פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום
כרגע כלום
ברור שנקלעת למערכת יחסים שלא תורמת לך כלום אלא ההיפך.
לכל אחד מאיתנו יש את החופש בחירה להחליט עם מי הוא רוצה להיות בקשר ואם מי לא.
לך יש את האופציה להסתכל מהצד ולבדוק על איזה ערכים החברות הזו עם החברה הראשונה מושתת.
מהמקום הזה שדרי רצון כנה ואמיתי להמשך הקשר ואם היא לא רוצה אז זאת זכותה.
אל תיכנסי לכל השיחות האלה שמנסות לגרום לך קנאה והרגשה רעה זה לא מוביל לשום מקום. תתעלי למקום טוב וגבוה יותר שאומר אני חברה טובה ואם הן לא מבחינות בזה זה סימן שיכול להיות שאנחנו לא מתאימות כחברות, וזה גם בסדר.
בהצלחה

חח זה לא קורה רק לך ופשוט תנסי לחשוב על דברים חיוביים אם את לא רוצה להזדקק לטיפול..
תחשבי על דברים שמשמחים אותך ופשוט צאי מזה.
מקווה שעזרתי:)

שלום לך יעל
אשמח לדעת את גילך ועוד קצת פרטים על התופעה שאת מתארת.
איל

אני בת 14 ,ואני בדיכאון מעל לשנה ...
(משנה שעברה אחרי חנוכה , אחרי שיחה עם היועצת שלנו /: )

הי יעל
נראה לי שהכי טוה יהיה ללכת לרופא המשפחה ולקבל יעוץ משלים.
את מספרת שאחרי שיחה עם היועצת גגעתן למסקנה שאת בדיכאון ואסור להקל ראש בתופעה, יש לטפל בזה בדחיפות.
היופ יש פתרונות ממש טובים שלא מצריכים טיפול ארוך.
בהצלחה

שלום נועם
את כותבת שאת מרגישה שהם תלותיים והשאלה שלי היא האם הם מבקשים שתישארי?
יש לזכור שאת לא יכולה לחיות את חייך בשבילם, את צריכה לפרוש כנפיים ולבנות את חייך.
נסי להגיע להסכם פנימי עם עצמך שימים מסויימים בשבוע את איתם, נגיד תחילת השבוע, ובהמשך את יוצאת לפעילותיך ואת לא נכנסת למעורבות רגשית עם הנושא גם אם את מזהה בתוכך שאת מייצרת כלפיהם רחמים.
שימי את עצמך במקומם, היית רוצה שירחמו עליך?
ואל תדאגי, גם אחרי שתעזבי את הבית הם יהיו בסדר, ויכול להיות שזה ידרבן אותם לפתח תחומי התענינות חדשים.
בהצלחה

הם לא מבקשים שאשאר אבל אני בתוך תוכי מרגישה שאם אני אלך ואני אשאיר את שניהם לבד בבית הם לא ירגישו בנוח,אני לא יכולה לתאר את התחושה שהם יכולים לחוות אבל ככה בכל אופן נראה לי. אני מאמינה שהם לא רוצים להגביל אותי, הם רוצים שאני אצא ואבלה והכל..אבל עדיין אני מרגישה שהם תלויים בי,שאני עדיין לא יכולה לעזוב אותם וזה מדי פעם מונע ממני למצוא אהבה,התחושה שאת כל תשומת הלב אני אעביר לבן הזוג,ואני חוששת מפגיעה בהם בעקבות זה.
חשוב לציין שיש להם תחומי עניין אחרים אבל אני המרכזית שבהם.
אשמח לשמוע רעיונות\פתרונות. תודה

שלום נועם
שימי לב שהדבר שהוריך רוצים יותר מכול זה שתיהיי מאושרת וזה אומר שתחווי את החיים במלואם.
אז כמו שהצעתי לך קודם שימי לך כמחשבה מובילה את הסיבות שלשמן את יוצאת לבלות בידיעה ברורה שזה מה שהוריך היו רוצים בשבילך יותר מהכול מאחר והם אוהבים אותך ורוצים יותר מכול את אושרך.
אופציה נוספת שתהיה קצת יותר מאתגרת זה לחשוף בפניהם את מחשבותיך בצורה כנה ואמיצה תוך שימת דגש לאהבה הגדולה שיש לך כלפיהם ולתת לשיחה להתפתח. את יכולה ליזום זאת ע"י כתיבת מכתב ונתינתו תוך בקשה שתדברו לאחר קריאתו.
בסופו של יום את חייבת לזוז קדימה כי אם לא את תתחילי להיות מורעלת מהמחשבות והרגשות שיציפו אותך, אז יפה שעה קודם, קחי נשימה ארוכה וצאי לדרך שתביא בסוף רק טוב, תאמיני לי , אני יודע על מה אני מדבר!!!
בהצלחה
אשמח מאוד להיות מעודכן

לא הבנתי,מהי הדרך שתביא טוב?:|
לשלוח מכתב להורים לא יעזור כי זה לא קשור בהם,הבעיה היא אצלי
קשה לי להתנתק מהם כי אני מפחדת לפגוע בהם,זה לא שהם מבקשים או מראים לי את זה
אני פשוט יודעת את זה. המצב לא פשוט, ואני מחפשת פתרון לבעיה אצלי-לבעיה להתנתק,לבעיה איך לצאת מהמסגרת הסגורה שהכנסתי את עצמי אליה בעקבות כך שלא יצרתי חברויות,מתוך מחשבה שזה ייקח את זמן האיכות שלי עם ההורים בפרט ועם המשפחה בכלל.
בקיצור,אני יכולה לפתוח כאן עוד מלא נושאים שאני צריכה עזרה בהם,אבל מה שאני מבקשת כרגע זה איך להכיר אנשים חדשים,אני יודעת להכיר אבל לכולם כבר יש חברים ואין לי לאן להיכנס.
אני מרגישה שרק חברויות חדשות הן הפתרון,הן יעסיקו אותי ויוציאו אותי לאט לאט מהמסגרת הנוקשה שיצרתי סביבי בנוגע להוריי ואליי.
אשמח לשמוע מכם במהרה! תודה רבה,אני מעריכה אתכם כ"כ.

מדהים לקרוא את מה שאת כותבת והדרך הבהירה שבה את מתארת את רצונותיך ומחשבותיך.
ואכן כן, הדרך לפתרון נמצאת ביציאה למחוזות חדשים ולא מוכרים שבהם את יכולה ליצור מערכות יחסים חדשות.
יהיה כדאי לברר מה הכי מעניין אותך כתחביב ולחפש מסגרת חדשה שמאפשרת בטוי לתחביב זה.
במקביל, אני כן חושב שיהיה כדאי לשוחח עם ההורים על כך כדי לפרוק את המטען הזה שאת סוחבת.
את תראי שאחרי זה יהיה יותר קל ונעים והוריך יכולים להרתם למשימה של לעזור לך.
בנוסף יהיה מאוד כדאי לשוחח עם איש מקצוע-יועצת או פסיכולוג או מאמן כדי להבין למה כל כך חשוב לך להשאר קרובה להורים. כשיודעים את הסיבה קל יותר להתמודד.
זכרי שינוי מחייב תזוזה, כך שכדאי יהיה לעשות מעשה ולשנות דברים גם אם הם בקצב איטי.
בהצלחה

שלום לך
קודם כל ולפני הכול יש לנהל שיחה עם הבן במטרה אחת ברורה והיא מה קרה?
שיחה זו צריכה לבוא ממקום של תמיכה גם אם ההתנהלות של הבן לא היתה נכונה. כולנו עושים טעיות וזאת הדרך ללמוד והתקדם. והיה ולפי תשובתו של הבן נראה שבאמת קרתה טעות יש להגיע להבנה מהי הטעות ומה יהיה כדאי בעתיד לעשות כדי שטעות זו לא תחזור על עצמה. וכן, אם יש צורך, לפנות למורה, יותר בשביל לסדר את ההדורים ולהתחייב לעתיד, ופחות בשביל לבקש סליחה.
והיה ואתם מגלים שבנכם התנהל כשורה או נכנס לסיטואציה שלא בשליטתו יש לגבות אותו בכל מחיר.
יש לזכור שעונשים יוצרים אנטגוניזם מירמור והסתרת האמת, כך שעדיף לנהל תקשורת פתוחה שמבוססת על לקיחת אחריות.
בהצלחה

שלום רב. אני פוגש בכל מקום אמירות על איסור לתת עונשים כבדים ילדים.אסור להרים קול על הילד וכו....
בואו נסתכל על הילדים של היום ועל הדור הקודם? איפה הילדים יותר מכונכים, איזה דור היה דור קודם ומה אנחנו רואים היום? כאשר היו עונשים יותר כבדים ורציניים, הילדים היו יותר ממושמעים וכיבדו יותר את ההורים ואת המורים.היה גם פחות עלימות.
אנחנו היום "מודרניים" ולפי כך יותר אנושיים, יותר מתחשבים.האם ה"מודרניות " הזאת כל כך אפקטיבית? מורה לא יכול לשלוט על הילד, הורים לא מצליחים גם, מערבים מטפלים שונים, פסיכולוגים ועוד...
אולי הכישלון מתחיל בבית ובמערכת חינוך עצמה.אם הילד מרביץ לילד אחר בבית ספר ואחר כך אומר שהוא לא מפחד מהמעשה כי העונש שהוא יקבל דווקא מתאים לו (לא ללכת לבית ספר למשך יום - יומיים), אז על מה אנחנו מדברים כאן? איזה עונשים הבית ספר או ההורים מציעים לילד???
מקריי עלימות עולים בקרב ילדים,נוער וגם המבוגרים.
משה - בן 30

שלום משה,
לעונשים כבדים יש משמעויות שונות- האם זו מכות, הפחדות, איסורים למיניהם. לעונשים מסוג זה אף פעם לידיעתך לא היתה השפעה מכרעת בעיצוב החיובי של האישיות אך כן היתה השפעה על עיצוב ההתנהגות החיצונית של הילדים, עם מחירים כבדים לאישיות- מחירים שאנשים מבוגרים היום מדברים עליהם, כמו אי אמון והתרחקות רגשית מההורים, קשיחות נפש, תוקפנות פנימית וחוסר אמפתיה לזולת. מה שאני אומרת הוא שהענשה כבדה, לפעמים לא רלבנטית לטעות הילד, וחוסר הסברים חינוכיים הרחיקו את הילדים , לא איפשרו להם להזדהות עם התכונות החיוביות של ההורים, ואם הילדים עשו כדברי ההורים, עשו זאת מתוך אילוץ חיצוני.
אז החינוך דאז היה בהרבה מקרים חינוך רע!!
זה לא אומר אוטומטית שהחינוך היום הוא טוב, היום יש נטיה יתר לאיום בעונשים,בלי העונשים עצמם וחינוך לא עקבי, ופחות מסגרת של שגרה וגבולות יומיומיים תקינים. יש גם וויתור על עקרונות מתוך
עייפות הורים. חסרה מודעות להורים לגבולות שהם צריכים להיות בהתפתחות הילדים.

עונשים קטנים , לא כבדים, עקביים, ביחד עם הסבר חינוכי , חיזוקים חיוביים, גם קטנים, והמשך הקירבה והדוגמא של הורים על אותם התנהגויות שרוצים לחנך את ילדיהם, יכול להיות שילוב מוצלח. ברוב המקרים , התנהגות הורית אימפולסיבית לא מועילה כי נותנת דוגמא רעה ולא עוזרת לילד לווסת ולהכיל בעצמו את האגרסיות שלו. להתנהגות חינוכית של פינוק יתר יש גם מגרעות כי אינה דורשת מהילד להתקדם, להיות מודע, להתחשב באחר ולבנות בתוך עצמו מנגנוני התאפקות ווויסות תקינים.
גם אז לא היה טוב, וגם היום לא ממש טוב, בישראל מצב הגבולות גרוע מבמדינות אחרות, אין קודים ואין עמדה חינוכית אחידה, כוללת ומשותפת לכלל ההורים.
קשה להיות הורים...בטח בחברה משתנה בה הילדים בקושי מספיקים להיות ילדים , מתבגרים מהר כל כך....
היום אנחנו מודעוים חולשונתינו כהורים יותר מפעם ומדברים על הדילמות. זה היתרון היחיד של תקופתנו..
שלי ורדי

שלום רב
את מגזימה ובגדול.
את לא חברה שלו, את האמא שלו.
נראה לך נכון להעלב מנער בן 15 שנמצא בעיצומו של גיל ההתבגרות ואת בתך זוכרת איך זה היה?
הכל מרגיז אותם, בעיקר כשזה בא מההורים. הסיבה לכך נעוצה בתהליך טבעי של התחלת ההתנתקות לעבר חיים בוגרים ועצמאיים. זה מתחיל בבניית זהות שהיא נפרדת ככול האפשר מההורים ואין מה לדאוג, אחרי שזה עובר הם חוזרים לרצות את קירבתנו.
כך שאין מה לקחת ללב את התנהגותו, הוא בסך הכול מתבגר ויש לשמוח על כך.
בהצלחה

תודה על התשובה.

אני לא יודעת איך להסביר את זה ולהעביר את התחושה אבל אני באמת ובתמים נפגעתי במיוחד בגלל שמדובר בילד טוב שמכבד את הוריו.

קשה לי העובדה כי המשפחה שלי "חברים " שלו ואני לא.
עוד יותר כואב לי -הדרך בה הוא מחק אותי- מיד אחרי שדברנו בצ'אט.

לאחר המחיקה היתה לנו שיחת טלפון והבעתי את מורת רוחי.
הוא מצידו התעקש שהוא לא רוצה את אמא שלו בפייסבוק.

קשה לי!!

ברור שקשה לך.
היום כשבאתי לקחת את בתי הקטנה מהפעוטון שמתי לב שהיא כבר לא רצה אלי אלא ממשיכה במשחקה וזה בסך הכל אחרי שבועיים שבו התחילה ללכת למעון. לי זה היה מאוד קשה. פתאום הבנתי שאני מגדל אותה ותומך בה ואוהב אותה כדי שיום אחד תפרוס כנפיים ותעוף לדרכה. וזה מאוד מאוד קשה!!!!
אבל אין מה לעשות אלה החיים.
אז אני בוחר להסתכל על ההתקדמות שלה שאני מאפשר ועל כל הדברים שעוד יבואו בעתיד וכך אני לא מפתח כלפיה בעלות שהיא שלי. וזה קשה.. קשה..
בהצלחה

שלום לך
לצערי לפי מה שאת כותבת בנך עובר תהליך של הסתגרות והתבודדות מהעולם וזאת בגלל המחשב.
יש לפנות בהקדם האפשרי ליעוץ/אימון משפחתי שיעזור לכם ממש "לגמול" אותו מהתהליך המסוכן שבו הוא שרוי.
קל להם, למתבגרים, להתמודד עם מחשב מאשר עם החיים האמיתיים ולכן פשוט להם להסתגר מול המסך שם יש להם עולם ומלואו, אבל וירטואלי ותלוש מהמציאות.
יש ללמוד את השיח הנכון עם מתבגרים ולא לגלוש לויכוחים ולתת לו את העזרה הדרושה עם ובמקביל הצבת הגבולות נמתאימים.
בהצלחה

שלום לך
על פניו נראה שאולי ררה משהו בבית הספר ועובדה שאחרי שהיא סיפרה לך ובכתה היא נרגעה.
שימימלב בימים הקרובים אם תופעה זו חוזרת על עצמה וזאת מנקודת הנחה שבעבר לא היו מקרים כאלו.
בהצלחה

היי ליאור,
אני מצטערת לשמוע עד כמה קשה לך, הפחדים שלך אולי הועצמו דרך הסרטים, אך כפי שאת אומרת ומבינה בעצם די נכון , הם קשורים לרגשות שונים שיש לך שגורמים לך להשליך אותם על פחדים. יכולים להיות כעסים ורגשות אחרים לא טובים, יכולים להיות פחדים מעצמאות, יכולות להיות חרדות מהעולם המצטייר בעינייך כעויין . אולי אפילו חוויות טראומטיות שאת לא זוכרת והתנתקת מהן אך הן באות לידי ביטוי רגשי דרך הפחדים. אני חושבת שי רגשות ודילמות שאת מתקשה לבטא ומבטאת אותן באמצעות הפחדים. כך אולי את משדרת באופן לא מודע לסביבה שקורה לך משהו שלא ניתן לעבור עליו בשקט.
מה שאני לא מבינה זאת למה פחדים שזמן רב כל כך, לא מטופלים על ידי איש מקצוע. את צריכה טיפול פרטני והמשפחה צריכה טיפולי משפחתית כדי להבין מה קרוה לך ואיך להקל עלייך . מוזר לי שאני צריכה לכתוב את זה כאן לבת 12 כמוך, הייתי מצפה מבמקומך שאמך הייתה כותבת ומתייעצת.. תראי לה את תשובתי ותגידי לה שאני ממליצה בחום על ייעוץ וטיפול מקצועי. פחדים וחרדות לא נעלמים כך סתם, חבל עלייך כי את סובלת.
כל הכבוד על היוזמה לכתוב ולהתייעץ..
שלי ורדי

שלום לך
אני מרשה לעצמי להוסיף כמה מילים בנוסף לתשובה המעמיקה של שלי.
בינתיים עד אשר תאמצי את העצות החכמות ששלי נתנה לך אולי כדאי כשאת הולכת לישון להשאיר את האור דולק.
דבר נוסף,לשים מוסיקה שקטה ועדינה.
וכמובן להפסיק לראות סרטים מפחידים.
עוד דבר שאני עושה בעצמי כשקשה לי להרדם זה תהליך של שיחזור היום שהיה לי מהסוף להתחלה.
אז אני שוכב במיטה עם עיניים עצומות וחושב בתוך הראש מה עשיתי היום מהסוף להתחלה ובדרך כלל אני נרדם ממש מהר.
בהצלחה

שלום רונית,
אין לי הרבה מידע על הבן שלך, נדמה לי כי חסרות לי מיומנויות חברתיות ביחד עם קושי לווסת את הרגשות והדחפים שלו - עקב הקושי להזדהות וליצור רגש חיובי ואמפתי עם אחרים, בני גילו. הוא מתוסכל הקושי החברתי כי בתוכו יש לו צורך בחברה, ומבקש לקבל תשומת לב ולהיות נוכח דרך הצקות. הוא גם מחפש בדרך זו להביע את התיסכול והכעס שלו על כך שלא מתחבר באמת עם הילדים. הוא משליך את האחריות והכעס שמרגיש כלפי עצמו, אל האחרים, כי קשה לשאת כעס פנימה אל עצמך כל הזמן. יני לא יודעת איזה תלמיד הוא, אך אם יש לו קשיים לימודיים, אז זה מוסיף על הדימוי העצמי הנמוך. ייתכן ותדמית חלשה ונחותה יש לו גם בבית, כי גם פה מציק לאחיו הבכור, ייתכן על רקע שהוא מרגיש שבדרך יקבל תשומת לב של אמצליח לקבל בדרך אחרת, אולי מקנא בו. אפשר להתחיל מטיפול משפחתי, כדי לברר האם הדימוי שלו בתוך המפשחהצריך שיפור. בדרך פלא, אם משהו במשפחה ישתנה ויצליח לטובה, ישפיע גם על התנהגותו בכתה. דרך אחרת, היא קבוצה טיפולית לילדים עם בעיות דומות, אך לא קיימות קבוצות רבות מסוג זה. כדאי להתעניין באיזור שלך בקהילה שלך.
בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך
ברוב המקרים עם מתבגרים שיחות לא עוזרות וכדאי להפנות את החשיבה לדרך חדשה של תקשורת שמתבססת על הסכמים והאצלת אחריות אישית.
צרי הסכם בינך לבנך שבעבורו יהיה תגמול או קנס לפי בחירתו והסכמתך והיי זו שאחראית למימוש ההסכם בכל מחיר, כך ילמד לכבד הסכמים ויעבור תהליך של לקיחת אחריות והחלטות ומימושן לטוב ולרע.
נהלי משא ומתן ממש כמו שבוגרים עורכים, קניית רכב או מיקוח על מחיר לקניה חדשה והיי מצחיקה אך עם זאת נחושה והחלטית. מעל הכל חשוב לממש את ההסכם.
בהצלחה

צר לי מאוד על מקרה זה אך הבעיה היא לא עם הילד.!!!!!
בנך לא הולך לבית הספר משום שהוא יכול לא ללכת- מאפשרים לו!!!!!
המלצתי היא פשוטה.
זמני אליך הביתה עובדת סוציאלית במטרה להתחיל תהליך של הוצאת הילד לפנימיה סגורה. בקשי מהעובדת הסוציאלית להביא חומר פירסומי כדי שבנך יוכל לבחור את הפנימיה לפי ראות עניו.
יש חוק במדינה ובנך כנראה מנצל את רגישותך כדי לא לקיימו.
ברגע שהוא יפנים ויבין שהוא יוצא "מאזור הנוחות שלו" למקום חדש ולא ידוע ,הוא יסיק את המסקנות המתבקשות ויחזור לאופציה הפחות מפחידה והיא בית הספר.
יכול להיות שבסופו של תהליך הוא כן ירצה לעבור לפנימיה וגם בזה אין דבר רע והוא יוכל למצוא את מקומו.
אין מקום לרביצה בבית תוך סירוב להשתתף בחיים הנורמלים שמסביב.
בהצלחה

שלום לך,
יהיה לי קשה לתת לך עצות איך לשכנע את אמא שלך. את יודעת איך הן אמהות... אם הן לא רוצות משהו קשה להזיז אותן,.אך אם היא הבטיחה לך פעם ,ייתכן שכרגע מסרבת כי אתן לא מסתדרות? הנקודה החיובית פה היא שככל שתגדלי, היא תרשה לך יותר יותר דברים.
מה אם תבקשי גוונים ולא פסים? אולי לגוונים היא תסכים.
צביעת שער בגיל שלך, אומרת משהו על הרצון להשתנות, להרגיש אחרת, קצת ייחודית, קצת יותר אישה ולא ילדה. אך נדמה מדברייך המעטים שיש לכן בעיות גדולות יותר בבית מאי הסכמה על צביעת השער.
את לא אוהבת להיות בבית וזה אומר משהו מאד חשוב על התחושה שלך שם,אנ בטוחה שיש לך סיבות טובות למה לצאת לפנימיה, הרי אף אחד לא עוזב בית עבור פנימיה אם טוב לו.
אם אמך לא מסכימה שתצאי לפנימיה אולי היא תהיה מוכנה לשבת אתך , לדבר אתך , ללכת אתך לייעוץ משפחתי, ולנסות להקל על מצבך בבית? אין לי מושג מהי הבעיה , האם היא קשורה רק אלייך ואליה או לאווירה הכללית בבית או לשאר בני המשפחה...
יהיה טוב אם תמצאי את הדרך לתת לה להבין שאת לא מרגישה טוב, בלי טענות ובלי ריבים, אלא מתוך הבעה כנה של הכאב שלך, בדרך טובה (זה קשה מאד, אני יודעת.. ולזה צריך ייועץ שיתווך ביניכן)
מקווה שתצליחי בכל המטרות שלך,
שלי ורדי

אינלי כל כך על מה לדבר איתה ..
אני גם לא אוהבת את כל הקטע הזה של לדבר...
אנחנו רבות הרבה , ואני לא רואה אותה כל כך הרבה - היא כל יום בעבודה עד 5 , כשהיא באה אני לא רואה אותה , כי אני בחדר , ואחרי שעה וחצי אני יוצאת להסתובב ..
אמרתי לה על העיניין של הפנימייה והיא אמרה שלא , כששאלתי אותה למה, לא הייתה לה סיבה , היא פשוט אמרה 'שתיהיי יתומה תלכי לפנימייה' ...

אינלי כל כך על מה לדבר איתה ..
אני גם לא אוהבת את כל הקטע הזה של לדבר...
אנחנו רבות הרבה , ואני לא רואה אותה כל כך הרבה - היא כל יום בעבודה עד 5 , כשהיא באה אני לא רואה אותה , כי אני בחדר , ואחרי שעה וחצי אני יוצאת להסתובב ..
אמרתי לה על העיניין של הפנימייה והיא אמרה שלא , כששאלתי אותה למה, לא הייתה לה סיבה , היא פשוט אמרה 'שתיהיי יתומה תלכי לפנימייה' ...

שלום לך
מובן לי הכאב שלך והיאוש שבו את נמצאת כרגע וברור לי שממש לא בא לך לקבל עצות מעצבנות ומרגיזות אבל בכל זאת אני שואל האם יש לך שאלה לגבי איך אפשר לצאת מהמצב שבו את נמצאת ואני מבטיח להיות מקורי עד כמה שאפשר בשביל לעזור,להקל, להוריד משקל מהלב וכו'
איל

שלום אייל,
תודה על המענה המהיר.

אני אסביר לך מה הבעיה בנוסף להכל,
אנשים טוענים שאני יותר מידי "עדינה" ושקטה.

אני אשמח לדעת איך יוצאים מהמצב הזה.
איך מכירים אנשים?
איך אני יכולה להיות נאהבת ולא בלתי נסבלת בעיניי אנשים?

תודה לך מראש

היי,
אני קוראת את דברייך ומרגישה את הפערים שיש בתוכך. את כן רואה בעצמך הרבה דברים טובים, כמו פקחות, נחמדות ועוד, ומצד שני, כל כך לא מאמינה שמישהו בחוץ יכול להיות מסוגל לראות ת הדברים היפים שבך.
תסתכלי בבקשה מסביבך -כמה אנשים יפים באמת את פוגשת באקראי ברחוב במשך 5 דקות? לא נדמה לי שהרבה. יופי בעיקר בא מבפנים, אם הטבע לא ממש ברך אותנו,.פעם מישהו אמר שאם הבן אדם מרגיש יפה, אז הוא מקרין על האחרים, הם "נדבקים" באהבה העצמית שלו ונמשכים אליו. וש גם את הטיפוח העצמי, בגדים, איפור, תספורת, אני לא צריכה לספר לך.. יש את תנועות הגוף ,
והיציבה שהן משמעותיות לאנשים סביבנו. כך אנו מקרינים,נינוחות, בטחון, רצון לקרב אנשים, או להיפך.
יותר מכל, היופי לדעתי נמצא בעיניים, בברק הזה של קבלה עצמית בסיסית ושל חדווה ושמחת החיים - זה הכי מקרב אנשים.
הקושי שלך לא בגלל היופי שלך, הקושי מחוויות בעבר שלימדו אותך שלא כדאי לאהוב את עצמך, שאת לא מאד רצויה, אולי ציפיות לא מותאמות מהקרובים שלך. בנוסף , נקודה חשובה בעיניי שכל פעם אני אישית מתקוממת כששומעת עליה : להיות עדינה ושקטה הן תכונות חיוביות, נפלאות אפילו בעיניי. בתרבויות של המערב, הן תכונות מאד נחשבות. בארץ יותר אנשים מעדיפים רעש וצלצולים, אך יש לא מעט אנשים שאוהבים את השקט והעדינות, המיסתורין שבשקט. טוב שאת כך ולא המונית וגסה.
את לא רוצה ייעוץ, אך אין לי ברירה -כן שיחות טיפוליות היו עוזרות לך בתנאי שאת מאמינה בהן קצת, נותנת צ'אנס, אם זה רק תלוי בך כמובן וההורים שלך לא יסרבו אלא ישתפו פעולה ברצון. אם הם לא משתפים פעולה, תגשי ליועצת בית הספר שתדבר אתם. תצטרכי כוחות כדי לצאת מהמצב של קורבנות ורחמים עצמיים שמונעים ממך אקטיביות והתעקשות על האינטרסים שלך, אך אני מאמינה שתוכלי לעבוד על עצמך. גם היועצת עצמה יכולה לעזור לך אם יש לה פנאי ורגישות מספקת.
מקווה ומאמינה שתצליחי,

שלי ורדי

אומנם אני לא מכירה אותך , אבל רציתי להגיד לך שגם לי הייתה בדיוק אותה בעיה בשנה שעברה ..
בזמן שבנות מהכיתה שלי היו יוצאות להסתובב ,אני הייתי בבית מל המחשב ..
לפי דעתי אם תעברי בצפר הבעיה תיפתר ...
או שפשוט תמצאי עוד ילדה שיושבת לבד בהפסקות ( לא משנה מאיזה כיתה ) , ותתחברי איתה ...

מקווה שעזרתי [=

שלום איילת
ומה אם בתך תרצה לעשות עגיל בפיטמה?.......כי זה כרגע הטרנד בעולם המשוגע שלנו.
אתם צודקים לחלוטין בעמדתכם ואל תזוזו ממנה מילימטר.
נכון קשה לעמוד מול הלחץ החברתי שמופעל מצד הילדה אך זיכרי שבתך, כמו כל הילדים, מומחית בזיהוי פרצות בחוסן הרגשי שלנו ההורים וממהרים לנצל זאת להשגת מטרותיהם.
משום כך ככול שתהיי חזקה יותר ומבוססת יותר בסיבות להחלטתך כך הלחץ שהיא תפעיל ילך ויירד.
בהצלחה

שלום לך,
קודם כל , מזל טוב לנישואיך ולהולדת הבן.
אנחנו יודעים היום כי שינויים בחיים, גם כשהם חיוביים, עלולים להיות מקור לחץ, גם עבורך ועוד יותר עבור ביתך, אשר נכנסהלמערכת משפחתית אחרת מזו שהיית מורגלת אליה.היום היא צריכה להתחלק בך ובתשומת הלב שלך עם תינוק ועם הבעל החדש. לא פשוט לה.
את מתארת מערכת הקופנילקטים היקרית עם בן הזוג דווקא ופחות מול האח. לדעתי, בן זוגך צריך להיות עדין וזהיר בהתייחסותו אליה, כדי שלא תרגיש לא שייכת במשפחה בה יש אח משותף לשניכם. ם כי צריך ליצור אתה אמון לפני שהוא מחנך אותה. את צריכה לדבר אתו. בעיות נתקשורת מופיעות כל כך מהר במשפחה החדשה שיצרתם וזהו סימן מדאיג. אני ממליצה בחום על ייעוץ משפחתי למניעה של הידרדרות במצב ולעזרה לבת.