פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

ביתי בת15 היתה בידידות קרובה עם נער בן 16, מאחר שאם הזמן הוא החליט בשבילה
עם מי לדבר ומה לעשות ואיים עליה שיעזוב אותה, החליטה היא להפסיק את החברות.
היא מתחמקה מספר ימים מהטלפונים שלו והסבירה לו שיחסים באלה אינם מתאימים לה,
הוא לא הפסיק לצלצל ואיים בתאבדות, אמרתי לה שהדבר לא נראה לי רציני והיא לא צריכה
לקחת אחריות על עצמה. היא בכל זאת חששה וכעבור זמן חזרה אליו וביקשה להיות
ביחסי ידידות בלבד. הוא ממשיך להתקשר בלי סוף והיא החליטה שהיא רוצה לנתק את
היחסים אך מצד שני אמרה לי כי היא פוחדת שהוא יאיים שוב. נראה לי שהוא משחק ופעיל
עליה לחץ , מצד שני הם נמצאים בפורום באינטרנט המשותף לשניהם ,כך שקשר יכול להיות
קיים. היא מבקשת להבהיר לו שהיא לא מעניינת בידידות קרובה ומתלבטת מאוד .

אודה לכם בעצותיכם
אור

בני בן 14 ו4 חודשים (כפי שהוא דואג להדגיש) הוא ילד מאוד פעיל חברתית, היפראקטיבי impulisive type ובתקופה האחרונה "בועט" בכל מוסכמה/חוק/כלל שהוגדר בבית וגם בחוץ עד כדי כך שהוא כבר התנסה בשתיית אלכוהול וסיגריות ,ו הציונים שלו ירדו משמעותית - עליי להדגיש כי הכול נעשה רק לאחרונה - ניסינו להעניש אותו בעונשים חינוכיים ומתקיימות המון שיחות בהן הוא בהחלט מבין מה הוא עשה לא טוב ופשוט יום או יומיים אחר כך נקבעים "שיאים" חדשים - איך מתמודדים"???

אני בת 11 עדיין לא קיבלתי מחזור יש לי הפרשות לבנות גליות על התחתונים מה זה אומר?זה קשור לזה שלא קיבלתי מחזור

ביתי בת 17 תלמידה מוכשרת מאוד,מצטינת בלימודים ,חברותית.
לאחרונה נודע לי כי "לקחה דברים ללא רשות" ממקום עבודתה.
שוחחנו עימה על כך והבהרנו לה את חומרת הענין.
מה עצינו לעשות?כיצד לפעול?האם להעניש?ממה המעשה נובע?
אנו ממש נואשים!!!!!!!!!!!!!!

יש לי קצת ציצים לא הרבה..
ואני רוצה מאוד לקנות גוזיות שיחזיקו אותם שהחזה לא יקפוץ כי זה לא נעים...
אז יש לך הצעה לחנות שמוכרת גוזיות טובות?

בנינו בן ה-17 הודיע לנו כי ברצוני לטוס לחו"ל עם חברים בחופש.
התננו את מימון מחצית עלות הנסיעה בכך שיעבוד ויחסוך כסף למטרה זו.
עד לרגע זה הוא לא ממש התאמץ למצוא עבודה ולכן אים בידיו את הסכום הדרוש.
הוא מבקש שנמממן את הנסעיה משום שכל ההורים מממנים ואינם מתנים זאת בהשתתפות עצמית.
מה עלינו לעשות?
תודה

שלום רב,
בת הבכורה שלנו (כמעט בת 13) - ילדה חברתית, אחרית. לומדת מצויין, ספורטאית בקבוצה מתחרה. לה יש 2 אחיות קטנות יותר.
בחודשים האחרונים היא מבקשת לצאת לבילויים בשעות הערב, בדרך חוזרת הביתה לא מאוחר יותר משעה 23.00
היא מספרת לנו שהיא הולכת לטייל עם בנים ובנות (רובם בגילה, חלקם שנה יותר גדולים).הם מבלים בפארק בעיר בה אנו גרים. אני נוהגת לסכם איתה את שעת החזרה והיא תמיד מקפידה להגיע בזמן. בימים שהיא איחרה, היא תמיד דאגה להתקשר ולהודיע לי שהיא מתעקבת ותגיע בחצי שעה הקרובה.
בעלי לא אוהבת את הבילויים מסוג זה. הוא אומר, שבת שלנו עדיין צעירה, תמימה ולא ברור בדיוק מה עושים בפארק הילדים. הוא טוען שזה יכול לסכן אותה. הוא אומר שאין צורך לצאת מהבית בשעות המאוחרות ולטייל בפארקים. בניגוד לזה, הוא מסכים שבת שלנו תצא לקניון למשל (כי שם יש אנשים וזה לא מסוכן לטענתו).
אני טוענת שכל עוד שבת שלנו מתנהגת בצורה אחראית, מודיע לנו איפה היא ועם מי, כדאי לאפשר לה לבלות.
אני חוששת שבמידה ונציב גבולות "קשוחות" ומתוך כוחניות, היא תתחיל למרוד, לשקר ואז המצב שלנו יהיה יותר מסוכן מכוון שלא לידע בכלל מה קורה. בנוסף, לבעלי יש בעיה עם אחת החברות של בתי. הוא משום מה החליט
שהיא ילדה לא טובה ולא מעוניין שבתנו תהיה איתה בקשר.(אני חושבת שהיא בעצמה אמורה לבחור את החברים שלה ולא אנחנו..)
אני ובעלי באים מרקע מעוד שונה מבחינת החינוך שיבלנו. אף אחד לא לימד אותנו איך להיות הורים, מה נכון ומה לא נכון. גם הזמן היום שונה משנים שאנו גדלנו, לפני יותר מ-30 שנה.
מי לדעתך מאיתנו צודק?
בברכה

יש ילדה אחת שרבה איתי ועם חברה שלי וכול דבר שקורה היא מאשימה רק אותי יש לציין שליפני זה היינו חברות ממש טובות

שלום, בני בן 12. אני גרושה ונשואה שנית. ילד מאוד רגיש ואוהב את כולם. אבל יש משהו בהתנהגות שלו . יש לו אחות קטנה (בת 7) , הוא מאוד אוהב אותה אבל כל הזמן מדבר איתה בחוצפה ובמילים גסות :"פרה שמנה, מפגרת..." הוא כל הזמן מנסה לאיים :" אם לא צשבי לידי ולא תסתכלי איך אני משחק אני אקח לך משהו....." , קצת קשה לספר את זה בכתב אבל הטון שלו מאוד לא יפה כשהוא מדבר איתה.
גם איתנו , הוא עונה בחוצפה, אם יש אי הסכמה ביני לבין אבא שלו - תמיד אני לא צודקת, הוא כאילו מנסה להגן על אבא וחושב שאני רעה.
יחד עם זה, אני חייבת להגיד שהוא מאוד אוהב גם את אחותו , גם אותי ואם קורה משהו לי או לאחותו הוא מאוד דואג ומנסה לעזור, הוא ילד מדהים. גם חשוב לציין שיחסים עם בעלי ממש טובי, בעלי נאוד אוהב את הילדים והם גם אוהבים אותו.
איך מתמודדים עם ההתנהגות כזאת?אני כל הזמן מנסה להסביר לו שאין לו על מה לכאוס, שאני אוהבת אותו, כולנו אוהבים אותו, אבל זה עוזר בידיוק לחצי יום.

אני אמא לילדה בת 14, ילדה מתוקה, חכמה, מסתדרת מצוין עם הלימודים
לא יכולתי לבקש בת יותר טובה.
כבר חצי שנה יש לה חבר ובזמן האחרון הם באים הביתה ונועלים את הדלת , אותי זה מאוד מכעיס ואפילו מדאיג .. מה הם צריכים לסגור את הדלת?
אחרי המקרה ההוא באנגליה על הילדה שנכנסה להריון בגיל צעיר אני רוצה לדבר עם בתי על הנושא
השאלה היא אם לדבר איתה ביוזמתי או לחכות שהיא תבוא אלי ?

בני בן 15 סיים את לימודיו ואת מרבית זמנו הוא מבלה מול המחשב, ישן מאוחר מאווד וקם מאוחר,
הוא טוען שזהו חופש והוא רשאי לנהוג כך, רוב חבריו מתחברים לצערי למחשב. כל נסיונתי
(אנחנו רק בתחילת החופש), להסביר לו על בריאות הענין וההגזמה לא עזרו. האם אפשר להגיע
איתו למצב של זמן מוגבל למרות החופש או שיש לשחררו קצת ולא להגיע לעימותים.

אודה על תשובתכם המהירה,
אור

היי
קוראים לי רותם אני בת 15. יש לי חברה ממש טובה (אנחנו החברות הכי טובות כבר המון זמןן). היא חמודה ומתחשבת והכל ואנחנו ממש כמעט כל יום ביחד. לפני שיצאנו לחופש היה לנו איזה שיעור שיא המשעמם אז התחלנו לכתוב אחת על השנייה שירים כאלה מצחיקים ובאמת בשיא הצחוק (גם כשהקראנו אותם אח"כ זה היה בנימה של צחוק ולא ברצינות) ירדנו אחת על השנייה (נגיד היא אמרה עליי שאני קופה ואני אמרתי עליה שהיא סתומה וכו'). אנחנו יורדות אחת על השנייה כל הזמן ובאמת באמת באמת שזה בצחוק! גם המשמעות של הדברים היא לא כמו שהם נשמעים. בקיצור שמתי את מה שכתבנו בקלמר שלי ושכחתי אותם שם... אמא שלי נקתה את הקלמר כשסיימנו ללמוד והיא קראה את המכתבים האלה ועכשיו היא צועקת עליי ואומרת לי שאני עושה מעצמי סמרטוט וכו'.. אני לא אשמה בזה שהיא לא יודעת מה זה צחוק. גם כשאני ואחותי צוחקות אחת על השנייה היא מתעצבנתת ואומרת שיש גבול לצחוקק וכו'. מה עדיף, להיות דיכי כל היום? כשאני שואלת אותה מה זה צחוק אז היא לא יודעת לענות לי. הדברים שהיא צוחקת עליהם ממש משעממים אותי וכן מה לעשות אני צוחקת על דברים אחרים מאשר עליה. אני בכלל לא מבינה למה היא חיטטה לי בדברים, אבל גם לחטט וגם לכעוס עליי על זה זו ממש חציית גבולות. אני בחיים לא אעשה דבר כזה לילדים שלי. אני מבינה שזה מתוך דאגה, אבל אני לא עושה מעצמי סמרטוט ואני יודעת גם מתי לשים גבולות לאחרים. היא כל הזמן דואגת למצב החברתי שלי ולדברים האלה וזה ממש מעצבן כי זה לא עניינה! הכל בסדר איתי יש לי המון חברות וציונים מעולים ואפילו כמה בנים שאוהבים אותי אז מה היא דואגת!? אני כבר לא ילדה קטנה! בכל פעם שאני מנסה לדבר איתה על זה היא מתעצבנת...
לפני שבוע היא מצאה בתיק שלי מכתב שילדה אחרת כתבה (זו ילדה ממש מסכנה היא נולדה עם מחלה כלשהי והיא שוקלת 166 ק"ג, היא מאוד שעירה ולא מצליחה לרזות.. היא תמיד כותבת דברים כמו "אני רוצה למות" ודברים דיכאוניים אחרים ואני העתקתי את המכתבים האלה כדי להראות ליועצת כדי שיטפלו בנושא וסיפרתי על זה להורים שלי כדי לשאול אותם מה כדאי לי לעשות) וההורים שלי חשבו שאני כתבתי אותו! בסוף הם עוד היו שולחים אותי לפסיכיאטר בלי שאני צריכה בכלל! אז הסברתי להם שזאת לא אני אבל זה מעצבן שכ"כ מהר הם שכחו כל מה שאמרתי להם, את זה שהתייעצתי איתם לפני זה כדי לבדוק מה לעשות.. חוץ מזה שכשאני 'בדיכי' כביכול (המכתב של הילדה הזאת) זה לא בסדר, וכשאני צוחקת (המכתבים עם חברה שלי) זה גם לא בסדר, אז מה הם רוצים? שכל היום אני אשב עם פרצוף משועמם ולא אעשה כלום.? כי אסור לצחוק, ואסור להיות בדיכי-אז מה מותר?!?
מחכה לעזרה דחוףף
רותם.

שלום לכולם אני שיר בת 22 וחצי אני רוצה מאוד שיעזרו לי להבין משהו, יש לי חבר 4 שנים שאני אוהבת מאוד אנחנו חיים ביחד שנתיים וחצי הוא הבן אדם הכי מדהים בעולם ואני מודה לאל שיש לי אותו, אני עזבתי את הביית בגיל 17 וחצי מכיוון שהיה לי בעיות עם אמא שלי אני ואמא שלי אחר כך השלמנו והיא קיבלה את זה בערך שאני לא חייה בבית. אני כל שבוע פעמיים בשבוע באה לישוון אצל אמא שלי אני כל יום בקשר טלפוני. אני היום כמו שאמרתי חיה עם חבר שלי אמא שלי עושה לי חיים קשים היא מקללת את חבר שלי מאשימה אותו שאני לא בביית, היא חונקת אותי גורמת לי להרגיש אשמה אני מנסה להסביר לה שאני לא ילדה שתתן לי לחיות אני אומרת לה שאני פה למרות שאני לא גרה פה היא מאשימה אותו מקללת אותוומתפללת שנפרד כל יום שאני ישנה אצלה היא שמה לי מכתבים בתיק ורוצה לגרום לי להאמין שהוא זבל רק כדי שאני אפרד מימנו ואחזור הביתה אני סובלת מאוד אני מסבירה לה וזה לא עוזר אני כל השבוע עובדת שעות קשות אני עייפה ואין לי מנוחה ואין לי אמא שתבין אותי היא גרושה ואני חושבת שכי אין לה חיים משלה היא נופלת על הילדים שלה אני רוצה שיגידו לי מה לעשות אני מרגישה רע אנחנו רוצים להתקדם אני מפחדת מימנה היא אפילו אמרה שהיא לא תבוא לחתונה מה אני אעשה?

היי.. אני טליה, בת 14. סיימתי כתה ח' השנה. יש לי שאלה די מטומטמתת, אבל אני ממש חייבת לשאול אותהה: אני מרגישה מאוד בשלה לקשר עכשיו, ואני חושבת הרבה על בנים ועל אהבה וכו' (דווקא לא בקטע המיני, יותר בקטע של לצאת להסתובב, לצחוק, לדבר, סתםם כזה מישהו שישמע אותי ושאני אוהב אותו). הבעיה היא שמכל הבנים שאני מכירה (בכתה, בביה"ס או סתם חברים של בני דודים שלי) אף אחד לא מצא חן בעיני. תמיד הייתי מספרת לאמא שלי הכל, אבל ה כ ל-ועכשיו היא בקושי נמצאת בבית ואני מספרת הכל לחברה הכי טובה שלי... ניסיתי להגדיל את חוג החברים שלי כדי להכיר עוד בנים, אולי אחד מהם יהיה מי שאני מחפשת, אבל זה לא עזר...
.מה לעשותת?

לביתי ימלאו בעוד 4 חודשים 14 והיא רוצה לנסוע לתל אביב למפגש של ילדים מכל הארץ של גרייב
אנחנו גרים בקריות והיא נוסעת עם ילד שהיא מכירה מבית הספר. (אני לא מכירה אותו) . מצד אחד אני נוטה לתת לה אך חוששת מאוד כי בכל זאת אני לא יודעת מה הם יעשו שם ועם מי היא תסתובב.
לדבריה היא מאוד אחראית והיא לא תעשה דברים אסורים ואכן היא כזו ועדיין אני חוששת בגלל גילה ובגלל הקבוצה הגדולה שתיפגש.
מה אני עושה אני ממש מבולבלת