פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

אני חושבת שהמסר שלה ברור: היא לא רוצה להיות איתך בקשר. נקודה.
אני חושבת שאחד הדברים הכי קשים זה להיות מאוהב במישהי שלא מאוהבת בך ועוד יוצאת עם חבר טוב שלך!!
בכלל - כל הנושא של חברים וחברות של חברים נורא מורכב.
יש "כללי התנהגות" לא כתובים, ואחד מהם זה לא יוצאים עם האקסים של החברים. זה נגמר בדרך כלל רע.
אתה מתנסח נפלא ונשמע מאוד רגיש ואיכפתי
אני בטוחה שתהיינה מלא בנות שתשמחנה להיות איתך
אני חושבת באמת ובתמים שאתה צריך לברר עם עצמך אולי אתה מתאהב מראש בכאלו שאין לך סיכוי איתן???וככה אתה מוגן???
תתקדם אתה תמצא אחת אחרת
מבטיחה
תכתוב לי
יום טוב
ענת זפרני

ענת שלום תודה על התשובה שלך. לגבי הידידה אני חושב שאת צודקת. אני גם איפשהו יודע את זה אני חושב ומאז שכתבתי לך גם משהו השתנה אצלי. אולי זה עזר לי להחליט כבר כי אני כבר לא מנסה להיות בקשר איתה והאמת שאני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו. אבל היא עדיין מבלבלת אותי כי היא ממשיכה להסתכל עלי כשאני עובר וכאילו מחפשת את הקשר שלנו. אני לא יודע אם זה נכון אבל יש משהו לא ברור איתה במה שהיא אומרת תמיד. מין תחושה שכאילו היא אומרת שני דברים. תלך ותבוא באותו זמן. אבל נראה לי שבכל מקרה את צודקת וכל המצב הזה הוא בעייתי. אני חושב על הדבר השני שאמרת שאני מתאהב מראש באלו שאין לי סיכוי איתן ויכול להיות שזה נכון. אני לא בטוח. אבל למה? ואיך זה בדיוק קורה? יש מישהי מהכיתה שלי שיושבת מאחורי שאני יודע שהיא אוהבת אותי אבל אני לא מרגיש אליה ככה גם. זה אני כאילו מקלקל לעצמי או שסתם זה לא זה? בכל מקרה תודה עזרת לי מאוד לגבי הידידה ההיא. יותם

שלום לך
על פניו לא נראה שעשית נזק כל שהוא, בכול מקרה כדאי לך כדי להשקיט את רוחך ולהתייעץ עם רופא המשפחה.

קשה לנו לתפוס את הילדים שלנו כיצורים מיניים, בגיל 15 ובגילאים בוגרים יותר
יש מין מחסום שאנחנו שמים בתחום הזה.
הבת שלך בקשר עם חבר קבוע, כמעט שנה (שזה נצח בגילאים שלהם)
והם החליטו להתקדם בקשר
אני חייבת לציין שכל המחקרים הפסיכיאטרים האחרונים מצדדים בדעתך:: קיום יחסי מין מתחת לגיל 16 יוצר בעיות.
יחד עם זאת
צריך לבחון כל מקרה לגופו: עד כמה בתך בוגרת? עד כמה הקשר שלהם יציב? עד כמה היא שלמה עם הצעד? ובהתאם להגיב
אני לא חושבת שיש לך מה לעשות או לא לעשות
מדובר על עובדה קיימת(כנראה?)
ולכן מה שהייתי מציעה לך זה לתפוס איתה שיחה באוירה שקטה ובצורה רגועה להסביר לה שאת יודעת שהם התקדמו בקשר מבחינה מינית, לתת לה הסבר בנוגע לאמצעי מניעה (גלולות-הריון קונדום-מחלות) לדבר על כך שיחסי מין זה יותר ממין זה קודם כל יחסים, לשמור על דיסקרטיות ולא להפיץ בחוץ, לתת לה את ההזדמנות לשאול אותך או לשתף במידה שהיא רוצה או רק להקשיב.
חשוב לזכור שהילדים שלנו גדלים, ובמהלך ההתפתחות ישנן "קפיצות" כאלו שפתאום הופכים אותם לאחרים ממה שהכרנו - ושלפעמים אנחנו אלו שצריכים עוד קצת זמן....להתרגל!!!!
בהצלחה יקירה
כתבי לי בהמשך איך היתה השיחה
ענת זפרני

תודה לך על התשובה המהירה!! ובכן,ניהלנו שיחה,או יותר נכון ניסינו לנהל שיחה שהתחילה והסתיימה בדיוק בהפרשים של כמה דקות בודדות,והסתכמה במילים הבאות מצד הבת: "אל תתערבי לי בחיים,אני לא מפריע לך לסקס את אל תפריעי לי" וטריקת דלת. האמתי שקצת המומה,זו לא הבת שלי!! הבת שלי היא ילדה קטנה ותמימה ובין רגע היא הפכה לפרא אדם. מה עושים???? תודה לך. אורנה.

אז היא טרקה לך את הדלת
ואת פותחת אותה ומעמידה אותה במקום
יש דברים שאנשים מבוגרים אמורים לעשות - וזה נקרא אחריות
והתפקיד שלך כהורה הוא בפרוש להדריך אותה
זה שהיא הגיבה כמו שהגיבה זה ממבוכה לחץ פחד עצבים לא משנה מה
היא זו היא
ואת משדרת רוגע ומעבירה את המסר בדיוק כמו שתכננת
היכנסי אליה לחדר
אמרי לה שלא מקובלת עלייך התגובה האלימה שלה
יש לך מסר להעביר
ואת תעבירי אותו . נקודה
עדכני אותי
ענת זפרני

שלום לך,ותודה על התשובה. אתמול בערב דיברנו,זו הייתה שיחה ארוכה מאוד... אך תחושתי היא כי הייתה נחוצה. היא התנצלה על דרך ההתבטאות שלה באותו יום,ואמרה שלא תחזור על טעות זו בעתיד,שכן היא יודעת שהורים מכבדים,ברגע ששמעתי זאת,נרגעתי הבנתי כי הערכים שהקניתי לביתי נשמרו והייתי מוכנה להמשיך בשיחה עם מצב רוח טוב יותר. ואז,היא אמרה לי שכן,שהיא רוצה לקיים איתו יחסי מין,שהיא יודעת כבר את כל הסיכונים בדבר אבל מרגישה שהיא מוכנה ובוגרת מספיק,הסברתי לה את דעתי. אמרתי לה שבין כה וכה,עליהם להשתמש באמצעי מניעה וכל הידוע...... מבחינת תפקידי כאם תפקדתי בסדר, אבל לי אישית מאוד קשה עם העובדה שכבר בגיל 15..... תודה.

ראשית סליחה על עיכוב במתן התשובה
ולענייננו
תראי, כל עוד היא משתפת אתכם ומספרת לכם אני בעד מזנון פתוח
זאת אומרת
להגיד כל הזמן את דעתכם: שיש לה יכולת להתחבר עם ילדים אחרים שיכול להיות שיהיו מתאימים לה יותר ושאתם מעדיפים שהם יהיו חבריה(להגיד עד מצב של לחפור)
מצד שני
לא לאסור עליה
אלא אם מדובר על מצבים ממש קיצוניים
אבל
להגביל
כלומר - לאשר מפגשים ב ב י ת ש ל כ ם !!!(תחת העין הפקוחה שלכם)
לאשר מפגשים בשעות מוגבלות!!!!!(בלילה יורדים מנגנוני ההגנה ועושים הרבה שטויות)
והכי חשוב
נסו להתחבר איתה
נסי את לבלות איתה יותר זמן יחד
ולא לדבר עליהם
בכלל לא
אלא עליה ועל מה שקורה לה בחיים בכיתה עם החברות והמורים כל מיני כאלו
כי כשאני חברה של מישהו(אמא למשל) פחות נעים לי לשקר או לא להקשיב בקולה והכי חשוב - אולי גם את תגלי שהילדים האלו לא כל כך נוראים?
זה המרד שלה
ופה אתם צריכים להציב גבולות הגיוניים
מצד אחד להגביל
מצד שני לא לאסור על מנת שלא יווצר אפקט רומיאו וג'ולייט..
דברי איתה וספרי לי בהמשך איך הולך
המון הצלחה
ענת זפרני

כמו שאת מתארת זה נראה לי שמשהו קרה לאחיך
כן כן לאחיך
יכול להיות שאמא שלך לא מספרת לך כי הוא ביקש או בגלל שהדבר לא אמור להתגלות
היא צריכה להיות איתו יותר
את יודעת, אמהות מרגישות ילדים ולפעמים ילד אחד צריך יותר ובאותה תקופה הוא מקבל
חשבי רק כמה זמן את התפנקת עם אמא ואולי הוא רצה גם קצת??...
מה שאני מציעה לך
זה לכתוב לאמא מכתב
ול א ל ה א ש ים
רק לדבר על געגועים ועל הרצון להיות עוד פעם קצת יותר ביחד
נסי וספרי לי
הצלחה רבה
ענת זפרני

היי ענת
עשיתי כמו שייעצת לי, דיברתי עם אמא וטוב שדיברתי איתה כי התחושות שלי היו מוטעות. פשוט תמיד אמא נתנה לי תשומת לב אפילו יותר מהרגיל ולאחי תשומת לב רגילה. כשהיא התחילה לתת תשומת לב לשנינו - באותה מידה - (לא הייתי רגילה לזה ) הרגשתי קצת שונה ויותר מדי תיסכול העברתי אלייך. וכנראה שהגזמתי בתאור. אז עכשיו המצב הוא שאני יודעת לקבל שתשומת לב של ההורים צריכה להיות לילדים באופן שווה - לא לי יותר מדי , ולא לו יותר מדי. אמא ישבה איתי ודיברה איתי והכל בסדר.

תודה על הכל

גם התחושות שלך היו נכונות........... ולכן היה צורך לתת עודף תשומת לב

שלום לך
אין ספק שההרגשה גרועה כשמתחרטים על משהו שנאמר בזמן כעס גדול. הבעיה הגדולה היא שרגשות אשמה לא תורמים אלא ההפך, הן גורמות להעצמה של הבעיה עד הפעם הבאה. לכן מה שכדאי לעשות זה לבנות בתוכך מנגנון הגנה שיתריע (כמו שעון מעורר פנימי) שאת במצב רגיש ובנקודה הזו לנתק מגע מבנך ולצאת החוצה או למקום שבו את לבד ולפרוק את הזעם. טכינקה זו טובה כעזרה ראשונה אך כדאי לבדוק מדוע את מגיעה למצבים שבהם את מאבדת שליטה עם בנך. מהי הנקודה שבא בנך מצליח לגרום לך להכנס למעורבות רגשית שבמהלכה את יוצאת מהכלים ורמז קטן: זה לא באחריותו, זה קשור להיסטוריה הפרטית שלך ובנך מנצל את הרגישות הזו כדי להפעיל אותך.

הבן שלך הגיע בשעה טובה לגיל המרד
ופה צריך ללכת על חבל דק
מצד אחד לתת לו לנצח בחלק מהמאבקים"היום אני לא מתקלח"
ומצד שני גבול בטון על דברים שהם הכרחיים: "אתה חייב ללכת לבית הספר" - כי חובה זו היא מטעם המדינה ואם הוא לא יופיע לבית הספר תהיה לך בעיה עם הרשויות
וגם את זה הייתי בודקת
א. למה הוא לא רוצה ללכת
ב. באיזו תדירות זה קורה
ג. איך את מגיבה כשהוא מכריז
והכי חשוב
האם ניתן להגיע איתו להסכם - אני מרשה לך לא ללכת פעמיים במחצית - כל היתר אתה הולך בלי ריבים.
תראי, נדמה לנו שהם גדולים ויודעים
בשורה התחתונה הם ילדים עם שערות על השיניים....
שבודקים גבולות
ואם הוא לא ילך - יש סנקציות: אין פלאפון אין מחשב(ולעמוד בזה)
אם הריבים בבית הם בתדירות גבוהה על כל דבר כל יום
לכו לשיחת ייעוץ
פעמים רבות תחת המרד
יש כאב
ושווה לבדוק אותה
בהצלחה
אשמח להתעדכן
ענת זפרני

גם אני נתקלתי באותה בעיה של אי רצון ללכת לבית – הספר, פשוט מתוך חוסר חשק לקום וללכת. העובדה שזוהי חובה מטעם המדינה ממש לא שינתה את התמונה. מה שכן עזר היא שמשרד החינוך קבע, שתלמיד שלא יהיה נוכח בכל השיעורים לא יקבל ציון. מותר להעדר מ-15 אחוז בלבד מהשיעורים. תלמיד/ה שחשובים להם הציונים מתייחסים לנקודה זו והתגובה בהתאם..

שלום לך
לפי מה שאת מתארת הבעיה היא בעובדה שגם את וגם בעלך עייפים. הסיבות לכך הן שונות. בנך נמצא בשיאו של גיל ההתבגרות ולא מקבל את ההתנגדות הראויה שתבהיר לו עד היכן הוא יכול להתנהג כמו שהוא מתנהג. יש מקום לפנות ליעוץ בהקדם כדי לעזור לו ללמוד דרך ארץ שתעזור לו להשתלב במשפחה ובחברה.
דבר ראשון,לפני הכל, הפסיקו לצעוק ולהתווכח!!! זה משרת אותו ומעייף אותכם.
החליטו את ובעלך מה הם סדרי העדיפויות של הבית משפחה (ציונים טובים הם לא בראש סדר העדיפויות)
קבעו חוקי בית לפי הצרכים של כל אחד תוך התחשבות באחר.
קבעו סכום כסף קבוע כדמי כיס(לא גבוה מידי)
השתמשו בדמי הכיס ובטלפון כתנאי להתנהגות מכבדת לשאר דיירי הבית
אתם ההורים, ילדכם גרים תחת חסותכם ומתוקף קביעה זו אתם קובעים את החוקים!!!
אל תתפשרו בתקופה הקרובה אלא רק על בסיס הצלחה והתקדמות
בנכם זקוק בדחיפות לחוקים אלו כדי שימצא את מקומו, גם לו לא פשוט לחיות בסיטואציה שהדברים לא ברורים.
אין צעקות
אין יותר וויכוחים
(כבוד מוחלט לגופו של האחר(אחותו)
אחריותו להתנהל מול בית הספר במקביל להסכם כתוב שיערך בינכם
(זה אומר שהוא מתעורר לבדו בבוקר-הוא כבר בן 15)
שימו לב לשעות מחשב.
שימו לב מתי נסגר היום- חברים הולכים הביתה ובנכם חוזר לביתו
אל תקשיבו לסיפורים כמו "אבל ההורים של החבר שלי מרשים לי" הם לא מרשים, ברוב המקרים אלו מניפולציות רגשיות.

חשוב להדגיש שלא אתם מענישים אלא הוא מעניש את עצמו במקרים של שבירת הסכם ולכן ביום טוב שבו כולם רגועים יש לשבת ולשוחח איתו ולגבש הסכם מחייב.אחריותכם לדאוג לרווחתו-אוכל, מגורים, בגדים ,כסף כיס, מחשב...... והוא, התנהגות מקדמת, שמירה על מסגרת, כבוד לכם ולאחותו.
כך שהאחריות עוברת אליו ולכם אין סיבה להכנס לטלטלות הרגשיות שבחור בן 15 עובר כל שעה וחצי
קודם כל הבית- ברגע שבבית יתחיל להרגע זה יגיע גם לבית הספר.
בהצלחה
ואשמח להתעדכן





0

קודם תודה על תשובתך.. אך ההמשך הוא כזה .עוד לפני שפניתי אליך אחרי השיחה עם הרכזת סיכמנו איתה שנתחיל את שיטת הפוצי מוצי ליטופים מחמאות ..כי גם היא קצת היתה נוקשה איתו היא לקחה אותו למחרת לשיחה והוא הבטיח שישתנה (גם בבית). כשאני פונה אליו בנעם ומבקשת שלא יריב עם אחותו הוא מיד אומר נראה אני אחליט מתי די וזה גורר אותי לויכוחים איתו..גם אחותו מנסה לחקות אותו..לגבי מטלות של הבית ממש אין סיכוי שירימו מהמקלחת אפילו את בגדיהם שלא נדבר על דברים אחרים, אני צריכה לחזור ולומר מספר פעמים עד שמישהו מקשיב או שפשוט אני עושה זאת ודי!! לגבי סכום הכסף שציינת (אז כמה??) כתבתי לך שבני עוזר לנו לאחר הלימודים לפעמים כשעתיים הוא דורש על זה שכר ..וכשאני אומרת לו "מה אתה צריך אני קונה לך כל מה שאתה רוצה" הוא עונה שהוא צריך את זה לדברים אחרים שאלנו אותו אם הוא מעשן..או נרגילה.. אז לא למרות שהוא צוחק כשהוא עונה על זה .וגם הבת כשאני פונה אליה בבקשת עזרה בבית או להוריד את הכלבה (שמתאפקת כל היום עד שאנו מגיעים) אז זה מלווה בויכוחים למה דווקא היא ולא הוא ולפעמים גם דורשת שכר ..אני פוחדת שהכל מתחיל להיות חומרי מידי על כל תנועה שלהם לא כך חונכתי ולא כך אני רוצה לחנך..לגבי טיפול למי אני צריכה לפנות ?ואם אני יכולה לחכות עם זה עד שאסיים ליישם את עצותך?! תודה

את מוזמנת לפנות אלי במייל הפרטי שלי.
הבעיה היא לא עם בנך אלא בצורה שבא את מתנהלת איתו.
כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, אין שיחות ואין הסברים ובקשות. יש הנחיות לגבי ההתנהלות הרצויה. זה כמובן לאחר שיחה מישפחתית. לא מפתיע שבנך הבטיח להשתנות בשיה עם הרכזת, בגילם הם יכולים להבטיח הכול רק שיניחו להם משיחות לא נוחות.
יש מקום לאימון אישי, להחלטתך
בהצלחה

אייל שלום ..אבקש את עזרתךלאחר ההתכתבויות איתך העלתי את הצעתך לבעלי הוא לא משתף פעולה בעניין כך שהכל בערך נופל עלי אני שוב נמצאת בבעיה עם הילד..כפי שאמרתי לך כל יום אחרי בית הספר הוא מגיע אלינו לעבודה עוזר ולאחר מכן הוא אומר לי קבעתי עם חברים ביי .אני מבקשת שיגיע הביתה בשעה מסויימת ולא תמיד הוא מקשיב(סוג של שליטה ..מילה האחרונה שלו) היום למשל הוא הגיע קצת עצבני מבית הספר תוך כדי עזרה נוצר ויכוח בינו לבין אביו שהמשיך לצעקות ואיומים מצד הבן שהוא יברח מהבית ולבסוף הוא נתן מכה לבעלי בכתף ...ניסיתי להרגיע את הרוחות אך גם עלי הוא צעק לקח את התיק שלו ויצא לחבר .מאוחר יותר התקשרתי אליו שיגיע הביתה שנשב נדבר נפתור את הדברים בצורה יפה והוא לא מעוניין להקשיב (כמובן שהוא לא רוצה לבוא...) מה עושים???

שלום שוב
אני שוב מציע לפנות לעזרה מקצועית. את מתארת מצב של אלימות מילולית שגולשת לאלימות פיזית. מצב זה חייב פתרון לפני שיהיה ממש קשה להתמודד.
אנא, פני ליועצת בית הספר או לכל גורם מקצועי אחר שנראה לך, גם אם תפני לבד תוכלי לקבל כלים מעשיים להתקדם. אל תחכי.
בהצלחה

שלום לך
הכי בא לי להגיד לך: אין שטיפת כלים אז אין אוכל !!!
אבל ביננו, זו באמת הדרך הקלה, והלא כל כך מומלצת.
חשוב לי לדעת קצת יותר על ההתנהלות בבית בתחומים אחרים וממתי בעיה זו התעוררה?
מחכה לתשובה בהקדם.

שלום, מדובר במצב שנמשך כבר שנים. ילדה בת 15 וגם בגיל 12 מסרבת לשטף פעולה בבית בכל משימה ואומרת שבעניין רחיצת כלים היא ממש לא מוכנה להתפשר. למרות ההסברים והשיחות על כך שזהו עניין יומיומי הכרחי, מתנגדת. בתחילה לא נתתי עונשים, רק דיבורים. זה לא עזר. אח"כ התחלתי בעונשים "קלים", לא רציתי לפגוע בפעילות חברתית וכיוצא. היום הגעתי למצב שבו אני לא מסכימה להכל. אם זה כסף למועדון, פעילות אחרת. לא מתייחסת ללימודים שלה, כי הם לא מעניינים אותי אם בני הבית לא מעניינים אותה. בימים אלו לא הסכמתי לקנות לה תחפושת שכה חשובה לה, וסוף סוף הסכימה במשך כל השבוע לרחוץ כלים. זה קורה חלקית, אבל משהו זז. אני לא יכולה לקרוא לכך התקדמות, אבל האם העונשים האלו הם הדרך? האם הכח שלי הוא רק בכסף ? איך אפשר להפגין סמכות הורית? הרי גם אם תשיג הכסף, לא אסכים ליציאות וכו'.

שלום שוב
אל תצפי שבתך תסכים להתפשר מרצונה החופשי. היא בעיצומו של גיל ההתבגרות וסוף סוף גילתה את עצמה והיא מרכז עולמה. כך שאם לא תציבי בפניה התנגדויות מתאימות היא תמשיך לשעוט קדימה ללא אבחנה. אני מעדיף להחליף את המילה סמכות הורית למנהיגות הורית. אך קודם את מנהיגה את עצמך ואחר כך את משפחתך. אנו לא מדברים בטרמינולוגיה של עונשים ולא בשכר ועונש אלא בחופש בחירה להשתלב או לא. בתך צריכה להחליט אם היא רוצה חיי משפחה חמימים או לא. כדי שתהיה חמימות זו כדאי שתהיה עזרה הדדית. אם אין עזרה הדדית אז אין זמן לדבר או לעשות כיף ביחד ומטעם זה גם אין לך זמן להקשיב לבקשותיה..... והמבין יבין. הביני מהר ככול האפשר שנקרתה בדרכך הזדמנות פז להוביל ולהנהיג את בתך לדרך ארץ מקדמת. אל תתני למעורבויות רגשיות שלך להפריע. הסתכלי על המצב מהצד ועם קצת הומור ותראי איך בתך לאט לאט מיישרת קו עם העקרונות והסטנדרטים שהנהיגו את חייך עד הלום. מספיקה הצלחה איתה ובתך הקטנה תצטרף לתלם החדש שהבכורה חרשה.
בהצלחה

שלום רב, תודה לתשובתך המהירה. אני מסכימה עמך, שבמידה והבת הגדולה תגיע לדרך נכונה, גם הבת הקטנה תשתלב. אפשר לומר, שבמסגרת הדרך שאתה מציע, הבת הגדולה תוכל לקבל חמימות משפחתית רק אם תשתף פעולה ובעזרה הדדית, בדרך זו משתלבים גם העונשים, רק שעכשיו לא נגדיר אותם כעונשים. בעיה נוספת, שיש עמה היא שעדיין בגילה הגבוה, היא נוטה להרביץ לאחותה, או למשוך בשערה, במידה ולא מבצעת כדברה. האם גם כאן אותו פתרון יתאים?

שלום לך
הגדרת המצב פה חשובה בעיקר מבחינת תפיסת המחשבה שלך כהורה. את לא מענישה כי עונשים לא מקדמים אלא יוצרים אצל הילד הזדהות עם התנהגות הלא תקינה. על אותו עיקרון שלא תבלי זמן עם משהו שלא מכבד או מפריע לך כך עם בתך, רק שאיתה יש לך אחריות לדאוג ולאהוב אותה. בדרך זו את גם ממלאת את תפקידך וגם מאפשרת לה להיות בתהליך חשיבתי של מה מקדם ומה לא? ברגע שעונשים נכנסים לתמונה בתך תייצר התנגדות כלפייך ואת זה את לא רוצה. לגבי הנושא השני של השאלה: אלימות. העיקרון נשמר אך התגובה שלך צריכה להיות חדה מהירה וחסרת פשרות. אם זאת קרה וללא מעורבות רגשית למרות שזה נשמע בלתי אפשרי. במקביל עליך לשדר לבנותיך בתקיפות שאין מקום להתנהגות כזו אצלך בבית ולא משנה מי התחיל. ללא צעקות וויכוחים ובקול שקט אך בטוח. עדיף להעביר מסר שכזה בשקט ולא בקול רם. ובאופן מייידי כל אחת פורשת לחדרה עד הודעה חדשה. לא לוותר בשום אופן ולא להכנס למשא ומתן. בדרך זו בתך תלמד לייצר כוח הבלגה מול אחותה הרי היא כבר גדולה בשביל להשלח לחדרה. בלי עונשים אך עם הכנסת חוסר נוחות שתיתן אפשרות לבחירת דרך חדשה.
בהצלחה
אשמח להתעדכן

שלום רב, אשמח לרעיון אחר בעניין השליחה לחדר הפרטי, כי אנו גרים בדירה פצפונת. אין לבנות חדרים משלהם והן גרות במרכז הבית.

שלום שוב
הרעיון הכללי מדבר על הפרדה בינהן לזמן מוקצב שאת ורק את מחליטה עליו, ללא פשרות. זה אומר, שזאת שנשארת בסלון לא צופה בטלויזיה. לתקופה המוקצבת קוראים זמן שקט שבמהלכו קוראים או שיעורי בית או מה שרוצים למעט משחקים במחשב או טלויזיה.
אשמח מאוד להתעדכן
בהצלחה

שלום לך
על פי מה שאתה כותב קשה למקד את הבעיה בשביל לתת עיצה. אתה מציין "שכמעט ולא משתף אותנו" . מה הוא כן משתף?
מחכה לתשובה

ברור שלהגיד אבל לא למחנכת בשלב הראשון. תפסי אותה ברגע שהיא לא מוכנה וגם לבד ושאלי אותה אם היא כועסת עליך מאיזו שהיא סיבה. לאחר מכן לפי תשובתה הובילי את השיחה למקום שבו את מבהירה לה שהיא פגעה בך מאוד וזה לא מקובל עליך ואם זה ימשיך לא תהיה לך בררה אלא לערב את המחנכת. אם המהלך השיחה את מגלה שפגעת בה והיא נעלבה ממך אז יש לך הזדמנות ללבן את המצב ולסדר את הקשר.
חוץ מזה אל תפחדי שלא יהיו לך חברים. אני בטוח שאם תגלי נחישות ויושר ולא תתפשרי על העקרונות שלך שלא מעליבים ולא פוגעים יהיו לך אפילו יותר חברים.
בהצלחה ואשמח לדעת איך התקדמת

בלי כוונה פלטתי את מה שקרה כשדיברתי עם אמי.. אמי כעסה על כך וצלצלה למחנכת.. המחנכת הזמינה את ההורים שלה ואותה לשיחה......היא גם אמרה לי שטוב מאוד שסיפרתי על זה.... אני יודעת שלא פגעתי בה,כי אני לא עשיתי לה כלום! ובפעם הראשונה שהיא פגעה בי הסברתי שזה לא נעים אבל לא אכפת לה.... (יש לה ביטחון עצמי גבוה מאוד ולא אכפת לה מה אחרים אומרים..) בכל מקרה,אני פוחדת שהיא מנסה לסכסך ביני לבין כולם.(אחרי השיחה עם המחנכת היא פשוט סיפרה שקרים וגרמה לכולם להתעלמם ממני). אין לי כבר כוח לריב איתה או בכלל,אני חושבת לדבר עם המחנכת ולבקש לעבור כיתה... חברותי בכיתה מנסות לשכנע אותי שלא.. מה אני צריכה לעשות?

כלום. להמשיך לדבוק באמת שלך שלא מסכימה למצב שבו יורדים עליך ומעליבים אותך. בסופו של יום תצאי מחוזקת ואם הרבה יותר חברות. את מספרת שחברות שלך מנסות לשנות את דעתך בנוגע להחלפת כיתה- זה אומר שיש לך חברות ולכן אל תזלזלי בהן, הקשיבי להן ובמקביל התעלמי לחלוטין מזאת שעושה לך את כל הסיפור. אבל ממש תתעלמי, כאילו היא לא קיימת ואת אף פעם לא פגשת אותה. היי חזקה וסבלנית. ואל תוותרי אל מה שאת חושבת שזה נכון--שאסור לפגוע באנשים ולהעליב אותם, זה החוזק האמיתי שלך.
בהצלחה
וספרי לי איך התקדם

אני ממש משתדלת לדבוק באמת שלי אבל זה קשה.. הילדה כל הזמן מנסה לסכסך ביני ובין כולם. היא עושה כל מיני מפגשים ובכוונה מדברת עליהם לידי ולא מזמינה אותי. לפי מה שהמחנכת שלי אמרה לי אז,אני אמורה לספר לה שזה קורה,אבל אני באמת לא רוצה לצאת מלשנית או משהו כזה,וגם לחשוב שהילדה הזאת הייתה חברה שלי... באמת שאני מנסה להתעלם ממנה וכשהיא נמצאת לידי אני באמת מתעלמת אבל המצב הזה לא נוח לי וממש נמאס לי מזה.. מה עלי לעשות?

אני לא מבין מה נמאס? לפי מה שאת מספרת את מצליחה יותר ממה שאת חושבת והראייה לכך היא העובדה שיריבתך עושה כול מה שביכולתה להוציא אותך משלוותך. זה אומר שאת מנצחת ללא תככים ללא שקרים ללא מריבות ואם את חושבת שהחברות שלך לא שמות לב לזה את טועה. המשיכי כך ועוד תיווכחי עד כמה צדקת בגישתך הבוגרת והאחראית. בחוסר התפשרותך על האמת שלך, בחוזקך מול לחצים חברתיים לא קלים. שכרך יגיע .

בהצלחה
עדכני אותי בבקשה

שלום לך
לא עונשים ולא איומים.
במקביל להרבה אהבה ותמיכה שילדתך צריכה לקבל ממך ומאביה יש להדק את הקשר בינכן. כמו כן, בנקודות החיכוך שחוזרות על עצמן(מקלחת, שיעורים....) יש להיות איתה בצמוד עם הרבה סבלנות ללא מעורבות רגשית ולא לתת לה את האפשרות להוביל עד אשר היא מוכיחה ששינוי קרה ואחריות הצטרפה לחייה. זה יכול לקחת זמן מה אך זאת האופציה הטובה ביותר מאחר ובתך תבין שאם היא רוצה פרטיות (מקלחת לדוגמא) היא צריכה להתאמץ בשביל זה. מהר מאוד בתך תעשה את "החושבים" שלה ותסיק את המסקנות המתבקשות שיורידו את אימה "הנחמדה", "חייכנית" "ועיקשת" מהגב שלה.
נראה שלפי תשובות בתך אליך, חוכמה לא חסרה לה כך שתהליך כזה לא יהיה ממושך.
שיהיה בהצלחה
ונשמח מאוד להתעדכן

שלום רב, הדברים שהעלתה האם נשמעים לי מאוד מוכרים ואפשר לומר שזהו תאור מדוייק גם של הבת שלי. לא ידעתי, שבעיה זו נחשבת הפרעת קשב. גם מהחיים שלי "יורדות שנתיים" לאחר כל מקלחת ושיעורים. לכן אני מעוניינת להעזר בתשובתך, אייל. אך אינני מבינה איך הדרך שאתה מציע (שאינה ברורה לי), תגרום לבתי להגיע למסקנה שיש להתנהל אחרת. אודה לך אם תפרט ותבהיר את התשובה.

שלום לך
הדרך המוצעת קשורה ליכולת שלך, בתור אם, להוביל ולהנהיג את בתך במקומות שבהם היא צריכה חיזוק. עונשים ואיומים לא יעזרו מכוון שכלים אלו יוצרים מתח ופחד ואווירה לא מקדמת. מה שנדרש הוא בחינה של סדר היום של בתך וזיהוי המוקדים שצריכים הובלה והנהגה צמודה יותר. אין טעם להכנס למעורבות רגשית עם חוסר היכולת של בתך להיות מאורגנת ויסודית ביחס לציפיות שלך. כדאי להוריד ציפיות לאחר הבחינה שתעשי ולמקם את הציפיות החדשות ביחס ישיר ליכולות העכשויות של בתך. אחרי שכל זה נעשה אפשר להתחיל לפעול ממקום של תמיכה, הבנה ורגישות-לא רגשנות אלא רגישות. מה שכדאי לעשות וניקח כמקרה מאפיין את המקלחות זה לנהל שיחה עם בתך בנוגע למשך הזמן הנורמלי מבחינתך למקלחת עם כל הסיבות לקביעתך זו. צאי מנקודת הנחה שבתך במהלך השיחה תסכים ותרצה לשתף פעולה ותתחייב לעשות כל מאמץ לעמוד בהסכם. במציאות המצב יחזור לקדמותו ופה עליך לפעול. מאותו רגע שההסכם נשבר ובתך לא עומדת בזמנים שהסכמתן, לך בתור אמה יש את כל הלגיטימציה לעזור לה לעמוד בזמנים שהסכמתן וזה אומר שהיא לא מתקלחת לבד אלא את חונכת אותה או מאמנת אותה ללא צעקות או שפה קשה כן לעמוד בזמנים. היי בטוחה שמצב חדש זה לא יהיה מקובל על בתך ואם תעמדי על שלך בצורה נחרצת ללא שום ויתור בתך תתחיל להבין שפה כדאי לה להתחיל לשתף פעולה ולהתחשב בשאר דיירי הבית. בדרך זו את מאפשרת לה לבחור בלהשתפר ולזכות מחדש בפרטיות שלה. המשוואה אומרת: כל זמן שאת מכבדת הסכמים, לוקחת בחשבון את שאר חברי המשפחה, לא לוקחת כמובן מאליו את כל מה שאת מקבלת מההורים יש לך את כל החופש בעולם בתנאי שאת לא מסכנת את עצמך. ברגע שאת חוזרת להרגלים הישנים שבהם זילזול, חוסר כבוד, חוסר הערכה תופסים מקום נשללת ממך האפשרות להנהיג את עצמך ואת חוזרת למקום שבו מתייחסים אליך כקטנה יותר בגיל.

יש צורך לתת זמן לתהליך כזה.

יש לבנות מערכת של חיזוקים תומכים.

יש לשכוח ימים שבהם דברים לא הלכו כמו שרצית-----כל יום הוא יום חדש----הזדמנות חדשה להצלחה.
לא לשמור מטענים מהעבר---הדרך היחידה שלנו כבני אדם ללמוד נובעת מהעובדה הפשוטה שאנחנו חייבים לטעות, רק כך אנחנו יכולים ללמוד, בנלי אבל מה לעשות ככה זה עובד.

אז אל תחזיקי לבתך כשלונות מהעבר, החזיקי הצלחות והן כבר יקראו להצלחות חדשות.

מקווה שעזרתי, ואם יש עוד שאלות, בבקשה אל תהססי לפנות ולכתוב, היי יותר ספציפית ואשתדל לענות בהתאם.

המון בהצלחה
ונשמח להתעדכן

אני משתדלת ליישם את הצעתך אך תוך כדי התהליך מידי פעם כשאני יוצאת מהאמבטיה וניכנסת ורואה את היתנהלותה בתוך האמבטיה אני מאבדת תיקווה שאכן היא לא מסוגלת זו לא בעיה היתנהגותית! אני רואה את החוסר ההתארגנות שלה את ההתבלבלות את השלומאליוןת שלה ולא רואה איך הנוכחות שלי פותרת לה את העיניין הרי עד כיתה ג' רחצתי אותה וזה היה מבחינתי נורמלי...היא הבכורה ..ולא הראתה שום סימני "אני מסוגלת לבד" וברגע שהפסיקה אחיה הקטן ממנה בשנתיים התעקש לעשות זאת לבד ואז הבנתי כמה מצבה איטי ביחס לגילה...כל יום אני יכולה להיות לידה ולהסביר לה ולנהל אותה צעד אחר צעד ברגע שאני יוצאת היא מאבדת תחושת זמן וסדר .

שלום שוב
אני שמח שאת מאמצת את הצעתי אך כדאי לשים כמה אבחנות מתקנות. בתך היא הראשונה וכראשונה כנראה קיבלה הרבה תשומת לב עד כדי חוסר יכולת שלך לאפשר לה ללמוד מטלות יומיות פשוטות. את מציינת שבנך הקטן מגלה עצמאות רבה ביחס לאחותו ויכול להיות שבגלל שאת עסוקה איתה כל הזמן, נוצר המרווח שאיפשר לו לבנות עצמאות. כדאי להנמיך ציפיות כדי למנוע מתח נפשי מצדך שיכול לעקב הצלחות של בתך. עדיף לסמן מטרה אחת פשוטה ולהתמיד עד השגתה. ומשם להמשיך לדבר הבא. את לא יכולה לצפות מילדה שהכול נעשה בשבילה עד היום, פתאום לגלות אחריות ולנהל לעצמה את החיים. יש להתחיל מהתחלה עם הרבה סבלנות התמדה ונחישות. אפסי את ציפיותיך לרמה הנכונה וצאי לדרך בידיעה שזה יקח זמן. לדוגמא: בזמן המקלחת איתה תוך כדי שיחה המשיכי להזכיר לה את השלבים של ההיתקלחות ובשלב מסוים עברי לשאלות לגבי השלבים. כשהתשובות שלה נכונות חזקי אותה. חפשי הצלחות ולא כישלונות, הרי בבית הספר ציוניה גבוהים, איך זה קורה? מחוץ לבית היא מסתדרת וכשזה מגיע לבית המצב משתנה.
יכול להיות שפשוט היה לה נוח עד היום שאת מאחוריה?
ואים יש לך ספקות לגבי מצבה, אל תהססי לבקש עזרה מיקצועית.
בהצלחה
אשמח להתעדכן

בקלות
תביאי לכיתה מעריב לנוער
ותדפדפי, תראי לה איזה זמר או שחקן ותשאלי אותה מה דעתה
משם השיחה תתפתח
על הפסטיגל
או על הישרדות
או על חו"ל
נסי וספרי לי
בהצלחה
ענת זפרני

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=96 id=link]פרוקטולוגיה, טחורים, פיסורה, פיסטולה [/a].

שלום לך
לבנך אין מוטיווציה מהסיבה הפשוטה שמחשב וטלויזיה הרבה יותר מרגשים. שיחות מוטיווציה עם ילד בגיל ההתבגרות לא ישרתו את המטרה. ההמלצה היא להתנות שימוש במחשב וצפיה בטלויזיה בעשית שיעורים לפני. באופן שלא מותיר אפשרות אחרת. בנוסף ממומלץ להגביל את זמן המחשב ללא יותר משעתיים ביום ולא בסמיכות לשינה מאחר ויש לכך השפעות שליליות על איכות השינה.
אם אפשר להגיע להסכם שמשלב גם פעילות פיזית חברתית מה טוב.
בהצלחה
אשמח להתעדכן