פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום
הפסיקו להעמיד פנים שאתם לא יודעים. לכפות עליהם את רצונכם לא אפשרי אך להביע את עמדתכם וסיבות לכך היא חשובה מאין כמוה. כדאי לחשוב על הסיבות שלא מאפשרות לכם ההורים לנהל שיחה כנה ואמיתית שבמהלכה ילדכם יספרו ויתיעצו איתכם לגבי הפעילויות וההחלטות שהם עומדים בפניהם.
השליטה שלכם נובעת מהיכולת שלכם לנהל מערכת תקשורת חיובית ופתוחה עם ילדכם וממקום זה להוביל דרך מנהיגות מקדמת ללא כפיה אלא על בסיס בחירה. כמובן שטעויות הן הדרך היחידה להתקדם ואף אחד מאיתנו לא חסין מהן כך שיש לאפשר מקום לטעות גם אנחנו וגם הם.
בדרך זו גם נוריד את רמת המתח המצטבר בעיקבות חשדנויות והסתרה.
בהצלחה

אייל שלום,

ע"פי דבריך, אנחנו יכולים לדעת את מעשיהם ועדיין לאפשר להם להמשיך בזה.
נראה לי בעייתי לומר שאנו יודעים ולא לנקוט שום צעדים.
הם יודעים טוב מאד מהי דעתנו בנושא.

לא ברור לי איך זה בסדר לדעת ולוותר. מצד שני- זה לא בשליטתנו, אנחנו לא איתם 24 שעות.
מה עושים?

שלום לך שוב
זה מכבר כדאי להשלים עם העובדה שאין לנו שליטה מוחלטת על ילדנו בגיל ההתבגרות!!! קשה לקבל אך זאת האמת.
אנחנו יכולים לדעת את מעשיהם מתוך מערכת יחסים שמאפשרת תקשורת פתוחה וכנה. זה כן. אבל לדעת מה הם עושים מתוך השערות, מעקבים, תחושות זה לא. עדיף שבנך יהיה מסוגל לבוא אליך ולספר לך את מה שהוא עושה כדי לקבל עצה ולא יסתיר את מעשיו. מובן החשש שלך שמנרגילה אפשר להתדרדר למקומות אחרים אך סמוך על החינוך שנתת לילדיך במשך השנים. זכור שכפייה תביא לניכור והסתרה ואת זה אתה לא רוצה!!! אתה כותב שהם יודעים את דעתכם, אבל, האם כינסתם שיחה משפחתית שבה אמרת את דעתך ונימקת את הסיבות לה? ובמקביל האם תהייה פתוח לשמוע למה הם מעשנים?
מה שעושים, זה מדברים אחד עם השני כדי להבין אחד את השני. נרגילה זה מנהג נפסד אך מה לעשות יש כאלה שנהנים מזה והיום הרבה מהם הם בגיל ההתבגרות. חשוב לדעת שסמים לא נכנסים לתמונה כי אז הסיפור הוא שונה לחלוטין. אך איך תדע ללא תקשורת כנה, איכפתית ,חמימה, אוהבת ונטולת מתחים?
אז, נקוט עמדה ברורה ודאג שעמדה זו תושמע ובמקביל תזום שיחות משפחתיות על בסיס קבוע מתוך עיניין אמיתי בחיי ילדיך ותראה איך דברים משתנים לטובה.
גם אם זה קשה בהתחלה אל תוותר, הראה נחישות וצור חמימות אנושית שתאפשר לשיחה כזו להתממש.
עצם העובדה שילדך יודעים את עמדתך ובמקביל הם יודעים שאתה סומך על שיקול דעתם יביא אותם לחשיבה מחודשת על כל הנושא. חופש בחירה, אחריות ועמידה בהסכמים אלו הבסיסים שאליהם אתה צריך לשאוף בהתמודדות שלך איתם.
מקווה שעזרתי ואם לא אז אשמח לענות ולפתוח את הנושא יותר
בהצלחה

ממש לא שווה להתאבד בגלל אחות שמציקה, הרי יום יבוא וכבר לא תגורו יחד. גם לא בגלל שיניים עקומות שמהר מאוד יחזרו להיות יפות בעיקבות הטיפול.
כדאי לך ואפילו אתה חייב לספר את כל מה שכתבת בפורום להורים ואם לא תצליח פנים מול פנים אז לכתוב להם מכתב מפורט.
אל תחכה, תגייס הרבה אומץ ותעשה את זה. אני בטוח שיהיו לך הפתעות טובות ואני אשמח מאוד שתעדכן אותי.
ואני לא מסכים שהעולם חרא, לפעמים קשה ולא כיף אבל רק לפעמים.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=19 id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

שלום לך
ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות. זה הזמן לשנות גישה מחוקים כללים להסכמים מחייבים לשני הצדדים. גיל התבגרות מאופיין בראייה מאוד צרה של הסובב. מבחינתם את מפריעה להתנהלות של החיים שלהם. הכי חשוב בעולם זה מה שהם עושים וזה טבעי ונכון. כרגע הם בשלב שהם מגלים את היכולות שלהם והדרך שלהם לעשות זאת בא לידי ביטוי בהתנגדות כלפי הסביבה קרי ההורים. לכן במקום להלחם ולהתרגז ממצב עניניים טבעי, כדאי לקחת הרבה אויר ולעבור למנהיגות הורית מקדמת לקיחת אחריות עם כל מה שמשתמע מכך. אם ילדיך בוחרים להתעלם מעזרה בבית, זה מציע שהם מוכנים להתנסות בבחירה אישית ולקיחת אחריות. ניתנת פה האפשרות להפסיק להיות שוטר ולהפוךלהיות מקדם ועוזר. על בסיס הסכם של מי עושה מה ולמה, אם פרוט של מה קורה כשלא עומדים בהסכם אפשר להגיע לתוצאות מפתיעות. סוד ההצלחה בתהליך זה קשור לעיקביות ללא פשרות. לדוגמא: חדר מסודר כתנאי למחשב, או עזרה בבית. מומלץ לנהל שיחה ולהביא את הילדים לשיתוף פעולה כך שהם מחליטים מה יקרה ולא יעמדו בהסכם, (מומלץ הסכם כתוב)אנחנו ההורים רק עוזרים להם לממש את אחריות שלקחו על עצמם.
לא לוותר ולא להתפשר אך לזכור שאף אחד מאיתנו לא מושלם וכולנו בדרך של התפתחות. גישה זו מאפשרת לא להכנס למעורבות רגשית מאחר ומובן לנו שאנו מתמודדים עם אנשים קטנים שלומדים להיות אנשים גדולים.
בהצלחה
נשמח להתעדכן

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=165 id=link]סקס נוער[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=19 id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=19 id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=19 id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=19 id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=19 id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=19 id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

הי עדן
את כן יודעת מה לעשות ואפילו כתבת את זה. לספר את האמת קודם כל. זה הבסיס הראשוני לכל מערכת יחסים. כל השאר יסתדר בהתאם או שלא. אבל שקרנית לא תהיי וזה הכי חשוב!!!!!!!

שלום שוב

לפי תאורך הנוסף אין לי ספק שכדאי מאוד לפנות להדרכת הורים. מה שנידרש ממך כרגע הוא מאמץ שיהיה קל יותר לעבור עם הדרכה צמודה. חבל להתמהמה ואף פעם זה לא מאוחר, פשוט זה יהיה יותר קשה. אז קדימה ולא לפחד את רק תרויחי מזה.
בהצלחה
והכי חשוב.!!! הפסיקי להאשים את עצמך על כך שאף פעם לא קיבלת את הידע הדרוש להתמודד עם המצב העכשוי. אף אחד לא לימד אותנו מה זה להיות הורים!

אבל למרות שהוא היה אדיש השיחות איתו פשוט גרמו לי אושר,
היחס שלו כלפיי היה שונה.
שאלתי מדי פעם על הצבא , על אהבה , על משפחה אבל הוא היה עונה תשובות קצרות,
ומתחמק או מבקש להעביר נושא .. הוא אחד כזה ששומר הכל בבטן, הוא גם אמר לי את זה באופן ישיר.
ובזמן האחרון היה לו יום הולדת , ואני שלחתי לו הודעה אמרתי מזל טוב ואיחלתי כמה דברים ..,
ודיברנו והשיחה הייתה הרבה יותר זורמת מהשאר.. הוא שמח ששלחתי הודעה אמר תודה ,
ואפילו כששאלתי אותו למי מכוון הסטטוס שלו שבו היה רשום משפט משיר שמביע אהבה כלפי מישהי ,
הוא ענה לי שהסטטוס על מישהי שחסרה לו. [ בד"כ הוא היה מתחמק כשהייתי שואלת]
ולא יודעת הוא פשוט יותר נפתח כלפיי ..
יומיים לאחר מכן רשמתי בסטטוס משפט שמצא חן בעיניו והוא שלח לי הודעה ושאל אם הוא יכול
להעתיק אותו ולרשום אותו גם בסטטוס שלו, עניתי שכן.
הסטטוס היה קשור בכך שלא צריך להתעצבן בגלל טיפשות וחוצפה של אחרים.
אז אמרתי לו גם שלא משנה מי עיצבן אותו אני בטוחה שהוא לא שווה את העצבים שלו ולא שווה אותו.
במקביל בפורום שבו הכרתי אותו פתחו לו נושא לכבוד היומולדת עם ברכות מכל החברים והרשומים בפורום,
ואחד מחבריו הקרובים רשם לו תגובה ומהתגובה היה ניתן להבין שהם רבו.
שאלתי אותו אם הסטטוס מכוון אל חבר שלו כדי לבדוק אולי הדבר קשור באותו החבר שרשם את התגובה בפורום,
והוא ענה שלא בדיוק , שהוא היה חבר שלו ואז ישר ידעתי שכן הוא רצה להעתיק ממני את הסטטוס
כי הוא היה מכוון כלפי החבר שאיתו הוא רב.
ואז אמרתי לו שנראה לי שאני יודעת על מי אנחנו מדברים ודיברנו טיפה על הנושא הזה וזהו השיחה הזו גם התגלגלה והייתה הרבה יותר זורמת מהקודמת לה , הקשר בנינו העמיק יותר ..
לאחר השיחה ההיא כעבור כמה ימים שלחתי לו הודעה ודיברנו והייתה לנו השיחה הכי ארוכה שהתקיימה עד עכשיו.
ממש נפתחנו אחד כלפי השנייה, אני שאלתי אותו שאלות לגביו והוא ענה כמעט מבלי להתחמק ,
וגם הוא שאל אותי כל מיני שאלות ועניתי והרגשתי שהתקרבנו , שהוא יותר סומך עליי,
והייתי מאושרת מכך כ"כ חיכיתי לדבר איתו ככה , להכיר אותו עוד יותר מקרוב.
אבל בו זמנית רגשות האשם והמצפון שלי התעצמו, הרגשתי כ"כ רע עם עצמי שהוא משתף אותי בדברים אישיים שלו,
כשהוא חושב שאני גדולה מגילי , כשהוא סומך עליי בעוד שאני משקרת לו בקשר לגילי.
כל פעם כשדיברנו גם בשיחות הסתמיות הרגשתי רע עם עצמי שהקשר שלנו מבוסס על שקר.
אך מצד שני ידעתי שאם אספר לו את האמת הוא יתעצבן ולא ידבר איתי בחיים,
כי זו תגובה נורמלית של בנאדם ואני יודעת אני פשוט מכירה אותו ויודעת שהוא יתעצבן והסיכויים שיסלח לי וישוב לדבר איתי קטנים.
בנוסף עוד פרטים שעוד לא ציינתי הם :
1. שהוא מאזור השרון ויש בנינו מרחק אמנם לא גדול אבל עדיין מרחק של בערך 45 דקות נסיעה.
2. שההורים שלי לא יודעים על הקשר ואם היו יודעים אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה.
המשך בתגובה הבאה :S

3. קשה לי להאמין שההורים שלי יסכימו לי לצאת עם אדם שגדול ממני בכמה שנים,
על אף שהוא דתי- מסורתי ואין לו את הצרכים שבגללם הקשר צריך להיות מסובך.

ואני באמת לא יודעת אם כדאי לי לספר לו את האמת .
כי מצד אחד אם אני לא אספר לו ולא נפגש ולא נקדם את הקשר בנינו מעבר למחשב ,
אז מה ייצא לי מזה ? אני סתם מדברת איתו לשווא כמו ידידה וירטואלית וזו לא הכוונה שלי.
אבל מצד שני אם אני אספר לו קרוב לוודאי שהוא לא יסכים לדבר איתי ולא יסלח לי ,
וגם במידה שכן קשה לי להאמין שהוא ירצה קשר זוגי עם נערה בת 15.
אני גם לא רוצה לפגוע בו , לא רוצה להגיע למצב שהוא יכעס עליי ,
ישנא אותי ויחשוב עליי דברים לא טובים , וגם הקשר הזה שיש בנינו כרגע אפילו שהוא מבוסס על שקר יגמר.
אני כ"כ אוהבת אותו , באמת בחיים לא הייתה לי אהבה כ"כ גדולה כלפי מישהו ..,
אני מסוגלת לדמיין עתיד איתו דבר שלא קרה עם אף אחד אחר שבו הייתי מאוהבת.
אני לא רוצה להפסיד אותו , אני רוצה לחיות ללא יסורי מצפון על כך שאני משקרת ,
שהוא ידע את האמת ועל אף הגיל והעובדה ששיקרתי ימשיך לדבר איתי.
איך פותרים דילמה כזו ? מה עושים ?
לספר את האמת ? אם כן באיזו דרך לעשות זאת כדי שזה יפגע כמה שפחות בשנינו ?

תודה מראש,
עדן.

שלום לך
לפי מה שאת מתארת בנך מנהל את חייך. למה? את היא זו שצריכה להוביל אותו!!!! נכון, ממצבך זה יהיה קשה אך אין לך בררה. הפסיקי לבקש ממנו עזרה, במקביל שני את יחסך אליו בצורה גורפת. אל תסכימי לזמניו אלא חיי את חייך לפי הקצב שלך. איסרי על ביקורי חברים מעבר לשעה מקובלת. במקרים של שפה לא מכובדת שלו כלפיך נתקי קשר והפסיקי להתייחס אליו עד ההתנצלות, זה אומר שמיבחינתך הוא לא בבית. לא יקרה כלום אם יפסיד ארוחה אחת, זה ילמד אותו להעריך את אמא. איומים לגבי אביו צריכים לא להדאיג. אין לי ספק שאצל אביו התנאים הם פחות נוחים כך שרק כך יוכל להעריך את כל מה שאת עושה בשבלו.
הפסיקי לפחד ועמדי בטוחה מולו, אל תחששי, ילדים מעריכים אהבה, חוזק והגינות ואת שלושתם יש לך.
בהצלחה
אשמח להתעדכן

אז קודם כל תודה על התגובה המהירה.
שנית זה כל כך נכון כל מה שאמרת.
אני אכן מרגישה שהוא מנהל לי את הבית ואין לי את מי להאשים חוץ מעצמי,
נתתי לזה לקרות. באיזה שהוא מקום אולי הוא הרגיש שהוא מנסה לתפוס מקום של בעל או חבר.
אני ממש לא רוצה שזה יקרה זה לא מתפקידו והוא צריך ילדות רגילה .
בגלל שהוא מפונק יתר על המידה שהוא מרשה לעצמו להתנהג כך.

בגילו אני הייתי עושה שוק להוריי להבדיל עליו...
מאוד קשה לי לשים עליו אחריות, ילד בן 11 אמור להיות אחראי משהו לא?
הוא אפילו חביתה לא מוכן להכין לעצמו אפילו שהוא יודע להכין.
אני ממש רצה אחריו גם על כוס מים להביא לו לחדר.
זה לא מאוחר לשנות נכון?
אני יודעת שזו שאלה נדושה, אבל תמיד יש פחד ממאוחר מדי...
בתוך תוכי אני יודעת שהוא מאיים שיילך לאביו כדי להשיג את מטרותיו.
לאביו אין מה להציע לו כי הוא גר אצל אימו עם עוד המון אנשים בבית, וכשהוא מבקר את אביו הוא ישן על מזרן בדיוק כמו אביו, תת רמה ותת תנאים.
אני לא אמידה אבל לא חסר לו כלום כאן, יש לו חדר שלא מבייש אף בחור צעיר שכולל מחשב הכי חדש ומצלמות ורמקולים הכי.. טלביזיה בחדר דיוידי , ספריות , טלפון פרטי שלו ומה לא?...
גם זה מוגזם. אפילו כיסא מנהלים מגיל 5 הוא יושב, אכן פינקתי יתר על המידה.
עכשיו אולי הוא מרגיש שמי אני בכלל שאעצור לו משהו מכל זה?
זה כמו המשפט האוכל קוויאר לא יוכל לאכול אשל.
אני אשמח להכוונה לגביו, גיל 11 זה גיל שאמורים לקחת בו איזו שהיא אחריות?
מעולם הוא לא סידר את חדרו, אני מרימה בחדר כל נייר על הריצפות ואוכל ליד המחשב כאילו שאין מחר. הוא פרזיט מושלם שלא הכרתי כמותו, ואני מסתכלת במראה ומאשימה רק את עצמי בכך.
האם בכך שאני מבקשת עזרה ממנו בהבאת חיתול או משהו של התינוק זה גורם לבעיות?
אני מאוד חוששת שגילו קרוב למרד הנעורים שהרי היום ההתבגרות מוקדמת מאוד, ואולי הוא נכנס למעגל הזה של נוער מורד ובכך מאיים עלי וכו'..
סנקציות באות בחשבון בגיל הזה? אילו סנקציות למשל יכולות לתפוס? שכן "שום דבר אינו מרתיע אותו", זה הפחד שלי שהוא שם פס על הכל, או שטורק בבית ונכנס להתפרצויות זעם שמלחיצות גם אותי וגם את התינוק.
אשמח לכל עצה שלך או הדרכה, אני מאוד רוצה להחזיר את "המושכות" חזרה אלי בתור הורה ולא בתור חברה שלו.
תודה