פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

בהחלט כן.
חובה מעקב ובדיקת, לחץ דם דופק, אקג וכן
שלילת אורטוסטאטיזם בקופ'ח.
חשוב שתיה תקינה = שתן בהיר שקוף.

ריטלין ממריץ - יכול להחמיר חרדה
קלונקס = מוריד ריכוז וקשב ..

יש להתיעץ עם רופא מטפל , לישקול שילוב קלונידין.
בהצלחה.

הפתרון הטוב ביותר זה לשתף את הספיכיאטר ולבקש עזרה, זה בדיוק הצעד שימנע אשפוז.

המלצה : להתיעץ עם רופא מטפל שמכיר.
ייתכן ויש מקום לעלות מינון ולשלב טיפול בשיחות - CBT .

הבגדים יהיו עוד יותר מלוכלכים והנזק יהיה גדול יותר. זיפרקסה זה כדור עם הרבה תופעות לוואי. אם הוא רוצה טיפול בכדורים פסיכיאטרים צריך להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי שינוי של הכדור, מכיוון שככל שהמינון עולה תופעות הלוואי רבות ומשפיעות יותר. בכל מקרה לא בכוח ולא באיומים זה רק יעשה את המצב גרוע יותר.

חובה לברר לחץ דם, דופק, אקג..
תופעת לוואי שכיחה , ירידה בלחץ הדם, סחרחורת, החמרה בשינוי משכיבה לעמידה.. חובה לשתות מים באופן יעיל..
מומלץ יעוץ עם רופא משפחה סביב המרכיב הגופני.

יש צורך לפנות לפרמקולוג ( רוקח) קליני בנדון.

שלום אנה.

אני מבין את החששות שלך מהתמכרות, אבל מצד שני גם לחוסר שינה יש השלכות בריאותיות.

צריך לשקול את התועלת מול הנזק. יכול להיות שהנזק מחוסר שינה גדול יותר מהנזק של התמכרות, ואם זו המציאות - אז עדיף לקחת את התרופה למרות סכנת ההתמכרות.

כדאי לפנות לרופא המטפל על מנת להעריך נכון את המשקל של כל אחד מהגורמים.

כל טוב,
שמוליק.

לחשוב בצורה הבאה:

מבחינה אובייקטיבית תקופת מבחנים אינה תקופה מלחיצה.היא פשוט תקופה ובה ישנם מבחנים.

הלחץ הזה שאת מתארת שלא נותן לך לישון קיים אך ורק כי יצרת אותו.כי את רואה משהו מאיים בתקופת המבחנים.אך הוא לא.אין סכנה.
וגם אם ה"סכנה" היא שלא תעברי את המבחנים בהצלחה..הלחץ רק יגרום לחוסר ריכוז ובעיה בזכרון.

ככה שהלחץ לא נחוץ כאן בכלל.
תשחררי אותו ותחליפי אותו ברגש יותר רגוע שפועל לטובתך.

לא כדי להיכנס לעולם כדוריי ההרגעה.
עדיף שתהיה גישה כללית שלחץ פשוט מיותר.

בתקופת לחץ ניתן לקחת כדור שינה כמו בונדורמין. הוא טיפול סימפטומטי טוב למצב שלך אין שום סיבה לחשוש מנזק לטווח ארוך או התמכרויות עקב שימוש של.מספר שבועות.

בעיית שינה הנה סימפטום בלבד ולא אבחנה , ולכן לאחר תקופת המבחנים יש לפנות לבדיקה של המקור/הסיבה לבעיית השינה ולהתאים טיפול בהתאם לאבחנה הרפואית. טיפול כזה ישפר את השינה ולא יהיה צורך עוד בבונדורמין.

לטווח ארוך בוודאי שלא מומלץ ויכול לגרום להתמכרות.
ניתן לישקול, בדיקה עם כדור שינה ללא מרשם "טונייט" , מומלץ לנסות שוב שבוע, לפעמים משפיע גם במהלך הבוקר וכן לא יעיל לכל אדם.
מאוד יעיל הרפיה עצמית, תבדקי ב YOUTUBE , יש מספיק הקלטות של הרפיה לפני שינה.. גם יכול להיות אופציה.
אופציה נוספת, זה להתיעץ עם רופא מטפל ולישקול שינוי, טרזודון, אמביאן וכו..
בהצלחה.

אם אין תופעות לוואי, בדר'כ לאחר שבוע, שוב רק תחת המלצת רופא.

בד״כ כשssri לא עובד הרופא מחליף תרופה עד שמגיעים לתרופה המתאימה

לא ברור סביב תופעות הלוואי, בדר'כ תופעות לוואי חולפות או לפחות פוחתות לאחר מספר שבועות.
יש מקום להתיעץ בנדון עם רופא משפחה ופסיכיאטר.

כל הנ''ל ממש לא שכיח ולא אופייני לתרופה.
בהתחלה ייתכן מעט אי שקט, תחושות הקשורות למעיים, כאבי ראש.. חולף במהלך מספר שבועות.
בדר'כ כאוגמנטציה, חיזוק טיפול בנוגדי דיכאון וחרדה , במצב חרדה עמיד.

אני סובל מדיכאון כרוני שנים רבות. ניסיתי את כל סוגי התרופות ללא הצלחה. היום הרופא נתן לי את הסורבון. אני מבקש לדעת תוך כמה זמן היא אמורה להשפיע?האם זה מיידי כמו קלונקס ודומיהם או שזה עניין של ימים או שבועות? תודה רבה . גם מי שמבין בנושא יכול לכתוב לי. תודה.

דבר ראשון,

אני לא פסיכיאטרית אלא כותבת מתוך ידע והתרשמות ממה שכתבת:

יש כמה דברים: יש לך בעיה עם דימוי הגוף, חרדה חברתית, אובססיה (לדימוי הגוף), מחשבות טורדניות (בקשר לגוף ואיך אתה נראה) וחוסר בטחון.

שמעתי שיש כדורים שפסיכיאטר נותן וזה מסדר את עניין הכפייתי עם דימוי הגוף וכן מקל על חרדה חברתית . חרדה חברתית משתמעת מדבריך: אתה כל הזמן בודק איך אתה נראה,? אפילו פלסטיקאי אמר שהאף שלך בסדר גמור אבל אתה לא מצליח להשתכנע. יש לך מחשבה טורדנית שהאף ארוך, ואתה נראה שפוף וכו'.

כדורים מתאימים עשויים לעזור לך לצאת מהמחשבות הטורדניות ומהחרדה החברתית.

אולי טיפול תרופתי ושיחות יעזרו לך לצאת ממעגל הקסמים בו אתה נמצא ויאפשרו לך

לפתח את עצמך, ללמוד ולהכיר חברים ובן זוג.

אתה בחור צעיר וכל החיים לפניך חבל שתדרוך במקום בגלל בעיות לא מטופלות.

בהצלחה.

אני בעד תרופות אבל קודם כדאי לשנות את הבסיס...
הרי לא תרצה כל חייך להיות תלוי באיזה כדור שיחליט מה יהיה מצב הרוח שלך והאם אתה נראה בסדר או לא. עדיף לשנות את הדימוי העצמי שההסתכלות שלך תהיה אחרת כי כל בן אדם הוא מיוחד ומושלם בדרכו.
אם תטופל בCBT לדעתי זה עדיף לפני תרופות (אני אישת כן לוקח תרופות אבל קודם התחלתי טיפול פסיכולוגי כשזה לא הועיל פניתי לאופציה התרופתית...

מומלץ בדיקה פסיכיאטרית מסודרת, רושם ששילוב תרופות ושיחות טיפוליות יעזרו מאוד.
בהצלחה.

שלום רב.

מדובר בהתמודדות מאוד קשה ובעייתית וכל הכבוד שאת מסנה להתמודד.

צריך להציע לך על האיכפתיות על המצב של בעלך.

מניסיון אישי שלי שהייתי במצב דומה לזה בעלך נמצא בו, אני יכול להגיד שאנשים שנמצאים במצב כזה, אינם מעוניינים ללכת לטיפול כי הם נמצאים באשלייה שהם בסדר וכ-ו-ל-ם משוגעים.

אינני חושב שמשהו היה יכול למנוע את ההתדרדרות למצב שבו כבר לאהייתה ברירה והיה צריך לאשפז בכפייה.

לדעתי, צריך להתנחם שאישפוז זה לא סוף העולם ואפשר לצאת מזה.

לדעתי, עיקר הבעייה היא בכך שחוששים מסטיגמה שמודבקת על מי שהולך לטיפול, ולכן זה יהיה קשה לנסות בכח.

אם בעלך מוכן ללכל לטיפול בשיחות בלי תרופות - אז עדיף. אפשר ללכת לפסיכיאטר שבפועל מטפל גם בשיחות ולומר לו במפורש שלא מעוניינים בטיפול תרופתי.

אם הוא לא מוכן, אז מה שלדעתי אפשר לנסות, זה לומר שישנם קשיים שצריך להתמודד איתם וצריך מישהו שיעזור לו להתמודד עם הקשיים, והכי חשוב זה שהמישהו הזה יהיה אחד שהוא נותן בו אמון. זה הבסיס לכל טיפול. גם אם יש מישהו שהוא נותן בו אמון והוא בכלל לא איש מקצוע, הוא יוכל לעזור יותר מאשר איש המקצוע הטוב ביותר שלא נותנים בו אמון.

שיהיה בהצלחה.

שמוליק.

היינו אתמול אצל הפסיכיאטר.
אחד הטובים והיקרים בארץ
תכלס, הוא לא חידש לי כלום.
הוא אמר שזה יכול לעבור לבד תוך שבועיים שלושה, ושאולי זה כתוצאה מהפסקת עישון הגראס והטראומה שהוא חווה, וייתכן שזה מניה דיפרסיה, וזה יהפוך לדיפרסיה.
יש לו גם ADHD מטורף, אבל את זה ידענו מקודם גם.
בינתיים הוא רשם תרופות שבעלי כמובן מסרב לקחת ולשמוע על זה.
אני זורמת איתו, כי אין לי ברירה, אי אפשר להכריח מישהו לקחת תרופות
אבל חשבתי להפנות אותו לדיקור סיני.
יש לנו חבר טוב, שהוא מדקר בחסד, בעלי כבר התחיל אצלו טיפול, כאשר חזר מהמסיבה והיה הפוך, וזה קצת עזר, אך הוא הפסיק ללכת אליו.

מאוד כדאי למצוא דרך שבה הוא יקח את התרופות שהרופא רשם לו
ייתכן שהוא בפסיכוזה רק מסמים וזה יעבור כתוצאה מהתרופות
אם הוא לא יקח תרופות זה יכול לא לעבור.
צריך להעזר בכל גורם אפשרי הורים משפחה חברים..
במקומך הייתי לוקח אותו לאישפוז בבית חולים גם אם זה אומר שזה כפוי

במערכת הציבורית אין טיפול טוב. זה לא בית חולים זה בית התעללות. לא צריך לעזור בכח לבן אדם שלא רוצה טיפול.

הייתי מאושפז לקחו אותי לשם בדרכי נועם ובעורמה.
לא הבנתי שאני צריך אישפוז בכלל ולא הסכמתי להישאר שם
האישפוז הציל את חיי מחיים של פסיכוזה קשה
הייתי שם חצי שנה חתמתי הסכמה אחים שלי שיכנעו אותי להישאר ולחתום
זה נכון שזה לא מקום אידאלי וחולים מציקים אחד לשני ובאופן כללי מקום מדכא מאוד ולא סימפטי עם מראות קשים ואלימות אפילו.
יחד עם כל זה המקום הזה מציל לאנשים את החיים

אבל האם אלו שלא רוצים אשפוז כפוי צריכים לסבול אותו כי לחלק מהאנשים זה עוזר? גם אשפוז מרצון זו תרמית. פעם אחת אמר לי פסיכיאטר שאו שאני אחתום על מסמך אשפוז מרצון או שהוא יכניס אותי למחלקה סגורה משם יהיה קשה לי לצאת. ופעם אחרת החתימו אותי בחדר על אשפוז, לא נתנו לי לצאת משם עד שלא חתמתי על אשפוז מרצון ואז אחרי שחתמתי הכניסו אותי למחלקה סגורה.

שלום.

לדעתי, אישפוז כפוי (גם אני עברתי את זה) היא חוויה מאוד לא נעימה, אבל במצב של מסוכנות - אין ברירה אחרת.

בעיניי, עיקר הבעייה היא במה שקורה אחרי שאדם חוזר לעצמו.

כל מטופל אמור להחליט בעצמו האם הוא מעדיף רק תרופות, רק טיפול פסיכולוגי או שילוב של השניים.

חייבים להסביר למטופל על תופעות הסיכונים בהפסקת הטיפול התרופתי, אך באותה מידה צריך גם להצביע על תופעות לוואי אפשריוית, ולא לנסות לטייח אותן ולומר בוודאות שמדובר בתסמינים שליליים של המחלה.

ברגע שלא אומרים את כל האמת על תופעות הלוואי של התרופות - מטופלים מאבדים את האמון במערכת, וזו סכנה גדולה.

כל טוב,
שמוליק.

אין מה לעשות בואו נודה באמת.

בית חולים ולא משנה במה הוא מתמחה אמור לעזור ולעולם לא לגרום נזק.

המציאות אולם מראה לגמריי אחרת כשבמחקרים סטטיסטיים נראה שרשלנות רפואית היא אחד הגורמים המובילים במוות בני אדם.

כן כן..אולם כאן הרשלנות הינה טעות.

בבתי חולים רגילים זה נדיר לשמוע על מקרה התעללות,אונס,יחס מגעיל,כפייה וכו'.
בבית חולים רגיל הכל עוד יחסית נורמלי.

אבל בית חולים פסיכיאטרי אשר באיזשהו אופן אמור להיות מקום יותר רגוע,אכפתי,אוהב עושה לגמריי ההפך ורק מחמיר את מצבו של האדם ברוב המקרים.

בבית חולים פסיכיאטרי אין אנרגיות טובות,אין אווירה טובה,אין יחס אוהב,אין כלום חוץ ממשמעת ותרופות ויחס לאדם כאובייקט וזהו.


אני באמת משתתף בצערכם שהייתם צריכים לעבור אשפוז בבית חולים שכזה.
אני לא יודע איך זה שם באמת כי לא הייתי מאושפז אבל בואו נגיד שיצא לי לראות מה הולך שם קצת.

אם מישהו מסוכן לאחרים מקומו בכלא, ואם הוא רוצה טיפול שיקח שם ולא בבית חולים. אם מישהו מסוכן לעצמו, לא אמורים לקשור אותו ולהזריק לו חומרים בניגוד לרצונו, זה לא טיפול זו אלימות. ואין טעם להשתמש במערכת הציבורית גם במצב של מסוכנות כי היא לא נותנת פתרון מתאים. הרבה פעמים היד קלה על ההדק, מספיק נסיון התאבדות אחד שיגרור אחריו אשפוזים אפילו אם אין מסוכנות מיידית. מספיק שבן משפחה יגיד עליך כל מיני דברים ויציין שהיה לך נסיון התאבדות, זה מבחינתם מצדיק כליאה ואלימות, ולחץ משפחתי לעקוב אחרי המטופל ולהפוך את חייו לסיוט.

שלום א.ס.

את באמת עברת משהו לא פשוט, ואני איתך ומחזק את ידייך.

זה טוב להוציא את התיסכול כאן בפורום, ואני זוכר שפעם מישהו ניסה לפגוע בך שלא בצדק, והערתי לו על כך.

עם זאת, צריך גם לעסוק בבנייה האישית בנוסף לחפירה בעבר. זה טוב שהחלטת להתנתק מהמשפחה שלך שחונקת אותך ורוצה להדביק עלייך סטיגמה.

תודה לא-ל, כבר הרבה זמן שלא היה לך אישפוז. המצב ימשיך להשתפר עד שתתפטרי מהתרופות שמעיקות עלייך.

כל טוב,
שמוליק.

רק טיפול פסיכיאטרי יעזור לו, בכל אופן אני מחזקת את ידייך

חובה בדיקה פסיכיאטרית וטיפול בהקדם, אכן התיאור מתאים למצב מאניפורמי, היכול להיות מסוכן...

נראה שיש רגיעה במצב
הוא הבין שהוא היה במצב לא נורמאלי
וביומיים האחרונים אנחנו זוכים קבל חזרה את הבעל/אבא והבן שאנחנו כל כך אוהבים
אמנם ההיפראקטיביות עדיין שם, אבל זה היה שם תמיד בתדרים מאוד גבוהים (אפילו לראות אותו זז זה מעייף).
טיפלנו בו בהמון חום ואהבה, קבלה, קצת טבע ורוגע
ובעיקר להיות שם בשבילו.
ייתכן וזה היה באמת איזה משבר בעקבות טראומה שעבר, שהגבירה לו את ההיפריות
כי, כפי שרשמתי, מה שראינו מול עינינו זה לא בן אדם שונה מבדרך כלל, אלא קיצוני מאוד
כאילו מישהו הגביר שם את השלטר במוח.
תחזיקו לי אצבעות שזה אכן המצב, עדיין לא שחררתי לגמרי את האוויר בראות, ומחכה ליראות מה יילד יום,
בינתיים חמסה חמסה, יש כבר יומיים רגועים , הוא מצליח לשמוע גם את האחרים וגם לקבל ביקורת.

עד מינון של 10 מ"ג כמעט ואין תופעות לוואי. מעל יש תפיסות ועייפות. כדור יקר, לא תמיד מאשרים בקופת חולים. יש את הג'נרי שהוא אריפליי שזה יותר זול. ניתן לצרף כדור נגד תופעות לוואי שזה עוזר במידה ויש מעט תופעות לוואי.

בהתחלה פסיכיאטר פרטי רשם לי אביליפיי 20 מ"ג, בטענה שיש לי התקף פסיכוטי. משך שבועיים היו תופעות לוואי של תפיסות ועייפות, והפסיכיאטר טען שהכדור לא משפיע, והחליף לסוליאן וכדור נגד תופעות לוואי פארטן. אחרי שנה עם סוליאן, פסיכיאטר אחר מקופת חולים החליף לי לכדור הג'נרי אריפליי 15 מ"ג, פחות תופעות לוואי מה 20 מ"ג ועדיין קצת תפיסות ועייפות, רשם לי בנוסף כדור נגד תופעות לוואי פארטן. לאחר שנה שוב נטען שיש התקף והחליפו חזרה לסוליאן.

שלום ליטל.

אם חשוב לך לדעת מאין זה בא, על מנת לטפל בבעייה - אז צריך מטפל בשיטה הפסיכודינמית.

בשיטה זו מנסים לחקור את הלא מודע. מדובר בטיפול ארוך, ובהתחלה לפחות, המטפל ינסה לבקש ממך להעלות רעיונות על מנת לחקור את העיין, וייתכן שלא תהיינה תוצאות כבר בטיפול הראשון (פרט אולי מעבר ליחס אמפתי שהוא חשוב בלי שום קשר לשיטת הטיפול).

ישנן אסטרטגיות טיפול אחרות שהמטרה שלהן היא להחליש את הדחפים מבלי לנסות להבין מאין הם באים, כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (C.B.T.), אך אם חשוב לך להבין מאין בא הדחף, אז השיטה הפסיכודינמית אמורה להיות מתאימה יותר.

כל טוב,
שמוליק.

היי
ראשית מומלץ בדיקה פסיכיאטרית מסודרת וכן לישקול CT מוח.

שלום.

מה שד"ר דוידאור כתב זה נכון לגבי תקיפה של הבעייה מההיבטים ביולוגיים.

מה שאיני כתבתי זו תקיפה של הבעייה מההיבטים הפסיכולוגיים.


כל טוב,
שמוליק.

שלום אייל.

הפורום הזה הוא פורום של בוגרים. ישנו פורום נוסף של BeOk המיועד לילדים ונוער ועדיף לשאול שם.

בעיקרון, צריך להתייעץ עם הרופא המטפל. אם ישנה רתיעה מהרופא הנוכחי, אז אפשר לשקול להחליף רופא.

הפסקה שאיננה מבוקרת עלולה להחזיר את הסימפטומים.


כל טוב,
שמוליק.

טעות להפסיק ללא פיקוח ויעוץ רפואי.