פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הכרתי מישהו מקסים ומהמם ויצאנו כמה פעמים והיה ממש מושלם, אפילו כבר דיברנו על העתיד והתוודענו על הרגשות שלנו אחד כלפי השני, דבר שלא קורה לי בדרך כלל. אתמול גיליתי שהוא נשוי... הוא אומר שהוא ואשתו כבר לא אותו הדבר ושהוא בהתחלה יצא איתי בשביל הריגוש ושהוא לא חשב שיצא מזה משהו אבל עכשיו הוא רוצה לעזוב את אשתו. אני מן הסתם לא סומכת עליו וחתכתי איתו ישר, אבל אני ממש שבורת לב ולא יודעת מה לעשות כי אני לא מפסיקה לחשוב עליו ולחשוב שאולי הוא באמת יעזוב אותה בשבילי... מה את מציעה לי לעשות?

הי לכולם,
אני אספר את במקרה שלרובכם ככל הנראה יראה מגוחח ...אבל מעסיק אותי החודשים האחרונים . אני בן 38 ...כבר יותר מ 15 שנה עם אשתי והאהבה פורחת . אני ואשתי לקחנו הפסקה של שנה קצת לפני תום השירות הצבאי (ביוזמתי) כי הינו מאוד צעירים וחיפשו אחרי הצבא קצת עולמות אחרים . המציאות הפגישה אותנו שוב והתחתנו ויש לנו ילדים מקסימים . לפני כשנה התחילו לצוץ מקרים מהעבר מהשנה שלא הינו ביחד . אחד מהדברים שהתגלו לי שאשתי וחבר הכי טוב שלי היום התנשקו פעם אחת... ושם זה נגמר, נפלט לאשתי באחת השיחות . ( באותה תקופה לא ממש הינו חברים ...נפגשתי איתו רק דרך חברים משותפים בעבודה ועם השנים הפך בשעור האחרון לממש אח שני שלי) . אני יודע שזה די טפשי למה אתה מתעסק בנשיקה מלפני 15 שנה. אבל מצד שני אני קצת מרגיש נבגד משני הכיוונים . למה חבר שלי לא היה מספיק גבר לבוא בשלב מסויים ולהגיד לי ״התנשקתי עם אשתך ....״ ...ומצד אשתי ...״מה את נותנת לי להיקשר לבן אדם שהיה לך משהןא איתו . לא דיברתי עם חבר שלי על זה וכמובן וגם הקשר אני מרגיע שמתחיל להתרופף .אז חברים קצת עזרה אני מגזים בדרישות ובתחושות שלי ?

שלום רב, אני בפרק ב' בחיים ולי ולבת זוגי יש ילדים ונכדים שכולנו מכירים. לא מזמן נולד לבת זוגי נכד חדש והם לא הזמינו אותי לברית. אף על פי שהברית הייתה מצומצמת, אני כבן הזוג שלה מזה כמה שנים ציפיתי לקבל הזמנה, אך הובהר לי שאני לא מוזמן. זה מאוד פגע בי וערער את המקום שלי בזוגיות שלנו.

בעלי העיר לי יותר מפעם אחת שהעליתי במשקל. עשיתי דיאטה והורדתי כמה קילו אבל אני מרגישה שזה לא מספיק. הכוונות שלו לא היו רעות, אבל איבדתי את הביטחון העצמי ואת תחושת הסקסיות שלי...

שלום,
אני ואשתי ישנים בחדרים נפרדים כבר שנה לערך מאחר והיא טוענת שהנחירות שלי מפריעות לה.
אנחנו אוהבים מאוד, חברים טובים, ובכלל, מאושרים האחד מהשני.
בנוסף, יש לנו ילד בן שנתיים שמדי פעם קם בלילה, אני ניגש אליו כי אני נרדם מהר ולה יש שינה קלה. עוד סיבה לישון בנפרד.
נראה כי המצב נוח לשנינו, האם זה הגיוני? טיבעי? כדאי להמשיך כך? או שזה יתפוצץ לנו בפנים?

אשתי נהייתה טיפוס קשה, משחקת אותה תמיד מאוכזבת. ככל שעובר הזמן היא יותר מציקה לי. היא מסוגלת לקלל אותי, לבוא ממשמרת ערב וישר לצעוק למה יש סירים בכיור, מקללת אותי לפעמים. בעבר היא היתה יותר גמישה, אבל כיום היא מזלזלת.
היינו פעמיים בטיפול זוגי. האחד לפני 4 שנים וסיימנו כי לא השפיע לטובה. עברנו לטיפול עם מישהי אחרת יותר טובה, היו תקופות של שיפור אבל נאלצים לחזור אליה עוד ועוד.

לי כבר נמאס מהקריזות שלה. לפעמים אני חושב שמגיע לי יותר. אמנם בחייה יש לה סיבה להיות מאוכזבת ממשהו שלא אפרט כאן אבל שוב לאחרונה היא נוקמת בי בקטנה ומשפילה אותי (כך לפחות אני מרגיש). הסיבה שאני נשאר איתה היא זה ילדנו ומסביבה כלכלית של אי פיצול מגורים. חשבתי על כך, שאם הייתי זוכה היום בלוטו, הייתי מנצל זאת כדי לברוח ממנה. מה אפשר לעשות לדעתך?

הי
אני אוטוטו חוגגת 39 ויוצאת עם מישהו בן 43 כבר 5 חודשים.
הולך טוב ואני תוהה מתי ואיך אפשר לקחת את הצעד הבא.
מצד אחד, אני לא רוצה לוותר על הזוגיות ולהתחיל "להלחיץ" את המערכת, כי אני רואה את העתיד שלי איתו, מצד שני אני לא רוצה לוותר על אימהות והבנתי מבדיקות שעשיתי שלא נותר לי זמן ושאני חייבת לפעול בנושא.
איך אני מדברת איתו על זה מבלי להפחיד אותו?
מגורים משותפים? חתונה, ילדים? אגב, עניין החתונה גם לא כזה קריטי לי...
שוחחנו פעם או פעמיים בעבר ואני יודעת שהוא רוצה חתונה וילדים...
הבעיה שאין לי זמן יותר לתת לזה לקרות מעצמו, לצערי..
חייבת לפעול ומרגישה שחרב הפיפיות מונח על צווארי :(
אני לא רוצה לוותר עליו, אבל לא רוצה לפספס את הזכות להיות אמא.
אני ממש מאמינה שיהיה לנו מדהים לחוות את זה ביחד.
אבל שוב, איך לדבר איתו על זה מבלי להבריח אותו??

נשואה חמש שנים + 2. בעלי עצמאי ועובד עם לקוחות סביב השעון, אני עובדת בהייטק. בעלי יכול לצאת מהבית ב-6 בבוקר, לחזור ב-12, לצאת שוב ב-4 ולחזור רק ב-11, כך שיוצא שאת ההתארגנויות בבוקר ובלילה אני עושה, בדרך כלל לבד, אלא אם אחת הסבתות מגיעה לעזור. עם הגדול זו לא הייתה בעיה ובכלל לא הפריע לי, עכשיו כשהשני נולד אני רואה שאני קורסת, אני יודעת שאורח החיים הזה היה טוב לשנינו עד עכשיו אבל הוא לא מצליח להבין למה זה כבר יותר מדי בשבילי ושאני מתקשה לעשות את כל זה לבד + לעבוד במשרה מלאה, לאר משנה מה אני אומרת הוא באמת ובתמים לא מבין... הוא מדבר איתי על כסף והכנסות ולקוחות ושהוא עובד בשביל לכלכל את המשפחה ופשוט לא רואה שאני קורסת...

אני בת 35, מעולם לא הייתי במערכת יחסים רצינית לאורך זמן. אני מאוד מתקשה לייצר קשרים זוגיים ועם השנים ירד לי הביטחון בעצמי. אני מאוד רוצה ילדים ואני בגיל שבו אני צריכה לקבל החלטות, אם לנסות להביא ילד לבד או להמשיך לחכות למשהו שנראה שלעולם לא יקרה... האם זה השלב להרים ידיים?

אני ובן זוגי כבר חמש שנים ביחד, אני בן 37, הוא בן 30. אני מאוד רוצה ילדים, וגם הוא אבל הוא מרגיש שהוא עוד לא מוכן, אני לא יכול להכריח אותו לרצות ילדים אבל אני כבר לא צעיר ואני רוצה להיות חלק פעיל בגידול הילד. איך מגשרים על בעיה כזו?

אני ובן זוגי שנינו גרושים עם ילדים בוגרים. אני כבר מזמן הפגשתי בינו לבין הילדים שלי, אמנם חלקם עוד גרים בבית אז זה קל יותר, אבל הוא לא רק שלא רוצה לארגן מפגש מסודר הוא ממש מונע מפגשים שלנו, אם אחד הילדים שלו צריך לבוא אז הוא ידאג שאני לא אהיה בסביבה. לבן זוגי יש קשר בעייתי עם הילדים שלו אז אני מבינה את זה שהוא חושש מהתגובה שלהם, אבל אנחנו ביחד כבר יותר משנה וההבנה הולכת ודועכת

שלום רב.
אני בהליך גירושין כבר מעל שנה שבמהלכה היה ניסיון לשלום בית אך בלי מגורים משותפים. היה ניסיון להגיע להסכם שלום בית לחילופין גירושין אך היו חוסר הסכמות על נושאים מהותיים.לא הצלחנו לקדם את הקשר . הסכמתי לחזור לגור איתו בבית שלו אך לא מימשנו את זה בסוף בגלל פחדים של שנינו. מאז עברו 3 חודשים. היו ביננו התכתבויות ואפילו שיחה מאוד ארוכה של לפחות שעתיים בה ניסינו להבין מה הפריע לכל אחד בנישואים. היתה הרגשה של ניסיון של שנינו להבין ולחשוב על מה שנאמר. סיימנו את השיחה בכך שכל אחד יחשוב.למחרת שלח לי הודעה שחשב על השיחה אך הוא מצפה ממני להתנצלות על ארוע ספציפי שקרה ביננו. אני לא מרגישה שיש מקום להתנצלות כיוון שאני זו שנפגעתי מהתנהגותו שלוותה באלימות מילולית ואף גלשה לדחיפות מספר פעמים.הרגשתי מצוקה והזמנתי משטרה. הוא אומר שלא היה ולא נברא ואומר שהעללתי עליו. הוא מבקש התנצלות.כמובן שאין לי על מה להתנצל והסברתי לו שאין מקום לאלימות . כך נותרה השיחה הזו בגדר שיחה ושוב הגענו למבוי סתום.אנחנו עומדים בפני תקופה קריטית של החלטות וחשבתי האם יש מקום להמשיך לנסות ולדבר עם גורם שלישי כמו יועץ זוגי.יש לנו ילדים משותפים והייתי רוצה לנסות להגיע לשלום בית ולנסות לשקם את הנישואין למרות שאני פתחתי בהליך.הבעיה שקרו המון דברים קשים בדרך ולא יודעת אם יש דרך חזרה.הוא הביע לאורך התקופה הזו רצון להמשך הנישואים אך לא יודעת אם הוא אמיתי.כרגע ההתלבטות היא בין לנסות ליזום פגישה עם גורם שלישי או להמשיך הלאה ולהיות שלמה עם עצמי. ייתכן כי יש לי רגשות כלפיו עדיין.
אשמח לעצתך הכנה.

שלום רב.
נפרדתי ממנה לאחר שנה של קשר.
אני מאוד אוהב אותה ורוצה להיות איתה,אך מפריע לי משהו בעבר שלה.
בגיל צעיר היא קיימה יחסי מין עם בת.
לא ברור לי למה ....
האם זה אמור להטריד אותי...

אני בת 22, חיה עם חבר שלי (בן 22) בחו"ל כבר 5 חודשים.
אנחנו עובדים ביחד אז יש לנו אינטרקציה יומיומית, בבית ובעבודה.
אנחנו חברה ישראלית זאת אומרת נמצאים תמיד סביב אותו מעגל
הגענו להצעה הזאת דרכו, אני הייתי בדרך לטיול אחרי צבא והוא הייטקיסט אז פשוט הציעו לו ולי כבת זוג שלו עבודה בתחום אחר שקשור לחברה.
לעבור לגור ביחד, אחרי 5 שנים שהיו אגב בon ו off זה לא קל וידענו את זה. אבל אני מעט חששתי בגלל שהיינו בהפסקות וקוויתי שלא יהיו משברים כי ידעתי שאין לי לאן לברוח. אין לי את ההורים את המשפחה את החברות.
זה אני הוא והעולם המשותף שלנו.
כשהגעתי לכאן לא באמת התעסקתי בזה אלא התעסקנו שזה יסתדר.
וזה באמת הסתדר, היה לנו חודש ראשון קשה שבו בודקים גבולות אחד של השני ומנסים להתגמש מבחינת הרגלים בבית אחד של השני.
אחרי חודש וחצי שהיה קשה! הרגשנו שהגענו לנחלת אושר קטנה. הכל היה באמת קסום במשך חודשיים.
היו לו בעיות שאם היו לי תלונות לגבי הדירה שקיבלנו או התנאים הוא לא רצה שאדבר. הוא רצה שנחיה בהרמוניה וננסה להסתדר כי אנחנו קבוצה קטנה של אנשים.
בזמן שכולם דיברו, הוא גרם לי לשתוק
וכשאני הרגשתי דברים לא מתאימים לי אם זה רכב המשותף של החברה שאנשים השתלטו ורציתי לדבר, הוא לא נתן לי.
הרגשתי מאוד חסרת אונים מיזה.
הייתה לנו שיחה עם אחת המנהלות שהסבירה לנו שהיא רואה שאנחנו סובלים. וחבל שאנחנו לא מדברים.
בסוף השיחה האשמתי אותו ואמרתי לו שאני לא רציתי להפוך להיות האדם הזה שהוא הכריח אותי, האדם הפראייר שלא מדבר בשביל עצמו. שבאמת סבלתי פה מתת תנאים לפעמים והוא לא רצה לדבר.
בהתחלה הוא התווכח איתי ואמר לי שאני מייצגת בעצם הדיבור את שנינו ולכן הוא לא רצה.
בסופו של דבר הוא הפך להיות הנציג שלנו כל פעם שהייתה תקלה, הוא עד היום דואג להעביר את זה לבוס.
אבל הכוח תמיד בידיים שלו, והוא לא יודע לעשות את זה כמו שצריך מה שגורם לי להרגיש- חוסר אונים ואי יכולת לסמוך עליו בעיינים האלו.

מאז שהוא קיבל עמדה וכוח בעבודה, שהוא מרגיש כמה הוא קריטי ומשפיע ומקבל פידבקים.
הוא גם מביא את המעמד של הכוח שלו הביתה- לריבים.
אני מרגישה שהוא מדבר אליי מגבוה. הוא סרבן להקשיב לצד השני.
אחרי תקופה ארוכה של ריבים הוא גם אמר לי את המשפט: " חיפשתי לצאת צודק כל הזמן, הרגשתי שאת מחפשת אותי אז היה לי את הצורך הזה לצאת צודק בכל דבר שאמרת".
ןככה היה, הרגשתי שזה מבוי סתום, כי אני מדברת והוא מסרב להבין נחרצות ואומר , אני לא מסכים איתך ככה את רואה את הדברים לא אני!
הוא לא רגיש לצרכים שלי, אם זה אפילו שאני במחזור וקשה לי לתפקד ולעמוד ולבשל הוא אומר שאני עושה אפה ואפה, אם הייתי בים בבוקר ובערב התחלתי להרגיש לא טוב זה לא בסדר. אני צריכה לעמוד ולבשל.
והוא חייב להשמיע את זה שהוא בזמן האחרון עושה יותר בבית." שימי לב מי בזמן האחרון עושה יותר בבית"
"ביקשת ממני ללכת במקומך לסופר אז הלכתי, ולא אמרתי מילה" עניתי לו שלא צריך להיות לו מה להגיד כי גם הוא צריך לעשות את זה! תקופה מסוימת אני עושה יותר בבית תקופה אחרת הוא, הוא לא צריך לחפש להשמיע לי את זה ולהתגאות בזה
"אני לא מבין את כאבי המחזור האלה".

אתמול בלילה קפאתי מקור אחרי שבוע שאני מתחשבת בשכנים שהמזגן מפריע להם.
והדלקתי הייתי חייבת. הוא נזף בי שעה על כמה שאני בן אדם אגואיסטי וזה לא לעניין ועכשיו אנשים אחרים סובלים בגללי אז אחרי כל כך הרבה חפירות אמרתי לו שיכבה כי חלאס.
וכשקמתי היום מקוררת הוא אמר לי שזה מגיע לי כי לא ישנתי עם מעיל.
אני מוצאת את עצמ

יש מישהו שאני מחבבת מאוד וזה הדדי ורוצה לעשות לי ילד ואם יצליח יתחתן איתי יש לי הכרויות שאני מחבלת בהן בגלל זה אני יודעת שזה טפשי