פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

היי,
יש לי חבר שעושה ספורט (ריצה לרוב) כ-3 פעמים בשבוע, ועבודתו דורשת פעילות ועמידה. הוא אוכל אוכל בריא בדר"כ, ונוטה לאכול הרבה מדגני דלהי-פקאן. באופן כללי אוכל די הרבה כשהוא אוכל, כאילו אין לו שובע. הוא מנשנש גם הרבה מהדגנים ושותה כ-2,3 כוסות נס קפה.
בכל פעם שהוא אוכל, כעבור חצי שעה הולך לשירותים לכ-20 דק'. לא הצלחתי לשמוע אותו מקיא, אך נראה מוזר שמגיע לשירותים כל כך מהר אחרי כל ארוחה, ובכל פעם שנכנס לשירותים אני שומעת את המים של הכיור זורמים (כל הזמן שהוא שם)-אולי מסתיר משהו..
האם יתכן שמדובר בחילוף חומרים מהיר מאוד או שמא לנסות לבחון את הדבר לעומק ולעקוב אחריו?כי לשאול אותו כרגע נראה לי לא מתאים.

אני כרגע סובת מבולימיה קלה הייתי קוראת לה ,פעם אחת בשבוע ,אני סובלת בנוסף לזה מגזים נורא נורא מוזרים ,שאלתי היא האם הוצאת אינזימי עיכול בהקאה היא הסיבה שגורמת לרי החריף של הגזים ,לפעמים שאני מקיאה אני חשה לחץ מטורף בחזה בצד שמאל ומן חנק כזה ,האם זה סכנת חיים
כשאני מקיאה אני אף פעם לא מגיעה למצב שאני מקיאה מיצי עיכול ,האם בדרך זו נמנע הרס לשיניים ?כיוון שגם לאחר 3 שנים אין לי חורים או בעיות בשיניים,
שאלה אחרונה וממש חשובה,כיוון שהחיים שלי מאוד חשובים לי אני מנסה להלחם במחלה ולצאת גם מהמצב הקיים,שאלתי היא אם אני מקיאה פעם בשבוע ומלבד ההקאה הזו אני אוכלת מסודר הרבה פירות וירקות דגנים מלאים ביצים ומאכלים מאוד בריאים ובנוסף אני עושה ספורט פעמיים בשבוע ולא השתמשתי מעולם במשלשלים ,אני מקפידה לאכול מצרי חלב בשביל הסידן והשיניים ובאופן כללי אני לא חולה ,אני מרגישה בסדר גמור מבחינה פיזית לא עייפות לא חולשה לא בחילות ודברים כאלו ,מה זה אומר על מצבי?

הבת שלי אנורקסית לדעתי, אומנם היא מכחישה את זה אבל אני רואה מה קורה - היא הורידה המון משקל, היא בקושי אוכל ולפעמים אני רואה שהיא עושה טריקים כמו לזרוק את האוכל לכלב כשהיא חושבת שלא רואים אותה.
היא לא מוכנה ללכת לטיפול ואני לא יודעת מה לעשות, אפשר להכריח אותה להתאשפז במחלקה להפרעות אכילה גם אם היא לא רוצה? זה איום ונורא בעיני אבל פחות נורא מלראות את הבת שלי גוססת לנגד עיני.
מה האופציות שיש לי?

מגיל בית הספר היסודי הייתי במשקל נמוך. עברתי טיפול של כמה שנים שלא עזר ממש והפסקתי אותו לפני שנתיים. בשנה האחרונה שמתי לב לכמויות האוכל וניסיתי לאכול יותר אבל זה פשוט לא עוזר. אני מנסה לעלות במשקל אבל הוא לא זז. אני כבר כמעט מתייאשת, אין לי כח להשקיע בזה יותר בלי שום תוצאות.
בת 17 במשקל 44 קילו. בבקשה תענו לי, מה אני יכולה לעשות כדי לעלות במשקל? אני בכלל יכולה?
יעל

שלום, אני נועה ואני בת 14. הגובה שלי הוא 1.65-8 בערך ואני שוקלת 47-48. האם זה נורמאלי
? אני מרגישה מאוד מאוד רזה ונראית ככה. חשוב לציין שאני רוקדת הרבה פעמים ביום ואוכלת שומנים בעיקר..
האם אני יכולה לשפר את מצבי, במידה והוא חמור? ואיך? דיאטנית תעזור?
תודה רבה.

שלום. זאת הפעם הראשונה שאני מדברת על זה ואני לא יודעת כ"כ איך להתחיל.
אני בקושי אוכלת כבר יותר משנה, אני מצליחה להסתיר את זה מכולם אז אף אחד לא יודע. אני סטודנטית ולשותפות במעונות אני אומרת שאכלתי באוניברסיטה ולחברות מהלימודים שאני אוכלת במעונות, אני משתדלת להגיע הביתה כמה שפחות וגם עכשיו בקיץ לקחתי קורס קיץ ועבדתי כדי להשאר כאן. הצלחתי להוריד במשקל את מה שרציתי אבל עכשיו אחרי שהורדתי את זה אני מבינה שאני עדיין שמנה וצריכה להוריד עוד אז אני ממשיכה. חלק מהאנשים מחמיאים לי וחלק אומרים שאני נראית נורא. נראה לי שיש לי בעיה כי אני מנסה להסתיר ומתאפרת כדי שלא יראו את העיגולים השחורים וכל זה. אני לא יודעת מה לעשות, אני לא רוצה שאף אחד ידע ובגלל זהפניתי כאן באנונימיות. תוכלו לתת לי עצה ולהגיד לי אם אני בסדר?

אובחנתי כבולימית כבר לפני שנים רבות,
והייתי כבר בטיפולים רבים וגם כעת אני נמצאת בטיפול משולב של פסיכולוגית יחד עם דיאטנית באופן פרטי...
יש תקופות שאני במצבים יותר טובים ואוכלת בסביבות ה-500-700 קלוריות ואז אני לא מקיאה ודי מסתדרת עם הגוף שלי ויש תקופות שאני לרוב מקיאה בסביבות ה-3-7 פעמים ביום עם התקפי זלילה ומושפעת בצורה רבה מפורומים של פרו וכאלו.
אני כבר המון שנים מטופלת ותוהה אם כבר יש טעם להמשיך. סך הכל יש לי את כל הכלים לצאת מהמחלה אני מאמינה אם אני ארצה, יש עוד הרבה נושאים שלא חשפתי מתוך אי נעימות ופחד ולא חושבת שזה אפשרי...
תוהה אם יש טעם להמשיך להוציא כמה מאות שקלים בשבוע על טיפול בידיעה שאולי כלל לא ניתן לצאת מהפרעות אכילה וזה תמיד יהיה שם אז אולי כדאי להפסיק להילחם?
באמת אפשר לצאת מזה לחלוטין ולאכול רגיל ולעולם לא להקיא יותר?

תוהה איפה אני טועה... נכון שהיום הרצון ירד כי כבר התייאשתי אבל גם בתקופות שהכי רציתי עדין נשארתי בתוך זה....

ב ל

עקב האנורקסיה הפסקתי לקבל מחזור, כבר שלושה חודשים, רציתי לדעת האם כדאי להתחיל לקחת גלולות? יש לציין שאני כרגע אוכלת באופן מסודר ואפילו מנסה לעלות קצת במשקל

שלום.אני ת בת 23 ,שוקלת 35-36 קילוגרם,1.58.התחלתי לא לאכול בגיל 17,אחרי שנה עברתי לבולמיה קשה - הייתי מקיאה כל דבר,אפילו דיאט קולה או סוכרייית טופי. זה הסתיים כשמצאתי את עצמי עם הראש באסלה כ20 פעם ביום בערך,וששקלתי כבר כמעט 60 קילוגרם ושאכלתי רק פעמיים ביום,רק במסגרת של התקפות זלילה קשות מתמיד. התחלתי לעשות דיאטה,שמההתחלה יעדתי את עצמי למשקל של 40 קילוגרם.שהגעתי ל40,כמובן שכבר הייתי שוב אנורקטית בכל נפשי. כרגע אני אוכלת בערך 5 ימים בשבוע,ארוחה אחת קטנה ביום- יוגורט 0% עם מעט קרקרים בפנים, או 4 לחמית מפוררים עם מים רותחים ו10 צימוקים. אני מקפידה לשתות הרבה מאוד נס קפה עם כמה כפיות סוכר כי אני מודעת לכך שזהו הדבר היחיד שמחזיק אותי במשך כל היום.הבעיה היא שכאן אני מבטאת את עצמי בתור אנורקטית ,אבל במציאות - ממש לא. אני לא רואה רזה במראה, לא במידות הבגדים שאני לובשת או לא מבינה סהכ מה כל כך רע בקצת לא לאכול.ההפך.טני מאוהבת בזה.מאוד.כשאני רואה ברחוב או במסגרת תקשורתית אנורקטית אחרת - אני מקנאה בה מיד שהי יותר רזה ממני.הן תמיד נראות לי יותר רזות ממני.בגלל זה לא טובה לי מסגרת של אשפוז,אני אהיה עסוקה רק לקנאות בכולן שהן רזות,אני לאכמו כן אני משתמשת בבקוניס ולקסעדין מס שנים,בכמויות נכבדות.הסיבה שאני כותבת עליה היא כדי לשאול משהו רפואי מאוד חשוב לי - אני לא במסגרת טיפול רפואי או נפשי,ולא ערכתי בדיקות דם למעלה משנתיים.אבל בשנה האחרונה,ובתקופה האחרונה במיוחד - הבטן שלי מתנפחת במהירות וצורה מדהימה.מספיק שרק אשתה בקבוק חצי ליטר של מים - והיא מיד תתנפח.אם אשתה משקה מוגז ,שלא נדבר על מצב של אכילה - היא יכולה להגיע לממדים גרוטסקים ממש- כמו אישה בהיריון חודש 4-5.אני מבקשת אם תוכלו בבקשה לעזור לי ,להסביר לי לענות לי לספק לי מעט אינפורמציה על כך,מדוע זה קורה ואם זהו תסמין של המחלה. ואם אפשר בבקשה לשאול עוד משהו - עדיין יש לי מחזור לא סדיר מאוד.מה זה אומר? שאני לא רזה מספיק,שאני לא רזה בכלל,שאני לא באמת חולה?והאם כאבי הבטן הנוראים שלי,והכאבים בוושט ובסרעפת קשורים למחלה?אני כל כך אודה לכם אם תענו לי,אני במצב שאני משתגעת,יש רגעים שאני רוצה רק למות ולעשות את זה מיד,בבקשה תענו לי על השאלות שלי.אתם תצילו אותי. ולבחור הבולימי שכותב דיי הרבה- אני לא מכירה אותך,וחבל,אבל אם הייתי- לעולם לא הייתי שופטת אותך על פי המראה החיצוני שלך או הייתי מתעלמת מכלכך הרבה אותות מצוקה.מי שעשה כן- יכול רק להתבייש בעצמו.ותראה שרק אם תרצה באמת - תצליח להבין סוףסוף מי אתה ומה אתה שווה,וכמה כל הסבל הזה לגוף שלך מיותר,כי אחרי הכל - הגוף שלך הוא אתה. ואני יודעת שזו הבעיה - שאתה לא רוצה מספיק חזק- כי זו הבעיה שלי.אני לא רוצה בכלל. תשמור על עצמך זה הכי חשוב. בבקשה תענו לי.בבקשה.אני מתחננת.בבקשה.

שלום, מאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיאטות מרזה ושוב משמינה וכן הלאה. כיום אני משתמת באבקות של הרבלייף עם ארוחה מאוזנת ביום. אני אוהבת מתוק בטירוף .בזמן האחרון יוצא לי שאני מחזיקה 3 ימים אוכל מאוזן ויום זוללת בטירוף במיוחד מתוק וגם מלוח (פחמימות) . אין לי מושג למה אני לא מצליחה להתגבר על הגוף כשהוא עובר שינוי לאוכל בריא שוב מכניסה שומנים . אני חושבת גם שמתוךלחץ אני אוכלת . יש מאמר שקראתי בו רשום שאם מרגילים את הגוף לאכול כמויות קטנות בסוף כשמגיעים למשקל הרצוי ואז רוצים לשמור ,הגוף יהיה רגיל לכמויות קטנות שאם אוכל יותר אז אשמין ואם באותה מידה לא ארד במשקל , נכון?
אנא עזרתכם , מיואשת

שלום .
אני בת 14 וחצי ואני סובלת מהפרעות אכילה .
בחופש הגדול שהסתיים לא מזמן החלטתי שאני שמנה ושיש לי רגליים מגעילות ואני צריכה להרזות .
אני 1.65 ולפני הדיאטה שקלתי 50 שזה משקל תקין ונורמלי לגמרי . התחלתי לאכול פחות שזה אומר משהו בסביבות 500 קל' ליום והרזתי והגעתי למשקל 47 ועדיין לא הייתי מרוצה .
אמא שלי שמה לב לזה ואמרה לי שרזיתי ושאני מרעיבה את עצמי ושבסוף אני אהיה אנורקסית ועוד כל מיני דברים אז היא שמה עליי עין וגרמה לי לאכול יותר (מה שממש שנאתי) ובעקבות זה עליתי במשקל .
כרגע אני עליתי 2 קילו ואני שוקלת 49 ק"ג . אני עדיין שונאת את הגוף שלי ואני עדיין עושה לי תפריטים של 300-600 קל' ליום .
אני יודעת שאני בסדר מבחינת גוף ולא שמנה, אבל אני רואה את עצמי אחרת . אני רואה את עצמי כשמנה, אני שונאת את הרגליים שלי ויש לי מן הרגל כזה שזה בא בטבעיות לגמרי שלפני שאני אוכלת משהו אני בודקת כמה קל' זה ומחשבת כמה אני אוכל כל היום ומה ..
ההפרעת אכילה הזאת נהפכה לחלק מהחיים שלי, לפעמים שאני אוכלת יותר מדי אני בוכה, מתעצבנת על עצמי ושונאת את עצמי .
אני לא יודעת מה לעשות ..
נ.ב
שכחתי לציין שכשאני קמה משינה יש לי סחרחורות וכשאני עוברת מחדר לחדר/מאור לחושך הסחרחורות חוזרות . זה קשור ?

שלום. הבת שלי בת 14 ובשנה האחרונה היא התחילה להתפתח באופן מואץ והעלתה גם במשקל. בחודשים האחרונים היא הורידה הרבה משקל, אני דואגת לה אבל היא אומרת שזה קורה באופן טבעי וזה כנראה כי הגוף שלה איבד איזון בגדילה וחזר לעצמו. היא מקבלת מחזור ומרגישה טוב, אבל אני דואגת שהיא הרזתה יותר מדי. שינויים קיצוניים כאלה בגוף הם דבר נורמלי או שיש צורך לקחת אותה לבדיקות ואם כן אצל איזה רופא?
אני מודה לכן מאוד ומאחלת חג שמח

אני בת 15 והדימוי העצמי שלי נמוך מאוד.
אני מרגישה פשוט נורא עם הגוף שלי.
וכבר לא רוצה לצאת מהבית מרוב שאני מתביישת בו.
כרגע אני שוקלת 50 ואני רוצה לרדת ל42
אני מודעת לזה שאני עדיין בגיל של התפתחות ואני זקוקה לאוכל
אבל אני פשוט לא מסוגלת יותר עם הגוף שלי.
כבר ניסיתי לדחוף אצבע מלא פעמים ולא הצלחתי להקיא משום מה.
אני מנסה פשוט לא לאכול אבל איך שהוא אני תמיד נישברת באיזו פרוסה .
אני לא אנוח עד שאני אהיה דקיקה (שזה אומר עד שאני באמת יאהב את גופי).
אבא שלי שולח אותי עכשיו לטיפולים מכיוון שהוא שם לב להידרדרות שחלה אצלי בזמן האחרון.
אני פוחדת ליפול לדבר האמיתי - לאנורקסיה
אבל מצד שני אני חייבת להיות רזה!
מה לעשות ?

מגיל 4 הייתי ילדה מאוד שמנה אך בחופש בין ח' לט' רזיתי בעזרת ספורט ודיאטה ונראיתי ממש מצויין אך בגלל שפחדתי להשמין המשכתי עם הדיאטה והספורט וירדתי עוד, זה גרם למצב שהייתי כמעט אנורקסית שקלתי 46 בגובה 1.68. למזלי הצלחתי לצאת מזה בעזרת תמיכתה של דיאטנית ומשפחה ועכשיו אני נראית מצויין אני רזה במידה וממשיכה להתאמן בחדר כושר.אך,עכשיו התעוררה אצלי בעיה חדשה כנראה בגלל שכמעט שנה הגבלתי עצמי באוכל(לא אכלתי מתוק בכלל,לא לחם,לא פרות ,לא תפוחי אדמה ועוד...) כעת שאני מאפשרת לעצמי לאכול הכל לפעמים זה הופך לממש התקפי זלילה בהם אני אוכלת ממש המון, אני לא משמינה כי אני מתאמנת בצורה איכותית מאוד ,יעילה ומאוד נהנית מהאימון אך זה גורם לי להרגיש לא בנוח מפני שאני מרגישה אחר כך בחילה וגם כי אני בכל זאת פוחדת להשמין מהסיבה שיש לי נטייה להשמנה, אך גם פוחד לרזות כי זה היה נורא...מה אוכל לעשות כדי להיות בן אדם נורמלי שלא סובל מכל מה שקשור למזון ומצליח פשוט לשמור על משקלו ולהנות מהחיים ומהמזון?