פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום, יש לי חבר כחודשיים ובגדול הולך טוב. הוא בחור טוב, מתחשב ומכבד.
יש פער אחד בינינו שמטריד אותי..
מבחינה חיצונית יש לו העדפה ברורה לנשים עם איפור, נעלי עקב, חצאיות, וכל המראה המגונדר..
אני יותר בקטע של לבוש "קזואל". כואב לי עם עקבים , ויותר מידי איפור לא מרגיש לי אני..
מה אפשר לעשות?
בינתיים אני קצת מתאימה את עצמי אליו, לובשת יותר חצאיות וכו' אבל זה מבאס אותי שאני צריכה "להתאמץ" . יש בינינו משיכה טובה, אבל קשה לי עם העובדה שאני צריכה לשנות את עצמי בשבילו.
מה אפשר לעשות?

היי ובוקר טוב,
מה עושים כאשר יודעים בוודאות שבם הזוג מסתיר, אבל לא ניתן להוכיח. מה עושים כאשר הוא מסתבך עם ההסתרה וממשיך לשקר גם אחרי שהתעמתתי איתו...
מה עושים??
אני לא רוצה לסיים את הקשר הזה, הוא משמעותי וחשוב לי, אבל חוסר הכנות הרגשית.. חוסר הכנות ..
מה עושים?

אני לא מצליח להחזיק זוגיות ארוכה, למרות שיצאתי עם כמה בנות שממש התחברתי אליהן אבל יש לי איזה מחסום שאני לא יודע להגדיר אותו ואני כאילו לא מצליח לאהוב עד הסוף ולהתחייב עד הסוף. אני תמיד חושב שאולי אני יכול להשיג טוב יותר, אבל כבר הבנתי שזה לא העניין אלא פחד ממחויבות. מה אני יכול לעשות עם זה ואיך להגיע לשורש הבעיה?

אני כבר לא ילדה בת 15 ודבר כזה לא קרה לי כבר המון זמן, אבל יש לי קראש על בחור מפורסם. אני לא מפסיקה לחשוב עליו, רואה קטעים שלו ביוטיוב ומדמיינת שיחות בינינו. אני יודעת שזה לא מציאותי ואני מנסה ךהתגבר על זה, אבל אני מרגישה שזה חזק ממני

שלום,
אני יוצאת עם בחור לתקופה של שבועיים ושמתי לב שהוא לא ממש בעל נסיון עם בחורות .
זה בא לידי ביטוי בזה שהוא לא החלטי ביציאות ולא אסרטיבי בבחירת היציאות .
זה בא לידי ביטוי בזה שעד שהוא בוחר סגנון יציאה למשל סרט ומסעדה הוא ישאל אותי מספר פעמים אם אני באמת רוצה . זה נורא כבד ולא זורם כשבחור שואל כל כך הרבה פעמים אם אני באמת רוצה לצאת לסרט ומסעדה אפילו מוציא את החשק. אז דיברתי איתו על זה וציינתי שזה מציק לי כי זה מרגיש לי כאילו הוא לא מרגיש בנוח. ההרגשה הכללית( ושוב אנחנו בתחילת הקשר ואני יודעת שזה לא אמור להרגיש ככה .. ) שאנחנו כולה יוצאים לסרט ולמסעדה וזה כאילו אנחמו סוגרים משכנתא..
ובכל זאת אתמול בסופו של דבר הלכנו סוף סוף לדייט ואחרי זה היינו צריכים לשבת במסעדה. אז הגענו למסעדה שבחר והיה תור מטורף . אז אמרתי לו שאין לנו למה לחכות כי השעה היתה 23:00 ואם היינו מחכים היינו נכנסים לאכול ב 1:00 אז הצעתי שנלח למסעדה אחרת שהייתה פתוחה במתחם. בעודנו מסתכלים על התפריט שיש למסעדה להציע הוא אומר לי את בטוח רוצה לשבת פה? חשבתי שנאכל טאפסים(מנות קטנות) ולא מנות גדולות.
בשורה התחתונה אני מרגישה שאם ככה אני מרגישה כבדות בדייט של כולה מסעדה וסרט מה יהיה אם נצטרך לטוס לחו"ל.
אני חייבת להיות כנה ולציין שדיברתי איתו על כך רציתי ל"שחרר" אותו מהסיבה שאני לא רוצה לשנות אותו..
הוא מצידו ציין שאני מגיעה למסקנה מהר מדי ושהוא רוצה את אותם דברים שאני רוצה . ושהוא יכול להשתנות .
אני בת 32 וכבר לא ילדה, וגם אם הוא יכול להשתנות לא יודעת אם בא לי ויש לי את הסבלנות של להיות בקשר של למידה . כמו שהיה לי בגיל 17/18.
אשמח לחוות דעתכם אם אני צודקת או לא צודקת במקרה זה . ואם לא, כיצד עלי להתנהג?

תודה מראש ושבוע טוב
דורית.

היי, אני בת 25, הייתה לי מערכת יחסים רצינית אחת של שלוש שנים שנגמרה לפני שלוש שנים. לפני כשנה התחלתי במערכת יחסים שהיא רק של סקס עם מישהו שלמדתי איתו. יש לציין שבחיים לא הייתה לי מערכת יחסים כזו ושזה רק הסקס השני שלי, אבל פשוט לא יכלתי לעצור את המשיכה המטורפת שהייתה לי לבן אדם הזה מהשנייה שראיתי אותו. מהרגע שראיתי אותו, הוא גם התחיל לרדוף אותי בחלומות בקטע חריג...הקשר ביננו נגמר לפני יותר מחצי שנה כי רציתי שיהיה לו יותר רגש כלפיי ולא היה לו- אבל הוא עדיין בא אליי בחלומות כל לילה! ביום יום אני כמעט לא חושבת עליו, אני עסוקה ובקשר עם אנשים אחרים. גם לא הייתי רוצה אותו בתור בן זוג רציני ואנחנו בכלל לא מתקשרים, אבל למה התת מודע שלי לא משחרר ממנו?!

שלום,
אני בת 24, במערכת יחסים 8 שנים, שהחלה מגיל 16, כאשר בן הזוג שלי בהפרש גילאים הגדול ממני ב7 שנים. בתחילת הקשר הכל היה יפה וורוד לילדה בת 16, התנתקתי מהעולם וחשבתי שהוא אהבת חיי היחידה. חיי הילדות שלי הצטמצמו, התחלתי להזניח את חבריי ולאט לאט נשארנו רק אני והוא. בהתחלה בילנו דיי הרבה, אבל גם זה התחיל לדעוך. המשפחה אף פעם לא תמכה בקשר הזה כי יש לחבן הזוג שלי עבר פלילי וחיים לא פשוטים. במהלך הקשר הוא ניסה להשתנות. ישב פעמיים בבית סוהר, ולאחר הפעם האחרונה החליט שהוא באמת משתנה וכך היה: הוא החל ללמוד ולהשתנות. אך תמיד אני מרגישה שכל מה שהוא עושה זה לא מספיק לי. בזמן האחרון (במשך כשנה) אני רבה איתו המון, לא נמשכת אליו, אין לי סבלנות אליו וחושבת שאני כבר לא אוהבת אותו. הוא הראשון שלי בהכל ולכן אני מפחדת לאבד אותו.. בן אדם שמכיר אותי הכי טוב מכולם, ושאינה אותי אהבת אמת ומוחלטת מצידו, מוכן להקים איתי משפחה ורוצה שאהיה אישתו, אבל אני מרגישה שאני לא מוכנה לזה איתו. אני חושבת שאם אמשיך איתו את מערכת היחסים, אני ארד ברמת החיים אליה אני רגילה, אני אהיה רוב הזמן בבית - כי זה מה שהוא אוהב, ואצטרך לעבוד קשה בחיים. מפריע לי מאוד שהמשפחה לא תומכת וכל הזמן מעירה הערות רעות כלפיו- פעם זה לא היה מפריע לי. מפריע לי כמעט כל דבר בו ובמה שהוא עושה- פעם לא היה מפריע לי. מטריף אותי שאני עובדת וקורעת את עצמי ב2 עבודות, לומדת ומתפרנסת לבד ותמיד שואפת לגבוה ביותר והוא לא!! הוא פשוט לא עובד, אין לו מוסר עבודה, הוא לא אוהב לעבוד, הוא אוהב כסף קל וקומבינות.. הוא הולך ללמוד אבל מי יודע אם יסיים את הלימודים ויהיה בו רצון לעבוד?? הוא לא אוהב לצאת, אין לנו הרבה חברים אבל גם עם החברים שיש אנחנו לא ממש יוצאים.. ואם יוצאים זה משהו קטן ומעפן כמו סרט או סודוך. הוא לא משקיע בי, אבל אוהב אותי אהבת אמת ומוכן לעשות הכל למעני. בעניין הבילויים זה מאוד מפריע לי וכבר דיברנו על זה כמה פעמים, אבל זה לא ממש השתנה.. זה פשוט טבע של בן אדם- הוא אדם שאוהב להיות יותר בבית ולי זה מאןד קשה להסתגר. אני מרגישה שלא ראיתי הרבה ויש לי עוד עולם שלם שמחכה לי. אני מפחדת שהתרגלתי אליו והוא הפך לי להרגל ולא לאהובי. קשה לי להאמין בזה שאני אומרת לו אני אוהבת אותך, אבל אני מכריחה את עצמי להאמין בזה כי אני פוחדת לאבד את אהבת חיי הראשונה. אני אובדת עצות.. מצד אחד אני רוצה להאמין שזה יצליח ביננו ושהוא באמת ישתקם בחיים שלו, אבל מצד שני כל הזמן אני זו שצריכה להרים אותו לתמוך בו , אני מרגישה שאם לא אני, הוא לא היה עושה את הדברים האלו למען עצמו והוא גם הרבה פעמים אמר את זה, הוא הרבה פעמים נכנס לדכאון בנוגע לחיים שלו ולי קשה להכיל את זה נפשית ואני כל הזמן מורידה אותו במקום להעלות. אני כן בטוחה שהוא יהיה האבא הכי טוב בעולם, אבל חושבת שהחיים שלנו ביחד יהיו לי קשים. קשה לי לקבל את ההחלטה הנכונה, במיוחד עקב כך שאני בן אדם מאוד לא החלטתי. נקודה נוספת היא שיש לו התפרצויות זעם מפחידות שיכולות להגיע לקללות גבות מאוד ומצב מאוד לא נעים , זה קרה פעמיים והוא הבטיח לשנות את זה, אבל אני פוחדת שזה יגיע שוב. לסיכום: הכי מפחיד אותי שאני לא יודעת אם אני באמת אוהבת אותו או שזה כבר הפך להרגל ואני פשוט פוחדת להמשיך בחיים שלי לאחר 8 שנים. אשמח לעצה שתכווין אותי להמשך הדרך. תודה מראש.

שלום, הייתי רוצה לשמוע את דעתך: אני בת 31, הכרתי את בן זוגי (30) באתר הכרויות מלפני 3 שנים ונהפכנו לזוג- אם לקרוא לזה זוג. הבעיה היא שבמהלך ה3 שנים האלה הוא בתקופה של כל חודש וחצי חודשיים והכי הרבה חצי שנה, היה חוזר מחדש לאתר ההכרויות מבלי שקרה בנינו משהו. הוא היה מתרחק וחוזר לשם בפתאומיות. כך יצא שמאז הפעם הראשונה שנכנס לאתר, יצא לי פשוט לבדוק כל כמה זמן ואכן כל פעם שחשדתי שהוא חזר לשם- הוא היה שם. כל פעם נפרדנו בגלל זה והוא כל פעם ניסה להוציא אותי לא בסדר שאני זאת שעוקבת אחריו ושהוא לא מוכן להתנהגות שכזאת אבל אף פעם לא ראה את הצד שלו, תמיד אני לא בסדר איכשהו שאני בודקת אחריו. העניין הוא שזה חוזר על עצמו עד היום. אני רוצה להוסיף שהייתה לנו פרידה גדולה מצידו מלפני חצי שנה.. פרידה של 4 חודשים מיוזמתו ואחכ הוא פשוט חזר לחיים שלי. בפרידה שמתי לב שהוא מרוחק, לא מתקשר כבר וחזר לאתר. אני מודה שאני לא אמורה בכלל לקבל אדם כזה ומי באמת תסכים להיות עם אחד כזה? באופן כללי אני לא יודעת אם הוא נפגש עם אחרות וכו', הבעיה שהרגשות שלי משתלטים עלי ולכן קשה לי וכך יוצא מצב שאני כל פעם גם חוזרת אליו. אחרי הפרידה הגדולה חזרנו שוב לקשר והייתי בטוחה שזה פרידה סופית, היה לי נורא קשה בזמן הזה ואז שהתחלתי קצת להרגיש טוב יותר(לקח לי באמת 4 חודשים להתאפס על עצמי רק) הוא חזר לחיים שלי שוב והסכמתי לזה כי עדיין אהבתי אותו מאוד, אני לא בטוחה שהוא אוהב אותי, הרי מי שאוהב לא אמור להתנהג ככה. העניין הוא שגם שחזרנו, זה לא החזיק, בקושי חודשיים. ועכשיו אני מגלה שהוא שוב התרחק, שוב נעלם לאט לאט, ושוב חזר לשם. הפעם באמת כבר הרגשתי שהגיעו מים עד נפש, שאני כבר לא יכולה עם המצב הזה ושאני מבזבזת את הזמן שלי על אדם שכנראה לא אוהב אותי ומרשה לעצמו להתנהג בצורה הזאת. ואז יצרתי איתו קשר בהודעה בה רשמתי "תהנה לך ובהצלחה" הוא מיד התקשר ושאל למה אני עצבנית. הפעם לא אמרתי לו על זה משהו, אבל אמרתי לו שלאחרונה הוא שוב מרוחק ולא מתקשר כבר ולא חוזר לשיחות ואף לא נפגש איתי.. ושזה כל פעם חוזר על עצמו ושאני באמת לא מבינה אותו כי הוא לא מדבר ואני לא צריכה להתחנן בשביל שתיפגש איתי.. הוא לא אמר את דעתו, ופשוט אמר יאללה ביי וניתק. עבר שבוע שלם ולא שמעתי ממנו דבר. יש בעיה אחת: החשש שלי הוא שאני אשבר ואצור קשר, אולי אפילו הוא כבר הספיק לבגוד ואינני יודעת על זה דבר, אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי שהוא מעדיף לדבר עם אחרות שם, זרות, מאשר איתי.. ואני באמת אוהבת אותו אבל אני ממש חוששת להישבר ולנסות ליצור איתו קשר כי זה קרה לי כל הזמן בעבר.. עבר שבוע ואני מתחילה להרגיש געגוע, אבל כנראה שזה חד צדדי כי הוא בשלו ולא אכפת לו. היתי רוצה לשמוע את דעתך בנושא, אני כבר היתי בלעדיו 4 חודשים בקושי עצום, משבר גדול ואני חוששת ששוב פעם אכנס לזה. אני נורא כועסת ומאוכזבת ששוב פעם זה קורה וחשבתי שאולי הפעם משהו ישתנה לאחר שהוא חזר לחיים שלי. תודה

אני בן 35 ומעולם לא הייתה לי מערכת יחסים ארוכה. זה לא שלא אהבתי נשים אבל אני חושב שבאופן לא מודע בחרתי בכאלה שאין לי איתן סיכוי אמיתי. אני לא בטוח למה זה ואני יודע שאני צריך להעמיק בעצמי כדי לפתור את העניין אבל אני בקשיים כלכליים ולא יכול להרשות לעצמי היום ללכת לטיפול. הייתי שמח לעצתך המקצועית ולקבל כמה כלים שאני יכול לעבוד עליהם בעצמי עד שאוכל ללכת לטיפול כמו שצריך. תודה רבה

אני ובת הזוג שלי עומדים להתחתן בעוד 4 חודשים. בעקבות בדיקות גנטיות הבנתי שכנראה יהיו לנו בעיות להביא ילדים. אני מאוד רוצה ילדים בריאים ואני שוקל ברצינות לבטל את החתונה בגלל זה. איך אני יכול להחליט החלטה כזו?

שלום אני בן 29 מהדרום. ביחד עם אישתי כבר שנה אבל 10שנים בכולל. אישתי תמיד היתה מלאה ולא היה לי בכלל בעיה. עכשיו המשקל שלה עלה בצורה מטורפת ל 95 קילו ואני מדבר איתה ומנסה להסביר לה שזה מוגזם. אבל אין תקשורת

היי
אני בן 28
ללא הרבה ניסיון מיני
לאחרונה הכרתי בחורה לקשר רציני, ואנחנו יוצאים מספר חודשים.
מכל הבחורות שהכרתי היא הכי מתאימה לי בהרבה בחינות..עד כה נדיר היה למצוא בחורה שתתאים לי
בכ"כ הרבה מובנים...ולא כאן המקום לפרט..
הזוגיות בינינו סבבה (יש גם מריבות אבל בגדול ההתאמה ביננו מחפה)... אבל יש בעיה עיקרית.
לא נהנה בכלל מהסקס....
אציין שמכל מיני סיבות בחרנו בינתיים לא לקיים סקס וגינאלי עם חדירה, אבל עשינו את שאר סוגי הסקס, אפילו מין אוראלי..
והבעיה היא שאני לא מרגיש שום התרגשות כשאני איתה.
כמובן שעומד לי ואני גומר, אבל זה לא בעיה ולא מוכיח כלום. גם מקיר אפשר ליצור זיקפה ולגמור.

מה שאני מנסה להבין זה 2 דברים:
1.אין לי הרבה ניסיון מיני כדי להבין בבירור אצל מי הבעיה - אצלי או אצלה?
יכול להיות שהיא לא מספיק מושכת ואז הבעיה אצלה, אבל יכול להיות שגם אני מטבעי קצת חסר ניסיון וגם אני טיפוס מאופק ולא הכי חם...
ואולי יש לי נטיה לעצור את עצמי מריגושים.

2.האם זה יכול להשתפר? או שזה נתון וזהו? האם יש משהו שאפשר לעשות בעניין?

שלום
נשואה +ילד בן 3.
בדרך כלל עובדת (הייטק) עד שעות הערב המוקדמות .
כשאני בבית משתדלת להיות בבית גם נפשית ולא רק פיסית, להיות בקשב , לבלות זמן איכות עם הילד וגם עם בן זוגי.
בחג היינו בחופשה מרוכזת ואני חוזרת סוף סוף לעבודה מחר.
זה היה נצח , החופש הזה.
ואני מתחילה לחשוב ( לא בפעם הראשונה) למה אני מעדיפה להיות בעבודה ולא בבית.

שלום,
אני מוצא א עצמי מתלבט מאוד אם לכתוב את הדברים שכן מאוד קשה לי לספר על כך למישהו ואני מאוד נבוך. שלא לומר שאני מרגיש מטומטם, אבל לאור זה שהתחלתי את הכתיבה אמשיך.
אני ובת הזוג שלי בני 21 יוצאים מזה כ- 4 שנים ביחד. אני חייב לציין שיש אהבה גדולה בנינו, אמון, כבוד והערכה הדדית. מעולם לא הייתי קנאי אבל בת הזוג שלי כן . מערכת היחסים בנינו לאורך כל 4 שנות חברות לא היתה מלווה במשברים או פרידות או הפסקות. מה שכן היה, זה שההורים של הבת זוג שלי לא רצו שאצא איתה והקשר התנהל בסתר. בת הזוג שלי חששה שההורים שלה ידעו על הקשר וחששה שמערכת היחסים עם אביה , שאליו היא מאוד מחוברת, תהרס. בנוסף, אחיה תמיד אמרו לה שאביה לא חש בטוב בגללה.
מה שקרה הוא שביום אחד בערב, ללא שום התראה ו/או סימן היא ישבה איתי במקום ציבורי ואמרה לי שהיא נאלצת לסיים א הקשר. כמובן שהוכתי תדהמה וממש התחננתי שלא תעזוב. היא אמרה לי מספר פעמים |" זה לא אתה זה אני"
כמובן שחשבתי שבאותו רגע הוריה הצליחו להשפיע וגמרו לנו את הקשר.

חודש שלם ניסיתי ליצר עימה קשר אבל כל הניסיונות לא צלחו. ניסיתי גם לשלוח אליה חברים שאולי יצליחו להוציא ממנה תגובה , אבל כל הניסיונות העלו חרס.

לאחר חודש התיאשתי, יותר נכון להגיד שהשלמתי עם הניסיונות ולא יצרתי קשר יותר בשום צורה. אבל האהבה אליה נותרה בעינה ואף התחזקה.
לאחר 5 חודשים נפגשנו באקראי ברחוב, שוחחנו שיחה חברית, השיחה התגלגלה לקפה , נפגשנו ואז משום מקום הקשר התהדק וחזרנו להית בני זוג.
מהחשש לאבד אותה קיבלתי את העובדה שהיא נפרדה ממני עקב לחץ משפחתי כזה או אחר.

אז מה הבעיה איתי את שואלת את עצמך? אז ככה.... חצי שנה אולי קצת יותר לפני שנפרדנו היא הכירה בחור . ידעתי על הקשר וזה לא הפריע לי כלל, אלא שהסתבר לי עכשיו שהיא יצאה איתו שבוע לאחר שנפרדה ממני לתקופה של 3 חודשים.

אחרי תקופה מסויימת אזרתי אומץ ושאלתי אותה אם הסיבה האמיתית שהיא נפרדה ממני בניתוק מוחלט ומפתיע זה בגלל החשש מההורים או בגלל שרצתה להיות אתו. היא השיבה שזה בגלל ההורים ושהבחור שהיתה איתו ואני מצטט " הוא בכלל לא אהב אותי".
אני מודה שהמשפט הזה היכה בי תדהמה. למה שהיא תגיד משפט כזה? רק אנשים שאוהבים מישהו ולא מקבלים חזרה אהבה אומרים זאת, לא? או אני פשוט לא מבין כלום.

שהתחלתי לשאול שאלות על טיב הקשר שהיה לה ענתה לי את הסיבות הבאות:
1 לא נמשכתי אליו בכלל אבל התנשקתי איתו וקצת מעבר.
2. הוא רק רצה ממני סקס ולא אהב אותי.
3. רציתי לשכוח אותך ולרצות את ההורים שלי.
4. ההורים שלי לא ראו בו כבן זוג שלי.
5. טוענת שאם לא היינו נפגשים באקראי אז לא היתה מנסה לחזור כי לא רצתה לפגוע בי כי ההורים עדיין מתנגדים.

אז מה אני שואל בעצם? מה ההבדל בין מערכת היחסים שלי לפני הפרידה לבין מערכת היחסים אחרי הפרידה שהריי אנו בזוגיות באותה מתכונת , מתכונת שבה ההורים שלה מתנגדים לקשר אבל אנחנו יחד.

האם ההורים הם אלו שהפרידו וגרמו לה להיות במערכת זוגית אחרת?
האם היא נהלה מערכת יחסים מאחורי גבי?
האם להאמין לה שהיתה בדיכאון והתנשקה עם אותו בחור יומיים אחר הפרידה? ( כך היא טוענת- טוענת שעשתה בכח רק בשביל לשכוח)
מצטער, אבל אני נסער, אני פשוט לא מבין, שאני הייתי בדיכאון חודש לא יכולתי לדבר עם אנשים או נשים אז להתנשק איתם????

בבקשה תעשי לי סדר בראש. לא אכפת לי כמה כואב זה יהיה רק תעשי לי סדר. מה קרה פה ?????????????

אני לא נוהג להתערב בזוגיות של הילדים שלי, אבל בערב פסח קרה משהו שאני לא יכול להתעלם ממנו. הכלה שלי מתנהגת בצורה ממש לא יפה לבן שלי, היא נותנת לו הוראות, יורדת עליו מול כולם וצועקת על הילדים בלי בושה.
מאז ומתמיד היא הייתה מהסוג השתלטן אבל הפעם היא עברה את גבול הטעם הטוב, והבן שלי ילד טוב וצייתן ואני חושב שהיא ממש דורכת עליו.
מה אני יכול לעשות מבלי להגזים? איך אני יכול לדבר איתו או איתה על העניין?