פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

היי ,
אני בת 15 וחצי ועוד פחות מחצי שנה אני אהיה בת 16 .
אני ואמא שלי נוהגות לריב קבוע על יציאות ועל שעות חזרה .
אני בתור ילדה מאוד אוהבת לצאת ומאוד אחראית אני יודעת לסיכונים שיש בחוץ ויודעת לא להגרר אחרי הסביבה . אני שומרת על עצמי וישלי ביטחון עצמי גבוהה .
אמא שלי סומכת עלי ומאמינה בי אבל יחד עם זאת דואגת לי מאוד שאני יוצאת . היא לא "מתה על זה" שאני יוצאת .
היא מגבילה אותי ואומרת לי לחזור בשתיים וחצי . ולכל החברות שלי מסכימים להם בשלוש - שלוש וחצי .. לדעתי אני כבר יחסית צריכה תחופש שלי . אני ואמא שלי ממש קרובות אחת עם השנייה היא יודעת הכל עלי . אצלנו בבית אנחנו לא מסתירים כלום . הכל בגלוי אצלנו .
אני ואמא שלי ממש חברות טובות מספרות הכל אחת לשנייה . אבל עדיין כשאנחנו מגיעות לקטע של יציאות זה ריבים מעוסים זה עצבים אף פעם אני לא יכולה לצאת בתחושה שהנה אני לא צריכה להסתכל על השעון כל הזמן שאני יכולה להנות בלי לשים לב לזמן .
רציתי להתייעץ איתך ולשאול אותך , האם אמא שלי צודקת בכך שהיא מגבילה אותי כלכך ?
גם היא לא אוהבת שאני יוצאת פעם בשבוע , מה לדעתך זה נכון ?
אגב בחופש הייתי מצפה ליותר חופשיות והערכת זמן אבל זה לא קרה ..
אני באמת לא יודעת מה לעשות לי נמאס כבר .

אני מבקשת לדעת בקשר לבתי ( בת 27, וגרה עדיין עם ההורים). שמבחינה רגשית לא התפתחה מספיק. איזה מסגרת טיפולית תתאים לה כדי לקדם/ לתקן את העיכוב בהתפתחותה, וליצור יותר חיבור בין ההתפתחות הרגשית לבין גילה.

שלום,
בתי בת 14 ,ומשנה שעברה היא מנסה לשכנע אותי לתת לה לעשות עגיל בטבור.
אני אומרת לה בתגובה שזה מאוד מסוכן לגוף,אך היא מתעקשת שזה כלל לא מזיק. היא גם הראתה לי אתר המצדיק את טענותיה.
אך האם את חושבת שאולי זה מצביע על בעיה נפשית?

מחכה לתשובה,
תודה מראש ענבל גרייבסקי.

שלום רב,
אני אמא לבת 16 ובת 12.5. בנותי עצלניות מאוד ואינן נוקפות אצבע בבית. הנושא בטיפול בעיקר מול הבכורה עקב גילה הגבוה יותר. נקטתי בכל אמצעי, אין שיתוף פעולה עמה בקניית בגדים, יציאה לבילויים ואפילו עד כדי כך שלא חגגנו את יום הולדתה שחל בחודש שעבר (הרי לא נראה שהיגיע ל16). כל משימה הכי פשוטה אינה מוכנה לבצע בבית. לעומת זאת הדרישות רבות. למרות שאינה זוכה לשיתוף פעולה, אינה נענית לביצוע דרישות. מה לעשות?

במכתב שנשלח על ידי הנער צורפו גם תמונות משותפות שלהם (תמונות רגילות) שבוא הוא מחזיר
אותם ואין לו שום רצון וצורך בהן.

תןדה
אור,

יש לנו 2 ילדים: בן 10 ובת-13.5. לאחרונה נראה לנו שנעלם כסף מהארנק שלנו (ההורים).
אנחנו חוששים שזה מעשה הבת המתבגרת. אנחנו לא נותנים לה דמי כיס קבועים. אבל נותנים לה כבף ליציאות או שהיא משלמת מכספה ומחזירים לה. אנחנו לא עושים לה כמעט בעיות בחופש עם היציאות והיא די חופשיה במגבלות מסוימות. לא חסר לה כלום ויש לה מלא חברים.
השאלה היא איך לעצור את המעשה. אם נדבר איתה ישירות היא לא תודה, ואני לא רוצה לקרוא לה "גנבת".
אני רוצה שתבין שקודם כל לא לוקחים כסף בלי רשות, ושנית היא צריכה ללמוד גבולות לגבי הוצאות כספיות.
אשמח לקבל את הצעתכם בנושא.
תודה

שלום למומחים,
הבן שלי סיים בית ספר יסודי ברמת גן והגיע זמנו לעבור לתיכון .
אני רוצה שהוא יעבור לתיכון ולדורף בכפר הירוק שמלמד בשיטת ולדורף.
הוא פחות מתלהב מהרעיון ורוצה להמשיך עם החברים שלו. העניין הוא שבמילא הם כולם מתפזרים לכל עבר לכל מיני כיתות ומגמות.
אני חושבת שתיכון ולדורף יותר יתאים למבנה האישיות שלו ואני מאוד מאמינה בשיטה הזאת.
איך אני משכנעת אותו לעבור לשם?

אני מאוד אוהבת את אבא שלי ואני באמת רוצה להרגיש שהוא אבא שלי בכל מובן...
הבעיה, שהוא ממש לא כזה.
אם יש לי בעיה תמיד הוא יצדיק את הצד שלי שאני לא בסדר אפילו אם הייתי יותר מבסדר
תמיד יש לו התקפי עצבים והוא צורח על אמא עליי כלני והוא די אלים
לי בחיים הוא לא הרביץ אבל לאמא כן..
השיא היה שאתמול אחרי שאח לא פתח את הדלת במשך שעה וחצי וכ"כ הייתי בלחץ ודאגתי
אז העפתי לו מכות בגלל הלחץ..
לא ידעתי לאן נכנסתי הוא דפק בי מלאא צעקות כמו בבית משוגעים וחזר על זה שוב וצעק לי מטומטמת מפגרת
כ:כ נפגעתי אני רגשנית מידי זה לא נשלט והבכי זלג מעיני הקטע שהוא לא התנצל
רק אחרי שאמא המתוקה שתחיה הביאה אותי אליו לחדר ואז כביכול נרגעו הרוחו בנינו
אני יודעת שלא הייתיי בסדר בעינן האח כי הוא בדיוק ישן אבל זו התגובה הטבעית שלי אני כ"כ
דאגתי!!!
אני עדיין לא מצליחה לסלוח לו (לאבא) הוא כ"כ פגע בי ועוד התקשר לסתא וסיפר לה אז בטח עכשיו גם היא שונאת אותי
בחיי שנמאס לי ממנו כבר!

שלום,
בני בן ה15.5 מבלה את מרבית החופש מול המחשב עד כמעט לשעות הבקר וקם בסביבות
השעה 15:00 וחוזר חלילה, פה שם הוא יוצא עם חברים אבל תמיד חוזר למכשיר, בקשתי
ממנו מספר פעמים לצמצם את שעות המחשב (שגם חבריו יושבים) אך הוא טוען שהוא בחופש
ויכול לעשות ככל העולה על רוחו למורת רוחי.
אודה על תשותבכם,
איר

בני בן 15, מתלונן על כאבי בטן והליכות דחופות לשרותים, רגישות זו קיימת מתקופות מסויימות בעבר, אבל בחודשים האחרונים הלכה והתעצמה,
ההתעצמות מתבטאת בכך שהוא לוקח איתו כדורי קל בטן לכל מקום,
הוא פוחד לנסע לחול עם משלחת שלא ייתקף בכאבי בטן, הוא נמנע מלאכול יתר על המידה כדי שלא תכאב הבטן, והוא נכנס לשרותים עד 5 פעמים ביום. הוא מאוד טרוד מזה, הוא ילד רזה, ובנוסף בשבועיים האחרונים ירד שני ק"ג, והוא מודאג מזה מאוד. עשינו את כל הבדיקות הרפואיות בימים האחרונים ששללו בעיה פיזיולוגית, בדיקות דם, בדיקתת רופא, והליקובטור פלורי.
אנחנו מנסים להרגיע ולהגיד לו שזה יחלוף, שזה זמני, שזה רגשי ואין לו ממה לחשוש, אבל הוא מוטרד וחרד מאוד מהמצב. משתדלים מאוד שלא ימנע מלעשות דברים בגלל זה.
אבל אנחנו גם מרגישים שאיןם לנו את כל הכלים להתמודד עם הענין, הוא הבן הבכור, ויש לנו עוד ילדה בת 10.
נשמח לעיצה, לרעיון, האם לפנות לטיפול מסויים, מה עושים?

שלום רב
אני נשואה לגרוש +2 ילדים.
בתו בת ה-18 גרה אצלינו מפאת שאמה זרקה אותה מן הבית (לאמא חבר+2 ילדים ממנו)
יש לציין שלנו יש ילד משותף בן 4 ואני הרה.
לדעתי הילדה צריכה לקבל עזרה וללכת לייעוץ, אני רומה לעזור לה, אבל היא איננה מוכנה לשמוע על
עזרה.
כמו כן טון הדיבור שלה לא יפה כלפינו אבל בסה"כ היא ילדה טובה ואני ממש רוצה לעזור לה מפאת כל המשקעים שנוצרו לה בשנה האחרונה.
דרך אגב היא איננה רוצה להתגייס לצה"ל.
אודה לכם על שיתוף הפעולה.

שלום רב,

אחד מבניי, תאום בן 14.5 ממש מתבזבז וזה הסיפור (אנסה לקצר):
הוא סבל בעברו מאיחור בהתפתחות: החל לדבר בגיל שלוש וחצי, החל ללכת בגיל שנה ותשעה חודשים וגם מאובחן כהיפוטוני. בעבר קיבל טיפולים של ריפוי בעיסוק, התעמלות מתקנת וקלינאית תקשורת. מעולם לא העלינו על דעתנו שיש לו בעיות קשב וריכוז רק בחטיבת הביניים המליצו לנו שיעבור אבחון. יש לציין שמדובר בילד חכם ביותר וראו את זה מקטנות. הוא עבר אבחון פסיכו דידקטי מקיף . על פי מבחן TOVA יש לו הפרעה גבולית של קשב וריכוז. יש לו קשיי התארגנות מרובים. ועכשיו למה שמתכסכל אותי כאימא שלו:
על פי האבחון הוא השיג את התוצאות הגבוהות ביותר שאפשר להשיג בחשיבה מתמטית. יש לו יכולות גבוהות מאוד בתחום אך הילד בהקבצה ב' וגם שם ציוניו בסביבות ה -60 עד 70. ניסיתי לסדר לו מורה למתמטיקה שמתמחה בבעיות קשב וריכוז אך הוא סירב ללכת אליה. לדבריו, לא מפריע לו שהוא בהקבצה ב'. איך אפשר לגרום לו לרצות לא להתבזבז בצורה כזאת?

אני בת 14 ומאז שאני בת 9 גילו לי בעית קשב הטיפול הנכון שמצאו בשבילי הוא רטלין הוא עוזר לי מאוד אני מרגישה שבילעדיו אני אחזור להיות תלמידה גרועה בלי חברים וכן זה הוכיח לי שהו עוזר לי בעבר לא היו לי הרבה חברים והצינים שלי היו נמוכים היום הצינים הם מעל 90 וחלקחם אפילו 95 ויש לי המון!חבריםאני מקבלת תעודות בלי ציון מתחת ל-90 הרטלין עוזר לי בריכוז הבעיה שמתעוררת בי כול הזמן היא "הדימוי" של הרטלין לא פעם שמעתי בדיחות על הרטלין הזה בטלויזיה וזה גורם לי להפסיק לקחת אותו תקופות ארוכות ואני שוקעת בדיכאות אני מבינה שהוא עוזר לי ואני גם יודעת שעם אספר זואת לחברותי היו כאלה שיצחקו וירכלו והיו כאלה שיבינו אני גם לא רוצה לספר למורי על כך בבית הסםפר אני לא מקבלת את ההקלות שמגיעות לי כי המרות לא יודעות שאני משתמשת ברטלין המצב נמשך שנים והורי מודעים ומנסים לעזור כמה שאפשר אבל אני לא מוכנה לשמוע אותם ניגמה לי שהם לא מבינים כ"כ את הבעיה
האם המצב נראה לך בסדר? אני מרגישה שאני חיה בסביבה שלא מבינים אותי !מה לעשות?

עכשיו החופש הגדול ובני לא מזמין חברים ולא מתקשרים אליו כל היום מול הטלוויזיה כי לא רוצה ללכת לקיטנה יש לציין שמצב רוחו תקין והיחסים בין בני המשפחה טובים. אני לא יודעת למה הוא לא מסתדר עם חבריו. הוא לא רוצה לעסוק בספורט ונראה די בודד. השאלה שלי היא האם לפנות ליעוץ מקצועי וכיצד יוכל לעזור לו בכך אני מאד מודאגת בגללו. בלימודים הוא תלמיד טוב אבל לא אוהב ספורט וטוען שחבריו קצת ילדותיים. בברכה טלי

שלום,
בני בן 13 וחצי הוא הולך לישון בשעה 5 לפנות בוקר וקם בשעה 15:00 בזמן שהוא ער הוא צמוד למחשב הוא מסרב לבוא איתנו לבריכה, לטיולים וכד' כמו כן הוא לא מתקשר לחברים ולא עושה ספורט ניסיתי לדבר איתו אך ללא תוצאה הוא כל הזמן חוזר על המשפט תפסיקי להתערב לי בחיים.
האם כדאי להעניש אותו כמו לקחת לו את המחשב?

בני כבר תקופה ארוכה לא מדבר עם אביו הוא כל הזמן מקלל אותו אומר לו תמות כשבעלי עונה לו זה הגיע לעימות פיזי כך שאמרתי לבעלי פשוט להתעלם ממנו אמנם יש שקט בבית, בעלי לא נותן לו דמי כיס ולא קונה לו דברים. דיברתי עם בני שילך עם אביו לייעוץ אך הוא מסרב. האווירה עכורה בבית, ואני כל הזמן על המשמר להרגיע את הצדדים. מה ניתן לעשות?