פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

פסיכיאטר צריך להיות המקום האחרון שאת צריכה ללכת לקבלת טיפול.
אל תישכחי את זה.אחרון.

אני לא יודע מה הבעיות שלך.
אבל הייתי ממליץ לך קודם כל.
לקרוא הרבה ספרים(עזרה עצמית).
לנסות את כל הדברים הטבעיים..יוגה,מדיטציה וכו'.

ואך ורק כשאת לא מוצאת בשום מקום את הפתרון תפני לפסיכיאטר.
תזכרי טוב את המילים שלי.

היי שחר!

אני בדיוק עושה מחקר מאוד מעמיק בנוגע לתועלתם של הכדורים הפסיכיאטריים.
מסכימה עם הרבה מהתגובות שלך בפורום.

אפשר' איכשהו ליצור איתך קשר ולדסכס על העניין??
מייל?
טלפון?
משהו

שלום רב לך.

אני פעיל כאן בפורום כשלוש שנים.

עברתי ארבעה אישפוזים.

הראשון היה בגיל 18. הוא בא אחרי שקיבלתי פטור מהצבא על סעיף נפשי. הפטור היה לגמרי לא מוצדק; הייתי זכאי לקבל פטור ולו בשל המצב המשפחתי, אך למרות הכל רציתי להפגין פטריוטיות למדינה, וזו התודה שקיבלתי. לפחות היו צריכים לתת פטור בשל אי התאמה.

לאחר שלושה חודשים, השתחררתי, ומייד הפסקתי את הטיפול התרופתי בגלל עייפות חזקה וקשיי תיפקוד, והצלחתי לחזור לעצמי.

מאוחר יותר, בגיל 29, בשל קשיים למצוא עבודה (סיימתי תואר במדעי המחשב בהצטיינות), ובמציאת בת זוג - שום פעם אישפוז כפוי...

השתחררתי אחרי שבועיים בלבד, והיה לי ברור שמייד אפסיק את התרופות. המצב התדרדר ואחרי שבועיים - שוב אישפוז כפוי...

האישפוז הפעם היה ארוך. הצליחו להכניע אותי, ויישרתי דרך עם המערכת ולקחתי תרופות על פי ההמלצות. הייתי כשנתיים בבית החולים עד שהביטוח הלאומי אישר לי נכות ושיקום במסגרת דיור מוגן.

שוב סבלתי מעייפות וקשיי תיפקוד שבגללם רציתי לסיים את החיים. האישפוז הרביעי היה כאשר הגעתי לנקודת שבר והתחלתי לצעוק בלי שליטה שאני רוצה למות והפרעתי לשותף שלי בדיור המוגן. הפעם זה היה בהסכמה.

בסופו של דבר, החלטתי להפסיק את הטיפול בתרופות האנטי-פסיכוטיות (החלטתי לטעון שהאיבחון שלי בסכיזו-אפקטיב אינו נכון, וצריך לשנות למאניה-דיפרסיה ואז לא צריך אנטי-פסיכוטיות). באופן מפתיע, הרופאה שלי כיבדה את ההחלטה שלי, והסכימה לשמור על שתיקה בעניין.

כעבור כמה חודשים, החלטתי לעזוב את הדיור המוגן, ופתאום חזרתי לעצמי...

מה שבעיקר הפריע לי, זה שהרגשתי שרימו אותי בכך שאמרו שמדובר בסימפטומים שליליים של המחלה.

מאוחר יותר, הרופאה שלי הסבירה שישנם חולים שאינם מטופלים תרופתית, אך סובלים מתסמינים כאלו, ולכן לא ניתן להאשים את התרופות באופן סוחף וגורף, אך מאידך, צריך גם לומר את כל האמת, ולא לשלול את האפשרות של תופעות לוואי של הטיפול התרופתי.

אני משוכנע שהרופאה שלי (אני עדיין מטופל אצלה אך רק בשיחות), ממש מלאך, והאמפתיה שלה הצילה אותי.

יש לי ביקורת גם על כך, שהמערכת די דוחפת לכיוון של טיפול תרופתי, ואיננה מאפשרת למי שמעוניין בכך להתמקד בטיפול הפסיכולוגי.

ראיתי לנכון, להעביר את המסר הלאה. הייתי לי שיחה עם הרוקח אילן סלומון, והוא המליץ לי לשטוח את משנתי בפורומים פתוחים, ומאז אני פה...

עם הזמן, ראיתי שישנם מטופלים שמאוד רוצים טיפול תרופתי, וישנם גם מטופלים שהתרופות עוזרות להם, ולכן אני בגישה שצריך שיקול דעת של כל מקרה לגופו.

לדעתי, יכול להיות שהרופאים שהחליטו שהם מטפלים בפועל גם בשיחות, אולי אינם מספיק מאמינים בכוחם לרפא באמצעות טיפול המבוסס בעיקרו על שיחות.

אני גם חושב שישנו נזק מכך שלא מודעים לפונקציות טובות של הפסיכיאטרים: טיפול בשיחות ומתן חוות דעת עדכניות שאיתן ניתן להשתחרר מאפליות על רקע של איבחונים קודמים.

היי שחר!
יש לך סיפור מאוד מאוד מעניין.
אני גם בדעה שאפשר לפתור המון בעזרת סביבה תומכת ושיחות.

אני סיימתי בצלאל.
כרגע עובדת כאנימטורית ומעצבת כעצמאית.
חוץ מעבודה אני כיוצרת צריכה ליצור משהו בשביל הנפש ולא בשביל הכסף.
אחרי הפסיכוזה השניה שלי ללא כדורים החלטתי שזה יהיה הכיוון.
הגישה האנטי פסכיאטרית מרתקת אותי.
כרגע לא בטוחה באיזה פורמט להציג את הדברים כסרט תיעודי? אנימציה?
בינתיים אני בשלב של מחקר.
יש לי כל כך הרבה שאלות.

בכל מקרה,
אשמח שיהיה לי את המייל שלך במידה ואני אחליט לקחת את הרעיון שלי הלאה ולעשות משהו. אני חושבת תוכל לתרום לי בעזרת הסיפור שלך.

אגב,
מצרפת לינק לערוץ יוטוב על מאניה דיפרסיה בגישה קצת "לא נורמלית"

מזכיר את זה שהייתה לך עייפות קשה.ואתה חושב שזה מהכדורים.
זה שהכדורים יכולים לעשות זאת זה ברור.זה סימפטום נפוץ.אבל אם באותה תקופה דאגת כל הזמן,והיית מתוח כל הזמן גם זה יכול לעשות אותך עייף.

כל הכבוד על זה שאתה לא על כדורים והכל טוב ושמח לך.
אבל היית מאושפז 4 פעמים.
זה קצת מעל הממוצע לבן אדם רגיל.

שלום שים.

אתה אדם יקר. לא הצלחתי להבין עדיין מתוך ההודעות שלך מה הביא אותך לפורום, אבל עצם זה שאתה מנסה לעזור לאנשים אחרים מתוך הנסיון האישי שלך - תבורך על כך.

ההשערה שלך שהעייפות יכלה לנבוע מלחצים וכיו"ב היא הגיונית, אבל יודע לב מרת נפשו, וכפי שחוויתי את הדברים, ההרגשה שלי שהגורם המשמעותי ביותר היה התרופות האנטי-פסיכוטיות.

יכול להיות שאצל מטופלים אחרים יהיו סיבות אחרות.

בנוסף לכך, אע"פ שבעבר הייתי מעודד באופן סוחף וגורף להפסיק טיפול תרופתי, זה ברור שאין שום הכרח שגם גם אחרים צריכים לנהוג; זה צעד מסוכן שצריך לנקוט בהרבה אמצעי זהירות לפני שעושים אותו. אבל עם זאת, זה אומר שיכולים להיות מטופלים נוספים שעייפים בגלל טיפול תרופתי, ומתוך מה שראיתי באישפוז ארוך מאוד במחלקה הפתוחה בשלוותה, אני משוכנע שיש עוד הרבה מטופלים כאלה.

תודה על ההערה, שבהחלט במקומה.

שמוליק.

אה אוי חשבתי ששחר ענה לי
וזה שמוליק.
:)

תודה על המייל!

שלום נועה.

מה שאני יכול לייעץ, זה שאם הגעת לפקיד שרושם תרופות - פשוט תביני שכנראה שזה לא המטפל האידאלי בשבילך; יכול להיות שזה טוב בשביל מטופלים שמעוניינים א-ך ו-ר-ק בטיפול תרופתי, אבל כנראה שאינך נמנית עם הקבוצה הזו...

אני מסכים עם שחר, שהעיקר הוא הטיפול שהמטופל עובד על עצמו, אבל ישנם מטופלים שזקוקים לעזרה חיצונית על מנת להתעורר לעזור לעצמם.

לשאלה האם עדיף פסיכיאטר או פסיכולוג - אין לכך תשובה חד משמעית; שניהם מטפלים בשיחות, ובתחום הזה אין לאף אחד יתרון על האחר; לגבי הטיפול התרופתי - ניתן לקבל אותו רק אצל רופא, אבל זה יכול להיות רופא המשפחה, וזה גם יכול להיות פסיכיאטר שמטופלים אצלו רק תרופתית.

הדבר היחידי שלדעתי ניתן לעשות, זה פשוט לנסות עד שמוצאים מטפל מתאים, גם אם ישנן אכזבות בדרך.

כל טוב,
שמוליק.

לא עונים לי ??

הרופאים עושים את זה בהתנדבות ( מרוויחים כמובן מפירסום שמם כך וזה מביא להם בסופו של דבר עבודה )אני מניח לכן לוקח זמן עד שעונים.
לא יודע ממה את סובלת בכל מקרה הכי טוב זה לשמוע מאנשים קרובים שמכירים המלצות . ללכת למישהו שהמליץ לך עליו מישהו שאת מכירה טוב וסומכת על שיקול דעתו.
לא בושה ללכת לפסיכולוג קליני לכן אפשר לשאול אנשים שמכירים וסומכים עליהם .
אני חושב שהכי פשוט ללכת לפסיכולוג קליני בהתחלה לשמוע ממנו על המצב שלך לדעתו ומה הוא ממליץ.. הוא כבר יפנה אותך לפסיכיאטר אם יש צורך וגם ימליץ לך על אחד. הוא גם ימליץ על שיטת טיפול שלדעתו מתאימה.. אם הוא נרדם לך באמצע או משהו בסגנון את הולכת למישהו אחר. ככה זה.
פסיכולוג מאוד מוצלח עם אדם אחד יכול להיות גרוע עם אדם אחר זה עניין של כימיה.
אם החליט פסיכולוג קליני שלדעתו כדאי לך לשלב תרופות הוא מפנה לרופא שהוא עובד איתו וגם מעדכן אותו מלכתחילה על מצבך הם מדברים בינהם.
האצבע של רופאים קלה על ההדק במתן תרופות .. לא חסרים רופאים אחראים מאוד שחושבים טוב לפני מתן תרופה וממילא התרופות האלה בטוחות מאוד לשימוש כך שאם לקחת משהו וניסית לא ייגרם לך שום נזק .
העיקר שנהיה בריאים והרופאים יטפלו זה בזה

אלי תודה על התשובה אבל זה בדיוק מה שכתבתי, שהבעיה שאין לי ממי לקבל המלצות לכן פניתי לפה, אבל רואה שיש כאן כנראה קשר שתיקה ופחד מלתת המלצה, פשוט לספר על חוויה טובה עם מטפל, מצער שרק כסף שולט גם בתחום הזה ואם אין אינטרס אז לא עוזרים לאנשים.

פסיכיאטר אני מכיר מעולה אבל יקר איזור רמת גן
פסיכולוג איזור הוד השרון אם זה עוזר
אם את רוצה אכתוב לך פה את שמותיהם
אם זה מותר לפי חוקי הפורום אם לא תני לי אימייל שלך

הקליניקה שלו בהוד השרון.

ראיתי לפחות את המשובים שיש עליו, וכולם נתנו לו חמש מתוך חמש.

אף פעם לא הייתי אצלו בטיפול, ואני מכיר אותו רק מהפורום ומשמיעת השיחות שלו ברדיו, אבל הוא עושה רושם של מטפל מעולה. אני גם חושב שעצם הפנייה לפורום מעידה על כך שאת נותנת בו אמון, לא?

שמוליק.

לצערי.

מודל שונה..
יותר חלש, מרכיב הרגעתי..
כנוגד פסיכוזה , לא בהכרח יעיל במינונים נמוכים.

מומלץ להתייעץ עם רופא מטפל בלבד.
הפסקת התרופה ושימוש באלכוהול, עלול להיות מסוכן ביותר, תופעות גמילה, סיבוך נפשי משמעותי.. אישית לא ממליץ.

ייתכן ויהיה תופעות גמילה, החמרה במצב הנפשי..
לגבי תרופה חלופית, אני בספק אם ימכרו ללא מרשם, מומלץ להתיעץ עם רופא מטפל בנדון.. לפעמים שינוי פריט ( תרופה) מלווה בתופעות לוואי..

אסור !!!!
יש לפנות מיד לפסיכוגריאטר / גריאטר, לאיזון תרופתי דחוף !!!

אם לא מדובר בפורמולה XR , אז מותר..
אם מדובר ב XR - אז לא !!

אם לא כתוב בשום מקום על החפיסה XR אז זה אומר שזה נטול פורמולה XR?

כתוב, אם לא רואים XR על החפיסה ועל הכדור, אז זה רגיל וניתן לחצות..

תודה רבה.

שלום נאוה.

מה שאת מתארת נראה כמו תופעות לוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה (אביליפי).

אני באופן אישי סבלתי מתופעות כאלו, והסיבה לכך הייתה תופעות לוואי של התרופה האנטי-פסיכוטית שהוחלפה פעם אחר פעם.

זה שאצלי זה היה ההסבר אינו אומר שבאופן סוחף וגורף זה כך אצל כולם. הסבר נוסף לכך יכול להיות תסמינים שליליים של המחלה. זה תלוי בעיקר במה שאת מרגישה באופן סובייקטיבי.

אם על פי ההרגשה שלך זה נובע מהתרופות, אולי צריך לקחת את הסיכון ולנסות להפסיק אותן בהדרגה, אולי זה יעזור...

אני עשיתי את זה, בניגוד להמלצת הרופאה המטפלת, פשוט כי הרגשתי שאין לי מה להפסיד; בין כה וכה המצב היה כל כך גרוע שכבר רציתי למות. בגלל זה, החלטתי לקחת את הסיכון שייתכן שהמצב יתדרדר ויצריך שוב פעם אישפוז.

עם שאת, חשוב לי להדגיש שזה צעד מסוכן, וחייבים לנקוט באמצעי זהירות לפני שעושים אותו:

קודם כל, ליידע את הרופא המטפל, ולומר לו שבמקרה של התדרדרות - תקלי שוב פעם תרופות. חשוב מאוד לעשות את הצעד מתוך אמון ברופא המטפל.

בנוסף לכך, להמשיך את הטיפול הפסיכולוגי, ליידע את המטפל על ההחלטה, ולהיות קשובים למקרה שהוא יראה החמרה במצב.

כל טוב,
שמוליק.

מעריכה מאוד את אנחות היסוד אותן אתה מניח. ולא מתוך ציניות אני אומרת זאת. התופעה. התחילה מזה מס שבועות עד אז היתה רמיסיה עם אותו מינון מינימלי. אני חושבת שהמתח והעצבות הם גם תוצאה של לחץ בחינות ולחץ כללי של החיים המשעממים.יש ניסיון מר עם ארבעה סוגי אנטי פסיכוטי וזה החידי שאינו זומבי אינו משמין וניסבל יותר. לצערי עד שאישרו לה. הוצאתי למעלה מעשרת אלפים ש״ח כי היא לא בהתוויה ונאלצתי לעבור לקופה סובלנית יותר. גם כשלקחה 15 היתה אותה תופעה לפני שלוש שנים. אין הנאה מתמשכת אלא אם כן יש ריגוש. מה עושים? אי אפשר שכל היום יהיו ריגושים!!!!! אבקש מדר דוידור שיענה לי כי רק בפורום זה אני מוצאת נחמה גם כי הוא מאוד ידידותי ואחראי. וגם הוא בעד צרוף צמחים. אבל בזהירות. אז מה עושים לעזאזל? היום היא תיארה את המצב כמו אדם שאחרי כימותרפיה. כך היא סובלת אם מישהו לא מבין מה זה. היא מרגישה שהגיעה לעולם רק לצפות מהצד כמו משה רבינו שניבצר ממנו להיכנס לארץ המובטחת.

שלום נועה.

אם כתבת שאת מוצאת נחמה אצל ד"ר דוידאור, אז אני מעלה עוד השערה.

ד"ר דוידאור כתב כמה פעמים שפסיכיאטר הוא קודם כל בן-אדם. פעם משיהי שחשבה ללמוד רפואה בהתמחות פסיכיאטריה שאלה כאן בפורום מה נדרש בשביל זה, והוא ענה לה שצריך להיות אדם אמפתי.

במהלך האישפוז שלי בשלוותה אכן קיבלתי מטפלת אמפתית, ונראה לי שבסופו של דבר - זה מה שעזר לי לצאת מזה.

הייתה איזו תקופה שבשל מעבר מהמחלקה הסגורה למחלקה הפתוחה החליפו לי מטפל - וכנראה שהוא לא היה כל כך אמפתי, ואולי הוא ראה את עצמו יותר שליח של משרד הבריאות ומטרתו לדאוג להגן על החברה מפני "חולי הנפש" - אצלו המצב לא היה מי יודע מה...

ממשובים על ד"ר דוידאור וגם מתוך היכרות שלי עליו בפורום - הוא לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. יכול להיות שלא נותנים מספיק אמון ואמונה ביכולת להתמודד. בלי אמונה כזו - אין למה לצפות...

כל טוב,
שמוליק.

באם מדובר בגליות ושינוי של מצב הרוח, יש מקום למייצב מצב רוח ( דפאלפט, טגרטול, לאמיקטל... וכו..)

בהחלט יכול לעזור..

יש קושי לתת תשובה ללא בדיקה מקצועית.
פריזמה נחשב "חלש" הרבה יותר בוויפאקס..
יש לברר מה היו השיקולים
יש צורך להעריך באופן מסודר את נושא ההמשך, שינוי מינון, שינוי תרופה..

OVER SEDATION

התחלת אדרונקס בדר'כ - 2 מ'ג - חצי כדור בבוקר
בהדרגה ולאט מוסיפים גם אחר הצהרים, עד שעה 15 ..
באם יש הפרעות שינה, ויש חשיבות לשלב גורם ממריץ, ניתן לישקול סימבאלטה.. בהצלחה !

שאתם מטפלים באמצעות סמים,שלכל הבעיות יש פתרון אחד והוא סימום,אנשים לא באמת יודעים מי אתם ומה אתם,ושבן אדם יבוא עם בעיה יכניסו אותו עם מרשם לתוך מעגל הסם הפסיכיאטרי והנה עוד בובה ועוד רובוט מסכן שהיה פעם בן אדם!

כמה מסוממים אתם מחזיקים,כמה כמה נרקומנים של החומר הפסיכיאטרי,תחזירו את זה לחברות התרופות האמריקאיות הנצלניות והרשעות,למה להכניס תבעיות שלהם לתוך מדינת ישראל?

שלום משה.

אני בטוח שאתה עברת התנסות לא טובה עם תרופות פסיכיאטריות, ומהפרספקטיבה הסוביקטיביסטית - הצדק איתך.

גם לי הייתה התנסות לא טובה עם התרופות הפסיכיאטריות. התרופות הקשו עליי את התיפקוד עד כדי נכות (!), אך כשהפסקתי אותן, תוך זמן קצר (סדר גודל של חצי שנה) חזרתי לתפקד.

קשיי התיפקוד הוסברו כסימפטומים שליליים של המחלה, שבעשה שידוע שהסבר זה אינו ההסבר היחידי, ויכול להיות שמדובר בתופעות לוואי של התרופות, ואת האופציה הזו לא מעלים כלל.

ניתן ע"י מתן דגש על הטיפול הפסיכולוגי, להגיע לתוצאות הרצויות מבלי להזדקק לתרופות. אני בהחלט בעד הגינות, ושהמטופלים יידעו על תופעות הלוואי של התרופות הפסיכיאטריות לפני שמתחילים את הטיפול בהן, ואת האופציה להתמקד בטיפול פסיכולוגי.

מה לעשות שהמציאות מורכבת יותר; יש מטופלים שממש רוצים תרופות; יש ביניהם מטופלים שמאוכזבים מטיפול פסיכולוגי, ובגלל זה רוצים תרופות. יש גם מטופלים שסובלים מהתרופות ומודעים לכך שהסבל בא מהתרופות, אך למרות זאת מעדיפים ליטול אותם.

אינני יודע האם במקרה האישי שלך מדובר בנזק בלתי הפיך; אינני יודע כמה זמן עבר מאז שהפסקת את התרופות, ואולי צריך לחכות עד שהגוף יתנקה.

מדבריו של הרוקח אילן סלומון (לא אתכחש לכך שאני פעיל בפורום בזכותו), ניתן לשקם נזקים מתרופות פסיכיאטריות "על ידי תזונה טובה, ויטמינים, מינרלים, ניקוי הגוף והעיקר: עבודה ופעילות גופנית".

מן ההגינות, צריך לציין שפסיכיאטרים מטפלים גם בשיחות. ד"ר דוידאור אומר שאלה שלא - מפספסים בגדול, ואת הפונקציה הזו - כדאי וצריך לנצל.

אני מאחל לך שיקום מוצלח.

שמוליק.

לי זה לא קרה,נשארתי נכה ואין מה שיעזור לי,הכימיה של המוח לא תחזור לקדמותה,זה לא קורה, כבר מעל שנה שאני בלי, ניסיתי כבר הכל,ויטמינים,מינרלים,וכל מה שיש,הכל רק הוסיף נזק על המצב הקיים,אני כבר לא מאמין בכלום,כולם חוכמולגים גדולים במדינה הזאת שמנצלים חולשה של אנשים אחרים,רק שעל עצמם או על הילדים שלהם הם לא ינסו את זה בשום אופן.

יבוא יום וסמים הפסיכיאטרים יהיו מחוץ לחוק.

שלום משה.

יותר מזה - אין מה להגיד.

זה פשוט לא צודק שרק אני יצאתי מזה ואתה עדיין לא.

זה צדק זה???

אני מאחל לך שגם אתה תחזור לעצמך. צדק!!!

שמוליק.

עדיף טיפול הרגעתי טבעי..
ללא מרשם ( רגיעון של הדס, רסקיו, קאלמהנרווין וכו.. )

ממש לא יודעת איך למצוא מטפל מקצועי ושלא ישחוט בסכום, ובמיוחד מישהו אמפטי שבאמת אכפת לו מהמטופל, באינטרנט אין כמעט המלצות, מחפשת פסיכיאטר שמבין ב add אשמח להמלצות

למצוא מטפל אמפתי עוד אפשר למצוא.

אבל למצוא מטפל שיכול לרפא הינה הבעיה האמיתית.
אני לא יודע מה איתכם אבל אני לא רוצה לחיות עם הבעיות הללו.
ולא רוצה ללמוד לחיות איתם.אני רוצה פתרון לבעיות האלו.

הבעיה היא למצוא מישהו שבאמת יודע לפתור אותן.

שלום שחר.

לדעתי, מטפל טוב אינו צריך לפתור למטופל את הבעיות שלו, אלא לתת לו את הכלים כדי שהמטופל עצמו יפתור את הבעיות שלו.

כל טוב,
שמוליק.

העיקר שלרופא יהייה את הפתרון.

למה שהפציינט מספר.

מבחינה זו ההבחנה תלויה רבות במודעות של הפציינט למה שהוא חווה וביכולתו וברצונו לדווח על כך באופן מלא.

אני באופן אישי נהגתי להסתיר מהרופא (ומעצמי) דברים שהתביישתי בהם.