פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

בהחלט ייתכן תופעות גמילה ואו חזרה של הבעיה הראשונית.
מומלץ להתייעץ עם רופא מטפל אשר מכיר, אשר יוכל לנטר את המצב הנפשי וכן לשלול חזרה של התסמונת ( הפרעה).

החומר הפעיל זהה.
אם היה הפסקה, חובה להתחיל במינון מינמלי..( 5 מ'ג)
אם היה רצף בטיפול והמצב הנפשי , מרכיב אובסיסיבי לא מאוזן ואו החמיר, יש הגיון לעלות ל 15 מ''ג.

גם אני סובל מהבעיה הזו.

מהיכן אתה?(בי די די)

באיזה גיל זה התפתח אצלך?

מחלות הקשורות למערכת העצבים המרכזית ופרפירית - סיבות אורגניות, גופניות..

פסיכיאטר מטפל במרכיב הנפש, הפרעות נפשיות..

ניורולוג מאבחן לפי בדיקה גופנית, מוצא את הבעיה ומטפל (לא בכפייה!) בבעיה שהוא מצא.
פסיכיאטר לא יכול לאבחן את המחלה על ידי בדיקה גופנית, עדיין אין הוכחות גופניות למחלות נפש, אבל הוא מטפל (בחלק מהמקרים בכפייה!) בכדורים שמשפיעים על המח ועל מערכת העצבים.

הפעם התייחס לנושא.
ראשית טעות:

יש הרבה גורמים גופניים שיכולים לגרום לתסמונת נפשית
מגידולים במוח, שינוייים בהורמונים, גידולים בגוף ( לבלבל - דיכאון) , בעיות שקשורות לוויטאמינים ותזונה, זיהומים ועוד..

לכן מאוד חשוב בכל בדיקה פסיכיאטרית ראשונית, תמיד לקחת בחשבון את מרכיב הגוף.

לגבי כפייה : זה מהלך משפטי רפואי, הפסיכיאטרים לא אוהבים ולא מתלהבים מהנושא, היו שמחים לטפל ללא צורך בכפייה. אבל הנושא פילוסופי, מה עדיף לטפל ולעזור או לאפשר לאנשים הסובלים ממחלה נפשית להתאבד ואולי לפגוע בסובבים... אהרון ברק , נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כתב באחד המאמרים שלו, חובה על כל חברה למנוע מחולי הנפש פגיעה בסובבים.
המשולש האתי-משפטי רפואי : הזכות לחופש וחירות, הזכות לקבלת טיפול רפואי והחובה להגן על הסובבים.

צריך לזכור, אשפוז בכפייה ואחוז הסובלים ממחלות נפשיות קשות מהווה אחוז מאוד קטן, רוב הפונים לעזרה, סובלים מהפרעה נפשית ( לא מחלה כרונית קשה), מצבים שרופא פסיכיאטר יכול לתרום רבות.

רק בריאות !

יכול להיות שישנם בעיות גופניות כפי שהזכרת אשר גורמים לבעיות נפשיות או הפרעות מסויימות.

אבל מהניסיון שלי עם פסיכיאטרים.. הם לא יישלחו אותך לבדיקה מקיפה של הורמונים ויטמנים או גידולים.

השיחה איתם תהיה בערך 45 דקות הם יכתבו דברים במחשב(עם שגיאות רבות..)
מקסימום יישלחו אותך לבדיקת דם רגילה עם כמה תוספות מיוחדות אוליי ואז יירשמו לך כדורים.

וכן זה הרוב המכריע ואין לי ספק בכלל בקשר לזה.

טיפול בכפייה הינו דבר מביש ופוגע ומשפיל.הרבה פעמים הוא לא הכרחי אך הוא נעשה למרות זאת.

החולים שמגיעים לבתי החולים צריכים לראות עוד אנשים עם בעיות נפשיות קשות ואנרגיה רעה שנובעת מהם.בתי החולים הפיסיכיאטריים בישראל לא מקום להחלמת הנפש. הם לא ניקיים.. אדם פתאום נאלץ לישון עם עוד אנשים באותו חדר שסובלים מבעיות נפשיות. בן אדם זה מעולם לא יחלים כהלכה.

ואתה יכול להתווכח כמה שאתה רוצה ד"ר דוידאור.

עד היום לא נעשת אף בדיקת מעבדה קלינית כדי לאמת הפרעה או מחלה נפשית.(שזה אבסורד לגמריי)

ולכן אם אין בדיקה אסור! ופשוט אסור ולא אתי לתת כדורים שיישנו משהו שלא דורש שינויי.

בין אם זה כדור להעלאת סירוטונין או דופאמין או לא משנה מה.
אין לכם זכות לעשות ניסויים של "בוא נראה מה יקרה אם הוא ייקח את הכדור הזה."
אתם יכולים לשבש לצמיתות דברים שלא צריך לגעת בהם.

זה היגיון פשוט ואין על מה להתווכח כאן בכלל.
לאנשים נמאס להיות שפניי ניסויי ונמאס להם להיות תלויים בכם ובכדורים שלכם.

אם אין לכם תרופה או עזרה אמיתית תפסיקו להציג את עצמכם ככאלה.

רופאים נתנו שבועה,העיקר לא להזיק.
כמה נזק רב נגמר מהכדורים הללו?
תקראו את כל הסיפורים באינטרנט.

בושה!

אני מזדהה עם כל מה שעלה כאן, אכן שני הצדדים צודקים ,חמישית מאוכלוססיית העולם קרוב למיליארד ,סובלת מבעיות נפשיות , לא מצאו עדיין את ההבחנה המדוייקת בצילומים בדיקות מעבדה וכו', מדברים לעתים על אמ אר איי או סיטי מוח שיכול להעיד על הצטברות זו או אחרת של מוליכים במקומות שלא צריך, יש את המונח עלות מול תועלת ואי אפשר לכפות אישפוז בכוח רק אם יש מסוכנות לו ולסביבה, על זה אין עוררין ולזה יש הצדקה כי מדובר לעתים על אי שפיות זמנית שעלולה להביא לאסון, רוב המאושפזים אינם בכפייה ומי שהולך לשם זה כבר כי כלו כל הקיצין , אין חשק וכוח להמשיך לסחוב כזה משא , לצערי רוב אוכלוסיית העולם אינה מכירה את הסבל ובסבל של אנשים אלו אשר לעתים דומה סיבלם לאלו שאחרי כימותרפיה אלא ששם יש סיכוי גבוה ל החלמה אחרי סבל , ופה היחס להחלמה הוא הפוך, אין מחקרי מעבדה כי הנושא דחוק לשוליים ואין לזה תקציב הולם, בין היתר ניראה כי ההתייחסות אליו כמו למחלה יתומה שאין עליה מחקרים, והכי נוח לראות את הסובלים ביסורי התופת שלהם ולשתוק, אלא שהסובלים איתם הם גם משפחותיהם מהמעגל הראשון שחייהם אינם חיים,,,ורואים את המתמודד חיי מת ולעתים יותר מת מחי, מי שידו משגת יש לו מנוי שבועי אצל פסיכוטראפיסט זה או אחר שקורע גם לו את הכיס במשך שנים עד יום מותו, מי שלא ,,ממשיך להתייסר לעתים כמו זומביט, התרופות מרסנות אותו ומקילות על הסבל מחד ומונעות ממנו את מנעמי החיים מאידך, חוקר מוח ופסיכואנאליטיקן פרופסור יום יובל חיבר את סערת נפש ובו הוא מסביר על מחקרי מוח שנעשו, אולי מתחיל לזוז משהו אל לא מספיק בכלל, עד שתהיה פריצת דרך צריך להביא את הנושא יותר למודעות כמו שעשו ועושים בעניין האיידס וההומופוביה, פתאום אפשר לדבר על זה ואם עופרה חזה הייתה חולה היום ולא אז ,היא היתה ניצלת ממחלתה בה התביישה ועליה שילמה בחייה!! מאחלת מזור ותקווה לכל הסובלים בפורום מבורך ומושקע שכזה

פסיכיאטר קובע על סמך שיחה אם יש מחלת נפש או לא, ניורולוג על סמך בדיקה גופנית בודק אם יש מחלה במערכת העצבים או המח.

ניתן לקבוע שמישהו מסוכן רק אם הוא מאיים לעשות משהו או עשה משהו, לא ניתן על סמך שיחה לקבוע מסוכנות עתידית (נביאים זה בתנ"ך). גם מי שהיה מסוכן לעצמו פעם אחת לא ניתן לנבא שהוא כל החיים יהיה מסוכן.

לגבי שלילת החירות, הרבה מאושפזים רק על סמך שיחה ולא בגלל שהם מסוכנים, אם בן אדם מסוכן לסביבה למה לשים אותו באותו מקום עם מי שאינו מסוכן לסביבה, זה לא טיפול ששמים אנשים מסוכנים לסביבה עם כאלה שהם לא.

עדיין לא הבנתי איך מוכיחים מחלת נפש ללא בדיקה גופנית, ואיך עובד הכדור שמרפא את המחלה, מה הקשר בניהם? האם אפשר לראות את הדופאמין ואת הקולטנים בבדיקה פיסית?

הוכחת מחלה נפשית אינה הבעיה.
הפרעות נפשיות קיימות ואין צורך להוכיח אותן.

אין להתווכח בכלל שהתופעות המוזרות הללו כמו או סי די למשל קיימות.

הבעיה אינה להוכיח שהן קיימות אלה להוכיח שהפסיכיאטרים מצאו את מקורן ושהם באמת יודעים כיצד לטפל בהן.

אבל משום שאין אף בדיקה מעבדה קלינית שיכולה לעשות זאת אנחנו בבעיה.

בפסיכיאטריה יש הרבה בעיות
זה שאין בדיקה אף לא אחד הינה בעיה עקרונית בפסיכיאטריה.

בגלל זה אדם מוצא את עצמו מקוטלג עם הפרעות שונות אצל פסיכיאטר אחד למשנהו.

אני דיברתי בעבר עם פסיכיאטרים והם בעצמם הודו.. במילים פשוטות.. שבתכלס?
הם לא באמת יודעים מה הם עושים.
הם לא באמת יודעים מה מקורן של הבעיות הללו..הם "משערים". שזה מפה או משם.

יש אנשים רבים עם הפרעות כמו או סי די או דיכאון שלא מגיבים לאף כדור.. מה שנקרא:"Treatment-Resistant Depression"

בעוד שאחרים עלולים היטב לכדורים היטב(what ever that mean).

העובדות מדברות בעד עצמן.
לפסיכיאטרים פשוט אין את האמצעים לטפל בבעיות הללו כמו שצריך.

אם מטפלים בה באופן פיסי, על ידי כדורים שמשפיעים על מערכת העצבים והמח, צריך שתהיה בדיקה פיסית שמראה איפה הבעיה, ואיך הכדורים פותרים אותה,
ולא לעבוד בניסוי ותהייה/טעייה.

כדורים שמשפיעים על מערכת העצבים והמח (והם משפיעים, כי מרגישים במח ובשרירים משהו שונה מהרגיל, שלוקחים אותם) יכולים גם לגרום לנזק ולכן חייב להיות מעקב פיסי.

יכול להיות שהכדורים יגרמו גם לנזק יותר גדול מאשר מחלת הנפש כביכול, בהעדר בדיקה פיסית שמראה איך הם משפיעים על הגוף.

ומן הסתם הם יכולים לעשות נזק בלתי הפיך.

תרופה פסיכיאטרית הינה סם פסיכואקטיבי רפואי.
ולמרות שהיא שונה מסמים לא חוקיים כמו LSD לדוגמה היא עדיין פסיכואטקיבית עם פוטנציאל להתמכרות ולתופעות גמילה ונזק בלתי הפיך.

הרי אם סם כמו LSD שהוא סם פסיכואטקיבי יכול לגרום נזק בלתי הפיך מדוע שסם פסיכיאטרי לא יוכל לעשות אותו דבר?

הסיכון קיים ללא ספק.

זה קיים.
תקרא לזה מחלה,תקרא לזה הפרעה.
התופעה של או סי די,דיכאון,חרדה וכו' קיימות.

הבעיה היא מי באמת יודע מאיפה הן מגיעות ואיך לטפל בהן ולרפא אותן.

יש להם מטרה יש להם דרך יש להם כיוון,כל בן אדם לא משנה אם הוא סובל או לא חולה או לא,כל בן אדם שיכנס בשערי הפסיכיאטריה ולא משנה מה מצבו,או ילך לפגישה אצל רופא פסיכיאטר,יכול להיות שיצא עם כדורים.

כל לקוח פוטנציאלי הוא טוב העיקר למכור עוד תרופות ועוד תרופות, ולשכנע,ככה זה עובד.

לשכנע אותי כל הזמן ושיכנעו לקחת אנטי פסיכוטי למרות שלי זה ברור שאני לא צריך ואין לי שום עניין בזה,הם יותר יקרות,וזה תרופות שמקבלים עליהם איזה הנחה,אבל בקומבינה שלהם זה משתלם. גם יש להם אינטרס לאבחן אנשים כסכיזופרנים,כאדי לתת אנטי פסיכוטי,ואלה התרופות הכי יקרות,ואז הם כאילו מבקשים אישור בשביל הנחה,שבסוף הכסף הולך לכיס של מישהו.
תתעוררו אנשים,עושים עלינו קומבינה!!

זהו נרגעתי,עליתי על הקומבינה שלהם,עליתי על המניפולציה,השתחררתי מזה.

הגזמת לגמריי.

אל תכניס את עצמך לכל מיני תאוריות קונספרציה.
אמרת שאתה לא לוקח כדורים יותר אז תמשיך לחיות הלאה.
ואם אתה אומר שנדפק לך השכל מהכדורים אז וואלה נדפקת... לך תוכיח את זה בבית משפט ותקבל כסף.

בהצלחה.

הייתי מאושפזת 4 פעמים. בראשון בגלל נסיון התאבדות אחד, ואח"כ כבר החליטו שאם ניסיתי פעם אחת אני אמשיך. באישפוז הראשון הייתי באבארבנל, נתנו שם כדורים דור ראשון שבקושי אפשר לתפקד איתם, קשרו אותי לכמה שעות לבד בחדר, והתעללו בכדורים, המשפחה המשיכה לטעון שזה בית חולים, ואני לא הבנתי איך זה שבית חולים מתייחס ככה למאושפזים שם.

אחרי האשפוז הלכתי לפסיכיאטרית שהכריחה אותי לקחת זריקות תוך כדי שאמא משתפת איתה פעולה. בשני האשפוזים האחרונים אמרתי להם שאם הם לא משחררים אותי אני אביא עו"ד, ןאז הם שחררו.

עכשיו אני לוקחת 400 מ"ג סוליאן, בגלל הלחץ המשפחתי, כי אין מקום שאפשר לישון בו בלי הכדורים ולהגמל. אז אני כרגע עם בעלי לוחץ שאקח 400, בגלל שפסיכיאטר חיים שם דוד שכנע אותו שאני חולה וזה הטיפול שמתאים.

בבית של ההורים אמא שלי מתערבת גם ואומרת שאני צריכה מינון יותר גבוה כפול ממה שאני לוקחת היום. בקיצור אין מוצא מהמצב הזה.

הפסיכיאטרים מנצלים את המצב שבאשפוז הם נותנים כדורים גרועים יותר ומתעללים במאושפזים, שהם מקבלים מחוץ לבית חולים הם ממליצים על כדורים עם פחות תופעות לוואי, ככה שאנשים יקחו אותם כי אם לא הם יאושפזו בתנאים הרבה יותר גרועים ויתעללו בהם. זה עדיין לא אומר שלוקחים את הכדורים מרצון אלא רק בגלל האיום שבן אדם יצטרך אשפוז.

ובקצרה, הם משתמשים באשפוז כפוי שבו הם מתעללים במאושפזים, על מנת ויבואו אליהם מרצון. זה לא רצון זה איום, בתי חולים כאלה הם איום. כדורים עם תופעות לוואי רבות באשפוז זה איום. קשירה באשפוז זה איום, לשים בן אדם לא אלים עם אנשים אלימים זה איום. למחוק הודעות לא ישנה את המציאות.

שלום.

זכור לי שבזמן האישפוז בשלוותה, פתחתי דיון בשאלה מדוע המחלות הפסיכיאטריות מיוחסות לנפש ולא למוח, הרי לפי התיאוריה חוסר האיזון הכימי במוח היא בעיה במוח ולא בנפש?

מבלי לקבל על כך תשובה עניינית, ציינתי שפשוט אם המחלה מיוחסת למוח כמחלה פיסיולוגית (וכל זה תחת הנחת יסוד שמאוד ניסו לדחוף אליה, שאם לוקחים תרופות כדי לאזן את המוח, אז הכל בסדר, אך אין זה כל כך ורוד כי יש לתרופות תופעות לוואי קשות מאוד), אז צריכה להיות סטיגמה קטנה יותר.

לדעתי, חלק מהעניין זה גם חוסר מודעות ציבורית; אילו כל מטופל היה מודע לכך שישנן שלוש אופציות: רק טיפול פסיכולוגי רק תרופות או שילוב של השניים, וגם היו יודעים שיש לתרופות תופעות לוואי קשות - המצב היה הרבה יותר טוב.

התגובות שלכם מעלות את המודעות של הציבור לגבי תופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות, ואת האפשרות להתמודד גם ללא תרופות.

ד"ר דוידאור הצהיר פעם שהוא מעדיף מה שפחות תרופות. בעצם ההצהרה הזו (גם אם מישהו יטען שהיא איננה נכונה) - זה הישג!

שאו ברכה.

שמוליק.

אנחנו לא מכונות ולא רובוטריקים,לא פלא שהיו כל כך הרבה מקרי רצח בארצות הברית.

נער שלוקח סם פסיכיאטרי נכנס לבית ספר, עם מכונת ירייה,בלי רגשות,בלי לב,ממש כמו רובוט,ומחסל כיתה שלמה. זה לא בן אדם זה רובוט.

לך תירגע.

אל תאמין לכל מה שכתוב בעיתונים ובמדייה,תפסיק להיכנס לאתר של CCHR
אני לא יודע מה הייתה ההתנסות שלך עם פסיכיאטריה אבל אתה לא תשנה כלום.
אתה יותר מידי קיצוני.אני מציע לך להירגע ולהפסיק עם הפרופוגנדה.

אתה מצטייר כאן כמישהו משעמם שרוב האנשים יגידו "הלאה"..עוד אחד משוגע.
תירגע קצת ותעשה דברים בחוכמה.

בעברית מחלות "נפש"
זה נקרא מחלת "נפש" או "רוח" בטח בגלל השפעה רבה מהדת ומהאמונה העיוורת והחולה של העם היהודי.

מן הסתם שההפרעות הללו יכולות לבוא רק ממקום אחד שהוא הראש ומערכת העצבים.

זה שרופא לא מוכר כמו ד"ר דוידאור מצהיר שהוא מעדיף לא להשתמש בתרופות אינו הישג..מה זה השיג לי?

אני לא מנסה להעלות את מודעות הציבור לשום דבר.
אני אומר פשוט שהפסיכיאטריה אינה יודעת באמת איך לעזור.
ואם הם לא יודעים הם צריכים להיות כנים ולא לתת לאדם לעבור דרכם בכלל.

שלום שים.

אני מעוניין לדעת האם אתה בעד טיפולים פסיכולוגיים?

אם כן, אז לכאורה לא צריכה להיות לך שום בעייה שפסיכיאטרים ימשיכו לטפל בשיחות.

הם גם יכולים על סמך חוות דעת עדכנית להציל את מי שכבר נכנס לשם ונמצא שם.


הפונקציות האלו הן פונקציות טובות ואותן צריך לנצל.

לא נראה לי שאפשר להפסיק עם התרופות הפסיכיאטריות כפי שממש לא נראה לי שיהיה אפשר להוציא סיגריות אל מחוץ לחוק.

איך שלא יהיה, אני מעריך אותך מאוד, גם אי ישנן אי אילו הסכמות; בגדול אני ממש איתך!


כל טוב,
שמוליק.

זה ממש לא אותו דבר. יש להם סמכות לכפות כדורים שלא יודעים אם הם מזיקים או לא, וגם עם תופעות לוואי רבות. אבל סמים הם כן מחוץ לחוק, ולא טוב שמי שנקרא רופא למרות שלא מגיע לו, נותן אותם בכפייה. אם מישהו נותן סגריה בכפייה או מאיים על מישהו לקחת סגריה כי אם לא יחטוף סמים אז מקומו בכלא. כאן החוק מאפשר לפסיכיאטרים להתעלל באנשים, דיברתי עם מישהי באישפוז ואז קראו לה לקחת כדורים ברגע שהיא סרבה באו בריונים לקחת אותה בכוח לזריקה, למה זה מותר? כי יש תעודה? כי יש סמכות? כי החוק מאפשר?

שלום.

כל כפייה היא נוראית. מבחינתי גם המצב שבו הגיוס לצה"ל הוא כפוי בגלל החוק הוא מצב שאינו טוב.

הבנתי ששים מתנגד לגמרי לתרופות ורוצה להוציא אותם אל מחוץ לחוק - זה משהו שנראה לי לגמרי לא מציאותי, ולא הוגן כלפי מי שמעוניין בכך.

מתן תרופות בכפייה למי שנמצא במצב פסיכוטי ואינו יכול לסרב - זו גם כן סוגייה.

אגב, במאה הקודמת, היה רופא עיניים שאושפז בכפייה וניסו לטפל בו טיפול פסיכולוגי ולא לתת לו תרופות.

מאוחר יותר העבירו אותו לבית חולים אחר שבו נתנו לו תרופות וזה איזן אותו. הוא תבע את בית החולים הראשון על כך שלא נתנו לו תרופות מייד וביזבזו את הזמן על טיפול פסיכולוגי. הוא זכה בתביעה שלו...

יש צדדים לכאן ולכאן.

בכל אופן, אני מאחל לך המשך שיקום מוצלח.

שמוליק.

"רופאים" שמטפלים בך עם כדורים וזריקות.
זה ההקשר האוטומטי כשמזכירים את המילה פסיכיאטר.

וההקשר הזה בא מניסיונות של אנשים איתם.

כשמדברים על שיחות ותרפיה הקונוטציה היא פסיכולוגים,פסיכותרפיסטים וכדו'...
פסיכיאטריה בכלל לא באה לראש כשמדברים על הנושאים הללו.

מהניסיון שלי הם לא מנהלים שיחוות כמו פסיכולוגים וכדו' בכלל..
העבודה שלהם היא פשוטה..לאבחן באופן סובייקטיבי ושגויי לרוב ולתת כדורים או זריקות.

לומר לך את האמת..עם הניסיון והמידע הארור שצרבתי על כל האבחנות והכדורים האלה אני יכול להיות אחלה פסיכיאטר בעצמי.

שלום שים.

תודה על התשובה :-)

לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

הרופאה שמטפלת בי כעת היא אחלה בטיפול בשיחות (כמובן שאינני מקבל ממנה כדורים).
יתר על כן, היא עמדה מאחורי כשהחלטתי להפסיק את הטיפול בתרופה אנטי-פסיכוטית בגלל סבל נוראי מתופעות הלוואי שלהן.

בכלל, היא אמרה שהיא כמעט ולא מתעסקת עם תרופות...

פעם שאלתי אותה האם לא היה עדיף לה להיות פסיכותרפיסטית כפסיכולוגית קלינית במקום כרופאה פסיכיאטרית.
היא ענתה שכאשר היא התחילה ללמוד רפואה היא לא ממש ידעה לאן זה יתפתח, ובסוף זה התפתח לכיוון של פסיכיאטריה המתמקדת בטיפולים פסיכולוגיים.

אני ממש מסכים איתך שזה מה שאנשים חושבים. פסיכיאטר זה אוטומטית תרופות. כך גם אני ראיתי את הדברים עד תחילת שנות השלושים שלי, ואז הבנתי שזה לא לגמרי נכון. השאלה האם עדיף פסיכולוג או פסיכיאטר כפונקציה של פסיכותרפיסט- זה תלוי בהרגשה האישית של המטופל ובכימיה שנוצרת בין המטופל למטפל. באמת שאינני יודע מה קורה עם פסיכיאטרים אחרים שמטפלים גם בשיחות. אני מודה ומתוודה שאין לי מספיק נסיון בכך...

שים, שיהיה לך רק טוב.

שמוליק.

לא שיחה ולא כדור. זה שפסיכיאטר נותן מינון נמוך לא עושה אותו יותר טוב, כי יש אנשים שלא רוצים גם מינון נמוך. פשוט לא רוצים לקחת כדור בלי הסבר מפורט על המחלה כביכול, ועל הכדור. הם נותנים הסבר שטחי, אין שום בדיקה מדעית לקיום מחלת נפש, ועדיין נותנים כדורים שעלולים להזיק לא משנה באיזה מינון. הפסיכיאטרים בהרבה מקרים עובדים או עבדו גם בבתי חולים וגם במרפאה שלהם. ולא נכון יהיה שהחוק יאפשר להם לתת כדורים כאוות נפשם.

זה שמחזיקים בית חולים פסיכיאטרי ומתעללים שם באנשים גורם להרבה להסכים עם המינון הזה על מנת ולא להגיע לאשפוז שם הם עלולים לקבל כדור עם יותר תופעות לוואי, קשירה וכליאה, והתנהגות מזלזלת מצד הצוות. לא ראיתי מישהו שיכול להרפא תוך כדי האיומים האלה.

להכריח מישהו לקחת כדורים בניגוד לרצונם.
אין לי מושג על מה אתה מדבר.

קודם כל אל תשכח שאתה זה שבא אליהם לקבל עזרה.
הם יכולים להציע לך כדורים אבל אתה לא חייב לקחת.

נשמע שעברת אשפוז כפייתי.והסיבה לכך כנראה הייתה שראו אותך כאיום לעצמך או לאחרים.

אם איימת על אחרים יש שני אפשריות לכלוא אותך בכלא,או בבית חולים נפשי שבו יינסו לעזור לך.

אני לא הייתי מאושפז מעולם לכן אני לא יודע אם באמת מכריחים שם לקחת כדורים בכוח.

כמה פעמים. פעם אחת בגלל נסיון אובדני. אני לא הגעתי לשם המשפחה לקחה אותי לשם. מאז עוד אישפוזים כל פעם מנסים להראות שאני רוצה להתאבד. מי שמסוכן לאחרים צריך להיות בכלא ולא בבית חולים, או שיהיה במקום נפרד, כמובן אחרי שיש הוכחה שהוא מסוכן לאחרים ולא כמו שהפסיכיאטרים חושבים שהם יכולים לנבא מסוכנות עתידית.

זו בושה שככה הם בוחרים לעזור לאנשים שהם חושבים שהם חולים. עכשיו לוקחת מינון נמוך שיעזבו אותי בשקט, ולא יאשפזו אותי. אם האשפוז היה כמו שצריך ללא התעללות או כפייה אז הייתי מפסיקה את הטיפול, ומקסימום מגיעה לאשפוז לפחות ניתן היה לדעת שלא יקרה שם כלום ולא יתנו כדורים יותר גרועים ויתעללו.

פעמיים אמרתי שאני אביא עו"ד ואז הם הוציאו אותי מהאשפוז, אבל אי אפשר לסמוך רק על זה.

שלום.

האם כעת המצב בסדר? בלי כדורים?

אני מסכים שצריך לשפר את כל היחס, וגם צריך לדאוג לכך שיהיה ניתן לטפל בבעייה כשהיא עוד קטנה כדי שלא יהיה צורך באישפוז.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

לוקחת 400 מ"ג סוליאן, בגלל רופא פרטי שנתן אבחנה וכדורים כנגד רצוני. שכנע את בן הזוג שאני חולה, ולא עזר שביקשתי להוריד מינון ולהפסיק את הכדור, המשיך לטעון שאני חולה על מנת להרוויח כסף על כל פגישה.

שלום א.ס.

דבר אחד ברור לי, זה שהרופא הפרטי שאת הולכת אליו אינו מתאים לך.

בעיקרון, את חופשית ואת יכולה להפסיק את הטיפול התרופתי.

מותר לך לנקוט בעמדה שלפיה את בריאה, ולא לקבל את עמדתו של הרופא.
אני דוגמא חיה לכך; עברתי ארבעה אישפוזים, מאובחן בסכיזו-אפקטיב, ומבחינתי, כעת אני בריא.
אם ישאלו את הרופאה שמטפלת בי מה עמדתה, אז מבחינת המצב הקליני- - אין שום דבר.
אם בכל זאת רוצים להדביק עליי מחלה, אז המירב שניתן לומר זה שעדיין יש חוסר איזון כימי במוח שלי, אך כיוון ששאר המרכיבים של ה"מחלה" (האורגניים, הסביבתיים והפסיכולוגים) מנוטרלים, אז אין ל"מחלה" הזו סימפטומים.

לדעתי האישית, המרכיב הביולוגי (כלומר חוסר האיזון הכימי במוח), ברוב המקרים יש לו משקל נמוך מאוד, ובדרך כלל הוא תוצר של שאר המרכיבים של הבעייה.

ההסבר הזה, החולק על הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה הרואה את המרכיב הביולוגי כעומד בפני עצמו - מותר לך לאמץ אותו, ולעמוד על דעתך.

הדבר היחידי שנראה בעייתי הוא לגבי היחס של בן הזוג.

כאן, ניתן לדעתי לפתור את הבעייה ע"י זה שתוכלי להצביע עליי בתור ראייה מוחצת לכך שיש מקום רב לעמדתך בעניין, וגם אפשר ללכת למטפל אחר שמכבד את רצונך לטיפול ללא תרופות, ויוכל להתמקד בטיפול פסיכולוגי (כמובן, אם לדעתך יש בכך צורך עכשיו).

שיהיה רק טוב.
שמוליק.

ורצה חוו"ד רפואית בגלל העבר חשב שאני שוב חולה. הפסיכיאטר שהלכנו אליו אמר שאני חולה ונתן כדורים, למרות שלא רציתי. הוא שטף לו את המח שאני חולה. כרגע לא סומכת על אף פסיכיאטר שלא יצא יותר גרוע ויחמיר את המצב, אז לוקחת את המרשם מרופא משפחה שיודע על הכל. לא טוב שפסיכיאטרים מקבלים פרטי, הם מושכים מפגשים, כי כל פגישה זה מאות שקלים, ולכן דעתם היא לא אובייקטיבית.

להרוס לבן אדם את החיים. לכן צריך להוציא מהחוק את הכדורים עם תופעות לוואי רבות, ולגבי שאר הכדורים אני עדיין לא קיבלתי הוכחה על ידי בדיקה של מחלות נפש ואיך הכדורים עובדים (לא רואים את החומרים שהם מדברים עליהם במח, ולמה זה מצביע על מחלה). לדאוג לאשפוז שבו לא כופים טיפול ולא כולאים אנשים. לקח לי זמן להגיע ל400 מ"ג, זה התחיל ב 600 מ"ג, וכל פעם שבאה להוריד את המינון כי זה גבוה שוב לשלם מאות שקלים. פסיכיאטר פרטי זה לא טוב, שיהיה מקופת חולים או ציבורי עם הגבלות ופיקוח שלא עושה דברים נגד רצונם של אנשים.

באמת שלא ייצא לך כלום מזה שאת כותבת פה את מה שאת חושבת על הפסיכיאטריה.

זה פורום קטאנצ'יק במדינה קטנה בישראל שרוב האנשים לא יטרחו לקרוא את ההודעות שלך בכלל.

עדיף כבר שתפרקי את הרגשות שלך בפורום תמיכה נפשית.
כי כאן את לא תשפיעי על אף אחד.

זו בעיה לראות שהפסיכיאטרים הפרטיים ממשיכים להשפיע, כאשר כל המערכת מושחתת. תמיכה נפשית לא קשור. כל הפסיכיאטרים האלה ברשת גורמים לאנשים להגיע אליהם ולשלם מאות שקלים וגורמים נזק רק כדי להרוויח עוד כסף על חשבון הקורבן. כמו שאתה כותב פה מה שאתה חושב, אני כותבת מה שאני חושבת. הפורומים האלה הם פרסומת, המערכת צריכה להיות ציבורית ללא כפייה. מי שלא רוצה שלא יקרא את ההודעה וילך לקחת כדורים מפסיכיאטרים פרטיים, זו כבר בעיה שלו. אני את שלי רשמתי.

שלום א.ס.

אינני בטוח שהבנתי את הדברים נכון. אני מבקש שתתקני אותי אם אני טועה.

עד כמה שהבנתי הבעייה היא בעצם אם בן הזוג שבגלל שטיפת המוח של הפסיכיאטר הפרטי חושב שאת צריכה להמשיך עם התרופות.

מה אני אגיד, זה ממש מרגיז ומתסכל להיות במצב כזה...

אצלי, עיקר הבעייה אחרי האישפוז הראשון שהיה בגיל 18, ואחרי שהשתחררתי והפסקתי את התרופות וקמתי על הרגליים, עדיין היו כאלה שצחקו עליי ואמרו עליי שאני "חולה", או ליתר דיוק "סובל מהפרעות נפשיות", מבלי לתת לי שום אפשרות, ולו תיאורטית, להתרפא. זה פשוט פשע מצד החברה...

איך שלא יהיה, אני מאחל לך שאלוהים ייתן לך את הכוחות הנדרשים להתמודדות הזו.

יכול להיות שפנייה לרופאה שלי יכולה לעזור. בזמנו, כשהחלטתי להפסיק את הטיפול התרופתי (ועוד אחרי ארבעה אישפוזים), היא כיבדה את רצוני, והמשכנו לטפל רק בשיחות.

רק מתוך זהירות, סיכמנו שאם תהיה החמרה במצב, אז אני אחזור לקחת תרופות, וזה לא קרה...

יש לי את כל הסיבות הטובות להאמין שהיא תתייחס אלייך ברצינות וברגישות המתאימה. הסיפור שלי מהווה תקדים, והיא תוכל לשכנע את בעלך שצריך לכבד את רצונך ולתת לך את החירות להפסיק את הטיפול התרופתי ולתת את הדגש על טיפול פסיכולוגי, ולהרגיע אותו שאם תהיה החמרה במצב, אז ניתן לסמוך עליה שהיא תמליץ לחזור לתרופות.

לדעתי, כדאי לנסות להתקשר אליה. אע"פ שלא כתבת, יש לי תחושה שהיה לך רק אישפוז בודד, כך שגם על פי הגישה הרווחת, סטטיסטית 15% מחלימים אחרי אישפוז בודד.

כל טוב,
שמוליק.

אם היא ברפואה פרטית לא בא בחשבון, כמו שכתבתי לא בסדר שברפואה פרטית יתנו טיפול אחר מרפואה ציבורית. וזה מה שלא בסדר בשיטה - תבוא פרטי נתחשב בך, אבל אם תאושפז ניקח ממך את כל הזכויות, וגם אם אין לך כסף לפרטי. רופא המשפחה כבר ניסה להסביר לבן הזוג, זה לא עזר, ופסיכיאטר לא בא בחשבון, כבר יש לי מספיק ניסיון. אני הייתי מאושפזת יותר מפעם אחת, 4 פעמים, בשניים האחרונים אמרתי שאני אתבע אותם ואז שחררו. גם לבן אדם שמאושפז פעם אחת יש בעיה כי כל פעם חושבים שהוא שוב חולה.

את הטיפול התרופתי בצורה מסודרת? או שאת צריכה בשביל זה כל פעם מרשם למינון נמוך יותר ומי שמאשר זה הפסיכיאטר או הרופא?

הפסיכיאטר הפרטי שכנע את בן הזוג שאני חולה ונתן כדורים במינון גבוה, כך שכל פעם היה צריך לשלם מאות שקלים כדי שיוריד את המינון. בן הזוג ביקש שיהיה עם פסיכיאטר, אבל אי אפשר להסתובב ולשלם לפסיכיאטרים עד שמוצאים אחד שמסכים להפסיק.

למשפחה יש נטייה לאשפז אותי, ובאשפוז זה לא אותו דין כמו בפרטי או בקופת חולים, באשפוז נותנים כדורים בכוח, אי אפשר לבחור פסיכיאטר, והכדורים שם הם עם הרבה תופעות לוואי. צריך קודם שיהיה מקום בטוח להגיע אליו ולא בית חולים עם אלימות.

שלום א.ס. היקרה.

קודם כך דעי שהצדק איתך. אם אם מקבלים את האיבחון של הרופאים שתייגו אותך כחולה, יש לך את הזכות המלאה לסרב לקבל טיפול רפואי כל עוד את לא תחת אישפוז כפוי. מדובר בזכויות אדם!!

דעי שהצדק איתך, ולכן בסופו של דבר הצדק ינצח!!!

אני מסכים איתך לגמרי שהרפואה הציבורית צריכה לתת למטופלים לבחור באפשרות של טיפול המבוסס בעיקר על טיפול פסיכולוגי ולא על תרופות, אבל אני די סקפטי כמה זמן ייקח עד שדבר כזה יקרה בפועל. הדרך עוד ארוכה...

נראה לי שצריך להעלות שאלה קשה: אולי עדיף לעזוב את בן הזוג כאשר הקשר איתו תובע ממך פגיעה כה קשה בחירות?
אולי עדיף לעזוב אותו ולהפסיק את התרופות כפי שאת רוצה?
ישנם שיקולים נגד, שידועים רק לך, ולכן רק את יכולה לתת תשובה נכונה, וההחלטה נתונה בידיים שלך.

מה שלא יהיה, אני מאחל לך שתהיי חזקה ולא תישברי.

שמוליק.

לא מסכים לאשר הורדת מינונים? תשמרי לך מספר של עורך דין טוב למקרה הצורך.

מומלץ טיפול.
יש לברר את המרכיב האישיותי, חברתי, בריאותי ולשקול תוכנית מתאימה.
בדר'כ יש להתאים לכל מטופל תוכנית על כוחותיו ויכולותיו.

בהצלחה!

ואני מצטער שנגעתי בכדורים פסיכיאטרים,שנה שלמה לקחתי תרופה אנטי פסיכוטית,שנה שלמה,ואין לי שום מחלה פסיכוטית,הכל בגלל שהחליטו להגדיר אותי סכיזופרניה,בגלל הפרעות חשיבה,בגלל זה אני צריך לקבל עלי את הדין של חולה סכיזופרניה? למרות שאני לא? הלוואי ויכולתי לחזור להיות מי שהייתי לפני התרופות,אבל כנראה שלא,כל החיים אצטרך להשאר חצי נכה בגלל הכדורים.

גם אם הפסיכיאטר נחמד,מי לוקח תאחריות על נזק מתרופות? מישהו יכול לתקן את זה? כל הכימיה של התרופות דופקת תמוח.

לא משאירות שום נזק ולא גורמות לשום נזק.
גם אם נתנו לך בטעות אנטיפסיכוטי מה שתרגיש זה תופעות לוואי של התרופה.
אני מכיר מישהו שיה מאושפז איתי שסובל מפוסט טראומה ואיבחנו אותו בטעות כסכיזופרן.
נתנו לו טיפול אנטיפסיכוטי.
בכל מקרה התרופה לא משאירה נזק

איזה מינון אנטיפסיכוטי לקחת ושל איזה תרופה?
לפעמים נותנים אנטיפסיכוטי למגוון רחב של בעיות דיכאון אוסידי.
תרופה אנטיפסיכוטית יכולה להיות יעילה לבעיות נוספות לאו דווקא פסיכוטיות

היה גם נוגד דיכאון, ועוד נוגד דיכאון שלקחתי תקופה קצרה. תוך כאדי גם הייתי מעשן הרבה חשיש וגראס. ונגרם לי פיגור שכלי מהשילובים האלה. היום אני כמו מפגר,זה חוסר אונים גדול להתמודד ככה עם החיים.

סרוקוואל 600 מיליגרם. ופאקסט וציפרמיל, נשבע שזה הביא אותי לידי פיגור שכלי,הלוואי ולא הייתי צריך לרשום את זה פה,הלוואי,מי ביכלל רצה להגיע למצב כזה.

ובפסיכיאטריה צריך את זה באמת וזה מציל אותו,הרוב כאילו צריכים את זה כי זה כמו ככפה ליד בשבילהם יש להם באמת מחלה או התפרצות פסיכוטית שזה דבר לא פשוט אני מאמין ומקבלים תרופות.

אני לא מגיע מהמקום הזה,אני החטאתי תמטרה וטעיתי בדרך,יכלתי לא להכנס לזה,לא יודע מה שיכנע אותי שכן,קיבלתי החלטה שגויה והתגלגלתי בכיוון שלא רציתי ממש.

מה שתארת לא יכול לגרום לשום פיגור שיכלי

ובעיקר פסיכיאטרים,הורסים תשמחה הטבעית,תהתלהבות הטבעית שיש לכל בן אדם בטבע שלו,הורסים תרגשות של הבן אדם. ביקשתי רק שיחזירו לי תעולם הרגשי הרחב שהיה לי,של התלהבות,שמחה טבעית ופשוטה. של יכולת להנות מדברים. וכל זה נגרם רק מסמים,פסיכיאטרים וגם לא פסיכיאטרים.

זכותו של כל אחד' להיות עצוב,שמח,היפר,ולא צריך להתערב בצורה מלאכותית ולהרוס את זה. גם ריטלין זה התערבות מלאכותית בנפש של הילדים. אם נולד הילד ככה למה להרוס אותו עם סמים מלאכותיים? זה להרוס תטבע האנושי.

לא סתם רופאים, אלא כאלה שגם נותנים מרשמים. אין שום בדיקה מדעית שיכולה לאבחן מחלות נפש, אין הסבר לאיך עובדים הכדורים, ואין הסבר למחלה, תמיד הסברים שטחיים כמו אין איזון במח וכו'. יש לך מזל שאתה נמצא כרגע בסביבה שלא כופים עליך כדורים, אז עם קצת סבלנות התסמינים שדיברת עליהם יעלמו. גם אני עשיתי הפסקות ועם סבלנות מרגישים יותר טוב. הם נותנים כדורים עוד יותר מזיקים באישפוז כדי שאנשים יפחדו לא להגיע לשם ויעשו מה שהם אומרים.

ועדיין המוח שלי נשאר שרוף,לא זוכר מי אני,מה אני,פשוט לא בן אדם,מוח שרוף לגמרי. אני לא אותו בן אדם שהייתי פעם,הדיסק מחוק.

אתה צודק שזה טוב שאני לא נמצא במקום שכופה עליי כדורים,כל התעסקות איתם זה ניסיון לכפייה של כדורים,אפילו אם הבן אדם לא צריך!

אפשר לשאול איזה כדורים נתנו לך בכפייה?

זאת אומרת אני לא רציתי מהתחלה את הכיוון הזה,ושיכנעו אותי שכן,לא עמדתי מספיק על שלי,לא רציתי טיפול תרופתי,אבל הם רצו והצליחו להפיל אותי בפח.

שלום.

בעיניי, גם אם הרופאים חושבים שתרופות זה טוב (במקרים מסויימים. אלי מהווה דוגמא טובה לכך), צריך לתת לכל מטופל להחליט בעצמו מה הוא רוצה: רק תרופות רק טיפול פסיכולוגי או שילוב של השניים, להציג את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהדרכים.

אכן, תופעות הלוואי של התרופות הפסיכיאטריות הן דבר שכיח וקשה, ובוודאי שצריך לומר את כל האמת ולא לנסות להסתיר את העובדה הזו.

דוד, אני מאחל לך שתחזור לעצמך.

אני חזרתי לעצמי כחצי שנה אחרי שהפסקתי את התרופות. אני מקווה שגם לך זה יקרה גם אם זה ייקח יותר זמן.

זה חשוב מאוד שאתה מעלה את הדברים לתועלת הציבור.

כל טוב,
שמוליק.

הכדורים גורמים לנזק. מחלות נפש לא מאובחנות על ידי בדיקה מדעית, ואין הסבר מפורט איך הכדורים מרפאים את המחלה כביכול. האם מנתח לא חייב להבין את מהלך הניתוח ולהראות איזו מחלה הוא מרפא על ידי בדיקה מדעית? מדוע על הפסיכיאטרים לא מוטלת החובה להראות שיש מחלה ולהסביר איך הכדור פותר אותה? הוכחה מדעית ולא הסבר שטחי. האם המנתח מכריח אנשים לעבור ניתוח ברגל תוך כדי שהוא מאיים עליהם שאם לא יסכימו הוא ינתח גם את היד שלהם? מה שיעזור זה להוציא את הכדורים מחוץ לחוק, ואז גם לא יהיו אנשים בכפייה ובאיומים.
הלוואי ותרגיש טוב והסימנים של הכדורים יעברו לך.

לא בטוח שהקללות קשורות למחלה כלשהי. לא כל התנהגות שייכת למחלה. אם הוא מטופל בכפייה גם יכול להביא להתפרצות.

הוא אומר תסתמי תשתקי מטומטמת כלבה אבל רק שהוא בקריז . שהוא רגוע הוא לא מפסיק להגיד לי כמה הוא אוהב אותי . הוא קבל את המחלה בגיל 16 . והיא מאושפז בגיל הזה מאז לא היו לו אשפוזים

יש את לו זה הוא מטופל אצל פסיכיאטר אבל הוא לא מקפיד לקחת טיפול בזמן . וגם הבנתי שאם הגיל זה יותר מחמיר

יכול להיות שהוא לא ממש רוצה את הטיפול הנוכחי, זה יכול להביא להתפרצויות. הקללות הן לא במקום, אבל אי אפשר לדעת אם הן קשורות למחלה או לא, בכל מקרה בכל זוגיות יש ריבים עם מילים לא במקום, תלוי כמובן גם בתדירות של המריבות והקללות. רק את יכולה לדעת מה טוב לך ומה לא, והחלטה סופית היא שלך.

זה לא רק קללות כמו שציינתי גם התפרצויות וכעסים . אבל הוא לא בן אדם אלים חלילה . אמא שלו גם הרבה מתערבת לנו בזוגיות . כל הזמן רוצה שאני ישלם ויוציא כספים . היא אומרת לו אל תיקח אותה באוטו אם. היא לא שמה לך כסף לדלק . הוא לקח אותי למסעדה היא שואלת אותו אם החזרתי לו את הכסף של המסעדה . מה אפשר לעשות אם חמה כזאת . ועוד היא מאשימה אותי שהרסתי לבן שלה את החיים ורוצה לתבוע אותי

לא צריך לעשות חשבון לדברים קטנים מי שילם ומי לא, יש הסכם ממון אבל לא מדובר על הוצאות יוםיום אלא סכומים גדולים, דירה וכו', אם אין לכם הסכם היא לא יכולה להחליט מה את משלמת ומה לא. על מה אמא שלו יכולה לתבוע אותך? את צריכה להסתדר איתו ולא אם אמא שלו. לא מפרקים זוגיות בגלל אמא.

אתה צודק אבל היא אישה מאוד רעה . והוא כל דבר משתף אותה והיא לא תגיד אני לא מעוניינת לשמוע היא תכין מזה מטעמים . יש לו חצי דירה שלו וחצי של אח שלו הם החתימו אותי לפני החתונה שלו מגיע לי כלום מהדירה . אבל זה לא מה שמפריע לי

כי לאחרים חסר רקע. האם ההתפרצות היא תגובה למשהו שאמרת לו או למריבה, או שזו התפרצות שלא קשורה לכלום. מה הוא מספר לאמא שלו? חסר לשמוע את הצד שלו וככה סתם להחליט אם כדאי להפרד או לא. אם לך לא טוב שאמא שלו מנהלת לו את הקשר, אז גם לו לא יהיה טוב אם אנשים שהוא לא מכיר ינהלו את הקשר.

שלום סמדר.

מתוך התרשמות מאוד כללית מהדיון, נראה לי שיש כאן שני עניינים מרכזיים:

האחד הוא ההתערבות של החמות. בעייני ההורים אמורים להתערב מה שפחות בזוגיות של הילדים שלהם. לפי מה שאת מתארת היא ממש דוחפת את האף בכל עניין, וגם בעניינים קטנים מאוד. ככה קשה מאוד לנהל זוגיות. את צריכה להעריך עד כמה ניתן לתקן את העניין הזה.

בנוסף לכך, צריכה להיות הערכה טובה יותר עד כמה זה נשלט; כלומר מה יחסי הכוחות בין המרכיב הביולוגי למרכיב הפסיכולוגי ועד כמה ניתן לטפל ביעילות בעניין.

אם בעלך יכול לשלוט על עצמו, או לפחות לדאוג לטיפול שלא יביא אותו למצבים של אי שליטה, והוא אינו מוכן לעשות זאת, הוא צריך להבין שיש לכך מחיר והוא עלול להישאר לבד, ויהיה לו מאוד קשה למצוא זוגיות עם מישהי אחרת.

אין תשובה נכונה וחד משמעית לשאלה האם להיפרד או לא. את צריכה להחליט בעצמך, ונראה לי שזה הכי חושב שתחליטי בעצמך כי רק את יכולה להעריך נכון את המציאות; ולתת לגורמים את המשקל הנכון.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

ואל תשכחי בעניין הילדים את הנושר של הגנטיקה... זה גם חשוב. חוץ מזה אם אתם נשואים מה זה משנה מי משלם על מה? אין לכם חשבון משותף? את לא עובדת?

אני כן עובדת בעבודה מסודרת . הוא חוץ מקבל ביטוח לאומי . מאוד קשה לו להתמיד בעבודה כל עבודה שהוא עובד מפטרים אותו פחות מחודש . בגלל שהוא לא יודע לשמור על הפה שלו . בעיה

שלום רב,
החרדה שהחלה כעבור מספר שבועות לאחר הפסקת קסאנגיס אינה קשורה באופן ישיר להפסקתו, כלומר לא מדובר בתופעות לוואי של הפסקת הטיפול או תופעות גמילה.
סביר להניח שמדובר בהפרעת חרדה אשר הטיפול בקסאנגיס הביא לאיזון מסויים שלה ועם הפסקת הטיפול התסמינים חזרו.

שכחתי לציין שאני לקוח ציפרלקס בנוסף (לא ירדתי מהציפרלקס)

את צריכה לזכור שזה משפיע על כל אחד אחרת וזה אינדיבידואלי
אני לקחתי סרוקסט בשביל חרדה חברתית.
זה לא עזר לי מבחינת החרדה רק עשה לי סחרחורות ובחילה.
בכל מקרה זה שזה לא עזר לי לא אומר בכלל שזה לא יהיה יעיל עבורך
אני מקווה שזה יעזור לך ותרגישי טוב יותר

תופעות הלוואי מופיעות בתחילת הטיפול ביתר שאת אחרי כן זה מתמעט ונחלש וגם נעלם.
שווה לסבול קצת ולחכות להטבה

קודם כל תודה על המענה
ורציתי לדעת אחרי כמה זמן זה מתחיל לעבור?

נרגעות..
אישית לגבי סרוקסט לא יודע כי הפסקתי עם התרופה הזאת
תרופות אחרות יש תסמינים שעוברים אחרי זמן קצר יש תסמינים שנשארים ולא עוברים .
הסחרחורת הופיעה לי אחרי חודשיים של טיפול בערך לא הרגשתי כלום בהתחלה
גם לא הטבה

סליחה שכחתי להוסיף . האם תיתכן החמרה כאשר עולים מחצי לשלם שנמשכת כבר 5 ימים. מתבטא במצב רוח ירוד יותר והתגברות של סיפטומים. חשבתי שזה מקובל בשבוע הראשון אך לא לאחר מעבר מחצי לשלם וזה נמשך.

אני חושב ששלושה שבועות לא מספיק בשביל לדעת צריך חודש וחצי בערך
בעיקרון ציפרלקס משפיע ממש מהר יחסית אבל אני חושב ששלושה שבועות לא מספיק זמן. ( אני לא יודע בוודאות אם שלושה שבועות לא מספיק זמן)
רשום בתופעות לוואי של התרופה שהיא עלולה להחריף תסמינים בהתחלה ( אפילו רשום עלולה לגרום למחשבות אובדניות )
אל תהססי לדבר עם הרופא שלך אל כל בעיה שיש לך תתקשרי אליו ואל תתביישי .

שלום סיון.

אינני רופא, ואין לי תשובה לשאלתך מידע או נסיון אישי.

דבר אחד ברור לי, זה שלא צריך להתייאש. צריך להאמין שאת בחורה טובה ושמגיע לך לחיות חיים טובים ומאושרים, ולכן בסופו של דבר יימצא הפיתרון הטוב והנכון עבורך.

כל טוב,
שמוליק.

ראשית לאלי תודה רבה אני מניחה שאתה מדבר מניסיונך האישי או מהסביבה
ושנית לשמוליק, תודה על העידוד והחיזוקים גם אני חושבת כמוך על עצמי. הידיעה והתחושה שיצאתי מאיזון וכך גם ניראים חיי, היא תחושה לא פשוטה ואני חסרת סבלנות בעיקר, כי ציפיתי שהציפרלקס כבר יעזור כמו בפעם הקודמת שלטעמי היתה הרבה יותר קשה.
בכל אופן ממשיכה כאמור לקוות ולצפות לטוב.
תודה ושבת שלום (-:

סיון, לפעמים יש צורך בלפחות חודש - חודשים תחת מינון אפקטיבי.
באם אין שום שינוי תחת ציפרלקס 10 מ'ג לאחר חודש, אני אישית הייתי שוקל לשנות טיפול..
בהצלחה.

שציפרלקס לא אפקטיבי בפעם השנייה? כי לפני בערך שנה גם טופלתי בציפרלקס 10 מ"ג והיתה הטבה משמעותית גם במחשבות, במצב הרוח ובחרדות הקשות.

ייתכן , אך בו בזמן יתכן סיבות נוספות, כגון: מצב גופני, פסיכולוגי, סביבתי.. גורמי דחק ובעיות חדשות...

שלום רב,
תכשירים מקבוצת SSRI כגון לוסטרל וציפרלקס עלולים לגרום למחושים וכאבים במערכת העיכול ולמעשה מדובר בתופעה די שכיחה. התופעות נובעות מכך שהכדורים משפיעים על מערכת העצבית של המעיים וגורמים לפעילות מזורזת בהן (הגבלת פריסטלטיקה). הכדורים לא גורמים לדקלת במעיים או בקיבה.

שלום מיטל.

אינני רופא.

ישנו פתגם ידוע שאומר ידיעת המחלה - חצי הרפואה. אני מניח שיש כאן בעייה בדיאגנוסטיקה, ובגלל זה, אף טיפול אינו אמור לעזור...

לכן, נראה לי שהכי טוב זה שתסמכי על שיקול הדעת שלך.

אם בעיית הנשימה היא נפשית, אז זה אומר שעברת איזו חוויה קשה און לא נעימה או שישנה איזו התמודדות שאת אמורה להיות מודעת אליה.

הפסיכולוגית אמורה לתת איזו דיאגנוסטיקה על המצב שלך שעל סמך זה ישנה הצדקה לטיפול שאמור לפתור את בעיית הנשימה. את צריכה לשאול את עצמך האם את מקבלת את הדיאגנוסטיקה שלה; האם היא נראית לך הגיונית.

אם היא לא נתנה עדיין הסבר לאיזו בעייה נפשית יש לך שקשיי הנשימה הם הסימפטום שלה, אז הגיע הזמן לבקש הסבר; שמונה פגישות זה די והותר כדי שיהיה הסבר...

אם ההסבר נראה הגיוני, יכול להיות שהטיפול שהפסיכולוגית נקטה בו אינו מתאים, ואז צריך להחליט האם צריך לנסות אסטרטגיה אחרת של טיפול או שצריך להחליף מטפל.

את נראית בחורה חכמה ושאת יכולה לסמוך על שיקול הדעת שלך כדי לקבוע האמנם מדובר בבעייה נפשית.

יכול להיות גם שישנה בעייה פיסיולוגית שמסיבות כלשהן לא התגלתה; זה גם יכול להיות...

בכל אופן, לא להרים ידיים. להמשיך לחפש מזור לבעייה עד שתרגישי טוב.

כל טוב,
שמוליק.

זה מקרה קלאסי שעוברים מרופא לרופא כדור לכדור עד שמחליטים שהמפגרים האלה לא יודעים מה הם עושים ומחליטים לקרוא ספרים ולחקור באינטרנט לבד ויוצאים מזה.

בהצלחה

בכל מקרה אם הטיפול אצל הפסיכולוג לא יעיל תגידי לו את זה בפנים ותשקלו מה לעשות יחד.
טיפול פסיכולוגי זה יקר מאוד ואם לא עוזר אז צריך לשנות אולי מטפל אולי שיטה..
אולי 8 פגישות זה מעט.
לא יודע מה הטיפול המומלץ לבעיה מהסוג הזה ראיתי מישהו שהיה מאושפז איתי במחלקה שלא היה נושם רגיל ומידי פעם היה נושם נשימה אחת ארוכה.
שאלתי אותו למה הוא עושה ככה והוא ענה שהוא לא יודע.

מיטל שלום,
התיאור של הבעיה שלך מוכר לי אישית וממקרים נוספים.
הפתרון הנו תוספת כדור נגד דיכאון בשם אדרונקס, ביחד עם הציפרלקס. הכדור הזה עוזר לציפרלקס לעבוד ויש בין 2 התרופות סינרגיה המביאה לריפוי של הדיכאון. המינונים של 2 התרופות ייקבעו על ידי הרופא. בנוסף, חשוב להוסיף את התרופה באופן הדרגתי ואיטי.
אם תשאלי אותי, חבל לזרוק כסף על פסיכולוג.
בהצלחה

היי מיטל.
הטיפול אמור להיות משולב , גופני , פסיכולוגי וסביבתי..

גופני:
בירור מצב גופני - בדיקות דם
תוספי מזון - וויטאמינים
פעילות גופנית
דיאטה נכונה ובריאה
ועוד

פסיכולוגי :
טיפול מומלץ CBT

סביבתי :
שינוי עבודה, חברה, מיקום מגורים, ועוד.. על פי הצורך ..

הבסיס של חרדה : מרכיב קדום מהילדות, חשש קיומי, חוסר משמעות לחיים, אשמה , קונפליקטים פסיכולוגיים ועוד.. טיפול פסיכולוגי פסיכואנליטי - זה הטיפול היעיל, הבעיה שזה יכול לקחת שנים רבות.. ולא תמיד יעיל לכל אחד...
בטיפולים שאני עושה, פסיכואנלטיים, לפעמים לאחר שנים, המטופל מגלה שהוא זקוק לחרדה ולא מוכן לוותר, כי החרדה תורמת מבחינה פסיכולוגית ואז העבודה יותר ממוקדת לתובנות ושינוי הצורך הנפשי לכיוונים יותר חיוביים...

שלום רב,
ויפאקס הוא תכשיר אשר עלול לגרום לעליה בלחץ דם ולפגוע באיזון לחץ דם אצל אנשים שסובלים מיתר לחץ דם. גם הפסקת הטיפול בויפאקס עלולה להיות מלווה בשינויים בלחץ דם ופגיעה באיזון, כאשר לא מדובר בתהליך "גמילה" מהתרופה אלא בגורם אחד אשר רק חלק מגורמים רבים אחרים שמשפיעים על לחץ הדם.

אלכוהול לא מומלץ.
טיפול הרגעתי טבעי, כגון וולריאן, בדר'כ אין מניעה.
תמיד מומלץ לעדכן את הרופא במטפל.
בריאות.

לא מקובל.