פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום לדור,
הכניסה למסגרת חינוכית ראשונה הינה אירוע משמעותי ביותר בחיי הפעוט וההסתגלות עשויה לארוך זמן. על בתך להתרגל למקום חדש, עם חוקים חדשים, להכיר דמויות מבוגרות אחרות עליהן היא אמורה להסתמך וללמוד להתחלק בתשומת הלב עם עוד ילדים שאינה מכירה. זאת משימה קשה ומסובכת וזה עשוי לקחת זמן, חשוב מאוד ללוות אותה ולסייע לה בתהליך הזה. ישנם ילדים שבשלב הזה גם חווים משבר אמון מול ההורים - הם כועסים על ההורה שהולך ומגיבים בכעס ובתסכול. בתקופה זו ילדים גם נוטים יותר להיצמד אל ההורים כדי להבטיח שלא יעזבו אותם.
לא תארת את המסגרת שבחרת עבור בתך (המתוקה מאוד!! תודה על התמונה היפה!), ולא תארת כיצד קלטו אותה שם (למשל, האם נעשה תהליך הדרגתי בו בכל יום השארת אותה מעט יותר?).
בדרך כלל עם קליטתם ילדים נמצאים זמן קצר בגן, בליווי ההורים, בתהליך אשר מלווה על ידי הצוות עד שהילד מוכן להישארות ממושכת יותר לבדו.
עדיין, היכולת להסתגלות תלויה במידה רבה במזג וביכולת לוויסות עצמי. איך היית מתארת את יכולת ההסתגלות שלה בתחומים אחרים? למשל, לאנשים חדשים, למקומות חדשים או למזון?
בכל מקרה, התיאור שלך את בתך מאפיין מאוד ילדים שנקלטים במסגרת חדשה. זה לוקח זמן ונדרשת סבלנות. כדי לסייע בהשתלבותה כדאי בבוקר לעזור לה לבחור פינת משחק נעימה, לעודד אותה להתחיל בפעילות כשאת נמצאת לידה וכשהיא כבר עסוקה ושקועה ואת מחליטה לצאת, להיפרד וללכת. חשוב: לעולם לא ללכת מבלי להיפרד!!! גם אם היא בוכה אסור להיעלם, זה מפר את יחסי האמון ביניכם ולטקס הפרידה ישנה חשיבות גדולה. לעיתים ניתן להיעזר באיש-צוות לשם כך, אך כדאי לא "להעביר" פעוטה בוכה מזרועותייך אל ידי הגננת ועדיף שהיא תשב לידה במשחק במקומך. חשוב לדבר על אנשי הצוות - להזכיר את שמותיהם בבית ובדרך לגן.
אני מזמינה אותך לשוב ולקרוא דיונים נוספים על כניסה למסגרות חינוכיות שהיו בפורום שלנו (והיו הרבה...).
אם חולפים מספר שבועות ועדיין אין כל שינוי או הטבה בהסתגלות ובפרידה מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית.
בהצלחה,
מיכל

רציתי ליין שהיא בפעוטון פרטי עם עוד 13 ילדים וגם לציין שעברנו דירה באותו השבוע שהיא ניכנסה לפעוטון

אבל ההתנהגות שלה מסתסקלת אותי יש לציין לפני כמה ימים הייתי איתה בחוץ והיא התחילה בהתקף זעם שלא נירגע עד שהגעתי הבייתה שזה היה בערך(חצי שעה מסתקלת וארוכה ביותר)
היא התחילה לקום באצמע הלילה בבכי מתוסקל היא התחילה לזרוק את עצמה לריצפה ולהרביץ לעצמה ולנגוח עם ראשה ברציפה מה שלא היה בחיים קודם היא היתה ילדה מאוד חברמנית ושמחה כל מי שמתקרב אליה ה היא זורקת את עצמה לריצפה לא רוצה שירימו אותה הייתי שמחה לקבל יעוץ על זה תודה רבה..

העובדה שעברתם דירה בשבוע בו בתך נכנסה לפעוטון הינה פרט משמעותי ביותר: מדובר בשני אירועים מעוררי חרדה ומתח, מחייבים יכולת הסתגלות ועמידה בשינויים וזה מאוד קשה בגילה הצעיר. בהעדר מילים לתאר את רגשותיה: כעס, בלבול, תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים, בתך פונה להשתמש בהתנהגות ועל כן מגיבה בבכי ובתסכול שתארת. אני משערת שהיא חווה כעת משבר באמון אתכם: השינוי מבחינתה בלתי צפוי ואין לה עדיין את הכלים להתמודד עם זה. זו הסיבה שהיא מגיבה בכעס, ואף בהתפרקות, כאשר אחרים ניגשים אליה.
בתקופות מעין אלה, של שינוי משמעותי כל כך, חשוב מאוד לנסות לצמצם ככול הניתן את מוקדי הקושי האפשריים על ידי ניסיון להימנע משינויים נוספים וליצור תחושת שליטה. כלומר, לא מומלץ להרבות בפרידות נוספות ממנה, חשוב לאפשר לה זמן רב ככול הניתן עם ההורים, עם הצעצועים המוכרים לה ולהיצמד לשגרת היום המוכרת לה. אני מניחה שזה קשה לביצוע בימים אלה - גם בגלל שאתם בוודאי בהתארגנות בבית החדש וזה מצריך הרבה סידורים ועיסוקים, וגם בגלל שמדובר בתקופת חגים, בה אין שגרה ורצף, ולכן הינה מבלבלת עבור הרבה ילדים. בתך עדיין לא הסתגלה לחייה החדשים, והנה כבר הכל מתבלבל שוב.
כדאי מאוד להרבות במילים ובהסברים: גם אם נדמה שהיא לא מבינה הכל, חשוב שהיא תתרגל לשמוע אתכם מרגיעים אותה במילים. ההרגעה יחכולה להיות גם לגבי היציאה לגן ("את תלכי לגן, תפגשי שם את (שם המטפלת) שתשחק איתך ותעזור לך, אחרי הצהרים אימא תבוא לקחת אותך ונשחק בבובות שאת אוהבת" וכדומה) וגם לגבי התקפות התסכול שלה ("את כועסת עכשיו כי רצית להישאר עם אימא").
נסו להימנע משינויים נוספים ומדרישות חדשות בזמן הקרוב - גם ככה היא עברה הרבה עכשיו וזה לא הזמן למוקדי קונפליקט נוספים (מעבר למיטה חדשה, גמילה ממוצץ או מחיתולים וכדומה).
אם התופעה של הטחת הראש ברצפה אינה חולפת בקרוב, וכן נמשכות ההתעוררויות בלילה, כדאי מאוד לפנות לייעוץ מקצועי.
בהצלחה,
מיכל

שלום שוב לרעות ולמתוקה הקטנטנה בוורוד....
(תודה על התמונה!)
את שואלת "האם יכול להיות טבע שינה שכזה?"...ובכן, בתך מוכיחה לנו שכן, והיא עדיין עירנית ומגיבה לצעצועים, מסוגלת להעסיק את עצמה, מרימה יפה את הראש והופכת עצבנית רק כשיש לה סיבה. אז כנראה שזה יכול להיות....
כשכתבתי לך על מחזורי העירות והשינה הכוונה הייתה "לרוב", אבל אצל הרבה תינוקות אין חוקים כאלה - הם פשוט לא קראו את הספר....ועכשיו ברצינות: אם בתך ממשיכה להיות עירנית, לאכול היטב ולהגיב, כנראה שהיא ישנה מספיק. זה לא אומר שהיא לא צריכה לישון יותר, אבל אולי עדיין לא מצליחה. לעיתים תינוקות נכנסים למצבים של עייפות-יתר ואז קשה להם הרבה יותר להירדם. מבחינת רכישת הרגלי שינה אני חוזרת על הצעתי להפריד את האכילה מההירדמות במידת האפשר ולשם כך להסתייע בבן זוג, בסבתא או במטפלת. זה עשוי לקחת זמן (וקצת בכי) אבל ההפרדה הזו חשובה לשתיכן. הנקה נועד לתזונה, או אולי גם לנחמה ולביסוס הקשר הרגשי, אך אין סיבה שהיא תרדם כך. ושוב, ישנם תינוקות רבים שבגילה עדיין לא רוכשים הרגלי שינה מסודרים וזה בסדר גמור, כל עוד הם מתפתחים (מוטורית, חברתית, פיסית) בצורה טובה.
לילה טוב,
ובהצלחה
מיכל
(האם את שאלת בנוגע למוצץ?? כנראה שלאף אחד לא היה משהו ממש חכם להגיד...זה עיניין של הרבה התנסות שלה, הרבה מוטיבציה שלך והרבה סוגים שונים של מוצצים מהחנות....מרבית התינוקות בסוף מסכימים)

שלום נועם,
כמו בהרבה תחומים, לילדים יש יכולת להבחין בדברים ולהאיר מצבים שהמבוגרים, מתוך קהות רגשית, כבר שכחו....אתה אולי זוכר כמה מרגש היה לבלות איתו כשהוא רק התחיל ללכת ולהבחין פתאום בכל כך הרבה דברים מעניינים ומרגשים (פרחים בעציצים, כלבים בחצר, אופנועים ברחוב) שעד אותו רגע לא שמת לב שהם שם....
וגם עם רגשות זה ככה. בגילו הוא כבר מכיר היטב את המצבים הרגשיים שתארת. ילדים יודעים לזהות אצל אחרים כעס, שמחה, עצב ופחד כבר מגיל צעיר ואתה תרמת לו רבות בכך שעזרת לו לשיים ולהמשיג את הרגשות האלה וכך לשתף אתכם בהבנה אותם. בהדרגה תתפתח ההבנה גם לרגשות מורכבים יותר כמו בושה או אשמה והתהליך יהיה דומה.
שאלת על אינטליגנציה רגשית...ובכן, מדובר במושג מעט חמקמק, קצת 'ניו-אייג'י, פחות מקובל בהקשר של התפתחות רגשית כשמדובר בילדים. מקובל יותר לדבר על 'תקשורת רגשית' כלומר, היכולת לתאר מצבים רגשיים ולהשתמש בשפה על לשוחח עליהם או על מנת לעבד מצבים רגשיים כדי שיהיו 'נסבלים' יותר. כלומר, ילד שכבר רכש את היכולת לומר 'אני כועס' יוכל להשתמש במילים ולהסביר את עצמו במקום להתפרץ בהתקף זעם חסר שליטה ולהטיח את אגרופיו על הרצפה. זה יתרון גדול שתורם גם לוויסות הרגשי שלו - הרגשות יהיו יותר נסבלים וניתנים להכלה.
אז למה בעצם אתה אומר שהוא "מקסים כמו כל הילדים"?...אולי הוא מקסים במיוחד??....
מיכל

ראשית - את בוודאי יכולה להיות רגועה מכך שביתך יונקת ולפיכך מוזנת במידה משביעה (רצון) למדי. עם זאת דאגתך מובנת, אך חוששתני שאיני הכתובת לנתינת מענה בענין זה.
אני מניחה שעם אחיות "טיפת חלב" כבר התייעצת בנושא ואם לא - שווה לשמוע מניסיונן. במידה וזה לא מספק אותך, עצתי לך היא לפנות לרופא/ת הילדים שלך ולתאר את הקשיים. עימדי על זכותך לקבל תמיכה, ובמידה והרופא אינו מספק זאת פני לדיאטנית קלינית שמומחיותה בתינוקות וביחסי האכלה בין אמהות ותינוקות. יתכן והיא תמצא לנכון להפנותך גם למומחים מתחומים אחרים (כגון קלינאית תקשורת).
בהצלחה, דפנה.

תינוקות בגיל זה, מוצפים ברגשות תיסכול אותם הם מתקשים לווסת, והביטוי עלול להיות בדרך תוקפנית של הכאה ונשיכה.
התפקיד של ההורה בגיל זה הוא לתמוך בתינוק במה שנקרא "ויסות עצמי מונחה", הווה אומר - ההורה מתווך ומשקף לתינוק את רגשותיו ומנחה אותו עד כמה ואיך לבטא אותו, תוך שהוא מרגיעו. שיחות כגון אלו מכירים רבים מההורים: "אני רואה שאת נורא כועסת/עצובה... בואי אמא תרגיע אותך... לא צריך לבכות כל כך חזק/כל כך הרבה... די, די..." וכן הלאה.
דרך אינטראקציות מעין אלה הפעוט ילמד אט אט מהי התגובה הפרופורציונית לגירוי המסויים שהוא חש. כך רובינו למדנו כיצד להגיב באופן נורמטיבי לגירויים שונים.
יחד עם זאת רצוי לשים לב לעוד שני דברים:
הראשון - באיזו אווירה בתך גדלה? אם זו אווירה רוויית מתח ואגרסיה הדבר עלול להשפיע לרעה על בתך.
השני - לצד בההבנה לתנהגותה של ביתך, עלייך להעביר לה מסר ברור וחד משמעי שאסור להתנהג כך - הכאה ונשיכות הן מסוג ההתנהגויות שאין להן הצדקה ושסביבתה לא תהייה מוכנה להיות סובלנית כלפיהן.
בהצלחה, דפנה.

רק לידיעה-בתי לא גדלה ב"אווירה רווית מתח ואגרסיה" אלא ההפך הוא הנכון.
אחיה הגדול מעולם לא הרביץ או נשך
תודה בכל אופן וחג שמח

שאלתך יכולה היתה להחשב ל"שאלת מיליון הדולר"...
מומחים בעולם כולו עסקו ועוסקים בשאלה זו, וכמובן שיש דיעות שונות.
עם זאת, בקצרה, ניתן לסכם ולומר שרוב המומחים רואים יתרון משמעותי בטיפול היחידני לפחות עד גיל שנה (זאת בהנחה שאנו משווים בין טיפול יחידני או קבוצתי ששניהם ברמה טובה).
הצורך של תינוקות ביחס וטיפול אישי עולה על הצורך שלהם במפגש חברתי, מה גם שבהיותו בטיפול יחידני אין מניעה ורצוי להפגישו פה ושם עם תינוקות אחרים.
בהמשך רצויה מסגרת טיפולית שבה מספר ילדים קטן, עם מספר מטפלות בהתאמה.
בברכה, דפנה.

ניתן להבין שהעדפתו של בנך את אביו על פנייך לעיתים מעט מטרידה אותך. נטייה זו של ילדים להעדיף את אחד מהוריהם (לא פעם זה הפוך: ההעדפה הקיצונית של האם מטרידה את האב) שכיחה מאוד. כשהעדפה זו מופיעה בהקשר כללי שאינו מעורר דאגה, כמו במקרה שלכם, אין סיבה לחוש מוטרדים. בסופו של דבר - לכל אחד מאיתנו יש תקופות שאנו מעדיפים אנשים מסויימים על פני אחרים. יותר מכך: גם להורים יש תקופות שהם עשויים לחוש שהם מעדיפים ילד אחד על פני אחיו. זה בסדר, זה טבעי ולא צריך להיבהל.
לכן הגיוני וטבעי שגם ילד יחוש לפעמים העדפה של אחד מהוריו (בידקי הנחה זו על עצמך לגבי הורייך שלך...).
הדגש הוא על הזמניות של ההעדפה. ההנחה היא שעם הזמן ההעדפות עוברות תמורות ושינויים. זה כן בעייתי אם ההעדפה היא קבועה, מתמשכת וקיצונית.
במקרה כמו שלכם הייתי מציעה לך להרגע ולא "להילחם" בזה. עם זאת, ברמת העשייה חשוב שהילד יבין שלמרות העדפותיו, בסופו של דבר אתם ההורים הם אלו שמחליטים מי מטפל בו ומתי. אל תתנו יד לתופעה בה הוא מחליט ומשליט את רצונו עליכם. כמו כן תימכו זה בזו בפניו: למשל אם את מלבישה אותו והוא קורא לאביו, הסבירי לו בקצרה שאת מטפלת בו כעת ובעלך יכול לחזק את דברייך ולומר לו "עכשיו אמא מלבישה אותך!" .
חג שמח,
דפנה.

שלום אילן

אתחיל מהסוף-התנהגותה של בתך אינה חריגה ואני נוטה לחשוב על סמך תיאורייך שמדובר בילדה עם מזג של "התחממות איטית". התואר הזה מאפיין ילדים בעלי רגישות יתר שמתבטאת בהמנעות מהתמודדות עם גירויים חדשים, אשר נחווים כמאיימים ומציפים. ילדים אלו זקוקים לתנאים מייטיבים ותחושת מוגנות, על מנת לבטא את מלוא הפוטנציאל שלהם. כך, כעבור תקופת הסתגלות יחסית ארוכה, בתך נהנית כיום ללכת לגן (אגב, למה הכוונה לא משתתפת?במשחק ספונטני עם ילדים אחרים? בפעילות קבוצתית מאורגנת כמו חוג במסגרת הגן?האם הגננת מודאגת כמוכם?מה היא עושה כשזה קורה?) ואף בקרב המשפחה כעבור זמן פורחת ומשחקת יפה.
היא מתנסה במתקנים השונים בגן השעשועים אך כאשר מתקרב ילד היא חשה מאויימת וזקוקה לקרבתכם.
יכולים להיות מספר מקורות לחשש מילדים ומגירויים חדשים. חשוב לבדוק, האם התפתחותה המוטורית תקינה(זחלה והלכה במועד?), האם היא חשה מספיק בטחון בגוף שלה, בהליכה, בריצה בטיפוס?האם היא בעלת מבנה גוף שברירי או חסון? ההתפתחות המוטורית משפיעה באופן ישיר על התפתחות הדימוי העצמי של הפעוט, כמסוגל/לא מסוגל להסתדר באופן עצמאי (כמובן, בהתאם לשלב ההתפתחותי).
בנוסף, כדאי לבדוק מהו הפרופיל התחושתי שלה-כתבת שיש מאכלים שאינה מוכנה לטעום. האם היא בעלת רגישות יתר לרעש, למגע, לאור, איך הסתגלה בתור תינוקת לעולם בחודשים הראשונים?ילדים בעלי רגישות יתר מתקשים לווסת גירויים באופן עצמאי וזקוקים לאחר על מנת לעזור להם בוויסות התחושות והגירויים. העולם נחווה על ידם מינקות כמאיים והם חווים עצמם חסרי ישע וזקוקים להגנה.

בשורה התחתונה, אני ממליצה על אבחון של מרפאה בעיסוק שיתן לכם מענה לשאלות הללו ובהמשך על הדרכת הורים עם אוריינטציה התפתחותית והדרכה לצוות הגן.
לא הייתי נותנת בשלב כה מוקדם אבחנה של חרדה חברתית. אגב, פחד מזרים בשלב זה נחשב עדיין להתנהגות תואמת גיל.

אשמח להמליץ לכם על מרפאה בעיסוק באזור מגוריכם.

בברכה,
אודט

מה הלחץ לדחוף לה מוצץ???
שבעוד שנתיים תכתבי שיש לך בעיה לגמול אותו???
גם הבן שלי לא רצה מוצץ, לא הלחצתי והיום הוא בן שנה ללא מוצץ, ילד מאוד רגוע ואני אפילו שמחה שהוא לא לוקח מוצץ, "על הדרך" חסך לי את המלחמה בעתיד לגמילה במוצץ
ואם זה תלוי בי אני אפילו אנסה לגמול אותו מטיטול בעוד חצי שנה- מאוד מומלץ דרך אגב

שלום רונית,
לא ציינת האם מדובר בשינה אחת בודדה במהלך היום בת חצי שעה, או האם מדובר במספר הפסקות כאלה לצורך תנומה.
זה נכון שישנם תינוקות בני גילו שישנים גם לילה שלם ונהדר, וגם ישנים שעה בבוקר, שעתיים בצהרים, ועוד מנמנמים קצת בערב....אבל לא כולם כאלה....אם בנך הינו תינוק עירני, מפותח כפי גילו ובעל מזג טוב, הרי שיהיה עלייך "להסתפק" בשגרת השינה שלו ולהאמין שככול שהוא יגדל זה ילך ויסתדר. לעיתים שגרת שינה כזו מאפיינת תינוקות שנמצאים בבית, ועם יציאתם למסגרת חוץ ביתית, בה עליהם להתאים את עצמם למסגרת זמנים נוקשה, השינה הוופכת מסודרת יותר (ואין הכוונה להמליץ לשלוח אותו למסגרת בגלל זה!!).
נסי להנות מהעובדה שהוא ישן הייטב בלילה ואולי להקדים את זמן ההשכבה שלו: זה יאפשר לו עוד הזדמנות לשעות שינה ולך יותר זמן רגוע לעצמך.
בהצלחה,
מיכל

רונית,
כשהבן שלנו היה בן 7 חודשים עזבנו אותו ל 5 ימים, 4 לילות ונסענו לטורקיה. היה מ ע ו ל ה ! ! !
אני חושבת שכל בני זוג זקוקים לנופש לפחות פעם בשנה בלי הילדים.
אתם יכולים להתחיל בלילה אחד או שניים לא רחוק למקרה שיהיה לילדים קשה ולשים אותם אצל מישהו שהם מכירים ואוהבים.

אבל תודה.

שלום רונית,
אפתח בהצטרפות אל דבריה של רעות: כל זוג זקוק לחופשה ללא הילדים. כשמדובר בהורים למספר ילדים קרובי-גיל כפי שאת מתארת, אני מניחה שנדירים הרגעים שיש לכם לעצמכם כזוג ואני תוהה מתי לאחרונה ישנתם שניכם לילה רצוף ....
ועדיין, לכל זוג קצב משלו וכך גם לכל ילד: קשה להצביע על 'גיל' מדויק בו הפרידה כבר 'נכונה', כיוון שלכל ילד דפוסי הסתגלות ופרידה שונים וקיימת שונות בסדר היום של כל משפחה - עד כמה ההורים נוכחים בשגרה, מהו משך הפרידה ועוד. מקובל לחשוב שקל יותר לעזוב ילדים שכבר זוכרים ומדברים, אך כאן נדרשת התמודדות עם תגובות הצער או העלבון הנלווים לפרידה. מצד שני, תינוק צעיר לא יזכור את הפרידה, אך אותו קשה מאוד להשאיר בידיים מטפלות (אוהבות ככול שיהיו) שאינן מכירות את הרגליו.
מעל הכל, והיכולת להשאיר שלושה קטנטנים לצורך חופשה תלויה במידה רבה גם בשאלה מי מקבל את המשמורת עליהם בהעדרכם. מכיון שמדובר בשלושה ילדים הרי שההתארגנות ליציאתכם לא פשוטה, אבל אפשרית אם נערכים לקראתה.
על מנת להפחית את הקושי, ולאפשר לכם זמן איכות רגוע ככול הניתן, כדאי לנסות להפחית את השינויים איתם יאלצו הילדים להתמודד. כלומר, אם ישנה אפשרות שהילדים ישארו בבית וימשיכו ללכת למסגרות החינוכיות ולפעילויות אחר-הצהרים (חוגים, חברים, גינה ציבורית) הרי שזהו הפתרון הטוב ביותר. לשם כך כדאי לגייס את המשגיחים (סבים וסבתות, מטפלת) לבוא ולהתגורר בביתכם בזמן הנסיעה, לתרגל איתם כמה ימים משותפים קודם לכן על מנת שיכירו את ההרגלים של ילדיכם ולתכנן רצף של פעילויות שהינו קרוב ביותר לשגרה המתקיימת בנוכחותם. במקרה זה כדאי כמובן לתכנן את הנסיעה לימות השבוע ולא לסוף השבוע או לחגים בהם יש פחות פעילות מוכרת.
במידה וסידור כזה לא מתאפשר, נסו לבנות תוכנית מוקפדת עבור הילדים אשר תדמה ככול הניתן למצב הרגיל שלהם (למשל, לינה בבית הסבים עם יציאה למסגרת הגנית הרגילה). חשוב לנסות להשאירם יחד ולא להפריד ביניהם: זה חשוב גם בשביל שימור השגרה וגם כדי להפחית את הפנטזיות שמישהו מהם 'זכה' לנסוע עם ההורים כיון שהוא לא אצל סבתא...
חשוב לשתף אותם בתוכנית הנסיעה מהכיון שלהם - איפה הם יהיו ומה יעשו בכל יום ואף להכין עבורם מעיין 'טבלת ייאוש' שתאפשר המתנה קונקרטית ("נותרו עוד שני לילות עד שאימא ואבא יחזרו"). אפשר גם להכין מראש מעיין הפתעות קטנות לכל ערב ולבקש מהמשגיחים לתת, זה יכול להיות מכתב קטן, הפתעה לכל ילד שתזכיר אותכם לפני השינה ("היום אימא ואבא היו במגדל אייפל והם מאוד מתגעגעים אליכם").
אם אתם תתייחסו אל הנסיעה כאל חופשה שמגיעה לכם כיוון שאתם הורים מסורים שעובדים מאוד קשה בגידול שלהם, תקחו את הצרכים שלהם בחשבון ולא תעדרו לזמן ממושך מידיי, הרי שאני בטוחה שזו תהייה חוויה טובה לכל הצדדים.
נסיעה טובה!!
מיכל

שלום רעות,
את מתארת חוויה מתישה ביותר של לילות טרופים וחסרי שינה, מה גם שבשביל הנקה מוצלחת מוכרחים מנוחה איכותית, ואין הכוונה לשינה כשבזרועותייך התינוקת.....ללא כל ספק עלייך לחזור בהדרגה אל חייק בעלך, אך יתכן ונדרשת לשם כך מעט סבלנות.
לא תארת את דפוסי המזג של בתך בזמן עירות: האם היא תינוקת רגועה בסך הכל? האם מצליחה לשכב ברוגע ולהסתכל בצעצועים או בסביבתה למשך זמן מה? האם מצליחה להירדם לשינה ממושכת במהלך היום? לדפוס המזג של התינוק ישנה השפעה רבה על שנת החיים הראשונה שלו ושל הוריו. ישנם תינוקות בעלי מזג קל ונוח, נרדמים בקלות ורוכשים במהירות סדר יום המורכב ממעגלים מסודרים של אכילה-משחק ושינה, בהשוואה לתינוקות אחרים, איתם החוויה אחרת: נדרש זמן ממושך להרגיעם, הם בררנים מאוד בדפוסי ההסתגלות שלהם והחוויה עימם עשויה להיות לעיתים מתישה הרבה יותר. הבשורה הטובה היא שגם התינוקות בעלי טמפרמנט קשה יותר מצליחים להרדם לבסוף בכוחות עצמם, אבל לעיתים "משאירים" הורים מותשים בדרך, והבשורה הפחות טובה היא שיתכן וידרשו מספר חודשים עד שהשינה תתייצב ולא כל התינוקות מצליחים להרדם בשלווה בעריסתם....
ובאופן מעשי: נסי שלא להצמיד את השינה לאכילה, כלומר, השתדלי להניק את בתך דווקא כשהיא מתעוררת, ולהשכיב אותה אחרי זמן פעילות של משחק משותף ועצמאי שלה. אין צורך להמשיך להניק אותה עד להרדמה, ובוודאי לא להניק למשך 4 פעמים (אני מניחה שהכוונה ל"צדדים"?): זה גורם לה להסיק שזו הדרך היחידה להירדמות, לדמיין שאכילה ושינה הן פעילות דומה, ובוודאי לא מגביר את תשוקתה לפתח עיניין באמצעי הרגעה אחר כמו מוצץ. כדאי שבפעמים הראשונות מישהו אחר - אבא או סבתא - ינסה להרדים אותה בדרך אחרת שאינה הנקה (אפשר לנסות על ידי נדנוד או נענוע בעגלה אם זה עוזר בהתחלה), ואת תהיי שם כשהיא מתעוררת ותניקי אותה. בהדרגה כדאי לנסות להרדים אותה בעריסה - נסו להניח אותה בעריסה כשהיא כבר עייפה, אך לא ממש עייפה מכדי להרדם.
בכל מקרה - היא לא אמורה להיות ערה ברצף יותר מ 3-4 שעות (ובוודאי לא 12!!!): נראה לי ששתיכן הגעתן למצב עייפות בלתי נסבל ממנו קשה מאוד לקבל החלטות רציונאליות (את) או לרכוש הרגלים (היא). גם טקס ההשכבה שלה, לאחר אמבטיה, יכול להיות מוקדם יותר על מנת לפתח הרגלים של שנת לילה ממושכת.
בהצלחה רבה (וקצת סבלנות...),
מיכל

תודה על התגובה המהירה!!
אני מקווה שהבנתי נכון וניישם. אכן דורש הרבה, המון סבלנות. נאגור כוחות חדשים... תודה!

שלום לאילנה,
ההודעה האחרונה בפורום שהתייחסה גם כן להרגלי שינה של תינוקות, עסקה בתינוקת בת 3 חודשים, גיל בו רבים מהתינוקות טרם רכשו הרגלי שינה ואכילה מסודרים. לא זה המצב כשמדובר בתינוק בן 8 חודשים!! האם הוא אכן מתעורר כל 30 דקות?! האם כבר שמונה חודשים את לא ישנה יותר מחצי שעה ברצף?? את בוודאי מותשת לחלוטין ואני מניחה שהעייפות הרבה גם גרמה לך לא לפנות לעזרה עד כה....
האם בנך כבר נמצא במסגרת חוץ-ביתית כלשהיא (מעון/משפחתון) או עדיין מטופל בבית? איך הוא נרדם במשך היום? האם התחיל להתנסות במזון מוצק בנוסף להנקה? האם הוא כלל לא ישן במיטה שלו או שאת מחזירה אותו לשם מפעם לפעם? איך הוא נרדם בראשית הלילה? האם סדר-יומו קבוע?
בגיל 8 חודשים למרבית התינוקות יש כבר סדר יום מובנה הכולל שתיים-שלוש שינות במהלך היום ושנת לילה ארוכה יותר, לרוב מבלי שהם מתעוררים לאכילה כלל. אבל לשם כך עלייך ליצור הרגלים של אכילה ושינה מסודרים, ובוודאי שעליו לישון במיטה נפרדת, שונה משלך. בגילו הוא זקוק למרחב בזמן השינה (כבר מתהפך ומסתובב במיטה, לא כן?) והשינה במיטת ההורים רק מפריעה לו לישון: הוא כנראה גם שומע את הרחשים והקולות שלכם, ההתהפכויות והתזוזות, ובגללן מתעורר.
נראה שבנך בעצם לא למד להירדם בשום אמצעי אחר פרט להנקה, ועלייך לסייע לו ברכישת הרגלים אלה על ידי יצירת אווירת שינה לאחר טקס קצר והשארתו במיטתו עד להירדמות. נסי להפריד את האכילה/יניקה מהשינה במהלך היום וגם בלילה על ידי כך שאת מניקה דווקא עם ההתעוררות ולא לשם הירדמות. כדאי מאוד להיעזר בדמות נוספת שמטפלת בו: אבא, סבתא לשם השיוניים האלה - ירדימו אתו במיטתו ואף יאכילו בבקבוק חלב-אם שאוב (או בתמ"ל).
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו בנושא שינה של תינוקות, ומציעה לך לפנות לייעוץ מקצועי אם ההרגלים לא משתפרים.
בהצלחה
מיכל

שלום מיכל!
תודה רבה לך על התשובה מפורטת. את שואלת האם הילד שלי מתאורר כל 30 דקות, אכן הוא מתאורר כמו שעון מאורר כל 30-40 דקות ואני מניקה אותו במיטתי. בעניין סדר היום , אין לנו עדיין שום סדר היום ואני עשיתי טעות שלא הרגלתי אותו לסדר היום (זה ילד הראשון שלי ולא ידעתי איך לטפל בו נכון). בקשר לשינה במיטה שלו ניסיתי כמה פעמים להשכיב אותו במיטתו והוא בכה וצרח ואני ויתרתי לו, אוכל מוצק הוא התחיל לאכול לפני חודש ואוכל קצת אולי כמה כפיות (5-6 כפיות) של ירקות מבושלים ופירות, גם קצת דייסות.
אני באמת מותשת לגמרי, אני שורדת רק בגלל שאמא שלי נמצאת כאן רוב הזמן ויוצאת איתו בצהריים לטייל ואז אני יושנת.
אתמול אחריי שקראתי את הודעה שלך החלטתי לנסות לשנות את ההרגלים ואחריי מקלחת השכבתי אותו במיטתו. בהתחלה הוא שיחק קצת, אחריי בערך 5 דקות הוא התחיל לבכות ואני ליטפתי אותו , שרתי שירים והוא בכה ואני לקחתי אותו לידיים הוא נרגע קצת ואני החזרתי אותו למיטתו והוא התחיל לבכות שוב וככה נמשך מ20:30-2:30 בלילה עד שיצאתי עם ההגלה החוצה והוא נרדם והמשך הלילה היה רגיל אתי במיטה עם הנקה.

מה עליי לעשות נכון??
אני מכירה שיטות של בכי 5-15 דקות, לי זה נורא מפריע וכואב. האם את יודעת איך אפשר לשנות את המצב שלנו בלי בכי?
המון תודה

ראשית תודה על התמונה היפה! וסליחה שהתשובה התעכבה, כנראה נשמטה בין רבות אחרות...
אני מקווה שהלילות האחרונים היו מעט נסבלים יותר ושהצלחת לישון מעט יותר.
את שואלת האם אפשר לשנות את הרגלי השינה בלי בכי...ובכן הבכי הוא התגובה של בנך לשינוי. מדובר בשינוי שאת רוצה בו (ובצדק!!), מבחינתו המצב יכול להישא כך, והוא מגיב כלפי החלטתך-זו בתסכול. אבל מדובר בתסכול הכרחי כי את יודעת מה נכון בשבילו, והרגלי השינה הקיימים היום אינם נכונים למרות שזה אולי לעיתים נעים. זה גורם לו לפתח תלות מוחלטת בך על מנת להשיג רגיעה ובמתכונת הזו לא יוכל לרכוש כל הרגלי של הרגעה עצמית - וזו יכולת חשובה ומרכזית של תינוק, של פעוט וגם של ילד או מבוגר. על כן, נראה שכדאי לעזור לו תהיי חייבת לתסכל אותו ולדעת לשאת את הבכי שלו לזמן מה. מדובר בתסכול שהינו הכרחי לגדילה. אבל שימי לב: זה לא יצליח אם לא תהיי עקבית ונחושה לעשות שינוי ועל כן כדאי להסתייע במבוגר נוסף שנמצא איתכם על מנת לעשות זאת יחד אתך.
אני ממליצה לך להתייעץ בנוגע להרגלים שלו, אכילה ושינה, גם עם אחיות טיפת חלב, עם רופא הילדים או עם גורם מקצועי טיפולי אחר. אוכל להפנות אותך למקום מתאים באיזור מגורייך.
בהצלחה,
מיכל

מתיאורך עולה כי בתך היא פעוטה מלאת מרץ ופעילות. איני יודעת על סמך מה איבחנת אותה כהיפראקטיבית. אני חוששת שמיהרת מדי באבחנתך, שמן הסתם גם אינה מקצועית.
אני מתקשה לקבוע עד כמה מדאיגה התנהגותה של בתך. פעוטות רבים נהנים להסתכל על עצמם במראה. יתכן ואם פשוט תמקם את המראה במקום בו אינה יכולה לקלוט את בבואתה בכל רגע נתון- בתךתחדל מלהביט בעצמה כל כך הרבה.
לתחושתי, יתכן וחששותיך מעידים על מידה מסויימת של חוסר בטחון וחוסר שקט בהורות שלך. כדאי לך לשקול פנייה למספר שיחות ייעוץ אישיות אשר יעזרו לך בהתמודדות ההורית שלך.
בברכה, דפנה.

שלום רב שובך, ציפורה נחמדת (:

תיארת מהלך הכנה לשינה שערוך כהלכה. אני אמנם הייתי ממליצה על נתינת בקבוק החלב בהחזקה עצמאית של הפעוטה, ולא בסמוך כל כך לשינה (האם יתכן שדווקא ההאכלה הזו, רגע לפני ההשכבה, מעוררת אותה? ומה עם צחצוח שיניים? ולקראת גמילת הלילה בודאי יהיה כדאי להקדים שתייה זו), אך סך כל הטקס מתנהל כהלכה.
אם כך - מדוע היא כל כך מתקשה בהירדמות? האם את בטוחה שאת משכיבה אותה בנקודת העייפות האופטימלית שלה? לא עירנית מדי ולא עייפה מדי? האם יהיה טעם בהקדמת/האחרת שעת ההשכבה?

עצתי לך היא לשנות את מהלך החיזוקים שלכם:
כיום אתם נכנסים (חיזוק חיובי) כשהיא מנדנדת לכם (התנהגות שלילית). נסו לשנות את מהלך העיניינים. אימרו לה שמעתה, רק אם היא תשכב בשקט (התנהגות חיובית) אתם תכנסו לחדרה (חיזוק חיובי). אימרי לה משהו בסגנון: "תשכבי בשקט בשקט, אמא הולכת רגע ל...תלות כביסה/לעשות פיפי/למטבח... ואני תכף אחזור אלייך. וכשאחזור אתן לך "נשיקת קסם" מיוחדת מיוחדת שנותנים רק לילדים טובים ששוכבים בשקט בשקט במיטה".
וכך תעשי. נסי לצאת בהתחלה רק לדקה-שתיים על מנת שתספיקי לחזור לפני שהיא תשמיע קול, וכך תוכלי לתת לה חיזוק. אם היא כן משמיעה קריאה, עימדי בפתח הדלת ואימרי שאינך יכולה להיכנס כי היא קראה לך, ולכן עליכן להתחיל מההתחלה, ועליה להיות בשקט על מנת לזכות בכניסתך לחדר. אימרי לה שהיא יכולה לעצום עינים והבטיחי לה שגם אם תרדם תחזרי לתת לה נשיקה.
מניסיוני - זה עובד מצויין, ותוך מספר כניסות ויציאות הילד נרדם, ומלילה ללילה התהליך מתקצר.
בהצלחה, דפנה.

יישמתי, והיום לראשונה הילדה נרדמה ללא צעקות ובפחות זמן. תודה!!!