פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

כבר שבועים מאז התחלתי את הטיפול כמובן בשל הפרעות חרדה ואני לא כל כך מבין את אופן הטיפול כלומר כל מה שאנחנו מדברים זה על הפחדים שלי, חרדות, מי אנ,י איזה בן אדם אבל הבנתי שטיפול פסיכולוגי התהגותי כוגניטבי אמור להיות תכלס לתת לך כלים כיצד להתמודד עם החרדות. האם זה נורמאלי שבשלב זה של הטיפול הוא ניראה יותר כטיפול פסיכולוגי רגיל שבו המטופל מספר את אשר על ליבו? מה בעצם השלבים של טיפול נגד חרדות? איך טיפול מסוג כזה בנוי?

אירנה שוב שלום , באשר למחשבות הטורדניות והכפיתיות כוונתי לכל מיני מחשבות שעולות בעקבות כל מיני ארועים ודברים מהעבר... לא דברים קיצוניים אבל הם גורמים לי להיכנס לכ מיני מחשבות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. האם אכן יש מקום לטיפול פסיכולוגי קוגנטיבי התנהגותי על מנת לסייע במצב זה? תודה ואשמח לתשובתך.

שלום רב, האם טיפול פסיכולוגי עשוי לסייע במצב של מחשבות טורדניות וכפייתיות? תודה.

אני על רסיטל מזה מס' שנים ומרגישה מצוין. אלא שנושא השינה כאוב מאד. אני ערה רוב הלילה וגם כשנירדמתי אני מתעוררת תכופות והשינה לא טובה. אני קמה עייפה. לאיזה תרופה נוגדת דכאון יש פחות או אין תופעות חוסר שינה?

אני בן 27 עוד מעט בתקופה האחרונה יש לי חרדות ומחשבות על החיים שלא נונתו תלי לחיות בשקט אני חש הרבה בחילות בעיקר שאני עם אנשים אתמול הייתי בארוע והיו לי בחילות וגם לחצים בחזה כל הזמן כאילו אני רוצה לברוח ולחזור לחדר שלי וככה אני נירגע אני אפילו מפחד לשתות בירה או לאכול במקומות אחרים זה גורם לי לבחילות וצורך להקיא מה שאני לא יודע עם זה בגלל החברה אני איתה מעל שנה ובחודשים אחרונים אנחנו ביחד לא ביחד ניפגשים לא ניפגשים שאני הולך להביא אותה או יודע שהיא תיהיה במקום שאני הולך אני נלחץ ואז מתחיל לי בחילות ולחצים ואחרי שאני כושב איתה אני מרגיש צורך לקחת אותה הביתה ולהיות לבד אפילו אתמול שכבנו אחרי שבוע ולקחת לי הרבה זמן ליגמור לא היה לי חשק ניקרעתי עד שגמרתי מה אני כבר לא נמשך אליה? או שזה בגלל שהראש שלי לא במקום ובמחשבות זה גורם לי לבעיות בסקס. אני חוזר אליה כל הזמן כי כואב לי עליה ומפחד לאבד אותה אבל אני לא יודע עם אני אוהב אותה או לא ואולי בגלל זה זה קורא לי או שהסקס כבר נימאס לי וצריך משהו חדש? או שגםמשהו חדש בסוף יהיהיה משעמם כמו הישן כי עם הזמן זה נימאס או שלא? אולי גוף יותר יפה יעשה ל יאת זה יותר או שגם אליו אנ ייתרגל וימאס לי. זאלות כאלה אני שואל כי היא קשר ראשון שלי וזה לא קל. היו זמנים שניפרדנו חזרנו ושוב ושוב וגם לקחתי כדורים נגד בחילות וכדורי הרגעה הייתי במצב לא טוב סגור בחדר לא עושה כלום לא אוכל כלום עד שיצאתי מיזה איכשהו קמתי מהמיטה והתחלתי לעשות מתח ריצה ולאט לאט חזר לי התיאבון ועכשיו שוב חזור לי הכל לא למצב שהייתי אבל מפחד שיגיע שוב המצב הזה היו פעמיים שהלכתי לאכול עם החברה והייתי רעב ופתאום איבדתי תתיאבון . למה כל זה קורא לי והאם זה בגלל החברה? שאנ יאיתה לא טוב ל יואנ ימרגיש תצורך להיות לבד שאנ ילא איתה אני לפעמים מרגיש צורך שהיא תיהיה לידי וניראה סרט ביחד או נעשה משהו. היום יושבים כל החברה בערב בבית שותים ואני מפחד ללכת אנ ייודע שאני ילחץ וירגיש צורך לברוח או יחכה לרגע שיגמר הערב ועם חברה שלי תיהיה בכלל אני ילחץ בטח השאלה מה גורם לזה עם זה היא? אולי פשוט לא טוב ל יאיתה ואני חוזר אליה כי כואב לי עליה או שאני מפחד לתהמודד עם זה ? חייב פיתרון לזה? תודה

לד"ר שלום רב,

אני בן 25,מזה 8 שנים סובל מחרדות ובמהלכם כשנתיים היפוכנדריה גם כן..
משהו קטן שיש לי הצטננות או דבר מה פיזי ישירות לוקח את זה למובן בריאותי פיזי ולא לחרדות
וחושב על סוף חיי כתוצאה מכך ,כבר מדמיין סרטים בראש איזה מחלה זו וכ"ד והולך לאינטנט
לחפש למצוא מה המחלה לפי התסימנים.לאחרונה רק לאחרונה לא היה לי את זה אף פעם אולי לא באותה עוצמה לפחות.כחודשיים אחרונים אני מרגיש מנותק מעצמי.ולא במציאות. כל הזמן חושב על כך שאני הולך ומשתגע,מתחרפן,הראש שלי לא מפסיק לפעול במחשבות. כל הזמן הוא במחשבות היה אבל משהו בחודשיים האלו קרה שאני מרגיש כבר לא יכול יותר. וממש קרוב להשתגע.ומפחד מכך מאד.הראש כואב ,יש חולשה של הגוף.ומחשבות רצים מלבד מחשבות שהיו לי תמיד . מחשבות על העתיד,מחשבות על ההוה,האם לקחת כדורים לא לקחת,האם אצליח ללמוד או לא.
האם אי פעם אצליח להתמודד עם החרדות האלו,עד מתי אמשיך להרגיש בחילות . מלא מחשבות.האם זה טבעי שארגיש ככה? או שאפשר אכן להשתגע ולהתחרפן וזה מה שככל הנראה הולך להיות חס וחלילה.או שזה ככה בבנאדם עם חרדות ודיכאון. האם הפחד משיגעון ,להתחרפן הוא רק בגדר פחד והוא שייך לחרדות? או שהמצב קריטי? שאלה נוספת.ידעתי כבר מספר חודשים לפני שההורים שלי נסעו לחופשה שנייהם יחדיו. מה שאף פעם לא היה והפעם נשארתי לבדי והם הפצירו בי לא לחייג אלייהם להטריד אותם האם הנפש אותתה ונפגעה מכך ואולי זה מה שגרם לי להרגשה לא טובה כללית לחלוטין. בימים שהם היו בחופשה הרגשתי כבר שאני מאבד את השפיות שלי.אולי כתוצאה מכך שנשארתי לבד בבית.האם יש בזה הגיון ?

בתודה רבה.

בני

אני בת 45 סובלת מחרדה כללית הרבה שנים בעיקר פחד ממחלות לפני כימה ימים עברתי בדיקת mri בשד בדיקה שיגרתית במקום ממוגרפיה מכיוון שעברתי בעבר הגדלת חזה ובדיקת ממוגרפיה פחות מדוייקת אין לי שום גורמי סיכון הבדיקה שיגרתית לחלוטין ולמרות זאת מאותו יום של הבדיקה אני לא יכולה לישון אני חרדה ובטוחה שימצאו משהו לא תקין היה נדמה לי שהטכנאית הסתכלה עליי בצורה מוזרה והחלטתי שבטח היא ראתה משהו לא תקין אני צריכה להמתין לתוצאות כשבועיים ואנילא מתפקדת אני משותקת מפחד יש לציין שאני אמא ל4 ילדים ובילדותי איבדתי את אבא שלי בגיל 12 ממחלה קשה ומאז אני מלאה בחרדות מה לעשות והאם זה נורמלי להגיב בצורה כזו עקב מה שעברתי בילדותי

שלום אני בן 33 סובל מדיכאון שנים ונוטל פלוטין לאחרונה אני מרגיש החמרה במצב והכדורים לא ממש משפיעים. נטלתי בנוסף כדורי הרגעה מסוג אלפרוקס אך לא מרגיש שום הטבה במצב. אציין כי אני עובד ומתפקד אך הרגשת הריקנות והדיכאון לא עוזבת כבר שנים מלבד תקופות מאד קצרות של הרגשה טובה. ניסיתי מספר סוגי כדורים. אני מתפקד לחלוטין עם הדיכאון אך מרגיש עצב שלא עוזב על אף הכדורים . מה עושים?

שלום רב. מזה שבוע וחצי שאני לא עובדת. בכל פעם שמחליטה ללכת לעבודה אני חווה התקף חרדה ודוחה את חזרתי לעבודה .הדבר חוזר על עצמו פעם בכמה חודשים ונובע מדחיות שלי שקשורות בעבודה. אני מטופלת מזה 3-4 שנים בסרוקסט שהוחלף לפני שבוע לויאפקס. את הסרוקסט התחלתי לקבל בעקבות דיכאון פוסט טראומטי שחוויתי לאחר מות הורי בהפרש של ארבע שנים האחד מהשניה.עד שהכדור ישפיע אני גם נוטלת אלפרליד25 מ"ג. לפני ארבעה ימים התחלתי חזרתי לטיפול פסיכולוגי שכולל גם CBT . שאלתי: האם אני צריכה להכריח את עצמי לחזור לעבודה למרות הערותיהם של הפסיכיאטרית רופאת המשפחה והפסיכולוגית שלי? כולן טוענות שאני חייבת להכריח את עצמי להתמודד עם משהו ממנו אני נמנעת כרגע. יש לציין שעד היום אני מלאת רגשות אשם על שלא הייתי לצידו של אבי בשבוע בו נפטר והעדפתי ללכת לעבודה. מה דעתכם?

שלום, אני לקראת נישואים לבחור אשר דודתו חולה במאניה דיפרסיה וכנראה שגם סבו. רציתי לדעת מהם הסיכוייים המשוערכים להופעת המחלה אצל ידינו. תודה רבה!

שלום רב! יש לי שתי שאלות: א. האם ישנה תרופה אנטי דכאונית שניתן לקחת בהיריון, ללא פגיעה בעובר? ב. תרופות שלקחתי בעבר כגון סרוקסט וציפרמיל פגעו קשות בתפקוד המיני שלי מבחינת היכולת להגיע לאורגזמה. האם יש תרופה שאינה גורמת לכך? תודה מראש על התייחסותכם.

שלום, שמי זיו ואני בת 22. יש לי בעיה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה שבגללה קשה לי לשמור על קשר זוגי. יש לי חבר כבר 3 חודשים. הבעיה שלי היא שאני יותר מדי קנאית וזה גורם לי לדיכאון. אני לא מפסיקה לחשוב על כך שחבר שלי יראה למשל את החברות שלי שנראות טוב (כי אני יודעת שברגע שהחברות שלי יהיו לידו הוא כן יסתכל וינעץ מבטים הרי זה גבר וזה משהו טבעי).. אני חושבת כל הזמן אם הוא הולך לים ואני לא יראה שהוא מסתכל על בנות. הקנאה שלי היא אובססיבית כי אני "חוקרת" אותו בלי שישים לב כמו למשל בודקת יום יום בפופיל שלו בפייסבוק(אתר חברתי) אם הוא מצרף בנות וזה מציק לי אפילו לראות שיש לו בנות ברשימת חברים. יש עוד הרבה דוגמאות לקנאה שלי אבל זה בלי סוף אז אני לא יציין פה. זה פשוט מדכא אותי שאני לא יכולה לנהל חיים נורמליים בלי לקנא כל הזמן ולדאוג ולחשוד. הוא בסך הכל בחור טוב והקטע שזה קורה לי עם כל אחד ולא רק איתו. אני מודעת לזה שזו בעיה. בבקשה עזרההההההה

שלום, האם הטיפול בtms יכול לסייע לאדם אשר סובל מדיכאון, חרדה וocd ביחד?

שלום רב אני אבא טרי אני רוצה לספר על תחושת חוסר אנרגיה , חוסר תקשור חברתי , לא משוחרר , חוסר יכולת אפילו לחייך , ואז הרבה פעמים אני מתחזה ומשחק אותה מחייך ושמח אך זה מכניס אותי בסופו של דבר לעוד יותר סטרס כאילו שהמוח שלי תקוע בלי קשר למצב החיצוני ולמה שקרה לי באותו יום אם טוב ואם רע זהו לגמרי מצב פנימי והוא מפריע לי במיוחד כאשר אני משתתף באירוע חברתי אז נדרש ממני לתקשר עם אנשים , זה מודגש ביתר שאת עם אנשים חדשים שאינני מכיר כמו למשל בעבודה חדשה אך זה יכול לתקוף אותי פתאום אפילו עם בני משפחה קרובים המצב הזה לא קורה כל הזמן אך הוא בתדירות די גבוהה ובמיוחד כשעליי להתמודד עם שינויים בחיים כמו לאחרונה לידת בני הבכור ללא ספק זה מוריד את איכות החיים שלי ונוטל ממני את שמחת החיים אבקש להתייעץ , תודה רבה

שאלתי שאלה אתמול על עצבים ויאוש ולפי מה שענית לי עליי לפנות ליעוץ פסיכיאטרי. לא ענית לי האם יש תרופות פסיכיאטריות שלא גורמות להשמנה? תודה.