פורום פסיכולוגיה הוליסטית - יש לך שאלה?

שלום גלית
נשמע שנשאבת לבור של רגשות ומחשבות שליליים בנוגע לעצמך ולחיים ובאמת לא קל להיות שם. לא פעם כשאנו נשאבים למקומות כאלו זה כמו מעגל קסמים סגור שחוזר על עצמו וממלא אותנו ביאוש. נסי למצוא את האדם או האירוע, קטן ככל שיהיה ( לעיתים אפילו שיר ברדיו או חיוך של ילד) שיחזיר אותך למעגל חיובי ולתחושה טובה יותר. אוזן קשבת או אדם שרואה ומבין יכולים לעזור. אם התחושה הקשה ממשיכה ואם אין אדם כזה בסביבתך הקרובה מציעה שתפני לעזרה מקצועית. אני אישית מאמינה ,וזהו גם האני הטיפולי שלי שכל קושי הוא גם הזדמנות לצמיחה. מאחלת לך למצוא את נקודות האור בתוך החשיכה ולמצוא את הדרך להרים את הראש מהבור החשוך למקום מואר יותר.
שבת שלום

אני חיה בחושך. אני מגעילה. אני כפוית טובה. אני שונאת את הזמן שרץ ולא חיכה לי ששכבתי במיטה כמו מטומטמת שיש לי משפחה. אנשים שמו לי רגל. לקחו תפקידים שלי. אין לי כוחות. אני לא ישנה טוב. אני מרגידה בבית סוהר של עצמי. איבדתי חברות שבקושי היו ועוד קשרים. איזה טען יש לחיים גם הילדים נהרסו. א י נזק הכל אני הורסת. אפילו האוטו שלי מסכן. למה למה הקדוש ברוך הוא??????????

גלית
נשמע שאת זקוקה ליד שתעזור לך לצאת מהחושך. יש דרך החוצה משם! רק צריך למצוא אותה. אני לא יודעת היכן את גרה אבל את יכולה לפנות לשרותי העירייה או קופות החולים ולבקש עזרה או אלי או אל מנשה או אל כל אדם אחר באזור המגורים שלך. אל תוותרי על זכותך לצאת מהמצב הזה ולחיות חיים טובים יותר. אני בטוחה שקרו גם דברים טובים בחייך שכרגע קשה לך לראות. אל תוותרי על עצמך!
לילה טוב
ורד

להציע לי את שירותי הרווחה לעזרה?

גלית יקרה
אני יודעת שלא כל מי שנמצא במצוקה יכול להרשות לעצמו טיפול פרטי ולכן נוהגת לפתוח את כל האפשרויות כולל שירותי תמיכה שמספקת העירייה או קופות החולים. הדבר החשוב הוא לקבל עזרה ותמיכה. הבחירה היכן לעשות זאת היא של כל אחד על פי יכולותיו ורצונו.
יום טוב ובהצלחה
ורד

וגם אם לא היה לי בחיים לא הייתי פונה לרווחה. הם לא קופח הם שטן. תמחקי את ההתכתבות שלי איתך . לא בא לי להופיע פה ולשתף אותך. זו פעם אחרונה שאעשה דבר כזה.

שלום אלי
אני חושבת שכולנו מרגישים כך לפעמים. החיים הם מאוד דינמיים ורצופי שינויים ויכולתנו להסתגל לכך קובעת לא פעם את איכות חיינו. אז קודם כל תן הכרה למה שאתה מרגיש ותבין שזה טבעי. כאדם רגיש ומרגיש אתה חש את משברי הגיל, את הדאגה או הבדידות או הספק ואלו בהחלט רגשות אנושיים המלווים את כולנו. גם אם כלפי חוץ זה נראה אחרת.ברמה הפרקטית אני מציעה לך לבחון מה מהדברים שמטרידים את מנוחתך הם בשליטתך ומה לא. באותם דברים שאתה יכול לפעול כדי לשנות או לשפר, פעל. קח אחריות על החלק שלך ועל מה שאתה יכול לעשות בנידון. כשאנו יודעים שעשינו כל שביכולתנו בעניין מסוים קל יותר להשלים עמו. אם מפריע לך שהילדים מתרחקים דבר עמם על כך או מצא דרכים לקרבם. אם אתה מרגיש שהרגשות הקשים משתלטים עליך וקשה לך לפעול, פנה לייעוץ ובקש עזרה. כולנו זקוקים לעזרה מלווה ותומכת מידי פעם במסע החיים הזה...
יופי שכתבת ושיתפת...מקווה שקצת עזרתי

מה השאלה?

ראיתי את השאלה
אשיב בהמשך

ראיתי את השאלה
אשיב בהמשך

יש לציין שאמא שלי דאגה לכל מחסורי. אוכל. בגדים. טיפולים. לימודים ועוד. אבל גדלת עם ראש למטה. אפילו האחים שלי צחקו עליי. היא לא ראתה כמה זה מפריע לי. וזה היה כל כך קל לטיפול כי זה בעיה אסטית ולא רפואית או פסיכולוגית. הייתי ילדה סקרנית ותלמידה טובה. אמא שלי גם פינקה אותי הרבה ולא סמכה עליי. אני לא מאשימה אותה כי זה מה שידעה. תמיד גם אמא שלי אמרה שאחרים הם יותר טובים. גדלתי להיות אדם מתוסכל ללא דרך. שלא יכול לקחת על עצמו דברים טובים.זה דבר שקשה לתקן בגיל מבוגר.

גלית. מה שאת מתארת זה סוג של הזנחה, מעין עיוורון לצורך הרגשי שלך לטפל בבעיה ולשנות ההערכה העצמית ואת מעמדך בחברה.

מדבריך אני מבין שהיא לא ראתה אותך, את מה שאת, נתנה לך מה שאת לא צריכה [פינוק] ולא נתנה לך מה שאת צריכה - לסמוך עליך, לתת לך ביטחון, להקשיב לך, לזה שאת צריכה עזרה

לפעמים ילד או ילדה מקבלים "תפקיד" של מוזנח או שעיר לעזאזל עליו זורקים הכל.
מבחינה זו - זהו עיוורון נרקיסיסטי.

גלית. כשאין מודעות אנחנו "מתגלגלים" בלי לשים לב ונוטים לעשות את הטעויות של ההורים. כשיש מודעות - הרשות נתונה, כלומר אנחנו יכולים לשנות..
לפעמים זה יוצא הפוך: דווקא בגלל שהיה ככה את יכולה ללמוד להיות אמא קשובה לצרכים של הילדים..

שלום..
אינני מתמצא בנושא מקרוב. האם חתמת על הסכם? ומה כתוב בו?
אני מניח שאם את לא יכולה להמשיך - לא יחזיקו אותך בכוח. מקסימום תגיעו להסדר מתי תסיימי.
בכל מקרה הפחד לא עוזר. אפשר וצריך לומר שאת רוצה לסיים, ואולי תפרטי את הסיבות.

התנדבות זה לא עבודה. את לא חייבת שום דבר. ואם לא טוב לך את רשאית לעזוב. אבל את חייבת ללמוד להיות עצמאית ובעלת בטחון. תעשי מה שטוב לך.

ושיתנו לך המלצה על שרותך. תבואי מעמדה של כוח ולא של.פחד. הרי יש לך מה לתרום.

תודה,חיזקתם אותי.ערב נפלא.

שלום שחר.
שם הפורום נקבע על ידי מערכת בי אוקיי
בפועל הכוונה היא לא למקצוע אלא להשקפה או גישה הרואה את האדם כשלם, כשלמות של גוף-נפש-רוח..ורד הסבירה זאת לא מזמן

פחות אנשים באים לבקר פה. הם יותר נוהרים לפורום פסיכולוגיה.

שירלי..אני עוסק בנושא זה. שנים רבות
ראי מאמרים שלי "כקול קורא במדבר", ו"תעתועי המראה הנרקיסיסטית"
יש שם רשימה ביבליוגרפית

שלום. הורים נרקיסיסטיים הם "הורים מזניחים", כשהם אינם מכירים בצרכים הנפשיים והרגשיים של ילדים להערכה, לעצמאות ולחיים משל עצמם. הם שולטים בילדים באמצעות סחטנות רגשית ורגשות אשמה.

שלום. ההזנחה היא בכך שבמקום שההורה ייתן מקום לילד וידאג לו, ההורה דורש שישימו לב אליו, שימלאו את צפיותיו ומשאלותיו. הילד נעשה "שפוט" של ההורה שעושה לו רגשות אשמה

קטע מהאתר שלי
הכאב השכיח ביותר של מטופלים: הוא להיות ולהרגיש שלא רואים אותם, לא רואים את מה ומי שהם, שמתעלמים מהם, שמתעללים בהם ע"י הפניית עורף ושתיקה, שנותנים להם הרגשה שהם בעלי חוב ושהם "לא בסדר", וגם כשמרעיפים עליהם יותר ממה שהם זקוקים.

מטופלים שבהרגשתם היו בלתי נראים מבטאים לא אחת תחושה של "נכות רגשית" שבאה לביטוי בחוסר יכולת או נגישות לביטוי רגש וקרבה לאחרים – בני זוג, ילדים, חברים. שתי דוגמאות של פגיעה כזו.

שלום אפשר למצוא עוד חומר על הנושא באתר בי-אוקיי

אני הרסתי את החיים שלי. בחרתי ברע בלהזיק חעצמי. האדישות שלי הרסה הכל. אין לי כסף ללכת לטיפול . אנשים דורכים עליי. אני השנאה של עצמי. הלוואי ולא היו בוראים אותי. בגיל ז43 ככה להתנהג. דפקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק

שרון ! ברור שאתה עובר משבר כלשהו שבתוכו העולם, החיים ואתה מצטיירים לך בצבעים קודרים. לא רואה סיבה רצינית שלא תוכל לצאת מזה. משהו הביא אותך לצורה של שיתוק בו אינך יודע איך ולאן לזוז.
נכון צריך טיפול, או לפחות ייעוץ, שלא תהיה לבד עם המצוקה.
יש טיפולים חינם - אתה יכול לראות באינטרנט
ויש לשכת רווחה ביישוב בה אפשר להיעזר
אני יכול לפגוש אותך ולפזר ערפל - בתל אביב או בטבעון

איעדר כמה ימים מהקליניקה
לא ברור איך ההודעה שלך חמקה מתשומת הלב


אבל תכתוב לי!
מנשה

הוא בלתי נסבל. גם כל מקום עמוס בילדים והורים. אבל מצד יש בריכות ואמבטיות קרות וגלידות ואבטיח שעושים כיף וכמובן מזגנים. אין כמו מקלחת להשפריץ עלייך מים. גם הימים מאו ארוכים ולא נגמרים יש חוסר בשעות שינה. השעון קיץ זה חא שעון שרגילים אליו. תבחרי בכיף של הקיץ. כי החורף הוא הכי מדכא. הגשם והעננות.

מים או מיצים טבעיים. שיהיה לך קיץ קריר ונעים.

קיץ נעים גם לך.

שלום..תנודות במצב הרוח נגרמות מסיבות שונות, כולל עונות השנה. בדרך כלל מדברים על "דיכאון חורף", אבל יש גם "דיכאון של יום ראשון" כשאנשים פוגשים לבד ובדידות. אפשר להתבונן מה מאפיין עוד את הקיץ עבורך - הילדים בחופשה, ואם את מורה - את בחופשה, ואין מסגרת.
לראות מה מעלה ומה מוריד את מצב הרוח - יאפשר הבנה וגם מציאת דרך להתמודד.

השאלה איך להתמודד - נראה שאפשר להוריד הילוך, ואם נמצאים במיזוג - אפשר לקרוא. באופן עקרוני "להתאקלם" זה להתאים עצמנו לשינויי האקלים..

וגם לחכות שהקיץ יחלוף ויבוא הסתיו...

וערב טוב.

חופשה נעימה??????

שלום לכולם..
אני לא בחופשה..

שירי
אני כבר לא במודיעין
עובד בתל אביב, בקריית טבעון, ודרך סקייפ

פסיכולוגיה קונבנציונלית נוהגת להתייחס לנפש ולסיפור החיים בעיקר. פסיכולוגיה הוליסטית יוצאת מתוך הנחה שהאדם הוא מכלול ושגוף,נפש ורוח משפיעים זה על זה. בפסיכולוגיה הוליסטית אנו מתייחסים למכלול ולהשפעה שיש לכל החלקים על ההתנהלות בחיים, לעתים גם מעבר לחלק האנושי -משמע לנשמה .הראייה ההוליסטית מספקת מרחב גדול יותר להתבוננות והבנה רחבה יותר של המסע שלנו כאן ומשלבת גם טיפולים נוספים. זה בקצרה.

שלום גלית . אני מאמינה שרבים יכולים להזדהות איתך.איני יודעת כמה זמן עבר מאז חתונתך אבל רובנו משתנים עם הזמן ,מי יותר ומי פחות- שומן,קמטים ועוד. לא תמיד קל לנו עם שינויים אלו. השמנה היא דבר הפיך שניתן לטפל בו עם כוח רצון והתמדה. זה באמת לא פשוט אבל אפשרי. מסגרת עוזרת. ממליצה על תוכניות שמשלבות תפריט והתייחסות רגשית. אנו אוכלים מצרכים שונים וחשוב לבדוק מה הם. תמיכה ועידוד עוזרים לתהליך.
מאחלת לך בהצלחה
ורד

תפסיקי להדחף לי לתחת.

מצטערת על העיכוב בתגובה.רק עכשיו ראיתי את ההודעות האחרונות. השבתי על תגובה של שירן שהעלתה את הנושא. לא התכוונתי אלייך. חשבתי שזה מובן. הנחתי שאני/אור גם קוראת את זה וניצלתי את ההזדמנות להזכיר לכולם את הכללים פה.