פורום התמכרות, התמכרויות - יש לך שאלה?

היי רציתי לדעת מה הנזק בלקיחת כדורים כמו מירו עם שימוש באלכוהול?

שלום האם התמכרות יכולה להיות לאוכל ?
אני בן 32 מטופל ברספרדל ולאחרונה אסטו
הרגלי התזונה שלי על הפנים
אני אוכל אמוציונלית ולא מצליח לשפר את זה .
הכל התחיל לפני 7 שנים שהייתי במסגרת טיפולית .
אני צריך לרזות זאת לאחר ויש לי תסמונת הפסקת נשימה

האם יש מה לעשות בעניין ? האם אפשר ל" שחזר " הרגלים בריאים ?

תודה

שלום,

אני בת 28, השנה האחרונה היתה לי שנה רוויית קשיים ולחצים,
ובתוך כל זה הפכתי לעצובה וחרדתית ואת נחמתי מצאתי בעישון סמים קלים..

מצבי רוח דכאונות ויותר לא היו דבר חדש, אבל זה מעולם לא היה כלכך ארוך...
תמיד עישנתי,אבל רק באירועים מיוחדים וגם אז ממש מעט...
כך שבהתחלה זה היה בכמות מדודה משהו ולא בעישון מופרז,אבל דברים קרו וימים קשים עברו והיום אני מעשנת בתדירות יומיומית כמות גדולה מאוד ..
ובאמת שזה לא בשביל להיות בהיי מטופש זה רק בשביל שיפסיק להיות כלכך עצוב ומטריד בפנים.

כל פעם שמנסה להפסיק או שנתקעת בלי מה לעשן
אני הופכת לאדם הכי עצוב שנולד אי פעם
לא יכולה להפסיק להתייפח במשך שעות ומרגיש לי כאילו נגמר האוויר בעולם...
לוקח לי הרבה זמן להתאפס חזרה אחרי זה, היום היו לי כמה שעות כאלה והלב שלי עדיין דוהר..

הורג אותי לדעת כמה הפכתי להיות תלויה בזה אבל בה בשעה מובן לי שבלי זה אני אומללה.
אני יודעת שזה לא יותר מאחיזת עיניים , אבל גם זה מספיק לי , הכל עדיף מהעצב הזה, אך אני מפחדת מעליית המדרגה הבאה.

ניסיתי לפנות לטיפול פסיכולוגי, אבל זה לא הסתדר באף אחד מהנסיונות, זה תמיד נגמר רע..
אז ניסיתי לאחרונה לפנות לטיפול פסיכיאטרי אבל בגלל הרקע הנפשי שלי לא ממש נעתרו לבקשתי להעניק לי אותו ללא טיפול פסיכולוגי נלווה.

הסירוב שלי לטיפול פסיכולוגי גובר על תחושת המצוקה שאני חשה נוכח ההתמכרות,
האם קיימת עוד דרך?



תודה,

לפני שנה עישנתי 3 פעמים ניס גיא וקבלתי התקף חרדה
תקופות ארוכות הייו לי דופק לב מהיר .. ולפני בערך חודשים 3 עבר לי ואין לי דפיקות לב מהירות.
אבל מדיי פעם אני מרגיש גירודים לא תמיד אבל מדיי פעם פה ושם !
קבעתי לי תור אצל ניורולוג ..
*והדבר שהכי חשוב לי שאני לא נהנה מדברים שנהנתי מלפני שעישנתי אני זוכר שלפני שעישנתי הייתה לי שימחת חיים בלתי רגילה אבל היום הרבה פחות ..
פעם מכול דבר הייתי צוחק גם משטויות אבל היום נייתי יותר רציני .. אני גם צוחק אבל
כול כמו פעם !
לא יודע אולי זה בגלל שהתבגרתי או אולי שלא ... מה יוכלה להיות הסיבה?
והאם בדרך כלל זה עובר ולא נשאר כול החיים ?

מה יוכלה להיות הסיבה שאני מרגיש ככה?
ואם בבדיקה אצל ניורלוג הוא מוצא שאצלי הכול תקין
אז זה אומר שהריקות שלי זה דבר שבניתי לעצמי .. יצרתי לעצמי אמונות מגבילות שיש לי ריקנות ..? או שאולי באמת יש לי איזה בעיה

כיצד אפשר להגמל מאסיבל ,, 6 מג במשך חודשיים (ירדתי מ-8), , לאחר חרדה ומתח (לוקח גם ציפרלקס) הרופאה בצבא הציעה להוריד במינון לפי הרגשה, אך כל נסיון מלווה בקשיים( לחץ בחזה, בראש וקוצר נשימה), איזה מינון יש להוריד בכל יום? האם יש דרכים נוספות לגמילה מהירה יותר ובטוחה מכדור זה? כמה זמן הכדור נשאר בגוף אחרי גמילה? תודה רבה מראש

היי אני בן 32, מכור לאינטרנט, והדבר פוגע קשות בתפקוד שלי בעבודה מאחר שהיא מול מחשב.
אני מאמין שקבוצת תמיכה יכולה לעזור לי, ואני מחפש קבוצת תמיכה לטיפול בהתמכרויות ואודה על הכוונה, לקבוצה שכזו

חברה שלי עברה טיפול גמילה הכולל קלונקס ולא שתתה לתקופה מסויימת לאחר מכן חזרה לשתייה רציתי לשאול אם היא צריכה לעבור את כל התהליך מחדש או יכולה להפסיק לשתות כרגע ללא שימוש בקלונקס

שלום, שמי ענת. אני כמעט בת 50, נשואה באושר+2. מאז ומתמיד נהגתי לעשן סמים קלים מידי פעם מסיבות שלי. לאחרונה, לפני כשנה וחצי, פגשתי במקרה מישהו שנתן לי לנסות סם פיצוצייה והתאהבתי מהרגע הראשון בדבר הזה, שהוא גם זמין וגם זול בהשוואה ל"סמים קלים" אחרים בשוק.
למי שלא בקיא בפרטים הקטנים, סמי פיצוצייה הם למעשה צמחים שרק אלוהים יודע באיזו תרכובת כימית הם מרוססים במטרה להוות תחליף עלוב ל- THC המצוי בצמח המריחואנה, אלא מה? הרגשת ה"היי" לא נשארת במוח לאורך זמן ואז התצרוכת היומית גוברת. נכון להיום, קשה לי להוריד מינונים וקשה לי לחזור לעשן גראס כי ההשפעה של סמי הפיצוצייה היא חזקה יותר ומשם קשה לי קצת לרדת. אני חייבת לציין שאני נוטלת סימבלטה לייצוב מצב הרוח-מה שעוזר לי ביומיום.

שאלתי אליכם היא- איך מורידים מינונים? האם יש נוסחה כלשהיא? אני מכורה וזקוקה לעזרתכם.

בתודה מראש,
ענת

שלום, הסיפור שלי התחיל בשנה שעברה, כשאמי התחילה לסבול מהתקפי חרדה.
רופאת המשפחה שלה (שהיא גם מנהלת קופת החולים בעיר שלנו) שלחה אותה לכל מיני בדיקות לב ומוח מיותרות לגמרי, כל דבר העיקר לא לאבחן את מה שהיה ברור מראש ומה שאפילו אני, בתור נערה בת 17 שרק התחילה את דרכה במסלול הפסיכולוגי, הבנתי.
אחת מבדיקות הלב יצאה לא בסדר לדברי הרופאים, אמי התבקשה לחזור לבדיקה נוספת אבל התור הקרוב היה רק לעוד חודש, עד אז היא הלכה להתייעץ עם רופאת המשפחה שאמרה שכנראה שיש לה בעיה בלב, והעלתה השערות מזעזעות, וגרמה להתקפי החרדה להתגבר.
אחרי הבדיקה הנוספת והידרדרות רצינית במצבה הנפשי, התברר כי כל הבדיקות הפיזיות היו תקינות, ורק אז העזה רופאת המשפחה לעלות השערה על התקפי חרדה, אבל היא לא אמרה זאת לאמי. היא רשמה לה קלונקס ואמרה שזאת תרופה שתעביר את "דפיקות הלב החזקות וקשיי הנשימה שמופיעים מדי פעם", כשאמי שאלה מה יש לה, הרופאה הסבירה שיש לה מום בלב, אבל הוא לא מסוכן ורק עושה תסמינים.
הייתי בהלם.
אמי התמכרה לקלונקס ותקופה ארוכה לקח לי לשכנע אותה להפסיק, וגם בהדרגה, כשהלכתי וצעקתי על הרופאה שאין לה זכות לרשום קלונקס, לא להגיד לאיזה מטרה הוא נועד ובטח שאין לה זכות לא להזהיר שזוהי תרופה ממכרת ולהמשיך במעקב קבוע! היא צעקה עלי בחזרה שאני לא רופאה ואין לי זכות להתערב.
אחרי שנגמלה מקלונקס והתקפי החרדה כמעט נעלמו, חזרה אמי לרופאה, לבקש תרופה בסגנון ולריאן, משהו מרגיע, ונרשמה לה תרופה פסיכיאטרית אחרת, ממכרת. ושוב היא לא הוזהרה שהתרופה ממכרת. אך הפעם בדקנו והיא לא נטלה אותה.
לבסוף היא חזרה לרופאה בגלל בעיות שינה והרופאה רשמה לה כדורי שינה ואמרה לה לקחת אחד כל יום לפני השינה (איני זוכרת את השם), כיום היא מכורה לכדורים ולא מצליחה להירדם בלעדיהם.
אני מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות, למרות שצדקתי, אמי לא מקשיבה לי וסומכת על מישהי "שלמדה" להיות רופאה. היא לא מסכימה להחליף את הרופאה למרות כל הנזק ובטח שלא להתלונן. הרופאה ממשיכה לטעון שזה בסדר, אבל אחרי שחקרתי את האינטרנט הבנתי שכדורי שינה מאד ממכרים ובטח שעם היא לא מצליחה להירדם בלעדיהם!

שלום רב,
לפני שנים עברתי תאונה וקיבלתי משככי כאבים אופיאטים, לאחר מכן נטילת הכדורים הייתה בשביל התענוג ובשנה האחרונה הנטילה היא רק בשביל "להרגיש טוב" .
בתקופה האחרונה האופוריה המיטיבה שהפכה את האוקסיקונטין לסם חזק בגופי נעלמה לחלוטין, כל מה שאני יכול לייחל לו זה שהרעידות בגפיים, הדקירות בבטן, הבהלה המשתקת והמחשבות על מוות - ייפסקו לרגע אחד. התחושה המענגת היא כבר מזמן היסטוריה.

סתם משהו שרציתי לחלוק .

טרמדול/ פרקוסט / טרמדקב אוקסיקונטין ודומיו.

שלום לפרופ' דנון,

קראתי בעיון רב את הפרק בספרך "כולנו מכורים" בעניין התמכרות למזון.

הופתעתי לגלות כי הפרק עסק באריכות דווקא בפתרונות "הברורים מאליהם" של הפחתה גם אם הדרגתית מכמויות הזון הנצרך והשומן בפרט. כמו גם ההמלצות לשפר את המאזן הקלורי ע"י פעילות גופנית ואכילת תפריט מאוזן ככל האדם.

בקצרה ציינתם כי טיפול קוגניטבי התנהגותי.

אשמח לשמוע על עמדתך בעניין טיפול תרופתי (משלים לשיחתי).

אני מוצא את עצמי מתקלח 3-5 פעמים ביום שוטף את השיער מספר פעמים יש לציין שאני משתמש בכמויות גדולות מאוד של שמפו וסבון. מצחצח את שיניי מספר רב של פעמים.

אחת ולתמיד עזרו לי בהאם זהו מקרה שכיח ונורמלי או שאני זקוק לעזרה?

בברכה,
שי

אני לא יודעת אבל אשאל בכל זאת
הייתי מכורה לקולה במשך 20 שנה... (אני בת 30)
אני שותה בממוצע 8 בקבוקים של 1.5 ליטר בשבוע, כלומר הייתי שותה
בתאריך 7/10 היתה הפעם האחרונה ששתיתית קולה
החלטתי להפסיק כי סוף סוף רציתי בזה באמת
מאז ועד היום יש לי כאב ראש כל יום
האם זאת בעצם "גמילה" מקפאין כאבי הראש האלה?
מתי לדעתכם הם צפויים לעבור?

שלום לכולם , :)

עישנתי את זה לפני חצי שנה וקבלתי אתקף חרדה בזמן השימוש (יובש חזק בגוףף קושי נשימה דפיקות לב חזקות ביותר!! )

אחרי חצי שנה אני מרגיש ככה שאין לי שימחת חיים .. לפני השימוש היייתי צוחק כול היום .. היום אני מרגיש יותר רציני כזה... למרות שיש ימים שאני כן צוחק .
ואני מרגיש עיקוצצים חלשים בכול הגוףף .. ומדיי פעם אני מרגיש דפיקות לבב מהירות מי הרגיל .

רציתי לדעת האם בדרךך כלל זה עניין של זמן עד שזה יעבור ?

האם המוח קיבל תראומה חזקה מי האתקף חרדה ועכשיו מה שיעזור זה הרבה לצאת לבילוים ולעשות הרבה פעילויות בכוח עד שלאט לאט תחזור השמחת חיים ?


האם אתם יוכלים להרגיע אותי באיזה שהוא אופן שהכול יהיה בסדר?

והאם יש סוגי מאכלים שיוכלים לעזור סוגי וויטמנים שיוכלים לזרז תהליך ?

וכדורים של פסיכיאטר לא בא בחשבון
כי לקחתי פעם מסיבה מסוימת ו3 שנים לא הייה לי רשיון נהיגה
ואני לא מתכוון לקחת אפילו לא סיכון קטן


תודה רבה!

לפני כחודשיים הייתי במסיבה ולקחתי שם כמות גדולה של md וכמות מיזערית (כ25 מיקרוגרם) של lsd. במהלך ההשפעה הרגשתי נפלא. ההשפעות עברו לי לגמרי, ואחרי יומיים עישנתי לפני שהלכתי לישון ופתאום תקפה אותי תחושת חרדה נוראית. החרדה לא עברה במשך 3 ימים, חשבתי שאני מאבדת את עצמי לגמרי. הכל עבר, אבל אחרי שבועיים התחלתי לראות פס של אור שהפריע לי בראייה, כמו המון בועות קטנות כאלה (אין לו שום קשר להזיות שראיתי), הדבר הזה החזיר לי את החרדות וכבר חודשיים שאני מרגישה מנותקת מהמציאות, לא מצליחה להרגיש ולחוות דברים בעוצמה הרגילה, לא נרגעת משום דבר. יש לי מחשבות הזויות כאילו ששום דבר לא אמיתי,כל היום עסוקה בחרדות שלי שמידי פעם עולות ומגיעות לרמה בלתי נסבלת, למרות שכלפי חוץ אני מתנהגת כרגיל. התחלתי לשתות אלכוהול בכמויות מטורפות כל יום וזה הדבר היחיד שמסדר אותי ומרגיע אותי, הגעתי למצב שבו הייתה לי הרעלת אלכוהול והגעתי לבית חולים אבל יום אחרי זה בכל זאת שתיתי. חשבתי שהכל התחיל להסתדר ולהרגע אבל לפני יומיים שתיתי ועישנתי ופתאום, ליד אימא שלי,במטבח, במקום הכי בטוח בעולם התחיל לי התקף חרדה קשה. אני לא יודעת מה לעשות. הייתי מעשנת המון וזה מעולם לא קרה לי. היייתי בנאדם רגשי, שמח, יצירתי וחזק. אני לא רוצה לאבד את החיים שלי!! לא רוצה לחיות כך! יש לי לכאורה הכל בחיים, לא רוצה להתאשפז ולאבד את זה.
סליחה על האריכות, אבל האם זו תופעה מוכרת?
יש לה טיפול? אני רק רוצה להבין בדיוק מה עובר עליי כדי שאוכל לעקל את זה ולהתמודד עם זה.
תודה.