אותי לחיים נורמליים?
אני מפחד לקחת רסיטל כי אין לי דיכאון בכלל רק חרדה.

האם ,לאחר חודש של נטילת רסיטל 20 מ"ג ,עוברים ל-40 מ"ג יש טווח זמן עד שמרגישים בהשפעה ואם כן -לאחר כמה זמן אמורים לחוש בשיפור?