פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

שלום, בני בן ה - 7 החל לסבול לפני כ - 3 חדשים מטיקים. באבחון אצל נוירולוג הומלץ על טיפולים אלטרנטיבים יחד עם התחלת טיפול אצל פסיכולוג. כרגע מטופל בטיפולי שיאצו, רפלקסולוגיה, פרחי בך וטיפול רגשי ללא מגע. לפסיכולוג טרם פנינו מכיוון שאנו ברשימת המתנה. כרגע לאחר 3 חדשים הטיקים פסקו כמעט לחלוטין אך בחודש האחרון הילד החל להתעורר באמצע הלילה עם חרדות. הוא מדבר לא לעניין, הדופק מואץ וקשה מאוד להרגיעו. (לא תמיד הוא מזהה שאני לידו ואיתו). הדבר מדאיג אותי מאוד. אשמח לקבל את חוו"ד ו/או עצתך. תודה, אתי

האם אתה מציע לי לעשות לו קודם אבחון רפואי או ישר ללכת לפסיכיאטר ילדים.באזור תל-אביב את מי אתה ממליץ.

בני בן 8 תוך כדיי שהוא עסוק בדברים כמו טלויזיה אינו שם לב ובורחת לו צואה הוא מסוגל לפעמים להסתובב עם תחתונים מלוכלכות הרבה שעות ויוצר ריח לא נעים. לפי המורה הוא חייב דחוף פסיכיטר ילדים היא טוענת שזאת בעייה רגשית ושהוא איינו מתחבר לגוף שלו זה מאוד מפריע לו ניסינו שיטה של מתנות על כניסה לשרותים אך מסתבר שאין לו שליטה על כך. מה עושים לפי המורה אני מטאטאת את הבעייה מתחת לשטיח.

שלום היי יום שני הזה הייתי אצל הרופא והוא אמר לי שיש לי דפרסונליזציה מאז שזה התחיל אני חי בחרדה תמידית חרדה גדולה מאוד ואני לא משדר לסובבים שלי קרבה והם רואים את זה כסנוביות כאילו אני לא רוצה אותם אני נורא משעעמם והמצב רוח שלי במינוס ככה שלאף אחד לא אכפת ממני אני חי לבד עם חרדה ומחשבות שליליות (בבקשה אל תגידו לי לקחת תרופות נוגדי דיכאון או חרדה כי זה לא ירפא אותי מהדפרסונליזציה ) אני מרגיש נורא מיותר בכל מקום שאני נמצא בו ואני רוצה לדעת מה הסיכוים שאני אצא מהדפרסונליזציה (אני בן 18) מאוד לא נוח לי עם עצמי ואפשר לראות את זה עלי אין לי מינימום של אהבה עצמית ובטחון עצמי וכבוד עצמי מה שגורם לכך שאני נורא מפחד מאנשים אולי יצחקו עלי ולדעתי באמת שיש על מה לצחוק כי אני מתנהג בצורה מוזרה , כמה זמן זה ימשך ? ישנה אפשרות לדעת ? מה אני צריך לעשות ? יש אפשרות שכל החיים אסבול מזה? האם בשביל שיבינו אותי אני צריך להסביר לכולם מה זה "דפרסונליזציה" ולהסביר לכולם שאני חולה נפש? אני מחפש קצת הכוונה מבעלי נסיון כמוכם כי אני אבוד לגמרי תודה רבה ..........האם שייך להיות בבית הספר במצב כזה או עלי להיות בבית עד שאבריא (אם זה יקרה פעם )? החברים לא מבינים מה קורה לי הם חושבים שאני סתם עושה את זה והם צועקים עלי ומבקרים אותי שאני "אנטי סוסייטי" דהיינו אנטי חברה , אין לי אהבה לשום דבר ,מה שעושה שללכת לאכול להתקלח לצחצח שניים דורש מאמץ גדול וריכוז רב ואני לא רואה את הסוף לזה , איפה הסוף ? אם ישנו , מתי אחזור לעצמי ולאהבות שלי?

שלום. אני בת 21 ויש לי אחות בת 24 שאובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. אני ואמי רוצות לדעת כיצד ניתן לעזור לה ביום יום. ואיך צריך לנהוג עמה. לי ולאחותי יש קשר מאוד מאוד הדוק ועמוק שתינו באנו מרקע קשה של הטרדה מינית מצד האב. אחותי סובלת מדכאונות רבים וקשים וחרדות ונשברת בקלות רבה עד שכבר ממש מפחיד להוציא מילה מהפה לידה..אין לדעת איך ישפיע עליה כל דבר שנאמר ונעשה. היא נוטלת כדורים שניתנו לה על ידי הפסכיאטרית המטפלת בה (ויאפקס) ,היא מטופלת אצל פסיכולוגית,אך לא נראה כל שיפור במצב.לפני 5 ימים היא ניסתה להתאבד על ידי נטילת כדורים, למזלי תפסתי אותה בזמן והזמנתי אמבולנס,מאותו יום היא מאושפזת בבי"ח רמב"ם במלחקה הפסיכיאטרית,כל היום היא מוקפת חברים אוהבים ודואגים ובמשפחה הקרובה. אני נורא דואגת וכך גם אמי,שתינו מתוסכלות ולא יודעות כיצד ניתן לעזור,להקל, מה נכון להגיד ומה עדיף שלא. אנחנו משתדלות שלא לדבר לידה על כל מיני בעיות קיימות,ומרעיפות עליה אהבה ככל הניתן אך כבר לא בטוחות אם זה נכון לעשות, בבקשה תעזרו לנו אנחנו כבר לא יודעות מה לעשות! בתודה מראש. שומרת אחותי.

שלום רציתי בכבקשה לדעת האם התרופה סטרטרה גם יכולה ליפגוע בלב בתודה מראש

שלום רציתי בבקשה לדעת אם הטרטרה פועלת כמעת על כל אחד כמו הרטלין שעובדת כמעת על כל אחד

שלום, בתי בת ה-תשע מתעוררת מזה כחודש כל לילה בערך בחצות כדי "ללכת לשירותים". היא מתעוררת עם דופק מהיר ונראה שהיא חוששת. היא לא מוכנה לחזור למיטתה כשהיא נכנסת למיטה שלנו היא נרדמת במהירות וללא הפרעה עד הבוקר. אין שום סימנים מיוחדים במהלך היום, שוחחנו עם מחנכת הכיתה וגם שם הכל נראה תקין. יש לציין שלפני כחודש וחצי עברנו דירה, ובדירה החדשה היא ביקשה חדר בנפרד לאחר שעד כה היא ישנה עם אחותה הצעירה באותו חדר. אולי הבעיה היא שהיא החלה לישון לבד? האם לחזור ולאחד את חדרי השינה? לאן כדאי לפנות? האם לקבל אותה למיטת ההורים או לשלוח אותה חזרה לחדרה? תודה

בתי בת ה 15 מטופלת כבר מאז חודש מאי בערך במחלקה ו' בגהה ,לאחר כל התלאות שאנו חווים איתה , הבנו שהיא מאובחנת כנערה עם תופעות של פוסט טראומה , דיכאון והפרעת אישיות גבולית וקלפטומאניה .מדובר בילדה מאוד פקחית ומוכשרת ועם יכולות ביטוי ברמה גבוהה מאד שמעל שנה לא מסוגלת להתמיד בכלום ולמעשה נמצאת באותו מצב למרות טיפולים במחלקה וגם טיפול תרופתי .המחלקה משחררת ומקבלת אותה לסירוגין היות ויש ימים שהיא לא מסוגלת להתאים את עצמה למסגרת ולא משתפת פעולה . כאשר במהלך התקופה היא אושפזה גם במח' הסגורה בגהה ל 4 ימים וחזרה למח' יום .אני כאמא שלה מתמודדת עם כל הקשיים היומיומיים ואני שואלת מה עושים אני מרגישה תחושת יאוש כאילו כלום לא עוזר והילדה לא מרגישה טוב יותר ולא משתפרת והמצב בבית הופך להיות מאד מאד קשה מבחינת לחצים ותחושובות ופחדים לגורלה. האם יש טיפול אחר או משהו אחר שאפשר או צריך לנסות אני מוכנה לכל אין לי מושג לאן לפנות עוד ובמי ניתן להעזר אני חשה שכל האחריות למצבה וגורלה מונחת על כתפיי ומאד מאד קשה לתפקד כך בבית . בשגרת חיים עם אחותה שהיא בת 10 ונחשפת למצבים קשים עם ימי עבודה שאני מפסידה לרוב עקב המצב . אני מאד מבקשת לשמןע האם כדאי לפנות לחוות דעת נוספת . מה עושים ??? אני חזקה מאד וסבלנית אבל מאד מאד קשה לי להמשיך כך. אודה מאד לתשובה וליעוץ בהקדם . תודה

שלום, אני רוצה לעשות לבן שלי (עוד מעט בן 12) איזשהו אבחון כללי. אני ממש לא מבינה בזה כלום, לכן קשה לי להסביר איזה אבחון אני רוצה. ילד מאוד פעיל,חמוד וטוב לב ! אבל יש לו כל מני דברים שתמיד הפחידו אותי. לקחתי אותו לניורולוגים ואמרו לי שהכל בסדר. פעם לקחתי אותו לניורו-פסיכולוג והוא אמר שיש לו תסמונט טו-רט. רופאים אחרים אמרו לי שאין לו. אני ממש חסרת עונים. אני לא יודעת אם יש לו איזשהי בעיה או לא, אבל נורא קשה איתו : כל דבר "לא", אי אפשר לעצור אותו במה שהוא עושה. אם הוא רוצה לעשות משהו ואני אומרת – לא, הוא ממשיך לעשות עד שאני מתחילה לצרוח. הוא לפעמים נראה אפילו אלים, במשחקים משחק שכולם מרביצים לכולם. גס רוח, אומר דברים מגעילים וצוחק וכשמבקשים להפסיק , לא יכול לעצור את עצמו. יחד עם זה, מאוד רגיש והכל מקבל מאוד קרוב ללב ודואג לכולם. למי לפנות? איזה אבחון אני צריכה לעשות לו כדי לדעת אם יש משהו או לא? תודה רבה ואשמח מאוד לתשובה .

שלום רב, בת דודתי זקוקה נואשות לעזרה, אני כותבת בשמה. בנה בן ה-5 עדיין עם טיטול, עושה את צרכיו (צואה בלבד) בלילה. במהלך כל היום הוא מטיל שתן בלבד ואת הצואה "שומר" ללילה. היא ניסתה את כל תוכניות החיזוקים למיניהן, אך לשווא. היכן תוכל לקבל עזרה? ומה הסיבה? תודה עידית

שלום רב אני חד הורית מגדלת לבד 2 בנים נהדרים מאוד מוכשרים . הגדול בן 15 לדעתי עם בעיות רגשיות ואין לי איך לטפל בו לכן אני מתעמתת איתו ומעירה לו בלי סוף על האדישות שלו, על כך שאינו משקיע בלימודים, על חוצפתו וצורת התהנהגותו.הוא גם מציק ומכה את אחיו הצעיר (13) שניהם מוכשרים מאוד לומדים בכיתות מצטיינים. אך הבכור בן ה15 לא פותח מחברת. לא משקיע. לכן ציוניו לפני בגרות נופלים בסביבות 60-70 למרות יכולות של 100. הוא גם לא נפגש עם בני גילו. הוא טוען שמספיק להיפגש איתם בבית ספר ובכדורגל ( הוא בקבוצת כדורגל) בסופי שבוע הוא בבית מול המחשב. האבא לא יוצר שום קשר. הם איתי כל סופי השבוע. הצעיר יותר מחובר לחברים. הגדול לא. הבכור לא לומד, ואדיש ולא נפגש עם חברים ומתנהג בחוצפה. אין לי איך לעזור לו. גם כשחבריןו עם מוטיבצי הלעבוד פה ושם ( למשל בבחירות המוניציפליות) הוא לא הצטרף "בגלל הכדורגל"? אני מיואשת ממנו אין לי זמן ןסבלנו לפסיכולוגים כי אני עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה לספק כל צרכיהם אפילו המינימליים. יש דרך לפגוש אותכם ? תודה ובכבוד רב אמא.

שלום אני עובדת עם ילד בכיתה ג' בעל נכות אשר לו דמיון רב מאוד. הוא מדמין עצמו כמבוגר עובד בעל השפעה, לרוב הוא כוכב (זמר או שחקן) בדמיונותיו הוא מתחתן עם מפורסמות נוסע להופיע בארוויזיונים ועוד. רוב הזמן הוא מדבר על דמיונותיו ולא על המציאות בה הוא חי לא מתמודד כלל עם היום יום, לא מתיחס לנכות שלו אלא למציאות הדימיונית שיוצר. אין לי ספק שהמציאות הדימיונית היא מנגנון הגנה עבורו. ש' יודע בברור להבחין בין דמיון למציאות. אבל עדיין העניין הזה נראה לי ממלחיץ ולא נורמטיבי, כיוון שמבחינה כמותית הדמיונות שלו הם בכמות גבוהה מאוד, בפגישות שלי איתו הם תופסים נפח שלמעלה מ-90% מהזמן. כעת לאחר הכרות איתו אני הגביל את הזמן שהוא נותן להתעסקות עם העולם הדימיוני ואתן זמן להתעסקות בעולם המציאות. דבר נוסף הוא שאין זה תואם את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. שאלתי היא האם יש מקום להערכה פסיכיארית. תודה רוני

בתנו בת 15, אובחנה כסובלתמADD לפני מספר שנים. בננו בן 10 לא היה נראה שסובל מבעיה לימודית,הוא תלמיד כיתה ה' כעת עם ציונים טובים והישגים טובים בבית הספר. הבעיה שכן היתה לו תמיד היא יותר בעיה רגשית חברתית. הוא אינו מביא חברים הביתה ואינו הולך כמעט לחברים. הוא משתתף בהרבה חוגים ומעדיף חוגים של אחד על אחד- פסנתא ,רכיבת סוסים , ציור. בחודש האחרון שמנו לב לטיקים שמתאימים להגדרה של טורט, התנהגות מרדנית כמו סרוב ללכת לבית הספר ולהכין שיעורים. הוא מסתובב עם קפושון על הראש ומתעמת עם אחיו הצעיר. אחנו מנסים לחעזור לו בהכנת שיעורים אךהוא כל הזמן דוחה אתההכנה ומתתקשה לשבת לאורך זמן. האם יתכן שמדובר בכל זאת ב -ADD גם אצלו שלא אבחנו בזמן? למי לדעתך עלינו לפנות?

בני אובחן על ידי פסיכיאטרית ילדים כבעל קושי בוויסות רגשי וחושי. יש לו קושי לשאת תסכולים, וקושי לדחות סיפוקים. כמו כן, יש לו מורכבות רגשית הנובעת מהיותו תאום וכן ממצבנו הרגשי כהורים והתנהלותנו בבית. היא גם הזכירה קשב וריכוז אך הדגישה כי זוהי לא בעייתו העיקרית. הומלץ על רספרדל במינון 0.2 אני כאם יכולה לספר שהוא בדרך כלל רגוע, משחק בנינוחות, משתף, עוזר, כותב יפה בחוברות עבודה, אך לעיתים יש לו התפרצויות זעם בהן הוא משליך חפצים, בועט בדלת, בוכה או צועק, מכה כל מי שבסביבתו (ילדים או דמויות סמכות). נדמה גם כי הוא חושב שמנסים לרמות אותו - במיוחד כשיש אי הבנה הוא מפרש זאת כך. מתחרפן מטיקטים של חולצות..... בבית הספר(חטיבה צעירה) מתלוננים על בעיית גבולות נטו. יש ימים טובים ויש ימים רעים שבהם הוא לא מקשיב, מכה ילדים אחרים, מפריע במפגש וכו'. לדעתם הוא לא זקוק לתרופה, אלא לגבולות. אנו עושים טיפול משפחתי פרטני (אדלר) כבר 12 פגישות, הילד בטיפול של פסיכותרפיסטית כבר 5 חודשים (THERAPY PLAYׂ, יוצא לחוג ספורט פעמיים בשבוע, וכעת גם נתחיל רכיבה טיפולית. שאלתי : אנו מאוד נרתעים ממתן תרופה בגיל כה צעיר. מה אפשר עוד לעשות? איך לעזור לו?