פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני ובעלי נשואים 9 שנים ויחש סה"כ 17 שנים בזוגיות.
לאחר לידת בתי הקטנה בת ה-4. חוויתי ירידה חדה בחשק המיני וגם מבחינה ריגשית. לא בטוחה האם עדיין אוהבת אותו. יש לנו שני ילדים בני 4 ו6. לבעלי יש חשק מיני והוא טוען שהוא נמשך אליי וגם אוהב אותי. אני מרגישה שהוא נמשך אליי ומנסה כל פעם לייזום יחסי מין יש לציין כי אני מנסה ברוב הפעמים לזרום איתו. אבל מרגישה לרוב שאני מאלצת את עצמי רק כדי לרצות אותו. האם יש משהו שניתן לעשות על מנת לשפר את היחסים?

שלום רב,
אני גרושה כבר קרוב לחמש שנים ואני מצד אחד מרגישה בשלה לחזור לעולם הדייטים אבל מצד שני אני מתחילה לחוות את התסמינים של גיל המעבר שגורמים לי להרגיש מאוד מודעת ולא סקסית ומושכת. אני לא יודעת איך לשלב בין השניים...

זוגיות של 7 שנים, שהיא גם האהבה הראשונה של שני הצדדים. חיינו ביחד שנה ואז בחרנו להפרד כי כל אחד לומד במקום אחר בארץ. חשוב לציין שלאורך כל הזוגיות היו התקפי קנאה רעים מאוד מצד הבן זוג, ללא שום סיבה ("הגיונית") . בחרתי לעזוב עם כל הכאב, כי פשוט הרגשתי התעללות ושאין לי איך להוציא את שנינו למקום טוב יותר. אז בחרתי לעזוב, אולי עם אחרת הוא ירגיש ביטחון. לקחתי את האשמה קצת על עצמי, ללא סיבה כמובן.
היום, אחרי מספר חודשים שלא דיברנו אני מוצאת את עצמי נזכרת בדברים הטובים ותוהה האם יש סיכוי לעתיד ביחד?
אני לא יכולה לשנות בנאדם, וגם לא רוצה להיות הגורם לשינוי. השינוי צריך להגיע ממקום שהבנאדם מבין שזה יעשה לו טוב, וכפועל יוצא גם לכל זוגיות שתהיה לו בין אם זה איתי או לא.
האם אחרי תקופת נתק ארוכה יכול לקרות שינוי לטובה?
והאם אפשר להבליג על כל התקפי הזעם והקנאה הלא בריאים האלה? אני לא רוצה למצוא את עצמי באותו מקום בעתיד
תודה

שלום רב, 
אני ובעלי נשואים מזה ארבע שנים ובשנתיים האחרונות המצב בנינו נורא , אין חיבור, אין אהבה, אין תקשורת אני מרגישה שאני נושאת על הלב מעמסה רגשית שאני לא מסוגלת להתמודד איתה ביום יום זה פוגע לי בעבודה, בגידול הבן שלנו (בן שנתיים וחצי) , בזוגיות ביום יומית איתו , פוגע לי בתקשורת עם אנשים מסביבי .. לפעמים בא לי פשוט להיעלם לתקופה מסויימת עד שהכל יתבהר לי .. אז ככה , הוא פסימי לגבי החיים, הכסף מוביל אותו והוא במצוקה כלכלית עם עצמו ( כי בעיניי המצב שלנו לא נורא כמו שהוא מתאר , אנחנו לא במינוס , יש לנו בית , אני לא חובבת שופינג ובזבוזים ומנהלת את החשבון בכובד ראש) , הוא לא מדבר עם 80% מהמשפחה שלי בגלל ריבים של אגו שלו מולם , הוא משפיל אותי מילולית והוא משתמש בסיפורים שלי מהעבר כדי להשפיל אותי יותר אני מרגישה שאני כבר סיימתי איתו את הקשר עוד לפני שבפועל הסתיים ועכשיו אחרי שנתיים שאני הולכת לטיפול "זוגי" לבד הוא החליט שהוא מתכוון לעבוד על הכעס שלו ועל כל מה שמפריע לי ... אני מרוצה בשבילו כי זה בעיקר שליטה על האגו והכעס אבל אני לא חושבת שאני יכולה להמשיך להיות איתו אני מרגישה שאני כבר לא אוהבת אותו אחרי כל מה שעברתי ולא יודעת אם אפשר לחזור לאהוב אחרי כל זה ... הוא ביקש שאשתנה מבחינה דתית והשתנתי עבורו,ביקש שאשנה לבוש, שיער, איפור.. ביקש שאעשה הגדלה ( לא עשיתי כי זה באמת גבול) אבל מרגישה שאני לא אני מרגישה חנוקה ... אני אוהבת חלק מהשינוי החיצוני שלי אבל מרגישה שתמיד הוא ירצה לשנות אותי ושתמיד אני לא מושלמת .. רציתי כמה פעמים להתגרש ואין לי אומץ בגלל שהוא יודע לתת אהבה מחבק ומנשק ומלטף , הוא לא בוגד למרות שבתקופה הזו לא היה בנינו יחסים כמעט והוא יודע לפרגן ... אני לא בטוחה שזה מספיק כדי שאהיה מאושרת ואני עוד יותר מפחדת בגלל הבן שלי להתגרש עכשיו...צריכה המלצה חמה מכל הלב לתת לזה עוד צאנס או שאני כבר לא אוכל להתאהב בו שוב בגלל מה שעברתי איתו? ( מוכרחה לציין שהלב שלי במצב חסימה נוראי).. תודה מראש 

הייתי בזוגיות פרק ב׳ 9 שנים, כולל מגורים משותפים עם הילדים מנישואין קודמים והבאת ילד משותף לעולם (היום בן 3.5). מדובר היה באהבה גדולה עם חלומות לעתיד ומשיכה מטורפת אך היו גם לא מעט קשיים. ולפני 3 חודשים בעקבות נתק מסויים שחל בינינו לחודש בערך בעקבות משבר שחוויתי עם בני הבכור (היה רק נתק ואפילו לא נפרדנו רשמית) גיליתי שהוא כבר מיהר להכיר מישהי אחרת וכבר הכיר אותה לילדים, ואני מרוב ההלם התרסקתי וחוויתי התמוטטות. ואני שואלת- איך זה יכול בכלל להיות? בזמן שאני מתאבלת על אובדן האהבה של חיי הוא כבר מיהר הלאה ואפילו לא ניסה להילחם עלינו?! וכל מה שיש לו להגיד זה שלא עשינו טוב זה לזו ושזו הדרך שלו להתמודד עם הפרידה ועם החרמנות?!!

הי,
אני בת 35, מגיל 18 הייתי פרפרית... יוצאת לכמה דייטים ונמאס לי אחרי שנגמר הריגוש.
לפני 10 חודשים הכרתי בחור מדהים ומאז אנחנו ביחד.
הקשר בינינו נהדר, יש בו את כל מה שחפשתי.
החיבור בינינו חזק מאוד, לפני חודשיים הוא הציע לי נישואים.
הייתי בעננים חודש. אני מאוד אוהבת אותו ושלמה עם מי שהוא ועם הקשר שבנינו, אבל התחילו לי קצת פחדים מההבנה שזה לכל החיים.
האם זה נורמלי?
האם זה נורמלי שיש עליות וירידות בעוצמת הרגשות מדי פעם?
אין לי מושג כי מעולם לא היה לי קשר רציני.
תודה !

אני בת 48 ובעלי בן 56 נשואים 13 שנה .לשנינו אלו נישואים שניים .לי יש2 ילדים מנישואים ראשונים שגרים אתנו בוגרים וילדה משותפת . היחסים בננו קרים ומנוכרים אין תקשורת לא יוצאים לא מבלים ולא כלום אפילו אין יחסי אישות כל הזמן יש התנצחויות וכעסים. במיטה פעם בכמה חודשים יש התקרבות וזה נגמר איך שזה מתחיל כי הוא לא מצליח לשמור על זיקפה . למרות שזה מבאס אותי אני מעודדת אותו שהכל בסדר וזה כנראה בגלל מתח כלכלי וכו אבל בשנה האחרונה מ 2 הפעמים שניסינו זה לא צלח יש סיכוי לזוגיות הזו ??? יכול להיות שיש לו משיהי מהצד? איבדתי את הנשיות והתשוקה בגללו הפכתי מבחורה סקסית נאהבת ומחוזרת לאישה שאין לה בטחון ואהבה . היו לי מערכות יחסים בעבר עם הרבה תקשורת ואהבה גדולה פה אין לי כלום מה עושים????? אני מרגישה שהחיים שלי מתבזבזים וסתם ושאני מוותרת על עצמי ואין לי כח לעבור שוב גירושים גל בגלל הילד המשותף

היי ,
אנסה לקצר. אני בזוגיות 8 שנים והיום בת 28.
אנו גרים יחד שנה וחצי.
לי יש הפרעות אכילה שבעצם היו כל הזמן שאנחנו ביחד, זה לא נובע בהכרח ממקום של להיות רזה , אלא גם כי בכללי אני בררנית כלפי אוכל, צמחונית ולא אכלנית גדולה וככה גם הוא תמיד הכיר אותי ומעולם זה לא עלה לדיון. לאחרונה גיליתי שאבא שלו מדבר איתו על זה, מכניס לו דברים לראש על ידי הדפסת מאמרים על הפרעות אכילה,ובמילים אחרות אומר לו להיזהר ואולי אפילו שמגיעה לו מישהי טובה יותר (הודעות שגיליתי בטעות בטלפון שלו). חשוב לציין שאבא
שלו רופא כך שראה את התיק הרפואי שלי, וגם מגיע מיסיוני והידע שלו על הפרעות אכילה ובעצם מכניס לבן זוגי לראש את המצבים הקיצוניים ביותר שיכולים להיגרם מזה. מאז שגיליתי מה שגיליתי אני פגועה מאוד, בן הזוג יודע שראיתי ובשני המקרים שגיליתי את זה הוא התפתל ממבוכה במצב וואמר שזה נכון ושאני לא אוכלת וכו׳ וכו׳... העניין שהוא מכיר את הצד הזה בי שנים.. ואני באמת חושבת שלולא האבא הוא לא היה חושב על זה בכזו צורה. מה גם שהם נכנסים לי לתחתונים ולעניין הפוריות מתוך חשש לכך.
חשוב לציין שאמנם יש לי בעיות אכילה שדורשות טיפול ( לא אוכלת נכון ומסודר ולא הרבה סוגים, אך גם ממש לא מנסה להרזות או חושבת שאני שמנה ולהפך גם אשמח להשמין) אך זה מקבל את הזרקור בעיקר מאבא שלו ואני מרגישה כרגע מאויימת, פגועה, נבגדת ושהוא מכניס לו דברים לראש. אני ואבא שלו הסתדרנו תמיד מאוד טוב ואני בשוק שהוא לוקח דברים ומסובב אותם כנגדי. מה גם שמדובר בבן אדם די פרימיטיבי שמודד אנשים הרבה לפי הצלחה, תארים, עבודה וכו ( למשל בן הזוג פחד לספר לו שהפסקתי לימודיי לשנה, כיום אני סטונטית) . עניין החתונה גם הוא בוער וניתנת לי התחושה שאם עד עכשיו בן זוגי היה לחוץ מחתונה, עכשיו אני חושבת אולי הלחץ שלו מגיע מהמשפחה שכנראה אני לא עומדת בקריטריונים המחמירים שלהם ובשלמות המצופה.
אני ממש לא יודעת איך להתמודד ולהתייחס לכל זה? האם יש לך תובנות? אני חוששת שאבא שלו הורס לנו ומאבחן אותי בלי להכיר אותי בכלל רמה מורכבת!
תודה וסליחה על החפירה

בעלי אדם מאוד רגוע, מעולם לא הרים עליי יד וגם הוויכוחים שלנו בדרך כלל לא קשים מדי. שבוע שעבר לבעלי הייתה התפרצות אלימה, הוא התחיל לצרוח ולזרוק חפצים על הרצפה. זה לא היה לכיווני והוא לא הרים עלי יד, אבל זו התנהגות לא אופיינית לו שגורמת לי לפחד ממנו

יצאתי עם מישהו שחיכה לרגע לפגוש אותי כי הוא מאוד התלהב ואפילו טרח לציין שאני מאוד (עם דגש) הטעם שלו, הבעיה היא וכך הוא הציג אותה , שאני נראית לו כבויה במבט , אחרי טראומה וגם אם חייכתי לא היה אצלי ניצוץ בעיניים . חייבת לציין שעברתי לא מעט משקעים בחיים , בייחוד בשנה האחרונה הכוללים גירושין , איומים והטרדות . הבעיה של המבט בעיניים שלי מלווה אותי לאחרונה לכל מרום וגם לפגישות עבודה , שמציגים לי את הבעיה הזאת , שמסתכלים לי בעיניים ורואים שעברתי הרבה . על הבחור וויתרתי כי מי שמחפש תירוצים , גורם לי לאבד עניין אבל אני צריכה לדעת איך אני אמורה להתנהל פעם הבאה שאני נפגשת עם מישהו שמוצא חן בעיני או במקום עבודה . להתאפר ? לחייך עם העניים ? לשים משקפיים ? נמאס לי שרואים דרכי מה שעבר עלי . גם התפקיד הנחשק במקום עבודה התלהבה ממני וכבר דיברה איתי על כך שהמשרה שלי אבל ברגע שנפגשנו , לא הצלחתי לשדר שאני ממש ממש רוצה וכך זה גם בדייטים .

ילדתי לפני כמה חודשים וזה הדבר הכי קסום שקרה לי, אני מאושרת ומאוהבת בתינוקת שלי. אבל אין לי יותר סבלנות לבעלי, אני לא מרגישה אליו מה שהרגשתי לפני הלידה ועכשיו אני מרגישה שהוא רק מעיק עלי. יכול להיות שזה רק עניין של כמה חודשים או הורמונים או הסתגלות למצב החדש, אני לא רוצה לפוצץ את זה עם בעלי, אבל פשוט אין לי סבלנות אליו!

לבעלי יש עבודה חדשה שבגללה הוא נוסע לעתים תכופות לחו"ל. זה לא שאני לא סומכת עליו, אבל התדירות הגבוהה גורמת לי להרגיש מאוד בודדה והחשדנות מתחילה להתעורר... יש לך עצה בשבילי?
תודה

היי,

אני בקשר עם בחורה מזה כ 4 חודשים. אני בן 29 והיא בת 26. התנהגתי פעם (לפני כ- 3 חודשים) בצורה לא יפה והעלבתי אותה (ע"י התנהגות, לא אמירה) לא התכוונתי לזה אבל זה מה שקרה. הסברתי לה מה אני חשבתי והיא הסבירה מה היא חשבה ושנינו הגענו למסקנה שהייתה אי הבנה. והמשכנו הלאה ביחד אבל אני מרגיש שהיא פגועה קצת ממני ואולי יש מקום כאן להתנצלות, אין מדובר כאן על משהו גדול כמו בגידה. אני מרגיש שאני חייב לה כדי להחזיר את המצב לאיזון ולתת לה תחושה טובה ובטחון. החלטתי להתנצל ואני לא בטוח שזו החלטה נכונה, כלומר אני לא יודע איך היא תגיב על גבר שמתנצל. אולי תגיד שגבר שמתנצל הוא לא גבר וזה יביא לסיום הקשר? אולי היא מצפה ממני להיות דווקא קשוח וללכת עם זה עד הסוף? אולי דווקא היא מחכה לרגע שאני אתנהג כמו ג'נטלמן ולהגיד סליחה, טעיתי וכו'...מה אישה חושבת על גבר שמתנצל ואיך עליי להתנהג בסיטואוציה כזאת?

תודה

אני אוהב את אשתי אבל אף פעם לא הייתי מאוהב בה. התחתנתי איתה כי כבר הייתי מבוגר והרגשתי לחץ להתחתן ולהקים משפחה. והחיים שלנו בסדר, אבל אני מרגיש שכל החיים שלי הם פשרה אחת גדולה. אני לא רוצה לפגוע בה, היא אדם טוב ולא מגיעה לה...

שלום, אני נמצאת במערכת יחסים חדשה יחסית, ארבעה חודשים. זו המערכת יחסים הרצינית הראשונה שלי. הבעיה היא שאני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך את הקשר, אבל לא יודעת אם אני צריכה לתת לזה עוד זמן. בגדול, כשאני איתו, נעים וכיף לי, אבל אנחנו עושים בעיקר דברים שהוא אוהב לעשות. כשאנחנו לא מתראים הוא לא ממש חסר לי, ואם לא ניפגש שבוע אני לא מרגישה בחסרונו יותר מדי. השאלה שלי היא האם זה שהוא לא חסר לי מראה שאני לא דלוקה עליו או קשה בגלל שלא הייתי המערכת יחסים ואני קצת לא נפתחת אליו? אני רגילה להיות לבד וטוב לי עם זה ולכן אני חושבת שאולי זה פשוט יותר נוח לי כרגע ואני צריכה להתרגל לזוגיות?
תודה על התשובה.