פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

האם תמיד סכיזופרניה פוגעת בקוגניציה?

האם אדם פסיכוטי מבין שהקוגניציה שלו נפגעה?

בני בן ה18 סובל מדכאון בשנה האחרונה, אובחן לפני כ8 חודשים ,ניסינו מספר שיטות טיפול אך כעת הוא רוצה לנסות טיפול תרופתי, אני קצת מפחדת מזה שיקח תרופות כאלו
האם תוכלו להרגיע אותי? אני רוצה שמצבו ישתפר אבל מאוד חוששת

אני ואחותי בנות לאמא סכיזופרנית. אחותי בת 12, לא בקשר איתה ובקושי מכירה אותה. מצבה של אימי הורע בשנים האחרונות ואחותי מפחדת ממנה. לפני כמה שבועות פגשנו אותה אצל סבתא לכמה דקות.לא היה איזה אירוע מיוחד, אבל אחותי נבהלה קצת. בשבוע האחרון אחותי אומרת שהיא רואה אותה. זוהרת בירוק ומבקשת ממנה עזרה או מסמנת לה שקט עם האצבע, דברים כאלה. היא אומרת שהיא רואה אותה פעמיים ביום. היא מודעת לכך שאמא לא באמת שם וזה מפחיד אותה.
פה ושם הייתי מספרת לאחותי קצת על אמא בימים היותר טובים שלה. ממש לא הרבה. ונראה לי שזה בגלל שהיא ראתה אותה במצב לא כזה טוב ואולי היא דואגת. אני בכל אופן בטוחה שהיא לא אומרת סתם והיא די מבוהלת ממה שהיא רואה. כמובן שאנחנו פונים לעזרה מקצועית בנושא, ובכל זאת אני רוצה לדעת למה לצפות .

הבת שלי בת 14 ונמצאת בטיפול פסיכולוגי רגיל כבר קרוב לשנה
המצב שלה לא משתפר וקיבלנו עיצה לפנות לפסיכיאטר שיתאים לילדה
מדובר בילדה מאוד רגישה ומחוננת עם בעיות של היסטריה , לחץ , אובססיות וחרדות
אנחנו לא מכירים בכלל פסיכיאטרים ורוצים לפנות ליעוץ פרטי בלבד.
האם תוכלו להמליץ על מישהו מתאים ואולי עדיף בשבילה אישה.
ואם אינכם יכולים להמליץ אולי תוכלו לכוון אותי.
תודה מראש

ראשית מהי תסמונת OCD???שמעתי את הפסיכולוגית אומרת זאת. ביתי בת 17 כמעט סובלת ממחשבות טורדניות התחילה טיפול אצל פסיכולוגית שכרגע חושבת שכדאי לשלב עם טיפול תרופתי מכיוון שאנחנו עושים את כל הטיפול חיפשתי פסיכיאטרית פרטית באזור רחובות'נס ציונה צריכה להיות אישה

תודה מראש

שלום , אני מקווה מאוד שתענו לי .. , אני בת 14 ואני מאוד ביישנית .
אני יושבת בפינה בסוף של הכיתה ןטני משתדלת לא לעשות כלום שימשוך אלי תשומת לב .
אני לא יודעת איך להגיב לדברים , למשל אני בחוג ריקוד , ואני די חדשה שם עם שתי חברות שנירמשו איתי [ לא הייתי מעיזה להרשם לבד ] ואחת הבנות שם אמרה שהיא אוהבת אותי וחיבקה אותי , ואני לא ידעתי איך להגיב חייכתי ושתקתי כמו מפגרת , ןעוד מקרה , יש ילדה בחוג ריקוד שאני "מעריצה" ומתה להיות כמוה , היא רוקדת יפה , היא יפה , רזה , ואומרים לנו שאנחנו דומות ,יש לה ביטחון עצמי והיא יכולה לגשת לכל הבנות ולדבר איתם חופשי , ולמשל כשהיא אומרת לי משהו אני עושה כאילו אני לא שמעתי , או שעונה לה בשיא המהירות כדי לא להסתכל עליה , וכשאני עונה בשיא המהירות לפעמים יוצאים לי משפטים מפגרים , למשל במקום להגיד נשברה לה הרגל יצא לי יש לרגל שלה שבר , וכשהיא שאלה אותי פעם של מי השיר ששמעתי בפאלפון אז עניתי לה שלי במקום את השם של הזמר .
אין לי כ"כ חברות , ותמיד כשמזמינים אותי לצאת \ לנסוע לאפשהו אז אני אומרת שאני לא יכולה וממציאה תירוץ , אני מעדיפה לשבת בבית במחשב .ובגלל זה הפסיקו להזמין אותי בכלל , ואני לא רוצה להתחנף ולבקש לצאת גם , אני רוצה שהן יקראו לי , שזה יבוא מרצונם.
וכשבנים אומרים לי משהו אני נלחצת מאוד ולא יודעת מה לעשות , למשל אם אני הולכת בבית הספר ואיזה מישהו מביא לי מכה בראש אז אני לא יודעת מה לעשות אני מסתכלת וממשיכה ללכת למרות שאני יודעת שאותו האחד שמביא את המכה רוצה שיזרום משהו , שאני יחזיר אולי , או משהו כזה .
אני מנסה להמנע משיחות עם אנשים שאני לא מכירה או עם בנים , כי אני נלחצת ואף פעם אין לי מה להגיד .
אני מרגישה משעממת , אם למשל אני רוצה להתחיל שיחה אם אחת הבנות בחוג [שאני לא כ"כ מכירה] כדי להתחבר אליהן אני לא יודעת מה לומר , איך לגשת .
ובחוג ריקודים כשהמדריכה מסבירה את התנועות אני מנסה ואם היא עושה משהו שניראה לי מסובך אני פשוט עוצרת ולא ממשיכה , ואז בבית אני מנסה ויוצא לי יפה מאוד , אני לא רוצה לרקוד יפה כמו שאני רוקדת בבית כדי לא למשוך תשומת לב כי אני די חדשה שם .
אני שונאת התחלות , ואני צריכה לעבור בית ספר בעוד שנתיים , אני פוחדת מכל דבר שאני לא רגילה אליו ו מכירה את האנשים בו או מכל מקום שבו לא רגילים אלי ומכירים אותי .
יש רק מקום אחד שאני לא מתביישת בו , וזאת הבמה , אני מופיעה מגיל צעיר מאוד , ועוד שנתיים אני צריכה לעבור לבית ספר לתאטרון , ואני אצטרך לעשות אודישן , וגם בגלל שבית הספר רחוק מהעיר שלי , אז אם אני אתקבל [בע"ה] אני אצטרך להכיר מחדש את כולם כי אני לא אכיר אף אחד בכלל .
מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק להתבייש , ואיך אפשר ללמוד לדעת להגיב לדברים ? , אני מרגישה שכשמשהו שאני לא הכי בקשר איתו אומר לי משהו אני חוטפת בלקאווט ואני כאילו לא יודעת לדבר .
תעזרו לי בבקשה :(
תודה !!

אני כותב בשם אחי הקטן.
ברצוני להסביר על המצוקה שלו ,נער בן 20 יש לו בלבולים עם הזהות המינית שלו,הוא תמיד היה נמשך לנשים והסתכל עליהם..גם תמיד פינטז לכיוון המין הנשי ,מעולם לא קרה לו אחרת לחשוב על גברים וכו'.
לאחרונה בחודשיים האחרונים הוא ראה את האח הגדול ושם לב יתר על המידה לאחד המתמודדים שם זמר מפורסם שהצהיר על משיכותו לגברים וקיום יחסים זוגיים עימם למרות שתמיד היה עם נשים.דבר זה גרם לו בלבול גדול ולטענתו הוא התחיל להסתכל על גברים בצורה מינית ולא להסתכל על נשים ,לטענתו הוא אינו מפנטז עליהם אבל יש בו פחד גדול שהוא מעדיף גברים הוא הגיע למצב שהוא אינו מסוגל להיות בחברת גברים ומפחד מהמגע שלהם ,הוא רואה אותם בראש מקיימים יחסי מין,הוא בטוח שהוא נהפך להיות שנמשך לגברים ולא לנשים,מצבו הנפשי לא טוב הוא מאיים כל הזמן בהתאבדיות ומסתגר בחדרו..הוא משדר מצוקה..אני מציין שבעבר היה לו פחד מדבר אחר לחלוטין שהתבטא בצורה דומה אבל לא בצורה קיצונית שכזאת,אינני יודע איך אפשר להחליף העדפה מינית..אולי זה אפשרי הוא חושב שהוא "מתדרדר" לכיוונים כאלו זה נהיה אובססיבי מידי , ניסיתי לבדוק איתו האם הוא מעדיף גברים אך לפי מה שהבנתי הוא פשוט פיתח לעצמו את זה כתוצאה מפחד,שהרי אני יודע בוודאות שהוא תמיד העדיף נשים עד לפני חודשיים לפי הדיברים המעשים ללא ספק...
מה לעשות???

אני מכיר מישהו שהיה לו מניה דיפרסיה והוא היה אנרגטי, שמח מאוד. מה הזיפרקסה גרמה?היא עשתה שהוא פחות אנרגטי וכל מה שיש למי שיש מניה?

שלום אשמח אם תוכל להתיחס לשאלותי בנוגע לרספירדל:
בני בן ה- 13 לוקח מזה כחצי שנה רספירדל (ADHD בלווי בעיות התנהגות ורגשיות שונות).
הוא מטופל בקונצרטה.
הגענו למינון של מיליגרם וחצי רספירדל ומזה זמן אני מרגישה שההשפעה פגה.
האם זה נחשב מינון גבוה? האם אפשר להעלות ממינון זה?
חשבתי לעשות הפסקה בחופש הגדול ולחזור לזה עם תחילת שנת הלימודים (לרדת בהדרגה ולהעלות כנ"ל).
1. האם יש התרגלות של הגוף?
2. האם זה מינון גבוה/ מקסימלי או שניתן לעלות זה? (כמובן שאתיעץ עם הפסיכיאטרית שלנו אבל בכל זאת אשמח לתשובה עקרונית)

רוב תודות

יש לי נכדה בגיל כמעט שנה(יש לה אחות תאומה) שאני טיפה חוששת לגבי מצבה כאם לילד עם בעיות קשב וריכוז...
ישנם כמה סימנים מדאיגים שאשמח לתגובתך בנושא:
1)עיכוב מוטורי -עדיין לא עומדת,רק עכשיו בגיל 11 חודש התחילה לזחול
2)קשר עין-קיים אך לא רציף כלומר לא תמיד מסתכלת על אנשים
3)לא תמיד מגיבה לשם
4)בזמן האחרון לא תמיד רוצה את ההורים כאילו מתעלמת מהם.
5)היא מפתחת התקפי זעם

*אחותה התאומה מקדימה אותה בהרבה מבחינת התפתחות היא כמעט קרובה להליכה ומאוד חברותית וסקרנית..כמו כן האחיות לא מראות סימני משחק ביניהן
האם ייתכן יש פה קנאה בין אחיות ? או שזהו סימנים מוקדמים לבעיות ?
אודה לתשובתך...

שלום, אני נערה בת 14 וחצי שבעבר נטלתי כדורים פסיכיאטריים עקב כפייה.

אני כל חיי נחשבת לבן אדם נורמאלי וחברותי, שקול ומחושב וכך זה לאורך כל השנים.
עקב אי הבנה חריפה מצד פקיד סעד לחוק הנוער נשלחתי לבדיקת פסיכיאטר מחוזי.
ה"אבחון" היה בעצם העובדה שישבתי במשרדו וחיכיתי שידבר איתי, אך הוא פשוט הסתכל על המסמכים שהגיעו אליו מפ. הסעד והעתיק אותם לחוות הדעת. לאחר 2 דקות של כלום, הוא קרא לאימי וטען שאני במצב פסיכוטי חריף, רצה לאשפז אותי ולשלוח אותי למוסד זה נראה כאילו שהכל כבר היה מסודר בין שתי הסמכויות.
לבסוף, במוסד,בכפייה, נתנו לי (בכפייה) 25מ"ג רידזין בוקר ועוד פעם 25מ"ג בערב במכה ולא בעלייה הדרגתית, ככה כל יום. אחר כך "בתור עונש" על זה שביקשתי שיורידו לי את המינון בגלל תופעות הלוואי שהצגתי בפניהם, למרות שדיברתי בצורה נאותה, הוסיפו לי את הריספרדל. (בחודשיים הראשונים 1מ"ג, לאחר מכן העלו ל-2מ"ג)
בסופו של דבר, הלכתי בסתר ל3 פסיכיאטריים שונים, אובייקטיביים, וכולם אמרו שאני בסדר גמור ואין שום צל של צורך בכדורים. הורידו לי לאט לאט את הרידזין (כשהבינו שאני מערבת אנשים מביני עניין ומכובדים בתמונה),עד הסוף, אבל את הריספרדל סירבו בתוקף להוריד, לא את המינון ולא בכלל. במוסד, אין לחוסים זכות או רשות לבקש או לקבל מידע על התרופות או על "מצבם הנפשי". תמיד נותנים לך תירוצים ומשתיקים אותך. כעת אני לא במוסד, אך אני במלחמה בבתי המשפט. כשיצאתי מהמוסד הייתי רק עם ריספרדל, כדור של 2 מ"ג כל ערב. ברגע שהשתחררתי מן המוסד הפסקתי עם התרופה, כי הריספרדל עשה ממני זומבי..! הרגשתי קצת מוזר בימים הראשונים וידעתי שאני בעצם נכנסת למן תהליך עצמי של גמילה מהריספרדל. הזדעזעתי כששמעתי מאנשים מקצועיים איזה נזק עושות התרופות האלה בגוף. כשקראתי את ה"דוחות" שכתבו עליי פ.הסעד והמוסד, ראיתי את השקרים הגסים שנכתבו שם. נכתבו שם דברים שלא עשיתי,מחשבות שלא חשבתי,דברים שלא היו אצלי!. כעת אני משתתפת במאבקים למיניהם נגד תרופות בכפייה אינטרסנטית, ואני נלחמת בבתי המשפט על מנת להחזיר את כבודי ואת שמי הטוב שהוכפש באבל. מכתב אחד שכתבתי לכב' השופטת גרם לה להוציא צו האוסר על כל סמכות כלשהי לתת לי תרופות בכפייה. אני לא לוקחת את הריספרדל בכלל מאז ה3 באפריל 2009. הרידזין הופסק בהדרגה, לפני כ3 חודשים הופסק לגמריי. הדברים והמראות שהיו במוסד בו שהיתי היו מחרידים.! הייתי מעוניינת לדעת האם גופי כבר "התנקה" מן התרופות ואם לא כמה זמן ומה אני צריכה לעשות כדי להפטר מתופעות הלוואי הרבות שהיו לי, והאם יש סיכוי שיחזרו ביום מן הימים גם ללא חזרה לתרופות מסוכנות כאלו ?

אני כבר כתבתי פה הודעה לפני איזה חודש וחצי ורציתי לשאול שאלה.
יש לי רגשות דכאון וכאב רגשי חזקות שבאות והולכות כול הזמן ואני מרגיש שאני מתחרפן. איזה כדורים אולי לקנות? ריטלין או ציפרולקס העיקר שתעבור ההרגשה הזאת אני מרגיש ריקנות איומה

אנו הורים לילד בן 5 וחצי. התפתחותו תקינה, החל לדבר בגיל שנה, כיום הוא בגן חובה. ישנו קושי קל במוטוריקה עדינה, טופל בריפוי ויעסוק. ילד שמח, חברותי מאוד, אהוב על הילדים בגן. לפני שבוע פנה אלי ואמר כי שומע מישהו שאומר לו דברים מפחידים, טובים או רעים, וזה מאוד לא נעים לו " לא יודע מי זה". מאז כבר פנה אלי מספר פעמים בעניין. הדבר קרה בשעות בערב פעמיים ופעם אחת בדרך לגן.
האם יש תופעה כזו בקרב ילדים? האם עלינו להיות מודאגים מכך?
תודה.

שלום לכולם
יש לי בעייה מאוד רצינית מדאיגה ואפילו חונקת אותי הבעיה שיש לי ילד בן שש הוא בגן כיום הבעיה היא שבתקופה האחרונה הוא מעדיף להישאר לבדו בחדר שלו להוריד את כל הבגדים שלו ולשחק באיבר המין שלו והוא שואל הרבה שאלות אודות הנושא וכמעט אין לי תשובות אני פוחד שהוא עבר טראומה או התעללות למרות ששאלתי אותו ותחקרתי אותו אבל הוא אומר שלא לא יודיע למי לפנות ואצל מי לטפל בו ומה המצב שלו צריך ללמד אותי
בבקשה תעזרו לי

שלום רב,

ילדי בן ה-9 בוכה בשנה האחרונה מדברים פעוטים ביותר גם בבית וגם בכיתתו, נעשה רגיש מאוד באופן קיצוני, ופגיע מאוד.
הדבר הינו קיצוני עד כדי כך שילדים צוחקים עליו בשל בכייתו על כל דבר - מה שמעצים את מצבו.
האם יכול להיות שסובל מאיזושהי הפרעה נפשית או מצב רוח דיכאוני אצל ילדים? מה ניתן לעשות? אני לא מוצאת פתרון.
אנחנו בטיפול אצל פסיכולגית (ההורים) כדי לנסות ולהבין מהיכן זה נובע.אבל יש לי הרגשה שהמצב חמור יותר. מה ניתן לעשות? כיצד בודקים זאת.

אודה לך מאוד
אמא דואגת.