פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום. שילוב של תרופות הגורמות לעלייה בפעילות הסרוטונרגית בגוף מגביר את הסיכון לתסמונת סרוטונין (serotonin syndrome), תופעת לוואי נדירה אך מסוכנת, שסימניה: ריגוש יתר, אטקסיה, קצב לב מהיר, יתר לחץ דם, שינויים קיצוניים במצב הרוח, עצבנות, כאבי בטן, קוצר נשימה, איבוד הכרה. מומלץ להימנע משילוב זה עד כמה שניתן. תפנה למטפל שלך
בברכה,

היי זה שוב איתי .
שאלתי לגבי 225 מ"ג ונלה ו 40 מ"ג פלוטין. שכחתי לציין שאני נוטל זאת במשך שנה וחודשיים. עד היום לא היו לי תופעות לוואי. לא עצבנות, לא רגישות. יש לי בעיקר רק סחרחורות מידי פעם, לא תמיד. אבל אם יותר משנה לקחתי ולא היו תופעות לוואי. האם להמשיך עדין. תודה.

לאיתי שלום. אני ממליצה להיות במעקב אצל מטפל שלך.
תרגיש טוב,

שלום. בדרך כלל מספר שבועות
בברכה,

את יכולה לפרט קצת יותר?
מתי החלה התופעה
האם היתה חוויה קשה בעבר שקשורה להקאה?

בי
טלי בר

לקרן שלום. אני ממליצה לשוחח עם רופא מטפל. את הפסקת לקחת כדורים לפני כ3חודשים. הסתגלות למצב (ללא כדורים ) מצב חדש דורש השקעת מאמצים נפשיים ופיזיים.
הדרך הכי יעילה להתמודד עם מצב נוכחי , הסתגלות טובה למצב ומניעת הישנות של ההפרעה היא שילוב של טיפול תרופתי (יכול להיות שאחר פגישה עם פסיכיאטר המליץ לחזור לציפרלקס) ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). טיפול CBT קצר וממוקד ובמהלכו תלמדי כלים להתמודדות מיידית עם המצב וגם לטווח הארוח. כלים של שליטה יאפשרו לך למנוע התדרדרות של המצב והישנות של החרדות.
ציפרלקס -תרופה בטוחה גם לתווך ארוך. לא גורמת לתלות

תודה על פנייתך לפורום,
אשמח לענות על שאלות נוספות
תרגישי טוב,

אני לא מגיעה מתחום הפסיכיאטריה, כך שלא אוכל לענות על לגבי אותה תרופה.
אני מגיעה מהתום של הרפואה הסינית, וכמו שזה נשמע למראית עין, יכול להיות שהחרדה והדיכאון מגיעים יותר מהגוף.

כמובן שקשה לאבחן בפורום, אך
האם פעילות גופנית עוזרת? ממליצה לך לנסות תנועה מתונה, אפילו אן אין לך חשק :)
זה נשמע שיש שם משהו תקוע, שצריך להניע אותו.

את אומרת שאין לך תאבון, האם את אוכלת כמו שצריך?
זה גם משהו שיכול לעזור, אוכל שקל לעכל - כמו מרקים, וביכלל, אוכל מבושל יכול להרים את רמת האנרגיה בגוף ולחזק אותך.

והכי חשוב,
תני לעצמך קרדיט, עברת תקופה קשה, וגם עכשיו את עוברת תקופה לא קלה בכלל.
אבל יש שם עדין משהו חזק, שבועט, שרוצה לצאת החוצה מהמצב הזה - אני צודקת?
אין סיבה שלא תצליחי

אשמח לשמוע עוד
תקפידי לאכול
ותקפידי לצעוד (או משהו אחר)
ותחיכי (אפילו שזה קשה)
את תמצאי את הדרך לצאת מזה

בי בנתיים
טלי

שלום בתיה
האם דיברת עם הרופא מאז התחלת הטיפול?
בדיקות דם של בלוטת התריס (T3 T4)

האם לפני הטיפול גם חווית את התופעות הנ"ל?
אני לא רופאה, אבל יכול להיות שמשהו בטיפול לא מתאים לך, ונראה לי ששווה לברר.

חיזקי ואימצי
קחי אוור
טלי

שלום לך אישה יקרה,
זה מיטען גדול מאוד שאת סוחבת על הלב שלך. מאוד קשה ליחיות בהרגשה כזאת. זה כל כך חזק, שזה משתלט על כל הגוף.
אבל רציתי לשאול אותך, כמה זמן את כבר מרגישה ככה?
את זוכרת את עצמך בלי התחושה הכל כך חזקה הזאת?

זה נשמע שאת רוצה לצעוק את זה!!!! כל כך חזק שכל העולם ישמע!!! אבל זה איכשהו נשאר עצור בתוכך.

אני רק רוצה להגיד לך, דרך דפי האינטרנט המרוחקים האלא. שמעתי אותך
ולמרות שהעצבות הזאת כל כך משכנעת, למרות שנראה שאין שום סיכוי לשינוי, הרבה פעמים העננות משתנה ואפשר לראות קצת שמש, ואז כל נקודת המבט משתנה.

בכל אופן, אשמח לשמוע ממך עוד, פה על גלי הפורום.
שולחת לך מחיפה קצת חום, מקווה שהוא יגיע
טלי

מרגש עד דמעות לזכות לחום שלך, גם זה באנטרנט. תודה רבה לך

אני חושבת שרוב המבקרים בפורום הזה מכירים, ולו במקצת, את הרגשתך. ותאמיני לי, יש גם דברים גרועים יותר.... קודם כל- כל הכבוד לך על ההתחשבות במשפחה ושאפילו בתוך כל הקושי שלך את מסוגלת להיעצר ולחשוב על ההשלכות שיש למעשים שלך על סביבתך. לא כל אחד מסוגל לזה וזה ה-מ-ו-ן.
אני חושבת שמאוד כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית, כי יש מענה לקשיים שלך. נסי לדמיין את עצמך שמחה להיות בחיים, שמחה לפגוש אנשים ולתקשר איתם, מעניקה ומקבלת יותר אהבה, חיה את החיים האלה כפי שכל אדם אחר שלא סובל מדיכאון חווה אותם....
אני שולחת לך את כל האהבה והתמיכה ומאחלת לך שתצליחי להציל את עצמך ושיום אחד תוכלי להביט אחורה ולדעת שהחלק הזה בחייך נגמר וכבר לא מאיים על הקיום שלך בשלמות ובאושר...

מסכימה עם ענת,
יש הרבה יותר דרכים שאת יכולה לעזור לעצמך משאת חושבת,
חלק מהעינין הזה של הדיכאון הוא שהוא מספר סיפור כזה שאין תיקוה. אבל זה לא האמת!

יש הרבה אנשי מיקצוע, ורבים מהם יכולים לעזור.
פיתאום משהו בתנאים החיצוניים משתנה, ואז כל החווה משתנה

:)
בכל אופן,
נשלח לך עוד חיבוק,
ואם יש משהו שאני יכולה לעזור פה,
תכתבי
לילה טוב
טלי בר

זה לא שרע לי, כלומר- לא רע לי בגלל משהו שקרה, העבר שלי לא מייסר אותי
אני פשוט לא רוצה לחיות. התעייפתי, מיציתי, "הבנתי את הקטע", אני לא מיוסרת משום דבר בעבר, חייתי חיים טובים מבלי שפקדה אותי שום טרגדיה - אין שום סיבה או הצדקה למציאות כפי שאני חווה אותה בפנים- צער עמוק, כאב, עצבות, בדידות קשה. נמאס לי להרגיש כל הזמן לבד. זה לא באמת קשור למי או כמה אנשים סביבי, אני תמיד מרגישה לבד. ונמאס לי. לא מאמינה בעתיד, לא ממש בא לי לנסות לתת צאנס לכלום. אני עייפה. מאווד מאוד עייפה. רוצה לישון. לא רוצה לקום. די. הספיק לי.
לא מתכוונת לקחת כדורים. הלכתי לפסיכולוגית שמאוד עזרה בזמנו אבל בסוף- אני תמיד לבד מאוד. אין לי כח לזה. אני חושבת שיש דבר כזה שנקרא חינוך לדכאון- כשאתה גדל בבית כזה שבסוף אתה לא יודע אם העצבות היא בך או שפשוט אין לך מושג מה עושה בנאדם שלא רע לא. אז שמונה שנים אחרונות אני גרה בחול, רחוק מהם. אכן זה יותר טוב. אבל עדיין- את המשפחה אי אפשר להחליף, ומסתבר שגם לא למצוא לה תחליף. כל אשה מבוגרת ברחוב- אני מדמיינת איך זה יהיה אם היא תהיה אמא שלי. כל גבר/ חברה שאני פוגשת- אני רוצה שירצו אותי. אבל אני יודעת שאף אחד אף פעם לא יוכל לרצות אותי כמו שאני ארצה אותו. ונמאס לי להרגיש ככה. שונאת לרצות ולחפש יחס.

את אומרת שהיו לך חיים טובים ללא טראגדיות, אבל מצד שני את אומרת שאת מגיעה מבית שהביא אותך למצב שאת לא יודעת איך חיים אנשים שטוב להם עד שהיית צריכה לברוח מהם לארץ אחרת. אני מהמרת שיש הרבה בעבר שלך אבל את נוטה לזלזל בזה ולומר שיש דברים הרבה יותר גרועים ושאת סתם מתבכיינת. אבל זה לא נכון! תחשבי על זה- אם תקחי ספינה מלאה זהב מסוחר אמיד ותקחי ספינת צעצוע אהובה מתינוק- מי יצטער יותר? הרי שניהם יצטערו באותה מידה! הכל יחסי, מה שאת עברת בחיים שלך יכול היה להרוס לך הרבה יותר מאשר לבן אדם אחר שעבר דברים "קשים" בהרבה. לא לכולם יש את אותם היכולות הנפשיות להתמודד עם דברים ויש אנשים שהם רגישים יותר מאחרים...
ועוד דבר- נכון שתמיד קל יותר להרוס מאשר לתקן? כמה זמן היית בטיפול? תזכרי שמה שנהרס בך נהרס במשך כל השנים שבהם גדלת שזה יכול להיות בין15-30 שנים, אז בודאי לתקן את הכל ייקח הרבה מאוד זמן, אולי שנתיים, אולי חמש כל אחד והקצב שלו אבל ודאי שאין פה קסם מהיר וקל אלא רק עבודה ארוכה וקשה מאוד....
מחזיקה לך אצבעות ומקווה שתצליחי לצאת ממעגל הדיכאון...

אני שומעת את היאוש שאת מבטאת. זהו יאוש - נעים מאוד.
אבל העינין הוא כזה,
כרגע את חיה, אפילו שיש בך חלק מיואש, שכבר נמאס לו, ולא רוצה ליחיות, את חיה!
קמה בבוקר, נושמת, הולכת ברחוב עושה מה שאת עושה, וחיה
ומעבר לדברים הקשים שאת מתארת, מעבר לעננות החושך, תאמיני לי, יש גם אור, שמש, חיים.
הסבל הוא חלק מהחיים שלך כרגע, והמון אנשים סובלים (אולי אפילו כולם).
אבל העינין הזה אם הסבל, זה, שאת לא חייבת לתת לו את כל המקום.
הוא לוקח אותך למטה, אבל את לא חייבת לתת לו יד. בין כל המחשבות הקשות האלא יש עוד דברים יפים, קחי אוויר נעים לתוכך.
תחיכי לעצמך. אני מחיכת עכשיו אליך, אני יודעת שאת יכולה להרגיש את זה.
את בתקופה קשה - אבל יש בך עוד המון המון - בטוח
יש עוד מעבר למישפחה, מעבר לבדידות - את מוצאת בתוכך את הכוח לחיך פנימה ואז לאט לאט אנשים מחיכים אליך מבחוץ.
בדידות זה תחושה קשה מאוד, אבל היא נתונה לשינוי, היא לא חייבת להשאר כל החיים....

ודבר אחרון,
בין טיפול פסיכולוגי, וטיפול תרופתי, יש עוד אפשרות.
אני מגיעה מהתחום של הדיקור הסיני. הוא עובד על התפר הזה שבין הגוף לנפש. אם יודעים לעבוד איתו, אפשר מאוד להשפיע על התחושות בגוף, והרגש. ראיתי את זה כל כך הרבה פעמים בקליניקה.
אני לא יודעת באיזה ארץ את גרה כרגע, אבל אני מציעה לך לנסות.

שיהיה לך לילה טוב
מחכה לשמוע ממך
טלי

שלום. קודם כל השפעה של ציפרלקס מורגשת תוך שבוע עד שבועיים בממוצע. הטבה מלאה תיתכן תוך 4 עד 6 שבועות .
תופעות לוואי אפשריות כוללות: בחילה, יובש בפה, קשיי שינה, עייפות, הזעה מרובה וקשיים בתפקוד המיני. תופעות אלו הן בדרך-כלל קלות וחולפות בהמשך השימוש.
התאמה תרופות נוגדי דיכאון מאוד אינדיבידואלי. ציפרלקס הכי פחות גורמות לשינויים במשקל .
מותר לקחת ציפרלקס ולהשתמש בפלוקונזול ודלצין.
בברכה,

אני מפחדת מעצמי...

לענת שלום. מתנצלת על איחור. מזל טוב על הלידה!
דיכאון אחרי לידה הינה תופעה שכיחה יחסית אשר דורשת טיפול. נשים רבות מתנסות בדיכאון שלאחר הלידה. דיכאון אחרי לידה היא הפרעה פחות שכיחה אשר מתרחשת ב-20%-10% מהיולדות, עונה להגדרה של דיכאון מאג'ורי על-פי ה-DSM IV ונמשכת לפחות שבועיים. הסיכון לחלות בדיכאון אחרי לידה גבוה יותר ביולדות עם היסטוריה של דיכאון מאג'ורי או דיכאון אחרי לידה בהריונות קודמים. האטיולוגיה של דיכאון אחרי לידה אינה ידועה אם כי היא, קרוב לוודאי, מולטי-פקטוריאלית, כשגורמים פסיכולוגיים, ביולוגיים (כשינויים הורמונליים) וסוציאליים (כסביבה לא תומכת ואירועי חיים סטרסוגניים) משחקים תפקיד.
לא ניתן לאבחן דרך הפורום.כדי לתת אבחנה מדויקת נדרשת בחינה מעמיקה של מצבך.
אני מאוד ממליצה ממליץ לך לפנות לפסיכיאטר בהקדם לאבחון והמלצה על הטיפול.
את מוזמנת לפנות לאחד המומחים במיינד קליניק .
תרגישי טוב,
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

יש לי הסטוריה של דיכאונות, לא משהו מאובחן אלא משהו תורשתי שתמיד ליווה אותי. אני 4 חודשים אחרי הלידה, פחדתי מאוד מדיכאון לאחר לידה ובהתחלה הכל היה בסדר. בזמן האחרון ההרגשה רק הולכת ומחמירה. יש לי קושי לתפקד אבל לא מרגישה דחייה לתינוק אבל היו לי חלומות ומחשבות מאוד מפחידים... אני לא מצליחה לקיים יחסי מין אחרי הלידה ללא כאבים (פניתי לרופא ויקח עוד כמה חודשים עד שהכל יסתדר) מה שלדעתי רק מחמיר את המצב וגורם לניתוק גופני בנוסף לכל בן זוגי בדכ אדם מאוד תומך אבל נראה לי שלא מצליח להבין את מצבי הנפשי למרות שמכיר אותי בדכאון אנחנו כמעט ולא מתקשרים וזה הורג אותי ומביא אותי למחשבות עוד יותר גרועות... אני יודעת שאני צריכה עזרה אבל זה כל כך מייאש הלכתי לטיפול פסיכולוגי בתחילת ההריון עד הלידה כדי למנוע מצב זה ובכל זאת הכל התחרבש לי... אני לא יודעת אם אוכל לממן טיפולים אצל פסיכיאטר כי לא חושבת שאצליח לעבוד יותר מדי בעתיד הקרוב אז מה המוצא שלי מכל הבאלגן מה עושים? נמאס לי להרגיש כל כך כבדה בנפש נמאס לי....

למי אני יכולה לפנות בירושלים?

שלום. מתנצלת אך בפורום אנו לא ממליצים על מטפלים.
בברכה,

שלום.
כדי להבין ממה אתה סובל נדרש אבחון מקצועי ומעמיק. לצערי, דרך הפורום בלתי אפשרי לתת אבחנה. אני מאוד ממליצה לך לפנות להתיעצות עם איש מקצוע( פסיכולוג או פסיכיאטר ) בקופת חולים, מרפאה או תחנה לבריאות הנפש לפי מקום מגורך או באופן פרטי.
,בברכה,

איתי שלום,

אני מאוד שמחה שמצאת את השילוב התרופתי שעוזר לך. תמשיך כך ותהיה בקשר עם הרופא מטפל. התרופות שאתה נוטל מצויינות וניתן לעזר בהן לטווח הארוך. אף למשך שנים לא צפויות בעיות.

בברכה,

דינה שלום,

כדאי להתמודד עם החולה בצורה אוהדת ובלתי שיפוטית. כדאי להפסיק לבוא בדרישות, בתלונות ובטענות, כי בכל מקרה הן זוכות להתעלמות מצד החולה. זה לא מועיל וגורם להתנגדות ולהתרחקות.
מומלץ לשתף בני משפחה אחרים, חברים קרובים ולגייס אותם לעזרה. חשוב שבני משפחה, חברים יביעו דאגתם לחולה - כל אחד מבני המשפחה יביע דאגה עצומה, אמפתיה וקבלה, מבלי להאשים או לשפוט. יש להקשיב לחולה בסבלנות ובסובלנות, תוך הבעת אמפתיה למצבו. חשוב לאשר את תחושותיו של החולה ולגרום לו להבין שבגללן הוא סובל ויחד איתו סובלים גם הסובבים. בצורה כזו נוצרת נכונות מצד החולה לשמוע את תגובתו של בן משפחה או חבר תומך ולרכוש אמון. זאת הזדמנות להבהיר שאין ביכולתו של המאזין לעזור ולפתור בעיות בשום דרך מלבד ההקשבה ולהדגיש שהאדם זקוק לייעוץ מאנשים מוסמכים שיכולים לעזור בפתרון בעיות. זו הזדמנות שיכולה לכוון לטיפול.

חשוב להבהיר את ההשלכות של הסירוב לקבלת טיפול - מסתבר שבדרך כלל הסיכויים להצליח לגייס את החולה לטיפול טובים יותר אם ישנן השלכות מסוימות לבחירה שהוא עושה, לטוב ולרע. אם יקבל החלטה חיובית יקבל "פרס" ויהיו לכך השלכות חיוביות, דברים שהוא ירוויח; אם יקבל החלטה שלילית - יהיו לכך השלכות שליליות שאינן כדאיות לו. יש להבהיר ולהדגיש את הרווח וההפסד של בחירה זו או אחרת. ההשלכות של אי-השתתפות בטיפול לא צריכות להיות עונש לאדם הסובל, המטרה היא להגן על הבריאות ועל איכות החיים של האנשים הסובבים.

תודה על פנייתך לפורום,
חזקי ואמצי,
בברכה,

מה אתם אומרים?

חשתי את הכאב שלך ואני חושב שיש לי מוצא בשבילך דבר איתי עמית

שלום . משאלתך לא ברור לי על איזה תרופה מדובר?
בברכה,

שלום. השפעת הכדור תרגישי כעבור מספר שבועות.
תופעות הלוואי הנפוצות של ציטאלופראם הן: בחילה, כאב ראש, יובש בפה, ירידה או עלייה בתיאבון, ישנוניות, עצבנות יתר וקשיי שינה. תופעות אלו בדרך כלל קלות וחלקן יכולות לחלוף.
תרגישי טוב,
בברכה,