פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים - יש לך שאלה?

ביקרתי אצל מרפאה בעיסוק כי בני בן ה5 וחצי לא אחז נכון את העיפרון,זו גילתה שבני סובל מ וויסות חושי.פעם בשבוע אנו הולכים ל"טיפול" ל45 דק'.היא היתה גם בביקור של שעה בגן של בני.והחליטה על פי איבחונה שאין בני מתאים לעלות לכיתה א{הוא יודע לקרוא}.
אמנם ילדי מפונק והיה לנו בן יחיד 5 שנים{עד שנולדה לו אחות}.אבל לא לעלות לכיתה א'??
אני מאד מבולבלת,
רציתי לדעת למי עוד אני יכולה לפנות ש"יחליט"עבורי אם בני מתאים לעלות לכיתה א??אני לא רוצה להסתמך רק על דעתה של המרפאה בעסוק זה {אולי לא איבחנה נכון??}
לאן עלי לפנות?
פסיכולוג?
נוירולוג?
רופא ילדים??
לאן????
אודה לכם אם תעזרו לי!!לי אין מושג בנושאים אלו ואני דואגת שלא אעשה את הצעד המשמעותי הזה נכון.
תודה מראש

רציתי לשאול הבן שלי כמעט בן 4 הוא כבר בלי טיטול מגיל שלוש כמעט שלא מפספס פיפי במיטה בלילה. אם יש לו פיפי בלילה אפילו הוא קם.
הוא לא מוכן לעשות קיבה בשרותים, בסיר , בישבנון רק בטיטול.
בגן הוא מתאפק עד שהוא מגיע הביתה ורק אז הוא מבקש שאני אשים לו חיתול ואז הוא עושה
ישבתי איתו בשרותים קראתי לו סיפור ושום דבר לא עוזר
מה עושים?

תודה על תשובתכם

הילד בן שנה וחצי גדל בסביבה של 3 שפות (אחת של האב, אחת של האם, ואנגלית כמשותפת להורים ולסביבה בה הוא חי). היו לו מספר מילים כולל קריאה בשם להורים, השם של אחותו, ומספר מילים נוספות. לאחרונה הפסיק לדבר. נהיה שקט.
עם זאת, אני חייבת להגיד שהיה מאוד מתקשר. מסתכל בעיניים כשמדברים אליו, מראה הבנה של שתי השפות של ההורים.
האם העובדה שהוא איבד מילים צריכה להדאיג?
איך אפשר לעזור לו?

היי
אני די חדשה ב"תחום". יש לי בת בת שנה ו 8 חוד' עם איחור התפתחותי בשפה ובמשחק כולל איחור בהבנה, אנחנו במכון להתפתחות הילד מגיל שנה וחודשיים וכעת מסרו לנו שהאיחור שלה הוא איחור של כשנה ושככל הנראה יש לה לקות קשב קשה וממליצים על גן טיפולי.
בתוך כל ההצפה של המידע אני מנסה להבין ולמצוא פתרון הולם לביתי על מנת שתצמצם פערים.
האם כדאי מעון טיפולי שלפי הבנתי משלב לפחות עד גיל 3 ילדים עם לקויות ואיחורים קשים יותר?
האם כשתיכנס למסגרת של חינוך מיוחד תוכל להשתלב מאוחר יותר בחינוך רגיל?
האם לא כדאי לנסות להכניס לגן רגיל ולעזור באופן פרטי ע"י קלינאית ורב"ע?
עד כה נמצאת בבית עם סבתא...
תודה מראש
אמא דואגת...

שלום, הבת שלי בת שנה ועשרה חודשים מפותחת מוטורית היטב, רק לאחרונה החלה לדבר (אוצר מילים קטן אך כל יום יש שיפור ומשהו חדש),מזהה שירים ומשלימה אותם במילים שהיא מכירה (נדנד, אפצ'י, טיפטף וכו', עונה איך עושות החיות. היא בגן מזה ארבעה חודשים והגננת ביקשה שניקח אותה לבדיקת שמיעה בשל האיחור בדיבור- הבדיקה תקינה.
לטענת הגננת הילדה לא פעילה במפגשי הגן, רק יושבת בחוסר עניין ולעתים אף מטיילת, בפעילות בקבוצה קטנה כמו ציור היא לא משתתפת, לא מבינה מה עושים על אף שמראים לה,לעתים נוגחת בראשה בילדים אחרים. בכלל נדמה לגננת שיש איזו בעיה בתקשורת.
בבית היא מבינה כל הוראה, משחקת עם אחיה או אורחים שבאים, מתעניינת בספרים- אך יכולה לבצע פעילות לזמן קצר מאד (מקס' 10 דקות-לדעתי נורמאלי לגילה)ומביעה את רצונותיה בדרכה שלה- למשל אם היא רעבה היא סוחבת אותי למטבח ואומרת אממ.
יש לציין שהיא ילדה מאד עקשנית.
האם זהו קצב שונה ולהמתין להתקדמות או לגשת לאבחון במכון להתפתחות הילד?

שלום רב,
בני נולד בשבוע 37 וכמעט שאינו מחייך. הוא יוצר קשר עין ועוקב לפעמים אבל לא תמיד. אנחנו מרגישים שחלה התקדמות איתו אבל הכל מאוד מאוד איטי. כמו כן, הוא מרים את הראש יפה אך מיד מוריד אותו לאחר 2-3 שניות. הוא שונא כל פעילות שלא קשורה לחיבוק, אפילו החתלה רגילה, וקשה מאוד להראות לו דברים חדשים כי הוא בוכה המון

שלום.
בני בן שנתיים ושלושה חודשים. אנו מעוניינים לגמול אותו מבקבוק - שותה מטרנה. הוא שותה כעת בקבוק בלילה ובבוקר, ומאוד מקפיד על כך לרוב. הוא עדיין לא גמול גם ממוצץ ומחיתולים (משתמש במוצץ בעיקר לשינה, ובתחילת תהליך בחיתולים - לעיתים עושה פיפי באסלה - בלי לחץ אלא רק עידוד). מהם השלבים בגמילה מבקבוק בעיקר, והאם את ממליצה כבר לגמול גם ממוצץ? חשוב לציין שאני גם בהריון ואמורה ללדת בעוד כחצי שנה (בעניין הרגרסיה הצפוייה..?). תודה רבה..

שלום. בני בן שנה וחמישה חודשים. חייכן ושמח, אוהב חברה ולרוב נהנה מהחיים.
אתמול חזר לגן אחרי הפסקה בת שבוע בשל מחלה, והגננת דיווחה לי בסוף היום כי הוא צובט ילדים בפנים חזק חזק. הם בוכים, היא מסבירה לו שזה לא נעים ושזה אסור, והוא בתגובה צוחק ו"מתנחמד".
אני עצמי ראיתי אותו עושה את אותו הדבר לאחיין שלו, שגדול ממנו בשנתיים, והסברתי לו שזה כואב ואסור. הוא מאוד אוהב את האחיין שלו, חוזר על שמו פעמים רבות ושמח לראות אותו. הוא צבט אותו לא מתוך כעס עליו או בתוך עימות עמו, אלא פשוט ניגש אליו בזמן שצייר ציור, וכאילו "ניסה את לחייו". אציין כי מאוחר יותר הוא ניגש גם לחבקו, ושהוא חבקן ונשקן מטבעו.
הוא בן יחיד, ראשון, מקבל הרבה נשיקות וחיבוקים. האווירה בביתנו רגועה ונעימה, למעט "קונפליקטים בריאים" מעטים, שגם הם מסתיימים בגילויי חיבה ניכרים לעין.
אציין גם שהוא נרגע על ידי צביטת הצוואר שלו. כשהוא עייף, במקום להיצמד לבובה או שמיכה, הוא פשוט לוקח מוצץ וממולל את העור בצוואר. כך הוא גם נרדם.
לאור כל הנתונים הללו, האם יתכן שמדובר בבעיה בוויסות החושי?
האם זו תופעה נורמלית כחלק מהתפתחותו התקינה ועל רקע ניסיון לחוש את העולם ולתקשר? (בהקשר זה חשוב לציין שלילד אין שום בעיה לתקשר - הוא מדבר כמו ילד בן שנתיים בערך. מחבר מילים למשפטים, מביע רגשות, קשוב, מבין הומור, בעל זיכרון יוצא דופן, ואני ממש מנהלת איתו שיחות קטנות).
האם מדובר במצוקה שבאה לידי ביטוי כך?
אני לא רוצה להישמע דרמטית אבל אני די מבוהלת, משום שסבלנות, קשב, שלווה הם ערכים שמאוד חשובים לי בגידול ילדיי, בהתחשב בעולמו בעל עודף הגירויים.
בנוסף, מה עליי לעשות עם זה? האם להתייחס לכך רק כשאני נוכחת לתופעה, או לדבר איתו על כך גם בלי שזה סמוך למקרה ספציפי?
אשמח לדעה ועצה.
תודה רבה.

בני בן ה 10 מרבה ליפול. הוא ספורטאי ומרבה בפעילות ספורטיבית אך בכל יום מגיע חבול הביתה. כמעט שאין יום שעובר ללא נפילה וחבלה. ביקורים מרובים אצל רופאים, צילומים ומיון אורטופדי.
האם כדי לבדוק יציבות או שיווי משקל ואם כן לאן לפנות?

שלום רב,

בי בן שנה וחמישה חודשים ,ילד מקסים מתפתח היטב,אומר כבר מספר מילים ,מביע את רצונו ,משחק וסקרן מאוד.
הוא במסגרת של גן כבר 3 חודשים,התאקלם טוב.לאחרונה קורה שלעיתים הוא עושה מספר סיבובים סביב עצמו.האם אופיני ותקין?

יש לי תאומות בנות 4 חודשים. נראה לי שלאחת מהן יש פזילה. האם יש רופא עיניים לילדים? באיזה שלב אפשר לדעת אם אכן יש פזילה?
תודה

שלום רב,
ביתי תיהיה ב"ה בספטמבר הקרוב בת שנתים ו-10 חודשים, היא ילדה מאוד חכמה אבל עדין היא מאוד קטנה בעיני ... עדין לא גמולה.. אומנם יש עוד 7 חודשים אבל אשמח לשמוע דעתך לגבי גן עיריה לצעירים

שלום,
בתי בת שנה וחצי
התהפכה לשני הכיוונים בגיל 3 חודשים, התחילה לזחול שש בגיל 8.5 חודשים אך התיישבה על הטוסיק רק בגיל 11 חודשים.
כבר תקופה ארוכה שהיא הולכת על הברכיים, כמעט ולא זוחלת על שש יותר.
היא הולכת על כפות הרגליים סביב רהיטים ואינה עומדת לבד ללא תמיכה.
לפני שבוע התחילה ללכת מספר רב (כ10 צעדים)של צעדים לבד (ללא תמיכה).
באופן כללי היא ילדה שחוששת מדברים חדשים ונראה שהסיבה לאחור אצלה נובעת מחוסר בטחון.
האם כדאי להתערב בשלב זה ולפנות לעזרה מקצועית?
האם העובדה שהיא החלה לצעוד לבד לפני שהיא מצליחה לעמוד לבד ללא תמיכה מלמדת על משהו?
חשוב לי לציין שגם ההתפתחות השפתית שלה אינה מהירה, היא אומנם מבינה אותנו היטב, תקשרותית ויודעת להביא חפצים וכו' אך פרט לאמא ואבא אין עוד מילים שאומרת וגם הג'רגון שלה מוגבל לאותיות א,ב,פ,ת,י

תודה

שלום, יש לי ילד אחד בן שנה וחצי,אינו מדבר בכלל אפילו לא חציי מילים הוא רק משמיע קולות ולפעמים ממלמל,אובחן אצלו בעיית שמיעה קלה בצלילים הנמוכים בלבד אך גם כשאנחנו קוראים לו בקול רם הוא אינו עונה לשמו,ולא מגיש לנו חפצים,הבן שלי הוא מאוד פעיל,חסר מנוחה,התחיל לזחול בגיל 4 חודשים התיישב בגיל שבעה חודשים והתחיל ללכת לבד בלי עזרת חפצים בגיל שנה ושלושה חודשים,נולד עם תת פעילות זמנית בבלוטת התריס,טופל באלטרוקסין עד גיל 7 חודשים,כיום בריא ללא בעיה בבלוטה,הוא יודע להשחיל טבעות ולהרכיב לגו,אוכל לבד אבל רק עם הידיים ולא באמצעות כפית,לא עושה ביי עם היד ולא נותן נשיקות אבל הוא ילד מאוד שמח מחייך וצוחק הרבה,האם יש לי סיבה לדאגה?האם כדאי לי לפנות למכון להתפתחות הילד?
תודה רבה מראש אמא מודאגת.

בני בן החמש אובחן עי הגננת כסובל מבעיות מוטוריות שהתחילו מאיזת עיפון שגוי ועד רפיון ברצועת הכתפיים.
מזה זמן רב בני מטופל עי פיזיותרפי ועי ריפוי בעיסוק ועדיין ישנן בעיות .
[ בנוסף הוא מקבל גם עזרה רגשית בשל חוסר בטחון עצמי ועזרה של קלינאית למרות שאין בעיה מבחינת שפה ].
השבוע נערך לו אבחון עי רופא התפתחותי שלא מצא את מקור הבעיות על כן בשל חריגה בקושי שייש לילד מטורית אנו נגיע עם הילד לבדיקת / סריקת מוח שתבדוק האם ישנה בעיה / נזק מוחי.
הנושא הזה כאוב לי ביותר ואני פשוט לא קיימת מאותו רגע ....הרי הילד נורמטיבי לומד בגן רגיל בעל חברים למד לטפס ולקפוץ ולעמוד על רגל אחת הכל משתפר ואפילו הבטחון העצמי שלו ממש עלה וזה מתבטא בשלום וחיוך שהוא שולך לכל הנקרה בדרכו.
הוא ילד שתלטן ועקשן לפעמים שאפילו למד לאחרונה להתקלח לבד .
בקיצור ממש משתדל לעשות הכל אפילו שלפעמים משהו קשה הוא מנסה וכשזה קשה אז הוא מתפזר ...
הייתי שמחה לחוות דעת נוספת כי כרגע אין לי מה להפסיד .

תודה רבה .

מלי.