פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

למרות שיש לי תשוקה ואני משתוקקת לבעלי, בתקופה האחרונה כל פעם כשאנו מתחילים באקט מיני אני לחלוטין מאבדת עניין ואח"כ ממש מתוסכלת אשמח לעצות!

היי אני ממש מיואשת וזקוקה לעזרה , אני בת 38 לסבית , עם בת זוג בת 29 כמעט, אנחנו 8 שנים ביחד
הסוגיות שלנו היתה מושלמת כמעט ולא רבות גרבו ביחד כמעט 5 שנים
לפני חודש+ התחלתי להרגיש שהיא פחות משתפת אותי בדברים, יוצאת יותר עם חברות, פחות בבית, גם שחדר מגיע לבית עסוקה בטלפון, והתחלתי להרגיש דחויה , שאלתי אותה כל התקופה מספר פעמים אם קרה משהו והיא טענה שהכל בסדר, אז זה נרגע ליום יומיים ושוב הרגשתי שהיא מתרחקת, עד ששוב שאלתי אותה ואמרתי לה שכלום לא מרגיש לי בסדר היא אמרה שזו רק תקופה שתעבור ושהיא תתאפס על עצמה . עדשישבנו באמת לדבר והיא אמרה שהיא אוהבת אותי ומתגעגעת , אבל כרגע היא פועלת מהראש ולא מהלב שהיא צריכה את הלבד שלה. קבענו שניתן חודש ואז נשב לדבר כרגע אנחנו בסוג של פרידה עזבתי את הבית וחזרתי להורים לבנתיים .. אנחנו בקשר יומיומי טלפוניורני קופצת מידי פעם לדירה לראות את החתול שלנו ולדאוג לו
התגעגעתי אליה מאוד והיא ממש חסרה לי, אני מפחדת שהיא תגיד לי שזה נגמר. אני כרגע נמצאת בבית של ההורים היא כל היום במחשבות שלי
היא אמרה שהיא מכונסת בעצמה וכרגע לא מסוגלת להתחייב לכלום שהיא צריכה את הלבד אבל זה לא אומר שהיא לא אוהבת ולא מתגעגעת אליי. אני ממש אובדת עצות. לאן זה מוביל אני לא יודעת ולא רוצה לחגוג על פרידה סופית כי היה לנו מושלם ביחד וכל החיים רק סבלתי בזוגיות עד שהכרתי אותה עברנו מלא ביחד , אפילו הייתי בטיפולי פוריות שלא צלחו לנו עברנו כל כך הרבה אשמח לעזרה

שלום לכולם,
לצערי בעלי ואני עברנו 2 הפלות השנה. בבית יש לנו 2 ילדים מתוקים.
אני מרגישה שהשנה הזאת טרללה לנו את מערכת היחסית והכניסה אותנו למקומות שאני לא יודעת אם אפשר לצאת מהם.
מראש לבעלי לא בער להביא עוד ילד כרגע ואני מאוד מאוד חיכיתי לזה אחרי שדחינו את זה כמה שנים בגלל רצון שלו.
אז כבר אחרי ההפלות הוא התאושש מהם נפשית הרבה יותר מהר ממני. והרגשתי עם הזמן שבגלל שהוא התאושש מזה, לא רצה את זה כמו שאני רציתי ולא עבר פיזית את כל הגיהנום שאני עוברת ועברתי אנחנו פשוט לא משדרים על אותו גל.
הוא לא רואה את המצוקה שלי וזורק הערות מגעילות כמו "אני כבר שנה מפרפר אחרייך לבתי חולים", "תפסיקי להתנהג בצורה קורבנית", " את כבר שנה מזעזעת אלי ואני מוריד את הראש תתביישי לך" וכו' וכ'ו. כמובן שההערות האלה מגיעות בזמן מריבות או ויכוחים שלצערי קורים המון לאחרונה.
הטריגרים המרכזיים למריבות האלה הם שאלות שיש לו ותובנות בנושא של בדיקות רפואיות ודברים שאנחנו צריכים לעשות, הוא לא מבין בזה כמוני כי הוא פחות עסוק בזה ממני ולכן שואל המון פעמים שאלות לא רגישות שמעוררות את כל זה.
שורה תחתונה, אני ברע ממש!! נפשית אני מפורקת מההפלות ומרגישה שהסביבה פשוט לא מבינה ואין עם מי לדבר. ובנוסף, רע לי בבית עם בעלי. אין לי שום תמיכה נפשית וכל ערב במקום שזה יהיה זמן רגוע ומנחם, זה הופך לשדה קרב שרק מתיש לי את הנשמה שוב ושוב..
אם יש מישהו שחווה משהו דומה ויכול לשתף/שאפשר להתייעץ איתו אני אשמח ממש.
תודה:)

שלום רב. היה לנו קשר חברי כ 7 חודשים. במהלך הקשר הזמנתי על חשבוני נופש למלון בסך של 3500 שח" חודשיים מראש(בת זוגתי ,העברה את התשלום לסוכן), בת זוגתי יזמה את הפרידה. האם יש לי זכות לדרוש את כספי דרך בת זוגתי לשעבר ?
בתודה
חגי

שלום לכולם,
מעט ארוך אך אשמח לתגובה ועצה.
לפני שנה הכרתי מישהו באפליקצית היכרויות.
אני בת 31 והוא בן 36.
היה ביניינו קליק חיבור מיידי (משני הצדדים).
יש לציין שכמעט ולא היה לי נסיון בזוגיות ומיניות, הייתי מאוד סגורה ולא משוחררת מאחר והכל היה חדש לי ולא כל כך שיתפתי אותו בזה. הוא מצידו ניסה ליזום אבל מאוד באיטיות ולא מיהר יותר מידי לאחר חודשיים הרגשתי התרחקות מהצד שלו ואחרי שלושה חודשים הוא פשוט הפסיק להתקשר אלי ואני הבנתי שהוא לא מעוניין להמשיך להיות בקשר וירד לו ממני ופשוט הפסקתי להתקשר אליו גם ויצא שאפילו שיחת פרידה לא הייתה פה. אני נפגעתי מאוד כמו שלא נפגעתי מעולם לקח לי כמה חודשים טובים לחזור לעצמי.
יש לציין שגם הוא לא בדיוק ספר פתוח ולא בדיוק מבטא רגשות ולא אומר יותר מידי מה מפריע לו ( הוא היה רווק ב 5 שנים האחרונות ולפני כן היה במערכת יחסים ארוכה במשך 6 שנים).
מפה לשם יצא לי לפגוש אותו במקרה לאחר תקופה ובקושי אמרתי לו שלום בלי לחייך ובמבט כועס ( הייתי עדיין שבורה באותו זמן עקב בפרידה). כעט עברה יותר משנה ועדיין יש לי רצון מאוד חזק ליצור איתו קשר. יש לציין שאני במקום אחר חזרתי לעצמי אפילו מעבר למה שהייתי, נראה כי בעקבות המשבר הפכתי לגירסה הרבה יותר טובה של עצמי, עם ביטון אהבה והערכה כלפי עצמי, משוחררת תקשורתית וכמובן חוותי מאז דייטים וניסיונות להכיר.
לפי האינטואיציה מרגיש לי שהוא כן חושב עלי עדיין אך לא מסוגל לשלוח הודעה או ליצור קשר ומודע לכך שאני פגועה וכועסת. הוא לא חסם אותי ועוקב אחרי ברשתות החברתיות לא מפספס אף פרסום או תמונה בסטורי (אני מודעת לכך שזה לא אומר כלום ויכול להיות נטו מסקרנות) יש לציין שרק אחרי חודש וחצי הגבתי לו על תמונה שהעלה ומאז לא התקשרתי ולא ניסיתי ליצור קשר. משהו עדיין לא משתחרר והוא נמצא במחשבות שלי. אשמח לעצה כיצד להשתחרר מהמחשבות. האם כדאי לשלוח הודעה ואולי זה מה שיעזור לי לסגור מעגל? או שיש דרך אחרת? מעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת של חוסר יכולת לשחרר. יש לציין שהוא לא חסם אותי בשום מקום אך אני מתביישת ומרגישה מוזר ליצור קשר מצד אחד ומצד שני מאוד רוצה. כיצד אדע מה הוא מרגיש אם והאם אני מפספסת פה משהו אין לדעת מה עבר עליו גם מאחר ולא היה ניסיון מצד שנינו ליצור קשר אולי הוא חושב בדיוק כמוני?

אנחנו זוג דתיים שגם גרים במושב דתי ויש לנו 4 ילדים.
אני נשוי כבר 20 שנה לאישה שלא ממש אהבתי עם פרפרים מהיום הראשון שלנו כזוג חברים. ניסיתי להפרד ממנה לאורך החברות אך כל פעם היא בכתה וחזרנו זה לזו עד שהרגשתי מחוייב להתחתן איתי. מפה לשם עברו 20 שנה..
ארבעה פעמים שכבנו בטוח כי יש ילדים. לדעתי מיום החתונה שבו שנינו שכבנו לראשונה, תדירות המיו שלנו הייתה אחת לחודש בעשר השנים הראשונות ובעשר השנים האחרונות אחת לחודשיים.
היא לא מושכת אותי ולא דואגת לטיפוחה כמו שהייתי רוצה. והיא אף מביכה אותי בהשמנה שלה.
היא מאשימה את עומס העבודה שלה ואת הטיפול בילדים. תירוצים כמובן וכן אני נראה מעולה..
יש לנו תמיד ריבים קטנים בבית מאז ומעולם..
אני אומלל מהיום הראשון אך אומר שאולי זה בגלל שיש לי עיניים גדולות. לפני חמש שנים ניהלתי רומן קצרצר וזכיתי לאהוב. עצרתי אותו כי למאהבת הגיע בית חם ומשפחה ולא נבלה כמוני.
הסיבה שאני לא התגרשתי עד כה זה בגלל המושב הדתי וכיצד הילדים יתקבלו. החשש שהיא תראה אותי כבורח מאחריות משותפת ומשאיר אותה לבד. גם מבחינה זוגית לא נראה לי שהיא תרצה שגבר זר יפלוש לנו לבית ואני גם לא מצליח לדמיין שמישהו יהיה מעוניין בה. כמו כן מבחינתה הדת ושלום הבית זה הדבר הראשון שחשוב לה ולכן גם כשאני סתם מזכיר את המילה גירושים היא צועקת עלי..
בנתיים אני מקווה שאחד מאיתנו ימות מהר...אפילו אני.
האם לסתום את הפה, לסגור את העיניים ולכבות את הלב? ולחזור לבית גדול במושב עם נחלה גדולה לראות את הילדים גדלים ולהקפיץ אותם פה ושם לחוגים?
או להגיד לה את האמת או לפחות חלק שאני מזמן כבר לא מרגיש דבר אליה ושאנחנו שותפים לבית ושאני רוצה לעזוב... קחי את הכסף. קחי הכל רק תני לי שקט..
מה דעתך.?
אגב אני בן 45 והיא 43..
אולי בגיל 60 זה יעבור לי ?

היי שמי תהילה
הכרתי מישהו באפליקציית הכרויות התכתבנו כמה ימים והחלטנו לצאת לדייט
יצאנו והכל היה מצוין היה דיבור טוב ובגדול זרם
אני רוצה לציין שהוא נראה בסדר בעיני אבל לא מעבר
בנתיים המשכנו להתכתב והחלטנו לצאת לדייט שני
יצאנו לטייל קצת ברגל ועשיתי טעות ובאתי איתו לבית שלו כי רצה לקחת משהו..
ואז הוא התחיל לחבק אותי והתנשקנו
ואז זה התחיל ליהות בכיוון של המיטה..
הוא חיבק אותי במיטה ועדיין זרמתי ואז ניסה להשכיב אותי ולא ההסכמתי אז הוא כיבד את זה וויתר
ואז סיפרתי לו שאני עדיין בתולה והוא אמר שיחכה לי כמה שצריך ושטוב שסיפרתי לו ובכללי הוא בן אדם מאד מכבד ונותן ביטחון מכיל כזה מעניין אותו לשמוע מה יש לי להגיד ושולח לי בוקר טוב ולילה טוב
אבל עדיין זה הגיוני שהוא ניסה בדייט שני?
וגם ככה לא עפתי על הסטייל שלו אז מתלבטת מאד אם להמשיך
אה ואני בת עשרים והוא 28 ..
למרות שאני אוהבת בחורים שגדולים ממני ..
אשמח לעצה
תודה רבה

שלום, אני גרושה בת 50 פלוס ארבעה ילדים בגילאי העשרים.הכרתי בחור רווק בן 45. אני משכילה ונראית צעירה , הוא בחור פשוט ונראה יותר מבוגר ממני, אנחנו מסתדרים מצויין, נהנים מהכל , ממש חיבור מהשמיים. למרות זאת, הייתי רוצה שיתחתן עם בחורה צעירה כדי שיהיו לו ילדים ביולוגיים, הוא מצידו אומר שהילדים שלי הם כמו הילדים שלו ולא צריך יותר ממה שיש לו עכשיו. יש בינינו אהבה נדירה והוא כל יום אומר לי ששלוש השנים האחרונות שאנחנו ביחד אלה השנים המאושרות בחייו. הילדים שלי מאד אוהבים אותו. מה דעתך על פער גילאי של חמש שנים? האם משמעותי בגילאים האלה?

שלום.
שמי חן בת 36 נשואה +4
מרגישה שאין לי אוויר.
נמצאת בנקודה לא טובה בחיי
חייה בבית שלא טוב לי בו.
איזור שלא מתחברת אליו.
בעל מדהים אבל ללא משיכה מינית.
מרגישה מתוסכלת מינית, מביאה את עצמי לסיפוק אבל צריכה מעבר.
הרבה דברים קטנים כגדולים... לא מצליחה לנשום. לא מצליחה להתקדם ותקועה...
אני ממש מרגישה הרבה פעמים שאני פשוט קמלה מבפנים למרות שעל פניו משדרת "עסקים" כרגיל...

שלום אני נשוי 5 שנים לאשה שיש לה תכונות מדהימות ועל חלק מהדברים אני אפילו ממש מעריץ אותה אבל אהבה מצידי אליה אין ולא היתה אף פעם היע מצידה ממש אוהבת ואהבה אותי מהרגע הראשון.
איך זה יכול להיות שהתחתנתי אם אין אהבה ?
התחתנתי בשידוך ( חרדי ) ואמרתי לעצמי יהיה טוב וגם זה היה אחרי שחזרתי מכמה שנים בחול במקום שלא ממש עזר לי לחיים ועכשיו נוצר בינינו ריב שפעם ראשונה שהיא אמרה לי שאחרי כל מה שהיא עברה איתי כנראה אין לי מקום יותר בלב שלה ועכשיו אני לא יודע מה לעשות כי יש לנו שלשה ילדים (הקטנה בת שבועיים) ואני כבר תקופה ארוכה במצב מאד קשה אין לי עם מי לדבר אין לי חשק לשום דבר וההתלבטות הקשה והעיקרית שלי היא שאם נמשיך יחד זה בשביל הילדים ואם ניפרד זה לא טוב לילדים מצד שני אני לא יודע עד כמה טוב לילדים לגדול להורים שלא טוב להם

אני ובעלי יחד 10 שנים , מתוכם 5 שנים נשואים.
יש לנו 2 בנות (4, 7 חודשים).
היכרנו ממש בתחילת החיים הבוגרים אפשר לומר, שנינו חיילים ,בני אותה העדה עם מנטליות שונה.
התאהבנו , שנינו הראשונים אחד של השניה .
לאורך הקשר שלנו, אני למדתי תואר ראשון והתחלתי לעבוד בעבודה של ״גדולים״ והוא לא התחבר לזה כלל, שירת בתפקיד קרבי ולאחר השחרור התחיל לעבוד כמאבטח.
לי זה לא משנה כלל, אהבתי את הפשטות שבו.
הוא היה שומר עליי, מרעיף עליי אהבה.
באותם הזמנים ,אני התבגרתי והשתניתי - פחות שותה אלכוהול.
והוא נותר אותו האחד, אוהב לבלות עם חברים וברוב המקרים חוזר בבוקר מבילוי.
היו לנו המון ריבים בנושא ובכל זאת נישארתי איתו.
לפני החתונה היו לי תהיות בנושא, הייתי בטוחה שהוא יתבגר,ישתנה לבסוף התבדתי.
שנה אחרי החתונה, ילדתי את בתנו הבכורה.
עברתי לגור אצל אמא שלי , לקבלת סיוע במשך חמישה חודשים ולאחר מכן חזרנו לשכור דירה.
הוא המשיך בשלו, בילויים על לפנות בוקר, כשהיה יוצא היה ממש נעלם לי, לא עונה ולא מגיב.
בטוחה התקופה היה לי אמון בו 100%.
הריבים המשיכו כמובן, התחיל להיווצר מעט ריחוק שלא היה מורגש.
משבר האמון הראשון היה כשראיתי שהוא שלח הודעה למישהי שעבדה בסניף בו הוא הרבה לתגבר, מתוכן ההודעה נראה שהוא מתחיל איתה, שואל לשלומה והיא מצידה לא זרמה איתו , כששאלתי אותו לפשר ההודעות הוא טען שהוא ניסה לרחרח עבור חבר (לא האמנתי ) . היה לי מאוד כואב והמשכנו כרגיל.
באותה הנקודה , הוא שינה סיסמאות כדי שלא אוכל לראות מה הוא עושה, מאז ועד היום אומר שהוא נאמן לי ולא פוזל אבל קשה לי להאמין עי ההתנהגות שלו מחשידה.
עברו השנים והוא ממשיך עם הבילויים המאוחרים (עם חברים, יודעת בוודאות). ובכל וויכוח תמיד אמר, ככה הכרת אותי ואני לא מתכוון להשתנות.
באותם זמנים אנחנו עם ילדה אחת, הוא מוציא אותה מהגן פעמיים בשבוע (בימים שאני בעבודה עד מאוחר), ומעבר לכך הנתנהלות היא כמעט כאילו שהיא הילדה שלי. בסופש הוא עם החברים במקום לבלות עם המשפחה שהקמנו.
אני התחלתי להרגיש נטושה, מבחור שהיה מרעיף עליי אהבה, נהפך למי ששוכח את יום ההולדת שלי , הפסיק לקנות לי מתנות ולהראות חיבה (מלבד בזמנים שהוא רוצה לקיים יחסים).
כל שנה שעוברת רק מחזקת הרגשת הבדידות ואת הרצון לעזוב אותו, אבל אני עוד אוהבת אותו כל כך , ממש כמו בהתחלה.
ולמרות כל זה אני עדיין הייתי מפתיעה אותו ביום ההולדת וקונה לא משהו.
גם כשאין איזה מאורע אני תמיד חושבת עליו וקונה לו כי אני אוהבת לראות שזה עושה לו טוב .
בשלוש שנים האחרונות (אחרי שבע שנות זוגיות) הייתי ממש להוטה לקבל החלטה, רציתי שיהיה לי טוב אהל לא רציתי שלבת שלי לא יהיה אח או אחות אז דיברנו והסכמנו להיכנס להריון.
במהלך השיחות לפני הקליטה להריון, עלה הנושא של לקנות בית.
האזור שגרנו הוא יחסית יקר וידעתי שלא התרצה ממה שנמצא, וגם לא רציתי לקבול את עצמי לחיים באותה המתכונת ללא שינוי.
אז לקח קצת זמן ובשעה טובה חתמנו על חוזה דירה מקבלן בעיר בה אמא שלי גרה, רחוק מהחברים שלו.
ממש שמחתי, הייתי בטוחה שהנה מצאתי את התרופה לחידוש הקשר בינינו.
בערך חצי שנה לאחר מכן הסכמנו לחזור לגור כל אחד בבית הוריו כדי לחסוך בעלויות ובאמת כך היינו שנה.
אני עברתי לסניף אחר במקום בו עבדתי והוא נשאר באותו המקום, היה מגיע פעמיים בשבוע להוציא את הילדה מהגן ולפעמים מגיע בסופי שבוע או לחלופין אנחנו היינו מגיעות לבית הוריו.
נכנסנו להריון והסכמנו שלפני הלידה הוא עובר לגור בבית של אמא שלי איתנו.
הלידה הייתה בנובמבר 22

היי אני נמצאת בזוגיות כמעט 6 שנים זוגיות שלא רציתי בהתחלה אבל קרתה וזרמתי במהלך הזוגיות היחס שלו כלפיי האנשים הקרובים לי לא הייתה הכי טובה, הוא הספיק לריב עם 2 אחיות שלי ולהתעצבן ממש מאחותי הקטנה והמתבגרת, הוא שונא את החברה הכי טובה שלי דבר שיצר ריחוק ממנה לצערי בעצם הוא מסתדר רק עם אחי הגדול. במהלך הזוגיות הזו בגדתי בו מספר פעמים ועדיין יש לי משיכה חזקה לגברים אחרים למעשה לפעמים אני צריכה לדמיין מישהו אחר כדי שהסקס יצליח. אני חייבת לציין שהוא מתייחס אליי מאוד יפה לא מחסיר כלום, דואג, מפנק, מראה המון אהבה רק שאחרונה בשנתיים האחרונות הזוגיות איתו התדרדרה. הוא טיפוס מוצלח תמיד חושב שהוא צודק ויודע הכול , אני מודה שהוא מאוד חכם אבל יש לו מזג חם מסוג האנשים שאם יחתכו אותו בכביש הוא יעשה הכול כדי שהצד החותך ידע שהוא עצבני ויתחיל לקלל ולריב אפילו לעצור תנועה.

הבעיה היא שהוא לא הטעם שלי, דבר שלא ייחסתי לו חשיבות רבה כי הסקס היה טוב והוא היה נחמד וטוב לא חשבתי שנגיע למגורים משותפים או שיחות על ילדים, חתונה, בית. בתקופה האחרונה אנחנו רבים מלא יותר מהרגיל ואם אנחנו לא בריב אני אדישה אליו למרות המאמצים שלו להתקרב התחלנו טיפול זוגי ואני פשוט מרגישה שזה לא עובד מהצד שלי, מהצד שלו יש הרבה רצון ואני מרגישה רע ממש רע שזה פשוט לא עובד לי

השאלה היא כזאת האם אני הבעיה, האם אני צריכה טיפול פרטי/ יחידני, האם אני אוכל להחזיר את הרגש (לא אהבה) שהיה בהתחלה?

היי שלום שנה הבאה אני בת 40 ומרגיש לי שאני כבר לא יכולה לשתוק
ורוצה לחיות את החיים כפי שאני חולמת עליהם
אני נשואה ויש לי 4 ילדים מקסימים ואני גאה במושב בדרום
בעלי בן מושב ובאתי לפה בעקבותיו
בהתחלה חשבתי שמושב זה הדבר הכי טוב שזה החלום שלי אבל עם הזמן השנים שחלפו והילדים שהגיעו הבנתי שאני לא אוהבת לחיות פה ורוצה לעזוב ובעלי לא
הוא בכלל לא בכיוון
מבחינתו מדהים פה
אני לא מתחברת לאנשים פה ולקצב האיטי
לא אוהבת את זה שתמיד הכל במרחק נסיעה ואין שום דבר פה
לא מסעדה לא בית קפה
כלום
מכולת שכונתית של פעם
וגם הילדים אומנם טוב להם אבל אין להם באמת מה לעשות פה
אני מרגישה שעם הקרבה לגיל 40 אני כבר חנוקה
לא מסוגלת לחיות פה יותר
אבל בעלי לא מוכן לשמוע
אני מרגישה ממורמרת יותר
כעוסה יותר
פיות סבלנית כי מעל 25 שנה פה הספיקו לי
אני גם רוצה לגור במקום אחר
מה עושים? אני מפחדת שבסוף גירושים יעלו על הפרק כי אני לא רוצה להמשיך פה
איך מצילים את היחסים
איך מסבירים לבעל שהוא קצת של פעם שלא חייב לגור רק במושב ויש עוד מקומות מעולים ושוקקי חיים
אני עצובה מתוסכלת ואשמח לעצה טובה כי גם חברות אין לי פה לשתף ובכללי אין לי את מי לשתף בקושי הזה
תודה

יוצאים כבר שנה ויש בו משהו שמפריע לי..
לפעמים אני מסתכלת עליו ורואה גבר גברי וכיף לי להיות איתו ולפעמים הוא נראה לי ממש לא מושך..
לדעתי זה נובע מהתנהגות מוזרה שלו שאני חושבת שהיא נובעת מזה שאולי הוא חסר בטחון לידי ושהוא מסתכל לי בעיניים או מתקרב אלי יש לו מימיקות מוזרות ודיבור שמוריד לי, ואז פתאום אני רואה אותו אחרת ואפילו לא בא לי שינשק אותי…
מה לעשות?

שלום, אני בן 28 אחרי זוגיות של כ 5 שנים.
בשנה האחרונה לזוגיות, בת הזוג רצתה מאוד הצעת נישואים וחתונה בקרוב.
באותו זמן בדיוק רק עברנו לגור יחד. אני התלבטתי מאוד, כיוון שהיא בלימודים מאוד קשוחים, נכשלת הרבה אבל נלחמת. והרגשתי שאין בנינו שיח עמוק ואינטליגנטי כמו שהייתי רוצה בבת זוגתי לחיים.
אמרתי לה במשך השנה שאציע לה לקראת סיום הלימודים, וגם הערתי בפניה כמה פעמים שהיא מערערת אותי בגלל התנהגויות מסוימות, חוסר בטחון וחרדות.
עדיין היא המשיכה לדבר איתי על חתונה בכל הזדמנות, מה שגרם לי יותר להתערער משום מה. למרות שאהבתי אותה מאוד.
אחרי זמן מה, זה גרם לכל הקשר בנינו להיות עוין בבית, התחלנו להתווכח על שטויות, להיות קצרים ועוינים אחד כלפי השני. ובעיקר אני נהייתי קצר מאוד אליה, לא הכלתי את הרגשות שלה והמצב העדין בו היינו.
בסופו של דבר, חווינו ריב קשוח ושתיקה של כמה ימים שבסופו נפרדתי ממנה.
בשבועיים הראשונים לפרידה, הייתי שאנן מאוד. לא תיארתי לעצמי שבאמת נפרד כי לקחתי אותה כמובן מאילו. ניסיתי קצת לדבר איתה ולדבר אך ללא הצלחה רבה. האגו שלי היה גבוה.
אחרי שבועיים היא רצתה לשבת ולדבר, אמנם רציתי, אבל תשובתי לא סיפקה אותה וביקשה עדיין יומיים להרגע לפני שנשב.
אחרי יומיים, ביקשה לבוא לקחת כמה דברים מהבית. ובדיעבד גיליתי שלקחה את כל חפציה. ובאותו היום ראיתי אותה עם ״ידיד״ איפשהו. זה ריסק אותי.
יום לאחר מכן באתי אליה ואמרתי כמה אני מצטער, וכמה אני כן רוצה להתחתן איתה. רק אחרי שהרגשתי שאני מאבד אותה, הבנתי שהיא האחת שלי.
היא לא רצתה, האגו שלה התנפח וענתה לי בצורה מאוד טכנית.
ניסיתי מאז כמה פעמים לדבר איתה, ללא הצלחה.
מאז עבר חודש וחצי, ואני בדיכאון נוראי. מרגיש שעשיתי את טעות חיי.
תכננתי לבוא אליה עם טבעת ואז גיליתי שהיא טסה לחול ככל הנראה עם הבחור החדש שכנראה היה ידיד שלה מלפני (כמה שבועות לאחר הפרידה).
אני לא מצליח להתאושש, לא קרוב לשם. מרגיש חרטה עמוקה שהבאתי את זה על עצמי בגלל אגו ושלקחתי אותה כמובן מאילו.
איך מתמודדים מכאן? מה ממליץ לעשות?

תודה