פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום,
אנחנו בני 30 נשואים 6 שנים פלוס ילד וחברים מגיל 17. יש לנו נישואים טובים ,לפעמים אנחנו רבים אבל משלימים יחסית מהר. אני אוהבת את בעלי ונמשכת אליו מאוד ומראה לו זאת כל הזמן. בתחילת היחסים בעלי גם כל הזמן רצה אותי ואני אותו והרגשתי מאוד נחשקת אבל במשך השנים הוא הפסיק ליזום ולגעת ותדירות היחסים יורדת כל הזמן, לפעמים פעם פעמיים בחודש ולפעמים אין חודשיים כלום. הוא מכחיש שלא נמשך אלי ואומר שהוא עמוס בלימודים או בעבודה או מפיל אליי את האשמה בטענה שאני לא יוזמת .
אני כותבת כאן כי לפני כמה ימים תפסתי אותו צופה בפורנו ונפגעתי עד עמקי נשמתי.
לא בגלל עצם הצפייה אלא בגלל 2 סיבות אחרות, אחת שהוא מעדיף לצפות בפורנו במקום לשכב איתי, כי תפסתי אותו ב11 בלילה, אם היה לו חשק הוא יכל לבוא אלי ,מבחינתי לא היתה לו סיבה לפנות לפורנו כי אני לא דחיתי אותו, היתי בבית במיטה הוא רק היה צריך לבקש. והסיבה השנייה כי הוא שיקר. הוא תמיד אמר שהוא לו צופה בזה. כל השנים שאנחנו ביחד. אני חייבת לציין שאף פעם לא עשיתי מי זה עניין גדול, הוא יודע כמובן שאני מעדיפה לחשוב שבעלי לא צריך את זה אבל אף פעם לא אמרתי לו שאני לא מרשה או מתנגדת לזה מאוד. ולפני כמה שנים אפילו צפינו כמה פעמים ביחד.
אני מרגישה כל כך נבגדת, אחרי שתפסתי אותו לא יכלתי לישון כל הלילה ומאז אני לא מדברת איתו, הוא מצידו לא מנסה להשלים או להסביר את עצמו.
אני לא חושבת שהוא מכור לזה אבל אני לא מפסיקה לתהות כמה זמן זה נמשך? כל כמה זמן הוא צופה? באילו תכנים הוא צופה? אני לא מאמינה שהוא יספר לי את האמת אחרי שתפסתי אותו משקר.
אני לא יודעת מה לעשות. איך אפשר להתקדם הלאה מכאן ? אני מרגישה כל כך דחויה ונבגדת . אני כל כך מפחדת שהוא לא נמשך אלי יותר ואני לא מספקת אותו. אני לא רואה איך אני יכולה לתקן את את זה. אנא עצתכם

שנינו בני 45 גרושים עם ילדים בקשר טוב כבר שנה בתחילת הקשר הוא הודה שיש לו עדין תמונות של האקסית בנייד. הוא היה בקשר איתה שנתיים עם הרבה ריבים ודרמות אבל אבל רגעים יפים. הוא שומר גם על שיחות בוואטס אפ ובתחילת הקשר הודה שהוא מדי פעם חזר לקרוא אותם את כל הריבים והקללות והאיומים. היא ניסתה לחזור אליו ומדי פעם יצרה איתו קשר והוא סירב. אבל זה מפריע לי שהוא עדיין שומר על ״הזכרונות״ האם אני צודקת שזה מפריע לי או שיש כאן בעיה.הוא חוזר ואומר שטוב לו איתי ואין לו שום כוונה לחזור אחורה

שלום,
בימים האחרונים אני פשוט בהתמוטטות עצבים, לקחתי ימי מחלה מהעבודה, אני בוכה הרבה והתסכול איתי לאורך כל היום ואיני מצליחה למצוא פתרון.
אני במערכת יחסים מעל 5 שנים, היום בת 26 וגם הוא, הכרנו שהוא היה קצין בצבא, אחרי שנתיים הוא השתחרר ועברנו לגור ביחד לפני 3 שנים, במערכת יחסים עברנו ככ הרבה, התגברנו על הרבה דברים ותמיד נשארנו ביחד, גם מבחוץ וגם מבפנים המערכת יחסים טובה, אנחנו צוחקים המון, מדברים וחושבים על העתיד, בתקופה האחרונה הוא מדבר המון על ״הילדים שיהיו לנו״ וכו
הבעיה היחידה והגדולה היא שהוא לא הציע עדיין, אני ככ כעוסה מבפנים, הוא כבר שנתיים ״מכין את הקרקע״ שאל אותי 100 פעמים אם הוא הגבר של חיי, איך הייתי רוצה שיציע לי, במספר חתונות בשנה שעברה גם זרק לי ״תשתי מהכוס יין של הכלה״, שאל את אמא שלי על טבעות לפני שנתיים, אמר לחברים שלו לפני שנתיים ״שנה הבאה אני מתחתן איתה״ ( הכל נודע לי בדיעבד) ועדיין אין הצעה.
בשנה האחרונה לקחתי את המושכות, למרות שרציתי שהדברים יגיעו בקלות, נראה היה שאין ברירה, דיברתי איתן מספר פעמים רק כדי להבין מתי אנחנו מתכננים לעשות את האירוע , הוא אמר שהיה מעדיף שזה יהיה אחרי סיום התואר שלו ( בשנה הבאה) אבל שגם הרצונות שלי חשובים ואני הדגשתי שהכי מאוחר זה אוקטובר הקרוב והוא הסכים
מאז נסענו לחו״ל פעמיים, כולם ציפו שאחזור עם טבעת אבל זה לא קרה, אציין כי בחו״ל האחרון הוא יזם שיחה על זה שהוא צריך לקנות טבעת ושעד היום הולדת
שלו הוא יציע ( בחו״ל הזה היינו ביום הולדת שלי). ״הדיידלנים״ שהוא קובע לעצמו הוא פשוט לא עומד בהם, פעם אחת הוא אמר עד יולי האחרון אחכ דצמבר עכשיו מרץ ( היום הולדת שלו כבר עבר), עשיתי לו יום הולדת מהסרטים וככ התרגשתי ( שוב) כי הייתי בטוחה שזה ייקרה וכלום לא קרה. בשיחה האחרונה לפני שבועיים שנושא נישואין של זוג אחר עלה הוא אמר ״ בנוגע אלינו אני כבר יודע מה אני מתכוון לעשות אז זה לא רלוונטי לדבר״ ועכשיו הוא שוב התחיל סמסטר, שאין לו דקה פנאי ואני לא מאמינה שההצעה תבוא בחודשים הקרובים. למען האמת בחיים לא הייתי כעוסה, מתוסכלת ומאוכזבת ככה, נמאס לי להתרגש כבר שנתיים מכל יציאה מהבית, נמאס לי לקרוא לו ״חבר שלי״ כי ממזמן בשבילי הוא בעלי, נמאס לי לשמוע הערות שהמשפחה והחברים זורקים לו ״מתי ההצעה״ ״נו יאללה תציע כבר״, אני מרגישה שהגעתי למצב שאני לא מסוגלת להמתין יותר ואפילו שוקלת לזרוק הכל ולהמשיך הלאה.
אני לא מוכנה לתת אוליטימטום- לא מוכנה שהיא יציע בכח. מצד שני לא מוכנה לחכות לעוד חופשה, לעוד סיום סמסטר, לא יכולה לדבר איתו על זה יותר כי זה עוד יותר יקלקל, לא יכולה לא להיות אליו קרירה בימים האחרונים כי אני כבר ממש כועסת אליו, כאילו הוא מושך אותי בכוונה כדי להגיע לזמן שרק לו יהיה נוח, כאילו מצא שיטה למשוך כל פעם עוד כמה חודשים ואומר לי ״ מבחינתי נתחתן וישר תכניסי להיריון״ למרות שאמרתי לו כמה פעמים שאני רוצה שנהייה קצת זמן נישואים לפני היריון, מרגישה כאילו הרצונות שלי לא חשובים לו, לא יכולה לדבר עם הסביבה הקרובה שלי כי ישפטו אותו, אז רק נשאר לי לכתוב פה בתקווה לקבל שבריר של עצה מהסתכלות חיצונית.
אציין כי אני אחרי תואר ועם עבודה מסודרת כבר שנים.
תודה מראש

אני אלמן כבר כמה שנים ועכשיו התחלתי לצאת עם מישהי בפעם הראשונה והולך דווקא טוב מאוד. הילדים שלי בגיל ההתבגרות, הם יודעים שאני יוצא עם מישהי אבל אני לא יודע מתי השלב שבו אני מכיר להם אותה. אשמח לעצה

היי

אני בת 40+ רווקה ללא ילדים, בקשר חודשיים עם גבר הצעיר ממני ב17 שנים.
טוב לי איתו מאד (לשוחח, לבלות, יחסים וכו')
קשרים קודמים שהיו לי העלו לי תמיד רגשות שליליים וטינה כלפי בן הזוג (על כל טעות קטנה שעשו), כאן קורה לי ההיפך, אני מבינה, מכילה, טובה, נותנת מעצמי.. ההיפך ממה שהייתי עד היום.
בקיצור הלוואי ולא היה פער גילאים כזה כי זה הדבר היחיד שמטריד את מנוחתי,
(תגובות המשפחה והחברים שלו, הפחד שלא אוכל להביא איתו ילד, הפחד שאזדקן הוא יעזוב לטובת צעירה..
אני מאד פתוחה איתו ומדברת על החששות שלי והוא תמיד מבטל אותן ודי מציק לו החרדות שלי והחפירות..

ברור לי שזה קשר חריג שהחברה לא תקבל, אבל טוב לי איתו, באמת וקשה לי להשתחרר מהמחשבות האילו.
הפחד הכי גדול הוא שאקשר אליו מאד ואז הוא יחליט שהוא רוצה להקים משפחה ויעזוב למען צעירה ופוריה יותר..
אגב אני נראית צעירה מאד לגילי והוא מאד נמשך אלי.

מה עושים?

תודה

כולנו עושים טעויות אבל אשתי לא מוכנה להודות כשהיא עושה כאלה. כשאני מתעמת איתה היא מעבירה את האשמה עלי, למרות שמה שאני רוצה זה רק לקיחת אחריות על המצב, וזה משגע אותי! אני מרגיש שהיא לא מקשיבה לי בכלל. איך אני יכול להסביר לה את זה בצורה נורמלית מבלי להיכנס לעוד מריבה?
תודה

אני אוהבת אותו בצורה מטורפת וגם הוא אוהב אותי..
אבל לאחרונה בזמן האחרון (שנה) הסקס שלנו מאוד דל..(אחת לחודש בערך).
פשוט אני לאנמשכת אליו יותר.. ניסיתי לעשות הכל בשביל להדליק את עצמי ולשכב איתו כולל דימיון אבל כלום לא עוזר...
לאחונה התחלתי לישכב עם חבר של בן דוד שלי..
והסקס איתו מדהיםםם!! פשוט מדהים אנחנו נפגשים כמעט כל פעם שהוא מגיע לביקור בעיר..
אין לי אליו רגשות ןלא אין עליי זה רק חוויה פיזית מטורפת וזה נמשך כבר אמון זמן..

הבעיה שלי זה שאני לא יודעת מה לעשות.. אני מאוד אוהבת את הבן זוג שלי הוא אהבת חיי ואני לא מסוגלת להעביר יום אחד בלעדיו.. ונורא כואב לי שאני בוגדת בו ואני שונאת את עצמי על זה

אבל מצד שני המשיכה שלי לגבר השני היא מטורפת..

הבן זוג שלי הוא מושלם כל כך לא מגיע לו..

בבקשה תעזרו לי בבקשה...

גרושה בת 39 עם בן ובת בחטיבה ובתיכון.
האקס שלי היה גבר נאה ומאוד רהוט וחברותי.
בן זוגי מזה כחצי שנה הוא בחור שקט , רציני, ומבוגר ממני כמעט בעשור.
אנחנו נהנים אחד בחברת השני וטוב לי איתו.
הבעיה , הורי , חברים ואפילו הילדים, כל הזמן משווים בינו לבין האקס, ויורדים עליו בפני.
מה לעשות?
פונה לאוראל.

אני ובן זוגי כמעט שנתיים יחד לשנינו זהו פרק ב' גרושים יילד אחד לא משותף שלי עדיין גר איתי שלו מחוץ לבית . אני מעוניינת להתקדם ולעבור לסוג יחד הוא מסוייג לא ממני אלא מעצם המעבר אובדן החופש מבחינתו הסטטוס העכשווי מתאים . גם כשהוא התרצה אני חוששת שזה לא יהיה לטובה כי זה לא ממנו ברצון

היי אני בת 19 , חבר שלי בן 23 אנחנו 4 שנים ביחד חודש הבא . ויש לנו זוגיות באמת מהממת מצחיקה הכל באמת נהדר . אנחנו נפגשים פעם בשבוע לסופש ... לפעמים הפריע לו והוא רצה יותר אבל האמת אני מודה שלא נתתי לזה משמעות ... ברור שהיו ריבים ויכוחים אבל בסוף היה בסדר . בחודש האחרון יצאנו לחופשה של סופש לאילת והינו פעמיים , שבוע אחרי שבוע נהננו היה כיף . פתאום סופש אחרי זה חבר שלי אמר שלא מרגיש עלי כלום ... הייתיי אצלו בסופש שישי שבת והוא אמר שלא מצליח להרגיש עלי כלום .....
לקחנו הפסקה ... וזה קשה הוא אומר שמתגעגע אבל אין לו רגש ... וכל זה לא נמשך עליי ... ואני אוהבת אותו כנראה לא הערכתי מספיק הוא תמיד אמר לי שנולדנו אחד בשביל השני שאנחנו ביחד נתחתן .. תמיד היה ככה ו עכשיו פתאום הוא לא מרגיש עלי רגשות ... אנהנו מדברים בפלאפון ... וזה לא תמיד סיחות של הכל יהיה בסדר לפעמים אני מתפרצת ופשוט אומרת שאני לא מוכנה לזה שהוא כל הזמן אומר שהוא לא מרגיש עלי ומתקשר בכל זאת אומר מתגעגע ופעם אני מתקשרת ובאמת אומרת בוא נתקן הכל אסור לוותר ... אהבה לא נגמרת ביום ולא ברגע .
ואני באמת באמת שאני מבחנה שהוא הגבר שלי , בסדר אני צעירה וברור כולן אומרים יש הרבה דגים בים ולא צריך להלחם , אבל אני לא מאמינה בזה אם זה אהבה כן צריך כי תמיד שני צדדים אשמים כי זה בעיה של שניים זה בעיה שקשורה לשני אנשים ,ואני באמת רוצה להחזיר עליו את הרגש שיאהב אותי ... היום בסיחה שהתקשרתי ואמרתי לו שקשה לי ולא היה לי ככה רע הוא שתק לרוב אומר אני לא אוהב אותך עד אז אמר שהוא לא מרגיש .. ומתגעגע .

אחכ לא דברנו במשך היום ואז בערב הוא דיבר איתי התקשר יאמר שהוא משקר לעצמו שהוא מתגעגע שהוא רואה את כל התמונות סרטונים הכל בכל מקום זכרונות שלנו והוא בוכה , הוא באמת בוכה אמרתי לו אבל אמרתשאצה לא אוהב אותי , ו,לא אמר אני לא מרגיש כלום אני לא ידוע למה זה קורה . ואמרתי אז למה אצה אומר שאתה כן . אם אחרי רגע אומר שלא . . לבסוף הוא רוצה להפגש ולסגור פינות ... ביום רביעי אבל איך ? ברגע אפשר לפתור הכל אני לא יודעת מה לעשות בבקשה אני מאוד רוצה מכל רצוני להציל את הקשר שלנו את האהבה בכל זוגיות יש ירידות עליות אי אפשר סתם ככה לוותר ... אני באמת אני אפילו לא יודעת איך להתנהל עכשיו אן נפגש אני לא יודעת מה לעשות כל כך רע לי ובודד הוא באמת חשוב בשבילי הוא כל כך אהבה גדולה בחיים שלי עשינו הכל ביחד , טסנו לחול התגברנו על הקשיים אז למה שלא נדגבר על עוד על קושי בבקשה מה מה אפשר לעשות ? איך להתנהג נכון באותו הסמן איך להתנהג עד הפגישה ... אני מרגישה שזאת אשמתי שלא נפגשנו יותר שפחות הערכתי אותו ובזמן האחרון חשבתי הוא איתי תמיד הוא רוצה להתחתן לעכשיו ככה ... תמיד ברגע שאני מתחילה להאמין במשהו זה קורה מצב כזה .. אני לא סיפרתי לאנשים .. כולם מקנאים בקשר שלנו באהבה שלנו באמון שיש לנו אחד לשני הכל .. ו עכשיו ככה ... מה עלי לעשות

שלום.

אני מצטער על הפוסט הארוך, זו פעם ראשונה שאני מוציא וכותב את הדברים במקום כלשהו שאינו הלב או הראש שלי. לא דיברתי על כך עם אף אחד מעולם, ופתאום כשהחלתי הכל מתפרץ.
אשתי ואני בני 33 נשואים שלוש שנים, ובקשר סה"כ חמש שנים. אין לנו ילדים (כבר יובן למה..) אתחיל ואומר שאני אוהב את אשתי מאוד והנישואים והזוגיות בכלל חשובים לי מאוד.
בשנה האחרונה תדירות הקשר הפיזי ביני לבין אשתי הולכת ופוחתת בקצב מדאיג. אני לא מדבר אפילו על יחסי מין. אשתי פשוט לא נוגעת בי. לא נוגעת. בשום צורה. אין שום מגע יזום מצידה - לא נשיקה, לא חיבוק, לא ליטוף, בוודאי שלא מגע כלשהו שיש בו רמז מיני. גם לא מבקשת ממני ליזום כלומר לחבק אותה או לפנק אותה. מגע יזום מצידי נענה במקרה הטוב בקרירות ותוך חתירה לסיומו במהירות האפשרית, וב"נביחה" בסגנון "די תפסיק להציק" "אין לי כח" "רד ממני" במקרה הרע. יחסי המין שהיו נהדרים, בתדירות גבוהה (מספר פעמים בשבוע), הפכו למאורע נדיר, מאוד, שגם הוא נעשה תוך כמעט תחנונים מצידי ובחוסר חסק מופגן ושעמום מצידה. זה גם גרם לי לבעיות בתפקוד בחלק מהפעמים שניסינו... מה לעשות אינני מכונה - כשבת הזוג לא מעוניינת, לא נלהבת ואני לא חש שהיא רוצה בי ורוצה במין גם לי קשה להכנס לעניין. אני חש נעלב ופגוע, וזה לא בדיוק מצב רוח ליחסי מין לוהטים....
העליתי את הנושא איתה כבר לפחות ארבע פעמים בעשרת החודשים האחרוניםץ כל פעם גררה העלבות אדירה ובכי בנוסח "תמיד משהו אצלי לא בסדר, אני אף פעם לא מספיקה בשבילך" "אתה אף פעם לא מרוצה" "אתה יודע שהמשפחה שלי לא כמו שלך כל הזמן נוגעים ומתחבקים...". אני מנסה להסביר שזה לא היה ככה בעבר, ואני מכיר אותה גם אחרת, שלא טוב לי. שאני לא רוצה לפגוע אלא לשתף במה שאני מרגיש כדאי שנעבוד על זה יחד. שאני לא שומר טינה אלא מנסה לשפר את הזוגיות שלנו. מדגיש אין ספור פעמים כמה שאני אוהב. לא באמת עוזר. כל פעם נגמר בזה שהיא תשתדל ובפועל ההתדרדרות נמשכת.
חשוב לי לציין שאני מנסה ליוהת הבעל הכי תומך, עוזר ומעורב שאפשר - אני עושה קניות, כביסות, שוטף את כל הבית כל שישי, מטפל בכל חשבונות ותחזוקת הבית והרכבים. אני מרוויח משכורת גבוהה מאוד, וגם היא מכניסה כסף, כך שלא חסר לנו שום דבר כלכלית ואנחנו חיים ברווחה (דירה גדולה ונאה במיקום טוב, קונה מה שהיא רוצה בגדים, איפור, פינוקים...). אני נראה טוב, מתאמן, לא נתתי לעצמי להירקב אחרי הנישואים.
אני מתחיל לתהות האם פשוט נגמר לה ממני? האם היא עדיין אוהבת אותי ונמשכת אלי בכלל? היא טוענת שכן אבל המעשים שלה לא מראים את זה, אלא להפך. אני מרגיש שאני רוב הזמן מהווה נטל עליה. נטל שצריך לסבול אותו אבל נטל נוח שכן אני מאפשר לה חיי נוחות והיא בפועל לא נוקפת אצבע בבית מלבד עבודה (יש אותי ומנקה). אני גבר צעיר בגילי ויותר מזה ברוחי, יש לי יצרים וצרכים. לא רק מיניים. אני רעב(!!!) לחום, לאהבה, להערכה , רבאק למילה טובה!!!! אני מרגיש אבוד ויש לי תסריטי אימים של האם כך חיי ייראו? אני מפחד להדרדר לבגידה או חלילה לצריכת מין בתשלום אבל אני לא יודע כמה זמן אוכל להמשיך ככה. אני מרגיש שניסיתי הכל. ניסיתי לדבר. ניסיתי לתת לזמן לעשות את שלו (תקופה ויעבור..) ניסיתי לגעת פחות, להחמיא פחות. דבר לא משתנה. היה שבוע שבו בחיי, הרגשתי שאני גר עם שותפה אך במקרה חולק איתה מיטה.
לאחרונה המצב ממש מתחיל להשפיע עלי. אני פחות שמח, חש דכדוך, לא בא לי לחזור הביתה. התחלתי לראות פורנו בשעות מאוחרות. עוברות לי מחשבות נוראיות שאולי היא בוגדת בי אם כי קשה לי להאמין

לאחרונה הבנתי שבעלי מתנהג בעבודה בצורה שאני באופן אישי מאוד לא מכבדת ומאוד מפריעה לי אם תיאורטית היינו עובדים ביחד. זה קרה אחרי שהתלוננתי בפניו על התנהגות של קולגה בעבודה ואז הבנתי שהוא מתנהג אותו דבר בעבודה שלו... : נוטה להרעיש, מדבר לעצמו תוך כדי עבודה, מתופף על השולחן וכדומה. לי ממש קשה לעבוד בצורה כזאת וזה ממש התנהגות אגואיסטית ומגעילה לטעמי. פתאום אני תוהה מה היה אילו היינו צריכים לעבוד ביחד או ללמוד ביחד והאם זה לא מעלה סימני שאלה בנוגע לזוגיות והתאמה.

חברה שלי בגדה בחבר שלה לשעבר איתי. אני לא יודע אם אני פרנואיד או לא אבל אני שם לב שההתנהגות שלה איתי דומה לאיך שהיא התנהגה איתו בתחילת הקשר שלנו יחד ואני חושב שהיא בוגדת בי. איך אני יכול לדעת אם זה נכון או לא בלי להאשים אותה מצד אחד אבל גם בלי לרכל אחריה מצד שני?

ניתוח מצב מוזרשירלי‏(25.2.2017, 15:44)

שלום, אני בחורה שנראית ממש טוב..בת 32.. רווקה.

עבדתי עד לפני 3 ימים במקום עבודה והחלטתי לעזוב לטובת משהו טוב יותר. הכרתי מנהל במקום עבודתי (עבדתי שם שנה). הוא ממש עשה לי את זה וברצוני לציין שאני מאוד קשה.. מאוד קשה להרשים אותי.. דיברנו בהודעות ובטלפון.. הוא אמר לי מלכתחילה שהיה מת לצאת איתי אך בגלל ניסיון רע מהעבר לא מעוניין לצאת עם בנות מעבודתו קב היותו מנהל בכיר שם.. לא יודעת למה.. המשכנו לדבר..לא היינו שום דבר מוגדר.. פשוט היה נחמד לדבר.. הוא מחק אותי מהפייסבוק 5 פעמים בערך והחזיר מאחר וטען שהרגזתי אותו..סיכמנו שנהיה ידידים..פעם אחת קבענו להפגש ובסוף קיבל רגליים קרות והתנצל על ההברזה..שיחקתי אותה כאילו הכל טוב ולא עשיתי מזה עניין..לפני 3 ימים עזבתי את העבודה והוא לא יצר קשר.. יש לציין שכל תמונה שאני מעלה לפייסבוק: עושה לי לייק/מגיב.. לא בקטע של שחצנות אבל אני נראית ממש טוב בלשון המעטה וכל גבר שאני יוצאת איתו מתקשר אליי דקה אחרי הדייט ומעוניין רק בקשר רציני ולא בסטוץ.. אני לא מצליחה להבין מה הבעיה? גם אם הוא לא רוצה רציני מה שנראה לי הזוי..איך הוא לא מנסה להפגש? אולי אסכים לזרום איתו? אני לא אסכים לסטוץ אבל איך הוא לא מנסה??? יכול להיות שאני מהווה איום עבורו? אולי יודע שאני בחורה טובה ומפחד להפגש? אולי משחק משחק ומושך את זה בכוונה שלא אבין מה נסגר? הבנאדם היה חופר לי שאם לא היינו עובדים יחד בוודאות היה משהו.. אני בהלםםםם....

שלום רב, אני אני בת 30, פרודה מבן זוג כ-4 חודשים, הוא בן 29. היינו ביחד תקופה דיי ארוכה, כמעט שנתיים, היה כמו בן בית אצלי. אני עדיין גרה עם הורי. כבר מחודש ספטמבר 2016 הוא החל להתרחק ממני ללא כל סיבה וכששאלתי מדוע מרוחק הוא נפרד ממני ללא כל תשובות, פשוט התרחק אז הבנתי כבר את הרמז לבד. שהוא פשוט לא רוצה יותר. חזרנו אחכ, מיוזמתו, לאחר חודש בערך, הוא סוג של נרגע וחזר איתי לקשר, אך זה גם לא החזיק מעמד ושוב אותו סיפור ובתחילת נובמבר הכל נגמר לצמיתות, הוא התרחק שוב ואני ניסיתי ליצור קשר בכל הזמן הזה שלא היינו ביחד, ובמקום לדבר ב4 עיניים, הוא פשוט חסם אותי בכל מקום אפשרי, התנהגות ילדותית וטען שאין לו אליי כל רגש ואז הוא פשוט חזר לאתר ההכרויות שבו הכרנו מלפני שנתיים. כל הסיפור הזה איתו פשוט ריסק לי את הלב, איך אדם שהיה איתי שנתיים שלמות והיה כמעט כל יום אצלי פשוט עוזב וטוען שאין לו כל רגש? אני יכולה לספר לך שבמהלך כל ה4 חודשים האלה שאנו לא יחד, הייתי בדיכאון עמוק, בכי שלא נפסק, קמה כל בוקר בהרגשה נוראית, הרגשתי סוג של אבל-ממש כך. הוא היה הכי קרוב אליי ופתאום למחוק את הכל במכה ולחפש אחרות- הרס אותי. ועכשיו, אני יכולה לספר לך שאני מרגישה קצת יותר טוב, לא הדיכאון שחוויתי ממש בהתחלה, אבל אני מרגישה שעדיין לא יצאתי מזה במאה אחוז. אנחנו כבר לא נחזור והלוואי והוא כן היה חוזר אליי, אבל לשאול אותי מה נשמע לא קרה מאז הפרידה ועברו 4 חודשים כבר. הוא עדיין באפליקציות של ההכוריות והאמת שגם אני ואני מנסה להכיר אדם אחר ועדיין קשה לי, ולא מוצאת אף אחד שבא לי, אני יודעת שרק אהבה חדשה משכיחה אהבה ישנה, ואני יודעת שלצערי רק אני אהבתי והוא לא אהב אותי ובגל לזה מאוד קשה לי. העניין הוא שאני מסתכלת מסביב, עליו וגם על אחרים, וגברים שולחים לי הודעות למשל ואפילו אין לי רצון לגבר חדש בחיים שלי, אני מנסה להבין את המונח הזה של "הכרות חדשה" ואני אומרת לעצמי איך אפשר עכשיו להכיר אדם חדש שאני לא מכירה ולהתחיל מאפס? מאוד קשה לי להתחבר לאנשים חדשים, או לגבר חדש, אני בחורה שנראית טוב והרבה מתחילים איתי באפליקציות, אבל אני מרגשיה שאני לא באמת שם, ואפילו אני עדיין חושבת על הקודם בכל פעם מחדש. אני לא יצאתי ממנו ואני לא יודעת אם בכלל אי פעם אצא מזה, לפעמים אני מרגישה טוב, ולפעמים אני נשברת כמו ילדה קטנה ובוכה ומתחילה להרגיש שוב את הדיכאון של הפרידה, ז"א שלפעמים זה שוב מציף אותי מחדש.. פעם גם הייתי בודקת דרך המחשב מה הוא עושה , אם יש לו מישהי חדשה וכו' וזה היה שובר אותי, אני יודעת שאין מה להתעסק בזה הרי אנחנו לא ביחד ואפילו לא בקשר כבר.. אבל עדיין כואב לי ולפעמים אני שואלת את עצמי- האם זה בסדר שאני עדיין בזה? למה זה לא עובר? למה אני לא שוכחת? אולי זה באמת בגלל שאין לי אף אחד אחר? האם פשוט אשאר תקועה עליו? היו לי קשרים בעבר ויצאתי מהם, אבל הקשר הזה היה מאוד משמעותי עבורי ועמוק. מאוד אהבתי אותו ועדיין.. לא יודעת אם אי פעם אוכל באמת לצאת מזה. 4 חודשים שהייתי לבד ועדיין לא יצאתי מזה וחשבתי שאם אתחיל לחפש אדם אחר זה יעזור, אני מרגשיה שההתחלה של הפרידה חוזרת כל פעם, ואז אני מרגישה קצת טוב.. ואז שוב.. אולי זה התהליך? תודה
אשמח אם תעשי לי סדר בדברים.