פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

לא חי עם עצמי אז איך מרפאים את זה?

נראה שהתרופות לא עושות את העבודה. אני מנסה לחשוב בשבילך מה עוד אפשר לנסות. יש לך עם מי לדבר? מעבר לפסיכולוג? מעבר לפורום הוירטואלי? מישהו שיתן לך אהבה?... אני חושבת שזה יוכל לעזור לך. האם אתה מסוגל להחזיק כלב ולטפל בו? נראה לי שזה יוכל להוציא אותך קצת מהעיסוק התמידי בעצמך שבטח לא מועיל לך ולבעיה שלך. מעבר לזה, נסה לעשות דברים- לנקות, לסדר, לעבוד בגינה (אם יש), לצייר, לנגן (אם אתה יודע). כל דבר שיש לו ערך של תרפיה ועשייה. נסה גם לעשות ספורט. אני מקווה שמשהו מזה יועיל וישפר את מצבך. פז

אבל הקטע הוא שעם כל הרצון שלך לעזור לי וכל הכבוד על זה ., אני מבין שאת לא פסיכיאטרית אז את לא יודעת בדיוק מה זה דפרסונליזציה , דפרסונליזציה זה שאני לא שולט כל כך על המחשבות והרגשות שלי (מה שכן אפשר לעשות כשנמצאים בדיכאון) , ואהבה אפילו מי שיחבק אותי מאוד חזק , זה לא יזיז לי בגרוש אבל ממש ככה מה שאת שומעת , כי כשהוא יחבק הוא לא יחבק אותי כי אני לא נמצא.... זה נשמע מוזר אבל זאת המציאות , יש כזה דבר , כל העולם תומך בי , אבל האני שלי לא נמצא , ואיך להחזיר לעצי את "אני" . אני לא יודע , בכל אופן מחר אני מתחיל לעבוד , וחוץ מזה אני גם רוצה התייחסות מפרופסור גרינהאוס או אירנה נתנאל שהם בוודאי הבינו מה כתבתי , מה ניתן לעשות ? עכשו פסיכולוג אין ענין , פשוט זה לא בעיה פסיכולוגית זה פסיכיאטרי , ואני רוצה להיות כמו כולם בלי בעיה פסיכיאטרת , אז אולי אתם הרופאים יש לכם מה להגיד , תרופה שונה? משהוא אחר? אני פשוט רוצה להיות בריא ושאני אהיה בשליטה על החיים , שההגה יהיה בידי , זה לא המצב כשסובלים מדפרסונליזציה נכון רופאים? אז מה עושים ? פרופסור גרינהאוס אני מנחם ועשיתי tms אצלך אם אתה זוכר

אנשים בדרך כלל יוצאים מזה באיזשהוא שלב , או שיש מצב שאני אסבול מזה הרבה? אנא עידוד או הכוונה משהוא קצת יותר מעודד תודה רבה

מידע על TMS בכתבה:

http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=7705

בברכה,

מה החסרונות של השיטה? מה הסיכונים? למה משתמשים בזה רק לחולים שלא מגיבים לטיפול תרופתי, ולא מלכתחילה? (אין תשובה בכתבה)

עד כמה שאני יודעת אין תופעות לוואי, אין חסרונות ואין סיכונים ב TMS. ניתן להשתמש בו בכול שלבי הטיפול: לפני מתן תרופות, יחד עם תרופות כדי לעלות את יעילותן וכמובן כשהתרופות לא משפיעות במקרים של דיכאון עמיד.

אשמח לענות על שאלות נוספות,

תודה רבה רבה על התשובות. יש לי עוד מספר שאלות: 1. האם TMS יעיל גם כנגד חרדה? 2. למה אף פסיכיאטר לא העלה את זה כאופציה? (האם זה חדשני ועדיין לא ידועות ההשפעות ואולךי בגלל זה חוששים?) 3. האם זה טיפול יחיד או טיפולים חוזרים ונשנים? 4. מה אחוזי ההצלחה בטיפול כזה? (האם יש מחקרים בנושא) 5. מה עלות הטיפול? האם יש השתתפות קופ"ח?

(הרחבה של שאלה 1) האם זה יכול להועיל לחרדה כללית? (המאמר התייחס רק לדיכאון) האם יש לכם נסיון בטיפול כזה בחרדה? (הבהרה לגבי שאלה 3 שלי) קראתי שזה סדרה של טיפולים, אבל השאלה היא האם כשנגמרת הסדרה הטיפול "מחזיק", או שכעבור תקופה מסויימת צריך לחזור לסדרת טיפולים נוספת? ועוד שאלונת- האם הטיפול תמיד ניתן כתוספת לטיפול התרופתי או שהוא יכול להיות תחליף? תודה מראש...

TMS הינו טיפול חדשני ועדיין לא נצבר ניסיון מחקרי בתחום של חרדה כללית. הניסיון העיקרי סביב הדיכאון מראה תוצאות טובות של יעילות הטיפול כטיפול נפרד וכתוספת לטיפולים תרופתיים. הניסיון הוכיח את בטיחות המכשיר והטיפול ללא תופאות לוואי. למרות שפסיכיאטרים מכירים את סוג הטיפול עדיין אין הרבה רופאים שמומחים בארץ ל TMS, בתי חולים מעטים מאוד מצוידים במכשיר זה. הטיפול כולל סדרה של טיפולים כאשר מספר הטיפולים, תדר, עוצמה נקבעים על ידי הרופא לאחר אבחנה מעמיקה של מצב המטופל. לאחר תקופה מסויימת ניתן לחזור לסדרת טיפולים נוספת.
פרטים נוספים ועליות ניתן לקבל במיינד קליניק.

בברכה,

יעל שלום,

מומלץ לשלב תרופות עם תרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). בנוסף, ניתן לתגבר את התרופות עם טיפולים לא תרופתיים אחרים כמו למשל, TMS (גרייה מגנטית למוח) או ECT (טיפולי חשמל). מידע נוסף על CBT עבור דיכאון ניתן לקרוא בכתבה:
http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=5477

על גרייה מגנטית TMS:
http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=7705

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

תודה על התשובה. 2 שאלות לא נענו: 1. אפקסור: הפסיכיאטרית אמרה שבמינון היותר גבוה גם הנוראפינפרין נהיה פעיל וזה עשוי להועיל, אבל לפי מה שקראתי זה קורה במינונים גבוהים יותר גם מ-150 מ"ג... האם ב-150 מ"ג יש כבר השפעה של הנוראפינפרין? 2. חברה המליצה לי על טיפול הומואופטי שלדבריה עזר לה מאד. לפי מה שקראתי אין שום הוכחות מדעיות לטיפולים האלו. מה הידע שיש לכם לגבי יכולת של טיפול כזה לעזור?

יעל שלום והתנצלות על תשובה לא מלאה,

1. אפקסור היא תרופה שפועלת על סרוטנין וגם על נוראפינפרין בכול מינון (גם במינון הנמוך). כמובן, שאם עולים במינון (עד למינון המקסימלי המותר) האפקטיביות של התרופה עולה.
2. לא ידוע לי על בחינה מחקרית כל שהי על השפעת טיפול הומואופטי על הפרעות פסיכיאטריות. לדעתי הם לא יעילים ולא מזיקים.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

היי יעל, מאד מבינה לליבך. עוברת בעצמי משהו דומה בזמן האחרון. אם תרצי לדבר, כתבי לי וניצור קשר אחת עם השנייה. החזיקי מעמד, קרן.

קים שלום,

אחד הדברים שאין לנו שליטה עליהם זהו חיים ומוות. את מנסה להיות בשליטה על דבר שאינו בשליטתך (אם יקרה משהו רע או לא יקרה ממש לא בשליטתך). ניסיון להפעיל שליטה גורם לך להתקפי חרדה שאת מנסה להירדם. כדי להפסיק את המצב את צריכה להבין ולקבל שאת לא יכולה לשלוט ולכן, חשוב ביותר שתוותרי על השליטה, תרפי, תשתחררי ואז הכול יעבור.

בברכה,

היום התעוררה לי שאלה מה זה בעצם החיים ובשביל מה כח זה ? לאחרים אולי זה נשמע מוזר , אבל אני לא מבין בשביל מה כל העניין הזה לעזאזל , להתמודד עם תופעות עם מחלות וכולי , אני לא יודע אם זה קשור אבל בכל אופן אולי נתכתב? אני פשוט מה מעייפות העניים שלי נסגרות הכתו. [email protected]

השאלה התעוררה אצלי כבר מזמן, והיא מתחזקת ונחלשת לפי מצבי רוח משתנים. ברגעי ייאוש יומיומיים אני יכול להגיע לדיעה שהחיים לא שווים מעומה ועדיף לסיים את הסבל וההתמודדות הדבילית כמה שיותר מהר. מצד שני אני לא מרגיש שאני מסוגל לקחת את חיי, אני נורא פוחד מכאב ומלא-להצליח. תגובות הסביבה מייאשות, אף אחד לא מבין על מה אתה מדבר, האנשים הרגילים לעולם לא שואלים את עצמם, או שעושים כן בסתר סתרים. ויותר מכל, אין לזה סוף. כמה שאין לזה סוף, כמה שלא נגיד שאין לזה סוף לא נוכל להתחיל לחשוב על קצה האין סופיות של המשוואה. ליקום יש יותר סוף מלחרא הזה.

כנראה שזו המסקנה באמת, למראת שאני נמצא כבר בשלבים שפשוט לא בא לי לעשות כלום, גם לא לעזור לעצמי.

תשמעי גם לי בא מאוד למות בגלל הדפרסונליזציה והשגעון הזה אולי יש לך אימייל או משהוא שנוכל אולי להתכתב ולהתחלק ולראות אולי באמת יש קצת בשביל מה לחיות אני קצת ממהר אז אני מביא לך את הכתובת שלי (אולי יש לך מסן?) בכל אופן [email protected] והמסן שלי [email protected]

את כל כך סובלת ואני כל כך מבינה אותך, אני באותו מצב, היום התחלתי טיפול בהיפנוזה, בנתיים לא קרה כלום, תליתי בזה הרבה תקוות ואני מקוה שבהמשך ישפיע, גם אני ניסיתי אל כל הכדורים, עד לפני חצי שנה סבלתי רק מחרדות, אבל הייתי יצירתית וחייונית ומאושרת ופתאום משהו סגר עלי ואני לא מצליחה לצאת מזה.מתחננת לפניך,אל תותרי,זאת תקופה קשה, אבל את תצאי ממנה איכשהו,למה את מפחדת מהחשמל?זה לא מכאיב.אשמח לשמוע ממך.

גם אצלי הסיפור התחיל מחרדות, אבל הייתי יצירתית וחיונית (אבל לא ממש מאושרת, בגלל החרדות), ורק בהמשך התחיל הדיכאון הזה. לגבי ההיפנוזה- קבעתי בעבר תור וביטלתי כי לפי ממה שקראתי זה לא ממש עוזר לחרדה כללית (עוזר אולי לפוביות), ועלול אפילו להזיק לדיכאון. אשמח לשמוע על הנסיון שלך עם ההיפנוזה, ובכלל. אשמח גם לשמוע בת כמה את, מה את עושה ואיך את מתמודדת. פז

מיכל, זה נשמע נורא, ודווקא משום שאני יודעת היטב על מה את מדברת. אולי באמת כדאי שתנסי את הטיפול בחשמל? שמעתי על מישהי שעשתה את זה והשתקמה לגמרי. (אם את חוששת אולי אוכל להשיג בשבילך את מספר הטלפון שלה כדי שתדברו). אפשר אולי לשאול בת כמה את? איפה את גרה? האם תרצי אולי לדבר עם מישהו שמבין את הסבל הזה? (אני...) שיהיה שבוע מוצלח יותר... פז

שלום פז אני בת 35 וגרה בת"א.

אני בת 30, גם כן גרה בתל אביב.
את יכולה לכתוב אלי ל- [email protected]

(כתובת אימייל "אנונימית", בהמשך אתן לך כתובת אחרת...)

אני בנכנסת עכשיו לתקופה כזאת שחורה אחרי כמה חודשים של "בסדר" אחרי שבצבא היה לי גם דיכאון וגם בתיכון,וביסודי הייתי ילדת כפות נראה לי שמגיל ממש קטן רע לי אבל עכשיו אני מרגישה שהגעתי לשיא רציתי לדעת אם אפשר לפתוח או אם אולי יש קבוצות תמיכה או משהו בסיגנון כי זה יכול לעזור לראות עוד אנשים במצב ולדעת שאנחנו לא לבד ואולי כשנסתכל זה על זה המצב יראה פשוט יותר ואולי נרכוש חברים שיבינו אותנו וזה יכול ממש לעזור לחלק את הקבוצה לגילאים ולקטגוריות או משהו אני ממש רוצה לצאת מזה ואני לא רואה דרךת ועם "חברים" אני כל הזמן משחקת אותה שמחה כשאני לא אני שקטה בטירוף, פעם עוד היתה לי דעה על מצבים עכשיו אני מרגישה שאיבדתי את זה ואני לא מכירה את עצמי בכלל. ככה יהיו לנו אנשים שיבינו אותנו ואולי נצליח ביחד לצאת מזה. צעד אחר צעד

איילת שלום,

אינני יודעת מדוע היית נוטלת את התרופה ולמה הפסקת. מה שאת מרגישה כעת זה לא תופעות גמילה אלה חזרה של סימפטומים של אותה הפרעה שסבלת ממנה בעבר (דיכאון או חרדה). לעיתים קרובות אנשים נוטלים תרופות, מצבם משתפר בזכות התרופה והם מפסיקים ליטול אותה כי מרגישים טוב וחושבים בטעות שכבר לא זקוקים לכדור. ההפרע חוזרת כי בגוף חסר חומר כימי שהתרופה הייתה מספקת. לדוגמא, אם היית סובלת מלחץ דם גבוה והיית לוקחת תרופות להורדת לחץ הדם. היית מרגישה מצויין אבל לא היה עולה על דעתך להפסיק את התרופה. אותו דבר בדיוק מתייחס גם לציפרלקס.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

שלום לך,

ללא ספק אתה מרגיש מתוסכל ומיואש, התנהגותך נראת לך מוזרה. האם התייעצת עם פסיכיאטר בנושא? היום בשוק ישנן תרופות רבות ומגוונות שיכולות מאוד להקל ולשפר את המצב.

תפנה לרופא, חבל שאתה סובל!!!

בברכה,

שאני רועד הרבה , אבל בנוגע לתרופות הוא אמר לי עד כאן , אתה צריך לעבוד וזהו זה וככה תבריא , אי אפשר רק תרופות , אבל מה זה המחחשבות הבלתי פוסקות האלה שיש סיבה לזה שאני כותהב עכשו ומה המצב הפסיכולועי עכשו ומי ומו ולמה וכמה , מה איכפת לי לעזזל כל הסיפור זהז תן לי לחיות בשקט ולהנות , וזהו , למה כל תנועה שלי כבדה ומלאת מחשבות , קשה לי להסביר את מה שאני מרגיש ולכן אני חושב שגם הפסיכיאטר לא מבין

אין אפשרות להיפטר מדפרסונליזציה ע"י הסחת דעת ולחץ מכוון. בשביל להיפטר מהניתוק ומהתחושות שסובבות סביב הדפרסונליזציה, אתה חייב לקבל עזרה. יש תרופות שיכולות להפחית את הרמה של הדפרסונליזציה ותעדן אותה (לי אישית הן מאוד עזרו). אולי הן אפילו יעלימו את הניתוק לגמרי. הבנתי שגם טיפול קוגנטיבי עשוי לעזור. בכל מקרה, אתה ממש לא לבד. ויש מוצא.

על היחס אבל אני מתחיל לבכות עכשו (קצת דמעות בעניים) אחרי הרבה זמן שזה לא קרה לי בגלל הניתוק הארור למה?למה?למה? אני מת, פשוט לא פגשתי את עצמי הרבה זמן , עכשו רע לי מאוד מאוד מאוד אני בודד במלא מובן המילה , אני מדבר איתכם מתוך הבור העמוק(מאה מטרים בערך) שאני תקוע בו , רוב היום אני קבור שם (הייתי מעדיף שהתיאורים המציאותיים שאני נותן לכם כרגע יהיו מציאותיים באמת (אפילו אם בבור יש נחשים) מאשר שזה יהיה תיאורים על מצבי הרגשי ) אני מת שמה בבור , מה ניתן לעשות ? הפסיכיאטר נתן לי seroquel ו paroxetineu clonazepam , האם יש לכם עוד תרופה שיכולה לעזור לי לצאת מזה ? אם לא אני חושב שהשיקול שאני לא רוצה להעלותו על הכתב פה , יהיה ההחלטה הנכונה , אבל לא ,אני לא אעשה את זה , אבל בכנות , יש מצב לצאת מזה ולהרגיש טוב ? או שאני אסבול מזה לעד? אין לי טעם בסגריה , באורז ,בעוף או בגלידה או במקלחת או בצחצוח שניים אני מת שמתהלך ברחוב , אבל מה ההבדל? שמת לא סובל מחרדה ואני חרד מוות כאילו אני לא יודע מה, מי שלא עבר את זה לא יכול לדעת באיזו מין חרדה מתואר.......מקווה שיהיה יותר טוב , והאמת הלואי ידרוס עלי משאית , הייתי חייב להגיד את זה , סליחה אם הפחדתי אותכם , אבל פשוט נמאס לי , אני אובד עצות (קפה לא טוב לדפרסונליזציה? אשמח לדעת מה עוד אסור ) תודה רבה לכם על זה שאתם מתייחסים

אני לא מבין מה קרה לי? פשוט מהשהוא כימי בראש שלי השתנה ולקח לי את האני שהמצא בתוכו (אני לא יודע איך זה עובד) וחוץ מזה יש לי כל מיני מחשבות ברוח כאילו מחוץ לעזמי שאני בעצמי קשה לי להבין אותם כמו העובדה ששפות ודיבור נועדו לשמש לבן אדם שהוא הדבר החשוב פה והוא אם הוא רוצה הוא יכול להשתמש במילים כדי ש....לבא על הצרכים שלו , וגם אני חושב אלף פעמים ביום שפשוט אין כזה דבר שבן אדם מדבר שתי דברים ביחד , אלא בדיבור או בכתב הכל צריך להיות מילה אחרי מילה , וחוצמזה מה אני אמור לעשות כשאני מרגיש שאני אוויר כאילו מלאך כזה כלוןם לא מחשבות ולא רגשות ולא שום דבר המשך יבוא תודה , פשוט זה המקום היחיד שאני מפרק את התסכולים שלי , אבל מה שיהיה הכי מעניין זה כשאני אהריא ואחזור לעצמי ,אני אישית לא מאמין בזה , אבל אם זה יקרה , באיזה צורה זה יקרה?

כמו שכל יום קורה משהוא אסונות וכולי אז בטח שהחיים זה חוויה וחשוב וכיף , ויש אנשים ששותים אלכוהול כל יום ואני לא שותה , אז אם המחשבות האלה יעברו באשכם תצחקו , אבל לי זה מפריע, עכשו אני סוגר את העניים ואני אומר לעצמי , עד שאני אגיע לעצמי ויהיה משוחרר זה יהיה תהליך ארוך , חוצמזה אין לי זהות כי אני כלוםאני לא מחפש להיות שמח , אני מחפש להיות כמו כולם , נורמליים

האם פעם יחזור לי החשק בטוח? האם אני אפסיק להרגיש שונה מהאנשים סביבי?

מרגיש שאני חי בעל כורחי ואני רוצה למות , והתאבון בכלל דפוק לגמרי , אני אף פעם לא רעב

כמובן שניתן לצאת ממצבך. היום שוק התרופות מאוד מגוון ומאפשר להתאים תרופות באופן אישי. הטיפול המשולב של תרפיה התנהגותית - קוגניטיבית ותרופות מאוד יעיל. אמנם הבור שאתה נמצא בו נראה לך מאוד עמוק אבל אולי לא שמת לב, נפלת לתוכו עם סולם. השלב הראשון בהתקדמות בסולם למעלה הוא לפנות לפסיכיאטר אחר לקבלת חוות דעת שניה. השלב השני בסולם הוא למצוע מטפל CBT.

יש תקווה ויש מוצא!!!

במרכז של מיינד קליניק עובדים פסיכיאטרים ומטפלים מהשורה הראשונה מומחים ומקצועים.

נשמח לעזור!

אני באמריקה אני לא גר בארץ ,דבר שני האם קפה וסיגריות(האמת אני יודע שסיגריות זה לא בעיה ככה הפסיכיאטר אמר לי) אבל קפה מותר או אסור? וחוצמזה מה זה מטפל cbt ?ועכשו אני סתם רוצה לספר מה שקורה לי ( אני מעתיק ממה שכתבתי בדף כשחזרתי מהמסיבה) אם זה לא מעניין אותך את לא חייבת לקרוא , הלילה הייתי במסיבה בשביל להיות בחברה והרגשתי כלום ,אני מחכה מחכה עד שהרגשתי משהוא ,אני חושב על כל המחשבות המוזרות אבל אני לא מגיב לסביבה אני שואל את עצמי מה עושים האנשים פה במסיבה עד שרגע אני חזרתי לעצמי (יש לצייןשחבר שדברתי איתו איזה שעתיים לפני זה ומאוד הזדהיתי איתו , אבל אחר כך כאילו אני לא מכיר אותו "אני" לא פה, והמת הזה זה לא רק מת , זה מת פעמיים , אני לא מחליט מתי אני חי ומתי אני מת ,המחשבות שמסתובבות להם שם במוח מוזרות ביותר ,(אפילו אני לא יכול להסביר את זה, אני פשוט לא הרגשתי את עצמי במסיבה , אני לא מדבר כמובן ,בגלל שאין לי מה לומר,אני המת הוא משעמם מאוד , זה בעיה בהורמונים? במערכת העצבים שלא עובדת טוב? מה זה? זה ניתוק ארוך מאוד מאוד מאוד, אין שליטה על עצמי ,לא מרגיש שייך לעצמי , ואז לפעמים כשאני מתעורר מהמיתה הזאת , זה חרדה , אז אני מחכה מה יהיה הלאה , האני שלי יתעורר? כן?לא?מתי? איזה ריקנות בראש זה פשוט יותר מפחיד ממפחיד ,רוב היום אני אומר לעצמי הנה העולם ממשיך לחיות ואני מת (לפעמים , אני כל כך מת שהמוח לא חושב על זה אפילו ) אבל דבר אחד לא עוזב אתי יומם ולילה ,לאן אני ברחתי? אני בדווקא לא אומר "האני" , כי על עצמי אני לא מתבטא "ה" ,אף פעם לא אגיד המנחם שלי ברח,כי מנחם זה אני ואני ברחתי!!! אני מקווה שזה מובן , אני כמעט לא מתקשר עם אנשים , אני פשוט לא חי עם אנשים ,אני מתכוון שאני לא מתקשר אז אני בודד , תחושת הניתוק חריפה במיוחד , ככה זה נראה, להרבה אנשים זה קורה? אבל לפני המסיבה התווכתי עם מישהוא וזה היה מאוד לא נעים לי , הקול לא היה שלי. והרגשתי נורא דפוק עם עצמי , הקטע הבא הוא קצת מסובך , היה תקופה לפני חצי שנה שלקחתי אפקסור ואז הכל הכלהכל היה מצויין רק מה היו קטעים שהייתי צריך לשתוק כדי לא להבהל יותר מדי ולהרגע ואז תמיד קנאתי באלה שיכולים לדבר כמה שהם רוצים(אז היה לי כיף לדבר) אז לכן עכשו בתקופה זו אני מסתכל על אנשים שמדברים ואני מאוד מרוכז בעניין ועצם העובדה שהם יכולים לדבר , אבל זה כאילו שכחתי שלדבר זה עניין של האדם באופן טבעי הוא מדבר גם אם לפעמים הוא מדבר ולפעמים הוא שותק , ועכשו כיון שאני לא אני אז בכלל לא מדובר על לדבר או לא אלא הראש שלי עובד הפוך(ואפילו כשאני מדבר עכשו זה לא כיף לי כי זה לא דיבור שלי וזה דיבור שלא כמו כל בן אדם שחושב והוא רוצה להגיד מה שהוא רוצה להגיד אז הוא מוציא את המילים , אבל עכשו זה דיבור של ההוא המת שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו והוא כרגע חושב על זה ש"לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו " זה ביטוי כזה ואני מצייר לעצמי אנשים שאומרים את המשפט הזה כ

ככה בערפל , וכל מחשבה שעוברת לי בראש זה בצורה כזאת (יותר מדי מסובך אה? תארו לעצמכם שאתם בפנים )ומה שגורם לזה שאני מרגיש משוגע והכל מוזר לא משנה עם מי אני מדבר ,וגם אין לי תאבון , מה עושים עם זה ?יש תרופה גם לזה? אני אף פעם לא צמא או רעב, נו,,,, חוצמזה הניתוק מתבטא הן במחשבות והן ברגשות ,וחוצמזה ,זה נורמלי שהדפרסונליזציה מלווה במחשבות כאלה מטורפות?שאני בתור בן אדם נורמלי כמו שהייתי פעם לא הייתי חושב עליהם? הכל כבד לי אוי מה יהיה , נראה איך נצא מזה, פשוט נהייתי משוגע אין על מה לדבר , אשמח לדעת מה זה מטפל cbt (רוב הדרשה העתקתי מדף שכתבתי אחרי המסיבה כזכור) מעניין איך בן אדם חוזר להיות נורמלי ולהיות הוא על ידי תרופה , באמת מעניין..... אירנה אם קראת את הכל אני מודה לך מאוד על האכפתיות והעזרה בחינם כל הכבוד ,את ממש מנחה אותי אני לא צוחק אוקיי ביי

אני מכירה את התחושות האלו, וליבי איתך. אני חושבת שאתה צריך לקחת תרופות כדי לצאת מהמצב, וכדי להיות שוב בשליטה. מבינה את התחושה שהיית רוצה להידרס... לפעמים זה כ"כ קשה... אני קוראת לתקופה הזאת בחיי "הגיהנום". גם היום קשה לי, ואפילו מאד, ועדיין "הגיהנום" עבורי מתייחס לתקופה החשוכה ההיא. דע לך שהתחושות האלו של הניתוק הן לא שיגעון, אלא חלק מהחרדה. אתה תוכל לצאת מזה. האם אתה מקבל תמיכה מהמשפחה? תמיכה מפסיכולוג? תהיה חזק! קח נשימה ארוכה ונסה לזרום עם החיים בטוח שיגיעו זמנים טובים יותר...

CBT זה טיפול קוגנטיבי התנהגותי. דרך אגב, בן כמה אתה?

אני מנחם ואני בן18 הגהינום זה לא מילה , זה הרבה יותר מזה אין בפי מילים לתאר את מה שקורה לי עכשו למשל , כל גופי רועד מפחד כאילו הולכים להרוג אותי למרות ששום דבר לא קורה מסביבי , איך מתפטרים מהחרדה ? תגיד לי פז איך מתפטרים מהחרדה וואלה אין לי חשק לכתוב פה אפילו מרוב אי שייכות ודיכאון

לא יודעת איך מתפטרים. אבל תרופות יכולות לעזור בשביל איכות חיים טובה הרבה יותר לדעתי, אתה חייב ללכת לפסיכיאטר. במצבי חירום, כמו מה שנשמע לי שמצבך עכשיו, הייתי לוקחת כדור הרגעה. אבל באמת כדאי שתלך לפסיכיאטר ותהיה בטיפול. דרך אגב, את התחושות שאתה חש (דפרסונליזציה) הרגשתי בסביבות הגיל שלך, ואח"כ זה עבר. נראה לי שאולי זה יכול להיות קשור לגיל. תתעודד. אני מבינה שלא התגייסת, האם קיבלת פטור בגלל מצב נפשי? מה אתה עושה ביום יום? האם מישהו עוזר לך?

אני בקנדה כרגע והפסיכיאטר מפציץ אותי בכדורים ומחר אני אתחיל לעבוד כהוראתו אני מקווה שזה ילך לי כי כרגע המחשבות שלי מבולגנות בכל אופן תודה לך פז על ההתייחסות ועזרה , אם את מעונינת להתכתב הכתובת דוא"ל שלי הוא [email protected] והמסן שלי [email protected] ביי לילה טוב תודה רבה

מורן שלום,

ציפרלקס בהחלט תרופה מצויינת ואני שמחה שהיא מאוד עוזרת לך.
אל תפסיקי על דעת עצמך. לדעתי אין שום סיבה להפסיק.

שיהיה לך הרבה בהצלחה!
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

ציפרלקס נוטלים בבוקר ולא בערב.