פורום שרירנים ברחם - מיומה - יש לך שאלה?

מרב,
לעניות דעתי אין קבוצת תמיכה לשרירני רחם בשום מקום, ולמען האמת אין צורך שתהיה, מאחר ואין סיבה לחשוש. יש לעשות את שצריך, אם בכלל צריך, ולדון בכל מקרה לגופו.
פרופ' תדיר,
המרכז הישראלי לשרירני רחם שאינו קבוצת תמיכה אלא מקבץ יועצים.

מרב,
עניתי גם לשאלותיך אלה. יותר ממוקד מזה לא ניתן לענות. כללית ניתן לעשות צינתור בגודל זה של מיומה, וזה נעשה תחת הרדמה אפידורלית.
פרופ' תדיר

מרב,
חלק קטן מאד משרירני הרחם (מיומות) הוא סרטני ויש דרכים אשר על פיהן ניתן לחשוב ולהחליט אם וכיצד לברר חשד זה.
שרירנים הממוקמים בחלק הקדמי התחתון של הרחם עלולים ללחוץ על שלפוחית השתן ולגרום לתסמינים כגון תכיפות במתן שתן. הטיפול בצינתור הוא אכן אחד הטיפולים השמרניים היעילים. פעולת הצנתור נעשית תחת הרדמה מותנית/אזורית (אפידוראלית) על מנת למנוע כאב מקומי העלול להיגרם עקב תהליך התכווצות השרירן. מקובל לאשפז כיממה לאחר הצנתור לצורך השגחה והמשך טיפול נוגד כאב. מחקרים מעידים על שביעות רצון רבה בקרב הרוב המכריע של המטופלות. במהלך העשור האחרון פורסמו השוואות של גישה זו לשיטות ניתוחיות ואחרות והתוצאות מעידות על כי שיטה זו תופסת מקום של כבוד כיעילה ומבוקשת בין מגוון טיפולי הבחירה. במעקב בן שנה לאחר הפעולה נמצאה ירידת משמעותית בנפח השרירנים (עד כ 55% לעומת הנפח המקורי) וכמוכן נמצא במעקב של כ-5 שנים כי אכן, נמנעת התערבות כירורגית כמעט בכל הנשים אשר בחרו לעבור טיפול זה.
ולשאלתך האחרונה: את סוג ההרדמה ניתן להתאים לפי צרכים ורצונות, כגון הרדמה אפידורלית המשמשת הדכ"ד בטיפול הצינתור.
פרופ' תדיר

שרה,
קשה לתת תשובה אישית בדרך זו, מאחר וחסרים נתונים בסיסיים כגון גילך, תכניות הילודה שלך, וכיוב'. יחד עם זאת ניתן לאמר ששרירן בגודל זה מחייב התייחסות טיפולית בכל מקרה. יתכן וניתן למצוא פתרונות אחרים שאינם ניתוח, אולם השארתו ללא טיפול אינה כנראה הגישה הנכונה. זאת, לאור הסכנה של פגיעה במערכות גוף אחרות.
פרופ' תדיר

עמית,
שאלותיך אין נוגעות לנושא שרירני רחם אלא לנושא סרטן צואר רחם והחיסון גנכגו.
ככלי, במענה לשאלתך, תסמיני זימום מוירס לפפליומה הם נגעים (גידולים קטנים( באזור אברי המין החיצוניים). ניתן לקבל את החיסון בגיל 24 אולם יש להוועץ ברופא/ה כדי לקבל את כל המידע (בעד ונגד).
פרופ' תדיר

דנה,
את מיקומו של השרירן ניתן להגדיר באמצעות אולטרה-סאונד (מה שעשית) אולם לא בכל מכשיר ניתן להגיע לאותן רמות דיוק הנדרשות לצורך הגדרה מדוייקת. ניתן בצורה מדוייקת יותר למקמו ע"י בדיקת MRI אולם אין כל הצדקה בכך. השאלה החשובה היא אם יש הצדקה לטפל וכיצד למנוע פגיעה ברחם. הדבר ניתן לביצוע בזהירות הראויה.
העובדה שיש לך מיומה (שרירן) בגיל יחסית צעיר מרמזת על כך שאת עלולה לפתח מיומות נוספות במהלך השנים וזה מצדיק התייחסות בכל הקשור לתכניות הילודה שלך/ם.
בברכת חג שמח.
פרופ' תדיר

אילנה,
השימוש בגלי על-קול ממוקדים לטיפול בגידולים מוכר לעולם הרפואה מזה שנים רבות. עקרון הטיפול מתבסס על גרימת נזק מבוקר לרקמות ע"י חימומן בגישה בלתי פולשנית. חברה ישראלית קידמה את הטכנולוגיה באופן מרשים, בין היתר ע"י שילוב מערכת דימות מתקדמת ( תהודה מגנטית - MRI) המאפשרת ניטור אברי הבטן ומיפוי שינויי טמפרטורה בזמן אמת. שם השיטה ממחיש את אופיה: אולטרה-סאונד ממוקד מונחה תהודה מגנטית MR guided Focused Ultra Sound)), או בקיצור MRgFUS. השיטה נקראת גם HiFUS אשר משמעותו אולטרה-סאונד ממוקד בעוצמה גבוהה.

קיימים דווחים בספרות הרפואית על מידה קלה של הקטנת נפח השרירנים ושיפור התסמינים הנגרמים מאותם שרירנים, קרי, שיפור בתחושת חלק מהנשים שטופלו בשיטה זו. מדובר כאמור בטכנולוגיה מעניינת הנבחנת כיום (על פי דווחים בספרות) גם כטיפול לגידולים אחרים. מאידך, שיטות שמרניות אחרות (כגון צנתור לצורך חסימת כלי הדם של הרחם והשרירן –"אבמוליזציה" - UAE) מספקות, לפי הספרות הרפואית, שיעור הצלחה גבוה יותר כטיפול לשרירני רחם. זאת, על פי נתונים סטטיסטיים אשר פורסמו עד כה ומהם נשאב מידע זה. בשיטה זו טמון יתרון פוטנציאלי לנשים אשר קיים סיכון בריאותי גבוה להתערבות כירורגית פולשנית. בשלב הנוכחי קיימות עדיין שאלות רבות הנשאלות מעל דפי הספרות הרפואית ואשר עליהן אין עדיין מענה.
לסיכום: הטכנולוגיה מעניינת אך יעילותה מוגבלת בהשוואה לשיטות אחרות.
בברכת חג שמח,
פרופ, יונה תדיר

אדוה,
השאלה אם לנתח או להמליץ על טיפול חלופי אחר היא פועל יוצא של גורמים שונים, כגון גיל, סימפטומים, וכיוב'. קשה כמובן להמליץ בדרך זו בהעדר פרטים נוספים.
תוכלי להוועץ בגורמים רפואיים שונים (גינקולוגים, רופאים/ות) או למכרז הישראלי לשרירני רחם המצוי בפתיח לפורום זה. במידה רבה ההפניה תלויה בקופת החולים אליה את שייכת.
גמר חתימה טובה,
פרופ' תדיר

עדי,
להבדיל מהיסטרוסקופיה אבחנתית הנעשית בהרדמה מקומית, היסטרוסקופיה טיפולית לכריתת פוליפ מצדיקה הרדמה כללית או אחרת, אך בכל מקרה הרדמה קצת יותר משמעותית מזו האבחנתית. אין לך מה לחשוש מכך, מדובר בהרדמה פשוטה וקצרה אשר בידיים מיומנות אינה בעייתית ונחשבת לבטוחה. עליך להבין כי יש להרחיב את צואר הרחם לצורך הוצאת הפוליפ אף כי הוא קטן (כדבריך - 1 ס"מ). הרחבת הצואר היא פעולה כואבת וחבל לסבול סתם.
בהצלחה,
פרופ' תדיר

אורנה,
ניתן להבין את דאגתך, אולם בעידן המודרני יש דרכים לעקוב אחרי המצב, גם אם לא ניתן למנוע את כל ההשלכות.
בכל מקרה חשוב לדעת את גודלם ומיקומם של השרירנים. לא מומלץ לנתח שרירנים בהריון אולם עשויה להיות לכך השלכה על תכנון הלידה.
אין טעם לבצע בדיקת אולטרה-סאונד כל שבועיים (לא להיון ולא לשרירנים) אולם יש לבצע בדיקת אולטרה סאונד לשרירנים לצורך מדידה מדוייקת והגדרת מיקום. הרופא המבצע בדיקת שקיפות עורפית יכול לבצע גם בדיקה זו אף כי מדובר בבדיקה שונה מבחינת אופיה ומשך הבדיקה.
בהצלחה,
פרופ' תדיר

מיטל,
שלא כמו בגידולי שד בהם ניתן לבצע מישוש עצמי, בשרירנים הדבר לא ניתן עקב המיקום במעמקי האגן. נשים מתלוננות על תופעות כגון דימומים, או כאבים, אולם אלה אינם ספציפיים רק לשרירנים. אשה יכולה למשש שרירן רק אם הוא גדול יחסית , כלומר בגודל המתקרב לכ-4-5 חדשי הריון (16-20 שב) (בהשוואה לגודל רחם המתקרב לאזור הטבור.
האיבחון המדוייק הוא קל יחסית ונעשה באמצעות בדיקת אולטרה-סאונד.
פרופ' תדיר

טרזית,
מיומה בגיל זה אכן מעוררת שאלות לגבי חיוניות הניתוח, מאחר ובגיל המעבר קיימת נטיה לנסיגה.
ההחלטה מקורה בעיקר בגודל המיומה, בקצב הגידול, והאם יש תלונות.
1.נתוחי הסרת שרירנים בלי או עם כריתת הרחם (בדרך של פתיחת דופן הבטן או בגישה אנדוסקופית~ [~אנדו=פנימי, סקופיה=ראיה]).
2.פעולות זעיר פולשניות או בלתי פולשניות* לפגיעה במנגנוני החיות של תאי השרירן.
3.טיפולים תרופתיים למיניהם (חלקם נסיוניים עדיין).
4.שיטות של רפואה משלימה/אינטגרטיבית.

את הטיפולים הנוספים ניתן לרכז ל-3 קבוצות:
א.הקטנת נפח השרירנים באופן ישיר באמצעות שימוש במקורות חום או קור.
ב.הקטנת נפח השרירנים באופן עקיף ע"י חסימת אספקת הדם בדרכים שאינן מונחות רנטגן.
ג.טיפולים עתידיים על בסיס ביטוי גנטי וגורמי גדילה.

ההתאמה לטיפול זה או אחר תלויה כאמור בגודל ובתלונות.
בהצלחה,
פרופ' תדיר

לי,
ראשית אסביר שקורפוס לוטאום הוא דבר נורמלי ולא ברור למה הכוונה בדבריך שסבלת ממנו. קורפוס לוטאום הוא מצב לאחר ביוץ תקין שנשאר בשחלה ונקרא גופיף צהוב. מיעוט דמם הנראה בחלל הבטן לאחר ביוץ גם הוא מצב נורמלי ואינו מדאיג. יתכן וסבל מכאב במקביל. לא נעים, אבל חלק מהליך ביוץ נורמלי.
לעניין השרירנים: קשה לאמר אם לטפל ןמה להמליץ. יש לראות את תמונת האולטרה-סאונד כדי להיות יותר ממוקד וברור. יש מגוון רחב של טיפולים, אם בכלל, ויש להתאימם לגיל למיקום וכיוב'.
בהצלחה, פרופ' יונה תדיר

עדי,
שאלתך טובה מאד, ולמעשה היא מורכבת ממספר שאלות, אך אשנה מעט את סדרן:
1. האם יתכן שהפוליפ הופיע תוך חודש? בהחלט יתכן שהיה קודם לכן פוליפ קטן יותר שלא נראה בבדיקה ועכשיו מימדיו הגיעו למצב בו הוא נראה.
2. הקשר בין פוליפ בחלל הרחם לבין אי פוריות אינו חד משמעי, אך בהחלט יתכן שיש קשר, מאחר וחלל הרחם הוא המקום בו משתרש ההריון.
אין חובה להסירו לפני הזרעה, אולם אם זו נעשתה (עם או בלי טיפול הורמונלי (?) ולא הרית יש הצדקה להסירטץ פוליפ בגודל של 1 ס"מ הוא יחסית גדול בהשוואה לחלל הרחם ורופא מיומן יכול להוציאו בקלות יחסת, בהיסטרוסקופיה.
בהצלחה,
פרופ' יונה תדיר

רונית,
שאלותיך מצוינות. כללית ניתן לאמר שאכן, יש הצדקה לטיפול, אולם האם טיפול זה צריך להיות כירורגי, לפרוסקופי, או אולי צינתור כלי הדם, קשה לאמר בוודאות בדרך זו מאחר וחסרים פרטים בנתונים שמסרת. אתחיל מהסוף. לגבי כריתת השחלות. במידה ואינך בקבוצת סיכון לחלות בסרטן שחלות אזי קיימת כיום נטיה שלא לכרות אותן מאחר ויש להן תפקיד גם אחרי הפסקת הווסת (גיל המעבר). ההכנה בברזל תמיד טובה לקראת ניתוח עם המוגלובין נמוך. לעניין כריתת הצוואר, ו/או כירורגיה לפרוסקופית: הדבר תלוי במידת החדירה של השרירנים לעומק הרחם ולמידת המיומנות של המנתח/ת. לא ניתן לתת לכך תשובה בדרך זו, אלא רק לתת רקע כללי על חלופות הטיפול כגון:
בחירת המקרים לניתוח בגישה פתוחה או "סגורה" מהווה סלע מחלוקת בין מנתחים רבים ברחבי העולם. מיומנות המנתח וצוותו חיונית להצלחה הניתוחית אך אינה הכלל המנחה היחיד לבחירה מיטבית של סוג הניתוח. לשיקולי פוריות עתידית יש משקל רב ברקע החלטה זו. צוות "מי-שר" צבר נסיון רב בביצוע ניתוחים לפרוסקופיים והיסטרוסקופיים במהלך השנים, כמו גם בבעיות פוריות הנקשרות למצב הרחם.
גישה נרתיקית, לכריתת הרחם ושרירנים קטנים. גישה נתוחית זו מקובלת בעיקר לניתוחים גינקולוגיים אחרים, כגון תיקוני צניחות רחם ובעיות דליפת שתן. ניתן לכרות גם שרירני רחם בגודל קטן עד בינוני כחלק מכריתת רחם בגישה נרתיקית. בחלק מהניתוחים הלפרוסקופיים משולבת הגישה הנרתיקית להוצאת הרחם.

לעניין חסימת כלי הדם כטיפול למיומות: אחת השיטות אשר הוכנסה לשימוש שגרתי לפני כ 13 שנה בארה"ב, ובשנים האחרונות גם בישראל, מתבססת על העיקרון של חסימה בררנית (סלקטיבית) של עורק הרחם בדרך של צנתור מונחה שיקוף. הקטנה משמעותית של נפח השרירן גוררת בעקבותיה שיפור בתסמינים (סימפטומים) להם גורם השרירן. כאמור, פעולה זו מתבצעת בהנחיה מתמדת של שיקוף, ע"י רופא המומחה ברדיולוגיה פולשנית, ודומה במידת מה לצנתור כלי הדם של הלב. אולם בשונה מצנתור לב אשר בו מוכנס בלון או תומכן (סטנט) לפתיחת עורק חסום הרי שכאן נעשית פעולה הפוכה ע"י הזרקת חלקיקים זעירים אשר פותחו במיוחד למטרה זו, ואשר חוסמים את אספקת הדם לשרירן/ים ובכך גורמים להקטנה משמעותית ולשיפור בתסמינים. שיטה זו מיועדת לנשים המבקשות לשמר את הרחם. פעולת הצנתור נעשית תחת הרדמה מותנית/אזורית (אפידוראלית) על מנת למנוע כאב מקומי העלול להיגרם עקב תהליך. מקובל לאשפז כיממה לאחר הצנתור לצורך השגחה והמשך טיפול נוגד כאב. מחקרים מעידים על שביעות רצון רבה בקרב הרוב המכריע של המטופלות. במהלך העשור האחרון פורסמו השוואות של גישה זו לשיטות ניתוחיות ואחרות והתוצאות מעידות על כי שיטה זו תופסת מקום של כבוד כיעילה ומבוקשת בין מגוון טיפולי הבחירה.
פרופ' יונה תדיר