פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

אני סובל מחרדה ומטופל בשיטה התנהגותית קוגנטיבית מזה חצי שנה לכל היותר.
בחודש האחרון החלטתי לשלב טיפול תרופתי וקיבלתי מרופא המשפחה ציפרלקס להתחלת טיפול - 10 מ"ג.
מיד לאחר שבוע חשתי שלא בטוח והחלטתי לרדת במינון ל- 5 מ"ג בלבד, ( זה היה לצורך הפסקה הדרגתית אך הסתבר לי כי 5 מ"ג ממש עושה את העבודה מצויין מבלי להרגיש יותר מדי מעופף ), חשבתי שמצאתי את דרכי והמינון הנכון אבל לאחר חודש הרגשתי חוסר עייפות, חוסר תיאבון, לא ידעתי לגמרי אם אני רעב \ צמא \ עייף , זה נורא הפחיד אותי עד כדי כך שיכולתי להגיע לחרדה חזקה, החלטתי להפסיק לכמה ימים כדי להרגע ולראות שזה רק הכדור והסתבר שכך הדבר.

רציתי לדעת היות ו-5 מ"ג דיי עבדו מצויין ומצאתי חיבור לתרופה, אם אוכל להמשיך לאחר כמה ימים של הפסקה לקחת, בנוסף ההשפעות החלו ברגע שחילקתי את רב הקפסולות לשתיים באותה השקית... ומדי יום הייתי פותח את השקית ומוציא משם כל פעם חצי קפסולה, אני לא בטוח שזו הסיבה אבל העלתי את זה בדעתי ...
אשמח לדעת אם אוכל לחזור לקחת את התרופה ב- 5 מ"ג, ובנוסף האם זה יהיה כדאי או שמה התופעות לוואי כך או כך יחזרו בצורה דומה שוב והתרופה לא מתאימה?

יש לי ילד בן 15 עם הפרעות פסיכטויות הואשומע קולות נעימים שמלמדים אותי להיות בעל כוחות מיסטיים,טלפתיים למניהן \הוא גם רואה כל מיני "אנרגיות"עיגולים עם צבעים,הוא חושב שהוא יודע לקרוא מחשבות וכו' הילד בטיפול אצל פסיכולוג מי זה חצי שנה ויש שיפור ביכולות שלו ,הוא אף חזר למסגרת.הטיפול החל ברספרדל שלא עזר,עברנו לסרווקל שלא עזר ועתה הוא לוקח זיפרקסה שגם לא עוזר.מה יקרה אם נפסיק עם הטיפול?האם יכול להגרם לו נזק בלתי הפיך?האם מצב פסיכוטי לא עובר לבד? תודה מראש

שלום רב!
אני אמא לילד בן 5 שהובחן כילד עם הפרעות קשב וריכוז ותנועתיות יתר. בירנו אצל נוירולוג וקיבלנו המלצה לשימוש בטיפות של התרופה נולפוטיל ורציתי לדעת ממה מורכבת תרופה זו. והאם החומרים הללו טבעיים.
תודה על העזרה
לימור.

שלום לכולם
קוראים לי אלמוג ואני בת 17.
כבר 3 שנים אני לוקחת כדורים שונים בעקבות דיכאון ומחשבות אובדניות.
לקח המון זמן עד שמצאו לי את הכדור שהתאים לי ועכשיו אני כבר שנתיים עם זיפרקסה של 5 מיליגרם ומשו כמו חודש-חודשיים עם פבוקסיל 150 מיליגרם לפני זה הייתי על לוסטרל במשך שנה וחצי בערך.
לפני כמה ימים החלטתי שנמאס לי מהכדורים ושאני מפסיקה. לא הפסקתי בהדרגה ולאט לאט אני מתחילה להרגיש את התופעות גמילה כמו עייפות כאבי ראש בכי פתאומי.
הייתי רוצה לדעת לאיזה עוד תופעות לצפות.
תודה.
אלמוג

האם הלידול משמין נדמה לי שבני מתחיל להשמין
אני יודעת שרספרידל משמין
אני רוצה שתרשום לי איזה תרופה טובה ללא תופעות לוואי שלא משמינה ועוזרת לטיקים

היי,
יש לי כמה בעיות...(מזל שיש את הפורום הזה!)

1.אני נערה בת 15,ומעולם לא נמשכתי לבן גילי.
בנים לא כ"כ מעניינים אותי,אבל בפעמים שבהם אני מתאהבת...
זה בדרך כלל בדמויות סמכותיות,אם אפשר לקרוא לזה ככה...
וגברים מבוגרים ממני בהרבה.
למה זה קורה לי?האם זה בגלל שבחיים שלי אף פעם לא הייתה לי דמות אב,או משהו כזה?

2.אני סובלת מדימוי עצמי נמוך,והלכתי כמה פעמים לפסיכולוגים...
אני מרגישה שאני לא יכולה לדבר אם אף אחד!!!
כשאני אומרת להם שאני מרגישה מכוערת...הם מסתכלים עליי בפליאה,
ואומרים לי:"למה?את נערה חמודה מאוד." במילים אחרות זה אומר:
את מכוערת,אבל לא עד כדי כך.
אז אני לא חושבת שהם מתייחסים ברצינות לבעיה שלי,
כאילו מה אפשר לעשות עם זה?

בני בן 13 עושה טיקים מזה שנים
הרופא נתן לבני הלדול 10 טיפות ועדין יש טיקים
האם יש תרופה יותר טובה מהלדול ומה שם התרופה שיכולה להפחית את הטיקים ?

שלום. הפסיכיאטר המליץ לבני בן ה11 וחצי, שמאובחן כאנורקטי+דכאון על רסיטל, 10 מ"ג ליום. האם רסיטל בכלל מקובל לטיפול בגיל הזה? מציינת שבחודשיים האחרונים הומלץ לנו על פריזמה ועל רספרידל. אשמח לשמוע את דעתכם, תודה!

שלום
יש לי ילדה שסובלת מזה כחודש מהתקפי פאניקה שמלווים בדפיקות לב, סחרחורות, מחנק בגרון וכו'.
היא עומדת להתחיל טיפול פסיכולוגי ובנוסף הפסיכיאטר נתן לה ציפרלקס.
התקפי הפאניקה נובעים מלחץ בבחינות ובנוסף מהגיוס לצהל. היא חוששת להיות רחוק מהבית במהלך השירות הצבאי. האם עליה לדווח על כך בצו הראשון , והאם ישנה התחשבות בנושא זה. הפסיכיאטר אמר שהוא יכול לכתוב מכתב לגבי שירות קרוב לבית האם זה יכול לעזור?
בנוסף היא סובלת ממגרנות בתדירות של עד פעמיים בשבוע.
שאלה נוספת האם הטיפול הפסיכולוגי יכול להועיל.

שלום רציתי לדעם האם כדור רספירדל טוב לדכאון?

דר סמואל שלום

בהמשך להודעתי ותשובתך לגבי הנושא הנ"ל אבקש את הצעתך לגבי הגורם המתאים לנו להדרכת הורים בשלב זה כשהילדה לא מעונינת לשתף פעולה.

תודה על תשובתך המפורטת

בתי בת החמש, ילדה מקסימה ומפותחת , מתמודדת מגיל צעיר עם פחדים וחרדות המשתנים מפעם לפעם (לעיתים חרדה ספציפית- חרקים לדוגמא, לעיתים חרדות כלליות ולפעמים התקפי חרדה סביב אירועים שונים בעת טיול בטבע לדוגמא). כמו כן בבית פתוחה וחופשייה ובגן מאוד עצורה ורק כעת אחרי שבעה חודשים בגן הנוכחי מרשה לעצמה לדבר בקול ולשחק יותר עם הילדים. לפני כחודש וחצי ילדתי בת שנייה ומאז ישנה החמרה בחרדה כולל התנהגויות אובססיביות של הרחה , חיטוט באף וכסיסת ציפורניים.התחלנו לפני כחודשיים טיפול פסיכולוגי אך עד כה הוא כלל רק אותנו. לתחושתי יש צורך בהתערבות פסיכיאטרית, מה דעתך? האם תוכל להמליץ לנו על מומחה באזור חיפה/קריות/עמקים?

ביתי בת 15 -כיתה ט לא חזרה לביה"ס מאחרי חופשת פסח.
בדיעבד הסתבר שסובלת מבעיות חברתיות+סבתא שלה נפטרה.
כל התקופה לפני פסח סבלה מעייפות בלתי פוסקת-הולכת לישון עייפה-קמה עייפה-חוזרת מבית ספר ישר נופלת לשינה ארוכה.
הפסיקה חוג שלה-הפסיקה לצאת מהבית-לא היה קשר טלפוני עם חברות אולי רק דרך מחשב.
מופנמת ולא מדברת-כל הזמן אמרה אין לי כח (על כל דבר).
היינו אצל נוירולוגית לאבחון הפרעת קשב וריכוז והיא ראתה שביתי מדוכדכת ונתנה לה כדורי רמוטיב (לאחר ששאלה אותה אם היא מעונינת בשיחות עם מישהו והילדה אמרה שלא).
משכנו את הזמן לחופש פסח וקיווינו שע"י פעילות משפחתית ותמיכה תצא מזה ותקבל כוחות.
לא כך קרה.
כרגע לוקחת את הכדורים כ-3 שבועות יש שיפור מבחינת העייפות-לא נופלת לשינה אך מצד שני לא מצליחה להרדם למרות עייפותה ואז הולכת לישון מאוחר -מתגלגלת-לא מצליחה לקום בבקר וכל סדר היום משתבש.
עדיין מבחינת תחושתה אין לה כח (לא יכולה להסביר לי למה מתכוונת) -יש שיפור קליל מבחינה חברתית (למשל:יצאה אתמול בל"ג בעומר).
ביה"ס בא לקראתה ומבחינתם שרק תגיע לביה"ס ואפילו לא תיכנס לשיעורים.
היתה שבוע שעבר יומיים כאלה כשעתיים בביה"ס.
רופא הילדים שלה אומר שנניח לה -אנחנו מעוניינים בהדרכת הורים/משפחתית בסיטואציה הזו.
נראית על פניו דכאונית+חרדתית (כל דבר מקפיץ אותה+חלומות לא טובים).
לא מעוניינת/יכולה ללכת לשיחות/טיפולים וכו'.
איך מתקדמים מכאן?
האם במצבה נכון ללחוץ עליה?? (גם בזמנים רגילים לא מגיבה טוב ללחץ)

שלום רב
אני בן 18 כיום וכבר חמש שנים שאני מנותק חברתית ולא יוצר קשר עם אנשים .
אני די עצוב לא מחייך הרבה ובתמונות שאני מצולם בהם אפשר לראות את זה בקלות.
הייתי אצל פסיכולוג פעם אחת בפגישה בבית ספר בשנה שעברה וסירבתי לחזור אליו.
אני חושב שיש לי חרדות קראתי באינטרנט על זה ודיכאון גם..
אני הולך לבית ספר אני בכיתה י"ב ומועד הגיוס שלי הוא בעוד כחצי שנה, אני עדיין לא יודע אם להתגייס או לא אני חושב שלא אתגייס כי יהיה לי שם קשה מבחינה חברתית שהרי אני סגור כל כך.
אני מדבר עם אנשים לפעמים בבית ספר אבל ממש החלפות מילים קצרות.
אני לא יודע מה לעשות איך אומרים..נהייתי אובד עצות בנוגע למצב שלי .
אני מקנא קצת באנשים שיש להם חברים והם פתוחים ומסוגלים להגיד מה שהם רוצים .
הקיצר אני ממש חושב שיש לי בעיה ואני צריך לטפל בה אבל לא ניגש לטיפול .
להורים שלי אין כוח.. אני צריך להזכיר שאבא שלי הוא מטופל בכדורים ואובחן כחולה סכיזופכניה.
שמעתי איפשהו שזה תורשתי ואני מפחד מזה.
אשמח לקבל ממך תשובה ושתייעץ לי במהרה.
תודה

בני סובל ממצוקה נפשית קשה אבל לי אין את היכולת לסייע לו.
בילדותו הוא היה בודד ולא פעיל חברתית. בשנים האחרונות הוא היה תלמיד בינוני, אהוב על ידי מוריו אבל שוב, לא פעיל חברתית.
בדצמבר האחרון הוא טען שיש לו לחץ אדיר בגלל הבגרויות ושהוא לא יכול לעמוד בלחץ. בימים הראשונים הוא נמנע מללכת לבית הספר בטענה שהוא לא מרגיש טוב. מאז הוא סגור בחדרו עם המחשב שלו וכמעט לא מתקשר עם הסביבה. הוא מתקשר עם הסביבה רק כשהוא צריך משהו או כשמשהו מציק לו. הוא יוצא מחדרו אבל לא יוצא מפתח הבית. הוא אוכל בצורה מופרזת וכפייתית ומסביר שזה עושה לו טוב. הוא הוסיף תשע קילו למשקל שלו מינואר. בשבוע האחרון הוא הקיא פעם ביום. בשבועות הקודמים הוא היה מקיא מדי פעם. הוא תוקפני מילולית כשמבקרים אותו אבל מצד שני לא מאיים באלימות. הוא מופנם מילדות. היו לו חברים מעטים עד גיל 12. מגיל 12 לא היו לו חברים. מתבודד. היום הוא בן 17 וחצי. הוא לא שומר על היגיינה בסיסית, מתקלח פעם בשבוע ולא טורח לנקות את פיו ושיניו. הוא לא רוצה לקבל שום טיפול ויעוץ פסיכולוגי. טוען שהוא יכול לרפא את עצמו לבד ללא שום עזרה חיצונית. לפעמים הוא סובל מכעס וזעם קיצוניים. בהתנהגות שלו יש עליות וירידות.

מה עשינו עד עכשיו כדי להגיע לפתרון?
יועצת של בית ספר שלחה עובדת סוציאלית שעובדת עם בני נוער במצוקה. היא נפגשה איתו 8 פעמים והוא סירב להמשיך לשתף פעולה וכתוצאה מכך הוא לא בקשר עם אף גורם מקצועי.
התייעצתי עם פסיכולוגית אבל היא לא נתנה לי כלים להתמודד מול המצב. היא רק אמרה שצריך לגרום לו ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר כדי לקבל אבחון מהיר.

במצב הנוכחי אני ממש אובדת עצות:
מה עושים במקרה כזה חוץ מלשכנע אותו להגיע לפסיכולוג?
אם אני לא מצליחה לשכנע אותו ללכת לפסיכולוג האם אני באופן סביל גורמת להתדרדרות נפשית של בני עד כדי הגעה לנקודת אל חזור במצבו הנפשי?
האם זה קריטי לטפל בבעיה לפני גיל 18? (מגיל 18 יש להורים פחות סמכות חוקית כלפיו)
האם הוא כשיר לגיוס? גיוס יכול לשפר את מצבו או לדרדרו? הצבא מצא שבריאותו תקינה וקבע שיש לו קב"א ופרופיל גבוהים.
האם זה נכון לתת לו תשומת לב יתרה? או האם זה נכון לתת לו מרחב ולעזוב אותו לנפשו?
איך להתנהג אליו? איך להתמודד במצב כזה?

אני לא ישנה בלילות מחרדה לבריאותו הנפשית של בני.