פורום חרדה מהריון, פחד מלידה, טוקופוביה - יש לך שאלה?

שלום דנה
ראשית התייעצי עם רופאך כדי לשלול בעיה גופנית . תחושת חוסר אויר יכולה להיות גם סימפטום של חרדה גם אם אינה מלווה במחשבות.
נסי לנשום לאט והוציא את האויר לאט ,נסי להסתובב מעט אולי תחושי בהקלה.
בהצלחה

שלום טליה
דופק מואץ הוא חלק מתסמונות החרדה ואינו מזיק למוחו של העובר

שלום לך
אם אכן מדובר בטראומה , חוסר השקט מובן. בטראומה, כל דבר המקושר אסוציאטיבית לאותה טראומה גורם לה לבא לידי ביטוי הרבה פעמים הצורה של מתח וחרדה.מומלץ ביותר שתפני לטיפול אצל מומחה לטראומה. טראומות אינן עוברות רק בעזרת הזמן שחולף. יש לעבד ולנקות את הטראומה כדי שתוכלי לחזור לתחושת בטחון ושקט נפשי כדי להכנס שוב להריון
בהצלחה

ואיך אני קובעת איזה רופאים יש בצפון?

שלום לך
את יכולה לבדוק דרך קופת החולם שלך או להסתכל באתר של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל . יש שם רשימות מטפלים לפי אזור גיאוגרפי
בהצלחה

שלום אנני
מציעה שתפני ליעוץ מקיף. הבעיה שאת מתארת לא פשוטה ונכון שצריך לשים גבולות אך העניין מורכב
בהצלחה

אני עדיין מוצאת את עצמי רגוזה ונעלבת ממנה. הורדנו את כמות המפגשים איתה לפעם בשבועיים, וכל פעם שאנחנו מגיעים אני צריכה לשמוע את הרצון שלה לרכל על ההריון עם החברות שלה (אני אומרת לרכל כי היא אומרת "אני מאוד רוצה לשתף את החברות שלי ברגשות שלי על ההריון" - וזה מרגיש כמו ריכול: כי כבר ציינה לפנינו - בפני משפחה שהכרנו לראשונה שהיא לא מרוצה מזה שנכנסנו להריון). בנוסף לכל זה, היא כל הזמן עורכת השוואה בינה לבין ההורים שלי, כאשר אין בכלל מה להשוות (את הוריי אנחנו רואים פחות מהם, למשכי זמן קצרים יותר - זאת משום שלא עושים לנו "סרטים" אם אין לנו כוח להגיע). האם יש כלים להתמודד עם כזאת חמה? לנסות לגרום לה לשנות את ההתנהגות שלה אינה אפשרית: זאת משהו שהיא אישה כזאת (היא עסוקה רק בעצמה, לא מעניין אותה אחרים, וקשה לה מאוד להתנתק מבניה: למשל סביב החתונה כל הזמן הייתה מקטרת באוזניי ואוזני בעלי שקשה לה שאנחנו מתחתנים - זאת למרות שלא עזרה לנו כספית כלל, חסכנו כסף על-מנת להתחתן). האם יש תרגילים שאוכל להשכיח אותה ואת התגובות שלה כשאינני נמצאת שם? למשל בימי שישי אחרי מפגש איתה, אנחנו חוזרים לדירתינו ועד למחרת אני (לדעתי שנינו) עצבנית, כעוסה, רגוזה ומוטרדת. לוקח לי הרבה זמן להשתחרר ממה שהיא אומרת ועושה (בעיקר כי לא רק אני נפגעת בסיפור, גם בעלי נפגע ממנה). אשמח לקבל עצות שיעזרו לי ולבעלי להתמודד עם התנהגות כזאת (ואשמח לקבל מעט פירוט: למשל קיבלנו עצה: לשים גבולות, אך לא כלכך הוסבר איך, כחלק מזה החלטנו להגיע אליה פעם בשבועיים ולא מידי שבוע. למרות זאת: אשמח לקבל גם הסבר איך לבצע וליישם את העצות). תודה!

מדוע את מייחסת לאישה קטנה ושולית זו חשיבות כלשהיא?
העובדה ששני אנשים במקרה הם ההורים של האיש שאת אוהבת לא מחייב קשר עימם. מדוע את הולכת למקומות שבהם לא נעים לך לשהות?
אני לא בקשר עם הורי בעלי מזה שלוש שנים בגלל התנהגות לא נעימה ולא מפרגנת מצידם. הם אינם חלק מחיי ואני לא רואה כל צורך בקשר כזה בכוח. גם לחתונה הם הגיעו כאורחים רגילים... ולא היו שותפים לתהליך.
אני לא רואה את המשפחה כמקודשת בכל מחיר אלא קודם כל כדינמיקה בין אנשים. ושוב, אלו הוריו של מישהו אחר ולא הורייך שלך. אין לך כל מחויבות אליהם.
בעלי פוגש את הוריו באופן תקין ואני לא רואה כל קשר בין שני הדברים.
נכון, זה לא מצב אידיאלי, אבל - לא בכל מחיר ולא בכח. כך נעים לנו יותר, חיינו אינם מתוחים ויצרנו הרמוניה בביתנו הקט ובחיינו האינטימיים.
אנחנו כעת חווים הריון ראשון, והוריו אינם חלק פעיל מכך. הם שומעים על ההריון ושואלים שאלות ממקומם, מביתם וכך הדברים נעשים לרוחי. הוריי מאד שותפים בחיינו ושוב, אין קשר בין הדברים.

ממליצה לך יקירה, להתעסק בטוב שבחיים ולהזיז הצידה כל גורם מפריע, עבורך, עבור בן זוגך ועבור התינוק שלך. התרחקי ממקומות שבהם לא נעים לך להיות ובקשי מבן זוגך להבין כי הוריו הם הוריו ולא הורייך וכי לא נעים לך לשהות במחיצתם. זכותך להיות בקשר או לאו עם כל אדם בחייך.

זו עצתי מהלב, לחיים טובים ורגועים, אישיים ופרטיים, ללא הפרעות וניג'וסים.
בריאות והריון נעים ורגוע :)

שלום אנני
את מעלה כאן בעיה מורכבת. צריך להכיר אותך ולדעת עוד פרטים כדי שאוכל לסייע לך בהצבת גבולות.
ממליצה שתנסי לשוחח עם חמתך ולהסביר לה את הכאב שהיא גורמת לך. נסו להגיע עימה להסכמה. אם לא יעזור, כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי שתוכלי להמשיך את ההריון בצורה רגועה יותר.
בהצלחה

גם לי יש חמה לא מהעולם הזה, בכללי היא אישה טובה. אבל היא אוהבת "לעזור" יותר מדי. דוחפת את האף לכל מקום, מיליון שאלות. מתקשרת לבעלי 3 פעמים ביום, כשהיא לא מתקשרת אז הוא לא מתקשר, אז היא מתקשרת אליו ומתחילה לשחק לו על המצפון, שהיא עובדת מאוד קשה ויש לה עוד מיליון בעיות עם סבתא ועם בעלה, ושהיא על כדורים ובקושי קמה מהמיטה ובקושי זזה ו.... ושבעלי מניאק לא מתקשר לברר מה שלום אימו לא דואג, והיא תמות ולא יהיה לו אכפת... וכל מיני כאלה. גם אותי היא אוהבת לעליב, כאילו חלילה לא בכוונה, לדוגמה מגיעים אליה לארוחת שבת, חייבים לפחות פעם בשבוע, אחרת יהיו הצגות. היא אומרת לבן שלה, חמוד שלי כל כך התגעגעת לאוכל של אמא, אין על אוכל של אמא,אני הכי יודעת מה אתה אוהב- כאילו הוא איזה ילד דביל, וזה הרי בא לעליב אותי, שאני כאילו לא מבשלת, שזה לא נכון, וכל פעם היא שואלת מה אכל מה בישלתי, חושבת שהוא מורעב, למרות ששלוש שנים אנחנו ביחד ובינתיים חלילה הוא לא רזה...אני גם בהריון, היא דווקא שמחה, כמובן דוחפת את האף שלה לכל דבר, בנוכחותה אי אפשר להגיד כלום, הכל היא צריכה לדעת ולהתערב, כבר אמרה לנו שכל שישי שבת הילדה תהייה אצלה, ושהיא תפנק אותה ותקנה לה הכל... בעלי לא סובל את ההתנהגות הזאת שלה, רב איתה ומעמיד אותה במקומה, מסביר לה שהוא כבר מבוגר והיא לא יכולה להיות כזאת תלותית בו כל הזמן. אני לא מתה על הביקורים אצלה בבית, כי בצורה זו או אחרת היא מוצאת דרכים לרדת עלי ולעקוץ אותי, בלי שבעלי ישים לב. בנוסף היא חיה ממחמאות ושבוחים, אם חלילה לא נגיד לה איזה אוכל טעים או כל הכבוד על המאמצים שהיא עושה, מחפשת לנו דברים לתינוקת מבררת והכל, היא בכוח תוציא מחמאות... לא אכפת לי מה היא תגיד או תעשה, אני לעומת בעלי לא מתוככחת איתה, פשוט אני יודעת שלא משנה מה היא תגיד, בסופו של דבר איך שאני ארצה זה מה שיקבע!!!וגם בעלי יודע זאת היטב.
אל תתרגשי מכל השטויות שחמותך עושה או אומרת, תעבירי את הארוחות ערב האלה, פיזית תהיי שם ורוחנית תחשבי על דברים נעימים וטובים, אל תתיחסי לדברים שהיא אומרת שמעליבים, תחסמי את עצמיך מפני זה. שתגיד מה שבא לה, את יודעת את האמת גם אם היא תתפוצץ. הרי תביני שזה בא ממקום של קנאה, והיא רואה בך איום יותר מאשר את בה. כל המטרה שלה במעשיה זה לגרום לך חוסר בטחון וחוסר נוחות. אל תכנעי ואל תראי לה שזה משפיע עלייך ככה את נותנת לה את מבוקשה.תהיי חזקה ותתעלמי, שבעלך ידבר איתה וישים אותה במקומה. אם יותר קל לך, אז תחשבי שהיא אישה חולה- נהלוקה בשכלה, תרחמי עליה, על חולים לא נעלבים... אני אפילו כבר נהנית מכל הסיטואציות האלה, זה כבר משעשע אותי השטיות שלה...תתיחסי להכל כמו בדיחה.
מקווה שעזרתי, מחקה לעדכונים.

שלום זהבית
זהו פורום פסיכולוגיה. ממליצה שתפני לסוכן ביטוח או לעו"ד

שלום לילך
החלומות שאת מתארת יכולים לסמן שאת בחרדה מפני הלידה הקרובה. אין בהודעה מספיק פרטים ואיני יכולה לומר הרבה לגבי החלומות או להרחיב לגבי הסיבות.
אני ממליצה שתנסי לנשום עמוק ולהכנס להרפיה לפני השינה, במידה והתופעה ממשיכה, כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי להבין לעומק מדוע החלומות מופיעים ואם מדובר בחרדה ללמוד להתגבר עליה
בהצלחה

גם אצלי יש חלומות לא נעימים אבל אני מעוררת ומבינה שאלה רק הפחדים שלי

נדודי שינה כמו גם תופעות של עצבנות יכולות להיות קשורות למהלך ההריון.
פרטים נוספים עשוים לסייע בהבנת הבעיה.

שלום לך,
החרדה שלך מתבססת על עובדה אחת בלבד - אינך מחוסנת וביתך בגן. יש סבירות גבוהה יותר להדבקות אבל כרגע מדובר באפשרות בלבד ולא בודאות. את עסוקה במחשבות על הסיכוי שאולי נדבקת אך נכון לעכשיו לא נדבקת. כפי שאת יודעת לא כל צינון הוא סימן למחלה קשה. ברוב המקרים צינון הוא רק צינון. נסי להתווכח עם המחשבות הטורדניות, לדחות אותן, להתמקד בהווה ולא בעתיד.מעבר לכך, מתח נפשי הוא תופעה מוכרת בהריון ומתח מייצר מחשבות שליליות ופסימיות. פעילות גופנית מותאמת להריון, תרגילי הרפיה,שהיה בחברת אנשים תומכים יכולה לסייע לך.
במידה ואינך מרגישה הקלה, מומלץ שתפני למטפל באיזור מגוריך.
בהצלחה

שלום לך
את מתארת קונפליקט לא פשוט.אני מבינה שהחלטת להשאיר את ההריון אבל ברגשות מעורבים......
נסי לשוחח עם אמהות צעירות, עם חברות ובני משפחה שאולי יעזרו לך להיות שלמה עם החלטתתך. אם לא יספיק, את יכולה לפנות לאיש מקצוע שיעזור לך לעבד את הקונפליקט.....

איך נכנסת להריון גם בשימוש של אמצעי מניעה? באיזה השתמשת? יש לי סיפור קצת אחר, אבל חשוב לי לדעת...

אני לא בטוחה שזה יעזור לך, ואני מקווה שלא להלחיץ אותך יותר...
השתמשנו בקונדומים, פעם אחת הוא נקרע ואחריו לקחתי פוסטינור, אבל לפי החישוב של גיל ההריון המקרה הזה קרה כבר אחרי הביוץ...
אז נכנסתי להריון למרות שימוש בקונדום... אח"כ בדקתי שהשימוש בקונדומים בטוח רק ב-90%. לעזאזל.
אני ממש מקווה שלסיפור שלך יהיה סוף טוב:)

תודה על התשובה,
אצלי תאמיני הסיטואציה הרבה יותר מסובכת... אם את רוצה תקראי את הסיפור המלא למטה בפוסטים... אני מאוד חרדה, למרות שאני יודעת שהסיכוי קטן שנכנסתי להריון מהגרוש, כי הוא חדר אלי לכמה דקות עם קונדום ולא גמר בפנים... אבל בכל זאת בדיוק באותם ימים כנראה נכנסתי להריון... את לא מבינה איך אני מרגישה, אני שונאת את עצמי על זה שאני חושבת מחשבות רעות בקשר להריון ואני שונאת את עצמי שאני לא מתחברת להריון למרות שמאוד רציתי בו, אבל יותר מכל אני שונאת את עצמי על כך שנתתי באותו יום לתשוקה להשתלט עליי ולעמעם לי את החשיבה הצלולה...
תשמחי מהריון שלך, תגידי תודה שאת לא בסיטואציה כמו שלי, ושיש לך את היכולת להביא ילדים לעולם. יש כל כך הרבה אנשים שהיו מתחלפים איתך...

קראתי את הפוסטים.. מעודכנת...
האמת שזה באמת לא קל.. שלא להגיד קשה.
אני בטוחה שככול שההריון יתקדם יהיה לך יותר קל להתחבר אליו.
חשבת לעשות בדיקת אבהות?
לספר לו משהו?
ממש לא פשוט כל הסיפור.
תאמיני לי שאני יודעת שאני אמורה להיות שמחה ושהמון אנשים היו מתחלפים איתי והלוואי שיכולתי לשמוח אבל אני לא יודעת כלכך איך להרגיש...
לא מצליחה לשמוח.
כמו שאמרתי לך, אני בטוחה שככה יהיה גם אצלי.. ככל שההריון יתקדם יהיה יותר קל להתחבר(מקווה, לפחות:))
בגלל שאני יודעת כמה זה קשה ללדת, לגדל ילד וכו' אני בסרטים...
יהיה טוב!!

מבינה אותך, אצלי זה הריון ראשון. במקום לשמוח אני כל הזמן בדכאון ופחד.מה שאת מספרת, די מוזר, אף פעם לא שמעתי על מישהי שנכנסה להריון עם קונדום שלא נקרע...
אולי באחת הפעמים לא שמתם לב, הוא גמר וכשהוציא לא שמתם לב שקונדום היה קרוע?
סיפרתי על המצב לגרוש שלי, הוא אמר שאין סיכוי שזה ממנו, שלא מספיק זמן היה בתוכי (כ3 דקות) והעיקר שלא גמר בתוכי והיה רחוק מזה, אח"כ גמר ביד... סליחה על כל הפרטים. אני בכל זאת בסרטים, אולי נקרע, או היה קרוע והיתה פליטה מוקדמת...
אני רק מקווה שיהיה בסדר.
את, אל תדאגי, עם הזמן תתחברי להריון וכשיוולד, תתאהבי בו. תחשבי כמה טוב יהיה שהילדים בערך באותו גיל, יהיו להם חברים משותפים, הם יסתובבו ביחד, ככה את תהיי רגועה יותר. יהיה לך מי שיתאג לך בזכינתך...את משאירה חותם שלך בעולם הזה, לעזאזל כל המחשבות הרעות שלך.
תודה שענית לי...

לנגי שלום,
מתיאורך עולה תמונה שמעידה על סבל רב. יתכן שאת נימצאת במצב דכאוני. מוטב להיוועץ בפסיכיאטר שיוכל לסייע באבחנה. אם אכן מדובר בדכאון הרי שקיימים טיפולים תרופתיים יעילים שניתן ליטול אותם במהלך ההריון ויקלו עלייך מאד.
כמובן שטיפול פסיכולוגי עשוי ללעזור וזאת במקום או בנוסף לטיפול תרופתי - ויש לבצע אבחנה סדורה לשם קביעת תוכנית טיפולית מתאימה.
למרות שפסיכולוגית אחת לא עזרה לך אולי אפשר לנסות מישהיא אחרת.

בהצלחה.

לאיילי שלום,
אבדן של תינוק בגיל שבועיים הוא אבדן קשה ומשמעותי. יתכן שחלק מהחרדה שאת חווה קשור בכך שלא הייתה לך הזדמנות מלאה לעבד את האבדן ולהתאבל. למרות החשיבה החיובית את מודאגת וסובלת ומספר שיחות עם פסיכולוג יכולות לסייע ולהפוך את ההריון לחוויה הרבה יותר נעימה. אם את מתקשה לדבר עם איש מקצוע אולי אפשר להתחיל בשיחה עם חברה קרובה או בן/בת משפחה. להשאיר את הכל לעצמך מגביר את תחושת הבדידות ומקשה עלייך עוד יותר.
בהצלחה.

לפני ארבע שנים סבלתי ממקרה דומה: אחרי 3 הפלות הייתי בהריון והייתי שרויה בחרדות כבדות. נעזרתי אז בטיפול בפרחי באך וברייקי, אצל מטפלת מדהימה בשם מרווה ארז.
ממליצה בחום על התחום הזה של רפואה משלימה, במיוחד פרחי באך ורייקי שהם 100% בטוחים לשימוש ולכן לא פחדתי שזה יזיק.
הבן שלי בן ארבע היום ואני חייבת זאת רק תודות לטיפול הזה, אחרת הייתי מפילה מרוב חרדה.

לליה שלום,
החששות שאת חווה הנם טבעיים ומובנים ואינם מעידים על בעיה או על קיומה של חרדה. יתכן ששיחה עם חברה או בת משפחה שכבר ילדה עשויה לעזור במציאת דרכי התמודדות. התמקדות בתינוק ובאמהות יכולים גם לסייע ולהעלות ל"קדמת הבמה התודעתית" את ההיבטים החיוביים של הריון ולידה.

בהצלחה

שלום לך
את מתארת סערת רגשות גדולה. הסיכוי שנכנסת להריון מהגרוש הוא קטן אך את מתארת רגשות אשם ובלבול רב הגורם לך לטורדנות מחשבתית.
ממליצה בחום שתפני לטיפול פסיכולוגי על מנת לברר לעצמך את הקונפליקט ולהמשיך את ההריון עם תחושת שקט נפשי

את צודקת, ההגיון אומר שהסיכוי סטטיסטית קטן, מכיוון שהיה קונדום והוא גם לא גמר בתוכי...אבל מה אם... הקונדום בדיוק נקרע והיתה שפיכה מוקדמת או משהו כזה, ובדיוק נקלטתי... הרי זה יותר מדי צירוף מקרים, ששמונה חודשים שכבתי עם חבר שלי ולא הריתי, ואיך ששכבתי עם גרושי אני נכנסת להריון...
שאלתי גנקולוג על אפשרות כזו והוא אמר שלא ניתן לתת תשובה חד משמעית.ועוד שאלתי אותו בלי שום קשר באיזה יום הריתי ולפי תאריך המחזור שלי הוא ממש אמר את תאריך היום שהיה לי קטע עם גרושי...זה בכלל הכניס אותי לדכאון.
אני כל כך חסרת עונים, המחשבות לא עוזבות אותי, אני מרמה את החבר שלי, הוא כל כך מקסים, דואג ואוהב, אנחנו מדברים על חתונה ,פשוט רע לי לשקר לו ושיש סיכוי שהעובר לא ממנו. מה שגם גרוע, שאני לא מתחברת לחיים הגדלים בתוכי, והרי העובר לא אשם בכלום,זו אני שפעלתי פסול... אני כל הזמן מריצה את הארוע ההוא בראשי ומנסה למצוא נחמה כלשהי,הולכת לישון ומתעוררת עם אותם מחשבות, אילו רק הייתי יכולה לדעת בוודאות שהקונדום לא נקרע, ואין סיכוי להריון מגרושי...
הייתי בטיפול וזה לא כל כך עוזר, זה מרגיעה לכמה ימים ואז שוב מתעורר... כנראה אפטר מהרגשות האלה רק אם אדע בוודאות שהילד של החבר שלי.
תודה שוב...

שלום גילה
את מתארת סבל רב.הסבל מקורו במחשבות שליליות על מה שעתיד לבא שאת מרגישה חסרת שליטה.
כדאי לפנות למטפל שילמד אותך כיצד להקל על עצמך.היפנוזה עצמית יכולה לעזור לך.

האם הפורום הזה מיועד למתן עזרה סיוע ראשוני? חשבתי שאקבל פירוט נרחב יותר מאשר הפניה לגורם אחר. האם אתם לא מוסמכים שאותה מידה? אולי קצת הסברים על התופעה הזו? חרדת הריון ולידה? מה מקורה? האם היא לגיטימית? וכו'..

שלום גילה
חרדת הריון ולידה היא תופעה מוכרת.
יכולות להיות סיבות רבות לתופעה. טראומה, קונפליקט בזוגיות, קונפליקטים עם עצמך ועוד סיבות .
מכיוון שאיני מכירה אותך, קשה לדעת מה הסיבה
תיארת מצוקה קשה ופניה לטיפול יכולה להועיל.
מטרת הפורום היא לספק מענה ראשוני. הפורום אינו טיפול ואינו תחליף טיפול.

שלום לך
את מעלה שאלות חשובות ומהותיות מאוד ממליצה שתפני לטיפול פסיכולוגי כדי לעבד את הקשיים ולעבור את ההריון והלידה בצורה טובה. תוכלי גם להשתחרר מהכעס על הילד ואולי על דמויות נוספות

איך מגיעים לטיפול פסיכולוגי? האם אפשר דרך הקופה..?
האם העלות יקרה?
חייבים הפניה או שאפשר בלי?
תודה רבה

שלום לך
בהחלט ניתן לפנות דרך הקופה. לא ציינת באיזו קופה את אך לכל בקופות יש הסדרים עם מטפלים. בדקי בקופה שלך
בהצלחה