פורום זאבת, לופוס - יש לך שאלה?

נשירת שיער עלולה להיות תופעת לוואי של מטוטרקסאט למרות שזה לא כל כך שכיח במינונים הנמוכים בהם משתמשים כטיפול לדלקות מפרקים. לא בטוח שהטיפול באבץ אכן יעזור לנושא זה. לגבי משך הטיפול - בדרך כלל צריך להוסיף ולטפל בדלקות מפרקים ללא הפסקה. לכן אם נאלצים להפסיק את הטיפול עקב חוסר יעילות או עקב תופעות לוואי, יש צורך בטיפול תרופתי חלופי. למרבה המזל כניסתן של התרופות הביולוגיות מספקת חלופה כזו לגבי חולים רבים אשר זקוקים לו.

יונתן שלום,
הנושא של מריחואנה כטיפול בכאב בכלל וטיפול בפיברמיאלגיה מעורר סקרנות. מריחואנה פועלת על רצפטורים ספציפיים במוח (רצפטורים קנבינואידים) אשר גורמים למגוון של תגובות ובין היתר משפיעים על עיבוד כאב. יש נסיונות לפתח נגזרת של מריחואנה אשר תשמש כטיפול בפירומיאלגיה. תרופה זו אשר נקראת Nabilone הוכיחה יעילות במספר מצבים הקשורים בכאב ונמצאת תחת שלבים של בדיקה בקשר לפיברומיאלגיה. לגבי המריחאונה עצמה כמעט שאין מחקרים אשר בדקו את יעילותה כטיפול בתסמונת (כמובן קשה לבצע מחקרים בחומר מסוג זה). הנסיון הקליני עם חולים המשתמשים במריחאונה הוא גם מאד לא חד משמעי, כאשר יש חולים המדווחים על שיפור ויש חולים המדווחים על חוסר תגובה כלשהיא. לסיכום, בעת הנוכחית לא ניתן להמליץ על מריחואנה כטיפול בפיברומיאלגיה בהעדר הוכחות ליעילות הטיפול, אפילו אם הטיפול היה חוקי. בעתיד, יתכן שיעמדו לרשותנו נגזרות חוקיות אשר יוכחו כיעילות ובטוחות לשימוש וגם תהינה חוקיות לשימוש.

טליה שלום,
גאבאפנטין היא אמנם במקורה תרופה אנטי אפילפטית אבל כיום היא נמצאת בשימוש גם כטיפול במצבים שונים של כאב. מדובר בעיקר בכאב הנגרם על רקע של בעיות עצביות שונות כמו לדוגמא כאב הקשור לפגיעה בעצבים אצל חולי סוכרת, כאב בעקבות זיהום על ידי נגיף ההרפס ועוד. ככל הנראה הרופאים שמטפלים באימך הגיעו למסקנה שמדובר בכאב על רקע עצבי כזה או אחר אשר עשוי להגיב לטיפול בתרופה זו. יש לציין שתסמונת סיוגרן עלולה לגרום בין היתר לפגיעות עצביות שונות ויתכן שאכן מדובר בפגיעה עצבית על רקע זה. לסיכום השימוש בגאבפנטין נשמע סביר בסיטוציה שאת מתארת.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=84 id=link]אורתופדיה[/a].

אוסטאופורוזיס מופיעה אצל נשים לרוב לאחר גיל הפסקת המחזור ואצל גברים נדירה יותר - למעט אצל כאלה המטפולים בתרופות המאיצות את קצב איבוד הסידן מהעצמות (בעיקר סטרואידים). גם מחלות אנדוקריניות והאמטולוגיות שונות עלולות להגביר את קצב התפתחות האוסטאופורוזיס בגברים ונשים כאחד.

שתי התרופות שהזכרת מנטרלות את פעילות חלבון ה - TNF דרך מנגנונים שונים. ה - TNF הוא חלבון מרכזי בתהליכי דלקת וניטרולו מביא להפחתה משמעותית של פעילות הדלקת. יעילותן של התרופות די דומה אם כי הרמיקייד עשוי להתחיל לפעות מעט יותר מהר כיוןן שהוא ניתן במינון גבוה יחסית. הרמיקייד ניתן בערוי תוך ורידי המצריך מספר שעות (מעין אשפוז יום) אחת למספר שבועות (בד"כ אחת ל - 6 שבועות). האנברל ניתן כזריקות תת עוריות פעמיים בשבוע ולרוב החולים לומדים לבצע את הזריקות בעצמם. שיקולי הנוחות של החולה בהחלט משמעותיים בבחירה בין השניים. יש לציין שכיום קיימת גם תרופה שלישית השייכת לקובצה זו והיא הומירה, הניתנת בזריקות תת עוריות אחת לשבועיים וגם יעילותה דומה לשתי הראשונות.

רינה שלום
הטיפול בפלקווניל אמור להביא לירידה בפעילות הדלקתית ולאפשר את ההפסקה ההדרגתית של הטיפול בסטרואידים . בזמן ירידה במינון הסטרואידים יש לפעמים כאבים אך ככל שהפלקווניל נכנס לפעולה יש לצפות לכך שניתן יהיה להפסיק את הפרדניזון. יחד עם זאת יש מקרים בהם הטיפול בפלקווניל אינו מספיק ויש צורך בתרופות חזקות יותר.

רינה שלום,
ברוב המקרים דלקת מפרקים כמו Rheumatoid arthritis היא מחלה כרונית שצריך להמשיך לטפל בה לאורך שנים. יש מקרים בהם כעבור שנים המחלה נכנסת למצב של תרדמת אך לא ניתן לצפות לריפוי מלא ממחלות אלו. מה שניתן לעשות זה למנוע את יצירת העיוותים והנזק לטווח הארוך.

רוב המחקרים קבעו שהמדד CRP אינו עולה בהתלקחות של זאבת אבל כן יכול לעלות במידה ויש תהליך זיהומי.
בד"כ כשיש חשד להתפרצות מול התפתחות זיהום ובמידה ו-CRP גבוה, מחפשים תהליך זיהומי קודם.
לעומת ה-CRP , בדיקת שקיעת דם כן גבוהה בהתפרצות של זאבת 0אבל גם במידה ויש זיהום).
כמובן תמיד צריך להתיחס לכלל התסמינים והבדיקות ולא לבדיקת דם אחת בודדת.

החולשה נוצרת כתוצאה מחוסר פעילות הנגרמת עקב הכאבים. פיזיותרפיה בהחלט יכולה לעזור לבעייה כזו.

א שלום
סאקרואילאיטיס הוא תיאור של דלקת המערבת את מפרקי הסאקרו - איליאק, שהם המפרקים האחוריים של האגן. מדובר במפרק אשר באופן נורמאלי כמעט שאין בו תנועה (בנשים קיימת תנועה קלה במפרקים אלו בזמן הלידה המקילה על מעבר היילוד בתעלת הלידה). מפרק זה יכול להיות מעורב במספר סוגים של דלקות מפרקים ובאופן הקלאסי במחלה הנקראת Ankylosing spondylitis. מעורבות זו גורמת לכאבים באיזור האגן ובהדרגה לאחוי של המפרק.
כאשר הסיפור הקליני מחשיד לקיומה של דלקת מסוג זה (כלומר כאשר קיימים כאבים כרוניים בגב התחתון ובאגן, המוחמרים בשעות הלילה ודווקא מוקלים על ידי פעילות) צריך לבצע הדמייה של מפרק זה. פעמים רבות צילום רנטגן רגיל המכוון למפרק הסקרו - אליאק מספיק להדגמה של התהליך, אך במקרים אחרים (בעיקר בשלב מוקדם) הצילום אינו די רגיש וצריך לבצע CT או MRI מכוון לאותו מפרק. יש לציין ש- CT של עמוד השידרה אינו מדגים בהכרח את מפרק הסקרו - אליאק.
אין קשר הכרחי בין דלקת זו לבין פריצת דיסק.

אפשר לאבחן רק באמצעות בדיקות MRI? אצלי דווקא בהליכה יש לפעמים כאב, ובעיקר בסיומה ובסיום יום.

MRI המכוון למפרק ה - Sacro - iliac , המפרק האחורי של האגן, הוא אחד מאמצעי ההדמייה אשר באמצעותם ניתן לאבחן דלקת של מפרקים אלו הנקראת Sacro - ileitis. דלקת כזו אופיינית למחלת ה - Ankylosing spondylitis וכן למספר מחלות דומות. כאבים המוחמרים במאמץ ולקראת סוף היום הם פחות אופייניים למחלות אלו.

לציין לי שמוצת מחלות אחרות שהתכוונת אליהן?

מדובר בעיקר בדלקת המפרקים המלווה פסוריאזיס ובדלקת המפרקים המלווה מחלת מעי דלקתית.

האם תיתכן אפשרות נוספת? האם ייתכן כי בכלל מדובר במשהו שקשור באורטופדיה ולא מחלה ראומטית? וזאת למרות תוצאות ה MRI? 2 ראומטולוגים בכירים ראו את ה MRI (אגן + ברך, ) וקבעו א.ס אבל מקריאה על המחלה אניח לא בטוחה שזה זה. למשל אין לי נוקשות בוקר יש לי הרבה פעמים החמרה לאחר פעילות גופנית ולפעמים כאבים גם במהלך פעילות קצת (הליכה לא משהו מיוחד..).

האבחנה של AS תלוייה כמובן גם בקליניקה ולא רק בבדיקת ה - MRI. יחד עם זאת אם יש ספק בנוגע להדמייה כדאי להתייעץ עם רנטגנולוג מתמחה בצילומי עצמות (כאלו ניתן למצוא לרוב בבתי חולים גדולים).

נופר שלום,
בדיקות מעבדה הן אחד הכלים לאבחנה של דלקת מפרקים, אבל לא היחיד ולא תמיד החשוב ביותר. האבחנה מבוססת קודם כל על סיפור המחלה, כלומר על המאפיינים הקליניים של המחלה (איך התחיל, איזה מפרקים מעורבים, איזה מחלות רקע קיימות וכו') ועל בדיקת המפרקים על ידי ראומטולוג. לאחר מכן הבדיקות ותוצאות הצילומים יכולים לתרום מידע נווסף לאבחנה.
לגבי אנמיה, בדיקות מעבדה בהחלט יכולות לגלות את נוכחות הבעייה ואת מאפייניה (איזה סוג של אנמיה) למרות שבדרך כלל יש צורך בבדיקות נוספות כדי לגלות את הסיבה לאנמיה (למשל: למה קיים חוסר בברזל).

בהנחה שמדובר באוסטאורטריטיס, שהיא מחלה לא דלקתית, אין תרופות שגורמות שינוי מהותי במחלה. אם יש סימנים מקומיים של דלקת באחד המפרקים ניתן לבצע הזרקה מקומית של סטרואידים למיפרק. ניתן גם להחדיר את התרופה לתוך המפרקים ללא מזרק תוך שימוש במכשיר המבוסס על לחץ אויר גבוה (דרמוג'ט), טיפול הניתן בד"כ בבית חולים.

חגית שלום,
עקרונית, אין מקום לשילוב של סרוקסאט וסימבלטה אפילו לטווח קצר. יש להפסיק את הטיפול בסרוקסאט לפני התחלת הטיפול בסימבלטה. אם מדובר במינון גבוה של סרוקסאט רצוי להפסיק בהדרגה. כל תהליך ההחלפה צריך להתבצע תוך כדי מעקב של הרופא המטפל ואם התרופות ניתנו כטיפול לדיכאון (בנוסף לנושא הכאב) אז רצוי גם מעקב של פסיכיאטר.

השאלה אכן חשובה... התשובה היא שהטיפול מסוגל ברוב המקרים לעצור את התקדמות המחלה כלומר למנוע היווצרות עיוותים ונזק בלתי הפיך למפרקים (וכמובן "על הדרך" למנוע כאבים וסבל). תוצאה זו יכולה להיות מושגת תוך מספר שבועות במקרים מסויים אך לעיתים התהליך הרבה יותר קשה וממושך ויש צורך להחליף מספר תרופות עד שמגיעים לטיפול הטוב ביותר. עם זאת, לצערנו, הטיפולים הקיימים כיום אינם מסוגלים לרפא את דלקות המפרקים כלומר להביא למצב בו לא יהיה צורך בטיפול נוסף.