פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך אור
כמובן, וגם לחכות לאישור להכנס. בנך כבר לא ילד. אומנם הוא עוד לא בוגר, אך הוא נמצא בתווך.
לגבי זמן מחשב. יש להגיע להסכם שמסדיר את זמן הישיבה מול המחשב ומומלץ לא לעבור את השעתיים ביום עם דגש של שעה לפחות ללא מחשב לפני המקלחת שלפני השינה. ממליץ לך לקרוא מאמר שכתבתי בנושא שנקרא "ילדים, מחשבים ובעיות שינה" .
לגבי שיעורי הבית, אולי כדאי לגבש ביחד איתו מדיניות שמצד אחד מאפשרת לו לנהל את חייו ומצד שני מבטיחה את הצלחתו בלימודים? כשתפקידך הוא להיות שם בשבילו בנקודות שבו הוא מתרופף.
כך ששיעורי הבית הם רק נגזרת מסך כל הפעילויות שלו במהלך השבוע והוא צריך, בעזרתך, למצוא את שביל הזהב שמאפשר גם מחשב, גם שיעורים, גם פעילות ספורטיבית וכו'. לפי מה שאת כותבת הטלויזיה נמצאת בחדרו? אם כן, מומלץ להוציא אותה מאחר וזה גורם מספר אחד לבידוד בתוך המשפחה. כול אחד בחדרו, מול הטלויזיה, או המחשב ולא מדברים אחד עם השני..
בהצלחה
ונשמח להתעדכן

שלום לך
אין ספק שלשלול רצון של סבתא לפנק את נכדיה יכול מאוד לעצבן. עם זאת יש לזכור שלאמא, ביתך, יש את המילה האחרונה ויש לכבד זאת. היא האמא. לכן כדאי לך לשוחח עם עמה בהמשך, על כך שחשוב לך מידי פעם לפנק את נכדיך ואת מעדיפה לעשות זאת בתאום מראש . במצב זה, הכל ברור, חיכוכים בינך לבין ביתך לא יתעוררו והאוירה הטובה תישמר.

שלום יעל
הערכתי, וכדאי לבדוק, היא שבתך פשוט פחדה לספר לך. מומלץ לברר האם במהלך התהליך שאת מספרת עליו נבנה מתח בינך לבין בתך? אני מסכים לחלוטין עם אבחנתך שעונשים לא תורמים ויותר מכך, הם מקדמים חשדנות, דיכדוך והתנגדות. כדאי לבחון דברים לטווח רחוק. והיה ואת מזהה דפוס התנהגות שחוזר על עצמו, כמו איחורים להסעה יש לפעול ממקום של שיתוף והעברת האחריות לבתך לזכות ולחובה בהסכמתה. אין לך סיבה להתרגז מאחר ולא את איחרת, בתך איחרה וכשהיא תבין שאת לא צד בעניין וזאת אחריות שלה ללימודיה המגמה תשתנה. מפתיע לגלות עד כמה ילדים/נערים מוכנים להתאמץ כשסומכים עליהם ונותנים להם מרחב פעולה. חשוב לזכור, טעויות הן הבסיס הראשוני ללמידה, כך שכדאי לאפס ציפיות ולבדוק מגמות. נחמד יהיה שאת ובתך תבלו יחדיו ותוך כדי בילוי תספרי לה על הסיבות המניעות אותך בתור אמא שלה ותייצרי אוירה שתאפשר לה לספר לך מה באמת קרה ואיך היא מתייחסת לזה.
בהצלחה

אייל, ענת שלום,
נא תשובתכם לנושא הסכמים בין הורים לילדים

דבורה שלום
אין מודל קבוע או תבניות מוכנות מראש. כל אדם הוא יחיד ומיוחד ולכן כל משפחה היא שונה מאחרת.
בראש ובראשונה כדאי להתחיל לשאול שאלות לגבי הסיבות שמניעות אתכם ההורים לגבי יצירת הסכם והכונה היא למטרות והיעדים שאתם רוצים להשיג כמשפחה . האם כתיבת הסכם זה היא ביוזמתו והסכמתו? ואולי כדאי להשאיר תחומים פתוחים שיאפשרו דברים חדשים כמו יוזמות לשיתוף ועזרה הדדית.?

אייל שלום,
ההסכם נובע מאי ביצוע ההבנות שהיו לנו עם בנינו והיה צורך לתת לזה "תוקף" עם מה קורה אם דברים לא נעשים. לגבי המטרות והיעדים שלנו: לחיות בשלום, ביחסים ותקשורת טובה כמשפחה.
כתיבת ההסכם באופן רשמי היא ביוזמתינו כי לא רצינו לחזור כל יום על אותם הבנות שלא מבוצעות שיוצרות חיכוכים מיותרים. ברור שיש עוד תחומים פתוחים שלא העילנו.
אודה להתייחסותך,
בברכת יום מקסים,
דבורה

שלום לך שוב
עם כך אז קדימה. רק שימו לב לדעת להרפות כשצריך והכוונה היא שהמגמה של הצעירים מתחילה להשתנות. דאגו גם שלא במסגרת ההסכם לצ'פר במועדים לא צפויים או מתוכננים ללא ידיעתם.
בהצלחה

אייל שלום,
ראשית תודה להתייחסותך, מלכתחילה רציתי שתאמר את דעתך על סעיפי ההסכם האם נכונים?.
תודה דבורה

שלום שוב
יהיה קשה לחוות דעה על ההסכם ללא פרטים לגבי ההבנות שהגעתם עם ילדכם. הסכם צריך להיות בבסיסו בשותפות, כך שיש לשבת ולדבר על המטרות שלכם ושלהם ולמצוא את שביל הזהב. במקביל לא הייתי ממליץ, וזאת ללא ידיעה מספקת של המצב, לרדת לרזולוציות של שעות ודקות אלא להשאיר לנערים את האחריות לעמוד במשימותיהם. בנוסף, אין צורך לתגמל בכסף כל שבוע על כך שהנורמלי מתבצע. אשמח עם תוכלי להרחיב כדי שתשובתי תהיה מדויקת יותר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=233 id=link]התפתחות הילד[/a].

שלום לך
להפסיק את השיעורים לא כדאי, אך יש להתחיל להעביר אחריות אליה. כדאי להבין שבתך נמצאת בגיל ההתבגרות ומבחינתה חברים, פעילויות חברתיות וכדומה נמצאים בראש סדרי החשיבות. הסיבה לכך נעוצה בתהליכים טבעיים שקשורים לבניית הזהות האישית. כדאי מאוד לא להכנס למעורבות רגשית עם העובדה שבתך, כרגע ולשנים הקרובות, תהיה בתהליך של התנגדות לכל מה שתרצי ממנה לעשות. תמיד מה שהיא תרצה לעשות יהיה יותר חשוב. אין בזה כל רע, כך זה עובד ולנו ההורים זה נותן הזדמנות פז ללמד אותם, המתבגרים, שיעור במנהיגות אישית. אז דבר ראשון זה לא להתרגז, דבר שני זה לתת לה להתמודד עם חוסר היכולת שלה לנהל את חייה. כדאי להתחיל בתהליך משותף לשתיכן שמגדיר את תחומי האחריות ולעגן זאת בהסכם כך שבמקרה והיא לא עומדת בהסכם יש פירוט מה קורה. במקרה זה האחריות שלך היא לקיים את מה שהוסכם למרות אי שביעות רצונה. לדוגמה: יש להפסיק פעילות מחשב שעה וחצי לפני השינה מאחר וזה פוגם באיכות השינה. במקרה והיא לא תקפיד על הזמנים, את מסירה אחריות להעיר אותה לבית הספר והיא תחמיץ לימודים. עלינו לזכור שבית הספר מהווה בראש ובראשונה מקום להתרחשות חברתית מבחינתם. כך שתחושת ההחמצה לא תאפשר לה לחזור על הטעות בשנית. באופן זה את מבטלת את היכולת שלה להתנגד אליך ומאפשרת לה לפתח כוח רצון. אותו עיקרון פועל לכל שאר התחומים
את מוזמנת לקרוא מאמר שכתבתי "ילדים מחשבים ובעיות שינה" שפותח ומסביר את כל ההשלכות של ישיבה מרובה מול מחשב.
לגבי מטלות בבית המלצתי היא לא להתנות שיעורים פרטיים בכך אלא להציע לה לעזור לך. אם היא לא רוצה זה בסדר. להשאיר לה את ההחלטה, עדיף שזה יבוא מרצונה החופשי ולא מתוך כפיה או הפחדה. זה יקח זמן אך יום אחד הגישה תשתנה.
עצם העובדה שאת מעודכנת ברצונה להפגש עם ילד בן גילה מראה שיש פתיחות וגילוי בינכן, שזה לכשעצמו יקר מפז. עודדי אותה לספר לך עליו וסמכי על חושיך להחליט על בסיס הבדיקות שתעשי.
בכל מקרה כדאי שההחלטה אם להפגש עם אותו ילד תעשה על ידה על בסיס שיחה של שתיכן.
בהצלחה

לפחות חודשיים של הדממה מוחלטת אחרת זה לא פסק זמן זה סתם אותה נדנדה שאתם נמצאים בה גם היום

חשוב מאוד לבצע מעקב צמוד ולאסוף פרטים
בלי הבנה מלאה וידיעה של היכן הוא ועם מי קשה להציב גבולות
צריך להבהיר לילד שאתם אחראים לשלומו ומבחינתכם כל עוד אתם לא יודעים עם מי הוא מסתובב
והיכן - אתם לא רגועים ולא יכולים לאפשר זאת
בקשו ממנו שיזמין את החבירם החדשים הביתה - ותתרשמו מהם
אחר כך תחליטו
בהצלחה
ענת זפרני

אם הילד שלכם עומד בדרישות ולא עומדים להעיף אותו אלא הוא במסלול המועדף
אני לא ממש מבינה מה הבעיה
אולי תכתבו שוב על מנת שאבין
אם יש בעיה בלימודים הרבה פעמים שווה לחפש תיכוניסט/ית שיגיע שלוש ארבע פעמים בשבוע ופשוט ישב איתו על החומר ואירגון העבודות על מנת ללמד אותו שזה אפשרי
אשמח לקבל פרטים נוספים
ענת זפרני

שלום לך
אלו לא תחושות, אלו שקרים. לפי ניחוש, בנך עובר את גיל ההתבגרות. גיל זה מאופיין ברצון עז להתנגדות כלפי סמכות באשר היא. חסרים לי פרטים נוספים כמו מצבו בלימודים, מצצבו החברתי, האם יש עוד אחים בבית, יחסיו עם אביו. בגדול כדאי לשנות גישה שתאפשר לך להפסיק להיות שוטרת ולאפשר לו על בסיס של הסכם לקחת אחריות לגבי חייו במגזרים השונים.
בהערת משנה, כולנו משקרים פחות או יותר ואין מה להתרגש מכך. חשוב יותר לבנות מערכת יחסים שמושתת על כבוד וכנות.
הרשות שאת מדברת עליה היא מקור הבעיה משום שהוא חושב שהוא כבר מספיק גדול בשביל לא לבקש רשות.
מחכה לתשובה

אייל מצבו בלימודים מתנדנד לפי מצבי רוח פעם הוא משקיע ופעם ממש לא מתחשק לו..חברתית הוא מנהיג.. בעניין האבא אז זה כך אני מרגישה שיש לי שתי ילדים מתבגרים כי כל מילה גוררת ויכוח או מריבה...וכמובן אני השוטר וזה די נמאס הבן רוצה להיות צודק כל הזמן גם אם זה לא !!וכן יש עוד ילדה בבית בת 11 שלוקחת לעצמה" טיפים" מכל המצב( אני לא יודעת אם זה לטובה או לא).
בעניין העונשים האם כך לעשות להחרים פלאפון או דמי כיס בגלל חוסר כבוד להורים,סובבים??
סדר היום שלו כך שצריך להעיר אותו בערך מליון פעם עד שהוא מתארגן ואז אחרי הלימודים הוא בא אלינו לעבודה עובד כמובן (בתמורה לכך הוא מקבל דברים שהוא רוצה (לא כסף נזיל ליד)חוזרים הביתה לפעמים הוא הולך לחברים מגיע הביתה בסביבות 8 ,ואז מחשב פלא' מחשב פלא' ומחשב עד שאני מבקשת שילך לישון זה גם בערך מליון פעם.(כמובן ששואלים אותו איך בבי"ס תמיד אין שיעורים והכל בסדר..)איך ממשיכים מכאן אני חוששת שהמרד שלו יגרום למרחק בנינו ..כשהוא צריך משהוא אז הוא מתחנף והכל בסדר וכאשר הוא משיג את מבוקשו הוא מתהפך וממשיך למרוד הוא עונה בחוצפה (בקיצור מתגרה שנתעצבן..)

שלום שוב
החשוב ביותר זה שאת ובעלך תדברו באותה שפה. אין יותר צעקות ואין ויכוחים. לכל דבר יש מחיר ולהפסיק להעיר אותו בבוקר. הוא מספיק גדול להתעורר לבד. אם לא יצליח להתעורר אז יפסיד בית ספר ומנקודה זו אין פלפון ואין מחשב ואין חברים וגם לא צריך את העזרה שלו בעבודה. לנתק אותו מהכול. לעמוד על שלכם באופן נוקשה ללא צעקות והתחממויות. הוא לא אמור לנהל אתכם. אתם אמורים להנהיג אותו. יפה שעה אחת קודם ובתכם תבין את הרמז.
עדיף שבנכם יהיה צודק אבל אתם חכמים!!!!!
לגבי פלפון ומחשב: אתם לא מחרימים, הוא לא עומד בהתחייבויות ולכן הוא לא זכאי להנאות. ההסבר לכך נעוץ בעובדה שאתם ההורים עובדים ולכן יש בית ואוכל. הוא הולך לבית הספר ומגלה אחריות וזכאי להנאות החיים ,כך זה עובד.
זה הזמן שיבין שלא הכל מובן מאליו וזה ישרת אותו לעתיד.
בהצלחה

אני מוכנה לנסות כל דרך אבל מכעיס אותי כשהוא אומר לי את חייבת לתת לי כל מה שאני רוצה ..אם לא אני אנסה לקחת בכוח!! הכוחניות שהוא משתמש בה מילולית ולפעמים הוא מנסה גם פיזית ואני פוחדת שזה יילך לכיוונים לא נכונים..חבל לי שהוא לא יודע להעריך דברים זה נראה לו מובן מאליו..הוא בסך הכל באמת" ילד טוב ירושלים" וממש בכמה חודשים האחרונים הוא השתנה מקצה לקצה .
בעלי כבר אומר לי שהוא מצידו מרים ידיים אין לו כוחות להתמודד מולו וברוב הפעמים זה נופל עלי ואני גם אשמה שמשהו לא מצליח..עוד דבר הוא מתחיל בגרויות ופתאום הוא אומר לי אני לא מתכוון ללמוד לבגרויות הטא מתנגד לשיעורים פרטיים ואני מחריכה וקובעת הוא לומד אבל די בכוח מה עושים לגבי זה?
אייל אני מודה לכך מראש על העצות אני קוראת את ההודעות של רוב ההורים ואני רואה שלא רק אני בסירה אתה עושה עבודה נפלאה ישר כוח..

שלום שוב
הסוד הגדול קשור ליכולת שלנו, ההורים, להבין שמולנו עומד/ת נער/ה בגיל ההתבגרות שבמילים עדינות אפשר להגדיר אותם "כמתחלקים על השכל". שוב אני חוזר ואומר, לא לקחת אותם באופן אישי. זו תקופה והיא תעבור. האחריות שלנו ההורים היא בקביעת עקרונות מושלים שמהם אנחנו לא זזים.
למשל: אם בנך מאיים באי הליכה לבגרות זו בעיה שלו כי החיים האלה הם שלו ואנחנו פה רק בשביל לעזור אם יבחר בכך. כך שבפעם הבאה שהוא ינסה להפחיד או לאיים זה יחזור אליו כבומרנג. את לא מתרגשת, לא נלחצת, לא מאויימת ויותר מכך, חיוך קטן והפנית הגב באמירה חד משמעית: אתה לא רוצה בגרות, אין בעיה, תהיה מה שתרצה, רק תראה לאן החברים האחרים שלך יגיעו ביחס אליך.
הורידי את החיכוכים וייצרי מרחב ריק שבו הוא יצטרך להתמודד עם השאלות לגבי עתידו באופן עצמאי.
זכרי: בנך יודע בדיוק נמרץ את בנקודות הרגישות שלך. כך הוא משיג את שליטתו. אל תאפשרי זאת יותר. היי תקיפה ונחושה והוא יעריך זאת לעתיד. עם זאת היי שם בשבילו ברגעי משבר אם יעלו.
בהצלחה
נשמח להתעדכן

אייל שלום ..לילה ללא שינה עבר עלינוהבן הגיע בשלוש בבוקר כמו תמיד אך הפעם שיכור לגמרי הוא פנה אלי מסריח כולו ..אבל סיפר לי שהוא הסתבך בגלל בחורה!!!לפני כמה ימים הוא אמר לחבר שהוא אוהב מישהי אותו חבר התחיל איתה ופרסם לכולם שהם חברים הבן שלי נפגע וכעס ובאותו הערב נפגשן כמה חברים שתו (הוא קצת יותר)ניגש לאותו ילד ורצה להכות אותו למזלו הוא פיספס כי לא היה שפוי..כשחבריו אמרו לו זאת הוא מיד התקשר לאותו הילד וביקש סליחה כי הוא שתוי..כאשר הוא הגיע הביתה הנייד שלו צלצל ואז הוא ניגש אלי וביקש שלא נכעס עליו כי הוא צריך עזרה!!
האח הגדול של אותו הילד התקשר לבן שלי וביקש שירד למטה "כי הם צריכים לדבר" הבן שלי הבין על מה ולכן שיתף אותי..בעלי כמובן נשאר עם הבן בבית ואני ירדתי לדבר עם אותו בחור הסברתי לו שכרגע אי אפשר לדבר עם אדם שהוא שיכור אך נפתור זאת בבוקר והוא כאדם גדול צריך לדעת לאן האלימות שהוא רצה שתהיה יכולה להגיע ואפשר לפתור את הדברים בדרכים יפות יותר ובהסברים על חומרת העניין !!
האם אני צריכה לפנות לאותם הורים ולידע אותם על כך???
ואת אותם הורים שילדיהם שתו עם הבן שלי האם אני זאת שצריכה ליידע מה הם עושים בלילות???
מתלבטת ויותר מכך פוחדת וחוששת לבני ..

שלום לך
יש ליידע את ההורים של הילדים, לאתר את בתי הספר שלהם ולידע את המורים ולקבל עזרה מיקצועית מהר ככול האפשר. בזמן זה יש לשנות את הגישה לחלוטין. אין לאפשר לבנך את החופש שהיה רגיל אליו. פנו לעזרה ואל תחכו.
בהצלחה.

שלום.. עוד לפני תשובתך אזרתי כוח ודיברתי עם ההורים .היה עם מי לדבר ובהבנה רבה בבוקר דיברנו עם הבן והסברנו לו מה קרה הוא לא היה כ"כ מופתע אך הוא מסרב לתת לי את הנייד להשהיה ומאיים שהוא ימשיך לצאת למרות שאני לא מרשה לו וכמובן הוא לא מבטיח שיפסיק לשתות..מה עושים בכדי לא למשוך את השיחות איתו לויכוחים????
הוא מתנהג מוזר קצת מפוחד לפעמים ובוכה שהוא לא מצליח בכלוםופתאום מתהפך וחוזר להיות תוקפן(חושב שכולם עויינים לו)...
הוא מושך את כל תשומת הלב שלנו אליו וכל שיחה איתו הוא מבקש שאחותו לא תשמע ותכנס לחדר ..אני מרגישה שהוא גורם למשבר בבית הכל סביבו כל היום מתעסקים רק ב"צרות"שהוא עושה איך ממשיכים מכאן הלאה??

לשים את האשמה עליו תהיה טעות גדולה. אין פה אשמים וקצרה היריעה להסביר למה.
הניחו לו לכמה ימים ובמקביל פנו לעזרה מקצועית.
את מוזמנת לפנות אלי במייל הפרטי שלי[email protected]

שלום
את עניין היציאות בשישי הוא הבין (הוא בפסק זמן) ..בערב הוא על המחשב ..
אך האם להחזיר לו את הנייד בשלב זה?או לחכות מעט?
הסברנו לו שלמרות האהבה שלו כדאי לו לותר כי היחסים בינו לאותה בחורה לא יחזרו להיות כמו בעבר..(היא לא הייתה מוכנה לשמוע את הצד שלו באותו עניין.. אלא רק את הבחור השני שהרעיף שקרים על בני לכל עבר-הוא הוסיף דברים על כל המקרה כדי למשוך את תשומת ליבה יותר) ביקשנו מהבן שלנו שישקיע עכשיו בלימודים זה מה שחשוב באמת למרות שמאוד קשה לו להתרכז!! ..ואם אותה בחורה תנסה לדבר איתו על מה שהיה פשוט שגיד שהכל מאחריו יחייך וימשיך..
רציתי לציין ששיתפתי את רכזת השכבה בעניין היא אשה נפלאה היא תיזום איתו שיחה היום באופן כללי כך שאולי הוא יפתח את הלב ויספר לה משהו..כדי שאפשר יהיה לעזור לו "ללא התערבות ההורים".
חשוב גם לציין שאותה בחורה שולחת לו מסרים עם חברים שהם צריכים לפתור דברים וזה שהוא לא מתיחס אליה מגדיל את הפגיעה בה ..
לגבי המייל יהי לי קשה כי הוא משותף ולא הייתי רוצה שיראה זאת
אייל אני מודה לך על הכל אתה נותן הרבה כוח..אשרך

שלום שוב
יש לזכור שההשהיה היא לא פתרון. מומלץ להמשיך בשיחות כדי ליצור חמימות בינכם ושידע שלמרות ההגבלות אתם שם בשבילו ללא התניות. כדאי לקדם הסכם שמסדיר את התנהלותו ביציאות לבילויים ובבית הספר. עכשיו זה זמן מצוין לכך. יש לכלול גם את הטלפון בעיסקה ולהגביל את השימוש לפי סכום כסף. מצד אחד לעמוד על שלכם באופן חסר פשרות מצד שני לתת לו את כל התמיכה הריגשית לה הוא זקוק.
בהצלחה
נשמח להתעדכן

אני מרגישה נודניקית אך העצות שלך עוזרות..
אתמול למשל הוא רצה ללכת למסיבת יום הולדת ולא הרשתי לו בתלונה שקשה לסמוך עליו כי הוא לו מבטיח מאומה..הוא כמובן ענה לי "אני לא שואל אלא אומר לך" ויצא (לא יכולתי להמשיך את השיחה כי הייתי ליד אנשים).קיבלתי ממנו טלפון אחרי 5 דקות" שאני אמא רעה שחונקת אותו ומנסה להפריד אותו מהחברים" ..מאוד כעסתי ,נפגעתי ואמרתי יותר נכון צעקתי שבגלל שאני דואגת אז אני רעה אוקי תודה..לא עברו 10 דקות והוא חזראלי לעבודה ואמר"אני לא אלך כדי שתהיו מרוצים אך זה לא פייר "(כל השיחה הזאת נעשתה בצורה לא נעימה של צעקות)
בערב הוא ניגש אלי והתנצל..
אייל השאלה היא אם זאת הדרך הנכונה ללמד אותו קודם לחשוב לפני העשייה???
הוא רק מקבל טלפון מחבר מסויים וההתנהגות שלו משתנה מקצה לקצה..
אני רוצה לנער אותו שיבין שאני רוצה לסמוך עליו בלי דאגות ושקרים שתשרור בנינו הבנה ובעיקר אמונה וזה לא עובד!!!
הוא טוען שאני לא עומדת בהתחייבויות שלנו..וזה מפני שהוא לא עומד בשלו הוא מתחיל אך לא מסיים ולכן אני נוקשה ולא נותנת מה שהבטחתי כי אם אני אתן אז מה שווים ההסכמים???

שלום שוב
הסכמים מקיימים. לטוב ולרע. הסכם חכם מסכם את ההתחייבויות של כל צד ומה קורה כאשר אחד הצדדים לא עומד בהסכם. הסכם צריך להיות כתוב על דף עם עותק לכל צד וחתום. רק כך אפשר לבנות אמון. זכרי, בנך נמצא בתקופה קשה ועובר את גיל ההתבגרות במלוא העוצמה. חובתך היא לא להכנס למעורבות רגשית ביחס לתגובותיו כלפיך. רק דרך הסתכלות רגישה ולא רגשנית, תוכלי למצוא את הכוח והתשובות הנדרשות, לעזרה בשבילו.
לא צריך לנער וגם לא צריך לרצות שיבין.
בהצלחה

היי דנה
תראי לפי מה שכתבת מה שנראה לי הכי נכון זה לקחת פסק זמן של שלושה חודשים
שבמהלכם ממש לא לדבר לא להתכתב לא להסתמס כלום
תנו ל עצמכם זמן להתרגל לשינוי שכל אחד מכם עבר
תקבעו דייט לתאריך מסויים עוד שלושה חודשים
ובאותה פגישה דברים יתבהרו
אם אתם צריכים להיות ביחד והאהבה שלכם כל כך חזקה ומיוחדת היא תשרוד
ואם לא
אז תוכיחו לעצמכם שאפשר לחיות גם בלי השני
בהצלחה
עדכנינינא
ענת זפרני

שלום לך
את לא יכולה לגרום לו להשקיע בלימודים יותר מבלי להכנס למלחמה יומיומית. עדיף להניח לו להסתדר לבד. והיה וציוניו לא יהיו מספיקים כדי להשאר בכיתת מצטיינים אזי יצטרך לתת לעצמו דין וחשבון ולשלם את החשבון. ברור לי רצונך שבנך יצטיין בלימודים אך האם לא כדאי יותר שילמד לקחת אחריות על חייו? הרי הוא לומד בשביל עצמו. ברגע שתורידו את הלחץ ממנו יווצר מרחב שבו הוא יוכל באמת להחליט עד כמה חשוב לו להצטיין והדרך שלנו, בני האדם, ללמוד הולכת יד ביד עם היכולת לטעות. בנוסף, עצם העובדה שהוא כבר בכיתת מצטיינים מאשרת שהוא בחור עם פוטנציאל גבוה, כך שאין מה לדאוג שמה לא יממש את עצמו בעתיד. נתינת מרחב החלטה מאפשרת התבוננות פנימית ומורידה חיכוחים משפחתיים. תני לו את האפשרות לטעות כך שיוכל לגדול למקום בוגר יותר.
בהצלחה

שלום לך
תני לזמן לעשות את שלו. זו כרגע דרכה לקבל תשומת לב וברגע שבו זה לא יעבוד יותר היא תמצא את דרכה מחדש. חוץ מזה, אין באפשרותך לבגר אותה. חשוב להנחות את המדריכה בצופים לא להתעצבן או להכנס למעורבות רגשית אלא פשוט להתעלם. במקביל חשוב לחזק התנהגות בוגרת.
תני לה את הזמן שלה והורידי לחץ ודברים יסתדרו מעצמם.
בהצלחה

היי גפן, קראתי את שכתבת, באפריל מסתבר
ניכנסתי במקרה לפורום הזה
יש לי בן 14 חמוד וילדותי כזה בבית
אולי "נשדך" ביניהם:)
מאיםה אתם בארץ?

אלי שלום
גיל ההתבגרות מאופיין בהתנהגות אגוצנטרית. מצד אחד הן כבר לא ילדות ומצד שני הן עוד לא בוגרות. מצב זה מאופיין בהפצצה הורמונלית מה שגורם להרבה התפרצויות רגשיות. התפרצויות אלו יכולות בקלות להגיע למצבים של אלימות מילולית או פיזית, לכן חשוב ביותר להבין את המאפיינים של גיל ההתבגרות כדי לא להכנס בעצמנו למעורבות רגשית. הן מרכז עולמן, וכול דבר שלא הולך כמו שתיכננו זה סוף העולם מבחינתן. אין על מה לדבר כשצריך עזרה וצריך לזכור ששיחות לא עוזרות כי אף אחד לא מקשיב. הן או הם עסוקים כל הזמן בגיבוש הזהות החדשה מתוקף השינויים הטבעיים שהן או הם עוברים. לכן חשוב ביותר לעדכן את הגישה שלנו, ההורים, למצב החדש. בגיל ההתבגרות הנערי/רות בטוחים שהם כבר מבוגרים והם יודעים מה לעשות. כפייה לא תעזור במצב חדש זה והפעלת סמכות לא מביאה תוצאות.
מה שכן יכול לעזור קשור לחופש בחירה. יש לאפשר להם לבחור את התנהלותם באופן עצמאי ובוגר על כל מה שמשתמע מכך. חופש אמיתי נובע מסדר וגבולות. כשסדר וגבולות לא נמצאים אנרכיה משתלטת.
לכן יש לבנות מערכת הסכמים שתאפשר התנהלות תקינה של כל חברי המשפחה. לכל הסכם יש שני צדדים. צד אחד על מה מסכימים והצד השני מדבר על מה קורה כשלא עומדים בהסכם. הסכמים אלו צריכים לעגן בתוכם את כל ההיבטים של חיי המשפחה ואפילו את צורת התקשורת. בדרך זו ע"י שיחות מקדימות אפשר וניתן להביא את המתבגר להבנה של מה נידרש ומתבקש ממנו כדי להמשיך לחיות יחדיו. לדוגמה, הורים הולכים לעבודה כדי לפרנס את הבית וילדים הולכים לבית הספר כדי ללמוד. על כל אחד מבני הבית יושבת האחריות לסידור החדר שבו הוא ישן וכו'. השאלה מה קורה כההסכם נפרץ. ופה התפקיד של ההורים לא להכנס למעורבות רגשית ולעמוד בצורה החלטית ועיקשת על קיום ההסכם.
לגבי האינטרנט ואתרי הסקס. אין לי ספק שבתך פשוט סקרנית לגלות וללמוד לגבי יחסי מין. בהתחשב בגילה זה טבעי ונורמלי. הדרך שבה זה נעשה לא מתאימה לחלוטין ואין לשכנע את המשוכנע. בשלב הראשון יש לידע אותה שאתם יודעים וזה לא מקובל עליכם ולנמק את הסיבות לכך. אסור לגרום לה להרגיש אשמה הרי היא בסך הכל סקרנית ואין לה את אמות המידה הנכונות להחליט מה אנושי טבעי ונכון למה שלא. במקביל, לנסות לנהל איתה שיחה על כל התחום כדי לתת לה כלים וידע לגבי העתיד.
לסיום, מומלץ לפנות לאימון אישי להוריםאו הדרכת הורים כדי להתחיל תהליך בצורה מסודרת כדי שגם יתן את התוצאות הנדרשות.
בהצלחה

שלום לך
החששות שלך מוצדקים. אך במקום לפשפש בבגדיו ולחטט בחפציו עליך לנהל איתו שיחה גלויה כנה ועניינית. הקו המנחה של השיחה אמור להבהיר בצורה חד משמעית שאנחנו ההורים לא תמימים ורואים הכול. במקביל, אנחנו מאפשרים חופש בחירה בתנאי ברור שהם, המתבגרים, לא מסכנים את עצמם. אין מה לפחד לדבר ואפילו לריב, לפעמים זה מומלץ כדי לאוורר את הבית. כנות היא הבסיס להתמודדות שלך איתו. הוא יודע שאת יודעת וההחלטה היא שלו. מצד שני, גם לך יש את הקווים האדומים. את צריכה לברר לעצמך מהם. מה המדיניות שלך לגבי אלכוהול וסיגריות כשאת לוקחת בחשבון שיהיה קשה מאוד להגביל מתוך כפייה. דרך טובה היא לקחת הרבה אויר ולהתכונן למסע ארוך של "ישיבה על הזנב" של בנך מתוך דאגה אמיתית להצלחתו. כדאי לבנות מערכת הסכמים בינכם שתאפשר לו גם בילויים וגם חזרה למעגל הלימודים ולהתנות אחד בשני. לא לפחד ולא לוותר. את האמא ועליך מוטלת האחריות לשלומו גם עם צריך לנקוט בצעדים שנראים דרמטים.
שוב אני מדגיש: לא לפחד ולא לוותר---כנות ועמידה על עקרונות מגינים.
בהצלחה ונשמח להתעדכן

מה זאת אומרת לשלבת על הזנב? אם אהיה "קרציה" בשפתם, בסך הכל יסתירו ממני יותר.

דיברת על שיחה כנה. אני פונה אליך לאחר שהיו כבר הסכמים עתובים, ולאחר שהתנהלו שיחות בהם הכחישו את נושא השתיה והסיגריות. והלא, אני מרחיה את בגדיהם.

שיחות לא עוזרות. מה הלאה?

כששיחות לא עוזרות עוברים למעשים לפי מה שנכתב בהסכם. למשל, התגלה אלכוהול או בעיה בבית הספר, לא תתאפשר יציאה מהבית ביום שישי בערב או יבוטלו דמי הכיס. ההסכם צריך להבנות ביחד, כלומר בנך צריך להגיד מה יקרה אם לא יעמוד בהסכם ואתם ההורים חייבים לעזור לו לממש את הכתוב, גם בהצלחה וגם באי הצלחה. אין יותר שיחות, אין יותר ויתורים, מילה זו מילה ואסור לו להבין שהוא יכול לקחת אתכם כמובן מאליו.
את לא אמורה להיות קרציה אך דאגי לכך שבהסכם יהיה כתוב בהסכמתו שאם תהייה חריגה מנהלים ברורים ונורמלים(אלכוהול לא נורמלי נקודה!!!!)יכולתו לנהל את חייו תצומצם וזאת משום שהוא לא עמד בהתחיבות ולא גילה אחריות בוגרת.
אתם ההורים והוא גר אצלכם, לכם יש את המנדט המוחלט לדאוג, לשמור ולכוון אותו להמשך הדרך, לא לפחד לעמוד על עמדתכם ולהציב את גבול הקו האדום שאותו לא חוצים.
בהצלחה