פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אני בחורה בולימית מזה 3 שנים ,כרגע אני מקיאה פעם בשבוע ,אני מאוד רוצה להגמל ואני בתהליך טיפול אך כמובן שאיאפשר לעצור את זה ברגע ,אחד הדברים שמפחידים אותי זה השיניים ,מהו הנזק בעצם שנגרם לשיניים האם זה חורים ?,מה בדיוק ,ואיך מקטינים נזקים לגבי שאר הסכנות ,מלבד ההקאה הזו שגם ממנה אני מנסה להגמל אני ממש מקפידה על אכילת פירות וירקות שתייה מרובה דגנים מלאים ביצים מוצרי חלב לחם מלא ועוד ,האם תוכלי לפרט לי אילו נזקים אני מקטינה ואילו נזקים פשוט נגרמים בלי שום קשר לאכילה תקינה לאחר הקאה

הייתי אנורקסית מעל 10 שנים.הבראתי,אני יציבה על משקל של 48 ק"ג 1.62 ולאחר לידה תקינה.
הנקודה היא שהשתמשתי במשלשלים לכל אורך השנים הללו במהלכם ניסיתי להיגמל אין ספור פעמים ע"י שינוי תזונה,לקיחת משלשלים עדינים וטבעיים יותר,ולא הצלחתי. אני לוקחת שנים עשרות כדורים ביום.האם יש דרך להיפתר מהם אחת ולתמיד??או שהמעיים הפכו ל"עצלניות" לתמיד??

שלום שמי מתי אני בן 24 ואני בולמי כבר 9 שנים כמעט
זה התחיל מהילדות שלי שהייתי מאוד מודע לעצמי והמראה החיצוני שלי היה מאוד מאוד חשוב לי.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 11 והייתי מוצא את עצמי רוב הזמן לבד כי אבא שלי היה עובד עד מאוד מאוחר וגם הוא לא מסוג האנשים שמדברים על בעיות ועד לר=א מזמן בכלל לא דיברתי איתו גל מה שהיה
אמא שלי עזבה את הבית וגם אותה לא הייתי רואה הרבה . נשארנו אני אחי הדול ואחןתי הקטנה בבית מבלי שמשהו באמת ישים לב אלינו ומה שקורה לנו.
אחי היה הנו ועושה לי בעיקר את המוות מאז שאני ילד קטן וגם עד לא מזמן.
החוויות שלי מהילדות מאוד פעו לי בביטחון העצמי ובתפוד היומיומי שלי החיים שלי
בתור ילד הייתי בוכה לבד כמעט כל יום ובגיל 15 התחלתי להקיא כשאף אחד לא מודע למצב שלי רזיתי מאוד ואנשים שמו לב לשינוי וגם היו תקופות שנראיתי באמת לא טוב ואף אחד לא טרח לשאול מה קורה איתי . לפניי שנתיים הפסקתי להקיא והיום מה שנשאר הם התקפיי האכילה המטורפים שתוקפים אותי כל שעתיים בערך. אני מסתגר בבית כבר יותר משבועיים , אני לא עובד כבר למעלה משלושה חודשים . אני מפחד ליצור קשרים חדשים עם אנשים ובכלל אני מפחד מאינטראקציה עם אנשים שאני לא מכיר . לפניי כשנתיים התחלתי להרגיש מוזר שאני משתנה ואני לא מה שהייתי עם החברים המשפחה ובעבודה. היו מקרים שהייתי כל כך נלחץ עד שמשהו בעבודה פעם אמר לי משהו ואני לא יודע מה קרה לי הלב שלי פתאום בשניה אחת התחיל לדפוק בקצב של ריצת ספרינט ,הרגשתי שכל העולם מסתובב לי סביב הראש וכאילו שעוד מעט אני מתעלף . זה קרה לי ותר מפעם אחת בכמה מקרים שנים למשל עוד פעם זה קרה לי בארוחת ראש השנה לפניי שנתיים כשהלכתי עם אמא שלי לעשות את החג אצל חברה שלי והילדים שלה , באותו יום גם התחלתי לשתוק בחברה לא הבנתי מה קורה לי אני יושב במעגלים רתיים שונים ולא מוצא את עצמי ואני משתתק ולא מדבר וכשפונים אליי בשאלה הכי פשוטה אני כל כך נלחץ ואני כמעט בגימגום.
אני אציין שאני מאוד ביקורתי כלפיי עצמי ואיך שאני נראה ואני משווה את עצמי כל הזמן לאנשים אחרים שנראין יותר טוב ממני וזה הורג אותי . אני עושה את זה כבר מגיל מאוד מאוד צעיר יותר מ 10 שנים ואני לא יודע איך להפסיק . בזמן האחרון הייתי הולך לעובד סוציאלי הייתי אצלו משהו כמו 6 מפגשים ובהמלצתו בפעם האחרונה שהייתי אצלו הוא הפנה אותי לפסיכאטר . הפסיכאטר אבחן אותי ונתן לי מרשם לתרופות (כל סוג של פרוזאק)
עם המרשם הזה הלכתי לרופאת המשפחה שלי והיא נתנה לי מרשם ללופטין 20 מג וקלונקס לקחת עם זה למקרה שיהיו תופעות לוואי
עוד לא לקחתי את התרופה ולכן אני כותב לכם המומחים בתחום וכן לאנשיי הפורום שיכולים להזדהות איתי בבעיות דומות.
האם לאור מצבי אתם חושבים שלופטין וקלונקס הם כדורים טובים או שיש סוג אחר של פרוזאק שמתאים למצבי , אני לוקח את הלופטין כי זה הפרוזאק היחיד שהקופת חולים שלי מוכרת (מאוחדת)
ואם יש כדור אחר .תודה מקרב לב!!!

הי..אני בת 18 לפני גיוס במהלך החצי שנה האחרונה אני סובלת מבעיות אכילה אני מקיאה כל דבר קטן שאני אוכלת,תחילה זה היה בכוונה כיום אני כבר לא שולטת על זה.ירדתי המון במשקל אבל אני עדיין מרגישה שמנה.. אני רוצה לרדת עוד כמה קילגומרים אבל אני פוחדת לפגוע בגוף שלי יותר, השיער שלי נושר אני תמיד עייפה ואין לי כוח לשום דבר.מה לעשות לאן לפנות???

שלום!
אני בת 29 ומזה כ - 17 שנים עם הפרעות אכילה ( אנורקסיה ).
לפני כחודשיים ניסיתי להתאבד מתוך ייאוש ומתוך מקום של חוסר תקווה להמשיך במצב הזה אך לצערי כמו שאתן רואות אני עוד כאן.
רופאת המשפחה שלי פנתה לפסיכיאטר המחוזי והוצא עבורי צו טיפול מרפאתי כפוי אך איני מקבלת טיפול בגלל ההפרעות אכילה אלה בגלל המצב הדיכאוני שבו אני נמצאת וטיפול זה אינו עוזר, אני הולכת לשם כי אני חייבת אבל לא לוקחת איתי שום דבר מימה שהמטפלת אומרת כאילו נכנס מאוזן אחת ויוצא מהאוזן השנייה ורק מתפללת שהסיוט הזה יגמר. בינתיים מצבי מתדרדר מבחינת המשקל ואני מרעיבה את עצמי שעות ואפילו ימים.
מה עליי לעשות ( אגב, שבעתי לעצמי שברגע שאני מסיימת את " הטיפול " הכפוי לעולם לא אחזור לבקש עזרה ) ?

תודה.
מעיין.

אוףף אני לא יודעת מה לעשות. אני בת 20. ויש לי הפרעת אכילה קשה ביותר כבר שנה. וזה בחודשיים האחרונים רק מחריף. אני עוברת הרבה דברים ותקופה מאוד קשה בחיי האישיים. קונפליקטים בין החומר לרוח- העולם החילוני לדתי. מאוד קשה לי בתקופה הזאת יותר מאי פעם. אני במצב של 5 קילו יותר. ואני רק אוכל ואוכלת הכסף שלי מתבזבז רק על אוכל. שוקולדים בכמויות עצמותו, עוגות גלידות, מתוקים, בכמויותתתתתתתתתתתתת

מה אני יעשה.. תעזרו לי מהר בבקשה :(

יש לי קשיים להיקלט להריון, בבדיקות שנתבצעו לי ולבעלי לא נמצאה בעיה.
לאחרונה, התחלתי להרהר האם יש קשר בין הקאות לא מרובות, אחת לשבוע עד אחת לחודש לבין כניסה להריון.
יצויין כי עד לפני 4 שנים ההקאות היו רבות יותר, בדר"כ, אחת ליום-יומיים במשך מספר שנים.

שלום אני כבר חולה למעלה מ4 שנים אני סובלת כיום מבולמיה ובעבר סבלתי גם מאנורקסיה . אני במשקל תקין אבל כל היום אני אוכלת ומקיאה בערך 5 פעמים . עברתי אישפוזים וטיפולים וכלום לא עזר , אני מפחדת כל לילה ללכת לישון ולא לקום יותר כי אני מודעת לכל הסכנות הנתונות במחלה שהגרוע מכל זה דום לב.. השאלה שלי היא באמת : האם יכול להיווצר מצב שאפשר ללקות בדום לב מתוך שינה הוא סתם בשכיבה?? האם זה באמת יכול לתקוף בכל רגע נתון או בעיקר בזמן ההקאה? אשמח אם תשיבו לשאלתי . שאלה נוספת אינני נוטלת כיום משלשלים אך בעבר נטלתי האם יכול להיות שהם גורמים לבעיות בראייה כי אני חוששת שזה מה שקרה לי או האם בכלל קיים קשר בין הפרעת אכילה לבעיית ראייה ??

היי אני בת 24 ואושפזתי לפני כ3 שנים במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר , בזמנו זה התיל מאנורקסיה ובמהירות התפתח לבולמיה . שאלותיי הן1.אין לי מחזור כבר שנתיים האם זהו נזק בלתי הפיך?2. כל הפנים שלי נפוחות כולל הגרון כתוצאה מההקאות האם גם זה נזק בלתי הפיך? 3. האם בולמיה גורמת לבעיות קשב וריכוז אם אני במשקל תקין? כיום אני עדיין בתוך המחלה ואין ביכולתי להרפות ממנה , אמנם הגעתי לתל השומר במשקל של 38 ק"ג כאשר גובהי 1.69 וזה היה באמת מזעזע כיום אני שוקלת 50 אבל עדיין מקיאה לפחות 3 פעמים ביום . לפחות הצלחתי לאמר לעצמי שאני חייבת לצאת מכלל סכנה למרות שהמצב כיום לא מזהיר אני חושבת שהטיפול הציל את חיי והאיר את עיניי .אשמח למענה .. א .

רציתי לדעת האם שימוש בתרופה בשם טופמקס יכול להיות מסוכן. יש לי בולמוס אכילה כבר כמה שנים ואני לא מצליחה להתאושש מזה ושוקלת שימוש בתרופה. הבנתי שהתרופה עוזרת במצבים כאלו. האם זה נכון?

שלום רב,
אמי בת 65 מזה שנים רבות נוהגת להקיא פעם ביום לאחר ארוחת צהרים , יש לציין כי אין לה התקפי אכילה או שינויים במצבי הרוח .לאחרונה ירדה במשקלה בעקבות דיאטה שבצעה מיוזמתה וכעת מקפידה לאכול רק מזון דל שומן ודל פחממות.האם מדובר בבולימיה.
דואגת מאוד ומצפה בקוצר רוח לתשובתך , דגנית

תמיד הייתי ילדה שמנמנה עד שעליתי לחטיבה. בחופש בין היסודי לחטיבה רזיתי בצורה דרסטית ביותר ואני רזה עכשיו ובלי כוונה הרגלתי את עצמי לא לאכול ימים שלמים כי אני פשוט לא רעבה.

אני בת 13 עכשיו אני גובה 1.64 ושוקלת 44 האם זה נורמלי? בבקשה תענו לי אני צריכה עזרה...

שלום

אחותי הקטנה (בת 14) מקיאה את מה שהיא אוכלת, אני בטוחה בזה אבל היא לא מוכנה לדבר על זה ועשתה מהומה כשניסיתי לדבר איתה ברוגע על הנושא. אני מודאגת מאוד לשלומה ולא יודעת מה אני יכולה לעשות. יש לכן הצעות אולי?

תודה רבה

אני הרעבתי את עצמי במשך יותר משנה, בהתחלה פשוט הפחתתי כמויות מזון ובהמשך ממש הייתי מרעיבה את עצמי עד למצב של כמה חתיכות של ירק או פרי ביום וזהו. בסוף החלטתי שאני הורסת לעצמי את החיים ואני הולכת להיות אנורקסית אם אני אמשיך ככה אז החלטתי לחזור לאכול כמו בנאדם אבל אני פשוט לא מצליחה - יש לי כאבי בטן נוראיים כל פעם שאני מנסה לאכול רגיל, אני ממש מתפתלת מכאבים. איך אפשר לחזור להיות כמו פעם?

חברה שלי הייתה בעבר אנורקסית, היא יצאה מזה אבל תמיד המשיכה להיות נורא רזה, על סף תת משקל. עכשיו, אחרי הרבה שנים (ואני מרגיש שגם לי יש חלק בזה, לא מנסה להעלות את ערכי, נראה לי שזה מידע רלוונטי) היא מתחילה להעלות במשקל ונראית כמו אדם נורמלי. כולם בסביבה שלה מחמיאים לה על זה ואז כשהיא באה הביתה היא בוכה לי שהיא נראית מזעזע. אני אומר לה כמה שהיא יפה ככה ושסופסוף היא נראית בריאה ומתחנן שהיא לא תעשה שטויות ותחזור לאיך שהיא הייתה פעם. בינתיים זה עובד אבל אני פוחד שמתישהו זה לא יספיק והיא תעשה דיאטה ואולי תיפול לאנורקסיה. איך אפשר לשכנע אותה להאמין שהיא יפה עכשיו יותר ממקודם ושאין שום סיבה לחזור להפרעות שלה?