פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

לא מומלץ לשנות פריטים, אפילו שהחומר הפעיל זהה.
באופן כללי, אמור להיות בטוח במידה זהה.

מומלץ להימנע משילוב הנ''ל.

היי ד"ר,
תודה על התשובה. אני יכול לשאול מדוע אבל לא כדאי לשלב? אם זה לתקופה קצרה של מבחנים? קשה לי להתרכז בלמידה רציפה למבחנים ורציתי לשאול אם לא ריטלין האם יש משהו אחר שעוזר לריכוז שניתן לקחת במקום ריטלין בשילוב עם אנאפרניל ?
תודה !

הסיבה : סיכון מוגבר לתופעות לוואי לבביות.
חובה מעקב לחץ דם, דופק. אקג.....
להיזהר עם ממריצים ( קפה , משקאות אנרגטיים.. )
חובה מעקב רופא משפחה..
אני אישית נגד השילוב.. אך תחת מעקב רופא , תיאורטית ניתן בזהירות.

תודה רבה ד"ר על העזרה! אני לא אסכן את עצמי ואמנע משילוב זה. האם יש תרופות אחרות שעוזרות לריכוז שכן ניתן לשלב עם אנאפרניל? נוירולוגית אמרה לי שניתן לקחת דברים טבעיים כמו zome אבל רציתי לשאול מה דעתך ואם יש תרופות לא טעביות שניתן לשלב.
תודה !

בגלל הפעילות של האנפרניל, יש מגבלה , האיטי בודק עם רופא המטפל לגבי פרוביגיל. שוב אחרי אישור מרופא משפחה לגבי המצב הגופני..
בהצלחה

שלום רב,
התרופה מעקבת את הספיגה החוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין אל תוך התאים וכך מאפשרת למוליכים עצביים אלו להיות יותר זמן במרווח הבין תאי. ויפאקס לא חוסמת קולטני בטא.

ניתן לשנות ל SSRI אחר..
או להוסיף קלונידין.

בהצלחה.

מקפיץ

ההבדלים , זמן מחצית החיים ( הזמן שלוקח לגוף לסלק חצי מריכוז החומר מהגוף) וכן בפרופיל הפעילות, קשירה לקולטנים נוספים, פוטנטיות הקשר ועוד..

כלומר לא כל תרופה ממשפחת הSSRI משפיע על אותם קולטנים כן?

אתה לא חושבים שזה הימור גדול מידי כל פעם להשפיע על קולטן אחר במשך תקופה מסויימת,ואם התרופה לא עובדת אז לקחת תרופה אחרת שמשפיע על קולטן אחר וככה הלאה והלאה עד שמוצאים תרופה מתאימה?

מה עם עם כל הקולטנים שהיו תקינים שעברנו עליהם בדרך למציאת תרופה מתאימה?
איזו אחריות יש לי שלא שיבשתם לי קולטן מסויים?

זה גם מוכיח ללא כל ספק שאינכם יודעים מהיכן מגיע הדיכאון.
זה גם מסביר מדוע יש מגוון טיפולים כה רחב ושונה לטיפול בדיכאון.
גרייה מגנטית,כדורים שונים,שוק חשמלי.

האם זאת לא הוכחה מוחלטת שאינכם יודעים מה אתם עושים?

SSRI
משותף לכולם : חסימת ספיגה חוזרת של סרוטונין..
מעבר לכך, יש הבדלים הנ''ל..

אני חושב שמכת חשמל ישירות לראש בעוצמה של 75-150 וולט משפיע "קצת" על יותר מעיקוב ספיגה מחדש של סרוטונין לא חושב?

שלום ד"ר דוידאור.

על פי מה שהוסבר בקורס פסיכולוגיה פיסיולוגית (כן, התחלתי השנה ללמוד פסיכולוגיה. העידוד שלך בסוף עשה את שלו :-) ), מעכבי ספיגה, כשמם כן הם, מעכבים את הספיגה החוזרת של המוליך העיצבי (נוירוטמנסמיטר) בחזרה לכפתורים הסופיים של האקסון הקדם סינפטי, וכך המוליך נשאר בסינפסה יותר זמן, וזה מגדיל את הסיכוי לכך שהמוליך יגיע לקולטן בתא העצב הבתר סינפטי לפני שהוא יתפרק.

איך זה קשור לקולטנים?

תודה,
שמוליק.

היי שמוליק
ראשית קבל שאפו.. שמח לישמוע על הצעד שלך.
שנית . מה שכתבתה זה נכון. התרופה בעלת תכונות שונות. פרופיל פעילות על קולטנים שונים.. קולטן לסרוטונין היסטאמין נוראדרנלין ויש פיצול סוגים שונים 1 2 3 .. וכו...בנוסף לכל תרופה יש פוטנטיות בקשירת הקולטן וזה ההבדל בין תרופות שנותנים 1 מג לעומת 100 מג עם השפעה שווה.....

יש אפשרות לגרום לכך שהמוח יפתח או יצור קולטנים חדשים? והאם אחרי שמפסיקים שימוש בתרופה אנטי פסיכוטית שמשפיעה על קולטנים של סרוטונין ודופאמין הקולטנים חוזרים לעצמם או נשארים סגורים?"

תתחיל להירגע עם התגובות שלך אני לא חבר שלך ולא כלום יאללה סע מפה מה יש לך לחפש פה ביכלל.

אין צילום של קולטנים או של חומר עצבי כלשהו שמסביר את המחלה או איך הכדור עובד. לפני שמשערים כל מיני דברים צריך שאפשר יהיה לראות אותם במציאות ולא סתם לנחש. לכל מחלה יש בדיקה מדעית למחלות נפש אין. יכול להיות שאתה מרגיש שהקולטנים נחסמו לך, אבל זה לא וודאי, כאמור אין צילום.

שלום שים.

כבר כתבתי לך בדיונים קודמים שאני מאוד מעריך אותך, ואני רואה את הפעילות שלך כאן בפורום בעין יפה, וזה טוב מאוד שאתה אמפתי ומנסה לעזור לאחרים על פי נסיונך האישי.

הפורום הזה הוא פורום פתוח. אני בטוח שד"ר דוידאור וגם שאר הרופאים בפורום מטיבים לראות את היתרונות של פורום פתוח. הם יכלו בקלות ללכת לפורומים סגורים.

אני רוצה לומר שההתנהגות הזו מזכירה לי את עצמי בתחילת הדרך שלי בפורום. תאמין לי שההודעות שלי היו הרבה יותר חריפות. אתה יכול לחפש הודעות שלי מלפני שלוש שנים ולהיווכח. אני גם ירדתי חזק על אנשים שפנו לפורום ואמרו שהם מעוניינים בטיפול תרופתי.

היה לי ספק האם השאלה שפתחה את הדיון הייתה כדי לקבל תשובה עניינית או שמטרתה היה לקנטר.

מבחינתי, זה בסדר גמור להוציא רגשות זעם ותיסכול בפורום. אם לי נתנו לעשות את זה, ועוד בצורה הרבה יותר מגעילה, אז למה להגיד שלאחרים זה אסור.

אני רוצה להעלות שאלה היפוטטית. מה יקרה איתך בעוד שלוש שנים?

האם תוכל גם לראות דברים אחרים כגון שסטיגמות על מטפלים היא גם כן לא טובה?
כדאי לטפל בבעייה כשהיא קטנה, ואז בדרך כלל די בטיפול פסיכולוגי, וחבל שבגלל סטיגמות על מטפלים אנשים נמנעים מלטפל בעצמם.

האם תוכל לכבד מטופלים כמו אלי שמעוניינים בטיפול תרופתי? אולי ישנם מקרים שבהם נכון לתת תרופות, אע"פ שאתה ותרופות זה יכול ללכת ביחד?

אולי בסופו של דבר ד"ר דוידאור יעריך גם אותך וישאל אותך מתי אתה הולך ללמוד רפואה.

אולי גם אתה תמצא את עצמך בסוף בבית הספר לרפואה או במחלקה לפסיכולוגיה.

מה שלא יקרה, אני מאלך לך הצלחה וכל טוב.

שמוליק.

שלום א.ס.

אני מקווה שדבריי יישמעו. את כבר יודעת שאני לגמרי איתך בהחלטה שלך להפסיק את הטיפול התרופתי ולטפל ע"י שיחות. בלי שום קשר לשאלה מה דעתי או דעתו של רופא, מדובר בזכויות אדם.

אין לי שום עניין, אלא להעמיד את הדברים על דיוקם.

ישנה בדיקה שבה אפשר לראות בחוש את המוליכים העצביים, אך מדובר בבדיקה שהיא מאוד יקרה, ולא משתמשים בה לצרכים קליניים אלא לצורכי מחקר בלבד.

על פי הבדיקות האלו שבהם ניתן לראות את המולכים העצביים, ניתן לראות שישנה קורולציה שלילית מובהקת (לא להיבהל מהמושג, אני אסביר אותו) בין כמות הסרטונין לבין דיכאון. במילים אחרות, ניתן לראות על פי הסטטיסטיקות שככל שיש פחות סרטונין ישנו יותר דיכאון.

בכל אופן, עדיין מדובר בקשר מתאמי, אי אפשר להסיק מכך, שמחסור בסרטונין הוא הסיבה לדיכאון; יכול להיות שההיפך הוא הנכון, שהדיכאון הוא הסיבה למחסור בסרטונין. יכולות להיות גם אפשרויות אחרות...

בנוסף לכך, כיוון שלא עושים את הבדיקה שמראה את המוליכים העצביים, שכפי שכתבתי לעיל משמשת לצרכים מחקריים בלבד, אז באמת לא ניתן לומר על אדם שנמצא בדיכאון, שחסר לו סרטונין, וזו הסיבה לכך.

ובאמת, יש כאן ניסוי וטעייה; נותנים תרופה אנטי-דיכאונית (אבל בדרך כלל נותנים גם טיפול פסיכולוגי) עד שהמצב משתפר, וכשהמצב משתפר, עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות מה גרם לשיפור המצב: האם התרופה או הטיפול הפסיכולוגי. וגם אם המצב לא השתפר, לא ברור האם התרופה איננה מתאימה או שצריך לשפר את הטיפול הפסיכולוגי.

אני מקווה שהדברים מספיק ברורים.

שמוליק.

לא יכולים לתת אבחנות אם לא עושים את הבדיקה. מה היה קורה אם היו נותנים לחולי סרטן כימותרפיה בלי לבדוק האם יש להם סרטן או לא, רק לפי שיחה היו עושים להם כימותרפיה. אני לא ראיתי בשום מקום צילום של מערכת העצבים, ולא נראה שיש כי אחרת היו מראים איזה צילום כללי או משהו כזה. יכול להיות ששיחות עם פסיכולוג עוזרות אבל הבעיה בבתי חולים שהם נמצאים תחת ניהולם של פסיכיאטרים ולא פסיכולוגים, והם כופים כדורים על אנשים, ועוד דברים אלימים, כך יוצא שהשיחות שם עם הפסיכולוגים לא ממש עוזרות כי הפסיכולוגים נאלצים לשתף איתם פעולה וגם בהם אין אמון.

שלום א.ס.

בעיניי זה שלא עושים בדיקה זה עניין טפל ולא העיקר.

לו הטיפול התרופתי היה יעיל ובלי תופעות לוואי קשות, אז זה בסדר לתת תרופה שאם היא לא תועיל אז היא לפחות לא תזיק. הבעייה היא שיש לתרופות תופעות לוואי קשות; במיוחד לתרופות האנטי-פסיכוטיות שבגללן אנשים אינם יכולים לתפקד ונהיים נכים.

גם לו היו עושים את הבדיקה היקרה הזו ומצליחים להראות שיש חוסר איזון כימי, כפי שהסברתי, עדיין לא ניתן לומר בוודאות שחוסר האיזון הכימי הוא הסיבה לתסמינים הקליניים, יכול להיות שההיפך; שהתסמינים הקליניים גורמים לחוסר האיזון. מעולם לא היה אישוש לקשר שיבתי, אלא רק לקשר מתאמי.

כל טוב,
שמוליק.

חשוב מאוד להראות שיש מחלה. אם אין לכדורים תופעות לוואי זה לא עושה אותם ללא מזיקים. צריך שתהיה בדיקה מדעית צילום או בדיקה מדעית אחרת, אחרת אין טעם לדבר על מחלה ועל טיפול.

אם היה חוקי לעשות ניתוח לובוטומיה, הם היו עושים בגלל שזה בחוק. היו עושים ניתוח כדי להרגיש רופאים ומנתחים. לא ראיתי כזה תחום ברפואה, שהכל שם כפייה ואלימות. כדי להסוות את האלימות שלהם הם מפנים את תשומת הלב למאושפז בכפייה. מצדיקים את האלימות של עצמם ומשכנעים את עצמם שהם רופאים שנותנים טיפול.

לגבי זה.

גם צריך לבדוק איזו מפלגה מוכנה לטפל בנושא.

זה חורבן הנפש.

וגם למספר מפלגות, עדיין אין תשובה מי מטפל בחוק שמאפשר לפסיכיאטרים להתעלל באנשים. ככה הם עושים כסף. מחזיקים מקום שמאיים על מאושפזים וגורמים לאנשים להגיע לפרטי על מנת לקבל טיפול שהוא פחות כואב במאות שקלים. כמו כן, אין רישום של מטופלים שמגיעים בפרטי אלא רישום רק למטופלים בציבורי.

שלום דוד.

אתה על הכיפק!

טוב שאתה מדבר במונחים המקצועיים! כשמדברים במונחים המקצועיים, זה משכנע!

אני חושב שכדאי לך להיכנס לויקיפדיה כדי להבין טוב יותר את המונחים, וכתוב ביקורת הרבה יותר מקצועית; אתה נראה לי בחור חכם, ואתה מסוגל להבין את הדברים.

אייידה דוד!



שמוליק.

טוב יותר,שהתרופות האנטי פסיכוטיות גורמות בעצם לכל התסמינים השליליים,שמייחסים אותם למחלה,אם זה חוסר חוויה,חוסר הנאה,חוסר יוזמה ומוטיבציה,בגלל שתרופות האלה פועלות על חסימת קולטנים לסרוטונין ודופאמין,וירידה בהם מובילה לכל התסמינים השליליים האלה.

שלום דוד.

יפה מאוד!

משהו נוסף שצריך לחדד.

תרופות נוגדות דיכאון משפיעות על הסרטונין.

תרופות אנטי-פסיכוטיות משפיעות על הדופאמין.

דופאמין וסרטונין הם מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים), כלומר חומרים כימיים שבאמצעותם תאי עצב במוח (ניורונים) מעבירים אותות חשמליים.

אחלה!

שמוליק.

שלום ד"ר דוידאור.

תודה רבה, הן על המחמאה והן על התשובה העניינית.

נראה לי שהדברים לא הובנו, מפני שמדובר ב-ק-ו-ל-ט-נ-י-ם שעדיין לא נלמדו.

ההגיון אומר שלא מדובר בקולטנים של תעלות תלויות מוליך עצבי בתא הבתר סינפטי, שאין להם שום קשר לעיכוב ספיגה חוזרת בתא הקדם סינפטי. אני מניח שכאן טמונה הנקודה של אי ההבנה. אני מניח שהדברים יהיו מובנים בהמשך של הקורס.

תודה,
שמוליק.

אם מדובר בתופעות לוואי הנ''ל, חובה לפנות מיידית לרופא, לבדיקה גופנית.

זה רק עוד שבועיים אז תן לזה היזדמנות

אתה תקבל הרעלת סרוטונין בסוף זה לא דבר טוב,תפסיק עם זה כמה שיותר מהר אם אכפת לך מהחיים שלך.

שלום דוד.

אכן, הסיבות העיקריות לדיכאון הן אינן פיסיולוגיות, וממילא ההשפעה של התרופות די מוגבלת, גם אילו לא היו להן תופעות לוואי.

בשיחה של ד"ר דיודאור ב 28.12.2014 הוא התייחס לתחזית קשה לפיה הדיכאון הולך להיות מכה רצינית בתקופה הקרובה. הסיבה העיקרית לכך היא הסתגרות חברתית. הקימה הטכנולוגית שגורמת לבידודים חברתיים היא הולכת להיות הגורם המשמעותי ביותר לכך.

אין ספק בכך שאנשים טובים ואיכפתיים כמוך, הם אלה שמספקים קשרים חברתיים טובים ונכונים, ובכך יש איזה סיכוי להתמודד עם האתגר הזה.

רוח הדברים היא טובה, אבל באופן ענייני, לא יכול להיות דבר כזה הרעלת סרטונין.


סרטונין הוא מוליך עיצבי (נוירוטרנסמיטר). הוא חומר שבאמצעותו עובר מידע מתא עצב אחד לתא עצב אחר. הוא חומר המופרש מתא עצב אחד לסינפסה (המרווח בין שני תאי עצב), ואמור להיקשר לקולטן בתא בעצב הבא על מנת להעביר את המידע הלאה.

המוח הוא איבר מאוד מוגן, התרופות אינן יכולות להעביר למוח סרטונין, הפעולה של התרופות היא עקיפה.

מעכבי ספיגה חוזרת סרטונין, (SSRI) גורמים לכך שהסרטונין יישאר יותר זמן בסינפסה. התא שהפריש את הסרטונין לוקח אותו בחזרה אליו אחרי זמן מסויים. התרופה גורמת לעיכוב הספיגה החוזרת, וכך הסרטונין נשאר יותר זמן בסינפסה, וכך יש סיכוי גדול יותר שהוא יגיע לקולטן בתא העצב הבא.

תרופות כאלה אינן אמורות לגרום להרעלת סרטונין כי יש גבול לכמות הסרטונין שמיוצר במח.

לצורך העניין, הסם L.S.D. גורם להפרשת בלתי מבוקרת של סרטונין מתאי עצב לסינפסה, וזה מה שנותן הרגשה מרוממת, אך אחרי זמן קצר, המלאי של הסרטונין אוזל, ואז מרגישים דיכאון קשה עד שההשפעה של הסם חולפת ועד שהמוח מייצר מחדש סרטונין.

מקווה שהדברים מספיק ברורים.

שמוליק.

אל אס די זה השפעה אחרת,השפעה של אל אס די זה השפעה פסיכודלית של הזיות ושינוי בתפיסת המציאות וכו.., לפעמים מגיעים מזה לפסיכוזות.

****

שלום לימי.

מה העניינות?

מזמן לא ראינו אותך בפורום. מה קורה איתך?

מאוד תלוי במינון...
לפעמים מינון נמוך של אביליפי , יותר יעיל..
יש לשלול בעיות אחרות, תעסוקה,חברה, בעיות גופניות ( לחץ דם נמוך, בעיה בחמצן ונשימה , בעיה הורמונלית ועוד..)
ממליץ בדיקה גופנית מסודרת - כולל בדיקות דם מקיפות.
בהצלחה.

יש לברר את מקור הנזק,
באם מדובר בחוסר ותת פעילות , יש צורך בטיפול מתאים.
( באם מוכח, למרות שפחות סביר, שהנזק נוצר בתקופה של נטילת אפקסור, יש לשקול הפסקה )
יעוץ רופא משפחה וכן אנדוקרינולוג..

רופא אמר לך להפסיק עם תרופות? או הפסקת על דעת עצמך?

רופא לא יגיד לך להפסיק ואם כן תצטרך לשלם לו הרבה כסף לאבחנות וכו ....
ודרך להפסיק היא לחיות נורמלי לגמרי למרות הכדורים והפסיכאטרים . כלומר להיות נורמטיבי . אם אתה מבין עבודה וכו ... אף אחד לא צריך לדעת שאתה נתמך .

תחזור מהר לכדורים כי המצב שלך יחמיר ללא הכדורים.
תהיה חכם תעשה מה שאומרים לך הרופאים

שלום.

אני מסכים עם אלי שזה טוב ונכון להתייעץ עם הרופא המטפל, אך צריך להפעיל שיוקל דעת.

אני הפסקתי עם התרופות על דעת עצמי; לא יכולתי יותר לשאת את הסבל מתופעות הלוואי.

הודעתי על כך לרופאה, שממש התנגדה, אך כיבדה את החלטתי.

בסופו של דבר, התברר שזה בדיוק מה שהיה נכון לעשות.

זה ממש לא אומר שכולם צריכים לנהוג כך; היו לי על כך תגובות מתלהמות בראשית דרכי בפורום, וד"ר דוידאור ושאר הרופאים אמרו ובצדק שזו חוסר אחריות. אני מסכים לגמרי.

עם זאת, מי שכל כך סובל מתופעות הלוואי של התרופות, יכול להפסיק על דעת עצמו, אך צריך לנקוט באמצעי זהירות:

- לדעת שזה מסוכן, ושהתסמינים עלולים לחזור.

- להמשיך עם הטיפול הפסיכולוגי, ולשתף את המטפל בהחלטה.

- להודיע על כך לרופא המטפל, ולומר לו כי אם תהיה החמרה במצב - תהיה הסכמה לקחת תרופות שוב.


כל מטופל צריך לעשות את מה שטוב לו.


כל טוב,
שמוליק.

אדם שעבר התקף פסיכוטי מבחינה סטטיסטית 85 אחוז יחווה התקף כזה שוב.
לא לקחת תרופות במצב כזה זה כמו לירות לעצמך ברגל
תופעות לוואי כמה שלא יהיו חמורות מסתדרים איתם או שמחליפים תרופה אבל להפסיק על דעת עצמך טיפול מונע פסיכוזה זה מעשה לא חכם.
צריך לעשות הכל בשביל להימנע מהתקף נוסף

שלום אלי.

אתה יודע שאני מאוד מעריך אותך, כתבתי את זה הרבה פעמים, ואם זה לא מספיק, אז אני כותב זאת שוב.

ככלל, אני בעד לתת לכל מטופל לבחור את הדרך שנראית לו הכי מתאימה: טיפול תרופתי בלבד, טיפול פסיכולוגי בלבד, או שילוב של שניהם, תוך מתן כבוד לכל אחת מהבחירות.

אינני מסכים עם העמדה שאומרת שצריך למנוע אישפוז נוסף בכל מחיר.

אני מניח שיהיה קשה להסביר לך את החוויה האישית של הסבל מתופעות הלוואי של התרופות, כי אצלך הייתה תגובה טובה יותר לתרופות.

כידוע, האישפוז הראשון שלי היה בגיל 18. לאחר האישפוז השני בגיל 29, הסבירו לי שאלו הייתי ממשיך את הטיפול התרופתי - האישפוז השני היה נמנע.

אני ממש לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו לא הייתי מפסיק. מה שהיה קורה זה שלא הייתי יכול לתקפד תחת ההשפעה של התרופות, ולא הייתי עושה עם עצמי כלום. הייתי כנראה מייחל למוות, ואולי בסוף הייתי מתאבד.

מה עדיף אדם חי עם סיכון גבוה לאישפוז או אדם מת???

כשקיבלתי את ההחלטה להפסיק את הטיפול התרופתי בחלקו (רק את התרופה האנטי-פסיכוטית) לאחר כל סידרת האישפוזים שהתחילה עם האישפוז השני, הרגשתי שאם בין כה וכה המצב כל כך גרוע, עד כדי כך שאני כבר רוצה למות, אז מה כבר יש להפסיד?

בנוסף לכך, אני מאמין שניתן להתרפא מהמחלה ע"י טיפול פסיכולוגי טוב, כך שבעיניי, מי שסובל מתופעות הלוואי של התרופות - גם אם הסבל מתון יותר ממה שאני סבלתי - יכול לנסות להתמקד יותר בטיפול הפסיכולוגי, ואולי זה יביא אותו למצב שבו ה-ר-ו-פ-א המטפל ישתכנע שאין יותר צורך בטיפול תרופתי.

המלצה להפסיק בניגוד להמלצת הרופא, יכולה להיות מוצדקת רק כאשר ישנו סבל מטורף, תוך כדי ידעה של הסיכון הכרוך בכך, ותוך שימוש בכל המנגנונים הנדרשים על מנת למזער את הסיכון.

כל טוב,
שמוליק.

המטופל לא אמור להחליט על לקיחת תרופות אין לו שום יכולות להבין את ההשלכות של המעשים שלו מי שמחליט על הטיפול זה הרופא.
מטופל אי אפשר להכריח לקחת תרופות לאורך כל חייו בטח לא אם הוא חופשי.
אתה אומר לאנשים תעשו מה שאתם מחליטים אל תתנו לרופא לקבוע.
אדם עלול להפסיק לקחת תרופות ולקבל התקף פסיכוטי ככה
כל התקף משאיר צלקת במוח וגורם נזק זה לא נפסיק את התרופות ונראה מה יהיה כי אם יהיה גרוע אחר כך לפעמים לתקן אי אפשר..
בפסיכוזה אין החלמה למעט ב15 אחוז מהמקרים בסכיזופרניה אין החלמה בכלל.
לא יעזור לך גם אם אבא שלך ואמא שלך ילכו ללמוד פסיכולוגיה ויטפלו בך לא תחלים.
לכן אפילו אנשים שהיה להם טרגיר פשוט עברו התקף ממליצים להם טיפול מונע לכל החיים פשוט מסיבה אחת. התקף זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות צריך לעשות הכל להימנע ממנו.

עברתי המון כדורים אנטיפסיכוטיים סבלתי מתופעות לוואי לא קלות בכלל אין ברירה אחרת.
יש ארסנל תרופות גדול אנטיפסיכוטיות מוציאים תרופה עם מינימום תופעות לוואי
אני ישן המון שעות ודי עייף בגלל הסוליאן כל ערב אני לוקח תרופות ומקלל תרופא תוך כדי אבל אין ברירה אחרת פשוט . להיות ללא תרופות לאור מה שעברתי זה פשוט חסר אחריות.
אני מאוזן עוד מעט 4 שנים אני אישית לא מאמין שאקבל התקף נוסף לאור הטריגר הברור שהיה לי כל עוד לא אגע באקסטזי
הולכים לרופא ברמה שסומכים עליו לאור המלצות וידע מי הרופא.. ואז סומכים על הרופא במאה אחוז מה שהוא אומר קדוש ככה זה

איך אפשר לסמוך ב-100% על פסיכיאטר? אין לו בדיקה מדעית להראות את המחלה ואין לו בדיקה מדעית איך עובד הכדור. הם תומכים באישפוז כפוי שכולל קשירה, כדורים בכפייה, כליאה, וכדורים עם תופעות לוואי רבות עד כדי חוסר תפקוד. הפרטיים גובים מאות שקלים לשעה, שמדובר במי שהם חושבים שהוא חולה.

אז את חייה בסרט.
פסיכיאטר הוא רופא לכל דבר,הם למדו רפואה בדיוק כמו כולם והתמחו בפסיכיאטריה.

את זה אי אפשר לגזול מהם.

אולם העובדה שהמקצוע שלהם אפוף במיסתורין,ושהדברים אינם מתנהלים כשורה ברור ביותר.

כל הכוח יתר שיש להם,זה שאין להם כלים מדעיים לאבחון אובייקטיבי ומעקב אובייקטיבי אחריי ההפרעות והתרופות שניתנות,זה שהכדורים ניתנים בקלות רבה.

אין ספק שהפסיכיאטריה לא באמת יודעת כיצד לטפל בהפרעות ותופעות המוזרות הללו של הנפש וגם הגישה שלה אינה נכונה.

רק אל תטעי,ההפרעות הללו קיימות.או סי די,דיכאון,חרדה,סכיזופרניה.
כל זה תופעות אשר קיימות.
אך אני לא חושב שהפסיכיאטרים באמת מבינים את טבעם.

הבעיות הנפשיות הם מאוד קשות לפיענוח והבנה.
אף פסיכיאטר או פסיכולוג שלא חווה את הבעיות הללו על בשרו לעולם לא יבין אותם כמו שהאדם בעל ההפרעה מבין אותם.

לפי דעתי פסיכיאטריה בסוף תקרוס והמענה לבעיות הללו יבוא ממקום אחר לחלוטין.

שהם לא עוסקים ברפואה גם אם הם למדו. ואם היו רוצים לתת טיפול נפשי למי שרוצה, ולרפא אותו הם לא היו מתנהגים ככה לאנשים מאושפזים, או לאנשים שיש להם בעיות נפשיות. אי אפשר לקרוא למישהו רופא אם הוא לא מרפא, זה לא מספיק ללמוד, צריך גם ליישם בשטח. ואי אפשר להכריח מישהו לקבל אבחנה של סכיזופרן ולהרוס לו את החיים. גם מי שמעוניין בטיפול נפשי צריך שתהיה לו מסגרת תומכת ולא כמו שיש היום.

אני מבין אותך.
לפי איך שאת מתארת את דברייך עברת הרבה על בשרך.

אני מבין אותך טוב מאוד.
אבל הייתי רוצה שלא תבזבזי את האנרגיות שלך בכל הדיבורים האלה כשלא עומד לך לצאת מזה כלום.

אני מבין שאת כועסת רצח על הפסיכיאטרים.וזה גם לגיטימי לפי מה שאת מתארת שנגרם לך.

אבל אוליי תתחלי לפעול?
תתבעי,תגישי תלונה במשרד הבריאות.תתנקי מהכדורים.

כי מה שאת עושה כאן בפורום זה בזבוז אנרגיה.
וחבל לי עלייך

זה בן אדם אחד מול מערכת שלמה. צריך שהחוק ישתנה. ה"טיפול" שלהם הוא חוקי, הכפייה שלהם היא חוקית וגם האלימות שלהם. לא ניתן להוכיח שאין לך סכיזופרניה. פנייה למשרד הבריאות עלולה גם להזיק, למשל לאנשים שצריכים להוציא רישיון נהיגה והפסיכיאטרים מונעים זאת מהם על ידי דיווח למשרד הבריאות. הם שוללים את הפרנסה של הבן אדם ואת החופש שלו לחיות כמו שהוא רוצה. ככה הם עובדים, באיומים, כמו שכבר כתבתי יש להם את כל הכלים להרוס בן אדם והם מנצלים את זה.

שלום א.ס.

אני מסכים לחלוטין עם הגישות שלך, בהחלט צריך להיאבק על זכויותיהם של נפגעי נפש, ובכלל זה להתמקד בטיפול פסיכולוגי, שהוא לא פחות יעיל מטיפול תרופתי. מדובר בזכויות אדם בסיסיות.

בוודאי שגם היחס בבתי הרופאה צריך להיות יותר טוב והוגן, וגם היחס במסגרות השיקום. כשהייתי בדיור מוגן, היה לי כל כך רע, עד שבאישפוז האחרון שלי, פשוט העדפתי את בית הרפואה על פני הדיור המוגן, שבו כל הזמן דאגו שהדירה תיראה נקייה ומסודרת, ומעבר לזה לא היה איכפת כמעט משום דבר. לפחות בבית הרפואה, לא שיגעו לי את השכל על זה...

אני חושב שכרגע, חשוב יותר שתתמקדי בעניין שלך מאשר לחשוב על הכלל. אחרי שתצליחי להתגבר, תוכלי לנהל מאבקים לטובת הכלל.

לדעתי, את צריכה לחפש מטפל שמאמין באפשרות שלך להתמקד בטיפול פסיכולוגי במקום בתרופות, ואיתו תוכלי גם בעתיד להוציא רשיון נהיגה ע"י חוות דעת עדכנית על מצבך.

תהיי חזקה ובסוף תנצחי.

לגבי הגשת תביעה משפטית, אינני עורך דין, אך עד כמה שידוע לי - זה באמת קשה מאוד להוכיח במקרים כאלו רשלנות רפואית, ולדעתי, זה סתם בזבוז זמן ועצבים...

כל טוב,
שמוליק.

שלום אלי.

כעיקרון, אין לסמוך על אף בעל מקצוע במאת האחוזים מבלי להפעיל שיקול דעת. הדברים נכונים לכל בעל מקצוע, ובכלל זה גם רופאים.

הרפואה, ככל מדע, מתיימרת לתת הסברים למציאות. תמיד ישנן תופעות שאין למדע הסבר עליהן. המדע תמיד מתפתח; תמיד ישנן תגליות חדשות, ולפעמים, השערות והנחות נופלות ומפנות את מקומן להשערות והנחות מדוייקות יותר.

אכן, הידע שיש לרופאים ברפואה גדול יותר מאשר שאר אנשים, ולכן צריך להתייחס אליהם בכבוד הראוי, אך צריך לדעת שמדע הרפואה מוגבל, וגם רופא הוא בן אדם שעלול לטעות.

באופן ספציפי יותר, לגבי מחלות נפש, על פי הגישה הרווחת נגרמות מארבעה מרכיבים: אורגניים, ביולוגיים, סביבתיים ופסיכולוגים. הכמות והמשקל היחסי של כל אחד מהגורמים שונה ממטופל למטופל.

לו רק מהסיבה הזו, ניתן להתגבר על המחלה ע"י ניטרול הגורם הפסיכולוגי. האם זה אחראי או לא - גם בעניין הזה יש לרופא שיקול דעת.

במקרה שלי, הרופאה שלי התנגדה להפסקת התרופה האנטי-פסיכוטית, אך לדעתה הניסוי של ההפסקה לא היה יותר מדיי מסוכן, ולכן היא איפשרה לי לעשות אותו. גם בעניין הזה - יש לרופא שיקול דעת. מכל מקום, היא הביאה אותי למצב כזה שבו ההפסקה הייתה ניסוי שמבחינתה ניתן היה לעשות אותו.

ועוד דבר אחד חשוב; אחד מהשיקולים שרופא צריך לקחת בחשבון הוא הסבל של המטופל מהטיפול; כאשר מטופל סובל יותר מדיי מטיפול מסויים, הרופא ישקול טיפול אחר במקומו.

עובדה היא שפסיכיאטרים עוברים את החוויה של קשירה, אך יש הבדל גדול בין הקשירה שהפסיכיאטרים עוברים לבין קשירה במצב פסיכוטי, שבו ישנה הרגשה שרוצים להרוג אותך או משהו כזה...

רוב מוחלט של הרופאים לא חוו לקיחת תרופות פסיכיאטריות, ולכן אין להם מושג אמיתי מה זה סבל מתופעות הלוואי של התרופות, ולכן הרבה פעמים קשה להעריך את הנזק מול התועלת, ולכן יכולות להיות טעויות גדולות, למרות כוונות טובות.

אגב, זכור לי שהייתי פעם אצל הומאופת - מישהו שבכלל לא שייך לתחום - והוא טען שניתן ע"י טיפול הומאופתי ניתן לשפר את המצב כך שה-ר-ו-פ-א המטפל יראה את השיפור ולאט לאט יוריד את המינון של התרופות עד להפסקתן. כנראה שזה עבד כמה פעמים...
לדעתי, מדובר באפקטים פסיכולוגיים יותר מאשר השפעה של טיפול הומאופתי, ואציין שזו תחושת בטן ולא נעשה ניסוי שיפריך או יאשש.

לבסוף, אני רוצה לציין, שחשבתי שאתה מסתדר טוב עם התרופות, והתברר לי עכשיו שגם אתה סובל מתופעות הלוואי שלהן.

כל טוב,
שמוליק.

גם אם אין תופעות לוואי, זה לא אומר שהכדור נחוץ או רצוי על ידי מי שנכפה עליו לקחת כדורים. כדור יכול לגרום לנזק גם אם אין לו תופעות לוואי. מה שכן, עצם זה שיש לכדורים תופעות לוואי מראה שהם לא מחזירים את לוקח הכדורים למצב נורמלי.
לא צריך למצוא בכוח סיבות למה צריך את הכדורים.

ההודעה שהעלתי העלתה הרבה תגובות שאלות ותהיות .
אני מבין שלמרות שגם אני חשבתי פעם שאני היחיד יש עוד הרבה הרבה כמוני .
לא לאבד אמונה .
הטיפ שלי זה למצוא עוגן ,משהו שתמיד רציתם לעשות ופשוט לעשות עוד ועוד ועוד .
מה יהיה אי אפשר לדעת ,אם אלי . תצליח להגמל . מה טוב . אם לא תדע שאתה מתקרב לאט לאט למטרה .
עצמאות .

שלום.

אכן, יש גם נזקים לטווח הארוך.

היה אצלנו בשלוותה מישהו מבודר שאובחן במאניה-דיפרסיה, וקיבל מייצב מצב רוח שפגע לו בכבד,ומסיבה זו הפסיקו לו את התרופה, וכתוצאה מכך, התסמינים חזרו אליו.

בסוף מצאו לו מייצב שאינו פוגע בכבד.

שמוליק.

כדור הרגעה זה יעשה לך טוב אם יש לך חרדות מטיסה

רק שאני לא נרדם כל הטיסה, ומתחרפן מהישיבה :)

לא מומלץ לשלב.. עדיף לא ליטול ריטלין
ולישקול טונייט ( כדור שינה ללא מרשם) בלבד
רק לאחר יעוץ עם רופא משפחה ( לשלול בעיות גופניות וצורך למנוע קריש דם לפעמים..)

אל תשפוט בן אדם עד שלא תהיה במקומו.

אם ה"חפירה" הזו מועילה - אז לבריאות. למה לא.

ואם כבר, אז מה יש להגיד על ההודעות חסרות האחריות שלי מלפני שלוש שנים שבהן קראתי למשתתפים בפורום להפסיק טיפול תרופתי?

ההודעות האלו היו הרבה יותר גרועות מגל "חפירה" אחרת כאן בפורום, והייתה באמת השתדלות לתקוף את הדעה באופן ענייני מאשר לסתום פיות.

בקיצור, דוד, אם זה עושה לך טוב לפרוק את התיסכול שלך ע"י כתיבת הודעות בפורום - לך על זה! אני איתך!

שמוליק.

שלום רב,
קודם כל חשוב לציין שבכל מקרה של טיפול תרפתי פסיכיאטרי ההחלטה על הטיפול אמורה להתבסס על מגוון רחב של גורמים (בדיקה, אבחנה, תגובה לטיפול תרופתי בעבר וכד') ולכן לא ניתן להתייחס לשאלתך באופן ספציפי. באופן כללי, חלק מהמטופלים שמקבלים טיפול תרופתי פסיכיאטרי אינם מגיבים באופן מלא או מספק לטיפול זה, כאשר אצל חלק מהם שינוי התכשיר עשויה לשפר תוצאות, אך חלק אחר עדיין לא יגיבו. במקרים אלו עדיין ניתן להמשיך ולנסות טיפול בתרופות נוספות אך בחלק גדול מהמקרים אלו, הסיכוי לשיפור משמעותי נוסף עם החלפת התכשיר בדרך כלל נמוך יחסית ולכן מומלץ לשקול טיפול הלא תרופתיים כגון טיפולים פסיכולוגיים ושיקומיים.

שלום דק אירנה. לקחתי בעבר סימבלטה עד מינון של 120 גר'. כשלקחתי 60 גר' סימבלטה זה השפיע למשך שבוע וחצי ואחר כך לא עזר יותר בכלל. לקחתי ויאפקס אפקסור עד מינון של 225 גר' ולא השפיע בכלל, לקחתי פרפנאן 8 גר' ולא השפיע בכלל. אין לי עדיין אבחנה הייתי במרכז אשפוז יום למשך 5 חודשים ואמרו לי שם שיקח עוד הרבה זמן לאבחנה. מדברים בעיקר על חרדות, חרדה חברתית ודיכאון.

היי אורי..
ראשית מאוד חשוב להגדיר מטרות טיפול...
חשוב להשתמש בתכונות הביולוגיות של התרופות..

השילוב הנ''ל בעייתי מבחינתי.

וולבוטרין מעלה דופאמין ונוראדרנלין ( הגברת חרדה, אי שקט וכו..)
אביליפי , דור 3 , עובד במנגנון של שיווי משקל כימי. על קולטן הדופאמין . ז'א
אם חסר דופאמין , מסוגל להגביר את פעילות הדופאמין על הקולטן
אם יש עודף ( כמו בהשפעה של וולבוטרין) מן הסתם יחסום ויפחית דופאמין.
מה שתאורטית יכול להפריע להשפעה הטובה של וולבוטרין.
לכן, השילוב בניהם לא מומלץ.

ציפרלקס- נוגד חרדה ודיכאון, במינונים גבוהים, יכול לפגוע בתפקוד ההורמונלי, מה שיכול להחמיר את המצב הנפשי וגופני.

אני הייתי ממליץ:
לברר מה מטרות הטיפול ולשם לכוון..
להשתדל לא לשלב וולבוטרין עם אביליפי ( זאת על פי התיאור הקליני הנ'ל)
או להפחית אביליפי ( תלוי במטרות הטיפול והאבחנה) , מינון נמוך של אביליפי , לפעמים הרבה יותר טוב ממינון גבוה.
לשיקול לגבי מינון ציפרלקס..
מאוד חשוב בדיקות דם מקיפות ולברר מה המצב הגופני ( בלוטת התריס, הורמונים, לחץ דם, אקג.. וויטאמינים וכו'.. )

מיותר לציין , שכל שינוי תרופתי רק תחת מעקב רופא.

בהצלחה !!!

תודה רבה על ההתייחסות. השאלה שלי היא לגבי האם 4 חודשים זה מספיק כדי לבדוק את המינון הנוכחי?

בוודאי שכן.

התחלתי עם התרופות הנוכחיות בכך שלקחתי מינון של 10 גר' ציפרלקס עם 5 גר' אביליפי וזה לא עזר במשך חשלושה שבועות, אז העלנו את זה ל20 גר' ציפרלקס, 10 גר' אביליפי ו150 גר' וולבוטרין וזה לא עזר במשך שלושה שבועות אז העלנו למצב הנוכחי שזה 30 ציפרלקס 15 אביליפי ו300 וולבוטרין שאני לוקח במשך חודשיים וחצי. האם זה עונה לך על המינונים שדיברת עליהם בהודעות הקודמות? והאם צריך לשנות לגמרי תרופות או האם בכלל צריך להפסיק כי אין סיבה להמשיך? תודה מראש.

אני אישית לא הייתי ממליץ על שילוב הנ''ל, בעייתי מבחינתי.
שוב, אני אומר בזהירות וייתכן שלרופא המטפל יש שיקולים קליניים שלא ידועים לי.
אני אישית הייתי מעדיף שינוי תרופתי ומינונים שונים.

גראס עלול לגרום להחרפת המחלה עלול לגרום לפסיכוזה.
מבחינה בריאותית הרופא אמר לי שאין נזק גופני משימוש באנטי פסיכוטי ועישון חשיש יחד.
גראס וחשיש גורמים למגוון של בעיות נפשיות ואפילו בפורום למדתי על נזקים למוח זירוז תהליכים סניליים.
הוא צריך טיפול פסיכולוגי והרבה רצון בשביל להפסיק עם זה.

הסכנה המרכזית, נזק מזורז במבנה המוח, ירידה קוגנטיבית , ירידה ביכולת הזיכרון והתיפקוד. מעבר לזה סיבוכים למחלות גופניות.
ראה מצגת ווידיאו שלי ביוטוב...

פגיעה ביכולות של הזיכרון,בקליטת מידע ובקליטת תחושות!

גראס רפואי בלבד... לא מזיק הוא נקי ואם לוקחים אותו בצורה מדודה הוא מרפא...תקראו חומר באינטרנט ותבינו. לא לקנות דבר שלא יודעים מה יש בו...
יש לבחור בקפידה מה מכניסים לגוף..

שלום מיכל.

אינני רופא.

הכל יכול להיות; יכול להיות שהיא תראה את הבן שלה ותשתכנע שהיא טועה במחשבות שלה. יכול להיות שהיא תתרגז עליו, אף אחד אינו יכול לנבא.

על מנת להחליט בנוסף לידע המקצועי צריכה גם להיות היכרות של הנפשות הפועלות. היכרות כזו נמצאת במשפחה יותר.

במקרה הזה נראה שלהיכרות של הנפשות הפועלות ישנו משקל גדול יותר מאשר לידע המקצועי, ולכן נראה שהכי טוב שהמשפחה תחליט בעצמה.

כל החלטה שתתקבל יכולה בדיעבד להתברר כמוטעית, אך נראה שבין כך ובין כך, לא מדובר בהחלטה כה גורלית.

כל טוב,
שמוליק.

באם גורם מסויים מחמיר OCD
עדיף לחפש פתרון אחר...
אחרת יהיה מצב של תוספות בתרופות נוספות לטפל בתופעות לוואי של האחרות וכו.. לפעמים עדיף לשקול טיפול בשיחות CBT בשליטה על OCD .
בהצלחה.