פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

למרות שזו שאלה אינדבידואלית רציתי לדעת מהו טווח הזמן שלאחריוהשיניים נפגעות מההקאות [בהנחה שמקיאים פעם בשבוע]למה זה גורם בדיוק הקאות לחורים ,שברים ,רק שיניים צהובות ,למה ?,ועוד שאלה אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שדגמניות לרוב בולימיות אז איך זה שהשיניים שלהן נראות לפחות בריאות?

שלום,
אני בת 20+ ,יש לי חברה שפיתחה בחצי שנה אחרונה הפרעת אכילה לאחר שנפרדה מהחבר, חברתי אוכלת רק סנדויץ אחד כל היום בטענה "היא לא רעבה", הדבר התחיל מחוסר מצב רוח או מצב רוח רע לדיכאון, דיברתי איתה אינספור פעמים אך בהתחלה היא הקשיבה לי אולם בזמן האחרון היא אומרת לי שאני מנדנדת לה ושאני לא אמא שלה והיא מכחישה שלא אוכלת ומשקרת לי שאוכלת.
חשוב לי לציין שהוריה לא מתעניינים במיוחד, אינם נמצאים בבית בכל שעות היום והיחסים נראים לי די מנוכרים. הצעתי לה טיפול פסיכולוגי והיא צחקה לי בפנים ואמרה לי שהיא בסדר ושהיא לא חולה.
אני ממש מתחילה לדאוג לה כי היא ירדה כבר 6 ק''ג ושוקלת 50 וממשיכה לרדת, נראית מעט חיוורת אם כי היא מאופרת בכבדות, הברק בעיניה אבד.
האם לדעתך, עליי לדווח למרצות שלנו??? מה עליי לעשות כדי להפסיק את הידרדרותה???
האם יש בידיי מה לעשות כדי לעזור לה???

תודה על ההקשבה, לי

שלום,
הייתי רוצה בבקשה לדעת מהן השלכות של הקאות על הבריאות. ראיתי בתוך כמה תגובות שמדובר בחומציות שהורסת את השיניים, בעיות פוריות ואיבוד אשלגן שעלול להביא לדום לב.
האם ישנן השלכות נוספות? איפה ניתן לקרוא עליהן בהרחבה?
מה קורה בזמן ההריון כשאישה מקיאה במשך מס' חודשים - האם קיימים סיכונים כמו בהקאה יזומה?
תודה

שאלה מטופשת אבל מה בעצם רע\לא טוב בבולמיה ?
ואדם בולמי עולה\יורד עקב הבולמיה ?

שלום לכולם

אני כותב את זה אחריי נסיונות רבים וכושלים שלי להפסיק עם הפרעת האכילה שלי.

אני אתחיל מההתחלה תמיד הייתי מודע לגוף שלי ותמיד הפריעו לי דברים בגוף. מאז שאני בן 12 בערך אני מתעסק במראה החיצוני שלי ללא הפסקה (אני היום בן 24)\

יש לי בעיית השמנה קלה ובנוסף השמנה במקומות כאלה לא רצויים כמו חזה ירכיים ישבן אני מרגיש ממש כמו בחורה לפעמים! תמיד הייתי נחשב לילד רזה אבל אני לא סבלתי את הגופף שלי מכיון שהחזה שלי היה ועד היום כמו של נערה מתבגרת משהו שאנשים לא ראו מתחות לחוצה והבעייה הזאת הולכת ונהיית יותר גרועה עם השנים. כשהייתי בן 13 זה היה עוד בסדר ויכלתי להתמודד אבל עד היום תמיד היו לי חרדות מללכת לים עם חברים וגם בצבא להתקלח עם עוד 50 בנים שכןלם רואים את הגוף שלי וחלק גם היו צוחקים עליי וזה פגע לי מאוד בדימוי העצמי שלי בביטחון ובהיותי גבר. בגיל 15 בגלל הרבה סיבות נכנסתי למצב שאני כל הזמן מרזה ומשמין הייתי מרעיב את עצמי הייתי רץ המון אוכל דברים דיאטטיים הכל רק בשביל שהחזה או איזור אחר בגוף לא ייגדל ועם הזמן היה לי יותר ויותר קשה לשמור על יציבות עם האוכל עד שבגיל 15 התחלתי להקיא (בולמיה) אף אחד לא ידע על זה חוץ ממני ושנה שלמה הייתי מקיא נהייתי מאוד רזה אבל עדיין נשארו לי שניי גושיי שומן כאלה שממש לא קשורים לגופי וזה עד היום מתסכל אותי! בסוף בגיל 17 הפסקתי להקיא וחזרתי שוב להקיא בצבא גם תקופה של שנה בערך ושוב הפסקתי ושוב חזרתי להקיא אחריי הצבא גם כן עוד תקופה של שנה. אחריי הצבא הייתה לי תקופה מאוד קשה בבית הביטחון העצמי שלי ירד בצורה מפחידה נהייתי מאוד לחוץ ומפוחד פתחתי סוג של חרדה חברתית והתביישתי מהמון אנשים שלא התביישתי מהם בעבר כמו חברים קרובים שלי היה לי מאוד קשה לשמור על יציבות נפשית וכן גם בעבודה כי כל פעם היה תוקף אותי איזה בולמוס רעב ובין אם נ=הייתי מקיא ובין אם לא זה לא היה משנה כי לא הייתי רוצה ללכת לעבודה למחרת הייתי מאוד מדוכדך עד שלבסוף פיטרו אותי מעבודתי וזה ממש שבר אותי וגם הפכתי להיות מאוד מאוד רגיש בנוסף לכל וזה פוגע בי מכל הבחינות (משפחה חברים חברה ובינתיים גם אין לי עבודה) . אני כבר לא מקיא שנתיים בערך אבל עדיין מקבל התקפיי רעב מפעם לפעם . לא מזמן חזרתי לארץ אחריי תקופה שלא הייתי שנה וחצי שבה גם טיילתי וגם עבדתי שעשתה לי בעיקר טוב למרות שפה ושם ואפילו לעיתים קרובות בהתחלה הייתי מקבל התקפיי רעב בהתחלה וישר הייתי אוכל בכמויות מסחריות אבל הפעם לא הייתי מקיא זה דבר שלא הייתי נותן לעצמי לעשות יותר ת היה לי מאוד קשה בטיול היו לי תקופות שהייתי ממש לבד בחורים מאוד נידחים והייתי מוד מתוסכל מזה וגם מאוד פחדתי ליצור קשרים חדשים עם אנשים ולא ידעתי מה לעשות הרגשתי פשוט חסר אונים שאני לא שולט בכלום בחיים שלי ובאמת שרציתי כבר לגמור עם זה. אבל תמיד הייתי מתעלה באיזשהו שלב לא הייתי מוותר לעצמי ואז שוב נופל .

וככה אני חי כבר יותר מ 10 שנים . הי

שלום שמי לירון אני בת 15 ואני בדיאטה התחלתי עם דיאטת כרוב ואני עושה אותה כבר במשך חודש כמעט אני לא מרגישה רעב אך אני ג םמרגישה נורא שמנה אני לא נשקלת כי אני מתביישת וכשאני אוכלת בערב שישי כדי שאמא שלי לא תצעק עלי אני מקיאה את הכל לאחר מכן
המשפחה שלי אומרים שרזיתי המון ושאני צריהכ להפסיק עם הדיאטה הזאת כי זה יהפוך לאנורקסיה אבל אני מרגישה נורא שמנה
מה לעשות ? איזה כדורי הרזיה מומלצים ?

אני ממש מודה לך על העידוד היום שברתי שיא של 3 שנים ואני ממש גאה בעצמי ,בכל פעם שיש בי את הרצון לאכול ולהקיא אני נכנסת לאנטרנט ופשוט קוראת כל מיני כתבות על בולימיה וזה מוריד לי את החשק ,אני ממש נלחמת בעצמי ועדיין יש לי מלא שאלות ,בגלל הבולימיה יש לי נטיה להעלות גרה כי הסוגר בעצם נפגע ונחלש האם גם זה יכול לפגוע בשיניים?ומה אני יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה ,והאם יש לך כל מיני עצות כיצד להתגבר על הפרעות אכילה ללא פסיכולוג ופסיכיאטר ,האם יש תרופות לא ממכרות חשוב להדגיש שיכולות לעזור בענין

כמה פעמים כבר כתבתי בפורום הזה על בעיתי -הולימיה אני ממש עכשיו תהליכי גמילה והכל אניעושה בכוחות עצמי ממש ללא עזרה של אף אחד ,קראתי הרבה בלוגים של בנות עם בולימיה וממש נבהלתי ודיי אני ממש נחושה להפסיק עם זה אחת ולתמיד ,אני במחלה הזו כמעט 3 שנים שמתוכם היתה לי בולימיה קשה של 2 הקאות ביום ואז הגעתי למצב שלא יכולתי לסבול את זה ועזרתי לעצמי להגיע למצב של פעם בשבוע ,עכשיו גם את זה אני לא רוצה אלא לצאת מזה לגמריי אחת ולתמיד אך מה שמפחד אותי זה להשבר או להגיע לזה מתוך יאוש או תסכול ,ועוד דבר ששובר אותי זה שכל הזמן אני שומעת שאחוזי ההחלמה נמוכים ובסוף כולם חוזרים לזה או נשארים עם שריטה לכל החיים ,אני ממש מאבדת מוטיבציה כשאני שומעת את זה ,איך אני יכולה להגביר את סיכויי ההחלמה שלי ,דיי אני לא רוצה אותה בכלל ,כרגע אין בי שום רצון להקיא אבל זה יכול לבוא בבום שרק אלוהים יודע מי יעצור בעדי ,אני מפחדת ששוב הראה את עצמי מעל האסלה ואני לא רוצה בזה ,אנא תני עיצה איך לעזור לעצמי ,לא פסיכולוג וכאלה אני לא מאמינה בזה לפעמים זה רק הורס כרגע אני כותבת וזה הרבה יותר משחרר ועוזר

היי שמי הילי אני חדשה בפורום.

אני בת 26 גובה 1.57 ומשקל 40 ק"ג.
בגילאי 17-19 הייתי שוקלת 47 ק"ג ווהייתי נראית מצויין, איך שהוא עם הזמן בלי דיאטה הדרדרתי למצב שלערכתי מוגדר כתת משקל.
מטיבעי אני לא טיפוס "אכלן" כלומר, אין לי תאבות לאוכל. אבל לפחות בעבר, הגוף שלי היה נותן לי איתותים: מתי הוא רעב? מתי הוא צמא? וכך שמרתי(פחות או יותר) על גוף סביר.
כיום, סוף יום אני קולטת שלא הכנסתי כלום לפה אז אני רצה ככה לחטוף משהוא(לא מתוך תחושת רעב, אלא מתוך הבנה שהגוף שלי חייב להתקיים מימשהו גם אם הוא לא מודיע לי על כך) ומנסה לאכול כמה שיותר כדי "להשלים" חסרים(ותאמינו לי זה לא כייף לאכול כשלא בא לך).

אני לא מקיאה(ואין לי תחושות כאלה), אני גם לא "דוחפת" אוכל ממש "בכח".
אני ממש רזה וזה ממש לא יפה, זה אפילו מגעיל(הנחמה שלי זה שאולי אני אשמין בשלב האימהי - אחרי לידה).
השאלה שלי: איך יוצרים תיאבון? ואיך הגוף מפסיק לתת איתותים? איך אני יכולה להשמין?

בני בן ה - 10 חי מהאויר כבר תקופה הארוכה. כמו כן הוא לא עלה במשקלו כבר 4 שנים 21 קג' וכמו כן הוא לא גבהה יותר מ - 5 ס"מ בארבע השנים האחרונות.
לקחנו אותו לכל מיני רופאים לבדוק מהי הסיבה. אין לו בעיה של הורמון גדילה, לקחנו אותו גם לפסיכולוגית, לדיאטנית וכולם לא עוזר. כל פעם שהוא צריך להגיע לשולחן לאכול יש לו איזה תרוץ אחר או שהוא מתפרץ ואומר שהכול מגעיל אותו.
הוא לא אוכל בשר ועוף, בקושי ירקות. הוא מעדיף כל היום פופקורן, וקרקרים מלוחים.
אני מאוד מודאגת, מה אני עושה? קשה לי לראות את בני במצב כזה .
תודה שרי

אני בקושי אוכלת כבר כמעט שנה, הורדתי הרבה משקל ואנשים אומרים לי שהגזמתי ושאני צריכה להפסיק . אני גם חושבת שיהיה חכם לפסיק כי אני כבר לא מרגישה טוב, אבל אני לא יכולה כי זה הדבר היחיד שאני טובה בו, זה שאני הכי רזה. אם אני אעלה במשקל אני אהיה אפס ולאף אחד לא יהיה אכפת ממני. לא יודעת, אין לי ממש שאלה, אבל בכל זאת הייתי רוצה תשובה אם אפשר

מה השיטה הכי טובה לטיפול בהפרעת אכילה של הורדת משקל קיצונית שעכשיו קשה לי לשבור אותה ואני ממשיכה להוריד משקל למרות שאני יודעת שזה לא בריא כי כבר התרגלתי לאכול ככה וכי אני לא יכולה לראות את עצמי מעלה משקל?

לפני כמה חודשים כתבתי בפורום הנוכחי ואני יודעת שאני צריכה איזושהי עזרה כי אני לא יודעת איך להתמודד עם זה לבד
אפשר תשובה פרקטית? אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי ולאיפה בכלל לפנות
יש דיאטניות שמעבר לזה גם עוסקות בהפרעות אכילה? כי לא נעים לי לגשת למקום שהוא רק לזה
אני תקועה באותו מצב כבר שנתיים וזה מתסכל אני חייבת לצאת מההתמכרות הזו
את יכולה לתת לי כיוון מה לעשות?

תודה מראש,
קשת.

היי לכולם,

אני בולמית בערך כבר 5 שנים, יש תקופות שזה בתדירות מאוד גבוהה ויש תקופות שאני מצליחה לשלוט בעצמי ולא להקיא, אבל לצערי הרב בסופו של דבר אני תמיד חוזרת לשם.

אני מודעת לעצמי ולמצב הנורא שאני נמצאת בו, אף אחד מהקרובים עליי לא יודע מזה והתמודדתי עם כל הרוע והתסכול של המחלה הנוראית הזאת לבד, אני פשוט רוצה לצאת מזה כבר, אני מתעסקת באובססיביות חולנית בכל מה שקשור לאיך שאני נראית, אני שונאת את הגוף שלי למרות שאני מקבלת מחמאות(דבר שעוד יותר גורם לי להכנס לתסבוכות), אני רוצה לחיות חיים נורמליים , חיים שאני אהיה שלמה עם מי שאני בלי שום קשר לכמה אני שוקלת , אני ממש מתחילה לפחד שאני לא יצליח לצאת מזה כי זה כבר חלק כל כך גדול ממני, יש בי את הרצון אבל אני מפחדת שאני לא יצליח לבד, ואני יודעת שאני לא ימשיך לנהל כאלו חיים לעוד הרבה זמן.

אני בעצם מבקשאת את עזרתכן, מה אני אמרוה לעשות?למי לפנות?לספר למישהו מהקרובים לי?אין לי כבר מה להפסיד ככה שאני מוכנה לעשות הכל...

בנוסף קראתי חומר על התרופה פרוזאק שזה עוזר לריפוי בולימיה, האם זה נכון?ואיך אפשר לקבל מרשם לתרופה זו?

אשמח אם תוכלו לענות לי בהקדם כי אני כבר באמת משתגעת,

תודה רבה ויום טוב

היי,
אני בת 25, בולמית כבר 5 שנים אך לא פניתי ואני לא מתכוונת לפנות לטיפול.
אני שוקלת בין 50-52 ק"ג ושומרת על משקל קבוע. לפני היותי בולמית הייתי באותו משקל.
בבית אצלי לא חושדים בכלל כי אני דואגת להסתיר את התקפי האכילה וההקאות טוב מאוד.
אני מודעת לכך שבולמיה נובעת בין היתר ממצב נפשי או רגשי קשה ומסיבות אחרות נוספות
אבל אני לא רואה בזה כל רע: אני אוכלת כל מה שחפץ לליבי הכל הכל כמו שכל אחד היה
יכול לחלום, אני מרכזת אוכל שאני הכי אוהבת בעולם ואוכלת בכמויות ונהנית מהאכילה
ומיד לאחר מכן עוברת לסיוט שנקרא ההקאה. לאחר ההקאה מצב הרוח שלי משתנה ואני מתחילה לבכות או להיות עצבנית ללא שום סיבה.
אין בזה כל רע: אוכלים, נהנים מהאוכל ויחד עם זאת שומרים על גיזרה. אני אמנם סובלת מחוסר ברזל אך גם לפני היותי בולמית סבלתי מחוסר ברזל! מדוע אי אפשר להתסכל על זה ככה:
יש כאלה שמונעים מעצמם לאכול כדי לשמור על המשקל אבל במקרה שלי אני אוכלת מה שחפץ לליבי ונשארת רזה. הבעייה היחידה היא מצבי הרוח אחרי ההקאה ואת זה אני פותרת בעזרת מקלחת מפנקת וישר לישון.
האם החשיבה שלי לא הגיונית? הדבר היחידי שמפחיד אותי זה שמישהו יגלה!