פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

שלום.
אני נערה בת 15,שסובלת כבר 3 שנים מדיכאון.
יש לי דימוי עצמי נמוך מאוד,בעיות חברתיות,בעיות במשפחה.
אני לומדת בפנימייה,ושם יש פסיכאטר שמגיע פעם בחודשיים-
אני מטופלת בכדורי ריספרידל.
אני לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו לספר את מה שעובר עליי...
לפני שעה בערך,הייתי אמורה לחזור לפנימייה,אחרי שבוע שנעדרתי מהלימודים.
אמא שלי הכריחה אותי לקום מהמיטה,והיא התחילה להתעצבן ולכעוס עליי,
כי לא רציתי לחזור לפנימייה,ואז רבנו,ולקחתי את המראה שבחדר שלי ושברתי אותה,
ונפגעה לה האצבע,היא ממש נחתכה.היא כועסת עליי,קוראת לי משוגעת,
אבל אף אחד לא מצליח להבין שרע לי שם בפנימייה!רע לי בבתי ספר אחרים,
ילדים פשוט לא סובלים אותי!!!אני אף פעם לא יוצאת החוצה,כי אני לא אוהבת שמסתכלים עליי
ורואים את הכיעור שלי,אז בגלל זה אמא שלי חושבת שאני לא בסדר,כולם יוצאים החוצה,מה לא בסדר אצלי?כלום בעצם והיא לא מצליחה להבין שאני לא מצליחה לצאת מהדיכאון הזה שלי.הטיפולים אצל הפסיכאטר ל=א עוזרים לי.
עכשיו אמא שלי הלכה לאיפשהו,ואני לבד בבית ואני מרגישה ממש רע,
אני לא יכולה להפסיק לבכות,יש לי כ"כ הרבה בעיות,שאם אני אכתוב אותם כאן,פשוט לא יהיה מקום וזה ייקח גם הרבה זמן,שום דבר לא יכול לעזור לי,כי מאז ומתמיד שנאתי את עצמי,אני מספיק בוגרת כדי להבין שאני לא סובלת סתם מבעיות גיל ההתבגרות.
מה אני יכולה לעשות אם זה?כי אני לא רוצה להרגיש ככה.

ביתי, 12, סובלת מפחד מוגזם מעכבישים, כזה שמעסיק אותנו כל הזמן ברדיפה, הריגה וכו'. היא נכנסת להסטריה ובוכה. אני מחפשת טיפול קצר מועד (קוגניטיבי או התנהגותי) באזור חיפה- חדרה.
אשמח לייעוץ והכוונה.

תודה, הגר

שלום
בני יום אחד במהלך השיעור, לפני קבלת מבחן מסויים התחיל לבכות ואמר משפט "אני רוצה למות".
מבית הספר בקשו שנלך לערוך לו הערכה פסיכיאטרית.
השאלה שלי היא האם אני חייבת לעשות לו את ההערכה הזו, ומה ההשלכות שלה לגבי העתיד שלו?
תודה ויום טוב
מחכה לתשובה מהירה

שלום רב
האם טיפול הלדול גורם להשמנה ?

שלום, אני בר ואני בן 15.
הייתי פעם בדיכאון שנמשך כחודש בערך...
עכשיו שוב אני בדכאון! אני לא יכול ככה....
אני לא יודע אם זה בדידות, כי יש לי חברים ובחיים לא הפריע לי להיות לבד.
בבקשה אם תוכלו לעזור לי, תודה.

אני גרושה לילד אוטיסט בן 9. אני מעונינת לטוס עם בני בחופש הגדול לחול.
האב מתנגד בנימוק שיגרם לו נזק נפשי בלתי הפיך.
לילד אין פחד מאנשים הוא מאוד נהנה בסופרלנד,בלונה גל ועוד.
האם אפשר לקחת את הילד לחול לשבועים וחצי?.
בתודה מ.ר

שלום רב

בני בן 13 סובל מהפרעת קשב וריכוז כולל טיקים בפנים מזה 4 שנים

בני לוקח הלדול 5 טיפות כל ערב היום התחיל את התרופה

שאלותי

1.מה דעתך על הכדור האם זה עוזר להפרעת קשב.

2.האם הכדור מזיק ללב האם לעשות בדיקת לב ?

3.כמה זמן נותנים לילד את הכדור על מנת שהטיקים יעלמו

בני ביוני יהיה בן 3 ובחודשיים האחרונים בגן, הגננת מתלוננת כי הוא לא מסיים את המפגשי ריכוז, ושיש לה הרבה הרפעות משמעמת וששמו נאמר הרבה פעמים במהלך היום(כמו משתולל בחצר עם האופנוע ולא מקשבי שאומרים לא... וכו') היא העלתה את האפשרות שיש לו בעיית קשב וריכוז.
חשוב לי לציין שהוא ילד מאד מפותח ושבבית הוא ילד מקסים, מסוגל לשבת ולשחק במשחקים האוהבים עליו שעות, כשאני יושבת ומקריאה לו סיפורים הוא יושב עד סוף הסיפור. ובנוסף לפעמיים אחר הצהריים כשאנחנו הולכים לחוגים בחלקם הוא נשאר לשבת עד הסוף והאחרים עוזב לקראת הסות כשנהיה בלאגן בהפעלה.
בקיצור אני מאד מבולבלת מה כדאי לעשות ?

תודה

שלום רב. כמרפאה בעיסוק הופנה אלי פעוט לקראת גיל 3 שנים, בשל קושי בויסות חושי. אנסה לתמצת את התמונה ולהביא את החשוב:
רקע: הריון ולידה תקינים. התפתחות מוטורית מהירה. בגיל 8 ח'-החלו עצירות נשימה(אחרי בכי והכחלה),בתכיפות יומית, 1-3 ליום. שללו בעיה רפואית, וחלף כעבור 5ח'. במקביל אז, רתיעה מהלבשה והפשטה, לא הכניס צעצועים ואוכל לפה. הגיעו להתפתחות הילד, קבלו הדרכה ח"פ מפיזיותרפיסטית וקלינאית תקשורת. היו סימנים להתחלת הטבה.לא שבו מאז למעקב.
בגיל 2:5 פנו שוב בשל תגובת בהלה מרעשים וכך הגיעו אלי.
למעט ההתעלפויות, הסימנים הראשונים- יציבים, ועדיין לא עבר לאכילת מוצקים, למעט "טעימות" מזדמנות. עיקר תזונתו-תחליף חלב בבקבוקים.
בתהליך ההערכה שעשיתי עם המשפחה (שכלל ראיון מעמיק, ביקור בית ותצפית בגן), עלו הממצאים הבאים:
א.טקסיות-
מקיים טקסים מורכבים קבועים בשיגרת יומו: בהליכה לישון ( אוסף משחקים אל מיטתו, מסדר אותם באופן קבוע מצידי הכרית,מבקש 2 בקבוקים, חייב תאורה בחדרו , וכן מסך הטלויזיה דלוק), בקימה בבוקר (יורד ממיטתו לאחר שביקש רשות, רץ לסלון וצופה בטלויזיה). בכניסה לרכב (נכנס ראשון,חוסם ברגליו את המעבר של אחותו פנימה במשך מספר דקות, מו"מ קבוע עם הוריו,עד שמתרצה), וטקסים נוספים בכניסה לגן ובשובו הביתה.
כשמצבי שיגרה אלו, לא מנוהלים באופן שדורש- יש בכי והתפרצויות.
ב.נוכחות אחר –
בבית, מחפש רבות אחר נוכחות אחותו . מקפיד לשמור על נוכחות תאורה וחפצים גם כשהולך לישון.
ג.תהליך הירדמות-
התהליך ארוך, נמשך בין שעה לשעתיים. מחייב טקס לפניו. דורש אור, הפרעה קלה במהלכו (כמו כניסת הוריו לחדר, או קולות דיבור /טלויזיה בחדר הסמוך), משבשים מאוד. במהלך הלילה- יש התעוררות לשתיה של 3 בקבוקי דייסה, ובנוסף, התעוררויות לשתיית מים. באם התעורר והאור בחדרו כבוי- ידרוש מיד להדליקו.
ד.שליטה –
דורש שהיום יום יתנהל לפיו, וההורים מתארים ביטויים נרחבים לשליטה על הסביבה האנושית והפיזית : מקפיד רק על כסא כחול מסויים לזמן אוכל, מתעקש על גרביים עם ציור מסויים, זוג נעליים אחד ספציפי מתוך מבחר, חייב "לנצח" בתחרויות בדויות עם אחותו, ודרך האמירה הזו- משיגים שת"פ יותר בקלות כמו בכניסה לאמבטיה, ישן עם כרית ללא ציפית ושלא מעיזים לכבס,ההורים נדרשים לדבר בקול נמוך ולהנמיך את הטלויזיה כשהולך לישון, ועוד. אם נוהגים אחרת- מתפרץ, צועק ובוכה.
ה.היצמדות לחפצים-
בשינה- מקפיד על צעצועים ובקבוקים. יוצא לגן כשחפץ קטן (כלשהו) בכף ידו. דורש רק בגד עם כיסים, בהם שומר חפצים .
אני פונה אליכם בשאלה לאבחנה מבדלת, שכן ישנם מאפיינים תחושתיים רבים הנראים כמו (!) תגובתיות יתר חריפה, אך בהתיעצות עם סופרויזר, עלה זיהוי של חרדה פעילה. האמנם?!
אשמח להיעזר בחוות דעתכם למתואר, ואם תוכלו לפרט הקריטריונים בגיל הרך, אודה על כך מאוד.
כמובן, שאין בכך "אבחנה" שלכם בשלט-רחוק, כוונתי הבלעדית- ללמידה עצמית.
תודה

שלום רב.
בני בן שמונה וחצי ואובחן בגיל חמש כ-PDD ומתפקד ברמה גבוהה. הוא לומד בכיתה גימל רגילה עם סייעת צמודה. מגיל שלוש וחצי בערך הוא החל להרטיב במכנסיו עד עצם היום הזה גם ביום וגם בלילה. הוא נאלץ להחליף פעמים רבות את מכנסיו במשך היום ולישון עם טיטול בלילה. טיפול התנהגותי לא עובד והבדיקות אצל אורולוג הראו שנפח השלפוחית קטן יחסית . כיום מטריד אותי מאוד שהוא אינו מגלה רצון לעזור לעצמו ולא נראה שהבעיה מטרידה אותו למרות הריחות הנוראיים והחברים בבית הספר שמנדים אותו מסיבה זו. איך עוזרים לו לעזור לעצמו להגיע להכרה שהוא חייב להיגמל . לכאורה נראה שנעים לו להסתובב רטוב ואף אינו דואג להחילף אם לא מעירים לו או מחייבים אותו להחליף . זו צרה צרורה ואין לי מושג איך נפתרים ממנה . האם יש מוצא כלשהו ומי מוסמך לעזור בהתחשב בעובדה שהוא למרות הכל ילד נבון וחכם ומשום מה אין קליטה בנושא הזה?

אני סובלת מחרדה חברתית קלה.
בקרוב אני אלך לפסיכיאטר בתקווה שאני אוכל לקבל כדורי הרגעה.
החרדה הזאת מאוד מציקה לי, אבל אני פוחדת שהפסיכיאטר לא יתן לי כדורים בגלל
שמדובר בחרדה חברתית קלה.
האם פסיכיאטרים נותנים לנוער כדורים נגד חרדות חברתיות קלות?
ואם כן, תוך כמה זמן זה ישפיע?

בני בן 12, ילד מצטיין בלימודים , עבר מס' איבחונים לבקשת ביה"ס עקב בעיות התנהגותיות.

יש לציין שאין לבני בעיות קשב וריכוז , אלא אובחן כילד שיש לו הפרעת התנהגותית עקב בעיות רגשיות , בני איבד את אביו כשהיה בן 3.5 שנים.
בחודשים האחרונים יש לו התפרצויות זעם קשות, לא מקשיב, וכמובן לאחר מכן יש לו רגשות אשם
על ארועים שהיה מעורב בהן,
יש לו חסך רגשי, ולכן כל הזמן מנסה לסחוט דברים חומריים ממני, דבר שאין באפשרותי לתת.
בני עבר בדיקות דם תקינות, EEG תקין לחלוטין, ובכל זאת מקבל כרגע ריספונד1 1/2 כדור בערב
אשמח לקבל ממך דעה נוספת, רק אוסיף שהוא אמור להתחיל מעקב פסיכולוגי אחת לשבוע.
תודה מראש.

שלום רב,בתנו בת ה13 ,מסרבת כבר כמה חודשים להיות בבית הספר בשל חוסר ביטחון וחשק לצאת החוצה,עברנו איתה כמה פגישות ארוכות עם פסיכולגית ופסיכאטר,שהמלצו על המשך טיפול בבית חולים בבת ים לנוער במחלקה פתוחה,היא לא מגיעה כל יום ואם כן אז היא נשארת בחוץ לשם כך המליץ מנהל המחלקה על אשפוז במחלקה סגורה כדי להבטיח שהיא לא תברח ותקבל את הטיפול,קשה לנו אם הענין הזה אבל ניסנו דיבורים הרבה ושום דבר לא עוזר,האם הטיפול יעזור לה כדי שהיא תאהב את עצמה ויחזור לה הביטחון,היינו שם פעמים והמקום והצוות נראה אמין ומוכשר,אנא החזירו לה תשובה בהקדם,יש לציין שהיא לא רולצה לא פתוחה ולא סגורה והכל כנראה ייהיה דרך פקידת הסעד

מתחילת השנה בני סובל מחרדת בית ספר הוא מטופל ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר.
כבר 3 חודשים הוא לקוח פבוקסיל 100 מ"ג. אנחנו כל הזמן מתקדמים בצעדים מאד קטנים
הגענו למצב שאנחנו יושבים בחניית בית הספר שזו התקדמות גדולה מכיוון שבמצב הגרוע ביותר ישבנו איתו בכיתה.
השאלה שלי היא האם תחת תרופות הילד לא אמור להתקדם מהר יותר?
יש לו סייעת שמלווה אותו כל שעות השהות שלו בבית הספר (3 שעות ביום)
והיא מתמודדת כמעט בכל יום בהתקף חרדה קל או קשה
לי היה נדמה שברגע שהילד תחת תרופות הוא לא יחווה חרדה והוא יתנהג כמעט כמו ילד רגיל
ולכן אני שואלת אם התרופה מתאימה או שצריך להעלות את המינון או שזאת הדרך וצריך טונות של סבלנות וכח
תודה

שלום רב,
בני בן ה-14, מגלה לאחרונה סימני חרדה גבוהים, הוא טוען שהוא דואג לי, וחושש שאני אמות.
סימני החרדה מלווים ב: הוא נכנס לחדרי בלילה ובודק אותי כשאני ישנה, שולח לי במשך היום עשרות הודעות טקסט כדי לשמוע שאני בסדר, מצבו מקשה מאד עלי ועל תיפקודי, אך אני דואגת לו כמובן וכואבת את מה שהוא עובר ומרגיש.
עלי לציין שאני אם חד הורית, הוא בני הצעיר ויש לי בן נוסף בן 20 חייל,.
כמו כן בשנה שעברה הייתי במצב של דכאון קשה, לא קמתי מהמיטה חודשיים, ומאז אני מטופלת בציפרלקס. בני הצעיר קשור מאד לאחיו הבכור, אולם מאז שהבכור בקורס בצבא ומגיע הביתה אחת לשבועיים מצבו של הצעיר החמיר.
מה לעשות?
תודה מראש