פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

לרותם שלום

באם הכול היה פשוט לא היה צורך ברופאים שזאת אמנותם.
אין כללים נחרצים.
הכל לפי המהלך ,ההתוויות, והתמונה הקלינית.

באם התשובות היו מובהקות היה ניתן להושיב טכנאי שיבצע את המלאכה ורופא שיפקח עליו.

צר לי שאין בידי תשובה ברורה לשאלה.

בהצלחה בטיפול
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לאילנה שלום

שילוב טיפול בשיחות ומתן תרופות הינו שילוב בעל איכות.
אינך מפרטת בהרחבה על מצב ביתך , אולם כידוע תחום הטיפול קרוב לאומנות ואין משנה סדורה לגבי מה הגישה המדויקת למקרה זה או אחר.
ולכן כל איש מקצוע עם הגיגיו וסגנונו, וכך ייטב.
הניסיון המקצוע מלמד שטיפול יעיל, כאשר ההורים חשים כי הטיפול נעשה בידיים אמונות והם בוטחים במטפל, וגם באם לאנשי המקצוע יש את הניסיון הראוי בתחומו. לגורם האנושי של הטיפול ערך רב, לסוג הטיפול יש פחות השפעה.....

חשוב לתת את הדעת על גורם הזמן, יש הפרעות שהתגובה לטיפול היא איטית ורק בשלב מסוים רואים את היעילות.

בהצלחה:
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לטלי שלום

קיימת חובה לטפל בילד ולעצור את המעשים. כולל דיבור עם קרובת המשפחה לאחר התייעצות עם איש מקצוע.
יש סיכוים רבים כי הילד היה אף הוא קורבן לניצול מיני ,יש לבדוק זאת ורצוי דרך תיווך איש מקצוע.

בהצלחה,

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לאמר שלום

זה מקרה חד משמעי שמחייב טיפול פסיכיאטרי אינטנסיבי הכולל תרופות..
נקווה שתצליח להרפא.

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית המכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לרינה שלום

פשר ההתנתקות לא ברור לי.
מאחר והיקף הפעילות העוסקת בכפייתיות הצטמצמה, הרי יש בכך שיפור.
אפשר כמובן לעלות במינון, אני מניח שהרופא המטפל ישקול זאת.

יש לזכור, כפי שאני מקפיד לחזור בתשובות אחרות, שטיפול שהינו רק בתרופות ללא טיפול בין אישי מפחית ביעילות הטיפול התרופתי.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו.

"הינתקות" היא תוצאה של תחושת ההצפה על ידי המחשבות האובססיביות עד קושי להישאר בקשר עם המציאות החיצונית, תחושה שההצפה הרגשית של המחשבות היא בלתי נסבלת וכל שנשאר זה "לא לחשוב על כלום" (מה שאנו קוראים לעיתים "טקס" מנטלי). ואז שוב אני שואלת, האם יש כאן משום "הקלה" בכך שבני הפסיק להתנתק, אבל יותר טקסים. מה דעתך?

אבל יש עוד דרך, אפשר לשאול את הילד האם קיימת אכן הקלה.

בהצלחה

רינה שלום

מינון הריספרדל נמוך. רמת הסוכר אף היא בטווח התקין ברוב המעבדות. חשוב גם באם הבדיקה נערכה בבוקר תחת צום.
חשוב כמובן להעביר את התוצאות לרופא במטפל.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו.

לוורד שלום

תמיד רצוי לדווח, אולם באם השאלה מה המידה המינימלית של דיווח.
במידה ומדובר בהרדמה כדי לדווח. כך גם לגבי קיום מחלת נפש או סוגיות של חרדה שיכולות להשפיע על התגובה בצל הטיפול. דיטלין אינו משמעותי מאחר ואפשר להמנע מלקיחת התרופה ביום הטיפול.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו.

אני לוקח חצי מ"ג רספרידל ו40 מ"ג פלוטין כבר כמה שנים. אפשר לא לדווח?

לרינה שלום

התרופות הנ"ל אינן מהותיות לצורך דיווח במקרה של טיפול שיניים שגרתי.
מאידך השאלה האם בעקבות הטיפול אצל רופא השיניים תהיה השפעה על ההפרעה המיוחסת.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכאנליזה בת זמננו

בני מאוזן עם התרופות, אינו חי בחרדה מרופא השיניים, לכן אנו לא רוצים לדווח.

למור שלום

איני סבור שיש פיתרון בית ספר למקרה שהצגת.
תגובות אילו חייבות להבחן באופן מעמיק שכן יתכן והן קשורות למצב מתח הקשור לבעיות גיל ההתבגרות או לגיוס לשירות צבאי ואולי סיבה אחרת.
שינוי אפשרי רק באם ניגע במקור החרדה.

אמירה חינוכית זאת או אחרת נחוצה אולם היא אינה תחליף לשיחה עם איש מקצוע. אין להשתהות מאחר והתרחשות דומה תחת שירות צבאי עלולה להזיק.

בהצלחה:
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לענת שלום

לא ברור לי מה רצונך לדעת. הגדרה ברורה לא תמיד ידועה ומוכרת ורק הזמן עושה את שלו.
רצוי גם לגייס תקווה ולא לראות הכול בשחור.
אני מניח שאם תדברי עם הפסיכולוגית על רצונותיך לדעת על האבחנה היא תנסה לעזור לך ולדבר עם הגורמים המטפלים בביתך.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לשלי שלום

לתרופה תופעות לוואי שכיחות לטווח תרופות אילו. ניתן להפסיק את הטיפול לפי הוראות מתאימות של הרופא. לגבי היות הטיפול מתמשך העניין מאוד אישי ותלוי מצב.

חשוב להדגיש שוב נתון מהותי שאני חוזר לאורך כל תשובותיי. כל טיפול תרופתי מחייב התערבות שאינה כימית. שתהיה בקוו חינוכי או פסיכוטרפויטי (טיפולי רגשי) או שילוב ביניהם. טיפול תרופתי ניתן במקום שטיפול אחר אינו יעיל, אולם אין הוא מחליף אותו.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו.

לדן שלום

הריטלין הניתן במינון הרגיל אינו גורם לדום לב , ובוודאי לא בילידם אשר ליבם בריא ומתפקד.

אולם תתכן תופעת לוואי נדירה של הפרעת קצב על רקע לב כושל ואשר שילוב הריטלין עלול לגרום לדום לב. כמובן יתכנו שילובים מורכבים אחרים כמו של מחלות וירליות המתקיפות את הלב ( מיוקרדיטיס), במקרים אילו גורם המוות לא יהיה ברור.
בכל אופן תרופה הניתנת במעקב רפואי נאות אינה מסוכנת ובוודאי לא מהסיבה שנשאלה.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

ליפית שלום

התופעה שאת מתארת אינה נדירה ואינה מעידה על שום דבר חריג ובוודאי כאשר הילד בודק את גופו בחדר האמבטיה.
יש לבדוק האם הילד אינו סובל מתולעים הגורמים לגרד בפי הטבעת.
בנסיבות המתוארות אין להעיר לילד מאומה.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לאמא של בדוי שלום.

האבחנה בין מצב פסיכוטי שהתארגן באופן כמעט מושלם לאחר חצי שנה, ובין מצב שלא התארגן ,חשובה ביותר ביחס להגדרת האבחנה ומהלכה בעתיד.
לפי מחקרים ותצפיות קליניות במשך עשרות שנים נמצא כי מצב שאינו מתארגן הינו לרוב מצב שאנו מכנים סכיזופרניה. אין להיבהל מכך שכן יש להפרעה דרגות שונות. ילדים עם PDD אינם חסינים מהפרעה זאת.
כמובן שיש לסייג אמירה זאת למספר מגבלות ואשר אותם הרופא המטפל יבחן.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו.

תודה על התשובות, עוד הבהרות: 1. יש שיפור רב מאז ההתקף הפסיכוטי אבל, האם יתכן שחלק מהיכולות שהזכרתי קודם באמת נפגמו? (כי בבית הספר, שם לא יודעים על ההתקף, חושבים שהילד לא מעוניין לשתף פעולה, והילד טוען שקשה לו, בבית אני רואה שקשה לו) 2. סכיזופרניה או מחלת נפש דומה אחרת היא לא גנטית? לא ידוע לי על סכיזופרנים במשפחתנו. תודה,

1. סכיזופרניה אינה מחייבת רקע גנטי .

2. הפגימה ביכולות יכולה להיות מוסברת ברמות שונות ,הרמה התדירה ביותר היא ליקוי לאחר מצב פסיכוטי במצב של סכיזופרניה.
יתכן גם כי מדובר בפגימות הקשורה למורכבות פסיכולוגית משנית למצב הפסיכוטי. .לדעתי המצבים המתוארים הינם קוגניטיבים ביצועיים באופיים והם בעלי אופי ביצועי ניהולי ולא רגשי המשתנה לפי תנודות הרגש. באם מדובר בהפרעת התפתחות מפושטת המצויה ברקע, המצב יותר מורכב. יש להביא בחשבון גם מהלך קליני הזהה לתופעות שתוארו בספרות הישנה ותועדו כתסמונת הילד הגבולי.
בכל אופן המעקב אחר המהלך יתן את הפתרון הנכון.

רצוי להתיעץ על כך עםהרופא המטפל, אפשר לפנות גם לחוות דעת שניה. השאלות שאת שואלת הינם בעלי משמעות פרקטית ולכן חשוב להגיע לפרשנות הנאותה.

בהצלחה.

לדנה שלום

כמובן שניתן לפנות למרכז הציבורי שוב להערכה מחודשת.
חשוב לדעת שטיפול במערכת בריאות הנפש הוא טיפול מצומצם. קיימת גם אפשרות טיפול אינטנסיבית דרך מערכת החינוך בכיתה המתאימה לליקוי.
לצורך כך יש להיות בקשר עם פסיכולוג בית הספר ועם מערכת בריאות הנפש.
משפט כמו :" נאמר לנו שהטיפול לא עזר" אינו מובן כי בוודאי בסמוך לו ניתנה גם אפשרות אלטרנטיבית.

בהצלחה.
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית בנכון לפסיכואנליזה בת זמננו

אני מתחיל לבכות עכשו (קצת דמעות בעניים) אחרי הרבה זמן שזה לא קרה לי בגלל הניתוק הארור למה?למה?למה? אני מת, פשוט לא פגשתי את עצמי הרבה זמן , עכשו רע לי מאוד מאוד מאוד אני בודד במלא מובן המילה , אני מדבר איתכם מתוך הבור העמוק(מאה מטרים בערך) שאני תקוע בו , רוב היום אני קבור שם (הייתי מעדיף שהתיאורים המציאותיים שאני נותן לכם כרגע יהיו מציאותיים באמת (אפילו אם בבור יש נחשים) מאשר שזה יהיה תיאורים על מצבי הרגשי ) אני מת שמה בבור , מה ניתן לעשות ? הפסיכיאטר נתן לי seroquel ו paroxetineu clonazepam , האם יש לכם עוד תרופה שיכולה לעזור לי לצאת מזה ? אם לא אני חושב שהשיקול שאני לא רוצה להעלותו על הכתב פה , יהיה ההחלטה הנכונה , אבל לא ,אני לא אעשה את זה , אבל בכנות , יש מצב לצאת מזה ולהרגיש טוב ? או שאני אסבול מזה לעד? אין לי טעם בסגריה , באורז ,בעוף או בגלידה או במקלחת או בצחצוח שניים אני מת שמתהלך ברחוב , אבל מה ההבדל? שמת לא סובל מחרדה ואני חרד מוות כאילו אני לא יודע מה, מי שלא עבר את זה לא יכול לדעת באיזו מין חרדה מתואר.......מקווה שיהיה יותר טוב , והאמת הלואי ידרוס עלי משאית , הייתי חייב להגיד את זה , סליחה אם הפחדתי אותכם , אבל פשוט נמאס לי , אני אובד עצות (קפה לא טוב לדפרסונליזציה? אשמח לדעת מה עוד אסור ) תודה רבה לכם על זה שאתם מתייחסים אני לא מבין מה קרה לי? פשוט מהשהוא כימי בראש שלי השתנה ולקח לי את האני שהמצא בתוכו (אני לא יודע איך זה עובד) וחוץ מזה יש לי כל מיני מחשבות ברוח כאילו מחוץ לעזמי שאני בעצמי קשה לי להבין אותם כמו העובדה ששפות ודיבור נועדו לשמש לבן אדם שהוא הדבר החשוב פה והוא אם הוא רוצה הוא יכול להשתמש במילים כדי ש....לבא על הצרכים שלו , וגם אני חושב אלף פעמים ביום שפשוט אין כזה דבר שבן אדם מדבר שתי דברים ביחד , אלא בדיבור או בכתב הכל צריך להיות מילה אחרי מילה , וחוצמזה מה אני אמור לעשות כשאני מרגיש שאני אוויר כאילו מלאך כזה כלוןם לא מחשבות ולא רגשות ולא שום דבר המשך יבוא תודה , פשוט זה המקום היחיד שאני מפרק את התסכולים שלי , אבל מה שיהיה הכי מעניין זה כשאני אהריא ואחזור לעצמי ,אני אישית לא מאמין בזה , אבל אם זה יקרה , באיזה צורה זה יקרה? האם קפה וסיגריות(האמת אני יודע שסיגריות זה לא בעיה ככה הפסיכיאטר אמר לי) אבל קפה מותר או אסור? וחוצמזה מה זה מטפל cbt ?ועכשו אני סתם רוצה לספר מה שקורה לי ( אני מעתיק ממה שכתבתי בדף כשחזרתי מהמסיבה) אם זה לא מעניין אותך את לא חייבת לקרוא , הלילה הייתי במסיבה בשביל להיות בחברה והרגשתי כלום ,אני מחכה מחכה עד שהרגשתי משהוא ,אני חושב על כל המחשבות המוזרות אבל אני לא מגיב לסביבה

אני שואל את עצמי מה עושים האנשים פה במסיבה עד שרגע אני חזרתי לעצמי (יש לצייןשחבר שדברתי איתו איזה שעתיים לפני זה ומאוד הזדהיתי איתו , אבל אחר כך כאילו אני לא מכיר אותו "אני" לא פה, והמת הזה זה לא רק מת , זה מת פעמיים , אני לא מחליט מתי אני חי ומתי אני מת ,המחשבות שמסתובבות להם שם במוח מוזרות ביותר ,(אפילו אני לא יכול להסביר את זה, אני פשוט לא הרגשתי את עצמי במסיבה , אני לא מדבר כמובן ,בגלל שאין לי מה לומר,אני המת הוא משעמם מאוד , זה בעיה בהורמונים? במערכת העצבים שלא עובדת טוב? מה זה? זה ניתוק ארוך מאוד מאוד מאוד, אין שליטה על עצמי ,לא מרגיש שייך לעצמי , ואז לפעמים כשאני מתעורר מהמיתה הזאת , זה חרדה , אז אני מחכה מה יהיה הלאה , האני שלי יתעורר? כן?לא?מתי? איזה ריקנות בראש זה פשוט יותר מפחיד ממפחיד ,רוב היום אני אומר לעצמי הנה העולם ממשיך לחיות ואני מת (לפעמים , אני כל כך מת שהמוח לא חושב על זה אפילו ) אבל דבר אחד לא עוזב אתי יומם ולילה ,לאן אני ברחתי? אני בדווקא לא אומר "האני" , כי על עצמי אני לא מתבטא "ה" ,אף פעם לא אגיד המנחם שלי ברח,כי מנחם זה אני ואני ברחתי!!! אני מקווה שזה מובן , אני כמעט לא מתקשר עם אנשים , אני פשוט לא חי עם אנשים ,אני מתכוון שאני לא מתקשר אז אני בודד , תחושת הניתוק חריפה במיוחד , ככה זה נראה, להרבה אנשים זה קורה? אבל לפני המסיבה התווכתי עם מישהוא וזה היה מאוד לא נעים לי , הקול לא היה שלי. והרגשתי נורא דפוק עם עצמי , הקטע הבא הוא קצת מסובך , היה תקופה לפני חצי שנה שלקחתי אפקסור ואז הכל הכלהכל היה מצויין רק מה היו קטעים שהייתי צריך לשתוק כדי לא להבהל יותר מדי ולהרגע ואז תמיד קנאתי באלה שיכולים לדבר כמה שהם רוצים(אז היה לי כיף לדבר) אז לכן עכשו בתקופה זו אני מסתכל על אנשים שמדברים ואני מאוד מרוכז בעניין ועצם העובדה שהם יכולים לדבר , אבל זה כאילו שכחתי שלדבר זה עניין של האדם באופן טבעי הוא מדבר גם אם לפעמים הוא מדבר ולפעמים הוא שותק , ועכשו כיון שאני לא אני אז בכלל לא מדובר על לדבר או לא אלא הראש שלי עובד הפוך(ואפילו כשאני מדבר עכשו זה לא כיף לי כי זה לא דיבור שלי וזה דיבור שלא כמו כל בן אדם שחושב והוא רוצה להגיד מה שהוא רוצה להגיד אז הוא מוציא את המילים , אבל עכשו זה דיבור של ההוא המת שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו והוא כרגע חושב על זה ש"לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו " זה ביטוי כזה ואני מצייר לעצמי אנשים שאומרים את המשפט הזה ככה בערפל

וכל מחשבה שעוברת לי בראש זה בצורה כזאת (יותר מדי מסובך אה? תארו לעצמכם שאתם בפנים )ומה שגורם לזה שאני מרגיש משוגע והכל מוזר לא משנה עם מי אני מדבר ,וגם אין לי תאבון , מה עושים עם זה ?יש תרופה גם לזה? אני אף פעם לא צמא או רעב, נו,,,, חוצמזה הניתוק מתבטא הן במחשבות והן ברגשות ,וחוצמזה ,זה נורמלי שהדפרסונליזציה מלווה במחשבות כאלה מטורפות?שאני בתור בן אדם נורמלי כמו שהייתי פעם לא הייתי חושב עליהם? הכל כבד לי אוי מה יהיה , נראה איך נצא מזה, פשוט נהייתי משוגע אין על מה לדבר , אשמח לדעת מה זה מטפל cbt (רוב הדרשה העתקתי מדף שכתבתי אחרי המסיבה כזכור) מעניין איך בן אדם חוזר להיות נורמלי ולהיות הוא על ידי תרופה , באמת מעניין..... תודה רבה אם כבוד הרופאים היה לכם ו לאחד מכם הסבלנות לקרוא אשמח לקבל כיוון ,אלף תודה

לבחור שלום

כתבת מתוך חלב דמך ושפכת את לבך.
יש כמה מסלולים שכדי לנסות.

1. לנוח ולהיעזר בצוות רפואי אינטנסיבי במחלקה פסיכיאטרית לתקופה מסוימת עד לשיפור במיוחל.

2. לאזור כוח ולצאת ממעגלי המחשבות שאינן מובילות כמובן לשום מקום, וללכת לעבוד זה אחת האפשרויות .

3. נראה שאתה מיטיב לכתוב ואף כתיבתך קלה ובעלת רוחב ביטוי. אפשר שתפתח בלוג או שתבטא את הרגשות בכתיבה ספרותית . אולם תגביל את עצמך למשך זמן מוגבל וביתר הזמן תנסה לבצע פעילות שאינה התעסקות ברגשות.

4. רצוי לשתף את הרופא במצוקתך.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו