פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

אני ממליץ גליה על פניה לאחת מהיחידות לפסכיאטריה של הגיל הרך. כתבתי בתשובה קודמת. ניתן להתקבל ליחידה עד גיל 6 ואני יודע שהילדים שהתקבלו ליחידה לפני גיל 6 ,הטיפול ממשיך אם צריך גם מעבר לגיל 6. ביחידה שכזו ניתן לקבל גם איבחון ריפוי בעיסוק אשר מאבחן הפרעה ברגישויות למגע, רעש, ראייה וכו'. בהצלחה אבי

שלום נתן
תוכל גם להתייעץ בפורומים אחרים למתבגרים, באתר "דלת פתוחה" אשר גם כן עוזר למתבגרים. אין ספק שהתלבטויות כמו שלך אופייניות לגיל ההתבגרות , חיפוש העצמי, קבוצת ההשתייכות החברתית . חשוב ללבן שאלותיך עם איש מקצוע המתמחה בגיל ההתבגרות. אני תמיד ממליץ גם להתייעץ עם יועצת השיכבה בביה"ס. היא מכירה אותך, יש נגישות רבה והיא בהחלט תוכל להפנות אותך לאנשי הטיפול המתאימים במידת הצורך. אגב הרבה פעמים היועצת בביה"ס היא עצמה יכולה לעזור לך בהתלבטויותיך. בהצלחה אבי

אביב שלום רב, גיל ההתבגרות טומן בחובו קשיים לא קלים. התעצמות הדחפים המיניים, תהליכי נפרדות וייחודיות (ספרציה אינדיבידואציה), בניית העצמי (SELF ) ועוד תהליכים פסיכולוגים ונפשיים רבים. חשוב שתהייה לך כתובת מקצועית קבועה לדבר על הקשיים (אגב למרות שנערים בגילך קיימו יחסי מין הרוב עדיין לא כך שגם בנושא הזה אתה לא לבד).גם לקשר שלך עם המשפחה יש תרומה למצבך. בקיצור אני מאד מקווה שתפנה ליועצת ביה"ס והיא תוכל להיות הכתובת הראשונה . היא גם תוכל להזמין את הוריך במידה ותסכים. אל תתיאש הרבה דברים שכתבת עליהם הם התלבטויות של מתבגר בעולמינו. בהצלחה אבי

אבל יש לי בעיה לשתף אני לא רוצה שידעו שאני מרגיש ככה,אני תמיד משדר להם משהו שונה.
הדרך היחידה שלי להתפרק זה לבד עם עצמי שאף אחד לא לידי

בד"כ רונית, בסבירות גבוהה שתי ההפרעות הולכות יד ביד. CPT כמו TOVA הם לא בדיקות שניתן לאבחן הפרעת קשב בגלל שהבדיקה אינה ספציפית ויש טעויות בבדיקה לחיוב ולשלילה. הפרעה מרדנית היא הפרעה רגשית ואם היא קיימת ללא הפרעת קשב הטיפול הוא טיפול פסיכותרפי והדרכת הורים ולא תרופתי, אם כי לעיתים ניתן למתן את הסימפטומים בתרופות אשר מעט מרגיעות את ההתנהגות ומפחיתות את האימפולסיביות. בהצלחה אבי

לנערה שלום.

לא ברור לי מה הכוונה ביחס לסיגריה....

הצעתי שתבדקי מדוע את כל כך מוטרדת מחברתך? הרי היא לא את, ואת לא היא כלומר כל אחד ועולמו , ובוודאי לא תצליחי "להיכנס לנעלה" עד הסוף. הרי את יכולה לייעץ לה וזהו.
אנחנו אמנם ערבים זה לזה, אולם הערבות מגיעה לגבול מסוים של אכפתיות ולא למידה של דאגנות.
להבנתי האכפתיות שלך חיובית ומרשימה ,אולם הדאגנות אינה בהכרח מותירה מקום לעצמאות אישית שלה וכיבוד עולמה האישי והפרטי ורצוי לכבד אותו גם במחיר של טעיות שהיא מבצעת..

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

ל-ג. שלום

אני מקווה שזה עזר לך במקצת לפרוק את הכאב שהצטבר . את מיטיבה לבטא את הכאב ,הוא חודר ועצוב.

העומס הרגשי מכביד ללא ספק. בגילך, אני מניח שיש לך סוגיות נוספות להתעסק – כמו קשרים בין אישים או סוגיות אחרות הקשורות להתפתחות אישית. ההתעסקות באביך מרוקנת את המשאבים הרגשיים הפנויים. הרגשות המורכבות על אביך לא עושות לך טוב, הן עצובות ואינן מחוברות לחיים של צמיחה והתפתחות.
גם הפנטזיה להציל אותו, שמה אליך תפקיד מהופך של בת המגדלת את אביה.

אין ספק שהתרוקנות דרך כתיבה או שיחה עם חברה- טובות לצורך השעה אולם אין הן משחררות מספיק כדי לאפשר לך לצאת לדרכך.
עצתי הכנה כי תפני לאיש מקצוע בעל הכשרה קלינית לצורך ייעוץ ויתכן גם לטיפול. דעי שיש גם מסגרות המטפלות בחינם, השאלה היכן את גרה. תתייעצי על כך עם יועצת בית הספר אולי גם עם עמותת ער"ן.

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לאור שלומות

תופעת הזיות חום כלל אינה נדירה ואין היא אומרת הרבה מבחינה פסיכיאטרית. לרוב היא חולפת לאחר המחלה ולעיתים היא עלולה להמשך כמה ימים לאחר המחלה. אין להיבהל רצוי לספק לילדה את צרכיה הרגילים כמו בכל מחלת חום.
יש כמובן להיבדק אצל רופא הילדים. יש שכיחות מסוימת למספר וירוסים או חיידקים לתופעות אילו. יש גם מצבים מסוימים החשובים ברפואת ילדים אשר באים עם התופעה ורצוי שרופא הילדים יחווה את דעתו.
.
כאמור אין לחשוש מהזיות מסוג זה מאחר ואין הן מעידות מאומה בתחום בריאות הנפש של הילדה.

רפואה שלמה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו.

לציפי שלום

את מכנה את התופעה כרגישות יתר. יתכן וכך הדבר.אולי רצוי ראשית להבין את התופעה.
האם באמת מדובר ברגישות ואולי עליבות ומצוקה נוכח תסכול? ואולי שימוש בבכי ככלי להסרת דרישות והפחתת מאמצים.? ואולי מדובר בתחושה מושרשת יותר ומדובר בערך עצמי נמוך ,עצב ורחמים עצמיים ? ואולי מדובר ברגישות יתר של האם?

כדי להבין את דפוס ההתנהגות היה רצוי כי הנער יעבור הערכה מסודרת אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ילדים ונוער. במידה והסבל רב יש להניח שגם הנער יחפוץ בכך.

בקשת ייעוץ אנסה להציע מספר רעיונות, רצוני להזהיר שהרעיונות שאציע מחייבים התאמה לילד התוצאות יושגו רק לאחר פרק זמן ארוך והתמדה.

1. יש לפנות לבנך ברגע של נעימות משותפת ולשאול אותו מה הוא חש בזמן פרץ בכי, אין לגעור בו אולם יש להציע לו שהוא ילד גדול ויש דרכים אחרות להביע מצוקה. אפשר גם לתרגל עימו פיתרונות.
2. בזמן בכי או סמוך לו יש להמליל לו את התחושה המשוערת וקשייו. ממש לשמש כמודל כיצד היינו נוהגים במצבי קושי . כדוגמא לומר: "קשה לילד להרגיש חסר אונים" רצוי לומר את התחושות באופן כוללני כדי שהוא לא יפגע.
3. לציין לשבח את הישגיו, ויכולות פתירת בעיות בחיי היום יום יש לעשות זאת כמובן מתוך כנות ואמיתיות.
4. לקדם את בגרותו, לתת לו תפקיד להתייעץ עימו כתרגיל כמו " ןמה אתה הייתה עושה?" .לומר לו מידי פעם ובעיתוי תואם שהוא ילד גדול.
5. במידה והתנהגות זאת מוכרת להורה מעברו מומלץ כי ידבר עם הילד וישתף אותו כיצד ההורה נאבק עם התכונה הזאת בצעירותו.
6. הכנת הילד לחגיגית הבר מצווה אף היא מטלה שתקדם התבגרות. רצוי לשתף אותו ולתכנן עימו את החגיגה.
7. אני משוכנע שגם הוא לא נהנה מהתקפי המצוקה. ניתן לשאול אותו מה דעתו ואיך אפשר לעזור לו במצבים אילו.


בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמנו

אין ספק שמצוקתך מבטאת קושי שמתבטא גם אתך אך גם בגן. לדעתי כדאי לפנות להערכה לפסיכולוג או פסכיאטר של הגיל הרך כדי שתוכלו לקבל הדרכה כיצד לעזור לבתכם. בגיל כזה גם אם יש חשד להפרעת קשב לא נותנים תרופות. מתמקדים בטיפול בהדרכת ההורים והדרכת צוות הגן. אגב איבחון מדוייק של הפרעת קש/ב ניתן לעשות בד"כ מגיל 5 אולם סימנים ראשונים בד"כ רואים מוקדם הרבה יותר. בברכה אבי

שלום נטע
קיימים מרכזים לגיל הרך בפריסה ארצית. כתבי לי היכן אתם גרים ?
לא ניתן להמליץ על טיפול תרופתי באינטרנט
חשוב לבדוק את האבחנה היסודית ולטפל בהתאם. בברכה אבי

אנו גרים ביפו. תור למכון להתפתחות הילד לוקח מספר שבועות רב, ובינתיים התופעה שתיארתי נמשכת. אינני יודעת אם להפסיק כרגע את מתן התרופה עד שיגיע מועד התור למרפאה, או להמשיך רגיל.
בכל מקרה, תודה רבה.
נטע

לנטע שלום

אין אנו יכולים להמליץ על פיתרון מעשי דרך הפורום מסיבות מובנות.
להבנתי במקרים כאלה ניתן לפנות לרופא במטפל ולהתיעץ עימו מה לעשות.
גם לרופא הילדים יש בוודאי תשובה לכך מדובר בתופעה שאינה חריגה או נדירה במיוחד.

בהצלחה.
ד"ר סמואל אליהו

משקלו 42 קילו.

אשמח באם תעזור לי היום למשל הוא היה מאוד עצבני וכל הזמן אומר שהילדים מעצבנים אותו קשה לו מאוד מבחינה חברתית ואין לו חברים בביה"ס.

תודה.

שלום קרן האם תוכלי למסור פרטים באיזה מדינה אתם גרים? , מי איבחון את הילד האם בישראל או באירופה ? האם אתם במעקב מסודר רפואי אצל מומחה רפואי בתחום הפרעות קשב ? האם בנך מקבל טיפול נוסף פסיכולוגי , ריפוי בעיסוק טיפול התנהגותי , הוראה מתקנת ?
על פניו נראה לי בעיה של מינון תרופתי. ילד בן 12 שמקבל מינון כל כך נמוך זה מאד מוזר.
תפנו בהקדם למומחה בתחום. בברכה אבי

מודה לתשובתך אנו גרים בבלגיה והרופא שאיבחן אותו הוא מהאזור. בעייתנו היא שמאוד קשה למצוא פסיכאטר לילדים ולוקח זמן למצוא מישהו מומלץ וטוב הרופא בדק אותו בשיטה שנראית לי מוזרה ע'י אלקטרודות לרקות ולפי זה הגיע להמלצה לא ע"י שיחות וכו' הוא נתן לו תרופה בשם RILATINE 10 MG - METHYLPHENIDATI והמליץ לחלק זאת בוקר וצהריים מאז אנו היינו רק פעם שניה במעקב ולא המשכנו כי נראה לנו מיותר (רק דיבר איתו כמה מילים והחליט להמשיך רגיל) . הילד לומד בבי"ס מאוד יוקרתי יוצא לשיחות שנקראות ספיץ תראפיי, יוצא לעזרא במסגרת קטנה של 4 תלמידים בכיתה חוזר לכיתה הרגילה ושם חש שקשה לו וכן לתרפיה ע"י תרגילים לגוף.
למרות כל זה הילד נעשה עצבני יותר מפעם לפעם ומאוד מתוסכל יש לו מוטיבציה להצליח אך מרגיש שלא מצליח שואל אותי הרבה למה הילדים בכיתה מצליחים ואני לא מצליח כמוהם זה מאוד מציק לו כמו כן הילדים בכיתה נותנים לו להרגיש שהוא כישלון והוא מאוד נפגע. בגלל המצב אנו החלטנו לחזור לארץ לאחר 10 שנות שהייה כי לדעתי הוא צריך את החום של המשפחה שאין לו כאן.
אנו מתכוונים לחזור בקיץ הקרוב. שאלתי היא האם לחכות לארץ בכדי לבדוק איך להמשיך אם התרופה או לנסות להעלות לו על דעת עצמי את המינון כמו כן לא קיבלתי תשובה עם הריטלין יכול לגרום לו למתח. מצטערת אם זה היה ארוך אך אני ממש מיואשת וקשה לי לראותו במצב זה
בינתיים אשמח אם תמליץ לי איך להתנהג איתו כאשר הוא מתפרץ ומגיב באגרסיביות.

תודה מראש קרן.

ובכן אם זה המשקל קרן נראה שהרופא שרשם לכם את הריטלין אינו מכיר את התחום בגלל שהמינון המינימלי למנה הוא 10 מ"ג ולא 5 מ"ג. בכל מקרה גם מוזר בדיקת האלקטרודות ?!
האם מדובר ב EEG ?
איני יכול לייעץ לכם לשנות טיפול תרופתי מבלי לבדוק את הילד ולכן אני מציע שתפנו בהקדם לרופא שמומחה בתחום נוירולוג או פסכיאטר אך חשוב לבדוק אם הוא מומחה בנושא ADHD .
כיום אנו יודעים שלא כל כך משנה המקצוע של המאבחן מה שחשוב זה האם הוא התמקצע בתחום. כמובן אם תהיו בישראל אשמח לעזור להכוונה לרופא מומחה באיזור מגוריכם. בהצלחה אבי

כפי שכתבתי קשה למצוא כאן מישהו בתחום האם כדאי שבכל זאת אעלה לו את המינון על דעת עצמי אנו נחזור בקיץ לארץ האם כדאי להמתין עד שנחזור? הילד מאוד פגוע ועצבני וכל הזמן שואל למה אני לא מסתדר ולא כמו כל שאר הילדים.
אשמח באם תמליץ לי על רופא בארץ באזור חיפה לכשנחזור.

בתודה קרן.

שלום דניאל המצוקה שלך ניבטת מכל עבר והקושי העיקרי שכדי ללכת לטיפול צריך בד"כ לשתף את ההורים ובודאי חשוב שההורים עצמם יהיו בהדרכה או טיפול כדי להיות מודעים לנזק שהם גורמים. לדעתי את יכולה לפנות ליועצת ביה"ס , או לעמותת "דלת פתוחה" או ל"ערן " והם יוכלו להזמין אותך לשיחה כדי לנסות להגיע למהות הקשר בינך לבין אמך ולעזור לכם. קשה באינטרנט לתת עצות אינסטנט ולא ניתן לפתור קשיים כפי שאת מתארת לא בטלפון ולא באינטרנט אך את חייבת לפחות לפנות לאיש מקצוע שיוכל להזמין אותך לשיחה. אל תתיאשי יש אור בקצה המנהרה , יש אנשים טובים ואני בטוח שיעזרו לך. בהצלחה אבי

מינון הריטלין אירית הוא בין 0.3- 0.7 מ"ג לק"ג משקל גוף למנה של ריטלין. בריטלין LA 30 יש 2 מנות ריטלין של כ- 13 מ"ג כל אחת. כלומר ילד ששוקל 40 ק"ג מינון של ריטלין LA 30 מ"ג הוא המינימלי.המקסימלי הוא כמובן יותר . כמובן שרפואה אינה מתמטיקה ויש כללים ויש יוצא מן הכלל. לפעמים הטיפול התרופתי הוא בעצם אמנות התאמת הטיפול לילד באופן אישי. בברכה אבי

ראשית תודה על התגובה המהירה. מהי המלצתך? כיצד טיפול אצל פסיכיאטר יכול להועיל? ומהם דרכי הטיפול אצלו? תודה והמשך יום נעים אירית

שלום אירית
פסכיאטר בהכשרתו הוא גם רופא שעוסק בהתפתחות הילד , בנוירולוגיה וגם בהיבטים הרגשיים של הפרעות שונות . השילוב הזה יכול לתת באיבחון תמונה יותר רחבה על הקשיים של הילד ודרכי התמודדות בהיבטים השונים לא רק התרופתיים. פסכיאטר ילדים בד"כ עוסק גם בפסיכותרפיה והטיפול אצלו יכול להיות גם מעקב על התרופות וגם טיפול רגשי והדרכת הורים. בהצלחה אבי

לשיר שלום

את באמת דואגת לכולם... הגיע הזמן שתדאגי לעצמך. נראה כאילו התמכרת לרגש הדאגנות ואת קצת גם נהנת ממנו. בעצם הדאגה לאחרים אנו חשים בעליונות מסוימת.

לפי התיאור שאת מספקת יש לך גם הספק מדהים והתמדה ראויה לשמה. ? ."- אני מתאמנת בקראטה 10 שנים, השנה יהיה לי דאן שתיים ( דרגה אחת מעל חגורה שחורה) ואני מנגנת בפסנתר 5 שנים"
את באמת מדהימה. כדאי שבנוסף לדאגות תתפעלי קצת מעצמך.

נראה שאת מזדהה עם אימך שבחרה במקצוע טיפולי – מורה ויועצת בחינוך המיוחד, המטפחת אחרים. אני מציע כי במקום המחשבות אודות חייהם ותחושותיהם של בני המשפחה תתחילי לבחון את חייך את רמת העצמאות שלך וכיצד תתבגרי במציאות שאת חייה בה.

עליך לזכור שקל לנו לדאוג לאחרים מאשר לדאוג ולטפח את עצמנו. כמובן שיש לאזן בין הדאגה העצמית והדאגה לזולת. משימה זאת היא אחת המשימות היותר קשות של גיל ההתבגרות- הגבול בין אגואיזם ואלטרואיזם. הרבה פעמים אלטרואיזם מושלם הינו מפלט מסוכן מפני האגואיזם- הוא מופיע כצדקנות מתחסדת..

אני בטוח שאת תוכלי להיעזר בקוו הפתוח של ער"ן , או בשיחת נפש עם יועצת בית הספר,או בשירות נוער מתבגר של העיר בו את גרה.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

תודה, אבל אני עדיין לא רואה איך אני יכולה להתרכז בעצמי ובלימודים שלי עם המצב הזה בבית..

לשיר. אין פיתרונות מוחלטים. יש רק דרכי ביניים בהם מחברים חלקים שונים של פסיפס . יועיל לך לחבר את איכויותיך הפנימיים עם המצוקות שאת רואה בחוץ, וביחד תבני את הנחמה. ראוי שתתרכזי גם בעולמך הפנימי ולא רק במצוקות של בני ביתך.

לליטל שלום

אני קורא שאת מרגישה מאוד בודדה ומיואשת. האינטרנט הוא מקום מצוין לחפש מסגרת לפיתרון אולם אין זה תחליף לקשר עם איש מקצוע. איני רוצה להיכנס להערכה באם את צודקת או לא. איני מציע פיתרונות מאחר ואני מניח שכבר הציעו לך רעיונות כאילו ואחרים.

מחשבות להתאבד באות כתגובה לייאוש, האמירה הרגשית המונחת בבסיס ההתאבדות גורסת שהחיים קשים ושאין מנוס. את צריכה למצוא איש מקצוע שילווה אותך בתחושות הקשות הפוקדות אותך.

ניתן להתקשר בטלפון לער"ן לשיחה מתמשכת שתקל על מצוקתך. אפשר לשתף את היועצת בבית הספר אשר תפנה אותך לאיש מקצוע. אפשר לפנות למרפאת מתבגרים שם אין צורך לליווי ההורים. כמובן שחשוב לדבר על כך עם ההורים ולבקש שיפנו אותך לפסיכיאטר ילדים/ פסיכולוגית קלינית.

לאחר שתפקידי את כאבך בידי איש אחר ממנו תשאבי אומץ וכוח, אני בטוח שיוקל לך.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו