פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

פצעים קטנים כמו גם חצקונם חייבים להראות לרופאת עור (זו לא פדיחה - היא לא עושה כלום חוץ מלהסתכל)
בכל מקרה - הרבה פעמים יש פצעונים כאלו שלא נראים כמו חצ'קונים אבל הם תוצאה של דלקת בעור כתוצאה מהתעררות הורמונלית, לפעמים הם כתוצאה מאלרגיה - וכדאי מאוד לבדוק עם המומים
המון הצלחה
ענת זפרני

זה בדיוק הגיל שבו חלק מכם בוגרים ורוצים כבר להתנסות בכל מיני דברים חדשים (חברים חברות ובילויים) וחלק עדיין לא הגיעו לשם... והם ילדותיים ומעצבנים....
אם את באמת באמת אוהבת אותה- חכי, גם היא תגיע לשלב שלך, לכל אחד הקצב הפרטי שלו.
נסי לדאוג לכך שפעם ביום תדברי איתה (איי סי או בטלפון) ולפחות פעם בשבוע תיפגשנה שתיכן אחר הצהריים. בבית הספר שימי לב שהיא לא נשארת לבד בהפסקות - זה הכי חשוב.
בהצלחה רבה
ענת זפרני

תודה :]
אני אעשה מה שאמרת לי,
ואודיע לך איך זה מתקדם ..

אני חושבת שמה שאני הייתי עושה במקומך זה ממשיכה להיות חברה טובה שלה
לא מדברת איתה על מה קורה ביננו ולא מנסה לשאול
פשוט נשארת לצידה ומשתדלת במשך שבועיים לא לריב ולתת לדברים לחזור לעצמם
אנשים משתנים,
לפעמים בלי להבין מדוע - אנשים אחרים פחות מתאימים לנו או אנחנו להם
במקומך, פשוט הייתי אני - ומי שרוצה נפלא ומי שלא - חבל
אי אפשר בכוח
נסי שבועיים כפי שהצעתי
ותספרי לי מה קרה
המון הצלחה
ענת זפרני

תודה רבה :) אני באמת אעשה ככה.

אני חושבת שאת צודקת. ויש סיבה לדאגה.
הבת שלך "למדה" תפקיד - היא יודעת איך למשוך אש בכוונים שליליים
מבחינתה - זה "השדה המוכר"
לעיתים ילדים מגיעים למקום הזה בדרך של טעות ונשארים שם לנצח.
חשוב מאוד מאוד לקחת אותה לכמה שיחות עם איש מקצוע על מנת להרחיב את יכולת התגובה שלה במצבים חברתיים.
בנוגע אלייך ואל בעלך -
אנא מכם התחילו להשתמש במשפטים של עידוד במקום משפטי הדרכה וייעוץ וייאוש
אמרו לה
"את ילדה חכמה טובה ו.... ותמיד תזכרי שיש לך אפשרויות בחירה, ושום דבר לא נמשך לנצח וישנן תקופות לכל אחד שבהן פחות טוב לו - החוכמה היא לצמצם אותם ולזכור שזה זמני" ושוב ושוב לשדר לה שהיא חזקה חכמה ומוצלחת ושהיא תגיע רחוק. אתם פשוט יודעים זאת. מהמקום הזה היא תצמח והביטחון/דימוי עצמי שלה יעלה בהתאם!
המון הצלחה
ואם תצטרכי שמות של אנשי מקצוע - כתבי/צלצלי אלי
ענת זפרני

שלום לנגה
בתך משיגה את מה שהיא רוצה כי היא פשוט יכולה. הגיע הזמן להציב בפניה התנגדות וקו שאותו לא עוברים.
אז כן, לנהל איתה שיחה לא ממקום של האשמה, אלא ממקום של הערכה, שהיא יכולה להתנהג בצורה מכובדת ולגבות שיחה זו עם הסכם שיאפשר לה "לשלם" את חובה במקרים שההסכם נשבר. חשוב להדגיש שאת התשלום היא קובעת וכמובן לך יש את הזכות המלאה להסכים או להסתייג עד שהסכמה מושגת.
לא לוותר ולא להתפשר עד שתוצאות מתיחלות להופיע, זה יכול לקחת קצת זמן.
בהצלחה

שלום לך
בנך נמצא בנקודת זמן ששיחות לא עוזרות. הפסיקי לאלתר את ההרצאות והשיחות ועברי להשתמש בהסכמים. חשוב לזכור:
ההסכמים הם בהסכמה ולאחר שיחה.
לכל הסכם יש שני צדדים: מה מוסכם ומה קורה כשצד אחד לא מקיים את חלקו
תפקידכם הוא לממש את ההסכם לשני הצדדים
תפקידו הוא לממש את חופש הבחירה שקיבל בתור מתבגר לטוב ולרע
לא להתפשר ולא לוותר.
בהצלחה

שלום ..ישנה בעיה נוספת יש לנו עסק ובני עוזר לנו לפעמים אחרי הלימודים..עכשיו הוא החליט שנמאס לו והוא רוצה לחפש עבודה אחרת(טוען שלא מתוגמל בהתאם) אני לא מרשה לו כי:א. הוא לפני מבחנים וזה יתסיס אצלו את עניין העבודה (כסף)ופחות לימודים !!ב. הוא עובד אצלנו ולא חסר לו כלום .(חשוב לציין שמשכורת הוא לא מקבל אלא רק דמי כיס למתרות מסויימות -בעבר שוחחנו על אלכוהול וסיגריות ולכן את השאר אני חוסכת לו בלי ידיעתו).
בין בעלי ובני יש ויכוחים לעיתים קרובות בגלל ההתנהגות בעבודה הוא לא נותן מעצמו רק אחרי מס פעמים שמבקשים ממנו זה מאוד משפיע עלינו בזמן העבודה גורם לאוירה לא נעימה ,לבעלי קשה לקבל את המרד שלו והיחס שלו אלינו ולכן מתפרץ עליו הרבה פעמים ופוגע בו.מה עלי לעשות שעוד לא עשיתי על מנת להשכין שלום בניהם??
והאם לאפשר לו למצוא עבודה במקום אחר??
אשמח לקבל תשובה גם ממך וגם מענת על בעיה זו..תודה

שלום לך
הדבר הכי טוב שיכול לקרות זה שילך לעבוד במקום אחר. רק כך הוא ילמד להעריך את טוב הלב והמתינות שהפעלתם כלפיו. במקום עבודה שבו הוא לא יוכל לקחת כמובן מאליו את המנהלים הוא יקבל שיעור אמיתי על החיים. זה שלא חסר לו כלום לא ממלא את הרצון שלו להיות אדון לעצמו ואחראי לכספו, הוא בגיל ההתבגרות ורוצה להרגיש בוגר. לכן יש לאפשר לו. יש להתנות זאת במספר פעמים בשבוע כך לימודיו לא יפגעו. לגבי מערכת היחסים בין אביו לבינו יש להבין שהזמנים השתנו וכדאי כם לפנות לאימון הורים או יעוץ.
ככול שהזמן יעבור ולא תתנו את הדעת למערכת יחסים זו כך המרחק והניכור יגדל וחבל.
בהצלחה

אייל שלום שוב ..כמובן ויכוח חדש הוא רק בין 15 וחצי כל חבריו גדולים ממנו בשנה ויותר הם מתחילים ללמוד נהיגה והוא..נכנס לשיגעון חדש של לימוד על מיול זה אסור מבחינת חוק ביררתי זאת ולכן לא אאשר לא ללמוד הוא צורח עלי כל היום בגלל זה ,כמובן שאני עונה באדישות שלא וגם שכך אני לא מנהלת שיחות ,הוא לא רוצה לחזור הביתה עד שאומר כן ועוד יותר מזה הוא אמר שמבחינתו הבגרויות לא מעניינות אותו ,הוא יכאיב לעצמו יעשן ויעשה "דברים "שיכעיסו אותי (כך הוא חושב שיסיג את מבוקשו!!
מ ה ע ו ש י ם ??? הוא מוציא אותי מדעתי לא משנה מה אעשה או מה אומר תמיד הוא ידרוש את ההפך הגמור.

שלום לך שוב
תשובתי לך הפעם תהייה קצת חדה!!
לבנך אין שום בעיה, בנך בחור חכם, חזק שיודע מה הוא רוצה.
הבעיה היא אתכם ההורים שלא כל כך מבינים את דרך ההתנהלות הרצויה עם בחור בגיל ההתבגרות.
בנכם יודע ומכיר בדיוק את הנקודות הרגישות שעליהן הוא יכול לנגן כדי להשיג את מבוקשו ואתם בצורה כזו או אחרת מפחדים ממנו.
הפסיקו לפחד לאלתר
עשו רשימה של הדברים הכי חשובים לו
מנעו ממנו את הדברים האלו עד אשר יתעשת ויבין שבצעקות וסחיטות לא מביאים תוצאות
המלצתי לכם היא לפנות לאימון או יעוץ, גם אם רק אחד מכם מעונין והשני לא דברים יכולים לזוז קדימה.
בהצלחה

אייל שלום..אנחנו לא פוחדים ממנו אלא פוחדים ממה שיעשה משהוא קיצוני אולי לא ברור כמו למשל ..כמה חברים רוצים לנסוע לאילת לחמישה ימים אני לא מרשה לא כי אני פוחדת שלא יסתבך וכו.. כמובן שאני צריכה לממן לינה כלכלה ועוד אבל לא זה העניין אמרנו לו שאנחנו לא מרשים הוא קם צעק הלך לחדר הפך אותו בצעקות ואגרופים לקיר לספה תרק את הדלת איך אפשר לסמוך עליו שהוא מגיע למצבים כאלה זה ממש מפחיד ..אייל בבקשה ממך תן לי תשובה ברורה יותר האם עלי כן "לנסות" ולתת ללו לנסוע אם חברים ויהי מה???
יש פה הרבה עניין של השפעה מהחברה אני מרגישה שהוא "הולך לאיבוד" עם אותם ילדים..

שלום לך
מוות ואבל הם חלק בלתי נפרד מהחיים של בני האדם פה על כדור הארץ. בנך בוגר מספיק להבין שיש פה חוקים טבעיים שחלים על כולם ומוות כמו לידה הם נקודת כניסה ויציאה מהעולם הזה המוכר.
על תהססי לקחת אותו לשיחה שבה תסבירי לו על תהליך המוות שבו האדם בעצם ממשיך למקום אחר לאחר שסיים את תפקידו פה. הסבירילו שתהליך המוות לא כואב ושעכשיו הגוף של דודו במנוחה והמחשבות והרגשות נמצאות במקום חדש. בעיקר תימכי ואהבי ונסי לענות על השאלות המתעוררות בו.
בהצלחה

שלום לך
אכן כן, בנך נכנס לגיל ההתבגרות ומגלה את תחום המיניות. זה השלב שבו אתם ההורים יכולים לתרום משמעותית בעיצוב תפיסתו לגבי יחסי מין ובכלל לזוגיות.
המלצתי לך היא פשוטה. יש ליזום שיחה בינך לבינו שבמהלכה תיידעי אותו על כך שאת יודעת שביקר באתרי פורנו. חשוב להדגיש שכדאי לך לא ליצור אצלו את הרושם שהוא אשם או התנהג לא בסדר מאחר ואין לו עוד את אמות המידה והערכים הנדרשים כדי לקבוע עמדה ביחס לאתרים ההם. בנך פועל מתוך סקרנות ורצון ללמוד על מין וזה אך טבעי. יש לבסס אצלו את ההבנה שאתרים אלו מתבססים על ניצול של נשים וגברים והם מסכנים אותו לא פחות. במקביל כדאי ליידע אותו שאצלכם בבית אין מקום להתנהגות כזו ואתם סומכים עליו שיפיק את המסקנות הנדרשות. בנוסף צרי מקום ומרחב שמאפשר שיחה גלויה לגבי מין ולמה זה משמש. (זוגיות, שמחה, פורקן, חדשנות, הדדיות וכ') כדאי גם להתעדכן אם יש ספרים שמתאימים לגילו ומאפשרים כניסה בטוחה ומוסרית אל הטרטוריה החדשה והמסעירה מבחינתו.
במקביל בתקופה הקרובה יש לערוך בדיקות בהיסטוריה של הגלישה כדי להיות בטוחים.
כדאי להחזיר לו את המחשב כדי שלא יזהה את עצמו כחריג או "לא בסדר"
זיכרי: על הכול אפשר לדבר, בפתיחות, חמימות, והקשבה!!!!!
בהצלחה

שלום לך
מכתבך נוגע ללב ומיד הזדהתי עם כאבך. צר לי שהדברים מתנהלים כמו שאת מתארת וכדאי מאוד שתקחי יוזמה ובהקדם האפשרי.
הצעתי אליך היא שתכתבי מכתב לאימך את אשר על ליבך ותספרי לה את הרגשתך. כיתבי לה את מחשבותיך ותארי לה בפרטים מצבים שבהם לדעתך את לא מקבלת את היחס המגיע לך באמת.
כתבי לה שמאוד מכעיב לך שצורחים עליך ושאת לא מרגישה רצויה ונאהבת. אל תחסכי בפרטים.
עשי זאת בהקדם ונשמח להתעדכן
בהצלחה

אני רוצה להגיד לך שישר שראיתי שמישהו ענה לי ישר הרגשתי טוב שמישהו הקשיב לי. אחרי מקרה שקרה לי איתו(חבר של אמא שלי) בנתיים הכל בסדר אז לא הייתי רוצה לפתוח את זה על מקום ריק. אני מקווה שזה יגמר אחרי שהוא צעק עלי כי יכול להיות שאמא שלי באמת דיברה איתו והרגיעה אותו אבל אם זה יחזור על עצמו אני בהחלת יקשיב לעצתך. אתה חושב שזה נכון מצידי?

שלום שוב
לצערי אני לא שותף לדעתך. עדיף לפעול בזמן שהרוחות רגועות כי אז תהיה הקשבה אמיתית ורצויה. אל תהססי וצאי למשימה ויכול להיות ששיחה טובה תצמח בעקבות זאת בינך לבין אימך.
בהצלחה

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=273 id=link]פסיכולוגיה הוליסטית[/a].

אינני חושבת שיש טעם ללחוץ על ילדים שיצליחו בלימודים, ואין טעם להיכנס למלחמות.

יכול מאוד להיות שהיית מעדיפה ללכת לבית הספר במקומו ולעשות לו את העבודה, אך לא כך המצב.

הכירי במציאות: ילדך איננו חי בשבילך ולא לומד בבית הספר בשבילך. הוא לומד בבית הספר מתוקף חוק חינוך חובה, ולדעתי האישית, את צריכה להיות שמחה שהוא הולך, כל שכן יושב איתך
אחר הצהריים ולומד.

בקשר לעניין סידור החדר: כמו כל מסגרת שאתה משתייך אליה בחייך, לרבות המסגרת המשפחתית, יש כללים ויש לעמוד בהם. עליכם להגיע לאיזשהו הסכם בדבר סידור החדר וניקיונו. אם ילדך איננו עומד בהסכם, הטילי עליו סנקציה מסויימת, למשל, לא להשתמש שבוע במחשב, או לא לקבל שבוע
דמי כיס. קראתי על שיטה זו בספרו של יוסי זיידר "סערת גיל ההתבגרות". יש להקפיד שהפשרה תבוא גם ממך, ולא תהיה בלתי מציאותית, למשל, לא לדרוש חדר מצוחצח בכל יום בשבע בערב,
אלא למשל פעמיים בשבוע שהחדר יהיה נקי ומסודר. קבעו ביניכם.

אינני חושבת שאת צריכה להתערב בתפקוד הלימודי של בנך, כי בגיל הזה, זה פשוט לא עניינך. אל תגרמי לו להבטיח הבטחות ואל תצרי אצלו תחושה שאת אוהבת אותו רק אם הוא מצליח. כי ככה
הוא לא יצליח לעולם. עלייך לעזור לו למצוא את מקומו בעולם תוך התחשבות ביכולותיו ורצונותיו,
בדגש על רצונותיו.

הייתי מציעה לך להתחיל להשקיע בקשר ביניכם במקום כל הזמן "לשבת לו על הראש." לעשות
דברים ביחד, לשתף אחד את השני במה שעובר עליכם במשך היום, להצטרף יחד לאיזשהו חוג או
מסגרת, אפשר אפילו להתנדב ביחד למען הקהילה.

שלום לך
ברצוני להזכיר לך מספר הצלחות משמעותיות בנוגע לחי בנך כדי שתוכלי להתחיל להרפות ולסמוך עליו קצת יותר. הוא למד ללכת לבד וגם לדבר. הוא לא שוכח לאכול וגם להתרחץ. הוא מבין מה קורה סביבו וגם יודע לקרוא. בקיצור, לבנך מאוד נוח שיש לו אמא שדואגת כל הזמן לגבי מה הולך לקרות. זאת הנקודה שבה כדאי לך מאוד לשנות גישה. חייו הם שלו והם באחריותו ולכן גם הצלחה או אי הצלחה באחריותו. כרגע הוא מבין שזה באחריותך. אותו הדבר לגבי המטלות השונות של הבית. לדוגמא: חדר שינה מנקים אם הוא מוכן ומסודר לניקוי, ברגע שתנאי זה לא מתקיים לא מנקים את החדר וגם לא מחליפים מצעים.
זה שאת אוהבת לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר לא אומר שאת יכולה להכריח אותו לחיות כמוך. מה שכן, חדרו שלו באחריותו המלאה ולכן שטחים ציבוריים באחריות משותפת. את יכולה לקבוע את הסטנדרטים לגביהם, מומלץ תוך שיחה ושיתוף.
משימתך היא ליצור מרחב שבו בנך יכול לפתח מנהיגות עצמית וזה יכול לקרות רק אם תאפשרי לו ליפול.(רק כך בני אדם לומדים ללכת וזה נכון לכל התחומים). רק אם יחווה בעצמו ללא שום לחץ וציפיה ממך יוכל לגייס כוחות ולהניע את עצמו קדימה. חוץ מזה, השנים עוברות ובמקום להנות ממערכת יחסים חמימה את מכניסה לחץ, מתח ומירמור עד מצב שבו בנך מזהה את עצמו ככישלון.
לא חבל? אז הוא לא יהיה תלמיד מצטיין, ויכול להיות שלא יצליח להוציא בגרות מלאה על הפעם הראשונה, אך שימחה ושיתןף ועזרה הדדית כן יהיו שהם חשובים לא פחות מתחרותיות וציפיות גבוהות.
בהצלחה

אייל שלום.
כל מה שאתה אומר אני כבר יודעת.
ודיי פוחדת להרפות.
ייתכן כי הדבר נעוץ בעובדה שבבית הוריי הרפו .
5 אחים וכולם עובדים קשה בחייהם ,אף אחד לא הלך לאוניברסיטה,אף אחד לא חי כמו שכן אפשר וצריך לחיות.
לעבוד בעבודה שנעים לך בה,להתפרנס מעל שכר המינימום.
לא הייתי רוצה שבגיל 35 ,רק אז תהיה לו היכולת ללכת ללמוד לתואר,רק בגלל שהרפתי.
כי לפי דעתי וגם אני לא מזמן הייתי ילדה וגידלתי 4 אחים ,ילדים לא ממש מבינים את החיים.
החיים יכולים להיות נפלאים וקלים,אבל יש דברים שצריך לעשות נכון,אתה יודע ללמוד שטעויות של אחרים.
למה גם הוא צריך ללמוד על עצמו את הדרך הקשה שאנשים עוברים ורק אז להבין שההורים צדקו?
למה? אם אפשר למנוע את זה מבעוד מועד.
אנסה להרפות ,אבל לא חושבת שאתן לו ליפול.
תודה.

שלום שוב
אי אפשר להרפות ללא האפשרות של מתן חופש בחירה. כשמקבלים חופש בחירה ניתנת האפשרות לטעות וממקום זה מתאפשרת גדילה והתפתחות אמיתית. מה שאת עושה זה לא לאפשר לבנך לקחת אחריות על חייו בגלל ההיסטוריה הפרטית שלך, וזה ממש לא מומלץ.
ליפול לא אומר להזניח. ליפול אומר לטעות ולקום ולנסות שוב ושם את בתור אמא נמצאת בשביל לתמוך ולעזור ולאהוב. כדאי לשנות גישה משיחות והבטחות שלא ממומשות להסכמים שאת יודעת בוודאות מוחלטת שבנך יכול לעמוד בהם בהצלחה. כך תתחיל להרשם בתוכו זהות של מצליחן ועם האוכל בא התאבון. הצלחה קוראת להצלחה.
בהצלחה

לכל גוף יש את הקצב שלו
לפי מה שתארת התחלת את ההתפתחות הגופנית ותוך זמן קצר תתחיל גם ההתפתחות ביתר האיברים תהני מהזמן הזה
ואת מוזמנת לשאול אותי מה שתבחרי
בהצלחה
ענת זפרני

היי, קני לה את הספר "איילת מקבלת" הוא מקסים ונעים ובגובה העיניים
פני לעצמכם זמן, רק את והיא, דברי איתה בצורה נעימה על כך שהגוף שלה גדל והיא מתפתחת ועוד כמה שנים היא תהיה נערה, חלק מהתהליך כולל קבלת מחזור חודשי ותסבירי לה שמדובר על ביצית שיוצאת מהרחם פעם בחודש בצורת דימום, תראי לה מה זה תחבושת ותתני לה לשאול שאלות שמדאיגות אותה.
הכי חשוב לשמור על אוירה נעימה וגם אם היא נלחצת - לתמוך.
בהצלחה
ענת זפרני

ביתי מתבגרת איך אפשר להסביר לה מה זה מחזור?

חוץ מספרים (המלצות בהמשך)
את מוזמנת להכנס לאתר מאקו - בית ומשפחה - בני נוער ולחפש את הסדנא על גיל ההתבגרות, צילמו אותי ב 21 סירטונים מול בני נוער שבהם אני מסבירה גם על שינויים גופניים של בנות תחת הכותרת "צמחו לי הציצים!"

לקנות לה את הספר "איילת מקבלת" ואת הספר "על בנים ועל בנות" ומומלץ גם "בת עשרה"
בהצלחה
ענת זפרני

שלום לך
אכן גיל ההתבגרות יכול להיות קשה להורים אך יש אופציה נוספת. בתך נמצאת בטווח של ילדות ובגרות ודי מבולבלת מהמצב. עולם הדימיון מתערבב עם עולם המציאות והדרישה הגוברת מאיתנו המבוגריםלצימצום פערים מכניס אותה למתח רב.
כדאי להתעלם לחלוטין משקריה (את לא רוצה שתזהה את עצמה כשקרנית) ולהתרכז בביצוע משימות שקשורות לניהול היום יומי שלה. כמובן, כדאי מאוד לשלב אותה במטלות של הבית.
יש להתנות כל דבר שהוא מותרות כלפי המטלות דרך הסכם מובנה לאחר שיחה איתה.
לא להתרגש מחוצפה אלא פשוט להגיב בהתעלמות מוחלטת עד חזרתה בה מהתנהגות זו. אין לך סיבה להתרגש יתר על המידה מנערה שנמצאת תחת הפצצה הורמונלית ולא יודעת את מיקומה. את היא זו שיכולה דרך קרירות רגשית ושליטה להראות לה את הדרך הנכונה.
לא לשכוח לחזק ןלחבק כשהצלחות פוגשות אותה
לא לוותר ולא להתפשר, זה רק לטובתה.
בהצלחה

בני ממשיך להיות סגור בחדרו, במיוחד כשאני ובעלי חוזרים מהעבודה הוא לא מוכן לצאת רק בשעות שאנחנו בעבודה הוא יוצא מחדרו , אני מאוד מודאגת ממצבו מנסה לדבר איתו מעבר לדלת ומבקשת שיצא כדי שנוכל לדבר ,הוא אפילו לא עונה לי, מה עלי לעשות כדי להוציא אותו מהחדר הסגור, האם עלינו לפרוץ את הדלת , בני אפילו לא הולך לביה"ס או ניגש למבחני הבגרות שמתקיימים, אינני יודעת אם הוא אוכל או שותה, אני מנסה לפטור את הבעיה ללא עזרת גורמים אחרים האם זו הדרך הנכונה .

ברוכה הבאה לפורום
תארת מצב קשה
נראה לי שהבן שלך קצת מיואש מעצמו
אני חושבת שאתם חייבים ללכת לייעוץ והדרכה ואף לבדוק עם כל הגורמים המטפלים כולל מחנכת מורים מקצועיים יועצת ופסיכולוג/ית של בית הספר מה עושים על מנת שהוא יחזור לתלם
בתקופה זו של השנה יש משבר לימודים להרבה תלמידים, ובכל זאת הרוב מצליחים לעבור את הגל של הקושי ולגשת למבחנים
יכול להיות שמדובר על משבר קטן והוא יחלוף
ויכול להיות שמדובר על משהו הרבה יותר עמוק ואת זה אפשר יהיה לדעת רק בבירור אישי
את יכולה לפנות דרך קופת חולים ולבקש בעלות מסובסדת שיחות עם פסיכולוג נוער שילווה אתכם
חשוב מאוד לא לתת לזה לעבור
גם המצב החברתי לא תקין - בעצם את מתארת בדידות ואי מציאת מקום
שווה לבדוק
המון הצלחה
ענת זפרני

לפני שאתחיל קודם כול אני רוצה להודות לך על שחזרת אלי.תודה.
אחרי שבני סירב לצאת מחדרו, ובכל אותו זמן , בעלי ניסה לא להתערב ודיבר לסירוגין עם בני, עד שערב אחד אחרי שבעלי חזר מעבודתו וניסה לדבר עם בני מעבר לדלת שיצא מהחדר , וזאת לאחר שמס' ימים סירב לצאת מחדרו ולדבר איתנו, בעלי כעס מאוד דבר שלא אופייני לבעלי (רגוע ושלו מנסה לפתור דברים באמצעות דו שיח), והחליט להוציא את הדלת מחדרו של בני, וניסה לדבר עם בני אך הוא לא היה מוכן להקשיב לו או לי. החלטנו לתת לזה כמה ימים שירגע , ובכל אותו זמן תמיד דיברנו עם בני ברוגע ובשלווה ללא כעסים וצעקות, אמרנו לו שאנחנו אוהבים אותו מאוד בכל דבר,תומכים ורוצים לעזור לו, ומבקשים שידבר איתנו , כמו כן דיברתי עם בני ובעלי על ללכת לעזרה מקצועית , בני סירב בשום פנים ואופן , ובעלי ביקש לתת לזה עוד מס' ימים , להמשיך ולנסות לשבור את המחסום שנוצר ביננו לבין בני. לפני יומים חזרתי מעבודתי וניכנסתי לחדרו של בני בהתחלה הוא לא היה מוכן להקשיב לי וביקש שאצא מחדרו, יצאתי וחזרתי ושוב ניסיתי ובכל אותו הזמן הסברתי לו שאנו אוהבים אותו ורוצים לעזור ולתמוך בכל מצב שהוא, הגשתי לו את ארוחת הצהרים ותוך כדי התחלתי לשוחח עימו, לאט התחיל לדבר איתי אמר שהוא כועס עלינו , שאלתי על מה מה שרגע הוא לא לדבר על כך, ביקשתי שיספר לי אך הוא סירב באותו הרגע, נתתי לו את הזמן ולאט הוא זרק רמזים שאנו לא מכבדים ומתייחסים אליו בזלזול , אמרתי לו שאם פגענו בו בדרך כלשהי אנו מתנצלים על כך, אך אמרתי לו שגם עליו לגשת לדבר איתנו בצורה חופשית כנה וגלויה על כל דבר שמפריע לו, ואנו ננסה לעזור ולתמוך , דיברנו על הלימודים, על כך הוא לא מקפיד להגיע לביה"ס,מה קורה עם הבגרויות,אמר שלגבי הבגריות ולימודים שאני לא אדאג , והוא יקפיד להגיע יום יום לביה"ס, אמרתי לו שאני לא אלחץ אותו לגבי הלימודים כי זה באחריותו ואם הוא לא ילמד הוא פשוט ישא בתוצאה (לסיים ללא תעודת בגרות), אבל אני מבקשת שיגיע בכל יום לביה"ס כי זו חובתנו וחובתו להיות נוכח, הסברתי לו שזה חוק חינוך חובה ועליו להיות נוכח בבית הספר, דיברנו גם על הצד החברתי והוא אמר שהוא נפגש איתם דרך האינטרנט, ובבית הספר הוא דווקא מדבר ויושב עם חברים , ואמרתי לו שגם להיפגש איתם בחוץ ולצאת לבלות איתנו לפעמים עדיף מלשבת ולדבר דרך האינטרנט ואמרתי לו שיחשוב על כך, וינסה לשפר את הצד החברתי שהוא לא פחות חשוב מהצד הלימודים, בעיני אף יותר, וגם ינסה לבקש מהמחנכת מועדי ב' כדי לגשת ולעשות את בגרויות (אנגלית), שלא ניגש אליה.
אנו היום בבית כל בני המשפחה מנסה לתת לו חיזוקים לעזור לו לעבור את המשברון מנסים לדבר איתו הרבה ומקווים לעבור את תקופת המשבר בצורה הכי טובה במיוחד לבני שכרגע אנו מנסים להעלות לו את ביטחון העצמי והערכה העצמית שלו לגבי עצמו .
ענת אני מאוד מקווה שעשינו את זה בצורה טובה ומקווים לטוב.

צפיתי שמצב עם בני ישתנה לאחר השיחות שהיו ביני לבין בני וההסכמים שנקבעו ביננו אך דבר לא השתנה, בני רק מבטיח הבטחות ולא מקיים אותם, ובנוסף גם משקר אומר שהוא הולך לבית הספר ואחר כך מתברר שלא, השבוע אחרי החג ,צפיתי שיחזור לביה"ס אמר שהוא מתחיל בשעה מאוחרת כשחזרתי מהעבודה שאלתי אם היה בביה"ס אמר שהיה, אח"כ סיפר לי אחד מילדי שהוא לא היה בכלל, דיברתי איתו על כך , התחיל להגיד שהיה ואני לא מאמינה לו, ואח"כ באו כל מיני תירוצים כששאלתי עם הוא פגש ודיבר עם המחנכת שלו. אני מאוד' כעסתי עליו והתחלתי לצעוק עליו , ואמרתי לו שיש לו שני ברירות או לחזור לספסל הלימודים או לצאת ולעבוד, אך אני לא מוכנה שישב כל היום בבטלה, יצפה בטלויזיה או ישחק במחשב ויגלוש באינטרנט. אני מרגישה שהאיזון בבית הופר , בעלי ושאר ילדי אומרים שאני כל הזמן מדברת על המצב עם בני, בעלי החליט שהוא נותן לו את הזמן ולא נוקט בדרך של הוצאת מחשב או טלויזיה מחדרו דבר שבעיני בני מקבל פרס על כך שהוא לא הולך לביה"ס, דברתי על כך עם בעלי שאמר שהוא לא מוכן לשבת כל היום ולדבר על המצב , שבננו עושה את כל השטויות ובזמן אמת הוא פשוט ישלם עבורם, והוא יצטער על כך , דיברתי עם בעלי על יועץ אמר שלא מוכן לגשת עד שבננו יצטרף כי בלעדיו אי אפשר לפתור דברים, וכרגע בני מסרב לצאת איתנו לכל ייעוץ שהוא. אני מרגישה שאני לבד במערכה עם בני , אני שמדברת ומבקשת מתווכחת וצועקת , אני מרגישה שבכך אני גם פוגעת בשאר הילדים , הם מרגישים ננזחים וכל הזמן אני באה עליהם בטענות על כל דבר. יש לי הרגשת תיסכול כישלון בנוגע לבני הגדול . בעלי דיבר איתי ואמר שאני עושה את כל הטעויות עם בני בכך שאני נותנת לו כוח בזה שאני רודפת אחריו שילך לביה"ס .
ענת שתייעצי לי מה עלי לעשות ואיך אני אמורה להתנהג עם בני ושאר ילדי ולהחזיר את האיזון בבית כי כרגע האוירה בבית לא טובה .

היי חני
האם יש בבית הספר מורה שהבן שלך מעריך? המורה לספורט או רכז כל שהוא שיכול לדבר איתו או אפילו להגיע אליכם הביתה? לא פעם הביקורים האלו עזרו. תבדקי עם המחנכת.

בנוסף,

אני חושבת שיש משהו בדברי בעלך:

אם הילד שלך לא מראה סימני מצוקה (חלילה וחס דברים שיכולים להדאיג כמו חשד להתאבדות/סמים)
ואם מדובר רק על סרוב ללכת לבית הספר
אולי כדאי באמת לרדת לו קצת מהגב
ולחכות
במילא עוד שבועיים יוצאים לחופש גדול
במהלך השבועיים האלו נסי לא לדבר איתו על המצב.

לקראת אמצע יולי - קחי אותו לבית קפה בשקט בערב שאלי אותו בנוגע לתוכניות שלו לשנה הבאה. כמו שזה נראה כרגע הוא במשבר. אין לו חשק/כוח/סבלנות ויש שם משהו עמוק שמסתתר.
בשיחה צריכה להיות ברורה העובדה שמי שלא לומד- עובד!!
חייבים לזכור שבכל גיל לימודים זה הפיך ויחסים לא
כלומר, אם הוא בוחר לא ללמוד- אין בעיה כל עוד הוא לוקח חלק במטלות הבית ועובד
אשמח להתעדכן
יום טוב
ענת זפרני

ענת תודה לך שחזרת אלי ועל העצות שאתה נותנת ,
אני אשתדל לרדת מגבו של בני ולתת לו את הזמן , ולא ללחוץ אותו לגבי הלימודים והבגרויות שממילא פיספס אותם. ואנסה בשלב מאוחר יותר בפגישה במסעדה או במקום אחר שבני יבחר כדי שנשב ודבר על התוכניות שלו , אני חייבת לומר שכרגע בני לא מוכן לדבר איתי בכלל, רק עם אביו .
ענת, איך אני אשבור את החומה שנוצרה ביני לבין בני ולגרום לזה שנוכל לדבר .
כל העניין מאוד כואב לי כי תמיד הייתה לי תקשורת טובה עם ילדי ואני תמיד מוכנה להקשיב ולשמוע בכל דבר וענין. אני אנסה באמת לא לדבר עם בני וגם בבית על הנושא ולנסות לחזיר את האיזון בבית ושתהיה אוירה טובה יותר בבית.
ענת אני חייבת לציין שמבחינת המחנכת אני די מאוכזבת מכיוון שבכל אותה תקופת העדרות לא קיבלתי שום טלפון מהמחנכת לשאול לשלומו, איך עלי לנהוג במקרה כזה.
ושוב אני מודה לך מקרב לך על תשומת הלב והדרך להבין ולייעץ .תודה!!!