פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום רווית

אשמח לענות לך כפי יכולתי על שאלותייך, אך מעבר לכך אני מתרשמת מרמת החרדה בה את שרויה וסבורה שעד שלא תקבלי מענה מקיף על מצבו של בנך לא תהיי שקטה. מענה כזה כמובן שלא ניתן לספק במסגרת שאלות ותשובות בפורום, אלא באמצעות אבחון התפתחותי מקיף, מומלץ במכון להתפתחות הילד. אדגיש, כי גם אבחון כזה נותן תמונת מצב עדכנית ויכול לענות על חלק משאלותייך, אך אינו יכול לנבא באופן וודאי את התפתחותו של בנך בהמשך הדרך.

לשאלתך-האם ניתן לדבר על פיגור שכלי בגיל של בנך-התשובה היא לא. אבחון התפתחותי אינו מספק מדד של IQ, שבאמצעותו ניתן לדבר על פיגור. הוא נותן סקירה של נקודות חוזק וחולשה של הילד בתחומי ההתפתחות השונים, יחסית לעצמו ויחסית לבני גילו. המדד המדובר הוא גיל מנטלי, שהוא שקלול של יכולות הילד בתחומי ההתפתחות השונים. כאשר גיל זה נמוך מהגיל הכרונולוגי של הילד, מדברים על איחור התפתחותי ועל דרגת האיחור.
ההנחה היא שעד לגיל שלוש-ארבע, יש הבשלה של תפקודים מוחיים וכאשר בתחום מסוים התפקוד אינו בשל, השפעתו על יתר התחומים מכרעת ועלולה לייצר תמונה מטעה לגבי יתר התפקודים שהם עם פוטנציאל תקין. לדוגמא, העלית את נושא האכילה. לעתים ילדים שאינם מתנסים באכילת מוצקים, יגלו קשיים בדיבור. ככל שהם יחשפו יותר ויותר לגירויים מסוגים שונים, כך תתפתח יכולת הדיבור שלהם, שתשפיע בהמשך על יכולת התקשורת עם הסביבה, יצירת קשרים חברתיים ועוד..
כאן מתבטאת חשיבות האבחון שמבצעת אבחנה מבדלת בין קשיים שונים, שלעתים מספקים על פני השטח תמונה דומה, ורק עם הזמן וההבשלה, מתבהרת התמונה לגבי מקור הקושי הראשוני.

נושא אחרון שאוכל אולי לתרום לך בו הוא שיכולת קוגניטיבית נמדדת בתחום המילולי והלא מילולי. כך, יכול להיות שבנך אומר רק ארבע מילים בשלב זה, אך כאשר מביטים ביכולות הלא מילוליות שלו-חיקוי תנועות, הבנת מצבים חברתיים (למשל,אמא מתלבשת סימן שהיא עומדת לצאת מהבית), הבנת מצבים רגשיים(למשל,אמא עצובה-אם אלטף אותה זה יכול לשמח אותה) התאמה חזותית (משחקי הרכבה בהתאם לגיל-להכניס צורה בהתאם לפתח, להניח תמונה על תמונה תואמת וכו'') בניית מגדל קוביות ופירוקו-כל אלו יכולות שמשקפות פוטנציאל קוגניטיבי, ללא קשר ליכולת שפתית.

אוכל להמליץ לך על מכון להתפתחות הילד באזור מגוריכם
בברכה
אודט

במחלקה להפרעות אכילה בה אנו מטופלים . מנהל מחלקת המרפאה שראה כבר כמה ילדים עם כמה וכמה בעיות אמר בפירוש: "הוא לא מפגר" כנראה לאור חששות שהעליתי ,לא בהכרח בדבר פיגור אלא בדבר עיכוב ותחושת בטן שלי. האם הגיוני שרופא בכיר (ועוד רופאים ציינו זאת) יגידו דבר כזה, אם בגיל הזה לא ניתן בכלל לקבוע פיגור? לגבי התפתחות הילד אני מתחילה כבר תהליך ומניחה שזה עשוי לקחת מעט זמן. כמו כן קבעתי אבחון לשלילת בעיות תקשורת באופן פרטי בעוד כמה ימים (על דעת עצמי בלבד, לדברי הרופא קשר העין שלו מצויין ..) אשמח לחוות דעתך על המסוגלויות שלו: מילולית: אבא(מכוון) , אמה(לעיתים) האם-לאוכל/שתיה חיקוי של כלב חתול ואריה.- באינטונצייה קולית משתנה. * הולך רץ מטפס - מוטוריקה עדינה - מצויינת. * מחייך/צוחק חיוך חברתי * משחק משחקי מחבואים ותופסת * נוסע בבימבה, מסיע מכוניות/טרקטורים * משחקי השחלה על מוט, התאמת צורות (לפעמים מתקשה במשולש/ריבוע ואני מכוונת) פאזל פשוט של ריבוע/משולש. בונה מגדל של 4 קוביות , לא אוהב לגו אך יכול להרכיב. מפעיל צעצועים. * מצביע כשמעוניין במשהו או שמוביל אותנו * מתבונן בחפץ/אדם עליו אני מצביעה * משתף בחויות - רואה אוטובוס עובר מצביע עליו מסתכל עליי ואומר "אה אה" ואני אומרת "נכון זה אוטובוס" * מבין המון הוראות - שים בפח , במקום,איפה , קח, תן , ביי ביי * מלטף/מחבק/נותן נשיקה (יש לציין שלא יוזם ולרוב עושה רק כשמבקשים ממנו) * מבקש שנרים אותו על הידיים * מגיב שאנו עוזבים (בכי) אך לא תמיד, לפעמים נראה שזה לא מאוד אכפת לו - אבל הוא איתי בבית ותמיד נשאר או איתי/בעלי או עם אמא שלי שאותה מכיר מגיל 0. * בד"כ רץ לאבא שלו כשחוזר מהעבודה. אם מאוד עסוק מסתכל וממשיך בעיסוקיו * לגבי הבנת מצבים חברתיים - בדוגמה שהבאת שמסיק שאמא עצובה ואם ילטף אותה היא תהיה שמחה - ממש לא בכיוון . האם בעייתי בגיל זה ? מה טווח הגילאים שצריך להופיע? * בעבר היה מרבה לבכות כשאחיו בכה - היום לא בוכה. * מביע שמחה/עצב - יכול להעלב ולעשות פרצוף נעלב ולהשתטח על הרצפה כשלא מקבל את מבוקשו * לעיתים מראה קינאה כשאחיו מקבל תשומת לב ומנסה ל"דחוף" את אחיו ממני. *מצייר קווים או קשקושים (אך לא להרבה זמן, ממש כל פעם כמה שניות) * סיפורים - לא מתעניין אלא אם כן זה ספרי דמויות ואז יודע להצביע על כל חפץ/דמות וכן מצביע ומצפה שאומר לו את שם הדמות/חיה * יודע לזהות בתמונות אותו ואת בני משפחתו. (שואלים איפה אח, איפה סבתא ומצביע) *מאכיל בובה (שוב לא ביוזמתו אלא אם אני מבקשת) * מביא כיסא כדי לעלות ולהשתתף בצחצוח שיניים , הכנת מאכלים וכ"ו פירטתי כמה שיכולתי , אם יש לך שאלות אשמח לענות לתחושתי בני הבכור התפתח בקצב הרבה יותר מהיר. אני יודעת שלא צריך להשוות אך אני לא רגועה. אשמח מאוד לחות דעתך אם הוא נמצא בנורמה ביחס לבני גילו ואיפה הקשיים שלו? המון תודה :-)

אני מתנצלת מראש אך אני אאלץ לתסכל אותך ולהשאיר אותך לדאבוני באי הוודאות שאת מצויה בה.
המדיום של הפורום הנוכחי (ואולי כל פורום)הינו מוגבל בהחלט ביכולתו לתת אבחנה ואין זו המטרה שלו.את נמצאת כבר במקום בו פנית לכתובות בשאיפה הנכונות ובתוך תהליך של בירור שלוקח את הזמן שלו.
אני מבינה ללבך בהחלט ומרגישה את גודל החרדה שבה את שרויה-לא כל אמא מסוגלת לתת פירוט כל כך מקיף ויפה על יכולות בנה..

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא הידיעה שאת עושה את כל מה שביכולתך עבור בנך-פנית בגיל מוקדם לאבחון פרטי, פנית לאבחון במכון-שלדעתי הוא האבחון המתאים מאחר שיש צוות רב מקצועי. מעבר לזה-את רק תסבכי את עצמך ואת בנך בשרשרת של חוויות מיותרות שלא באמת יוכלו להרגיע אתכם או לתרום באופן אמיתי.
כמה שזה קשה, תני לתהליך לעשות את שלו, תני לאנשי המקצוע לעשות את מלאכתם -להכיר מקרוב את בנך את יכולותיו וקשייו.

נסי להיעזר בפסיכולוגיים שכבר פנית אליהם-במכון ובפרטי, על מנת להעלות את חרדותייך ולקבל מקום לעצמך כהורה מודאג שזקוק לליווי רגשי.

בהצלחה רבה!
אודט

שלום נירית

אני מזמינה אותך לעיין בדיונים בנושא בפורום שלנו-ויש הרבה...

אני מעודדת אותך להמשיך ולהציב לבתך גבולות, אך כמו בכל דבר, חשוב לעשות את השינוי בהדרגה ובהתאם ליכולות של הילד, על מנת שלא לייצר מאבקי כוחות והתנגדויות בתהליך הלמידה.

כל הורה בוחר את התחומים בהם הוא מבקש להציב גבול ומדובר בערכים המשתנים ממשפחה למשפחה. עצם התהליך ולא משנה מה התכנים, מלמד את הילד כי יש לו מחוייבויות לצד זכויות וכי הוא אינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו, ובכך מכינים אותו להתמודדות עם החיים האמיתיים.

חשוב לך שבתך תלמד לסדר אחריה.זהו גיל בו היא מסוגלת לסדר אך היא זקוקה עדיין לשיתוף פעולה מצידך על מנת לעשות זאת, ועוד יותר מאחר שעד כה כלל לא התבקשה לסדר. לכן לטעמי לא חשוב שהיא תסדר הכל אלא שתכיר בחלק שלה לסדר בנוסף אלייך ובהדרגה אפשר להעביר אליה את האחריות.
לגבי ענישה ואיומים-אני מאמינה בהתנייה שקשורה למעשה עצמו-אם לא תסדרי לא נוכל לשחק בפעם הבאה , יאבדו חלקים, מי שרוצה לשחק צריך גם ללמוד לסדר וכו'..לא הייתי מקשרת זאת למניעה של דברים אחרים שלא קשורים(לא אקריא לך סיפור), ודאי שלא להליכה לישון-כי אז המיטה הופכת לעונש ותסתבכי עם בעיות בהשכבה..

לגבי ניקיון אחרי האוכל-אם נושא הניקיון חשוב לך-למדי את בתך לאכול כך שפחות תלכלך סביבה-קרבי את הכסא שלה, הראי לה כיצד לרכון קרוב לצלחת וכו'.. הלכלוך שהיא משאירה תלוי גם בכישורים המוטוריים שלה שעדיין אינם מפותחים כשל אדם בוגר, כך שהיא לא תמיד שולטת במידת הניקיון/לכלוך סביבה ואני לא סבורה שהיא צריכה לנקות אחריה. אפשר כמובן להציע לה ולשתף אותה יחד איתך בניקיון כ"מעשה של גדולים", אך לא לצפות ממנה שתהיה אחראית בלעדית על הניקיון.

בהצלחה

אודט

שלום לולי

איני חושבת שעלול להגרם נזק לילד שמוצא ממסגרת בגיל שנה וחודשיים:צרכיו החברתיים של בנך בשלב זה אינם גדולים והוא יכול לספק אותם הן בחברת אחיו הגדול ממנו בשעות אחהצ, בביקור בגן השעשועים או במרכזי ג'ימבורי למיניהם. מרבית האינטראקציה בגיל זה היא של צפייה וחיקוי של האחר, לא ממש של משחק ושיתוף כמו בגיל שנתיים ומעלה.

חשוב שאביו או כל דמות אחרת קבועה שתטפל בו במהלך שנה זו, יספק לו סדר יום קבוע, עם זמני אכילה ושינה מותאמים לגילו וקבועים ככל שניתן. חשוב להקדיש זמן למשחק משותף בבית/בילוי בגן השעשועים/ג'ימבורי, כאמור, הן לצורך מפגש עם ילדים בני גילו והן לצורך התנסות מוטורית וחוויתית.
בהיותו ילד שני מן הסתם יש לו בבית גירויים מותאמים לשלב ההתפתחותיבו הוא נמצא, ואם לא-אפשר להשלים בהתאם למה שנחשפתם אליו בגן עד כה, בהתאם ליכולת כמובן.

לסיום-אפשר להסתכל גם על חצי הכוס המלאה-בנכם הרוויח אבא במשרה מלאה לשנה:)

בברכה
אודט

שלום ליאת

מתיאורייך נשמע שלבתך יש קושי כלשהו ביצירת קשרים חברתיים עם בני גילה ולכן היא מעדיפה/אוהבת לשחק לבד או איתך. הקושי יכול לנבוע מסיבות שונות ולכן חשוב להעמיק את ההבנה של הקושי.

חשוב לציין שלכל ילד יש צרכים חברתיים שונים-יש שיעדיפו לשחק עם ילד אחד או שניים ויש שיתחברו עם הרבה ילדים. במקרה של בתך-נשמע שהיא מאויימת מהרצון של ילדים להיות בקשר איתה-כועסת ובוכה כאשר מתקרבים אליה ומנסים ליצור איתה קשר.

כהתחלה הייתי משוחחת עם הגננת ומבינה כיצד היא מתרשמת מיכולותיה החברתיות של בתך ומה היא עושה על מנת לעודד אותה לשחק עם ילדים אחרים. ניתן ללמוד הרבה על יכולותיה החברתיות של בתך מהתבוננות בקשר שהיא כן מקיימת עם החברה האחת.

בהמשך, הייתי פונה לייעוץ מקצועי על מנת לברר לעומק מה עומד מאחורי הקושי שאת מתארת.
אם תהיי מעוניינת ,אוכל להפנות אותך לכתובת מתאימה בהתאם לאזור מגוריכם.
בגלל גילה הצעיר של בתכם אני מאמינה שבירור מקצועי יוכל לקדם אותה ולעזור לה בכישוריה החברתיים בהמשך דרכה.
בברכה,
אודט

תודה על עצתך, אני אשמח אם תפני אותי למישהו שאוכל לשוחח על בתי.

ליאת, את מוזמנת לפנות אליי דרך המייל שמופיע בראש הפורום ולומר לי מה אזור מגוריכם, נמשיך את ההתכתבות שם ואשמח לספק לך כתובות אפשריות.

בברכה,
אודט

שלום אורלי

מיפית היטב את תחומי ההתפתחות של בתך, כך שבגדול אפשר למקד את הקושי בנושא הדיבור.

בגיל שנה ושמונה אכן מצופה כי לבתך יהיה אוצר מילים גדול יותר ממה שאת מתארת ומעבר לכך-התחלה של צירופי מילים.

הייתי ממליצה לך קודם כל לבצע בדיקת שמיעה, לעתים נוכחות נוזלים באזניים וירידה בשמיעה משפיעה על עיכוב בהתפתחות הדיבור ועל שיבושי היגוי.

לקראת גיל שנתיים מומלץ לפנות לייעוץ של קלינאית תקשורת, אוכל לכוון אותך על פי איזור מגורייך לשירות ציבורי או פרטי.
עד אז, צריך להיעזר בהרבה סבלנות וכשהיא מתוסכלת מחסור היכולת להביע עצמה (ודאי אתם מתוסכלים לא פחות) אפשר לומר לה שאתם מבינים שזה קשה לה אבל אתם מנסים בכל דרך לעזור לה ולהבין מה היא מנסה לומר. היא ודאי מרגישה זאת גם ללא מילים.
בברכה
אודט

קודם כל תודה על התשובה המפורטת והמהירה. אשמח לדעת למי עליי לפנות כדיי לבצע את בדיקת השמיעה . אנחנו גרים בתל אביב. תודה, אורלי

הי אורלי

גשי לרופא הילדים והוא יתן לך הפנייה לאחד המכונים באזורכם. בפנייה למכון השמיעה חשוב להדגיש את גיל הילד כי הבדיקה משתנה בהתאם.

בהצלחה
אודט

שלום רונית,
במציאות שהינה קבועה ובלתי משתנה באופן דרמטי, תחושת בטחון אינה נפגעת בקלות. אני מניחה שאם אביו הינו דמות משמעותית בטיפול בבנך, כלומר מבלה איתו זמן משמעותי, מאכיל ומקלח אותו, מכיר היטב את שגרת יומו ומהווה חלק בלתי נפרד בטיפול בו, אין כל מניעה שתסעי. כדאי כמובן להרגיל אותו בהדרגה ליציאתך כלומר בשבועות שלפני הנסיעה להתחיל לתרגל יציאות ממושכות יותר מהבית בהן אביו ייקח את הפיקוד, ולנסות לדבוק בשגרה ככול הניתן (טיול בפארק הקבוע, שירים שרגיל לשיר ולשמוע, צעצועים בהם אתם משחקים יחד וכדומה).
יחד עם זאת, עליי לציין כי לא נראה לי שיש מניעה מבחינתו לטוס פעמיים: הוא לא יזכור את החוויה. סיבה לנסוע לבד היא לא הג'ט-לג שלו, אלא הצורך שאולי יש לך בכמה ימי מנוחה והתאווררות, וזה לגיטימי....כי הרי תינוקות בגילו הם פרטנרים דיי נוחים לנסיעה ממושכת, במיוחד אם מדובר בתינוק בעל מזג נוח. כמובן שכל ההתארגנות לטוס לבד עם תינוק היא לא פשוטה, אבל זה כבר נושא אחר....
נסיעה טובה,
מיכל

שלום חגית,
מהתיאור שלך אני מבינה שבתך כבר השיגה שליטה על הצרכים בגיל שנתיים וחצי ושמאז כניסתה לגנים העירוניים החלה נסיגה שבעצם לא טופלה ולא נפתרה עד היום. תארת רק את הפספוסים בגן, אך האם זה קורה גם בבית?
ישנן הרבה סיבות הגורמות לילדים לחזור לדפוסי ההתנהגות הקודמים ולאבד את היכולת ההתפתחותית שכבר רכשו. בין היתר מצבי דחק (כמו טראומה) שינוי משמעותי במשפחה (כמו פרידות, אובדן או אירוע משמח כמו הולדת אח או אחות), קשיים רגשיים כמו חרדה ופחד, סיטוציות הקשורות ביחסים ובקשר עם ההורים, מצבים חברתיים ועוד. האם משהו מכל אלה נראה לך כהסבר לנסיגה שלה? כמה זמן בעצם היא הייתה "יבשה"? מה לגבי התפתחותה בתחומים אחרים: האם היא ילדה מפותחת בעלת כישורים מתאימים לגילה? שאלת לגבי הנטייה שלה לסטריליות וניקיון: האם ייתכן שהיא לא הולכת לשירותים בגן כי מרגישה שהמקום מלוכלך מידיי? ומה קורה במקומות נוספים (חברים, מקומות ציבוריים כמו מתנס או קניון)?
ציינת שאתם כבר מיואשים, אך לא פרטת מהן השיטות בהן ניסתם לנקוט פרט להתייעצות הרפואית (האם היה זה אורולוג ? גסטרולוג? פסיכיאטר? או רופא הילדים?) הסיבה שחשוב לסייע לה אינה קשורה רק לחשש שיצחקו עליה - למרות שזה אכן דבר חשוב בחברת ילדים, אלא קשורה גם לתפיסה העצמית שלה. ילדים מגבשים את הדימוי עצמי שלהם על סמך השגים וכישורים והיא בוודאי יודעת שאתם לא מרוצים מהפספוסים שלה, וגם היא עצמה בוודאי מתביישת בזה.
אני ממליצה מאוד לפנות להתייעצות מקצועית, אשמח להפנות אותך למטפל מתאים באיזור מגורייך אם תצייני את מקום המגורים שלכם (אפשר גם במייל). דפנה תייר, ממנהלות פורום זה, מומחית בתחום, מקבלת בקרית אונו.
בהצלחה,
מיכל

מיכל שלום ותודה על התגובה המהירה. בהמשך למה שכתבת , עניין הפיפי והקקי נמשך גם בבית, כאשר אני מבקשת ממנה ללכת לשירותים אחרי שאני רואה שהיא הרבה זמן לא עשתה היא לא מוכנה ומתחילה להתווכח , שלא עכשיו והגוף שלי ברשותי וכו' וגם אם אני ממש מכריחה אז אחרי זה היא לא מוכנה לרחוץ ידים ומתעצבנת. מלבד זה , שינויים שתארת לא היו אצלנו בבית כשהיא נגמלה היא היתה בערך בת שנתים וחצי וזה לא היה תקופה ארוכה מספר חודשים עד שהיא עברה לגן עיריה ואז אני חושבת שזה התחיל בהדרגה . הדבר היחיד זה שאנחנו די התייחסנו אליה כמו אל קטנה, במיוחד אני, יש לי קשר מיוחד אתה במיוחד שאפשר להגיד שקבלתי אותה במתנה , כי ההריון איתה היה קשה ולא בטוח . מלבד זה היא מתפתחת יפה ורגיל , היא ילדה מאוד חכמה ויש לה מה להגיד על כל דבר, לא נראה לי שזה קשור אבל אנחנו במעקב התפתחותי לגבי הגדילה שלה , כי יחסית היא פצפונית ודי נמוכה לגובה שלה , ומלבד זה התחלתי ללכת איתה לריפוי בעיסוק שגם שם היא אמרה לי שהיא די ברמה שלה ואף יותר. מלבד ללכת לרופא שטען שהיא שולטת בצרכים שלה, פניתי גם לקושניר אם את מכירה והוא הציע לי שיטה שלא כל כך מצאה חן בעיני שהיתה לשים לה חוקן ואז זה יגרום לה לרוץ לשירותים ויגרום גם לאי נעימות , לא אהבתי את הדרך הזאת. ניסיתי גם שיטת פרסים וגם הבאתי לגן , זה לא היה ממש עקבי לפעמים זה עזר ולא תמיד, עכשיו אני מנסה משהו אחר , החלטתי לתת פרס בסוף היום לשתי הבנות שלי ושתפתי את בתי הגדולה בכך , במידה והיא כן עושה היא לא מקבלת פרס והגדולה כן, אתמול למשל התחלתי בזה היא לא קבלה והגדולה שלי כן והיא מאוד כעסה , סכמתי איתה שהיום היא לא עושה ושאלתי אותה אם היא רוצה שאני אבקש מהגננות להזכיר לה והיא אמרה לי שכן, הסייעות בצהרון אמרו לי שהם היו צריכות ממש להכריח אותה ללכת ושהיא לא הסכימה ללכת שהיא רצתה להמשיך לשחק ובסוף הסייעת לקחה אותה ממש לשירותים . מלבד זה אני רוצה לציין שהיא ילדה מאוד רגישה ונעלבת מהר, אני לא זוכרת שהגדולה שלי היתה כזאת בגיל זה, וגם אני מרגישה שבדברים מסויימים היא די תינוקית למרות שיש דברים שהיא מפתיעה אותי עם צורת החשיבה שלה. אני מנסה קודם לפתור זאת לפני יעוץ פסיכולוגי, מה גם שאני נמצאת כרגע בהריון ואנחנו לחוצים מאוד מבחינה כלכלית, כמובן שאם לא תהיה ברירה נלך. סיפרתי לה שאני בהריון , בהתחלה היא אמרה לי כל הזמן שהיא לא רוצה שאני יהיה בהריון ושהיא לא רוצה תינוקת בבית שהיא רוצה להיות התינוקת אבל לאט לאט היא מתחילה לקבל את זה ושואלת אותי שאלות, אבל כמובן שכל זה התחיל לפני זה . המון תודה

חגית הי
,
גם לי יש בעיה דומה עם הבת שלי. אשמח לצור איתך קשר לשמוע אם הבעיה נפתרה ואיך היא נפתרה אם בכלל. כמוך גם אנחנו נואשים.
אשמח אם תצרי איתי קשר.

בתודה.

שלום שירן,
אני מסכימה אתך שבתך צפויה לגדול ולהיות אדם מיוחד... לאנשים רגישים יש יתרון רב על פני אחרים באופן בו הם חווים את העולם, יכולים לקלוט אירועים, מצבים ואנשים אחרים באופן ייחודי ומעמיק. אני מניחה שהתיאור שלך את בתך מתאים לרבים מהאמנים בתחומים השונים שאנו מכירים היום: אותה יכולת להרגיש "יותר" מאחרים - הן את החוויות הטובות והן את הקשות יותר - היא מה שהופכת אנשים ליצירתיים (באומנות, במוזיקה, בתאטרון) ולפעמים גם לאלה שאחר כך מטפלים באחרים.
אבל כמו כל דבר טוב, יש לזה מחיר, ואותו בתך משלמת היום, בסיטואציות החברתיות שאת מתארת. בהיותה רכה בשנים, וחסרה עדיין את ההבנה לגבי למה הדברים קורים לה כפי שהם, בתך כנראה מוצאת עצמה מחפשת דרכים להתגונן מפני "מתקפת הרגשות" הזו, שיכולה להיות עוצמתית מאוד. המשמעות היא בעצם שמצבים רבים שאחרים יכולים להישאר אדישים לגביהם, או להתעלם, להדחיק וכו', מעוררים אצל בתך הצפה רגשית. כך למשל היא לא מצליחה להתעלם מתגובות של אחרים והיא נרגשת משירים מסוימים. אגב, הבחירה בשיר 'דני'מעניינת: איזה חלק נוגע לליבה? הרי גם הוא נעלב שם מנורית - אולי זה מעורר הזדהות? זו בדיוק החוויה של אי-היכולת לשלוט על הדמעות שזולגות מעצמן....
אני חושבת שיש לה מזל שאתם מאוד רגישים אליה: העובדה שציינת שאתם אוהבים ומוקירים תכונה זו היא חשובה כאן כי זה לא עוזר להגיד לילדים כאלה "לא לבכות", "להתעלם" - זה רק יוצר יותר בלבול ותחושת בדידות. סביר שהיא גם "ירשה" את זה במידת-מה מאחד מהוריה ועל כן אני מניחה שאחד מכם מזהה את עצמו בהתבוננות בה.
אין "מתכון" או כלי אחד להתמודדות, כי מדובר ברגישות שתלווה אותה כל החיים על כל צעד ושעל, אם כי זה יחווה כעוצמתי יותר ופחות על פי התקופות בחייה. אני מניחה שתקופה של כניסה לגן חדש, שמיטבה מורכבת יותר, תהיה לה יותר קשה מלאחרים, ובהדרגה תופיע הסתגלות. בצמתים כאלה מומלץ להתייעץ עם אנשים מקצוע, ואף להפנותה לטיפול כיון שזהו הערוץ המרכזי לסיוע כאן: היכולת לעבד את החוויות הרגשיות האלה עם אדם אחר, וגם עבורכם תהיה זו ההזדמנות להתייעץ מה לומר ואיך. היא בעיקר צריכה הדהוד מכם על כך שמה שהיא חווה ורואה זה "בסדר", וכמובן כך תוכל לקבל עוד ועוד ערוצים בהם תוכל לעבד את רגשותיה ולהעבירם למילים, למשל בטיפולים בהבעה ויצירה (למשל טיפול באומנות, במוזיקה וכו') או בטיפול פסיכולוגי באמצעות משחק. זה ייתן לה עוד "שפה" להתמודדות וזה עוזר מאוד.
אם להרגשתכם, ולדעת הגננת שמכירה אותה, הרגישות הזו גורמת לה להיות מבודדת חברתית, דחויה או עצובה בגן, ולהימנע ממצבים חברתיים ומיצירה קשרים, מומלץ מאוד לפנות להתייעצות מקצועית בהקדם.
בהצלחה,
מיכל

שלום רב,
לא הבנתי מה בעצם את שואלת....אני מבינה את האפשרויות שהצגת, כולן נראות לי אפשריות ובאות בחשבון, וצריך לשקול אותן ספציפית לפי מאפיינייה של בתך (יכולת הסתגלות כללית לשינויים ומעברים, מזג, כישורים חברתיים וקוגניטיביים, תחומי עיניין וכו' וכו'), לפי המסגרות החינוכיות שבאות בחשבון ועל פי מידת יכולתך להמשיך ולהעסיק אותה רגשית וחברתית בבית יחד עם בטנך ההולכת ותופחת.
מה היו השיקולים שהנחו אותך להשאירה בבית עד גיל שנתיים? ולמה בעצם הם עכשיו משתנים?
קחי בחשבון שבמסגרות גניות בגיל הזה ניתן להשתלב גם 'באמצע' השנה, והכניסה אינה בהכרח בספטמבר. הרעיון להביא מטפלת כסיוע עשוי להיות יעיל במידה והיא תוכל לטפל בתינוק/תינוקת ואת תוכלי להתפנות לבתך על מנת לבלות איתה ולהקדיש לה זמן, או מאידך להקפיד שהיא תצא איתה לגני משחקים ולפעילויות המתאימות לבני גילה.
אני מסכימה איתך שחשוב מאוד להפריד ככול הניתן את מועד כניסתה לגן ממועד הלידה, אך לא אוכל לנקוב ב"כמה זמן" נדרש - זה מאוד משתנה מילד לילד.
בהצלחה,
מיכל

יתכן שהבעיות שלדבריך יש לך איתו קשורות אחת לשניה ואף סביר שכך, אך יתכן גם שלא. קשה לדעת רק על סמך המעט שאתה מתאר. ועם זאת אביע את דעתי, הזהירה והמסוייגת מסיבות מובנות, על הדברים.

אכן, עושה רושם שיש לכם תינוק פעלתן, מלא מרץ ואנרגיות מתפרצות, אולי אף קצת עם "קוצים בטוסיק". מפה ועד היפראקטיביות המרחק עוד גדול. מה גם שבגיל צעיר שכזה מוקדם מדי לעסוק בכך, לאבחן זאת או אף לטפל בזה. לכל המוקדם ניתן לאבחן ולהתחיל לטפל בסביבות גיל 4.
נכון שתינוקות ופעוטות אנרגטיים שכאלה עלולים לבטא חלק מהאנרגיה באופן אגרסיבי (מכות, נשיכות), אך לא בהכרח. תינוקות פעלתניים רבים אינם תוקפניים כלל. התוקפנות עלולה להיות תוצר של אוירה בה הילד גדל, של מסרים מוטעים שהוא מקבל ושל תגובות לקויות של המבוגרים לביטויי האלימות שלו. גם אם לכאורה יש מקום להבין מדוע תינוקכם מתנהג כך, אין שום מקום להצדיק התנהגות זו או לקבלה!

אינני חושבת שיש מקום לאיבחון מכל סוג לעת עתה. כן הייתי ממליצה לכם להשתתף בהדרכת הורים, קבוצתית או אישית, בה תלמדו כיצד ניתן למתן במעט את השובבות שלו ולהפנותה לאפיקים חיוביים, ובעיקר תלמדו כיצד להגיב אליו ולהתנהל מולו ביומיום בסגנון הורי של סמכות מייטיבה.
בברכה, דפנה.

שלום מיקה

מהמעט שתארת את בנך עד כה בהתנהלותו בגן, נשמע שתגובותיו נורמטיביות לגמרי-מתבייש לעתים מהצוות , חוטף צעצועים, מוצא פתרונות כשחוטפים לו ומבקש ללכת הבייתה.

אני סבורה שלהמשיך ללכת איתו לגן לשעה שעתיים באופן קבוע עד הכנסו לגן (גם אם מדובר בפעמיים עד שלוש בשבוע) זו לא הדרך הנכונה לעזור לו להסתגל לגן.

הסתגלות לגן צריכה להיות הדרגתית- למשל, שבוע שבו בכל יום מעלים את השעות בהן הילד שוהה לבד בגן, אך לא ממושכת (על פני תקופה של חודשיים), הילד לומד כרגע שבגן הוא נמצא עם מטפלת מה שלא מכין אותו למצב האמיתי, בו הוא יהיה לבד ללא מבוגר, ושהוא יכול ללכת הבייתה כשנמאס לו!

אני מבינה את החששות הטבעיים לגמרי שלך כהורה עם יציאתו של בנך למסגרת חוץ ביתית, אך אי אפשר לעשות הכנה או סימולציה לקראת הכניסה לגן. ההסתגלות האמיתית היא בכניסה המדורגת לגן כפי שתארתי, ששונה מעט ממסגרת מסגרת, ואם יש גננת מנוסה וקשובה היא תלווה אתכם בתהליך באופן נכון ותומך. הכנסת ילד לגן באפריל יש לה יתרונות מרובים -הגן כבר רגוע, הצוות יכול להתפנות לילד הספציפי, אין תקופת מחלות וחגים.

על פניו, נראה כי אין סיבה לדאגה, מעבר לחששות הטבעיים שעולים אצל כל הורה שרואה את ילדו עושה את צעדיו הראשונים בתהליך הסוציאליזציה:)

שיהיה לכם בקלות ובשעה טובה!

אודט

שלום יעל

אני מזמינה אותך לעיין בדיונים נוספים בנושא הרטבה לילית בפורום שלנו.
אם איני טועה, יש פורום שעוסק בנושא זה באופן ספציפי.

אחוז מסוים של הילדים באוכלוסיה מרטיבים בלילה עד לגיל חמש ושש, לרוב ללא קשר ליכולת השליטה שלהם במהלך היום.אגב, מדברייך אני מסיקה כי בנך החל להגמל מהרטבת יום בגיל שלוש, שזה גיל יחסית מאוחר ואני תוהה אם יש סיבה לכך שחיכיתם וכיצד התרחשה הגמילה ביום-בתהליך קל או יחסית ארוך?.את מתארת מצב בו בנך טרם השיג שליטה מלאה על שלפוחית בלילה-לעתים קם יבש ולעתים רטוב.
ניסיתם להעיר אותו וזה לא הלך בגלל התנגדותו/קושי להתעורר/שינה עמוקה.
האם ניסיתם להשתמש בטבלה (שיטה התנהגותית) שבועית, בה בכל יום בו הוא קם יבש הוא מקבל חיזוק (מדבקה/כוכב)? ישנם ילדים שהמוטיבציה שלהם גדלה כאשר הם מקבלים חיזוקים קונקרטיים ויכולים בעצמם לעקוב אחר התהליך ומגבירים בכך את תחושת השליטה על גופם ואת תחושת היכולת הכללית שלהם. ילדים אחרים לא יגיבו לשיטה זו באופן משמעותי מאחר וכנראה מדובר בנטייה פיזיולוגית /גנטית שאינה קשורה למוטיבציה. במקרה כ זה, רצוי לחזור לחיתול לילי שהוא מעין חיתול-תחתון, ולא ממש חזרה לחיתול שמסמל משהו תינוקי יותר. לקראת גיל חמש ניתן לטפל דרך קופת חולים בשיטה התנהגותית על ידי זמזם שמעיר את הילד כל אימת שהשלפוחית מלאה. זה דורש כמובן שיתוף פעולה מלא מצד הילד לתהליך.

לדעתי, קיימת חשיבות רבה להחזיר חיתול לילד שמתקשה בשליטה בשלפוחית על רקע פיזיולוגי, על מנת למנוע תסכולים וכעסים מיותרים בין ההורה והילד על הרטבת המיטה שלא בשליטתו.
החזרת חיתול צריכה להיות מלווה בשיחה עם הילד על כך שאין הוא אשם על כך שהגוף שלו לא מקבל מסר שהשלפוחית מלאה וכי הוא אינו יחיד וישנם עוד ילדים כאלה, וכשיהיה בן חמש תפנו לקבלת עזרה עבורו.

בברכה,
אודט

שלום מיכל,

אתחיל מהסוף ברשותך: הצרכים שלך כאם לשני קטנטנים למנוחה בצהריים ושקט לעצמך היא משמעותית ביותר, לך ולילדייך שזקוקים לך רגועה ופנויה רגשית לצרכיהם כשאת איתם. האם היית מתלבטת אם להשאיר את בנך בגן עד ארבע לו היה בן יחיד? כלומר, האם העובדה שאת נמצאת בבית עם אחותו בזמן שהוא בגן גורמת לך להרגיש שאת מקפחת אותו?
מדוע את חושבת שהשהות של בנך בגן היא עונש עבורו? האם הוא נהנה ללכת לגן? האם בשעות הצהריים מעסיקים אותו בפעילות מעניינת? אם כן,אני לא רואה כל סיבה מדוע לא להשאיר אותו בצהריים בגן, הוא ימלא את צרכיו בעניין ומשחק ואת תוכלי לנוח ולקבל אותו אחהצ בשמחה וללא עימותים סביב הצרכים המנוגדים שלכם.
לסיום-ההתנהגות של בנך, בה הוא מבקש את נוכחותך בזמן שהוא מעסיק את עצמו כל כך יפה-נורמטיבית לגמרי! ללא ספק, כל ילד כמעט יעדיף שהות בבית עם אמו ולא ירצה לוותר על נוכחותה ותשומת לבה, בייחוד כאשר מדובר בשעות יקרות בהן אחותו לא מתחרה על תושמת הלב שלך,,אך כאשר זו הופכת להיות מעמסה-אין בה תועלת לאף אחד מהצדדים.

בברכה,
אודט

שלום אורלי

מתיאורייך נשמע שבתכם היא תינוקת המסתגלת היטב לעולם, פיתחה מחזורי שינה ועירות ברורים כבר בגיל שלושה חודשים, למדה להירדם בכוחות עצמה בערב וכו'.. ללא ספק יש לכם תרומה נכבדה בתהליכי ההסתגלות שלה! .אז מה בעצם השתבש ומדוע היא מתעוררת פעמים רבות בלילה, דווקא אחרי שהועברה לחדר משלה?
אין לי ספק בכך שההאכלות במהלך הלילה תורמות לקושי ומייצרות התנייה ברמה הפיזיולוגית להתעוררות(ההוצאה מהמיטה מגבירה את רמת העירנות, התלות במגע שלכם לצורך ההרדמות וכו'..). אני תוהה עד כמה העובדה שבתכם מצוייה באחוזון העשירי במשקל גורמת לכם לפרש באופן אוטומטי את ההתעוררויות כצורך באוכל...וכמה קשה למנוע אוכל מתינוקת שבעצם כן אוכלת 60-100 סמ"ק בלילה..

שתי הצעות לי אליכם:
האחת, אם אכן נושא המשקל מעסיק אתכם (וטבעי שכך)-פנו לתזונאית שתוכל לספק לכם תפריט עשיר בקלוריות שיזין את בתכם בצורה מספקת לאורך היום, עם דגש על המילה יום(!). אגב, האם היא נולדה באחוזון זה?
השנייה, וזאת משום שאיני מחשיבה עצמי כבקיאה בנושא ההנקה, פנו ליועצת הנקה ותארו לה את המצב על מנת שתוכל לסייע לכם כיצד בהדרגה להפחית את ההנקה בשעות הלילה כך שהתהליך לא יגרום נזק על ההנקה במהלך היום (בהנחה שאתם לא עומדים לגמול אותה מהנקה).
יתכן שיעזור אם בן זוגך יקום אליה בלילה כך שלא תהיה האופציה של להציע לה את השד על מנת להרגיע אותה ובהדרגה תתרגל להרדמות באמצעים אחרים-בקבוק חלב, מיים, מוצץ, חיתול בד..

ללא ספק במקביל ההרדמות במהלך היום גם תצטרך להעשות ללא תלות בהנקה, ושוב-רצוי להשכיבה במיטתה כמה שאפשר אם אתם בסביבת הבית.

בהצלחה!
אודט

שלום טל

מתיאורייך נשמע כי בנך מחפש כל דרך ליצור עמך קשר ולזכות בתשומת לבך, וככל שאת כרוכה אחר עיסוקייך, כך הוא מפעיל את כל יכולותיו (מושך בחצאית, בוכה, מתלונן..) על מנת לאותת לך שהוא זקוק לך ולא מוכן שיתעלמו ממנו. תמונת המצב שאת מתארת היא של מאבק על הצרכים-את צריכה את הזמן שלך עם עצמך, עם המחשב ועם מטלות הבית והוא צריך אותך מרבית שעות העירנות שלו, ואף אחד לא מוכן לוותר..
לכן לדעתי טוב עשית שהכנסת אותו למשפחתון, שם הוא יקבל מענה לצרכיו ואת תוכלי להתפנות לעיסוקייך. בנוסף, קרוב לוודאי שבמשפחתון הוא ילמד בהדרגה להעסיק את עצמו, במגבלות השלב ההתפתחותי שלו והמזג שלו כמובן. ופה הנקודה לציין-תינוקות נפרדים האחד מהשני ביכולת להעסיק את עצמם ולחקור בקשב ובהנאה את סביבתם. נשמע שבנך זקוק למבוגר לידו על מנת להיות מסוגל להעמיק את החקירה והעניין שלו בצעצועים. יתכן כי כעת, כשיש לך יותר זמן לעצמך במשך היום, תוכלי לפנות יותר זמן למשחק איתו בשעות שאחרי המשפחתון וללמד אותו כיצד לשחק ולעניין אותו לאורך זמן רב יותר בצעצועיו.
אם את מתרשמת כעבור תקופה שהוא עדיין לא מסוגל להעסיק עצמו במשחק אחד מעבר למספר דקות קצרות וכך מתרשמים גם בגן-מומלץ לפנות לייעוץ של איש מקצוע על מנת לברר מה מקור הקושי.
לשאלתך, כמה זמן אורכת הסתגלות לגן חדש, השונות היא גדולה מאוד ותהליך ההסתגלות אינדווידואלי. באופן כללי, מקובל שכעבור חודש ילדים מראים יכולת הסתגלות למסגרת חדשה, עצמת הבכי ומשכו בפרידה בבקרים פוחתת, הרגלי הגן נעשים יותר ברורים וצפויים, ומרבית הילדים הולכים בשמחה גדולה לגן.

בברכה,
אודט