פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

אני קוראת את הודעתך וחושבת עד כמה סימלית הבחירה שלך בכותרת "הצילו!!": נשמע לי שלא רק נועה זעקה כאן את זעקתה בתגובה לאובדן השליטה שלך היום, אלא זוהי גם זעקתך-שלך, לומר שקשה, שמתיש, שעצוב ומייסר להיות אימא של נועה, התינוקת המקסימה שחיכית לה כל כך ושאת כל כך רוצה לגונן ולשמור עליה. הבעיות הרפואיות הרבות של נועה יוצרות מצב בלתי נסבל של חרדה מתמדת וקושי אמיתי למצוא מנוחה ורגיעה.
להיות עם ילדה קטנטנה בבתי חולים, בבדיקות ובבירורים רפואיים רבים כל כך, להיאבק אתה על מתן תרופות שאת יודעת שהן חיוניות לה אך גורמות למריבה בכל יום, לרצות לגונן עליה מפני הרופאים שבוודאי מכאיבים וחודרים כל הזמן. כל זה יוצר מציאות בלתי נסבלת שקשה מאוד לשאת גם בתור מבוגרים אשר (לכאורה) מבינים את הסיבות, ובוודאי קשה עבור נועה. קשה לבנות אמון ולשמר חוויות חיוביות בתוך כל הקושי הזה וההפרעות שאת מתארת, של שינה, אכילה והתנהגות הן כמעט מתבקשות כאן. מעטים הילדים המתמודדים עם קשיים רפואיים נרחבים אשר אינם סובלים ממצוקות רגשיות ונפשיות כלשהן. ואם נוסיף לזה גם את החשש מפני רעשים שמופיעים כל הזמן ובאופן בלתי ניתן לצפייה מראש, הרי שבתך באמת כל כך סובלת.
אני חושבת שההתנהגות שלה כלפי מצבים מעוררי חרדה (למשל מול אורחים, מול הצורך לבחור), היא דרך לנסות להכניס שליטה איפה שאפשר, כיון ששאר החיים שלה ושלכם כיום מורכבים מהרבה חוסר וודאות. לא ציינת מה קרה היום שבגללו מצאת עצמך מכה אותה, אבל בוודאי שתיכן נבהלתן מאוד. זה גם מה שקורה לה כשהיא מכה אתכם ואז באה לחבק - זה מאוד מפחיד עבורה לדעת שהיא הצליחה "להרוס" אותכם ומנסה ל"תקן" את זה בדרכה.
למרות כל התיאור המפורט שלך לא כתבת מה את בעצם שואלת, אבל אני חושבת בכל מקרה שתשובתי היא אחת: נשמע לי שאתם זקוקים לעזרה מקצועית, הן עבור נועה והן עבורכם בהתמודדות אתה.
תוכלי לכתוב לי, בפורום או לכתבות המייל האישית, היכן אתם גרים ואנסה לכוון אותך לכתובת מתאימה באיזור המגורים.
בהצלחה רבה,
מיכל

על מנת שאוכל לסייע יותר, נסי מעט לפרט : האם הבקשה למקלחת היא על מנת להתחמם או על מנת להתנקות? האם הוא נהנה ממקלחת? האם הוא ילד שסובל מרגישות תחושתית כלשהיא? האם ישנן עוד בקשות חוזרות ונשנות שנשמעות מוזרות הקשורות לניקיון או לשלום הגוף? מתי מופיעה הבקשה למקלחת: האם גם תוך כדי פעילות מהנה כמו משחק משותף עם ההורה או עם ילד אחר, או שמא מופיעה בתגובה לתסכול? מתי החלה בקשה זו להופיע? האם הוא ילד בעל מזג נוח או ילד הנוטה לסערות ולהתפרצויות רגשיות והתנהגותיות? האם הוא משתמש בחיתולים או נגמל? על סמך מה הגננת הציעה שמדובר בבעיה רגשית: האם הוא ילד הסובל מקשיים חברתיים? התנהגותיים? התפתחותיים? איזה בדיקות רפואיות עשיתם?
כפי שאת מבינה יש הרבה הרבה אפשרויות להתנהגות כזו....אני מציעה לנסות להתמקד קצת יותר גם כדי להבין לאיזה תחום מקצועי לכוון אתכם...
בהצלחה,
מיכל

ממש חבל... אנו כותבים שאלות ומצפים לתשובות כשאנו מיואשים וזקוקים לסיוע, אך אף אחד לא מתייחס אלינו. לא כאן ולא בפורום השינה. פשוט חבל

שלום לאימא המותשת,
אני שומעת את הדחיפות שבהודעתך, את הלחץ, את הבהלה, את חוסר שעות השינה, את העייפות הרבה, את האכזבה מהעובדה שהרגלי השינה שנצברו עד כה התקלקלו...אבל אני רוצה להזכיר לך שמדובר בתינוק בן ארבעה וחצי חודשיים!!!!
לתינוקות קשה להירדם. לתינוקות קשה לישון שינה רצופה. לתינוקות צומחות שיניים וזה מכאיב להם ומפריע מאוד. וגם: תינוקות לפעמים בוכים. וגם צורחים. חזק.
כל זה קורה להם כיון שהם מגיעים לעולם עם מערכת עצבים מאוד רגישה ובלתי מפותחת והתפקיד של ההורים המטפלים בהם הוא להרגיע ולווסת ולתמוך וללטף ולשיר ולנחם ולהחזיר את המוצץ וכו' וכו' וכו'. אז נכון, יש תינוקות שאצלם זה קל יותר, ואולי את שומעת על כאלה מסביבך, תינוקות בעלי מזג יותר נוח שקל להם להירדם והם אפילו ישנים בלילה. זה לא התינוק שלך. זה עדיין לא אומר שבהדרגה הדברים לא ישתנו ויסתדרו והוא יהיה חייכן ומקסים וגם יאפשר לך לישון יותר.
אני ממליצה לך לחפש קבוצת תמיכה של אימהות באיזור מגורייך במסגרת חוג כלשהוא (עיסוי, יוגה תינוקות וכו') על מנת לפגוש אימהות נוספות ולהחליף חוויות: נשמע לי שאת בעיקר מאוד עייפה ובודדה וזה החלק הקשה מכל כשמגדלים תינוק קטן.
אני גם מבינה את התסכול כשאנחנו לא עונות מספיק מהר: אנחנו עדיין לא מחלקה של טיפול נמרץ ומדובר בפורום שמנוהל כולו בהתנדבות ומתוך אהבה לילדים ולהורים....גם ללמוד לחכות לתשובה זה שיעור חשוב, לא?....
בהצלחה,
מיכל

שלום שרונית,
את מתארת את בנך כילד חברותי שכנראה מסתדר היטב בגן, כלומר לא נרתע מילדים ונהנה בקרבתם, אך עדיין את שואלת האם העובדה שהוא חושש להתקרב למתקנים הינה בעיה חברתית. כאשר עולה חשש בסיטואציה מאוד ספציפית - כמו חשש כזה, הרי שיש למצוא הסבר אחר ולדעתי את עצמך מצאת אותו כיוון שלהתפתחותו המוטורית משמעות גדולה מאוד....
ההתפתחות המוטורית האיטית של בנך בוודאי הובילה לחוסר ביטחון בהתנהלותו הגופנית והפיסית אשר גורם לו כיום להרתע ממתקני חצר. מדובר כנראה בילד שזמן רב היה חסר תנועה, או אולי נע באיטיות ובסרבול, בעוד שילדים אחרים בני גילו כבר רצו וקפצו סביבו, חוויה המעוררת חשש אמיתי ותסכול כאחד. העובדה שהיום הוא מוכן להתנסות במתקנים למרות הכל הינה הישג משמעותי עבור ילד עם קשיים מוטוריים, וכנראה קשורה למוטיבציה שיש לו וגם לעידוד ולתמיכה שהענקתם לו למרות הכל. ישנם ילדים שהאיחור המוטורי שלהם גורם להם להימנע לחלוטין ממתקני חצר וטוב מאוד שלא זה המקרה של בנך.
אני מציעה להמשיך לעודד אותו לפעילות, גם היא נעשית במרוחק מילדים אחרים (בינינו, זה גם יותר נעים לא?), ובמקביל לנסות למצוא עבורו התנסויות מוטוריות מאתגרות במסגרת חוג התעמלות או ג'ימבורי מתאים, בליווי מדריך/מדריכה רגישים, כדי להעניק לו חוויה פיסית טובה וביטחון רב יותר להתנסות.
בהצלחה,
מיכל

שלום שרית,
ראשית אומר כי אני שמחה לשמוע על ההסתגלות ההדרגתית: זה אומר שלמרות הכל כנראה בתך הייתה זקוקה לזמן הסתגלות וזה ובהדרגה היא מצליחה למצוא את מקומה בגן. אט אט היא הזדקקה לפחות קרבה למטפלות ומצליחה להיפרד מכם. השינה היא חלק מעיניין ההסתגלות (אגב, איך היא אוכלת שם? האם באותה כמות ומגוון כמו בבית?) : יש ילדים שעבורם השינה בגן היא סוג של בריחה מההתמודדות החדשה והלא פשוטה. הם כל כך מותשים מהעימות עם הקושי בגן (ההמולה, הילדים, הדרישות), עד כי הם פשוט 'צונחים' מעייפות וישנים. אחרים, לא מסוגלים להרדם מתוך המתח שאוחז בהם נוכח המצב החדש ועל מנת להצליח לישון בגן הם צריכים לחוש שם מאוד מאוד בטוחים ורגועים. וזה לוקח זמן. יתכן שבתך משתייכת לסוג זה ובהדרגה, כשתחוש יותר בטוחה בגן, היא כן תוכל גם לצלוח משוכה זו.
ועדיין, מהם התנאים הפיסיים לשינה בגן: מיטות? מזרונים? לולים? האם מחשיכים את החדר? האם נרדמים בליווי מוזיקה? האם יש מי שיושב לידה עד שהיא נרדמת? האם שעת השינה מתאימה לה?
כתבת שבתך ישנה בבית, שנת בוקר, צהרים ולילה, אך לא ציינת כיצד היא נרדמת: לאופן שבו נרדמים יש השפעה גדולה על האופן שבו ישנים, כיון שאם למשל היא רגילה להרדם כשאתם נמצאים לידה (שרים, מלטפים), או לחליפין עם בובה אהובה ובגן זה כמובן לא קורה, הרי שכבר יש שוני. זה עשוי להיות גם סוג של פתרון - נסו להרגיל אותה לישון בבית עם חפץ נעים שניתן לקחת גם לגן ולהשתמש בו שם. חשוב לבדוק עם המטפלת/גננת איך היא כן נרדמת (למשל, האם מתוך בכי?), ומה היא עושה כשמתעוררת: האם עירנית ונכונה להמשך פעילות או דווקא עצבנית ונרגזת? זה יוכל לרמז משהו על ההתמודדות שלה.
בהצלחה,
מיכל

בהתחלה היא באמת היתה ישנה שם יותר מכרגיל, 3-4 פעמים ביום והבנתי שזה חלק מתהליך ההסתגלות, וההתמודדות עם העומס הרגשי. אבל מאז שהיא הסתגלה יותר זה עבר לקיצוניות השניה של לא ישנה בכלל. היא אוכלת שם וגם בבית יפה מאוד. הם ישנים בחדר שינה עם מיטות (והגדולים יותר ישנים בחדר פעילות על מזרנים). החדר מוחשך. בבית היא בדרך כלל נרדמת עם בקבוק או ציצי וגם בגן הן מנסות להרדים אותה עם בקבוק וגם לנענע את המיטה. יש לידה מישהי עד שהיא נרדמת. יש לה גם דובי שהיה בבית אבל היא לא ממש קשורה לשום חפץ (ניסיתי כמה). הם מנסות להשכיב אותה כשהיא עייפה, משפשפת עיניים - רואים שהיא עייפה. היא בד"כ הולכת לישון שם בבכי כי קשה לה להרדם אבל קמה ללא בכי במצב רוח טוב. הבעיה היא שחוסר השינה משפיע כמובן על כל היום כי היא עייפה ויותר קשה לה וזה מעין מעגל סגור.

אני שומעת את הדאגה הרבה שלך ושמחה עבור בתך ונכדתך על שיש להן אותך: שאת רגישה אליהן ומחפשת עבורן את הטוב ביותר. את כותבת גם על דאגתך שהמצב כיום קשור לגירושייך שלך ולהשפעתם על בתך ובכך מתארת את תחושת האשמה שלך, אבל עדיין תוכלי לשמוח על שלמרות שבחרת להתגרש, בתך כיום מצליחה לפתח חיי זוגיות ומשפחה, ועוד בוחרת לגור אתך - כנראה שגם עשית הרבה דברים טובים...
ועכשיו לקטנטונת: היא עברה חוויה מאוד לא פשוטה שקשורה בפחד מהמלחמה - אי וודאות, שינויים, פחד שניכר גם אצל המבוגרים שאמורים לספק ביטחון והגנה ועוד. כל אלה לעצמם עשויים להיות סיבות טובות מספיק לרגרסיה התנהגותית (ההצמדות אליכם) והתפקודית (עשיית הצרכים). תחושות אלה הופכות קשות יותר גם בהעדר כישורים שפתיים טובים מספיק - השפה היא כלי עזר לעיבוד רגשות ותחושות וכאשר היא אינה משמשת ככזו, הרי שנוטים לתגובות פעולה אחרות. אבל מעל הכל, נדמה שהגורם המרכזי לתחושותיה הוא המצב הנפשי של אימה, בתך: מנפילות טילים סביב הבית ניתן לרוב להתאושש ביתר קלות בהשוואה לקושי להתאושש מחוויית דחייה על ידי אימה. נשמע שהיחסים שלהן מורכבים מאוד ואינם מסיבים הנאה. פעוטות נוטים להיצמד להוריהם כאשר קשה להם, אבל זה יותר מורכב כאשר הגורם לקושי זה הוא אותו מבוגר עצמו, אז נוצרת הדחייה שאת מתארת ואת זה בוודאי כולכן מרגישות היטב.
אני לא יודעת מה הסיבה למגורים המשותפים (ארבעה דורות !), אך נשמע שדווקא נוכחותך שם היא עזרה גדולה ואת משמעותית עבור נכדתך ומתוך דאגתך זו כדאי לך לנסות ליזום שיחה בעיניין עם בתך. שתפי אותה בדברים שאת חווה ומרגישה מתוך זוית המבט שלך ומבלי לשפוט אותה על הקושי שלה: את בוודאי, בתור אם שהתמודדה אתה לבד, בעצמך זוכרת תקופות לא קלות - את האשמה והכאב בטח הרגשת גם מבלי שיגידו לך שאת לא בסדר...
ולסיכום, אני ממליצה לכן מאוד לפנות לעזרה מקצועית שתעסוק ביחסים המשפחתיים, ובעיקר חשוב הדבר לנכדתך הפעוטה שזקוקה כעת לאימה יותר מכל.
בהצלחה,
מיכל

שלום אסף,
ההחלטה מהי המסגרת החוץ-ביתית העדיפה ביותר עבור בתכם התינוקת היא החלטה מורכבת, כיוון שלצערי, ומניסיוני, אינה יכולה להישען אך ורק על הבטים מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית....
ובכל זאת אתחיל מההבט הזה: מחקרים מראים כי עד גיל שנתיים הטיפול האופטימלי עבור תינוקות נעשה בידי אימא. לכך כמובן סייגים כיוון שאם לאימא חשוב לפתח קריירה מקצועית (וזה כמובן חשוב!), או סתם היא מעדיפה לצאת להתאוורר במקום העבודה וממש לא מתחשק לה להישאר בבית כי זה גורם לה להיות עייפה, עצבנית וממורמרת, בוודאי שעדיף כל פתרון אחר על פני ההישארות עם התינוקת.
בדרגה הבאה נמצא הטיפול הפרטני על ידי קרובת משפחה (סבתא, דודה) או מטפלת בשכר. הרעיון הוא להעניק טיפול אישי המאפשר היענות מקסימלית לצרכים הרגשיים והפיסיים של התינוק/הפעוט באופן ובקצב המתאימים לו, מבלי שיאלץ להתאים את עצמו לסביבה חיצונית ולהסתגל ללוח זמנים ולדרישות. עם הגיל גם הצרכים האלו מעט משתנים וחשוב יותר המפגש (הקצר) עם ילדים אחרים בגינה, משחקיה וכו' . המשמעות היא כמובן כספית, וזה גם לא פשוט להכניס אדם זר הבייתה (אלא אם יש סבתא זמינה) ולא מתאים לכל אחד. הפתרון שהזכרת - מטפלת לשני תינוקות, הוא פתרון שעשוי להיות מוצלח, אם כי חשוב שהגילאים יהיו דומים וחשובה הכימיה בין שתי המשפחות - צריך להחליט דברים מהותיים כמו אצל מי נמצאים, מי מכין אוכל, איך המטפלת יוצאת לטיול עם שניים, מה קורה כשאחד הילדים חולה או כשהמטפלת חולה וכדומה.
ואחרי שמתברר שהאפשרויות שלעיל לא מתאימות, הגענו לשלב המשפחתונים, הפעוטונים והגנים (בסדר הזה מבחינת התועלת לתינוק). היתרונות - עלות נמוכה יותר, פיקוח של הורים נוספים או של גוף אחראי (כמו רשת של מעון יום), קביעות ושגרה. כל אלה הם לא דברים שיש להקל בהם ראש והם חשובים מאוד. מבחינת התינוקות זה קצת פחות רצוי כיון שגם כאשר היחס בין המבוגרים לילדים הוא 1:3 או 1:4, הטיפול לא יהיה אישי. לא ניתן לצפות ממסגרת כזו להסתגל לתינוקת, אלא היא תצופה להסתגל בעצמה. במקומות כאלה יש סדר יום מובנה (ותינוק שמתקשה בכך הופך לבעייתי), יש חשיפה גדולה יותר למחלות וקושי לדאוג לפעילות המתאימה לכל הילדים (ואז חלקם חסרי-מעש, יש יותר מקרים של תוקפנות ביניהם וכו').
באופן כללי עדיף מסגרת בה מספר מועט של תינוקות ומספר גדול של צוות, אבל 2 הפרמטרים חשובים (כלומר לא כדאי מקום של 30 תינוקות עם 10 אנשי צוות...), וגם זה משתנה כיוון שלעיתים גננת מיוחדת, מנוסה וטובה שאצלה 10 ילדים, עדיפה על פני בעלת משפחתון גרועה שאצלה 4 ילדים. וכל זה בלי לקחת בחשבון משתנים כמו הסביבה הפיסית (חשוב ביותר: אור יום, צעצועים בטיחותיים, ניקיון), המיקום, האוכל ועוד ועוד ועוד....
כמו שבוודאי הבנתם זה דיי מסובך למצוא מסגרת ראשונה לתינוקת...אני מקווה שהדברים שכתבתי עוזרים קצת לחשוב ואולי אפילו להחליט...
בהצלחה,
מיכל

בנך עבר לאחרונה שינויים רבים בחייו-כניסה לגן חדש לאחר שהייה ממושכת בבית איתך ואירוע טראומתי כמו המלחמה בדרום. ההתנהגות שהוא מפגין בהחלט יכולה להיות קשורה לכל אלו ולגיטימית לגמרי. מדברייך אני מבינה שמה שהכי הטריד אותך אלו הסימנים על גבו, וכמו כל הורה מודאג אולי קישרת באופן מיידי את התנהגותו לאחרונה בסימנים אלו. לא הייתי ממהרת לעשות כך משום שעל פניו זה נשמע כצירוף מקרים. חשוב שאת תהיי בימים אלו מקור לרוגע ונחמה ויציבות ונשאלת השאלה האם את באמת רגועה-גם עלייך עברה מן הסתם תקופה לא קלה, וכעת ההסתגלות של בנך בגן גם מעוררת חששות טבעיים.

המשיכי להיות קשובה לבנך כפי שאת עושה, אך הימנעי מלשנות דברים שבשגרת חייכם-למשל, אם נהג להירדם לבד, המנעי מלהרדם יחד עמו כאשר הוא בוכה בלילה. היי לצידו ולטפי אותו, ושדרי לו מסר כי הוא מסוגל להתמודד עם פחדיו -חשוב לא לעודד אותו לפתח בך תלות-זה בסופו של דבר יערער את בטחונו. נסי לדבר במשך היום על ההתעוררויות-מה הפחיד אותו, על מה חלם וכו'...

אם לאחר תקופה של חודש מצבו אינו משתנה מבחינת ההתעוררויות, הפחדים הבכי והמרדנות-רצוי לפנות לייעוץ-יתכן כי הוא סוחב עמו את טראומת המלחמה (אגב, כמה קרוב הייתם לנפילות?..).
אל תשכחי שהוא כעת בתקופת הסתגלות לגן ומותר לו להגיב כך, תני לזמן לעשות את שלו.

בברכה
אודט

בקש הפנייה לאיבחון של מרפאה בעיסוק.
בהצלחה, דפנה.

שלום רנה

יש גישות שונות לגבי גמילה מחיתולים כשבאופן גס אפשר לחלק אותן לשתיים- האחת לוקחת בחשבון את המוטיבציה של הילד לגמילה והשנייה גורסת שמדובר בהחלטה וביוזמה של הורי הילד הסבורים שבנם מסוגל לעמוד בדרישות. הגישה האחרונה מפורטת היטב באתר של דפנה תייר, אחת ממנהלות פורום זה-את מוזמנת להכנס.

אני אישית מאמינה בגישה הלוקחת בחשבון את המטויבציה של הילד ואוכל לעזור לך להחליט על ידי הבנת היתרונות והחסרונות בגישה זו.
ולפני הכל, חשוב לא פחות לדבר עליכם כהורים. לפעמים החלטות לגבי הילד צריכות לקחת בחשבון גם את צרכי ההורים ויכולותיהם. יכול להיות שבהחלטה להחזיר את החיתול לקחתם בחשבון גם את הקושי להתגייס לנושא הגמילה של בנכם כשבמקביל יש תינוק חדש בבית שדורש המון כוחות נפשיים ופיזיים וזה בהחלט לגיטימי!!!

בנך אומר לכם שעוד מעט הוא יהיה גדול ובין השורות אולי הוא אומר-אני עוד לא מוכן לגמרי לוותר על מקומי בבית כקטן, זה שנולדה לי אחות לא עושה אותי לגדול...
ללא ספק בנך בשל לגמילה מכל ההיבטים, יש רק שאלה לגבי המוטיבציה שלו..

לא ציינת כיצד מראש התקבלה אצלכם ההחלטה להתחיל בגמילה לפני חצי שנה-האם מיוזמת בנכם? ואם לא-איך הוא הגיב לכך? האם היה גאה בהצלחותיו? אם כן, זה מלמד על קיום של מוטיבציה ראשונית להתמודד עם מטלות הגיל. וכאן המקום לדבר על החסרון של הגישה -החזרת החיתול לילד ברגרסיה עלולה להוות מסר של הורה לילדו כי הוא אינו מאמין כי ילדו יכול להתמודד, במקום לעבור תקופה קצרה של משבר (פספוסים)עם מסר-אנחנו יודעים שזו תקופה שתעבור, הצלחת בעבר ותצליח גם בהמשך, אנחנו לא דואגים וסומכים עליך. חסרון נוסף הוא מכיוון אחר-את מתארת כי בנך פורש כרגע הצידה כשעושה קקי ואינו מודה באשמה-הדבר מעיד על כך שהוא חש בושה ואשמה על עשיית קקי בחיתולים, כלומר הוא כבר מרגיש לא בסדר עם זה, גם בלי שתגידו לו.

היתרון בגישה שנותנת מקום למוטיבציה של הילד היא שכשהילד מוכן לכך הגמילה נעשית בתהליך חלק ומהיר, ללא מאבקי כוחות , תחושות אשמה, בושה וכעס. תהליך הגמילה הוא בבסיסו תהליך של השגת שליטה של הילד בגופו וכשהוא מסתבך עלולות להיות השפעות על התפתחותו לטווח הארוך.
בעקרון, לא מומלץ לכן לגמול ילד במקביל לשינויים דרמטיים נוספים בחייו כגון הולדת אח, שמערער זמנית את תחושת השליטה של הילד בסביבתו.
.
לסיום, אני מאמינה שרק אתם יכולים להחליט מהי הגישה המתאימה לכם ולבנכם.

מקווה שעזרתי בהארת הטיעונים לכאן וכאן.
אודט

שלום גלית

מזמינה אותך לעיין בדיונים נוספים בפורום בנושא, כמו גם להכנס לפורום שינה אצל תינוקות.

על פניו, נשמע שבנך סיגל לעצמו דפוסי שינה יפים לגילו -ישן בשעה קבועה וסבירה, מרכז את רוב שעות השינה בלילה וער ביום. הבעייה המרכזית (שלכם בעיקר...מבחינתו מאוד ברור כי נגמר הלילה) היא היקיצה המוקדמת, אך גם זו תופעה שכיחה. בנוסף, את מתארת שחלק מהזמן הוא נרדם בערב לבד ויופי שאתם מאפשרים לו את זה למרות הקולות והמאבקים שלו עם עצמו..זה בדיוק מה שנקרא-תהליכי למידה של הרדמות עצמאית.
עם הזמן מתרחשת בשלות נוירולוגית והשעון הביולוגי של השינה והיקיצה משתנה-שעת ההאכלה של הלילה מתאחרת-לקראת שלוש ואז גם ההתעוררות בבוקר-בשאיפה..
לא ציינת מה קורה כשהוא מתעורר בחמש-האם אתם נותנים לו לאכול? אם כן, נסו לדחות את שעת ההאכלה של הבוקר כמה שניתן וזה אומר לנסות להעזר במוצץ במקום, על מנת למשל לא להוציאו מן המיטה-מה שמחזק עוד יותר את ההתעוררות.

לא נראה שיש קשר בין היקיצה המוקדמת לבין העייפות והנרגנות במהלך היום. הייתי מייחסת זאת יותר לקושי שלו להרדם במהלך היום ללא טקס. נסי לשמור גם במהלך היום ככל שניתן על תנאים קבועים במהלך ההשכבה-הרדמות במיטה, מוצץ/חיתול בד, מוסיקת רקע אם עוזר וכו'..

ולסיום-זו אמנם תקופה קשה ומתישה לכל הורה, אך היא עוברת בסופו של דבר!!

בברכה
אודט

על מנת להתייחס לדברייך, אשמח אם תספקי מעט יותר רקע ותגדירי מה שאלתך הספציפית ובמה אוכל לעזור לך

בברכה
אודט

שלום טלי

לשאלתך, האם מדובר בבעיית התנהגות או בתופעה רגילה, מדובר במצוקה רגשית שבנך חווה שדורשת התייחסות ולא תעבור מאליה.

המקור לכך אינו ברור מאחר שחסר רקע-איזה תינוק היה בנך, בעל מזג נוח או סוער שקשה להרגיעו? האם הוא מפותח לגילו עד כה מבחינה שפתית ומוטורית? איך את חווה את הקשר בינך לבין בנך עד לתקופה האחרונה?
האם חל שינוי בשגרת חייכם לאחרונה שהכניס מתח לתא המשפחתי אליו מגיב בנך?
האם בנך ילד פעיל במיוחד ונוטה לסכן את עצמו? האם מרבית הזמן שהוא משחק עם חפצים הוא מפעיל עליהם כוח רב או שהוא מסוגל לשחק גם ברוגע ובתנועות עדינות?
יתכן כי המצוקה הרגשית של בנך נובעת מקשיים מבניים מולדים שקשורים ביכולת שלו לווסת גירויים תחושתיים, ובעקבות כך הוא מגיב בעוצמות חזקות מהרגיל ומתקשה לווסת את רגשותיו. במקרה זה , מומלץ להתייעץ עם מרפאה בעיסוק.

ולבסוף, יתכן כי בנך מקדים את זמנו והוא התחיל את תקופת המרד של גיל שנתיים, בה הוא מתחיל לגלות רצונות הנפרדים מרצונותכם ואילו אתם מתקשים להכיר בו כבנאדם בפני עצמו, עם העדפות ורצונות משלו. במקרה זה מומלץ להעזר בייעוץ מקצועי לכם כהורים.

בברכה
אודט

שלום אורה,
הרשילי תחילה "לשחרר" אותך מרגשות האשמה לגביי המפגשים החברתיים של בתך עד כניסתה לגן: אין כל דרך לדעת האם מפגשים מוקדמים יותר היו תורמים לשיפור כישוריה החברתיים של בתך. מועד כניסתה לגן היה מתאים בהחלט מבחינת הצרכים החברתיים שלה,עד גיל שנתיים ילדים אינם זקוקים לחברת ילדים אחרים לשם משחק משותף כי הם ממילא משחקים במקביל בלבד והעיניין שיש להם באחרים הוא רק לשם ההתבוננות והגירוי. נהפוך הוא: לעיתים ילדים ש"גדלים" בתוך קבוצה מינקותם, וחייבים להתחלק כל הזמן עם אחרים על חפצים ועל תשומת לב, הופכים מאוד מאוד רכושניים ומאוד מתקשים להנות עם אחרים לאחר מכן בגלל דימוי עצמי ירוד. כלומר, היכולת להסתדר חברתית בגיל הזה לא קשורה בהתנסויות הקודמות שהיו או לא היו לה קודם לכן, אלא יותר קשורות למזג, למידת החברותיות שלה, ולמצבה הנפשי העכשווי, שאת - בצדק - מקשרת גם ללידה הצפויה ולהפחתת הזמן שלה איתך.
אני מציעה להנסות להבין יותר מהגננת באיזה אופן היא כן יוצרת קשר עם אחרים: מתי זה כן מצליח, מה מאפשר את זה (מבחינת סביבה, חפצים, נוכחות מבוגרים וכו'), וגם - עם מי. יתכן שישנם ילדים מסוימים עימם כן נהנית ושווה לנסות להשקיע בטיפוח הקשרים הללו, להפגיש אותה עימם אחה"צ על מנת שלמחרת בגן יהיו להם חוויות משותפות מוצלחות שניתן יהיה לשחזר ולהעמיק. האם במפגשים אקראיים עם ילדים (בגינת משחקים או במפגש עם ילדים שאינה פוגשת על בסיס קבוע) היא יותר משוחררת? למה התכוונת ב"פורחת"? האם הכוונה היא להנאה מהקשר החברתי? להנאה מהמשחק? לתחושה שהיא משוחררת וזורמת יותר? האם אתכם היא גם נוטה להתגונן?
אני מציינת את הלידה הצפויה כגורם חשוב כיון שכעת היא תצטרך כל הזמן להתחלק עם "אחרים", ויכול להיות שהיא בעיקר תתגונן, או תנסה להדוף, וחשוב מאוד להכין אותה לקראת זה בצורה מתאימה. אני מזמינה אותך לקרוא בפורום שלנו דיונים נוספים על לידת אחים ועל מגוון התגובות של הקטנים-בכורים לעיניין.
בהצלחה רבה,
מיכל

שלום לשרונה וגם לנירית,
השימוש במוצץ כאמצעי להירדמות בזמן שינה יעיל אצל תינוקות צעירים כיון שהוא מסייע להפחתת גירויים אחרים שמציפים מידי עבור קטנטנים ומפריעים לשינה: הפעולה האורומוטורית מספקת את רפלקס המציצה ומרגיעה באופן שמאפשר כניסה לשינה. יתרון נוסף הוא שמירה על מידת-מה של פעילות בשינה - גורם שנמצא קשור להפחתת מקרים של מוות בעריסה (כלומר נמצאו פחות מקרים אצל תינוקות שישנו עם מוצץ). אין הכוונה לשכנע אותכם שמוצץ זה דווקא טוב, כיוון שהחסרון של נפילתו במהלך שינה הוא ברור. במובן הזה הרבה יותר נוח כשיש תינוקות שמוצצים אצבע - האצבע הרי תמיד נמצאת שם....
אבל, אני לא בטוחה שהסיבה לעייפות המוגברת של בנך קשורה להעדר המוצץ. פעמים רבות שנתם של תינוקות בגילו עדיין אינה מסודרת והתנומות הקצרות שלו במהלך היום ילכו בהדרגה וייתקבצו לכדי 2-3 שינות ממושכות ומסודרות יותר. יתכן והעייפות שאת מדברת עליה היא תוצאה של אי נוחות אחרת. אבל, העובדה שמצליח ל"סגור" 4 שעות בלילה היא לא מובנת מאליה ולמרות שיש תינוקות (של אחרים!) שישנים יותר כבר בגיל הזה, הייתי מציעה לראות בכך רק ברכה...
קצת קשה להגדיר הפרעות שינה לפני גיל 6 חודשים, וגם היכולת להקנות הרגלים אחרים לפני זה דיי מוגבלת. יש תינוקות שמוכנים להסתייע גם בחפצים אחרים כמו חיתול או בובה, בעוד שאחרים לא, ויש תינוקות שאחרי תקופת-מה של סירוב והישענות על הרגל אחד פתאום "משנים" את דעתם. אני ממליצה לכם בשלב זה להמשיך ולנסות שיטות נוספות, אך תוך שמירה על אמפתיה לצורך של הקטנטן במוצץ, וגיבוש של פנטזיה עלהמצאת פטנט-מחזיר-מוצצים בלילה....זה בוודאי יהיה להיט שיווקי....
אז שיהיה לילה טוב, וסליחה על התשובה הלא-מעשית...יתכן ותמצאו פתרונות יעילים יותר בפורום השכן של הפרעות שינה,
בהצלחה, מיכל