פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

האם יש פתרון לשינה תקינה לנוטלי כדורים אנטי דיכאוניים? אני ממש סובלת משינה מקוטעת ושטחית ואין מזור

שלום. אני כבר כמעט שנה אחרי לידה ועדיין בבית כיוון שהתפטרתי מעבודתי. יש לי עוד ילד בן 4 . אני כל הזמן עצבנית, מאין עצבים פנימיים שלא נותנים לי מנוח . זה משפיע על זה שאין לי חשק לכלום, הכל קשה לי . אני צועקת על בעלי ועל הילד סתם על כל שטות שהם עושים. ובסך הכל הם מקסימים ואני יודעת שאני הלא נורמלית בנושא. אני רוצה לחפש עבודה אבל אין לי כוחות לזה. מעין יאוש פחד ולחץ ללכת לראיונות ולחפש את עצמי. כמו כן יש לי משקל יתר ,אני מנסה לרדת במשקל אך כל הזמן כמו גלגל אוכלת מעצבים . בקיצור אני מרגישה חסרת אונים. מרגישה שאני רוצה לעשות שינוי בחיי. שינוי במשקל, מציאת עבודה חדשה , רוצה להיות יותר רגועה ואמא טובה יותר לבני ואישה טובה לבעלי ואין לי את הכוחות לעשות זאת. כל יום אני מרגישה שזהו יהיה טוב ושוב מתפרצים העצבים הבלתי נשלטים ושוב היאוש והבכי תוקפים אותי. אני כועסת על כל העולם ומאוד רגישה על כל מילה שאומרים לי. כועסת גם על הוריי שלא עוזרים לי כל כך .כלכלית המצב שלהם טוב מאוד ואני לא עובדת עכשיו והם לא עוזרים לי אפילו בשקל וזה מטריף אותי ומרגיז אותי. בקיצור שאלתי היא האם מה שאני מרגישה זה דכאון? התחלתי לקחת אומגה 3 1 גרם ביום האם זה יכול לעזור או שעליי לקבל גם טיפול תרופתי? האם יש תרופות נגד דכאון שלא גורמות להשמנה כי מספיק אני בעודף משקל? אודה על תשובה.

שלום. יום אחד שוטטתי לי באינטרנט, ופתאום ראיתי כתבה על איזה מחלה: דה פרסונליזציה. נכנסתי לויקיפדיה כדי לראות במה מדובר וראיתי שמדובר על אנשים שמנותקים מעצמם, פועלים כמו רובוטים, מרגישים שהם מנהלים שגרה בלי יכולת ממשית לשליטה. אמרתי לעצמי, בעיה ממש קשה, והעניין הוא שבחנתי את עצמי, ומאז שקראתי את הכתבה אני לא מפסיק לחשוב שאני מתנהג כמו רובוט. זאת אומרת, שמתי לב שאני יכול לדבר עם חברים, הורים, משפחה וכדומה, ואז שאני מתחיל לחשוב על הדה פרסונליזציה אני מתחיל להרגיש כמו רובוט. בכאילו אני מדבר אבל הראש שלי נמצא במקום אחר, מן הרגשה של רובוטיות. ההרגשה הזאת התחילה אחרי שקראתי על התופעה, מישהו מוכן להסביר לי למה אני מרגיש "רובוט"? בכאילו אני יכול לדבר אבל "לא באמת לדבר", אלא להרגיש רובוט?

אירנה שלום, ראשית תודה רבה על היחס. רציתי לספר לך והדגיש שלא ראיתי את התמונות בכללותן. אני הסתכלתי על התמונה הראשונה ולאחר מכן הסתתי את מבטי מהמחשב. חבריי דיברו בינהם על התמונות שראו ותיארו את התמונות לידי. ואני פיתחתי אותן במוחי. מאז אני נזכרתי בתמונות של זוועות שהיו בראשי. האם עדיין להסתכל באמת בתמונות למרות שלא ראיתי אותן? את חושבת באמת שזה יעזור לי ולא יפתח תמונות חדשות בראשי? מומחה אחר ייעץ לי ללכת למטפל בEMDR או מטפל התנהגותי קוגנטיבי, מה את חושבת על זה האם כדאי ללכת באמת ? ואם כן למי? תודה רבה לירון

פרונטלי(קליפת המוח החיצונית קדמית) יכול לסייע להפרעות קשב? הרי זהו האזור שבו הריטלין עובד ומעורר פעילות מוחית (או חשמלית) גבוהה יותר האם השינוי הוא זמני? והאם מבוצעים ניסויים? ובנוסף הבנתי שד"ר אברהם צנגן עשה זאת והרגיש יותר מפוקס

היי לפני כשבועיים פרסמתי שהטיפול ב-tms של חברת brainsway הביא לשיפור במצבי מקץ חודש של טיפולים אני יכול לעדכן ולאמר שהמצב חזר לקדמותו ואין שום שיפור השיפור שחשתי הוא כנראה תגובה למה שקורה אצלי כל פעם שאני מתחיל טיפול או תרופה חדשה לצערי אני לא איש בשורות לגבי הטיפול הנ"ל וכל תסמינים חזרו

ברצוני להקים קבוצת תמיכה לאנשים החיים עם חולי מניה דיפרסיה . 0546515077

שלום רב, לפני בערך חודשיים הייתי אצל חבר, הוא התחיל להראות לי תמונות של אנשים מפיגועים. סתם ככה. אני מהר מאוד נמנעתי מלהסתכל. אבל בלילה אני לא יכולתי להירדם כל הזמן אני חשבתי על זה, בסופו של דבר נרדמתי מעייפות. מאז ועד היום אין יום שאני לא חושב על אותם תמונות שראיתי ופיתחתי לעצמי בדמיון. גם כשאני לא רוצה לחשוב על זה אני מוסת לשם כמו תגובה בלתי רצונית שכזו. קשה לי להירדם בלילה , כשאני חושב על זה אני חש מן כאבים בשרירי בטני, לאחרונה גם התגלה לי חור בשיער של הראש (רופא עור נתן לי כדורים ומשחה כנגד זה). כשאנ י ישן אצל חברתי קל יותר להירדם. דבר כזה לא קרה לי בעבר ראוי לציין שאני הייתי רואה זוועות עוד הרבה לפני אבל עכשיו פתאום התגובות הם ממש קיצוניות. אני מדבר על הדברים הללו עם הקרובים שלי במטרה שע"י שיתוף חוויות אולי אני יצליח להדחיק זאת. אך זה לא עוזר . אני מקווה שתוכלו לעזור לי . האם בעיה זו מוכרת? איך לטפל בה? ללכת לטיפול אצל פסיכולוג? מה לעשות כדי לחזור לשגרת חיים נורמלית? בברכה רבה לירון

שלום רב, בן זוגי חווה אחד למספר שנים אפיזודה של שינה במשך מספר ימים. (20 שעות ביממה) וכאשר הוא קם הוא לא מעוניין לדבר. הוא בוהה בתוכניות ואומר לי שאין לא כח להתמודד עם שום דבר. הוא לא הולך לעבודה, רק במיטה. לאחרונה הוא חווה התקף דומה. האם זהו מצב של דכאון? איך אוכל לתמוך בו (במיוחד שאני מאד חרדה בעצמי) מהם סיכויי ההחלמה?

תודה לדר אירנה על תשובתה המהירה. לא ברור לי , אם הסבל שאני חווה ,שהוא הרבה הרבה מעבר לרמה החרדתית והדכאונית שממנה התחלתי בעצם את הטיפול , נובע ממצבי הטבעי , או שהוא תגובה לטיפול בכדור הIXEL , מה שנראה לי יותר , זאת מכיון שאני מרגישה החמרה במצבי מדי יום , לעומת הצפיה לאיזה שהיא הטבה ולו מינמילית עקב הטיפול אותו אני לוקחת כבר 3 שבועות. בברכה יפה

שלום אני בת 55, וסובלת כל חיי מחרדות. לפני שנתיים טופלתי בהצלחה בציפראלקס , אולם עקב מחלה אוטואימונית כבדית , הוחלט לתת לי עקב התקף חרדה ודיכאון קשה מזה 6 שבועות, איקסל. אני מטופלת בה כבר 3 שבועות , 50 מג לפי עצת הפסיכאטר, ועדין סובלת קשה מחרדה דיכאון חוסר תאבון , ירידה במשקל , והכי נורא אי יכולת לישון בכלל , רק בעזרת כדור ( אלפרוליד או ואבן) וגם אז רק שעה או שעתיים . מה דעתכם האם התרופה מתאימה לי? כדאי להמשיך בסבל הנוראי וחוסר התפקוד המשוע? או להעלות את מינון התרופה? להחליף למשהו אחר?

שלום אני למעלה מ 8 חודשים ,נטלתי סרוקסט.(בין אחד וחצי ל שתיים וחצי כדורים ליום) אחרי שהכרתי בחורה איתה יצאתי הפסקתי עם הכדורים. החלטתי להפסיק עם הסרוקסט בגלל מצבי שהשתפר והרוב בגלל שהחשק המיני שלי ירד . לאחר חודשיים הבחורה ואני נפרדנו . והייתי שוב בדיכאון עמוק ,מה שגרם לנשירת שיער מסיבית ביותר שגרמה לעוד יותר דיכאון .הפרעות שינה,היה חם לי בגוף שאני ישן ועוד בחורף! ולפעמים הייתי מתעורר עם כאבים בחזה כמו פאניקה . לפני חודש ,אחרי 4 חודשים בלי הכדורים התייאשתי וחזרתי לסרוקסט.חצי כדור ביום. אני כרגע יושן ממש טוב.אין לי התקפים ו והכי חשוב הפסיק לי נשירת השיער. השאלה הנשאלת היא אם השיער שנשר יחזור למצבו הקודם לפני 3 חודשים אחרי שהפסיקה לי הנשירה? תודה

אחותי סובלת מהתקפי חרדה. לפני עשר שנים חוותה לראשונה התקף ובמשך חודשים ארוכים היה לה קשה לתפקד. היא פנתהל טיפול פסיכולוגי וכעבור כמה חודשים התאוששה.מאז הצליחה לקיים אורח חיים נורמלי. לפני שבועיים שוב קבלה התקף חרדה. למעלה משבועיים היא לא מגיעה לעבודה,אומנם היא נעזרת בפסיכלוג אבל זה לא ממש מקל עליה. היא מסרבת לקבל טיפול תרופתי והודיעה כי היא לא מסוגלת לחזור לעבודה. מה יש לעשות כדי לסייע לה? חוששת שהטראומה מכך ששוב חייה מתפרקים יזיקו לה יותר בגלל שלא הצליחה להתמודד עם הבעיה. האם צריך ללחוץ באסרטיביות שתקבל טיפול תרופתי? מסרבת לצאת מהבית.

לחץ אטומי, אני מתפרק הבוס מתנהג אליי בצורה הכי לא מובנת שיש , ולא ניתן לדבר איתו.