פורום התמכרות, התמכרויות - יש לך שאלה?

חוץ ממכון אדלר בבריגדה היהודית, שהם מתמחים בהתמכרויות אחרות, ...

אני פונה לכל מי שמבין בעניין.

לאחרונה הכרתי בחור מדהים בן 31.סטודנט שנה שניה לאחד ממקצועות ההנדסה.
בחור שבא ממשפחה מדהימה ועל פניו היה נראה בחור רגיש.
יצאנו מספר חודשים ותוך זמן קצר עליתי על ההתמכרות שלו לחשיש.
הוא מעשן כבר 15 שנה. אבל בצורה ממש מסיבית.ולא ג'ויינטים אלא מבקבוק.
איך שהוא פותח את העיניים, לפני הקפה. הוא חייב להוריד ראש ממכשיר.
לפעמים שניים.
הוא עושה את זה בוקר צהריים וערב.ואם הוא יושב ולומד הוא יכול להוריד ראש בין תרגיל לתרגיל!
ניסיתי לתרץ שזה בסדר ושהוא מתפקד. הוא לומד הוא לא כלומניק.אבל המצבי רוח שלו היו בלתי נמנעים.והתחושות שלו לגבי ולגבי הקשר השתנו מיום ליום.מרגע שהוא אומר לי שהוא רוצה אותי זה הפך שניה אחר כך לזה שהוא מבולבל. עד שנפרדנו.
אני מנסה להבין איך זה עובד. איך הגוף והראש מושפעים מהסמים אחרי 15 שנה.
אם זה לא ממסטל אותו וכבר לא משפיע עליו, מה זה כן עושה לא? העישון על הבוקר זה סוג של יישור קו?
אני לא מבינה את זה.
אני אשמח אם מישהו מהפרופסורים או הדוקטורים או מהמשתתפים בפורום יוכל לתת לי תמונה לגביו מה עובר עליו מה זה האורח חיים הזה.
תודה רבה!

שלום.

בני בן 15 לומד בתיכון ומרגע שמגיע הביתה מלבד שעורים , ושעורי עזר הוא כל היום במחשב .
לדעתי חייבים להגביל את זמן המחשב מאחר וזה מונע ממנו לצאת לחברים וגורם לו למין "התמכרות " ועיסוק רק בתחום אחד ברוב היום .
אשתי לא רואה בזה בעיה ומלבד לשוחח איתו דבר לא נעשה והילד ממשיך בשלו כי לא מצליחים לשים לו גבולות בנושא .
בנושא המחשב הילד קובע מה יקרה בבית ולא אנחנו ההורים .
אני לבדי מסוגל להעמיד את הגבולות אך לא מסוגל לשמור על הגבולות לבדי כי אני מגיע מאוחר ואני חושב ששני ההורים יחד צריכים לעשות זאת .
אשתי לא מסוגלת להעמיד גבולות ולשמור עליהם ואם היא מעמידה אותם הילד פורץ אותם תוך יום יומיים ואשתי מתעלמת מהמצב .
ברור לי ששנינו חייבים להציב את הגבולות ולשמור עליהם אבל לצערי זה לא הולך .
ניסנו להגיע להסכמה עם הילד לגבי שעות מחשב וגם זה לא מצליח ולדעתי הסיבה היא שאשתי לא רואה את נושא ה"התמכרות למחשב" כבעיה ואם כן היא אינה מסוגלת להתמודד עם הבעיה .
מה המלצתכם עלי לעשות .
תודה

היי אני בחור בן 30 נגמל מכדורי שינה נוקטורנו וכדורי הרגעה לוריואן שלקחתי במשך שנתיים עקב הפרעות שינה.
רציתי לדעת תוך כמה זמן המוח חוזר לעצמו מרגע הפסקה מוחלטת של הכדורים?
תודה רבה

שלום,

אני אפילו לא יודעת מהיכן להתחיל. אנזה לקצר ובכל זאת להעביר רקע. אחי הגדול ממני ב4 שנים מכור. בעבר הוא השתמש שנים רבות בקוקאין וגראס, נכנס להתקפי הזיות שאנחנו המשפחה שלו באיזו קונספרציה נגדו. כל העולם נגדו, שמו לו שבבים בגוף כשהוא היה ילד וכו וכו.. זה התחיל כשהוא היה בחו"ל.. טלפונים ממנו באמצע הלילה.. צעקות, בכי ,בקשה לעזרה.רגע הוא רואה חתול רגע הוא רואה אותי (כשהא בחו"ל ואני בארץ). עברנו איתו תקופה לא קלה בכלל.. אשפזנו אותו בהתחלה ב"כפר איזון" ליד קיסריה, החזיק מעמד רק שבועיים. לאחר מכן שוב פעם ברח לחו"ל (כל פעם סאגה מחדש שתמיד הצורך בלשלוח משלחת שתביא אותו עלתה על הפרק - היינו אצל חיליק מאגנוס בבית לצורך דיון בנושא.) כל פעם מחדש הצלחנו לגרום לו לחזור הביתה..אישפזנו אותו בבאר יעקב, לא צלח. היו שם המון סמים גם במחלקה הסגורה, וכיוון שאחי הוא איש מכירות בנשמה הוא הצליח להערים על כולם שהוא בסדר. לאחר מכן היה נתק ממנו. לא רצה שום קשר איתנו, בייחוד עם אמא שלי - שהיא לדידו בראש הקנוניה. לאחר מכן משום מה יצר איתה קשר ועבר לגור אצלה. לא הפסיק עם הסמים והקוקאין ואפילו עשה את זה מולה, כאשר לה לא היה מה לעשות בנדון. יום אחד בהתקף של זעם, באחת ההזיות שלו, החליט שאמא שלי היא לא אמא שלו בכלל, וניסה להרוג אותה. היכה אותה עם שפורפרת הטלפון, וניסה לחנוק אותה. אם לא היה לו רגע של שפיות "רגע, מה אני עושה" והיה בורח, הוא היה הורג אותה. יצרנו קשר עם המשטרה נתנו עדות. הוא נעצר. כמובן עם הרבה גידופים כלפינו. במשפט ביקשנו שלא יילך לבית הכלא כיוון שהוא צריך טיפול, הוא לא בריא. כאן אציין, שאחי בבסיס לא בן אדם רע. אלא זה מה שהדברים האלה הפכו אותו.בית המשפט נענה לבקשתנו ושלח אותו לבי"ח הפסיכיאטרי בטירת הכרמל. הוא שהה שם תקופה. שם באמת המקום היה סטרילי - ללא סמים. השתחרר. עם הזמן הפך לנורמטיבי. עם כמה מעידות בדרך (לא קלות) של אלכוהול. תמיד אמר שיפסיק עם הסמים הכבדים אך לא עם הגראס. עם זה לא הצלחנו לגרום לו להפסיק. לא מזמן הוא והחברה שלו נפרדו. והוא פוטר לפני כן. (אני לא ידעתי עד לא מזמן).מסתבר שהרקע של הפרידה הוא העלאת השימוש בגראס (ואתמול הבנתי שזה עוד כל מיני דברים שמוכרים בפיצוציות...), לקח לה כספים, גנב ממנה שיקים ואת כרטיס האשראי. הוא עבר לגור בחזרה אצל אמא שלי. אני כמובן נורא כעסתי (ועדיין) ולא יכולתי אפילו להסתכל עליו. אתמול, היינו כולנו אצל אמי לחג, הוא הרגיש מבודד מאיתנו.. כי כולנו כועסים. וחזר למקום שבוא הוא הקורבן, ואנחנו שוב נגדו. כמובן שביקש שאקפיץ אותו לכל מיני מקומות שבהם הוא יוכל לקנות את מה שהוא צריך. אתמול חזר על אותם דברים ומילים שהיה אומר באותה תקופה אפלה שכמעט הרג את אמי. כעת אמי אצלי, תצטרך לחזור לביתה ביום שני. והיא תהיה איתו לבד. אני מאוד חוששת. אני לא יודעת מה לעשות. הוא אפילו לא מבין למה אנחנו כועסים, הוא תמיד הקורבן. פשוט אובדת עצות! עזרה!!!

שלום לכל הפורום.יש לי אח שמכור לקזינו.הוא מהמר בקזינו.כל פעם הוא מבקש כסף מהמישפחה כי יש לו חובות. אים אומרים לו - לא נותנים כסף הוא בא בכל זאת לבית ודורש כסף.איך להתנהג האים צריכים ליסגור את הדלת ולא לתת לו להיכנס? האים צריכים לטרוק את הטלפון ששומעים אותו.? מה לעשות?

שלום,
זה ישמע אולי מוזר, אבל בעבר הייתי מכורה לסיגריות, והצלחתי להיגמל.
אני מרגישה עכשיו תחושה דומה לגבי בן הזוג שלי, אני נמצאת במערכת יחסים
כבר חצי שנה ואני מרגישה מן תחושת התמכרות, רצון כל הזמן להיות איתו, אבל
ברמות קיצוניות, מחשבה תמידית עליו שקצת מפריעה לי, אני מרגישה כאילו זו
עודף אהבה ולמעשה ממש התמכרות. האם יש דבר כזה? מה ניתן לעשות?
חשוב לי לציין שאני לא מתכוונת להתמכרות לסקס, אלא לרגשות נטו.
תודה ומקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
איריס

מעניין אותי לדעת אם יש כאן מכורי אינטרנט ואם כן האם קרה לכם שבמשך תקופה מסוימת נמנעתם לחלוטין מגלישה באינטרנט, בין אם באופן כפוי (העדר מחשב/תקלות וכו') ובין אם מתוך החלטה? ואם כן מעניין אותי לדעת איך מכורי אינטרנט מתמודדים עם צום אינטרנט שכזה.
אני שואלת כי מן הסתם אני מכורה כבדה מאוד לאינטרנט ובגלל מעבר דירה ייתכן שתקופה מסוימת לא יהיה לי אינטרנט לגלוש בו (גם כי אני צריכה לקנות מחשב חדש). אני לא יודעת כמה זמן אני אהיה בלי אינטרנט (עד שיהיה לי חיבור לאינטרנט בדירה החדשה וגם מחשב חדש) ומעניין אותי לדעת איך מתמודדים עם תקופה כזאת ללא אינטרנט, בייחוד שזה עלול להיות גם בתקופת החגים.

תודה

היי, רציתי לשאול כמה זמן אפשר להסניף קוקאין מבלי לפגום בתיפקודים קוגנטיביים, ובבקשה בלי לנסות להפחיד אותי. יש לי כמה חברים שמסניפים קוק אחת לכמה שבועות, כולם סטודנטים (חלקם לתארים מתקדמים), והם לא חוששים מפגיעה.

אני לא שואלת כי אני רוצה לעשות את זה גם, אלא לידע כללי.

שלום,
בני מעשן סיגריות רגילות,לאחר ביקור חברים מצאתי בתוך דף חומר שנראה כמו טבק,אך איני בטוחה מה טיבו. איך אני יכולה לבדוק זאת?

שלום,

בני בן ה13 סובל מכאבי בטן שמקורם בבעית בתרסריון. הכאבים מופיעים כתוצאה ממעבר מזון או לפעמים אפילו שתיה במעי. בנסיונות למצוא טיפול לכאבים שלו ניסינו גם תרופות ממשפחת האופייטים (אוקסיקונטיק, פנטיל וכדו') והתרופה היחידה שעוזרת לו היא אוקסיקוד בצורתה הנוזלית (לא אוקסיקונטיק).

הוא מקבל את האוקסיקוד ע"פ צורך והשימוש מאוד שתנה ויכול לנוע במקרים נדירים מ2 מנות של 5מ"ל אוקסיקוד (הוא לוקח עם נורפן) לבין שבועות ללא אוקסיקוד. מתקופות קשות הוא יכול לקחת 5 מ"ל ביום למשך כמה ימים אך יכול להפסיק לכשבוע או יותר או יש ירידה בכאב.

האם ניתן להגיד שיש לו התמכרות פיזית? גם במקרה שאין לו בעיה להפסיק באופן פתאומי וגם במקרה שאין לו צורך בנפחים עולים של התרופה. חייבים גם לציין שהוא מאוד לא אוהב את התחושה של חוסר השליטה שהיא גורמת לו (היא גם עושה לו גירודים המתחילים עם הלקיחה).

שלום,
הצלחתי להרגיע מעט את עצמי עם מחשבות חיוביות בשביל לכתוב.
אני בן 24, הבן הבכור בבית, אבא שלי נפטר במהלך השירות הצבאי שלי כשהייתי בן 21. פתחתי את ההודעה הזו כדי לדבר על אמא שלי. אמא שלי היתה אישה פשוט מדהימה בכל כיוון שלא אסתכל על זה, אוהבת, תומכת, חמה לכולם, אוהבת ונאהבת ופשוט מאז שאבא שלי נפטר היא סגורה כל היום בחדר, וכשאני אומר כל היום זה ממש 22-23 שעות ביום! הבעיה היא שהיא לוקחת מספר תרופות שמסבכות את המצב עוד יותר, היא סבלה מכאבים חזקים בגב עוד מהתקופה לפני שאבא שלי נפטר לכן היתה לוקחת "אוקסיקוד" שזה משכך כאבים נרקוטי, אוקסיקונטין שזה עוד סוג משכך כאבים, תרופות נוגדות דיכאון (שמדי פעם היא לוקחת בגלל העצב מפטירת אבא שלי) וכדורי שינה "סטילנוקס".

אמא שלי בת 43, נראית מצויין, נראית צעירה לגילה, וזה פשוט כל כך כואב לי לראות את המצב הזה כבר 3 וחצי שנים שהכל מונח על הכתפיים שלי, זה פשוט אני מול ה' מול אמא מכורה לתרופות! כמעט ואין לי תקשורת איתה, וזה הכי חמור מכיוון שאני לא מצליח להסביר לה את חומרת המצב שלה! היא כל הזמן עונה לי "תן לי לישון והכל יהיה בסדר" וככה היא מתמודדת כל היום, סגורה בחדר, שומעת ורדה רזיאל ג'קונט ויוסי סיאס בלילה בזמן שהיא צריכה טיפול יותר מכל אחד אחר מהעולים לשידור שם!!

אני פשוט זועק בשארית כוחותיי הבכיינייים, סליחה שאני בכיין, סליחה שאני מתעלק כאן עם עוד סיפור על ילד בלי אבא שמפחד ביותר לאבד את אמא שלו!! אני לא רוצה להיות יתום בגיל 24! לא רוצה שאחותי הקטנה תהיה יתומה בגיל 14!! אין לנו פשוט אף אחד! כל אחד עסוק בעולם הזה בבעיות שלו ואני לא שופט אף אחד ולכן כל כך חשוב לי שאמא שלי תחזור להיות האמא שכל כך התגעגעתי אליה, האמא שפשוט כולם היו מאוהבים בה. אני לא רוצה לבכות עכשיו למרות שהדמעות ממש מדגדגות לי בגרון, לא רוצה להשבר ולהרים ידיים, כשהמצב יחזור להיות רגיל ואמא שלי תחזור לעצמה יהיה לי מספיק זמן לבכות להתפרק וגם להודות לקדוש ברוך הוא. אני מבקש מכם בבקשה תכוונו אותי, אני פשוט לא יודע לעשות!

אם יש מדריך שיכול להגיע לבית שלנו ולעזור לאמא שלי לצאת מהמצב הזה, אם יש פסיכולוג, אם יש עובד/עובדת סוציאלי, למרות שמזמן כבר גם אנחנו ילדי המשפחה זקוקים לתמיכה כזו אנחנו לא מבקשים עבורינו רק עבור אמא שלי שתחזור לעצמה!! אין ספק גם שצריך לעבור איתה תהליך גמילה שהיא כל הזמן מסרבת לו, בקיצור, כל כך חסר לי את הגב הזה שיעזור לי מול אמא שלי שיעזור לי להזיז אותה כי אני האח הבכור ואני פשוט לא יודע מה לעשות. אני מתפלל לה' שאולי אקבל כאן הכוונה ועזרה כי המצב רק מדרדר ומדרדר.

שלום רב,
אפשר בבקשה הפנייה יותר ממוקדת לגמילה מחשיש?
האם יש מרכז כזה שמרכז בתוכו חברה בגילאי 30 המכורים לחשיש?
מקריאה בפורומים ישנה הפניה כללית לפסיכולוג או לפסיכיאטר וזה לצערי לא עזר לי.

כול פעם שאני מתחילה לנשנש אני לא מצליחה להפסיק.
אני ממש רוצה להפסיק את זה וזה כאילו גם מתי שאני מרגישה שבעה אני עדיין מכריחה את עצמי לאכול. אני לא יודעת מה קורה איתי אבל איך אפשר להפסיק את זה? ולאחרונה אני מאוד משועממת. אני עסוקה רק 3 שעות ביום, אפילו פחות (לא כולל שינה)
דרך אגב אני בשומרי משקל אבל זה עדיין לא עוזר למרות שכול שבוע אני מורידה משהו כמו חצי קילו שזה אני חושבת מהספורט ולא מהכמות אוכל.

לפני כשנה חברה שלי הראתה לי את כל הקטע הזה של פגיעה עצמית,
ולפני כ-7 חודשים התחברתי לקבוצה של אנשים שעושים את זה קבוע וכנראה הושפעתי מהם ועכשיו אני לא יכולה להפסיק לפגוע בעצמי (חתכים, שריטות, לתת אגרופים לקירות או לעצמי)
הייתי בטיפול אבל זה לא עזר, איך אני מפסיקה את זה? אני לא מוצאת שום דבר אחר שיחליף את ההרגשה הזאת
וחשוב לציין שאין לי כוונות אובדניות, וכשאני פוגעת בעצמי אני שולטת במה שאני עושה ואני לא באיזה היי או משהו.